יצחק אביעזר נולד בבגדד בירת עיראק בשנת 1931 . הוא גדל בבית מוסיקלי וגם דתי מסורתי מכאן, שספג את שני העולמות : צלילים דתיים לעומק הנפש, אהבת הפיוט הבבלי העברי המסורתי, ובמקביל ספג את המוסיקה הערבית שהייתה סביבו. יצחק מדגיש, כי המוסיקה הערבית היא לא רק של האדם הערבי, אלא של כל מי שהתוודע אליה ואהב אותה. בקהילת יהודי בבל, יהודי בגדד הם שיצרו את נגינת המוסיקה של העם המוסלמי העיראקי.
יצחק אהב מאוד את השפה הערבית הספרותית והעמיק את התעניינותו ביופיה. זאת, במקביל לאהבתו העזה את השפה העברית השורשית.
בנעוריו, לימד יצחק את עצמו לנגן בכלי האופייני של המוסיקה הערבית, העוד. עוד באותה תקופה, הוא כבר ידע כי יש לו היכולת להלחין . כדוגמה לכך, הוא נהג להלחין את שורות השירה הספרותית כדי לדעת לשנן אותן בעל-פה.
בשנת 1951, עלה יצחק בגפו למטוס, אל מדינת ישראל. הוא נקלט בקיבוץ מעוז חיים, שליד בית שאן . בקיבוץ, שאב יצחק מהמדריך אורי ברנר (הבן של יוסף חיים ברנר) את הרוח וההוי של הציונות ואת המציאות הישראלית המתחדשת והדינמית, ואת העברית המתחדשת והתוססת.
בשנות החמישים, בעת שרכש ידע אצל מוסיקאים וחוקרי מוסיקה, יחד עם לימוד בין כותלי האוניברסיטה העברית, הוא האזין לרדיו. זה היה הגל היחיד שבשפה העברית, ובו הקדישו כחצי שעה לשפה הערבית. האזין וידע ששם ייעודו. כך גם התקבל מייד להיות בצוות המייסד של קול ישראל בערבית, כאשר השידור הפך להיות תחנה עצמאית המשדרת שבע שעות ביום; וכעבור זמן-מה שמונה-עשרה שעות. היה זה בשנת 1957. זהו קולה של ישראל בערבית שנשמע ברחבי המזרח, 'מכווית ועד תוניס', כהגדרתו של יצחק.
מיד בתחילת שידוריו, ערך יצחק חידון מוסיקלי שבועי ,הנקרא "נעימה ושאלה".
תכנית החידון נמשכה חמש שנים והפכה פופולארית מאד. במסגרת החידון, הוא שיתף את המאזינים ושידר נושאים חשובים שבמוסיקה הערבית, שלא נדונו בתחנות הרדיו הערביות.
לצד תכנית החידון המשיך יצחק לערוך ולהגיש תכניות מוסיקליות מגוונות בנושא המוסיקה הערבית. הוא גם הרחיב ושידר אודות עוד שתי מוסיקות. הוא יזם תכנית ייחודית וייעודית: להשמיע ולהסביר למאזין הערבי את הזמר ה ע ב ר י בתכנית שבועית במהלך שנת 1966ועד מלחמת ששת הימים. תגובה אופיינית של המאזין הערבי המשכיל היתה:" דרך תכניתך זו הכרנו את האדם הישראלי, מעבר לסכסוך". יצחק ערך והגיש גם סידרת תכניות אודות המוסיקה הקלאסית. מאזינים ערביים התייחסו בכבוד רב לתכנית זו וביקשו שהקלטותיה יישמרו בגנזך. בסך הכל ערך יצחק במשך השנים כ-2500 תכניות !
לצורך מימוש המוסיקה בתכניותיו, התחבר יצחק אל הנגנים בתזמורת קול ישראל בערבית , ובמשך השנים היה האחראי לתזמורת, הרחיב אותה וערך בביצועה תכניות ייחודיות. למשל, הוא צרף את הפסנתר המערבי אל התזמורת ובכך יצר גוון ייחודי. בין נגני התזמורת הוותיקים נזכיר את עזרא אהרון שהיה מייסדה, וכן הנגנים שעוד בבגדאד היו הבולטים במוסיקת עיראק, דוד אפרים, אברהם סלמאן, אלברט אליאס, ששון עבדו , אליאס זבידה ונעים רג'ואן. ממצרים באו זוזו מוסא ופליקס מזרחי. וכן הפסנתרנית סוזנה וייבל שניגנה באורגן.
בנוסף יש לציין שהוקצתה תכנית שבועית נפרדת לאחים צאלח ודאווד אלכוויתי. היום כבר ידוע שהם היו בקידמת מוסיקאי בגדאד. כן, דאווד הוא סבו של דודו טסה. יצחק הקדיש תכניות מיוחדות ללחניו ולאישיותו של צאלח אלכוויתי.
יצחק המשיך להתפתח כמלחין ומנצח על התזמורת. הוא אף הקים תזמורת שנייה בשם "התזמורת המזרחית הישראלית- רמת-גן”. בשדה ההלחנה, הוא כתב יצירות שיש בהן מסר וייעוד. כששאלתי את יצחק, אילו מיצירותיו הרבות הוא הכי "אוהב", הוא הסביר שהוא אוהב את כולן, כמובן, ובחר לציין שתיים בולטות במיוחד: האחת, היא נבואת השלום של הנביא ישעיהו, “וכיתתו חרבותם לאתים… לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה"." הוא הלחין אותה בהשראת בואו של סאדאת לעשות שלום עם ישראל ב-1977.
