"כוכב התופים וכלי ההקשה " – סיפורו של אהרל'ה קמינסקי – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

2
אהרל'ה קמינסקי, נגן תופים וכלי הקשה, מחלוצי מוסיקת הג'אז בישראל (מדור הצברים), מוסיקת הפופ והרוק , ומהראשונים שהביאו עימם את המקצב הברזילאי והדרום אמריקאי לישראל. תרומתו הרבה של קמינסקי למוסיקה הישראלית הינה נכס צאן ברזל, ועל 5 עשורים נגינתו מלווה את הפסקול של מדינת ישראל על כל גווניו. אני גאה להציג בפניכם את סיפורו של אהרל'ה קמינסקי לאחר ראיון פנים אל פנים שערכתי עימו.

 

אהרון  ("אהרל'ה") קמינסקי נולד בשנת 1941 ברחוב שנקין, תל אביב. אהרון לא גדל במשפחה מוסיקלית , אלא למשפחתו היה עסק לבגדי תינוקות ודירתו הייתה כמעין "בית חרושת" לבגדי תינוקות .

 

את שנות התיכון שלו העביר אהרל'ה בקיבוץ חניתה , שם החל לנגן קצת על מפוחית (משמיעה בלבד) . שם, בקיבוץ, במסיבות החברותא, אהרל'ה נהג לתופף על פח וללוות שירי עם ישראלים ששרו שם החבר'ה בקיבוץ.

אהרל'ה נזכר שבשנות נעוריו, הוא היה מאזין ברדיו לשירי הרוקנרול של אלביס, ביל היילי וכו' והיה מאזין מדי פעם לתכניות ג'אז בתחנת BBC והיה עוקב אחרי תכניות ג'אז ברדיו ולאט לאט החל להימשך יותר לג'אז שהפך לאהבתו הגדולה.

 

בנובמבר  1959 התגייס אהרל'ה לצבא והחל שירותו בחיל האוויר שם סיים קורס מכונאות סילון . 

 

כעבור שמונה חודשים מאז התגייס, בת כיתתו של אהרל'ה מהקיבוץ, שירתה בפיקוד הנחל ושמעה על אקורדיוניסט (כיום פרופסור למוסיקולוגיה) בשם מנחם צור, שחיפש מתופף לחלטורות מוסיקה לריקודים . היא סיפרה לו על אהרל'ה ואמרה שהוא מתופף (על אף שלא היה לו רקע בתיפוף, היה לו כישרון מולד) . אהרל'ה קנה מערכת תופים פשוטה והחל להופיע עם מנחם צור בחלטורות.

 

שבועיים לאחר מכן, אותה בת כיתתו של אהרל'ה ששירתה בפיקוד הנח"ל, הודיעה לו כי בלהקת הנח"ל מחפשים מתופף ואהרל'ה נסע לאודישנים ומיד התקבל. היה זה בתחילת שנת 1960 . אהרל'ה נזכר, שכשהצטרף ללהקת הנחל היו שם : יהורם גאון (בקבע) , עליזה רוזן , הגששים ( פולי וגברי) , חנן גולדבלט,  וכו' . אהרל'ה השתתף בתכניתה של להקת הנח"ל : "זה נח"ל זה" (לא יצא על תקליט) .

<p 7dir="RTL"> 

תוך כדי שירותו הצבאי , אהרל'ה ניגן במועדון "אילקה ואביבה" (רווה) ביפו , עם הפסנתרן זיגי סקרבניק ז"ל ( אותו הכיר במועדון "עומר כייאם".) שהפך להיות אחד מחבריו הקרובים ביותר , עד שנפטר ב-1967 .

 

 בסוף 1961 אהרל'ה השתחרר מצה"ל מוקדם מהמועד עקב פטירתו של אביו . עקב כך , עליו הוטלה משימת ניהול העסק המשפחתי של בגדי התינוקות, והמוסיקה נדחקה הצידה ( ניגן פעם ב..)  .

 

פעם אחת, באותה תקופה ,  אהרל'ה וזיגי נסעו בצהרי שבת אחת למועדון "אילקה ואביבה" עם טייפ סלילים גרונדינג להקליט עצמם בג'אם סשן ספונטני. השבת הספונטנית הפכה לעוד שבת כזו ומפה לשם הדברים התגלגלו שהמועדון היה מלא עד אפס מקום באנשים (מהארץ ומחו"ל)  שבאו לשמוע ולנגן עם אהרל'ה וחברו זיגי את מוסיקת הג'אז והדבר הפך לתופעה. אהרל'ה ניגן שם אפילו עם ממפיס סלים וווילי דיקסון, אגדות בלוז נצחיות.

לאחר "אילקה ואביבה" , הג'אם סשנים נדדו ממועדון למועדון , כמו : "צברה",  מועדון "המפתח", "צוותא" (כשהייתה ברחוב מאפ"ו) . הג'אם סשנים הללו נמשכו כמה שנים טובות . תוך כדי התקופה הזו, אהרל'ה ליווה והשתתף בהקלטות של זמרים/ות רבים כמתופף.

