סיפורו של המתופף יוסי פפו לוי- כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

 

פפו1
יוסי פפו לוי נולד בקהיר שבמצרים בשנת 1938. הוא גדל בבית מוסיקלי, בית שתמיד נהגו לשיר בו. הוא הושפע בילדותו בעיקר ממוסיקה אירופאית ואמריקאית. כשכל הלהיטים הפופולאריים מגיעים למצרים היישר מארה"ב ומאירופה. בילדותו לימד עצמו לרקוד את הריקודים הסלונים ואהב להשוויץ כשרקד עם החברות הבוגרות של אחיו הגדולים.

מאז ומתמיד היה מאד מוסיקלי וכשהקשיב למוסיקה, תמיד ליווה את אשר שמע בקצב על כיסא או שולחן.

 

ב1951  עלה יוסי עם משפחתו לישראל. בשנת 1956 עם גיוסו לחיל הים, הוא נסע ביחד עם צוות אונייה שלם לליברפול כדי להביא לארץ את שתי המשחתות אח"י אילת ואח"י יפו. על ה"יפו", הוא עשה את כל שרותו הצבאי. במבצע סיני השתתף בקרב על איברהים אל אוול, המשחתת המצרית שהגיעה עד לחופיה של ישראל כדי להפגיז את המיכלים החימיקלים הגדולים במפרץ חיפה. בספטמבר 1958 השתחרר מצה"ל והחל להפליג כימאי – מכונאי בצי הסוחר הישראלי.

 

עד לשלב זה, ליוסי לא הייתה שום כוונה לעסוק במוסיקה, אולם הניצוץ הראשון שהצית את דמיונו היה לאחר שנכח בהופעתם של שני ענקי הג'אז ליונל המפטון ולואיס ארמסטרונג שהופיעו בארץ בשנות החמישים.

הרשימו אותו במיוחד נגינתם על התופים של ליונל הפטון ודני ברצלונה,המתופף של ארמסטרונג.

 

ב1962 בהיותו בן 24 ולאחר 4 שנים בצי הסוחר,החליט יוסי לעזוב את הים. הוא קנה מערכת תופים בהפלגה האחרונה שלו בניו אורלינס,ובהגיעו ארצה, ולמרות שעדיין לא ידע לתופף בצורה מקצועית, הוא החל לחפש דרכים כדי להפוך את זה למקצוע.

בינתיים לפרנסתו, הוא החל לעבוד ב"פרדס סינדיקט" בתור סוכן לשחרור סחורות מאוניות שהגיעו לנמל. "פרדס סינדיקט" היא חברה לייבוא וייצוא סחורות ומשרדיה שוכנים ליד הנמל בחיפה.

ליוסי הייתה אז חברה בשם פינה קליין, חצוצרנית שאהבה ג'אז, ובכל ערב, יוסי ופינה נהגו לבלות ב"רונדו" של מלון "דן כרמל" בחיפה ,שם ניגנה שלישיית מוסיקאים מקצועית. בשלישיה זו היה הזמר ג'ו ישראל,המתופף שלמה אלתר והפסנתרן  מאנדי. באחד הערבים, פינה, חברתו של יוסי סיפרה לתזמורת שהוא חולם להיות מתופף. מיד השלישייה ביקשה ממנו לעלות לבמה ולנגן איתם מספר קטעים.בדיעבד, מסתבר שהוא הרשים אותם כך ששבועיים לאחר מכן צלצל אליו ממנדי, אותו פסנתרן מדן כרמל, ושאל אותו אם יהיה מעוניין לנגן "בטוטי לוי",גן אירועים בנהרייה ולהצטרף כמתופף לתזמורת שתגיע מתל אביב לעונת הקיץ הקרובה. יוסי מיד הסכים וביום שישי הגיע ל"טוטי לוי", מצויד במערכת התופים החדשה שלו והמתין לשאר חברי התזמורת מתל אביב.

הגיעו שלושה מוסיקאים. פאול קוסלה – פסנתרן ומנהל מוזיקלי מאד ידוע, אברהם קרסו נגן טרומבון וחצוצרה ואקורדיוניסט צעיר בשם בני. להרכב קראו "תזמורתו של פאול קוסלה".

לפני שעלו לנגן, פאול  ביקש מיוסי שייספר לו מעט על עברו המוסיקלי ובאיזה הרכבים ניגן.

