שיר תשרי – סיפורו של המוסיקאי דני עמיהוד (ראיון בלעדי) – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

 

16114973_396907337310246_3238138695000353050_n

 

הוא הלחין קלאסיקות ישראליות כ"שיר תשרי", "רק הירח", "חסמבה" ו"רוזלינדה" וסומן לאחד המלחינים המבטיחים בשנות ה-70, היה חבר בצוות הווי הנח"ל ולהקת פיקוד מרכז וזכה לתהילה כשהחליף את מתי כספי בשלישית "לא אכפת להם", אך עם זאת שמו וסיפורו המרתק נותרו אלמוניים, אבל המוסיקאי דני עמיהוד (68), המתגורר 45 שנה בארצות הברית, היה חלק בלתי נפרד מהנוף המוסיקלי בישראל בשנות ה-60 וה-70 ובימים אלה עומד להוציא מחזמר שהלחין. פגשתי אותו במהלך ביקור הבזק שלו בישראל לראיון ראשון ובלעדי ל"דודיפדיה" – סיפורו המלא של דני עמיהוד.

 

 

דני עמיהוד נולד ביוני 1949 בתל אביב וגדל בשכונת רש"י. דודו של אביו היה הסופר ומשורר הילדים הנודע לווין קיפניס. "אמי אומרת שכבר בגיל שנתיים שרתי על השולחן", נזכר בתחילת דרכו המוסיקלית. "אבא עבד בחנות לכלי נגינה – "קובלסקי" באלנבי, אז כילד אני זוכר שהייתי בא לחנות ומנגן כל הזמן על הכלים שם וכשהייתי בן 12 אבא הביא גיטרה לבית וזהו נמשכתי".

 

בתחילתן של שנות ה-60 למד עמיהוד, אז נער מתבגר, גיטרה אצל צבי מישורי, מורה לגיטרה קלאסית, "אבל אחרי חודשיים שלושה זה שיעמם אותי וזה היה מצחיק כי יום אחד באתי אליו עם שיעורים שנתן לי, והוא אמר לי להתחיל לנגן אז התחלתי לנגן והוא כבר אז הבין שאני נתליתי בשמיעה שלי ובזכרון המוסיקלי ומאז באמת התחלתי לנגן לבד. באותה תקופה הביטלס התחילו להתפרסם והתלמידים של צבי רצו לנגן שירים שלהם, אז הוא עשה איתי עסקה: אני אנגן לו שירי הביטלס והוא יכתוב את התווים ובתמורה הוא ייתן לי שיעורי גיטרה קלאסית בחינם".

 

בהיותו בן 12 הקים יחד עם אחיו יורם את הצמד "דני ויורם" שהופיע במסיבות שונות והצמד זכה במקום הראשון בתחרות כישרונות צעירים מקומית עם השיר "סוסי הלבן" (מי קביו) שנתפרסם באותה עת בביצוע צמד "האלמוגים" (ישראל שלום ויצחק פרי ז"ל).

 

בנעוריו, ככל נער מתבגר באותה תקופה, היה חבר בלהקת קצב תל אביבית בשם "המלאכים" (The Angels) יחד עם חבריו לספסל הלימודים בבית הספר "שבח" – מיקו קנטי (מתופף), יהודה אלטדורף (בסיסט), משה בן בסט ("מוצי") גיטריסט ודני עמיהוד (גיטריסט) . הלהקה, שפעלה בין 1964-1966, הופיעה בעיקר במועדון "ברברים" ובכל מיני מקומות בארץ. בשלב מסוים הלהקה צירפה ללהקה את הסולנית גליה ישי והלהקה הפכה ל"גליה והמלאכים". הלהקה הקליטה ב"דוקטור רדיו" על תקליט את השיר שכתב והלחין דני עמיהוד בשם "אפילו", השיר הראשון שדני כתב והלחין. לימים השיר הוקלט שוב על ידי יגאל בשן בשם "ילדות" עם מילים חדשות של אברהם אורן ללחנו של עמיהוד ובוצע על בימת פסטיבל הזמר והפזמון בשנת 1970.

