עוד מילדותי , השם דני בן ישראל נקשר באופן אסוציאטיבי למילה "אליל" – כן כן, זמר שהיה ( ועודנו) נערץ בשנות ה-60, בתקופה היפה של המוסיקה הישראלית הנאיבית של טרום מלחמת ששת הימים .
אני זוכר את הפעם הראשונה ששמעתי בילדותי את האוסף הכפול של שיריו ו"נטרפתי" : זמר עם קול מרגש, קול צלול ומדוייק ששר שירי אהבה , כשהוא נראה כמו שחקן קולנוע עם בלורית סטייל אלביס פרסלי ולוק אלן דלון .
כעבור שנים ,הגשמתי חלום ופגשתי אותו לשיחה ארוכה בת 3 שעות במהלכה סיפר לי סיפור חייו , הרפתקאותיו והקריירה הענפה והמרתקת של אחד מהאייקונים הגדולים במוסיקה הישראלית לדורותיה .
אז ככה, מכיוון שנכתבו מספר ביוגרפיות על דני , ואני לא אחדש כלום (מבחינה עובדתית היסטורית), אז השיחה של דני ושלי פשוט זרמה בכיוון החוויות והסיפורים מאחורי הקלעים של תקופת שנות ה-60,70,80,90 וחיי הזוהר בהן מנקודת מבטו של האיש שהיה שם כשזה קרה .
דני בן ישראל נולד כדני רוייר בישראל ב-1944 , אמו נהגה לשיר רבות ועוד מגיל 0 לימדה אותו לשיר שירי יידיש (שפת האם שלו) . הוא גדל בחיפה על הכרמל. בשנות ילדותו ספג בעיקר מוסיקה קלאסית, וכיאה לכל ילד שגדל בבית בו שמעו מוסיקה קלאסית, הוא למד לנגן על כינור . בשנות נעוריו, כששיגעון הרוקנרול תפס תאוצה בכל העולם , דני "נדבק" בחיידק הרוקנרול , יחד עם נושאי בשורתו , כדוגמת : אלביס, ביל היילי, ג'רי לי לואיס, ליטל ריצ'ארד, האחים אברלי, קליף ריצ'ארד וכו'. בגיל 15 הוא החל לנגן על גיטרה ולמד אצל מורה.
בנעוריו הוא נהג להסתובב עם גיטרה ובלורית ולשיר שירי רוקנרול, עד כי כונה "אלביס" בחיפה. הוא ידע את כל שירי מצעד הפזמונים של "רדיו רמאללה" בעל פה.
יום אחד, בתקופת בחינות הבגרות, כשדני ישב על הברזלים באיזור הכרמל , בשעה 2 בלילה, פתאום עבר אפי נצר, שהכיר אותו. אפי אמר לו לבוא לבחינה ללהקת פיקוד צפון ביום למחרת בשעה 10:00 (כאשר דני לא חשב בכלל על להקה צבאית). דני התעורר, שם את חולצת המזל הירוקה שלו, הוא בא עם הגיטרה ואחד הבוחנים היה חיים טופול. דני הגיעל אודישן ושר את "בפונדק קטן" של בני ברמן, ועוד לפני שהגיע לפזמון , חיים טופול קיבל אותו ללהקה , ואמר לו משפט שנחרט במוחו עד היום : “אל תשתנה רק".
באותה תקופה , לדני הייתה התלבטות : האם ללכת למכ"ים וקצונה או ללכת ללהקת פיקוד צפון. בסוף הוא בחר בלהקת פיקוד צפון.
דני השתתף בתכנית הלהקה "ידיים למעלה" (1963) יחד עם גדי יגיל, אריה "פפה" פלדמן ז"ל, נירה רבינוביץ' , קובי אשרת (ונטורה) וכו' וביצע לראשונה את להיטו "כוכב הצפון", שהפך לסימן ההיכר שלו .
מכיוון שבלהקה היו "תותחים כבדים", הם "גנבו את ההצגה", ודני בהתחלה מצא עצמו ללא משבצת. אולם, לפני ההופעות, גדי יגיל ופפה היו עושים מערכונים ודני היה שר שירים שאהב .
מכיוון שמנהלי הלהקה התלהבו מקול זמרתו, החליטו לתת לו לשיר שיר בלהקה. היה שיר שנשאר במגירה 10 שנים בשם "כוכב הצפון" (מילים: דידי מנוסי, לחן: יוחנן זראי) , שיר שאף אחד לא רצה לשיר אותו. הביאו את השיר לדני , שביצע אותו והשיר הפך לשלאגר ענק ודני הפך לכוכב הלהקה.
בתכניתה הבאה של הלהקה "תן חיוך, (1964), דני שר את "נר בחלונך", שגם הפך ללהיט ענק והעצים את כוכבותו. בשנת 1965 השתחרר מהצבא.
