"מניסים באהבה" – סיפורו של היוצר והזמר ניסים סרוסי – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

סרוסי להקת הזרים

"לגור בדירת פאר, לחשוב שאתה מיליונר..”.. מילים אלו העולות בקונוטציה מיידית עם השם "ניסים סרוסי", מתארות את החלום הישראלי , הכמיהה לחופש, לרוקנרול, לאהבה ומחזירות בפלאשבק מתוק אותנו לימי הזוהר של המוסיקה הישראלית בשנות ה-70.

ניסים סרוסי ללא ספק נחשב בעיני הציבור לאחד הכוכבים הגדולים במוסיקה הישראלית ומוסיקת הפופ (ושלא בכוונתו גם ה"מזרחית") . דמות שנויה במחלוקת במובן של "מדוע לא קיבל את הכבוד וההערכה הראויים לו כמוסיקאי וזמר ? “ בישראל של אותן שנים .

תמיד חלמתי לראיין את ניסים ולשמוע ממנו, ממקור ראשון ,את סיפור חייו המרתק מילדותו ועד הגיעו היום כסמל להצלחה על אף הקשיים הרבים שבדרך, לאנטי ממסדיות (על אף הכמיהה להיות חלק מהממסד) ולתקופה נהדרת במוסיקה הישראלית.

יצאתי לראיין את ניסים, במהלך ביקורו הקצר בארץ מצרפת, ויש לציין כי לאורך כל השיחה הארוכה בינינו , מעת לפעם ניגשו אל שולחננו עוברים ושבים ללחוץ ידו ולהצטלם עימו, ככוכב רוק , סלב בכל רמ"ח איבריו , אך צנוע מאוד, נחבא אל הכלים ועם השקפת עולם ממוקדת ורצון להעביר מסר. איזה מסר? תבינו בהמשך כתבת התחקיר.

ניסים סרוסי נולד בטוניס בעיר ספקס בטוניס בשנת 1948. הוא נולד בבית עם שישה אחים ו-2 אחיות, וכן מספר אחים שנפטרו ממחלות . לאביו היה סוחר בדים ובעל חנות לתפירה למעמד הבינוני. ניסים גדל בבית דתי וכהגדרתו "פזמוני": מזמורי בית הכנסת, שירים מהתפילה וכו'. כילד, ניסים היה חבר במקהלת בית הכנסת (הוא היה הסולן).

20140826_101604

בחופשות הקיץ , היה ניסים בקייטנת ילדים שמדי סיום הקייטנה הייתה מתקיימת מסיבת סיום בה היה ניסים עולה לשיר , ואף פעם אחת שר בפני נשיא טוניסיה דאז, חביב בורגיבה.

באותה תקופה נמשך ניסים לשירים הלועזיים : השירים הצרפתיים, השירים האיטלקיים , הספרדיים וכו' . כל זה לצד שירי הפיוטים שספג בביתו.

20140826_101615

בהיותו בן 11 וחצי, אחיו הגדול לקח אותו למועדון לילה (קזינו) בשפת הים בתוניס, לתחרות שירה (בהסתר מאביו) . ניסים עלה לבמה ושר שיר של דלידה – “מאיפה באת צועני" , וזכה במקום השני . במקום הראשון זכה טנור איטלקי מקצועי . ניסים זכה בפרס של בקבוק שמפניה. תחביב נוסף שלו באותה תקופה לצד השירה, היה ציור.

בשנת 1962, בהיותו בן 14, עלה עם משפחתו לישראל היישר לרחובות לשכונת אושיות. ניסים מתאר את החוויה של העלייה לישראל בפעם הראשונה כגן עדן והזיכרון הראשון שלו היה :כשהיו באוניה בדרך לישראל, ראו ילד צבר קטן בן 4 מדבר עברית שוטפת, והם כולם הצטופפו לידו בהשתהות ופליאה מהקסם שבעברית. לאחר מכן שראו את ארץ ישראל מהאוניה בדרך לחיפה (ומשם ישר לרחובות) הוא מתאר כי זה הדבר הכי יפה שלא ניתן לתארו במילים .

