כוכב הלכת- סיפורו של דני ולין ז"ל- חלוץ רוקנרול ואחד הבמאים החשובים בישראל- כותב: דודי פטימר

רשומה רגילה

"דני וכוכבי הלכת
טלי ,שוב ממני ברחת פתאום…טלי אל תלכי בלי לומר שלום..", מילים אלה מהשיר "טלי", של להקת הקצב ה"אלמונית": "דני ולין וכוכבי הלכת", שיר שהשגתי לאחר עבודת חקר מעמיקה ומייגעת, הינו הפתיח עימו אני בוחר לפתוח את מחקרי המוזיקלי הנוכחי . הסיפור התחיל כשהשגתי שיר זה והייתי סקרן לדעת מי הוא דני ולין שעל שמו נקראת הלהקה ושהוא שר את השיר המתוק הזה. ובכן, כחוקר מוזיקלי שלא נח על זרי הדפנה, ניגשתי לעבודה. הו הא ועוד איזו עבודה. לאחר שגיליתי כי אחד מחברי הלהקה (להקת כוכבי הלכת) הוא משה אבני היקר, פניתי אליו, ולאחר שהיה בשוק כששמע את השיר "טלי" של להקתו לראשונה מאז 1965 עת הוקלט, הוא נתן לי מספרו של דני ולין. צלצלתי יום אחר יום ואין קול ואין מענה. פניתי למשה אבני לבדוק מדוע אין עונים והוא הודיע לי בצער כי דני ולין נפטר. המום ומזועזע מידיעה מעציבה זו, החלטתי לקחת על עצמי את מושכות ההיסטוריה ולקחת את המשימה של איתור משפחתו של דני ולין ז"ל בכדי לכתוב סיפורו, שכן בגוגל אין אזכור אליו ואין פיסת מידע מי הוא היה. לאחר שנכנסתי בגוגל לאתר של חברת קדישא והקלדתי דני ולין ז"ל, ראיתי מודעת אבל בה מוזכר שמו של ולין ושם בתו טלי ונכדיו, שביניהם תומי. נכנסתי לפייסבוק ופניתי לטלי, לשאול אם היא הבת של דני ולין ז"ל הזמר, אך לא היה עונה ,משום שהודעתי הועברה אוטומטית לתיקיית "אחר", לכן טלי לא ראתה. לא ויתרתי ופניתי לתומי, בתה של טלי, שהיא למרבה שמחתי בדקה את תיקיית ה"אחר" ואמרה המומה שהיא נכדתו . הייתה חשדנית בהתחלה וב"שוק", מדוע בחור בן 26 מתעניין בסבא שלה ועוד הזמר . הסברתי עצמי ולאחר שהוכחתי אמינותי , שוחחתי עם טלי בטלפון בעזרת תומי. השיחה הייתה מרגשת מאוד, שכן צמוד ליום שפניתי לטלי לגבי אביה עליו השלום, מלאה שנה לפטירתו ממחלת הסרטן . חתיכת עיתוי בחרתי .   ובכן, קבעתי להיפגש עם טלי ותומי בביתן בכדי לשמוע סיפורו של אביו ולכתובו בדפי ההיסטוריה המוזיקליים שלי למען שימור זכרו, וכן בכדי להשיג את ההקלטות הגנוזות (שלא יצאו מעולם על תקליט)  של "דני ולין וכוכבי הלכת " (ארבעה שירים)  שדני המיר לדיסק בטרם נפטר. אפיזודה משעשעת הייתה כי ביושבנו בסלון להאזין לשיריו של דני ולין וכוכבי הלכת, טלי אמרה כי ישנם 8 שירים, ואני, שידעתי על ארבעה הייתי המום, עד כי בשיר החמישי שמעתי את "בואי לשדה ברינה", וידעתי מיד כי זהו שיר של הצמד דן ויהודה, שלא ידעתי זהותם ,אלא רק היו ברשותי שיריהם. וכך, נפתרה לי עוד תעלומה מוזיקלית : דן ויהודה הם דני ולין ז"ל ויהודה בדיחי יבדל"א, שגם הוא סיפר לי על דני בתקופת דן ויהודה (לאחר התגלית פניתי אליו,זה תחקיר מוזיקלי אחר שכתבתי).