היצירה השנייה היא אודות ירושלים, "הר הזיתים", פואמה שכתב משורר ערבי ירושלמי ויצחק הלחין. הפואמה מדברת על שלוש הדתות החיות יחד בשלום בירושלים. באותן שנים, יצחק גם נהג להרצות בנושאי המוסיקה הערבית לישראלים. הוא גם הירצה למצרים בנושא הזמר העברי.
בשנת 1970, ערך יצחק והפיק את פסטיבל המוסיקה הערבית הראשון בישראל בהיכל התרבות בתל אביב, כשהקהל רובו עברי . הוא קבע שני מנחים: הסופר הערבי מחמוד עבאסי בערבית, ואשת השידור עופרה סמואל, שהגישה בעברית. המופע כלל קשת רחבה של מוסיקה ערבית : הזמר הקלאסי השורשי, הזמר העממי מארצות ערב השונות, יצירה שתוכנה היה הגעת האדם אל הירח , להקת צעירים מנצרת ששרו "ביטלס" בערבית, הג'אז הערבי הראשון בביצועו של אלברט פיאמנטה ורביעייתו, הפסנתרן הערבי ממזרח ירושלים ועוד. הפסטיבל תועד על גבי תקליט של CBS. יצחק המשיך להגות תכניות רבות, מגוונות ועם עושר מוסיקלי רב.
החל משנת 1970 הפך יצחק לתושב רמת גן (שם חיו הרבה יוצאי עיראק). הוא החל לפתח הופעות של מוסיקה ערבית לקהל היהודי ברמת גן וסביבתה. לאורך שנות ה-80 והלאה יצחק פיתח את הקונצרטים למוסיקה ערבית ברמת גן , במסגרת אגף "תרבות המזרח" בעיר. בהתחלה עם נגני תזמורתו "רמת-גן", ובהמשך הוא יזם את הזמנת התזמורת למוסיקה ערבית מנצרת, שבהנהלתו של סוהייל רדואן אל הקהל היהודי.
בשנת 1982,עת מלחמת לבנון הראשונה, יצחק הגה וערך תכנית עם קהל שנושאה היה לבנון. הוא הזמין לתכנית משורר לבנוני והלחין מפרי עטו שיר. מעניין לציין שיצחק ניגן בעוד תוך שהוא מלמד את הזמרת את השיר בפני הקהל. כמו כן, הוא כתב יצירה אינסטרומנטלית על המלחמה שהייתה בתוך לבנון .
באותה שנה, יצחק הגה את הרעיון לתרגם את "על הדבש ועל העוקץ" של נעמי שמר לשפה הערבית : הוא העמיד עשרה זמרים יחד עם התזמורת שכללה 30 נגנים וניצח עליה. הוא הזמין את נעמי שמר כאורחת כבוד והגיש לה את תוי השיר שלה בערבית., היא התרגשה, עלתה על הבמה ואמרה : “אני מאמינה שהשלום יבוא על גשר של צלילים".
למעשה, יצחק תירגם את השירים העבריים לערבית, ומאמין בהגשתם לקהל הערבי. למשל, להקת סקסטה שרה בערבית את "נולדתי לשלום" בתרגומו של יצחק.
יש לציין, כי לאורך כל שנות עבודתו ברדיו, בהפקה והגשה של תכניות בערבית ומופעים מוסיקליים עשירים, יצחק תמיד פיתח עצמו כמלחין וכותב פואמות. באמצע שנות ה-80 , הוא החל לכתוב ולהלחין את הפיוט העברי הבבלי ובנוסף, גם על פי המנהג של מלים עבריות ללחנים ערביים מוכרים.
בשנת 1987 הקים יצחק מטעם מרכז ההסברה של משרד ראש הממשלה את "מקהלת נהריים" שביצעה את הפיוט הבבלי ואת לחניו. הופעתה הראשונה היתה בהיכל התרבות בנוכחות נשיא המדינה חיים הרצוג. שירו הראשון שהמקהלה ביצעה היה שיר הלל ליהודי בבל. המקהלה הופיעה במספר ערים בארץ ובמשך יותר מ20 שנה ברמת-גן.
הוא איגד את שיריו אלה לספר שנקרא "מנהריים עד נהריים".
בשנת 2006 יצחק זכה במקום הראשון בפסטיבל העוד הבינלאומי ועקב כך התקיים ערב הוקרה מיוחד לפועלו בנצרת ובמהלכו ביצעה תזמורת נצרת את יצירותיו . ערב ההוקרה תועד על גבי דיסק שיצא בשנת 2010.
תודתי הרבה נתונה ליצחק אביעזר היקר על שניאות להיפגש עימי ולספר לי על "קצה המזלג" את סיפור חייו . כמו כן, תודתי הרבה נתונה לסאם, בנו של יצחק, ש"שידך" בינינו.
כתב,ערך,תחקר וראיין : דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.
דודיפדיה- פרוייקט שימור המוסיקה הישראלית של דודי פטימר 