רפי בן משה נולד בירושלים ב31 לאוקטובר 1928 . אביו (שבמקצועו היה גנן) ניגן על בללייקה סרבית והיה מאוד מוסיקלי . בגיל 12 קנו לרפי אקורדיאון וזה היה למעשה הכלי הראשון בו ניגן . הוא החל לקחת שיעורים . בנעוריו למד בגימנסיה "רחביה", והחל לנגן הרבה על האקורדיאון : הוא היה אקורדיוניסט של החבר'ה בכיתה ובתנועות הנוער וכו'.
בשנת 1944 ,בהיותו בן 16 , התקבל רפי לבית הספר "כדורי". בשנת 1946 סיים רפי את לימודיו . באותו זמן (ב1945) , הוריו קנו משק במושב "צופית" (ליד כפר סבא) ואביו ציפה שרפי הצעיר ימשיך דרכו ויעבוד את האדמה. רפי היה בכיתה של "ההגנה" שהגנה על הפרדסים בגבולות באיזור קלקיליה.
בקיץ 1947 , עם פרוץ המאורעות , נפצע רפי ברגלו מכדור שנורה אליו ואושפז בבית החולים. לאחר ששוחרר מבית החולים, פרצה מלחמת השחרור (1948) , ורפי, שעבר קורס חבלנים, הצטרף לחבריו מהפלמ"ח בצפת – הכשרת אשדות יעקב הגדוד השלישי. רפי לחם איתם עד כיבוש רמלה לוד. באותן שנים הוא החל לכתוב 2-3 שירים (מילים) .
ב1948 היה בין מקימי "קיבוץ יפתח" (שהוקם אוגוסט 1948) , שם שהה שנתיים. ביפתח, החל להימשך "חזק" למוסיקה ומטעם ההסתדרות למד קורס "מנצחי מקהלות". באותן שנים החל להקים מקהלות ולנצח עליהן.
בשנת 1951 החליט ללמוד מוסיקה באקדמיה למוסיקה בתל אביב ועזב את הקיבוץ. בשנת 1953 סיים את הלימודים ורצה להיות מנצח מקהלות. לאחר סיום הלימודים האקדמיה, למד שנתיים קומפוזיציה אצל אלכסנדר אוריה בוסקוביץ' (בין השנים 1953-1955) .
באותו זמן, הגיע לארץ התיאטרון המוסיקלי הרומני בשם "דו רה מי" (בניהולו של ג'ורג' וואל) ורפי הצטרף בהמלצת שלמה קפלן כמנצח למקהלה באופרטות בתיאטרון . הוא נטל חלק באופרטות : “מריצה", “נסיכת הצ'רדש" ו"ויקטוריה".
במקביל, במחצית הראשונה של שנות ה-50 , הוזמן רפי לעבודה כמנהל מוסיקלי בתיאטרון ה"מטאטא" , שהיה על סף סגירה, ונעשה ניסיון "להרים" אותו עם הצגה שאת מערכוניה כתב אפרים קישון וביים מנחם גולן.
ב-1953 הועלה בתיאטרון האוהל המחזה "דרך הטבק" (בכיכובו של מאיר מרגלית) שביים מנחם גולן. רפי נתבקש לכתוב מספר מנגינות למחזה . רפי נזכר, שהוא חזר מ"כסית" בלילה, וחשב לעצמו :”איזו מנגינה אכתוב?”, ולמחרת כתב את המנגינה של "דרך הטבק" המוכרת, שרפי הלחין אותו בסגנון בלוז אמריקאי.
המנגינה של "דרך הטבק" נותרה לרפי ללא מילים, והוא החל לחפש כותבי מילים שישלימו את החסר. אף כותב לא קלע לרצונו של רפי והוא החליט לבסוף לכתוב את המילים בעצמו. הוא רצה להציע את השיר לצמד "יונה ומתי" (יונה עטרי ומתי עינב) והם עבדו על השיר. היה זה ב-1958. הם ניסו להתקבל עם השיר הזה לתכנית הבידור של אד סאליבן. מכיוון שהשיר היה עם טעם אמריקאי וסאליבן חיפש שיר שייצג יותר הווי ישראלי, הם לא נבחרו (רן ונמה נבחרו במקום) , אך יונה ומתי הוסיפו לבצע את השיר בהופעות. (אך לא הקליטו אותו)
יום אחד, הדודאים (בני אמדורסקי וישראל גוריון) שמעו את השיר ופנו לרפי שהם רוצים להקליט אותו. הדודאים הקליטו את השיר והשיר הפך לשלאגר היסטרי.