מכיוון שידע לצייר, השתלב ניסים בבית הספר הטכני "אורט" וכמובן פקד את בית הכנסת כמצוות אביו. באותו זמן נמשך ניסים מאוד למוסיקה לנגינה על גיטרה ולשירה , בהסתר מאביו שבתפיסתו זמר במועדוני לילה הינו חייב להיות עבריין או שתוי. בנעוריו עבד ניסים בנגרות ומימן לעצמו את הגיטרה הראשונה שקנה בחנות "מוסיקול" באלנבי (תל אביב).

20140826_101452

הוא החל ללמוד לבד לנגן על גיטרה אצל שכן שלו (כדי שאביו לא יראה) ולאחר מכן מעט אצל מורה. בשנת 1963 , הוא הקים את להקת הקצב הראשונה שלו , להקת "הנמרים" שהחלה להופיע במועדוני נוער קטנים ברחובות . הרפרטואר כלל איטלקית,צרפתית, אנגלית , ספרדית וכל "מה שהולך".

20140826_101441

לאחר כן , בשנת 1965 הצטרף ללהקת "הגולדפינגרס" יחד עם גבי שושן, דוד מלכה ז"ל (“רינגו") ואלברט אוחנה, שזכתה בתחרות להקות בהיכל הספורט תל אביב (בחסות "עולם הקולנוע") עם ביצועיהם לשירים "ברברה אן" של הביץ' בויז ו"מגפיים אלו נועדו להליכה" של ננסי סינטרה.

20140826_101405

בשנת 1967 הצטרף ללהקת הזרים, שהייתה המקצועית מבין להקותיו הקודמות מבחינה מוסיקלית, מבחינה עושר כלי נגינה וכו', שזכתה להצלחה וחשיפה גדולה ופופולאריות במועדוני הלילה .

להקת הזרים

את להיטו הראשון והקלאסי "איני יכול" ( מילים ולחן: ניסים סרוסי) , כתב בשלושה שלבים : בשלב הראשון , ב1967 לאחר פרידה כואבת מחברתו הראשונה . סיבת הפרידה: אחיה הגדול של הנערה לא רצה שבתו תצא עם זמר, שכן זמר מועדוני לילה נתפס בעיניו (שלא בצדק) כ"עבריין",”שתיין" ו"לא רציני". ניסים ראה את אהובתו עם גבר אחר והמילים יצאו מלבו בעצמן. המילים הראשונות שיצאו היו "איני יכול יותר לסבול לראות אותם מתהלכים יד ביד".

באותה תקופה היה צריך סרוסי להתגייס לצה"ל ורצה ללכת ללהקה צבאית. הוא ניסה בכל כוחו ללכת לאודישנים ללהקה צבאית אך נסיונותיו אלה עלו בתוהו , והמרמור גבר. בסוף שנת 1967 , הוא גוייס לתותחנים ושובץ "בתיאוריה" בסיני . מכיוון שסרב לוותר על קריירת השירה בפני חיילים, וכאב לו שלא נתנו לו צ'אנס לגשת לבחינות ללהקה הצבאית, הוא "עשה בעיות" ונלקח היישר לכלא שש המיתולוגי ל35 יום. בכלא היה פופולארי מאוד , שכן הוא נחשב למפורסם בקרב קהל המועדונים, הוא קיבל אישור מיוחד ממפקדיו להביא את להקת הקצב החדשה שלו (ולהקת הבית של מועדון הקליפסו ברמלה) , “הקולות הגבוהים" להופיע בפני האסירים ומפקדי הכלא. שם,בכלא כתב את המשך "איני יכול" (שלב שני בתהליך כתיבת השיר).

להקת הקולות הגבוהים

לאחר צאתו מהכלא, שוב פעם סרב ללכת לסיני ולא כזמר, אז נשלח שוב פעם ל42 יום בכלא 6. בסוף שנת 1968, שוחרר מצה"ל (ע"י קב"ן) ובאוטובוס חזרה מהכלא הביתה, הוא סיים את כתיבת "איני יכול" (שלב שלישי) עם המילים "אני הולך רחוק רחוק מכאן, לשכוח הכל במשך הזמן", שהכוונה הן לשכוח את מעלליו בכלא 6 והן מבחירת לבו שחמקה מזרועותיו.