כשפאול נוכח לדעת שיוסי לא ניגן מעולם עם שום הרכב, ושזו בעצם הפעם הראשונה שיעשה כן, הוא היה מאוכזב, בלשון המעטה ולא האמין שהתזמורת עומדת לעלות לבמה עם מתופף שלעולם לא ניגן קודם לכן בשום הרכב מקצועי.

כשהחלו לנגן, איכשהו יוסי השתלב בחלק הראשון והשקט של הערב, שבו התזמורת מנגנת נעימות קלות להנאת הקהל.

הבעיות החלו כשבחלק השני, התזמורת הייתה אמורה ללוות תוכנית אומנותית שכללה את הזמרת דורותיאה ליביו (אשתו של פאול קוסלה). דורותיה שרה שירים יותר קצביים וחלקם מהירים מאד. יוסי עשה כמיטב יכולתו וניסה להשתלב. מידי פעם, פאול קוסלה היה זורק מילה לכיוונו של יוסי, אך זה, לא הבין במה מדובר. פאול היה צועק "סאלפ" ויוסי שלא ידע מונחים מוסיקליים, חשב שזה מקצב חדש או צורת נגינה מסוימת שלא הכיר, על כן היה משנה את צורת הנגינה באותו קטע, בתקווה שזו כוונתו של פאול. אך פאול שוב צעק "סאלפ" ויוסי שוב שינה את צורת הנגינה. המילה סאלפ נזרקה לכיוונו של יוסי מספר פעמים באותה הופעה ראשונה. בסוף הערב, יוסי שאל את נגן האקורדיון, איזה מקצב זה סאלפ ואיך מנגנים אותו. הנגן נשפך מרוב צחוק ואמר ליוסי ש"סאלפ" זה לא מקצב. בשפת המוזיקאים זו מילה חלופית להדיוט! אתה ניגנת חלק מהשירים בצורה שונה, ולא כמו שמתופפים מקצועיים מנגנים, לכן פאול צעק לך "סאלפ".

יוסי נעלב והחל לקפל את התופים כדי להסתלק משם מהר ככל האפשר. הוא התכוון לעזוב את התזמורת בו במקום, אך פאול קוסלה התעקש שיישאר, ולאחר שכנועים רבים יוסי החליט לתת לזה עוד צאנס. כך קרה שאחרי מספר לא רב של נגינה אם ההרכב, הפכו פאול ויוסי לחברים טובים.

עם תום העונה בטוטי לוי, יוסי כבר הפך למתופף ומקצוען אמיתי.
20130925_142440
ב1963 הוא עבר לתל אביב , ושם בעזרת ובהמלצת חברה אחרת שלו, הוא החל לנגן במסעדת "יואל'ס", שהייתה בזמנו המקום הכי איני בתל אביב, וחלומו של כל מוזיקאי ישראלי לנגן שם.התזמורת כללה את הזמר – ויברופוניסט יואל דן (דון חוליו), הפסנתרן הוירטואוז מיאני ניגריאנו והבסיסט אמיל רם, שהיה בסך הכל בן 16.נוצרה חברות אמיתית בין יוסי ואמיל, ואמיל סיפר ליוסי על מורה בשם ג'ואל ת'ום, אמריקאי שמנגן כלי הקשה עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית ושכדאי ליוסי ללמוד אצלו.

יוסי לא שש ללמוד תופים אצל אף אחד וסרב להצעה, אך אמיל הצליח לשכנע אותו ולבסוף יוסי החל לקחת שיעורים אצל ג'ואל.

השיעורים כללו, קריאת תווים ופיתוח טכניקה קלאסית לידיים. כל השיעורים התנהלו סביב גומי עגול בקוטר 15 סנטימטרים. לא הייתה שם מערכת תופים ולא שום תוף אחר, חוץ מאותו גומי דבוק על משטח עץ, שמשמש מתופפים לאימון הידיים.

גם שפה לא הייתה. ג'ואל לא ידע עברית ויוסי לא ידע מספיק אנגלית, אך איכשהו הם הסתדרו.

מפגש זה בין ג'ואל ליוסי, יהווה מהפך בחייו של המתופף הצעיר וישנה את עולמו מקצה לקצה.