עתה אני גאה ושמח לאחר עמל רב וכתיבה מדוקדקת להציג את סיפור חייו של דני ולין ז"ל.

 

דני ולין , זמר,מוזיקאי ובמאי, נולד ב21.11.1940  בת"א למשה ושושנה ואלין. לדני היה אח יחיד בשם יאיר ואלין ז"ל (יליד 1937) מפיק ותסריטאי מוכשר ומבטיח שנפטרכשהיה בן  27 מהתקף אסטמה במהלך צילומי סרט באיזור ים המלח. אביו של דני, משה ואלין(משה נהג לכתוב את שמו כך, עם האות א'), הקים בשנת 1944 בתל אביב את תיאטרון "לי לה לו" המפורסם , תיאטרון סאטירי בו הופיעו מיטב כוכבי וכוכבות התקופה. וילנסקי, אלתרמן וטובי הכותבים והמלחינים של אותה תקופה כתבו שירים ולחנים לתיאטרון. בין הזמרות המוכרות שהשתתפו יחד עם שחקנים ידועים ניתן למצוא את : שושנה דמארי, חנה אהרוני,ברכה צפירה, אשר ואלין "גילה" אותן וטיפח אותן גם כאמרגנן. כבן של אמרגן ומייסד תיאטרון מצד אחד וציירת מצד שני, גדל דני בבית מוזיקלי ואומנותי ומן הטבעי שיהפוך ככזה בעצמו. עוד כשהיה צעיר הוריו של דני נפרדו.

בבגרותו הוא למד בגימנסיה הרצליה, היכן שגם אימו למדה בצעירותה, ולמד אף שנה בפנימיה. 

בגיל הנעורים כשקיבל דני גיטרה ,הוא לימד עצמולנגן והיה כותב שירים ומלחין.  תחביב נוסף היה לו – הוא היה צופה כמעט בכל יום בסרט קולנוע אחר שהוקרן. מאחר והיתה לו כנראה כניסה חופשית לבתי הקולנוע, ניצל זאת היטב ואפילו ניהל "יומן" – פנקס בו היה רושם בכל יום באיזה סרט צפה, מי התסריטאי, הבמאי, השחקנים הראשיים ולבסוף ציין את ביקורתו על איכות הסרט…

שני התחביבים – מוזיקה וסרטים היו מכנה משותף לו ולחברו – יהודה בדיחי – אשר יצרו צמד "דן ויהודה" ואפילו הוציאו תקליטון בתחילת שנות ה60 ,ובו 4 שירים בסגנון שירי "רועים", שירים אשר נכתבו והולחנו על ידי דני.

עם גיוסם לצבא הפסיקו דן ויהודה פעילותם המשותפת. על הצמד "דן ויהודה"  הכנתי תחקיר נפרד.
1_143433864

כשהתגייס לצבא, היה משוכנע דני כי יתקבל ללהקה צבאית, דבר שלא קרה והוא שובץ לחיל התותחנים. חבריו לצבא סיפרו למשפחה לאחר מותו כי תמיד אמר "אני כאן באופן זמני עד שאעבור ללהקה …", מה שלא קרה…

כמו כן העידו כי בכל הזדמנות היה מנגן  ושר לחבריו.

.לאחר שחרורו מהצבא, עבד בבנק לאומי (שם הכיר את אשתו חוה) וחסך כסף ללימודי קולנוע וטלויזיה באוניברסיטת ניו יורק.

