סיפורו של המוסיקאי סטו הכהן – חייו ופועלו – כותב ומתחקר: דודי פטימר

 

קשה לתאר את פניה של המוסיקה הישראלית ללא תרומתם של יוצריה הותיקים, שבכישרון

, תעוזה יצירתית ותשוקה עזה ליצור ולפתח את המוסיקה . אחד מעמודי התווך של המוסיקה הישראלית ככלל והג'אז בפרט, הוא סטו הכהן , מי שנחשב לאחד האבות המייסדים של הג'אז בארץ , ותרומתו להווי המוסיקלי הישראלי הינה נכס שלא יסולא בפז.

לצד עיבודים בלתי נשכחים של כמה מהקלאסיקות של המוסיקה הישראלית, אישיות נהדרת ונדירה , וכשרון מולד, הטווה סטו סגנון ייחודי משלו, סימן היכר ועיבודים שהטביעו חותמם במוסיקה הישראלית .

סטו הכהן נולד בשנת 1929 בעיר פרניק, בולגריה. בילדותו, החל לנגן משמיעה בלבד על אקורדיאון שהיה בבית (שהיה שייך לאחיו הגדול) . זמן קצר לאחר מכן, החל לנגן עם חבורת צוענים שהייתה בעירו מוסיקה בולגרית וצוענית , ותוך כדי הופעותיו עם תזמורות מקומיות , הוא החל ללמד עצמו לנגן על קלרינט (בשנות העשרה שלו).

את מרבית השכלתו המוסיקלית רכש סטו באופן אוטודידקטי , מלימוד עצמי.

בשנת 1949, בהיותו בן 20, עלה סטו לישראל ומיד השתלב בסצינת המוסיקה המקומית בארץ. הוא התגייס לצה"ל ושירת בתזמורת חיל האוויר תחת שרביטו של מנצח התזמורת – אריך טייך . בתקופה זו , סטו שלט על מספר כלי נגינה : אקורדיאון,קלרינט,פסנתר, סקסופון ובס.

עוד בבולגריה, התעניין סטו בג'אז , אך עם הגיעו לארץ בתחילת פריחתה של סצינה זו בארץ, תשוקתו ומשיכתו לג'אז קיבלה תנופה , והוא התעמק בהקלטות וספרים אודות ענקי הג'אז, עד כי היה אינציקלופדיה מהלכת לתחום, הן אינפורמטיבית והן מוסיקלית , והכל בלימוד עצמי. עקב כך, מן הבלתי נמנע שחבר לכל חלוצי הג'אז בארץ באותן שנים ונמנה עם מייסדיו .

 

בשנות ה-60 ניגן , ככל המוסיקאים, ב"חלטורות" באירועים למיניהם וג'אם סשנים במועדונים ובמלונות, כנהוג באותם ימים .

במשך הזמן , סטו עשה לעצמו "שם" הן כנגן והן כמעבד מוסיקלי . הוא עבד כמעבד וכנגן בס עם שמעון ישראלי על הופעת היחיד שלו, עם עליזה עזיקרי (באלבומה “לא לוקחת ללב”), אריק אינשטיין (באלבומו הראשון) , להקת גייסות השריון (בתכניתה "זמר לשריון"), ועיבד שירים רבים עבור "קול ישראל" ומיטב זמרי התקופה .

 

בשנת 1967 פגש ברימונה פרנסיס (שהפכה לרעייתו) , פגישה שהולידה את אחד משיתופי הפעולה הפוריים והחשובים במוסיקה הישראלית בסצינת הג'אז . ההקלטה הראשונה שלהם (כשרימונה על הווקאליזה) הייתה "שיבולת בשדה" שעיבד סטו והוקלטה ב"קול ישראל".

ההקלטה זכתה להצלחה רבה ולפרגון רב ברדיו ואף זכתה להיות אות תכנית בגלי צה"ל .

עקב ההצלחה , סטו הקים להקה , אשר הופיעה עם שירים ישראליים , סטנדרטים של ג'אז וקטעים מקוריים של סטו, המבוססים על מוסיקה ומקצבים בולגריים . הכל בעיבודיו של סטו, ורימונה בווקאליזה.

הם החלו לחרוש את הארץ בהופעות : קיבוצים, “צוותא" (במקום הישן) , אירועים שונים , תכניות רדיו רבות וזכו להצלחה רבה.

בשנת 1969 סטו עיבד את המוסיקה של ג'ורג' ברסאנס למופע "אין אהבות שמחות" של יוסי בנאי, והופיע עם תזמורתו בתכניתו המוצלחת של בנאי..

במקביל, סטו ורימונה הוסיפו להופיע , כשהם מגובים במיטב נגני הג'אז בישראל : אלברט פיאמנטה, ממלו,ירוסלב יעקובוביץ', דני מרוונט,אורי סעדה,מרטון קם וכו' . ההצלחה הייתה מרובה (ומצד שני "קשה לעיכול", שכן עניין השירה ללא מילים היה חדשני בישראל) . ההצלחה הביאה אותם להקליט 2 תקליטים מוצלחים ואף להופיע בטלוויזיה ,כשהייתה בחיתוליה .

באמצע שנות ה-70 עבר הזוג לארה"ב. סטו, שכבר היה בעל שם, קיבל עבודה מיד באחד המועדונים בניו יורק, ובמקביל נתן שיעורים פרטיים במוסיקה.

באותו זמן , פנה אל רימונה המוסיקאי דויד פרידמן, שהיה מיודד עם פרנסיס והכהן, והציע לה להשתתף בהקלטתו עבור Enja. אחד הקטעים מההקלטות , Smile In The Face Of Mourning , משך אוזניו של הקומפוזיטור הגרמני וולפאנג דאונר, שצלצל לרימונה וביקש ממנה לשיר את הווקאליזה ליצירתו (Urschrei (Primal Scream.

עם יצירה זו הופיעה רימונה בפסטיבל הג'אז בברלין ,ובאותו פסטיבל הופיעה עם ההרכב של מירוסלב ויטוס וירוסלב יעקובוביץ' .

תגובות הופעתה של רימונה מפסטיבל הג'אז בברלין היו מרגשות ועקב כך , זמן קצר לאחר מכן, פנה אל הצמד יואכים ברנדט, מפיק חברת התקליטים הגרמנית MPS שהציע להם להקליט תקליט . התקליט יצא ב– 1977 ובו ,בין השאר, קטעים אוריגינליים של סטו ורימונה פרנסיס. התקליט זכה להצלחה רבה ולביקורות מצויינות והושמע בעיקר באוסטריה, גרמניה, הולנד ויפן. לפני מספר שנים התקליט יצא על גבי CD ביפן.

בסוף שנות ה-80 חזרו לישראל, סטו עסק בעיקר בהוראה , ומרבית תלמידיו הגיעו להישגים רציניים בסצינת הג'אז בארץ ובחו"ל.

רימונה מעידה אודות אופיו המיוחד של סטו כ"אדם עם מחשבה ייחודית אוריגינלית, חוש הומור בלתי רגיל, אנרגיה בלתי נדלית , עם יכולת להוציא מכל תלמיד את "המקסימום", תוך התלהבות יצירה ויכולת להחדיר את הבנת הג'אז באופן הטוב ביותר".

סטו לימד כמעט עד יומו האחרון . ב2006 נפטר סטו הכהן.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר ,חוקר מוסיקלי.