לאחר מספר שיעורים, ג'ואל התרשם מאד מכישרונו של יוסי ודחק בו לנסוע לארה"ב כדי ללמוד. ג'ואל החל להתכתב עם מכללות מוסיקה שונות, ושלח מכתבי המלצה בשבחו של תלמידו מתל אביב.

נשלחו המלצות למכללות בניו יורק.

לג'וליארד היוקרתית, איסטמן סקול אוף מיוזיק, מנהטן סקול אוף מיוזיק ולמכללת נורת' איסטרן יוניברסיטי, שבכולן קיימת מגמה רצינית ללימודי כלי הקשה קלאסיים.

בנוסף יוסי ביקש מג'ואל לשלוח גם המלצה לבית ספר לג'אז בשם ברקלי סקול אוף מיוזיק בבוסטון, אודותיו שמע מחברים.

5 שנים לאחר מכן,

 בית ספר זה יהפוך להיות  Berklee College of Music

 אחת ממכללות למוסיקה הידועות ביותר בעולם.

הרעיון של ג'ואל היה שיוסי ילמד לנגן כלי הקשה קלאסיים ובסוף ההליך יוכל להשתלב באחת התזמורות הקלאסיות המובילות. אך הגורל רצה אחרת, ובסופו של דבר יוסי למד עיבוד וקומפוזיציית ג'אז ומוסיקה קלאסית בברקלי.

 

בכל שבוע, כשיוסי הגיע לשיעור אצל ג'ואל, קיבלה לפניו שיעור בחורה אנגליה בשם פמלה ג'ונס, שנגנה אז כלי ההקשה בסימפונית חיפה. באחת הפעמים כשיוסי המתין להיכנס לשיעורו, פנתה אליו פמלה והציעה לו, בהמלצת ג'ואל כמובן, לנגן עם סימפונית חיפה, בקונצרט שעמד להתקיים ביום ראשון, היום החופשי של יוסי מעבודתו במסעדת יואל"ס. יוסי שרק קיבל מספר שיעורים מוגבל בקריאת תווים, חשש מאוד לקבל את ההצעה אך לבסוף שוכנע על ידי ג'ואל לעשות כן. הוא הגיע לחזרה אחת עם התזמורת, ובאותו ערב ניגן את הקונצרט הקלאסי הראשון שלו תחת שרביטו של המצנח סרג'יו קומיסיונה. את טבילת האש הראשונה הזו כנגן בתזמורת קלאסית, יוסי עבר עם לא מעט תקלות, אך הנגינה בתזמורת כל כך גדולה השאירה עליו רושם כביר.

3 חודשים לאחר מכן הוא שוב הוזמן על ידי פמלה ג'ונס לנגן עם סימפונית חיפה והפעם כבר הרגיש הרבה יותר בטוח בעצמו  ושלט היטב בחומר ובתווים.

 בשלב זה במקצועו החדש כמתופף, החלה להתעורר סביבו קנאה מצד מוסיקאים ותיקים, שלא הבינו מהיכן צץ בחור אלמוני משומקום והצליח לקבל את העבודה במקום הכי מבוקש בתל אביב. ערב אחד בצאתו מ"יואלס",ניגשו אליו 2 בחורים שרצו לשים לו רגליים ולהעיף אותו ממועדון הלילה היוקרתי. הם מכרו לו  "לוקש "  שכדי שיוכל להמשיך לנגן בישראל, עליו להיות חבר ב"איגוד המוסיקאים" ולשם כך עליו לעבור מבחן בקריאת תווים כדי להתקבל לאיגוד. נקבעה לו פגישה, וכשיוסי הגיע למשרד האיגוד, ראה שהכינו עבורו מערכת תופים ועמוד תווים, ועליו דף עם תווים לתופים. יוסי הדהים את הנוכחים כשקרא את התווים מהדף בכזאת מהירות שה "בוחנים" עצמם בקושי הצליחו לעקוב אחריו.הם נשארו פעורי פה, ובמקום הוא התקבל וצורף לאיגוד.