 

<p 5dir="RTL">בקיץ 1966 , הג'אם סשן עבר למועדון "בר ברים" בתל אביב והפך להצלחה מסחררת שנמשכה עד שנת 1979 . בג'אם סשנים בבר-ברים השתתפו מיטב נגני הג'אז בארץ. הקהל נהר למקום מכל הארץ לראות את הג'אם סשנים בבר-ברים .   זה קרה מדי יום ראשון באופן קבוע.

 

בשנת 1967 , אהרל'ה החליט לקחת הפסקה מהעסק המשפחתי של בגדי התינוקות בכדי למצות את עצמו יותר מבחינה מוסיקלית (הפסקה שנמשכת עד היום). אהרל'ה החל להופיע בסופי שבוע עם הרכב של מוסיקה לריקודים.

 

בתחילת 1968, הציע אהרל'ה לאלברט פיאמנטה, חברו לג'אם סשנים שניגן אותה עת במועדונו של אריס סאן, להקים הרכב של מוסיקה לריקודים לסופי שבוע (בסופ"שים היה עיקר הכסף)  ולליווי זמרים .

 

מכיוון שפיאמנטה היה המנהל המוסיקלי, אהרל'ה הציע לקרוא ללהקה בשם "הברנשים של פיאמנטה" , שחבריה היו : אלברט פיאמנטה (סקסופון), שמוליק ארוך(גיטרה), ממלו גאיטנופולוס(חליל), זאב דיקוורט (סקסופון ושירה) , עוזי מלמד (חצוצרה) , יעקב נגר ז"ל (קלידים) (לפני יעקב נגר, היה הפסנתרן ולריו סגל שלאחר שעזב , יעקב נגר החליף אותו) וכמובן אהרל'ה קמינסקי (תופים ) 3.

 

העבודה הרצינית הראשונה של  הברנשים של פיאמנטה הייתה סיבוב ההופעות עם אריק אינשטיין על אלבומו "מזל גדי" בסוף שנות ה-60 ולאחר מכן הברנשים ליוו מספר רב של זמרים ואף הקליטו 2 תקליטונים משל עצמם בשנת 1970 (בין היתר, את השיר "בדד" הקלאסי) . לגבי התקליטונים, הוחלט שכל אחד מחברי ההרכב יחבר שיר משל עצמו ובהחלטה משותפת ייבחרו השירים שייכללו בתקליט. אהרל'ה חיבר את השיר "כיף" שלא הוקלט ולא נכלל בתקליט. ב-1970 , עקב נסיעתו של אהרל'ה לחו"ל, החליף אותו ב"ברנשים" המתופף ניסים ימיני.

 

כאמור , בתחילת שנת 1970 אהרל'ה קמינסקי לוקח את אישתו ובתו לטיול של שמונה חודשים לחו"ל : הוא נסע לברזיל לחודש וחצי , ארגנטינה, פרו, הקאריבים, ארה"ב וכו' . במהלך טיוליו בחו"ל , אהרל'ה היה מתופף מטעם חברת התקליטים CBS העולמית והשתתפף בהמון סשנים במקומות בהם ביקר, פגש והכיר נגנים מכל העולם ולמד המון מהם (הוא קורא לזה "הבית ספר שלו" ) .  עם שובו ארצה , הביא עימו קמינסקי את המקצבים הברזילאים למוסיקה הישראלית הפופולארית והחל את שילובם של כלי ההקשה לראשונה בשירים הישראליים. (ביטוי לזה ניתן למצוא במופע והתקליט "ארץ טרופית יפה" מ-1978 בו קמינסקי לקח חלק נכבד ופעיל) .

 

כשחזר אהרל'ה לישראל, הוא הצטרף להרכב של אלברט פיאמנטה ודני גוטפריד, שנקרא "סדנת הג'אז" (אך עזב את ההרכב לפני הוצאת התקליט ב-1972) .

בסוף 1970, לפני הופעה במועדון של סורמלו ("פוס פוס טייק") , הכיר ירוסלב יעקובוביץ' לאהרל'ה נגן כלי נשיפה ,עולה חדש בשם רומן קונסמן ז"ל  . אהרל'ה ידע בליבו שעם רומן הוא רוצה להקים הרכב בעתיד.  

 

זמן קצר לאחר מכן,בתחילת שנת 1971 ,  קיבל אהרל'ה טלפון מצבי שיסל שאריק אינשטיין רוצה שהוא (אהרל'ה) יקים לו הרכב שילווה אותו4 .

 

לצורך כך, לקח אהרל'ה את רומן קונסמן, יצחק קלפטר (טרום תקופת כוורת) , ואת הבסיסט פול סילבר. אריק אינשטיין החליט לקרוא להרכב "הפלטינה" שהחל ללוותו בהופעותיו. אריק היה גם זה שהדביק לאהרון קמינסקי את הכינוי "אהרל'ה" שהפך למותג .

