"יאסו דוויקו " – סיפורו של דוויקו פיטשון – חלוץ הזמר היווני בישראל – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה


דויקו 2

ישראל של 1948. המדינה הצעירה רוויית המלחמות עוד בחיתוליה . המונח "קיבוץ גלויות" החל תופס תאוצה, והמוני יהודים מכל קצוות תבל נוהרים אל אדמת אבותם ביראת כבוד , מכורים ליופייה המשגע של מדינתם החדשה.

קיבוץ הגלויות והבדלי התרבות בין עולי המדינות השונות נותנים ניחוח של חו"ל מתובלן בישראליות שהחלה מתגבשת בצעדי ענק . זה מתבטא בשפה, במנהגים, במאכלים,בלבוש ואף במוסיקה . את המקצבים הלטיניים והאיטלקיים בשפתם המקורית הביא לישראל ג'אקומו וילה ובעקבותיו מרסל ריקרדו . בהמשך ניסו מתיתיה דריו הגיש את אותם מקצבים בשפה העברית . את הניחוח הצרפתי הביאה עימה אריקה רוסי יפת התואר , וכל אלה לצד מוסיקה ישראלית שנולדה בארץ בפיהם של שמשון בר נוי, ישראל יצחקי, יפה ירקוני, שושנה דמארי וכו'.

בישראל של 2014 , בה המקצבים הים תיכוניים והשירים המתורגמים מיוון ידם על העליונה, קשה לתאר בישראל מפה מוסיקלית ללא השירים היווניים . ובכן, לצד הרשימה שציינתי לעיל של חלוצי סגנונות השירה השונים, נוסף שם אחד שאומר עולם ומלואו : דוויקו פיטשון, חלוץ המוסיקה היוונית בארץ ונושא בשורתם של הסירטאקי והיאסו לקהל הציוני בישראל של סוף שנות ה-40. דוויקו היה הראשון ששר וניגן יוונית ואחריו באו אריס סאן ובהמשך טריפונס ודומיהם .

יצאתי לראיין את דוויקו פיטשון בן ה-94 בביתו בכדי לתעד את סיפורו של כוכב הזמר היווני הראשון בישראל.

דוד ( דוויקו) פיטשון נולד בסלוניקי שביוון בשנת 1920 . עוד בילדותו גילה תשוקה עזה למוסיקה , והכלי הראשון עליו ניגן היה גיטרה. לאחר מכן למד לנגן על שלל כלים : סנטור, כינור,מנדולינה וכו'. בגיל 13 יצא כבר לעבוד בבית חרושת למתכות (או כדבריו "ניקל כרום") , אך כעבור מספר שנים עם כניסת הגרמנים ליוון , המפעל פוצץ על ידם.

בשנת 1938, לאחר "סגירת" המפעל , החל דוויקו לעבוד עם הרכב משלו בבית קפה גדול ביוון בשם "אסטרון" (כוכב) יחד עם עוד 2 בחורים : נגן קאנון ונגן סנטור, כשדוויקו מנגן על גיטרה ועל עוד. בגלל הגרמנים, שינה באותה תקופה דווקו את שמו מ"דוד" ל"דינו" (כדי להסתיר יהודיותו מפניהם). בשנת 1942 ,בצל מלחמת העולם השניה, התחתן דוויקו לראשונה . זמן קצר לאחר החתונה, נלקחו דוויקו ומשפחתו לגרמניה , שם חוסלה משפחתו כולל אישתו במחנה ההשמדה, מלבד אחותו מרים (מרי) שניצלה . דוויקו , ששהה במחנה העבודה, נצטווה ע"י הנאצים לנגן בזמן שהנאצים משמידים יהודים , ובהמשך לנגן ולשיר בפני הקאפו.

דויקו

בשנת 1945 , עם תום מלחמת העולם השניה ,נלקח דוויקו לרומא , שם נישא בשנית לעדה, וניסה להתחיל מחדש את חייו . בשנת 1946 נולד בנו דניאל פיטשון . בשנת 1948 , החליטו דוויקו ועדה לבצע עליה לישראל. בדרך , תפסו אותם הבריטים והעבירה אותם לקפריסין משם לישראל, בסוף 1948. המשפחה השתכנה בשכונת שפירא בתל אביב.