מספר שבועות לאחר מכן, בתחילת 1964, בסיום ערב נוסף ב"יואלס", חיכו לו אלברט פיאמנטה ודני גוטפריד, והציעו ליוסי להצטרף לרביעייה חדשה שהם מקימים בשם "כרמל קווארטט" לשם סיבוב הופעות באירופה. ברביעייה זו היו כאמור אלברט פיאמנטה בסקסופון, דני גוטפריד בפסנתר , ג'ו ישראל בס ושירה, ויוסי פפו לוי בתופים. לצורך יחצ"נות , הרביעייה הקליטה 2 תקליטורים בהפקתו של אריס סאן. אחד השירים שאריס ביקש שיהיה בתקליטור, היה WOOLY BOOLY (במקור של סאם שאם והפרעונים).ג'ו ישראל ,שהיה זמר הרביעייה, לא יכל ולא רצה לשיר את השיר הזה, לכן יוסי שר אותו מבלי לדעת את מילות השיר.הוא חינטרש מילים בקצב מתאים למילים שבשיר ואריס סאן "קנה את זה". כך התקליטור הוקלט בקולו של יוסי ובלי אף מילה נכונה. באותו זמן, יוסי הוזמן להצטרף למופע של יוסי בנאי ורבקה מיכאלי "ילדות קשה" תחת ניהולו המוסיקלי של אלכס וייס. הוא ניגן מספר חודשים עם יוסי בנאי ורבקה מיכאלי עד אשר התממשה הנסיעה עם רביעיית כרמל לגרמניה (סוף 1964).

מפיק הרביעייה באירופה היה "לו ואן ריס", אחד המפיקים הידועים באירופה.

החוזה הראשון של הרביעייה היה בדיסלדורף שבגרמניה, במלון בריידנבכרהוף הוטל, המלון הכי מפואר בעיר זו. בהגיעם למלון, פקיד הקבלה אסר עליהם להיכנס עם הכלים מהכניסה הראשית והורה להם להשתמש בכניסת העובדים.זה קומם אותם והם התעקשו ונכנסו למרות זאת מהדלת הראשית. בעודם מסדרים את הכלים על הבמה, הגיע מנהל המלון עם עוזרו.הם באו לפגוש את הסוררים החוצפנים שסירבו להיכנס בדלת השרות כנהוג עם תזמורות ועובדי המלון. הוא הציג עצמו וביקש מהרביעייה לנגן משהו עבורו.כשנשאל איזה סגנון מוסיקה הוא מעדיף לשמוע, תשובתו הייתה מיידית:"אני שרוף על ג'אז"

אמר כקורה תגר על ארבעת הצעירים.

ברגע שגוטפריד והשלישייה החלו לנגן סטנדרטים מרפרטואר הג'אז ,המנהל נמס ופניו הקרינו אושר רב. הוא פנה לעוזרו והודיע שמעתה, להקה זו יכולה להיכנס למלון מאיזו דלת שירצו ושיתקבלו בכבוד גדול כשיגיעו מדלת הכניסה הראשית!.

בסיום החוזה בגרמניה, המפיק "לו ואן ריס" סידר עבורם עוד חוזים באמסטרדם – הולד ובשטוקהולם – שבדיה. רביעיית כרמל נחלה הצלחה עצומה בכל המקומות בהם ניגנה.

בהיותו בשבדיה יוסי קיבל שתי תשובות חיוביות משתי מכללות אמריקאיות לגבי הלימודים שם. תשובה אחת מנורת' איסטרן יוניברסיטי והשנייה מברקלי סקול אוף מיוזיק. משום מה יוסי בחר בברקלי ושלח להם הקלטה של יצירה קצרה שהלחין ושנוגנה על טייפ פשוט על ידי רביעיית כרמל. בברקלי הסיקו מכך שהוא מעוניין להתקבל למגמת עיבוד וקומפוזיציה ולא כנגן תופים.

אך כדי שיוסי ישלים את כל הדרישות על מנת להתקבל לבית הספר, היה עליו לעבור מבחן באנגלית ולשלוח אליהם את תעודת הבגרות שלו עם הציונים.

בשני בקריטריונים האלה יוסי לא עמד. האנגלית שהייתה שגורה בפיו הייתה לכל היותר בסיסית, ותעודת בגרות לא הייתה לו. באותו הזמן, את כל התכתובת עם ברקלי ושאר המכללות בארה"ב, עשו אחיו של יוסי, ששלטו היטב בשפה האנגלית. כתשובה למכתב שנשלח על ידי ברקלי בנוגע לשתי הבקשות, ביקש יוסי מאחד האחים לשלוח מכתב תשובה בו הוא מסביר שאינו יכול לשלוח אליהם את הציונים ואת תעודת הבגרות שלו מאחר שבאחת ממלחמות ישראל, הופצץ התיכון בו למד. ובאשר לבחינה באנגלית,הרי הוא מתכתב איתם בשפה זו זה זמן מה ומכך הם יכולים להסיק שהוא שולט היטב בשפה האנגלית.