דני מגדיר את הכוכבות כתקופה נהדרת : נערות צועקות כשרואות אותו ברחוב, אלפי מכתבי מעריצים, כל שיר שהקליט הפך לשלאגר – כל מה שכרוך בלהיות "אליל נוער".
הוא הקליט מספר שירי סולו מצליחים , כדוגמת "יורונה מטורונה", והשתתף כשחקן וזמר ב"המלך ואני" , “גבירתי הנאווה" והקליט שירים ממחזות זמר כ"צלילי המוסיקה", “מרי פופינס" וכו'.
בשנת 1966 הוציא את תקליט הסולו הראשון שלו – “דני בן ישראל", שהיה בסגנון הביג בנד (תחת שרביטו של זיקו גרציאני) וכלל להיטיו כ"כאן תמיד חצות", “כשמיקה עצובה", “כוכב הצפון", “היום הזה" וכו' בעיבודים מיוחדים.
בשנת 1967 , דני נסע לוינה (שם הוריו התגוררו אותה תקופה) , אך עם פרוץ מלחמת ששת הימים, הוא חזר מיד לארץ למילואים במסגרת צוות הווי ובידור יחד עם טוביה צפיר, חוה אלברשטיין, עליזה יצחקי ונסע יחד איתם במסחרית של יקי יושע להופיע בפני חיילים.
לאחר המלחמה , דני חזר לוינה שם הכיר עיתונאית מפורסמת שהפכה לבת זוגו, שדחפה את שמו של דני כל יום לעיתונים והוא הפך לכוכב ענק בוינה (יותר מבארץ) עם הופעות בטלוויזיה, הקלטות להיטים, הוא הפך לחלק מחיי הבוהמה בוינה. הוא ישב גם עם הרולינג סטונס בהופעתם בוינה, והתחבר במיוחד עם בראיין ג'ונס ז"ל.
שם, הוא הוציא תקליטון בסי.בי.אס בשם "יום הולדת רוקנרול" , שהוסרט בקליפ שהוקרן בטלוויזיה ברמאללה. באותה תקופה , דני התחבר לדור ההיפים וחזר לישראל עם הרעיונות המחתרתיים של דור אהבה ושלום והשפעות רוק מחתרתי (מוסיקה פסיכודלית).
מכיוון שדני היה חתום עוד בחוזה עם "סי בי אס", הוא הקליט שירים שלא אהב כ"הצוענייה" (במקור שירו של בובי סולו) , "כמו אמש", ושירים ממוסחרים שחלקם הצליחו וחלקם לא.
לאחר החוזה עם "סי בי אס", דני החליט לעשות תקליט רוק בעברית ב"אולפני אשל" על ארבעה ערוצים. השנה: 1969 .
הוא הקליט 2 שירים יחד עם שלמה מזרחי ו"הבמה החשמלית" , ביניהם השיר "כפרה". השיר נאסר לשידור ברדיו בשל תוכנו : “איזה בררה, איזה חנטריש, בואי כפרה ודי כבר עם חשיש". לאחר מכן , דני השלים את שירי האלבום בעצמו כאשר הוא ניגן את הרוב.
התקליט "חנטריש 3 ורבע" יצא ב1970 ונחל כישלון (מסחרי לא אומנותי), על אף שבמבט לאחור הוא נחשב לאחד מעמודי התווך של הרוק הישראלי והקדים את זמנו.
לאחר מכן , דני , שלא מצא את עצמו בארץ, נסע לניו יורק עם 30 דולר ומעיל פרווה . אחרי שעה בדיוק, הוא התגלגל למועדון "אל אברם" (של אברם גרובד) שם הוא התחיל להופיע תמורת כסף והתגורר בבית מלון מוזנח.
הוא הקים להקת פאנק מקומית שהופיעה במועדונים קטנים בגריניץ' וילאג'.
לאחר מכן , דני הצטרף ללהקת "הפינג'אן" בניו יורק יחד עם גבי שושן, מרגלית אנקורי, רבקה זוהר, עוזי פוקס וכו'. שם, ספג מוסיקה מכל הסגנונות המוסיקליים : רוסית, יוונית,טורקית,ערבית, וכו' . הוא ניגן בלהקה על גיטרת בס.
תוך כדי ההופעות, דני הלך ללמוד הרבה בבתי ספר ומכללות בכל מיני נושאים. שם , עשה תואר באנתרופולוגיה ואנגלית, הוא למד קראטה, למד ג'אז בבית הספר לג'אז במנהטן, למד משחק, מחזאות,ריקוד, בלט (!!) וכו' וכו' .
ב-1976 הוא הצטרף ללהקת קאנטרי ניו יורקית בשם "לילה יפה" שחיפשה בסיסט שיודע לעשות קולות, ודני נבחן והתקבל. הוא יצא עם הלהקה לסיבוב הופעות שנמשך שנה במקומות נידחים בכל רחבי ארה"ב. הלהקה התפרקה ב-1977.