לאחר ששוחרר מהצבא, נתקל בדילמה הקשה הבאה : כיצד להתברג בעולם הזמר העברי ולהיכנס לברנז'ת המוסיקה דאז. בינתיים, בשנת 1970 , בדךר להופעה בקליפסו (רמלה) , עבר תאונת דרכים קשה וניצל ממנה בנס. לאחר תקופת שיקום ארוכה, במהלכה נמנע מספר חודשים מהופעות , פתח סרוסי חנות בוטיק (שם הכיר רעייתו לעתיד) ועבד אף בנגרות.

בשנת 1972, במהלך הופעה עם להקת הקולות הגבוהים בקליפסו, פגש בחברו בועז שרעבי, שעודד אותו לפנות לקריירת סולו ולהוציא תקליטון. בועז קישר את סרוסי עם המוסיקאי ירון גרשובסקי , שליווה אותו על הפסנתר ועיבד את השיר בסגנון פסטיבל "סאן רמו" האיטלקי . גרשובסקי הזמין את סרוסי לאולפני "קולינור" וסרוסי הקליט , בליווי 24 נגנים שמימן בכספו, את תקליטונו הראשון שיצא באמצע 1973 וכלל את השירים : “איני יכול" ו"מול חלון ביתי". ניסים נזכר שאת השיר הוא ביצע , להפתעת כולם, בטייק אחד ראשון בלבד.

על אף שהתקליטון נמכר ב17 אלף עותקים עותקים והפך ללהיט ענק וקלאסיקה ישראלית (עד היום) , כל תחנות הרדיו סירבו להתייחס או להשמיע את השיר . השדרן היחידי שהשמיע את "איני יכול" היה אייבי נתן .

באותה תקופה , הוציא תקליטון בליווי להקת "היגוארים".

בהמשך הוציא את אריך הנגן הראשון שלו , “מצעד הפזמונים של ניסים סרוסי", שנמכר במעל 75 אלף עותקים וכלל מלבד את "איני יכול", גם את "אשליות" הרוקי (שסרוסי מציין כי ריף הפתיחה נכתב בהשראת "איני מוצא סיפוק" של להקת האבנים המתגלגלות) , “אמא", “גברת רובינשטיין" ועוד להיטי פופ וסלואו מתקתקים שעיבד גרשובסקי והפכו ללהיטי ענק בקרב הקהל (אך לא בקרב תחנות הרדיו). התקליט יצא בחברת הפקות עצמית שהקים סרוסי בשם "אמני ישראל".

סרוסי מסביר כי לא ידע אף פעם מהי התחושה של להיות במצעד פזמונים, שכן הוא לא "זכה" לכבוד הזה, למרבה הצער.

בשנת 1974 הגיח סרוסי גם לקולנוע עם סרטו של ג'ורג' עובדיה – “יום הדין" בו כיכב בתפקיד הראשי והלחין את פסקול הסרט שיצא על גבי תקליט (שנחשב למעין תקליטו השני). להיטי האלבום, שעיבד בני נגרי , היו : “אם סיסרא",, “הלילה הזה", “אשת החלומות",”לברוח מהעצב" , “סוף הדרך" וכו'.

בהמשך הוציא תקליטון ראשון בצרפתית עם גרסאות צרפתיות ל"איני יכול" ו"אמא" שתרגם עבורו חברו הזמר אריה נקש. באותו זמן הופיע במועדונים בליווי להקה חדשה – “הברנשים העליזים" , אך איש לא יכל לחזות את השערורייה שאירעה זמן קצר לאחר מכן והסעירה מדינה שלמה בתכניתו של ירון לונדון "טנדו".

בתכנית הראיונות של לונדון בטלוויזיה (שלא נותר ממנה שריד מראיונו של סרוסי ) , ביקש לונדון מסרוסי להסביר לו כיצד זמר "נמוך שאינו מלך היופי זוכה להצלחה כזו רבה".דבריו של לונדון הגבירו את תחושת הקיפוח של המזרחים למול הממסד התקשורתי האשכנזי, וסרוסי הפך , בקרב הקהל, לקורבן לאפליה ולגזענות בשל מוצאו העדתי, אך העלתה מעמדו ככוכב (שערוריות תמיד נותנות פרסום).