דויקו ועדה פיטשון

ב1948, מיד כשהגיע לישראל, נכנס דוויקו לסצינת המוסיקה בישראל, כשהוא למעשה הראשון שהביא את צלילי המוסיקה היוונית לישראל, והוא היה החלוץ . בעצם , הוא היה הראשון שניגן מוסיקה יוונית במועדון "מפגש הסבלים" (של שמואל ברזילי שהפך ל”אריאנה”) של תחילת שנות ה-50. מדי שישי, היה דוויקו שר ומלווה עצמו על גיטרה , עד שבמהרה צבר שם ופופולריות, והקים את התזמורת היוונית הראשונה בארץ.

פרט חשוב שיש לציין הוא, שדוויקו פיטשון היה הראשון בישראל שהביא את הגיטרה החשמלית (גיבסון) למוסיקה היוונית וניגן יוונית על גיטרה חשמלית .

דוויקו פיטשון ולוקאס אבא של דאלאראס

בשנת 1957 פגש ברחוב הקישון מוסיקאי צעיר וחדש , ביומו הראשון בישראל, בשם אריסטידיס סאיסאנאס , לקח אותו תחת חסותו וסידר לו לעבוד באריאנה ונהג בו כבן בית . הצעיר הזה שינה שמו ל"אריס סאן", שהפך במהרה להיות זמר ומוסיקאי פופולארי בסצינה היוונית בארץ . דוויקו ניגן באריאנה 10 שנים.

באותה שנה, 1957, הוזמן דוויקו להופיע בבנייני האומה בירושלים יחד עם סמי סמו האקורדיאוניסט שלו וצ'ארלי המתופף הבולגרי. הלהקה ביצעה את "נאני נאני", “מרינלה", ו"אנה פילאקי". בהתחלה הלהקה הוזמנה לבצע , כשאר האמנים, 2 שירים בלבד. מכיוון שהקהל הריע ומחא כפיים עד אין קץ, נכנע המנחה חיים יבין ללחץ הקהל והותיר לדוויקו לבצע עוד שיר כהדרן.

בסוף שנות ה-50 הקליט דוויקו תקליטון אחד (עם שלושה שירים) שיצא בחברת "מקולית". השירים שנכללו בתקליטון : “נאני נאני", “אקסו אבאדיקו" ו"אנה פילאקי".

בשנת 1956 הקים להקת אירועים (“חלטורות") בשם "לוס אמיגוס" שפעלה עד שנת 1977. הלהקה ניגנה כל מה שאפיין את אותה תקופה : שירי ארץ ישראל, שירים ביוונית, שירי רוק, פופ,יידיש, רוסית,איטלקית וכו'.

SKMBT_C25011092213041

בלהקה עברו נגנים רבים, ביניהם : אלברט ארמה ,סמי סמו, מקס לווינסון, ליאוניקה הרומני, אלברט פיאמנטה, מרטין מוסקוביץ', וכן דני פיטשון , בנו של דוויקו (דני בהמשך הקים, במקביל להופעתו עם הלוס אמיגוס, את להקת הקצב ומוסיקת הנשמה – “המטרונומס" שפעלה בארץ ובחו"ל עד אמצע שנות ה-70) , שניגן על קלידים ושר יחד עם אביו ולבד.

דוויקו ולהקתו ניגנו בין השאר אצל מנטש הצרפתי ברח' מודיעין ברמת גן , כשהנוכחים היו אליטת הצבא והביטחון בארץ, אנשי רפואה ורוח נודעים וכן מוסיקאים רבים ביניהם יצחק (זיקו) גרציאני שפיתח ידידות נפש חזקה עם דוויקו והפכו להיות אחים בלב ובנפש כמשפחה.

כמו כן, דוויקו הופיע בכל האירועים הבולטים, הנוצצים והגרנדיוזים באותן שנים, והופעותיו היו מבוקשות עד כי החתן והכלה שרצוהו להופיע בחתונתם, תיאמו תאריך החתונה בהתאם ללו"ז ההופעות הצפוף של דוויקו .

בשנת 1977 , בפתאומיות וללא התרעה או סיבה נודעת, הודיע דוויקו במהלך הופעה על פרישתו מעולם המוסיקה (עת היה בן 57) ומאז לא חזר.

הוא החל לעבוד בבית חרושת לנעלי "גפן" כפועל רגיל, אך תמיד הקהל זוכר לו חסד נעוריו ואת מורשתו המוסיקלי שהודה לא יסולא בפז.

כיום דוויקו מתגורר בחולון.

דויקו גיבסון

תודתי הרבה נתונה לדוויקו פיטשון על שגולל בפניי סיפור חייו לצורך תיעודו בדי ההיסטוריה וכן לבנו , דני פיטשון על ש"שידך" בינינו וסייע לי ביצירת הקשר.

דודי ודויקו פיטשון 2 18.9.2014

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s