 

"הפלטינה" ליוו בהרכביהם השונים את תיקי דיין (בניהולה המוסיקלי של אלונה טוראל שהצטרפה להרכב הפלטינה), חווה אלברשטיין , אסתר עופרים ,ממפיס סלים , עדנה גורן ,והמון הקלטות לזמרים, פרסומות ומוסיקה לסרטים .

 

בסיס "הפלטינה" היו אהרל'ה קמינסקי ורומן קונסמן. שאר הנגנים התחלפו שוב ושוב . בהרכב ניגנו בין היתר : אלון אולארצ'יק, יעקב נגר ז"ל, לב זבזינסקי, סמי גרבלי, נחום פרפקוביץ', חן צימבליסטה וכו'. ב-1974 השתתפה להקת הפלטינה במופע משיריו של דוריבאל קאיימי , המוסיקאי והזמר הברזילאי, מופע שיצא על תקליט ב-1975 , ובו נכלל קטע אינסטרומנטלי  שהלחין קמינסקי "במקצב ברזילאי" שמו (עיבוד: קונסמן).

 

הרכב "הפלטינה" פעל בין השנים 1971-1976 והתפרק . במהלך שנים אלה, לצד השתתפות אורח בתקליטים של זמרים/ות אחרים , הלהקה הוציאה מספר תקליטים : "הקלטה חיה בבר-ברים" (1973) , "חירות"  ו"הנערה עם שיער הפשתן "( 1976 -עם הווקליסטית ריקי מנור) ואיחודים מדי פעם לאורך שנות ה-80 וה-90 כולל אלבום איחוד ב-1995 בשם "להקת הפלטינה בהופעה – 95' " .

 

  לאחר מכן , אהרל'ה קמינסקי הצטרף להרכב רוק מתקדם שנקרא "שמיים" יחד עם דני ליטני, ריקי מנור, אלונה טוראל, חיים קריו ואוהד אינגר , הרכב שהקדים את זמנו והיה קיים רק שלושה חודשים אך תועד על תקליט שיצא ב-1980 .

 

<p 1dir="RTL">בסוף 1978 , בעקבות פנייתו של אשר ביטנסקי, הצטרף אהרל'ה לתכנית היחיד הראשונה של נורית גלרון להרכב ג'אזי . מאוחר יותר, ב1979  הוזמן אהרל'ה ע"י ירוסלב יעקובוביץ’ לטוס ללונדון ולהצטרף ללהקה האמריקאית  MANHATTAN TRANSFER לסיבוב הופעות באירופה ובארה"ב .

אהרל'ה נשאר בניו יורק כמעט שנה וחזר לישראל בקיץ 1980 .

 

מיד אחרי זה , הצטרף אהרל'ה לתכניתו של יוסי בנאי "אני וסימון ומואיז הקטן "  למשך קרוב לשנה .

בסוף 1980 הקים קמינסקי בית ספר לתופים עם שיטה מיוחדת ללימוד שפיתח  וגידל דורות רבים של מתופפים. ההקלטה ה"גדולה" האחרונה בה השתתף הייתה "חתונה לבנה" של שלום חנוך (1981).

בסוף שנות ה-80 קמינסקי לקח חלק פעיל בוועדה המוזיקלית (יחד עם חבריו דני גוטפריד ואלברט פיאמנטה )  שהקימה את פסטיבל ג'אז בים האדום המיתולוגי , שפעיל בהצלחה רבה עד היום.

 

בשנת 1987 הוציא קמינסקי אלבום משותף עם אשף הגיטרה באלדי אולייר וניגן גם בתופים וגם בכלי הקשה.

 

ב-1990 הרים קמינסקי, לצד הלימוד בבית הספר, מופע שנקרא "הכל תוף" שרץ בבתי ספר וסיפר את הסיפור של מערכת התופים. המופע רץ עד שנת 2004 . באותה שנה (1990), הקים הרכב בשם "אהרל'ה קמינסקי וחברים" שקטף פרס ראשון בתחרות הרכבי ג'אז ישראלים בפסטיבל הים האדום  בשנת 1991. ב1996 ההרכב הוציא אלבום תחת השם KAMINSKI TRIO .

 

לאחר מכן , קמינסקי פתח סדנאות "תזמורת סמבה" – שכללן כלי הקשה ברזילאים . לאחר שסדנאותיו של קמינסקי "תפסו תאוצה", הוא הפסיק עם בית הספר לתיפוף ומשקיע זמנו בסדנאות הסמבה, לצד ניגוני ג'אז להנאתו עם חבריו הותיקים.

 

 

<p 6dir="RTL">תודתי הרבה נתונה לאהרל'ה קמינסקי, על שהסכים לפגוש אותי ולגולל בפניי את סיפור חייו המרתק.

 

כתב,ערך,תחקר וראיין: דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s