לאחר מכן , דני הופיע בהצגות ביידיש עם מקס פרלמן (שחקן יידיש מפורסם), אישתו גלינה ושחקנית צעירה בשם מנורה זהב. הם הופיעו בכל שבוע עם הצגה חדשה, כאשר פרלמן ממציא את התסריט מהראש בעל פה ויום למחרת כבר ההצגה עולה. הם הופיעו 7 ימים בשבוע , 3 הצגות בכל יום !
דני חזר לישראל בשנת 1980 ולא ידע בדיוק איך להתאקלם בעולם המוסיקה שהשתנה מאז עזב את הארץ. הוא החל להופיע עם שירי ארץ ישראל מוכרים שספג לאורך השנים, כשהוא מלווה עצמו בגיטרה ונותן להם אינטרפרטציה הומוריסטית. העניין תפס ודני החל להופיע בפיאנו בר של רפי שאולי, אך הפעם כשהוא מלווה עצמו על פסנתר (פיאנו בר,בכל זאת) מבלי שלמד לנגן על פסנתר . הוא רכש השכלה בסיסית במוסיקה וידע את היסודות ולכן תוך שבועיים של תרגול – השתלט על הפסנתר במקצועיות.
דני חרש את הארץ בהופעות עם שירי ארץ ישראל, ותוך כדי כך , גם הופיע עם יהודה ברקן במופע הומוריסטי בשם "אדום עתיק וגם מצחיק" . באותה תקופה, דני החל לשלב בהופעותיו בדיחות לצד השירים , והחל גם במופע שירים גסים , שרץ הרבה ב"בקתה" בתל אביב והפך לסנסציה ולהצלחה מסחררת. המופע רץ במשך 10 שנים !
מאוחר יותר , בסוף שנות ה-80, הקים דני את להקת "ראשים לבנים", יחד עם פול רוט, סמי גרבלי ושמעון אבן צור, וחרש עם הלהקה את כל הארץ.
הוא הוציא תקליט שדרים לרדיו בשם "שיר ערש לנווד", אך כשבא לשיר חומר חדש שלו בהופעות, הקהל דרש את הבדיחות ושירי הגסויות וזה נמאס על דני .
לכן, הוא פנה לכתיבה ומחזאות, ותרגם מחזה ציוני של הרצל בשם "הגטו החדש" שנקנה ע"י הבימה (אך לא יצא לפועל) , וערך מחקר מקיף על חייו של הרצל אותו הוציא כספר בהוצאת ירון גולן.
ב-1991 דני נסע שוב לארה"ב , בכדי להופיע עם שירי יידיש. באותה תקופה , התמזל לו המזל והוא הפך לעיתונאי : ב"התמזל לו המזל", הכוונה, שבדירה בניו יורק בה התגורר בארה"ב, מישהו השאיר הודעה במשיבון הדורשת לחזור מיד למספר מסויים. דני, שלא ידע במה מדובר, חזר , והסתבר שההודעה הייתה מכוונת לבחור שדני החליף בדירה, רונן טל, שהיה עיתונאי ישראלי שכתב עבור עיתון "העיר".
דני חזר למספר, ו"החליף" את רונן טל וכתב כתבה על ביקורה של יעל דיין ביום הכיפורים בבית הכנסת של הקהילה הגאה. הוא הציע את הכתבה לעיתון "מעריב" שמינה אותו לכתב העיתון בניו יורק . לאחר מכן הוא הועבר ככתב ללוס אנג'לס ואז חזר לניו יורק, והחל לכתוב ככתב עבור עיתון יומי מקומי באנגלית. אחרי תקופת מה, הפך לעורך עיתון "ישראל שלנו".
בתחילת שנות ה-2000 חזר דני לישראל, והוציא ב2003 אוסף כפול של מיטב שיריו (בעריכת אילן בן שחר) . הוא מופיע מאז ועד היום במופע משירי ארץ ישראל , ונע בין ישראל, וינה וארה"ב (ולעיתים במדינות שונות בהן מופיע) .
בשנת 2011 הוציא דני ספר בשם "זובי", ספר סלנג ישראלי באנגלית , ספר הומוריסטי המלמד את האמריקאים על הסלנג וההווי הישראלי (מיועד לאמריקאים וישראליים) , שנמכר היטב .
בימים אלה דני מוסיף לשיר, להופיע ולעבוד על השירים ורעיונות מוסיקליים פרי מוחו היצירתי , שיוסיפו צבע ופלפל רב לתרבות הישראלית – בדיוק כמו המוסיקה של דני לאורך השנים.
תודתי הרבה נתונה לדני בן ישראל על שגולל בפניי סיפור חייו וחוויותיו .
כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.
דודיפדיה- פרוייקט שימור המוסיקה הישראלית של דודי פטימר 