<p 20130723_200002dir="RTL">בשנת 1964 דני הקים את אחת מלהקות הקצב הראשונות בישראל : "דני ולין וכוכבי הלכת", שחבריה היו: דני ולין ז"ל (שר,כתב והלחין כל 4 השירים שהוקלטו), טומי פרידמן ז"ל,משה אבני, דובי שטיר (על הגיטרות) ויואל ישראלי על התופים. הלהקה שרה וניגנה בסגנון להקות הרוקנרול ששלטו אותה תקופה:ביטלס,קליף ריצ'רד והצלליות,אלביס וכו' ,ודני התאים עצמו למפה המוזיקלית ששלטה אז במצעדי הפזמונים. דני כתב והלחין את שירי הלהקה בעצמו. הלהקה הקליטה ארבעה שירים ב1965 וזמן קצר לאחר מכן התפרקה. להיטי הלהקה "טלי" ו"נערתי" , שירי רוקנרול פופ מתקתקים כיכבו בצמרת מצעדי הפזמונים . למעשה אחד מהשירים, "כפר האוהבים הצעירים", עוד בטרם הוקלט השפיע על יוחנן זראי עת הלחנת "לי ולך" מהסרט "סאלח שבתי". משה,אביו של דני, דאג כאמרגנם לקיים הופעות והלהקה זכתה לחשיפה. הלהקה התפרקה בסמוך לעזיבתו את הארץ לטובת הלימודים בארה"ב.

כאן תם הפרק המוזיקלי  שלו והתחיל מסעו בכיוון הטלויזיה והקולנוע. יש לזכור שבאותה תקופה לא היה זה דבר נפוץ לטוס לחו"ל לבד כדי ללמוד, ולהקים תוך כדי משפחה…אולם לדבריו, לא היו בארץ לימודים "רציניים" בתחום זה והוא העדיף ללמוד ב"מקום האמיתי, שם מתרחשים הדברים, שם הנושא מפותח.

לאחר שהתאקלם בניו יורק  ואף מצא  עבודה זמנית במשרה חלקית, הצטרפה אליו חוה חברתו מישראל,שכרה דירת חדר בה שהתה עד  שהתחתנו בבית הכנסת בניו יורק בשנת 1967.

<p vdir="RTL">התקופה בניו יורק היתה להם התקופה היפה בחייהם, שפע של בידור, מופעים, ריגושים ולחיות בניו יורק בתקופה של ה"היפים" והמופעים הגדולים ב"סנטרל פארק" , ללכת ברחוב ולראות במקרה סט צילומים של סרט עם רוברט רדפורד – כל זה היווה חוויה עצומה.

בפברואר 1968 נולדה בתם היחידה.אנקדוטה מעניינת היא –  כשחוה הרתה – ביקש דני כי אם תהיה זו בת תיקרא טלי על שם השיר שאהב מלהקת "דני וכוכבי הלכת", וכך היה.

 דני נהנה מאוד ללמוד באוניברסיטה, כאשר אחד המרצים שלו היה לא אחר מבמאי הצעיר דאז

מרטין סקורסזה שכבר אז התחיל להטביע חותמו 

ומד שני – חברו לספסל הלימודים היה השחקן ההוליוודי בילי קריסטל .20130723_200052

בשנת 1972 דני סיים לימודי הקולנוע , ועבד בהפקות סרטי תעמולה לחברת הטלפונים הגדולה בארה"ב (לצורך סטאז') ובמקביל  ביקר בישראל במטרה למצוא עבודה בתחום. לאחר שהתראיין לטלוויזיה החינוכית , שב דני לארה"ב וכשקיבל תשובה חיובית שהתקבל כבמאי שב בשנת 1973 עם משפחתו להתגורר בישראל. חצי שנה לאחר מכן פרצה מלחמת יום כיפור ודני נפצע באצבעו מפגז, אושפז והיה חשש כי יאלצו הרופאים לכרות את אצבעו, אולם לבסוף הצילו אותה.