בברקלי לא רק שקיבלו את שני התירוצים האלה, הם גם שלחו לו מכתב בו הם מביעים צער על שהזכירו לו את "הטראומה" שבודאי עבר עקב הפצצת התיכון בו למד, ובזאת הם מודיעים לו שהתקבל לבית הספר במגמת עיבוד וקומפוזיציה ושעליו להתייצב בראשון לספטמבר 1966 להתחיל את לימודיו, אך לא לפני שיעבור ראיון אישי בשגרירות ארה"ב בסטוקהולם, שם יהיה עליו להוכיח שהאנגלית שלו רהוטה דיה ושיש בידיו מספיק כסף לפחות לשנת לימודים אחת מלאה. רק אז יוכל לקבל את וויזת הסטודנט לארה"ב.

בכיסו של יוסי היו בסה"כ 600 דולר ואלה הספיקו רק לסמסטר אחד, מבלי לקחת בחשבון מגורים ואוכל.

פה כבר היה מוקש שיוסי לא יכל לעבור בסיפורי בדים.

נקבעה לו פגישה בשגרירות האמריקאית בסטוקהולם וג'ו ישראל הזמר, היה כל כך סקרן לדעת איך יוסי יעבור מכשול זה, החליט להתלוות אליו באותו יום גורלי. סגן השגריר קיבל את פני שניהם בסבר פנים יפות והזמין את יוסי לשבת מולו בשולחן.

ג'ו ישב בקצה השני של החדר, כולו מתוח.

וכך החל הראיון.

האמריקאי החל לשאול את יוסי שאלות באנגלית, ובמהירות גבוהה מאד. יוסי בחן את פניו של סגן השגריר והחליט לענות תשובות לפי הבעת הפנים, אם בחיוב או אם בשלילה ולהשתמש בשתי מילים בלבד: Yes Sir No Sir 

אם בסופו של משפט הייתה על פניו של סגן השגריר הבעה עם חיוך, יוסי אוטומטית ענה Yes Sir  ואם ההבעה הייתה רצינית עם סימן שאלה מאיים, יוסי מיד ענה: No Sir

וכך לאחר כ 10 דקות של Yes Sir No Sir, השגריר לחץ את ידו של יוסי, החתים את דרכונו בוויזת הסטודנט ואיחל לו הצלחה! 

ג'ו היה המום ממה שהתרחש מול עיניו ולא האמין שיוסי הצליח לצלוח גם מכשול זה.

בסוף החוזה שלהם באירופה, רביעיית כרמל התפרקה. הנגנים חזרו ארצה ויוסי הפליג לארה"ב להתחיל את לימודיו בברקלי.

 

 ב1966 והוא בן 28  הוא הגיע לניו יורק, ומשם באוטובוס לבוסטון כשבכיסו 600 דולר בלבד (שווים בימינו ליותר מששת אלפים דולר!). 600 דולר אלו, הספיקו לתשלום סמסטר אחד בלבד בלי לקחת בחשבון, מגורים במעונות. אך על אף קשיי השפה ,ועל אף שלא היה לו מספיק כסף לשלם למפרע שנה שלמה של לימודים ומגורים, בעל בית הספר, לוראנס ברק ובעל הבית במעונות הסטודנטים, באו לקראתו ואפשרו לו לקבל חדר פלוס שלוש ארוחות ביום מבלי לשלם למפרע ובתקווה שבאחד הימים יוכל להחזיר להם את חובו.

ואכן לאחר מספר חודשים, יוסי החזיר את חובו לבית הספר ולמעונות הסטודנטים, עד הסנט האחרון.

הוא החל ללמוד  עיבוד וקומפוזיציה וסיים את הסמסטר הראשון בהצטיינות!. חבריו האמריקאים לספסל הלימודים החליטו ללמד אותו את השפה האנגלית ובמהרה הוא השתלב והפך לדמות מרכזית בבית הספר וכל זה הודות לכישוריו בקריאת תווים מהדף (השיעורים עם ת'ום ג'ואל הוכיחו עצמם שוב) וכישרונו המיוחד כמתופף. במשך שנותיו בברקלי, יוסי תמיד עורר עניין רב כמתופף וגם כמלחין.

