"יד מרדכי" – סיפורו של זמר האופרה מרדכי בן-שחר – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

20141014_184417

שנת 1947. זמרת האופרה הנודעת אדיס דה פיליפ ובן זוגה שמחה אבן זהר מקימים את "האופרה הלאומית הישראלית" . זהו למעשה נסיון שלישי בארץ להקים מוסד מוכר לאופרה.

 

הנסיון הראשון היה בשנת 1923 ע"י המנצח מרדכי גולינקין במה שנקרא "אופרה ארצ-ישראלית" ( נסיון זה נמשך עד שנת 1940 , והופסק עקב קשים כלכליים) .   הנסיון השני היה בשנת 1941 ע"י מרק לברי וגיאורג זינגר במה שנקרא "האופרה הארצ-ישראלית העממית" . גם נסיון זה נגוז בשנת 1947 עקב קשים כלכליים.

 

הנסיון המוצלח והשלישי , נמשך עד שנת 1982(בשנת 1985 הוקמה "האופרה הישראלית החדשה" הפועלת עד היום) , במה שנקרא "תור הזהב של האופרה הישראלית" וזכה להכרה ממסדית ולאומית . במשך פועלו של ממסד אופרה במתכונתו זו , הוא קצר שבחים רבים בארץ ובחו"ל וצבר שם עולמי של אחד ממשכני האופרה המובילים בעולם .

 

אחד הכוכבים הגדולים של האופרה הישראלית באותן שנים , היה מרדכי בן-שחר , שקול הבריטון העמוק שלו ליווה ושירת בכבוד את מיטב הצגות האופרה בישראל ובחו"ל. יצאתי לפגוש את מרדכי בן ה-88 בבית האבות בו מתגורר עם רעייתו חנה והשניים גוללו בפניי סיפור חייו המרתק .

 מרדכי בן שחר 56 א

מרדכי בן שחר נולד בשנת 1926 בקריובה במחוז דולז' שברומניה ובגיל צעיר עבר עם משפחתו לבוקרשט . שם ,בבוקרשט, היה חבר בתנועה ציונית ונהג ללכת יחד עם חבריו בני גילו מהתנועה, לבית האופרה בכדי לשמוע אופרות. הוא העריץ את כוכבי האופרה הרומניים של אותן שנים ( סוף שנות ה-30)  ומאותו רגע דבק בו חיידק האהבה למוסיקה ככלל ולאופרה בפרט.   בתנועת הנוער נהג לשיר אופרה .

 

בשנת 1944 , אביו נפטר מפצצה שהושלכה למקום עבודתו בזמן המלחמה . אסון זה הותיר אצל מרדכי צלקת לכל החיים (עד היום) .  באותה שנה , עלה מרדכי בגפו לישראל במסגרת עליית הנוער והגיע לקיבוץ עין שמר.  מרדכי נזכר, שבקיבוץ, בזמן הצהריים כשאנשים נהגו לישון, הוא עלה על מגדל המים ושר שירי אופרה, מחקה זמרים ומעיר את כולם (זה סוקר בעיתון "הדור" בסוף שנות ה-40) .

 

מאוחר יותר, עבר לקיבוץ אפיקים , שם שהה שנה והשתתף בהצגה של הקיבוץ מאת שטפן צווייג . אחד מחבריו מהקיבוץ היה אביו של ליאור ייני .

 

לאחר שעזב את אפיקים, התעניין בתחום החשמל והגיע לתל אביב. באותו זמן, הוא קיבל מלגה על שם הנרייטה סולד מקונסרבטוריון "שולמית" , למד אצל הזמרת אלי קורץ (שלימדה גם את חנה אהרוני) , והחל לפתח את הצד המוסיקלי שאהב כל כך .  כמו כן, היה חבר בלהקת "כרמל" (להקה צבאית) ואף למד בסטודיו הדרמתי של תיאטרון הבימה בהדרכתו של צבי פרידלנד וכן בתיאטרון "האוהל".   בין מוריו נמנו אהרון מסקין, פניה לוביץ' וכו'.

 

בתחילת שנות ה-50 , החל מרדכי לשחק בתיאטרון האוהל וכן הפך להיות זמר בריטון ראשי באופרה הישראלית של אדיס דה פיליפ (בבימויו של מרדכי גולינקין)  וכסולן יחד עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית . הוא השתתף בתפקיד הראשי באופרה הנודעת "כרמן", ותפקידו הראשון בעברית באופרה היה "עטורי הדור" לצדה של אדיס דה פיליפ (באחד מתפקידי האחרונים) , בהמשך הופיע ב"שירת נורווגיה" של אדוארד גריג.

 מרדכי בן שחר 56 ב

הוא זכה בפרס שני במסגרת תחרות זמר שארגנה "קרן נורמן" (קרן תרבות אמריקה-ישראל) ונסע ללמוד באקדמיה למוסיקה בפילדלפיה (באקדמיה לאומנות ווקאלית)  . הוא למד שם בין השנים 1956-1958 . מרדכי מגדיר שנים אלה כשנים בהן התמקצע מאוד . הלימודים בפילדלפיה בדרך כלל ארכו 4 שנים, אך מכיוון שמרדכי הציג כשרון ונחשב ל"מתקדם", הוא סיים אותם תוך שנתיים.  