למרות ש"פרש" מענייני המוזיקה,הוא אהב לנגן ועדיין היה שר ומנגן מעת לעת בביתו, והמוזיקה תפסה חלק אינטגרלי מחיי משפחת ולין: בבית היו המון תקליטים , כאשר דני אהב את קליף ריצ'ארד וחווה אהבה את אלביס פרסלי (אח"כ נדבק בחיידק והתחיל לאהוב גם את אלביס ואף עשה תוכנית עם שירי אלביס ששרו זמרים ישראליים) . דני החל לצבור רזומה בטלוויזיה החינוכית כשהוא מביים סדרות לימודיות שקצרו הצלחה רבה בשנות ה70 כDebbie in hospital  (תוכנית לימודי אנגלית), דובי דוברמן  "זהו זה"(מ1977 עד סוף התכנית), ערב חדש, ועוד סדרות רבות. הוא גם היה כותב תסריטים למגירה בתקווה שמתישהו, מישהו יעשה בהם שימוש. הוא גם ביים סרט על ערב עם הבמאי פרנקו זפירלי שהגיע לארץ ,וסרטו השתתף בפסטיבל הסרטים בחיפה.דני תאר סרט זה כאחד מרגעי השיא בקריירה שלו. דני היה מאוד דומיננטי ומעורה בסדרות,סרטים ותכניות שביים וחבריו מעידים כי היה מקצוען בתחומו. אביו, משה ואלין ז"ל, נפטר ב1979 ודני הקדיש ממרצו לשמר את זכרון אביו ופועלו ודאג להוציא לאור את הספר ,שאביו כתב, ארגן מופע לזכרו עם מיטב הזמרים שהופיעו בהתנדבות, ואף הצליח בכך שרחוב בתל אביב נקרא על שמו! מלאכת האזכור והשימור היו כל כך חשובים לו, וטלי בתו, ריגשה אותי כשאמרה שאני, דודי פטימר, עושה זאת עתה עבורו, כשם שהוא עשה לאביו.

הוא פרש לגמלאות בגיל 62 בערך.

בשנת 2010 התגלתה מחלת הסרטן בגופו  והוא החל בקבלת טיפול רפואי.

בשנת 2012 נכדתו, תומי בלולו, היתה תלמידת כיתה יב' במגמת קולנוע . היא בחרה כעבודת גמר לעשות סרט על סבה. ביחד עם חברותיה לפרויקט, תחקרו,ראיינו וצילמו אותו, תוך כדי שיתוף פעולה עם חבריו לעבודה. דני שמח מאוד בתקופה כל כך קשה בחייו עקב המחלה לעבוד יחד עם נכדתו ולספר לה על חייו ופועלו. תומי מעידה

כי עשיית הסרט קירבה מאוד אותה לסבה והחזירה לו לתקופת הצילומים את ה"חיוּת" שאבדה לו בשל מחלת הסרטן, ומילאה אותו בנחת וגאווה.

כשהוקרן הסרט בבית הספר בערב הקרנה חגיגי, דני

היה מאושפז כבר במצב שלא איפשר לו להגיע להקרנה.

ב-20.6.2012 דני נפטר לאחר מאבק עיקש במחלה, כשהוא בן 71 בלבד.

את הסרט על חייו לא זכה לראות.

 

זה סיפורו המלא והמקיף ביותר על חייו ומורשתו של דני ולין ז"ל, מוזיקאי שהפך לבמאי מהמצליחים ביותר בתולדות ישראל ואני מוצא לנכון להודות ל-ה' על הזכות שניתנה לי להכירו אחרי מותו ולקחת את שרביט שימור מורשתו והנחלתה לדורות הבאים. בתכניות הרדיו שאני משדר מעת לעת אני משדר שיריו ומספר עליו ובכל הזדמנות שניתנת לי אני מזכירו ומזכיר תרומתו לתרבות הישראלית, כפי שעשיתי בביוגרפיה זו.

 

תודה הגדולה מאוד נתונה למשפחת ולין : טלי,תומי וגם חוה אלמנתו.

תודה גדולה גם ליהודה בדיחי על המידע בתקופתו המוקדמת של דני ולין ז"ל.

תודה גם ליוסי כרמלי : פסתרן שהיה גם המאייר הגרפי של דפי התווים בהם השתמשו דני וכוכבי הלכת עת הקלטת שיריהם.

תודה רבה גם למשה אבני על המידע על להקת כוכבי הלכת וחבריה.

 

<p דודי וטלי וליןdir="RTL">כתב,ערך,תחקר וראיין : דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.

התמונות לקוחות מהאלבום הפרטי של משפחת ולין.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s