בבוסטון הוא הצליח לפרוח פיננסית ולשלם את  4 שנות לימודיו  מנגינה בתופים. צריך להבין שבבוסטון, לומדים במכללות מוסיקה אלפי בחורים, לא רק בברקלי, ועל כל עבודה בנגינה בעיר, מתחרים מאות תלמידים, שגם הם מבקשים פרנסה לעצמם, כך שהתחרות קשה מאד. יוסי מכיר תלמידים בברקלי שהיו נגנים מצוינים, אך לא הצליחו לנגן ערב אחד בכל השנים שלמדו שם. התמזל מזלו ויוסי ניגן ללא הפסקה במשך 4 שנותיו שם.

ב 1970 הפך "ברקלי סקול אוף מיוזיק"

ל"ברקלי קולג' אוף מיזיק" ויוסי סיים את לימודיו כשבידו דיפלומה מקצועית בשני הענפים שלמד כל כך לאהוב, הלחנה ועיבוד.

כשחזר ארצה, הוא הפך למתופף המבוקש והעסוק ביותר בישראל .

השתלט על שוק ההקלטות וההופעות ועבד עם כל המי ומי בזמר העברי.
פפו2
פפו ניגן כמתופף ביותר מ 10 אלפים שירים ישראלים.

הוא הוסיף לשמו את הכינוי פפו (כינוי זה ניתן לו כשנולד במצרים) מאחר שבשנות השבעים הוא ניגן הרבה עם הגיטריסט יוסי לוי והבסיסט עמי פרנקל. היו מקרים בהם יוסי לוי הגיטריסט קיבל בטעות גם את ההמחאות של יוסי לוי המתופף, וכדי לשים קץ לבלגן, החליט יוסי להוסיף לשמו את הכינוי פפו.

ומה קרה עם שני המקצועות שלמד בברקלי?

כשיוסי חזר ארצה ב 1970, עם מטען עצום של ידע בעיבוד והלחנה,הוא הבין שלעת עתה לא יוכל להשתמש במקצועות אלה לפרנסתו. צריך להבין שבאותן שנים, הייתה בארץ שממה מוסיקלית בכל הקשור לכתיבה יצירתית בסגנון הג'אז. בו במקום יוסי החליט להקפיא זמנית את כישוריו כמעבד ומלחין ולהתפרנס מנגינה בתופים בלבד. כך קנה לעצמו שם בארץ.

כמתופף הוא השתתף בעשרות תוכניות רדיו וטלוויזיה והשאר כבר היסטוריה.

פפו ביקש שלא לציין את שמות התזמורות בהן ניגן או האומנים אותם ליווה לאורך השנים ועדיין מלווה, מהסיבה הפשוטה שאם יעשה כן, מסמך זה ייראה כספר טלפונים מלא בשמות, ולא כסיפור חיים.

בשנים האחרונות, את כישוריו כמלחין הוא כן מפעיל.

 לאחרונה,התזמורת הפילהרמונית הישראלית ביצעה והקליטה שני תקליטורים, מוסיקה שפפו הלחין ותזמר, כולל קונצרט שבו הוא גם ניצח על התזמורת הפילהרמונית הנפלאה.

כיום פפו ממשיך לנגן תופים בהרכבים שונים ולאחרונה הקים תשיעיית ג'אז בשם "חתולים להשכרה" כשכל החומר המנוגן בהרכב, נכתב הולחן ועובד על ידו.

בהרכב מנגנים מיטב המוסיקאים בארץ.

 

תחביבים : בשנות ה70 פפו החל לצנוח במועדון הצניחה בקיבוץ עין שמר וצבר יותר מ 100צניחות חופשיות. ב  1977

הוא נסע עם משפחתו לארה"ב ושם במשך שש שנים המשיך לעסוק בספורט הצניחות החופשיות, וכמובן בנגינה בתופים עם בתזמורות שונות בניו יורק ובאטלנטה.

כמו כן, הוא מטיס מטוסים קלים, כי הוא בעל רישיון טייס אמריקאי

דודי ויוסי פפו לוי 16.1.2014

.

תודתי הרבה נתונה ליוסי פפו לוי שהקדיש מזמנו וגולל בפניי סיפור חייו המרתק לצורך תיעודי אותו בדפי ההיסטוריה.

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s