בשנת 1975 זכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר הישראלי (שלשם שינוי לא שודר בטלוויזיה) בהפקת פשנל (ולא רשות השידור) עם השיר "שיר פרטי" . לאחר מכן השתתף בפסטיבל טוקיו עם השיר "טוב לי טוב לי" והוציא בהשראת ביקורו שם את תקליטו השלישי "מטוקיו באהבה" שכלל בין השאר את "יש לנו תינוק חדש", “איש עם אוטו אוטומטי", “מהים אל האגם" וכו'.

בשנת 1976 עבר להתגורר בצרפת בכדי לפתח קריירת הזמר שלו שם , והחל להופיע בפני הקהילות היהודיות בפריז, וכן יצא לסיבובי הופעות בארה"ב, הולנד,איטליה, בלגיה, קנדה וכו' וזכה להצלחה בינונית כהגדרתו. הוא הוציא באותה תקופה תקליטון עם גרסאות דיסקו באיטלקית ל "o sole mio” של אנריקו קארוסו ו-”mama” של קוני פרנסיס.

בשנת 1978 הוציא תקליט רביעי בשם "ירושלים" שכלל בין השאר את "ירושלים" (שיר כמיהה לישראל שהקליט בצרפתית ב1977 כבר) , “חג לי", “חזרי", “בוקר הפציע" (גרסה עברית לits now or never )-o sole mio ) , “הנה בא השלום" ,"נדודים" וכו'.

באותן שנים הרבה סרוסי להופיע בצרפת , ואף צד את עיניה של מגלת כשרונות וסוכנת אמנים נודעת שם, שהתלהבה ונפעמה מקולו וכשרונו, אך אמרה לו , כדבריו, ש"אם היית יותר גבוה או יותר צעיר, הייתי עושה ממך כוכב הכי גדול בצרפת" , ולכן גם חלום זה נגוז.

בשנות ה-80 הקים סרוסי בצרפת חברת בשם "נס מיוזיק" (ness music) שמוציאה תקליטים של אמנים ישראלים ויהודיים בחו"ל .

בשנת 1992 הוציא סרוסי בחברתו אלבום חמישי בשם "אתמול, היום ומחר", שכלל קאברים לשיריו מאז ועוד שירים חדשים שנכתבו במיוחד לאלבום.

ב1998 הקליט גרסה עברית ל- “א-קי" (בהשראת גרסתו של פאוסטו ליאלי) בשם "חכי" ובשנת 1999 יצא באן.אם.סי אוף כפול מלהיטיו המקוריים הישנים לאורך שנות פעילותו.

לאורך שנותו בצרפת, ניסים פיתח פה בישראל מספר עסקים שבבעלותו ומבקר בישראל לעיתים קרובות , מתארח בתכניות טלוויזיה ורדיו ומרבה להופיע עם להיטיו "איני יכול", “אשליות", “אמא", שעל אף השנים הרבות שחלפו מאז הקליטם לראשונה, עדיין פופולאריים יותר מאי פעם.

בימים אלה הוא עובד על אלבום שישי חדש , שיכלול כולו שירים מקוריים שנכתבו במיוחד לאלבום וזאת לצד עיסוקיו הרבים בתחום חברת ההפקות הצרפתית ועסקיו בארץ.

לאורך השיחה , ניסים מדגיש וחוזר על המרמור המתמשך ששיריו לא זכו להכרה ולחשיפה הממסדית התקשורתית הראוייה להם , וכן הוא מעביר מסר רב לדור הצעיר של הזמרים והיוצרים : “במשך כל השנים בהן אני שר, מעולם לא נגעתי באלכוהול, סיגריות או סמים. לא צריך את זה כדי לשיר טוב, צריך לשמור על הקול, לשמור על החדות בהופעה ולהיות מוכנים לעבוד קשה בשביל להצליח , זה מפתח ההצלחה".

תודה מיוחדת לניסים סרוסי על שגולל בפניי סיפור חייו וכן על התמונות הנדירות מאלבומו הפרטי.תודה גם לראש אמרגני ישראל יצחק גיזרי על העזרה ביצירת הקשר.

דודי וניסים סרוסי 27.8.2014

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s