רפי מעיד שבאותן שנים הושפע מאוד ממוסיקת הג'אז.
בשנת 1957 התחתן עם השחקנית עדנה פלידל.
בשנת 1960 החל ללמד מוסיקה בקונסרבטוריון בת"א .
בשנת 1961 שאול ביבר , הזמין אותו לשמש כמנהל מוסיקלי ומעבד של להקת גייסות השריון , עימה עבד לאורך שנות ה-60. רפי הביא עימו משהו רענן וחדיש ללהקה, מקצבים שלא נהגו לפזם בלהקות הצבאיות : צ'ה צ'ה צ'ה, ממבו,טוויסט, ג'אז, פופ, רוק וכו' .
בין הלהיטים שכתב ללהקה : “בנצי השמן", “טוב להם בצבא", “לילה ראשון בלי אמא", “שלא לאהוב אותך" (עם הסולן אבי טולדנו) וכו'.
בהמשך שימש יועץ מוסיקלי של קצין חינוך ראשי, בין השנים 1963-1978 , והוסיף לכתוב להיטים ללהקות הצבאיות :
ללהקת פיקוד צפון כתב בין השאר את "טיול בגליל" ו"מיכל ומיכאל" , ללהקת פיקוד דרום את "אביב" ו"סיירת שקד", לצוות הווי גולני את "גו גולני", לצוות הווי פיקוד הדרכה (בהרכבה הראשון) כתב את "הישארי עוד רגע" (1970) שביצעו בדואט יוני נמרי ודליה אליעזרוב (שלמעשה היה הדואט הראשון והאחרון שרפי ניסה כוחו בשירת דואט יחד עם דליה, והקליט גרסתו זו אך גנז את זה) וכו'.
כמו כן, בו בזמן שכתב ללהקות הצבאיות, עבד רפי גם עם להקות "אזרחיות" : בין השנים 1964-1965 עבד עם "רביעיית הטיילת" (בה בין השאר היו חברים גבי ברלין,אושיק לוי, חדוה עמרני, דוד טל ועוד) , לה כתב את הלהיט "הלילה לטיילת".
לאחר מכן , עבד עם להקת "שבעת המינים" (לה היה להיט בשם "כובע טמבל").
כמו כן היה מנהל מוסיקלי ומעבד של להקת "שום בצל" שהרכבה מבני ישובי עמק יזרעאל ,הפיק ועיבד תקליטונים (ארבעה שירים )לציפי שביט ואילי גורליצקי
לאורך השנים רפי כתב מוסיקה לתיאטראות ולהצגות רבות, ביניהן: המחזמר הפופי "משהו לא נורמלי" (1969). כמו כן השתתף כמלחין ונטל חלק מוסיקלי בהצגה המצליחה "צץ וצצה" (בכיכובה של רבקה זהר) , ב-1978 כמנהל מוסיקלי של "הבזאר הגדול" (משירי מישל פוגאן) וכתב את המוסיקה (למילים של אהוד מנור) להצגת הילדים המצליחה "שמלת השבת של חנהל'ה" (שהפך לשלאגר היסטרי והותיר את הלהיט הגדול "מי אוהב את השבת?”) וכו'.
בשנת 1987 החל רפי ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים מוסיקולוגיה והתעמק בחקר מוסיקת הניגונים של חב"ד והשנה יוצא בספר דו לשוני- – עברית אנגלית פרי מחקרו-
"חווית הדבקות בניגוני חסידות חבד בישראל"" בהוצאת המרכז לחקר מוסיקה יהודית של האוניברסיטה נעברית.
בין השנים 1987-1989 שימש כמנהל המרכז לקליטת אמנים עולים מטעם משרד התרבות והחינוך, משרד הקליטה והסוכנות היהודית.
לאורך שנות ה-90 ועד היום רפי מוסיף לכתוב בעיקר מוסיקה (לא פזמונים) לרביעיית מיתרים, מוסיקה לצ'לו ופסנתר וכו' .
תודתי הרבה נתונה לרפי בן משה על שפתח בפניי ביתו ולבו וגולל בפניי סיפור חייו.
כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר, חוקר מוסיקלי
דודיפדיה- פרוייקט שימור המוסיקה הישראלית של דודי פטימר 