 

במהלך הלימודים בפילידלפיה, בשנת 1957  , השתתף באופרה "צרות בטהיטי" , יחד עם מנהל בית הספר, וכן ב"מאדאם באטרפליי" ( ושר שם תפקיד של שגריר אמריקאי) , באופרה "דון פסקוואלה" (ששודרה בטלוויזיה האמריקאית), ב"הספר מסיביליה" ובתחרות ארצית  לכשרונות צעירים בארה"ב (ביצע שם את "עטורי הדור") שהתקיימה בLong Wood Gardens . הוא אף הופיע בגרנד אופרה של פילדלפיה.

 

בשנת 1958 חזר לאופרה בישראל, ומיד לקח אותו גארי ברתיני לפילהרמונית לשיר  יצירה של באך . הוא כיכב באופרה הישראלית כאחד משלושת הבריטונים הראשיים . הוא השתתף בין השאר ב"הרמאי" (של מנחם אבידום), "מות משה" (של יוסף טל) ,  "יעקב ומשה" (של ברגל) וכו' .   לאורך שנות ה-60 , הוא השתתף בקונצרטים רבים והקליט מספר שירים (בעברית, אנגלית,יידיש ואיטלקית)  במסגרת תכניות רדיו של "קול ישראל " , כ : "שלח נא את עמי" (גרסה עברית לLet My People Go ), "מעל פסגת הר הצופים", "הקושיה הנצחית", "עורה דור", "עד אור הבוקר", "הן אפשר", "מה טובו", "טוב לי", "אליך ארצי המכורה", "ואלס עם מטילדה" וכו' .

 

בשנת 1963, נסע לאיטליה יחד עם תיאטרון חיפה לביאנלה של ונציה להשתתף ב"מעגל הגיר הקווקזי" והגיש שם את דברי הקישור באיטלקית לצד השירה. הופעתו זו קצרה שבחים רבים.

 

באותה שנה, 1963, זכה בפרס "כינור דוד"  ובפרס "אדיס דה פיליפ" על תפקידיו ב"לה טרוויאטה" (מאת ורדי) ו"הספר מסביליה" (מאת רוסיני) .

 https://www.youtube.com/watch?v=hMUMWQ-f3ho

בשנת 1964, בעידודו של השחקן שמוליק סגל, השתתף מרדכי בהפקה העברית הראשונה בארץ למחזמר "גבירתי הנאווה" (הפקה של גיורא גודיק בשיתוף תיאטרון "הבימה") שם גילם את פרדי איינספורד היל , מחזרה של אליזה (שגולם ע"י  רבקה רז) . עוד השתתפו : בומבה צור, שייקה אופיר, אברהם בן יוסף וכו'. המחזמר תורגם לעברית ע"י דן אלמגור ושרגא פרידמן וזכה להצלחה מסחררת ולעוד גרסאות במשך השנים . הוא שיחק בהצגה שנה בדיוק, ומכיוון שעבר את האודישנים לתפקיד הבריטון הראשי באופרה בציריך, הוא עזב לשווייץ.

 https://www.youtube.com/watch?v=h8X_nXxTUls

בין השנים 1964-1966 שימש כסולן באופרה של ציריך והשתתף במסגרת זו אף בפסטיבל ברלין המוערך. בתקופת היותו בציריך, הוזמן לאופרות נוספות ועבד עם שמות גדולים כמנצח פריץ ריינר, נלו סנטי וכו'. כמו כן , השתתף בתזמורת וינטרטור (שם ביצע בין השאר את "שיר היין, מדון ג'ובאני)  וברסיטלים בגרמניה, בשווצריה וכו' .

 

בזמן שהותו בציריך, קיבל מברק מהארץ מהפילהרמונית כי זקוקים לו להשתתף ב"משתה בלשצאר" מאת וויליאם וולטון, ונסע להשתתף ולאחר מכן חזר לציריך.

 https://www.youtube.com/watch?v=mwTGgdmnPtE

בשנת 1966, כשהוא בשיאו באופרה בציריך , קיבל מכתב מגארי ברתיני לחזור לארץ ולהצטרף לאנסמבל . לאחר זמן מה, כשהאנסמבל התפרק, חזר שוב לאופרה הישראלית עד פירוקה בשנת 1982 (בית האופרה הישן ליד שפת הים בת"א). באותה שנה (1982)  אמו נפטרה. התפקיד האחרון שלו באופרה הישראלית היה באופרה "אוקלהומה".

 

לאורך שנותיו באופרה הישראלית, הרבה מרדכי להופיע במקביל בקיבוצים, ב"אומנות לעם", "נוער מוסיקלי", בפילהרמונית בחיפה וכל מסגרת אפשרית . יש לציין כי מרדכי הרבה גם לשיר אופרטות.

 

לאורך שנות ה-80, לאחר סגירת האופרה, הופיע מרדכי מדי שבת בבוקר בקטעי חזנות במסגרת תכנית בבית אבות. כמו כן, שימש חזן בבית כנסת רפורמי ונסע מספר פעמים לציריך ולעוד מקומות להופיע בחגים .  הוא גם הופיע בהצגה ביידיש.

 

במשך השנים לימד גם פיתוח קול.

מרדכי בן שחר הפסיק להופיע ולשיר בשנת 2013 .

 

בימים אלה מתגורר מרדכי יחד עם רעייתו חנה (אשת ימינו המלווה מתחילת דרכו) ברמת גן.

 

תודתי הרבה נתונה למרדכי וחנה בן שחר על שפתחו בפניי ביתם וגוללו בפניי סיפור חייו המרתק של מרדכי . תודה גם לשלמה שביט על "ששידך" בינינו.

 20141014_184751

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.

 

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s