לפני גיוסו הלך לאודישן ללהקה צבאית וביצע בו את השיר "סוסי הלבן" והתקבל מיד. עמיהוד התגייס לצבא בינואר 1968 ותחילה שירת בצוות הווי הנח"ל בתכניתה "כמה טוב". זמן קצר לאחר מכן עבר ללהקת פיקוד המרכז והשתתף בתכניותיה "רד אלינו לבקעה" (1969) ו"ליד הירדן" (1970). "נהניתי מאד בלהקה הצבאית", משחזר, "נסענו עם האוטובוס ממקום למקום. היו לי מעט סולואים אבל שמו אותי במקומות כאלה שהקול שלי לא יבלוט. כבר בצבא התחלתי לכתוב שירים. עוד כשהייתי בצבא השיר שלי "רק הירח" זכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר".

ואכן, הלהיט הראשון של עמיהוד "רק הירח" אותו הלחין למילותיה של שמרית אור וביצעה אילנית, זכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר והפזמון לשנת 1971 וסימן את דני כמלחין מבטיח ומבוקש. בשנת 1970 השתתף במחזמר המצליח "אברהם אבינו נגד שרה אמנו" (משירי החומש של איציק מאנגער) לצידם של שושנה דמארי, שלמה ארצי, עדנה לב, אריה אליאס ודובי גל. שירי המחזמר יצאו על גבי תקליט.

 

זמן קצר לאחר מכן הצטרף לשלישית "לא אכפת להם", אחת השלישיות המצליחות בראשית הסבנטיז: "בדיוק בפסטיבל הזמר הזה בו השיר שלי זכה, הופיעה שלישית "לא אכפת להם" (מתי כספי, גדי אורון ויעקב נוי) עם השיר "ציפורים בראש", ובדיוק מתי כספי עזב, אז גדי ויעקב פנוי אליי אם אני מעוניין להחליף את מתי, כמובן שהסכמתי ונהיינו שלישיה חדשה".

they-dont-care_610

שלישית "לא אכפת להם" עם עמיהוד במקום כספי פעלה שנה אחת בלבד (1971-1972) במהלכה הקליטה מספר שירים שהלחין עמיהוד בהם בלט שיר הנושא מהסרט "חסמב"ה ונערי ההפקר" שהלחין עמיהוד למילותיו של אהוד מנור וזכה להצלחה נאה על גלי האתר.

שיר נוסף שהקליטה השלישיה באותה תקופה היה "מי יתפוס כוכב נופל" (עיבוד: מישה סגל) שהלחין עמיהוד ולימים הפך ל"שיר תשרי" עם מילים אחרות. על גלגולו של השיר מספר דני: "זה גלגול די מעניין. אני זוכר שיורם טהר לב שלח לי את הטקסט של "מי יתפוס כוכב נופל" והלחנתי אותו והקלטנו אותו. הוא לא זכה להצלחה מיוחדת. יום אחד חוה אלברשטיין שמעה את השיר ברדיו והחליטה שהיא לא אוהבת את המילים אבל אוהבת את הלחן, אז על דעת עצמה, בלי לשאול אותי ובלי לבקש אישור, היא פנתה לרחל שפירא ואמרה לה: "אני אוהבת מאד את המנגינה ורוצה שתכתבי מילים אחרות". אני מודה שלא הייתי בדיוק מאושר מכך שחוה לא ביקשה ממני אישור, אני נותן לה קרדיט בגלל שהשיר הפך לקלאסיקה בזכותה וזכה להרבה גרסאות". השיר נכלל בתקליטה של אלברשטיין – "התבהרות" (1978).

בצידו השני של תקליטון השלישיה, שיצא כתקליט שדרים בלבד, נמצא השיר "ז'אקו יסגור את החנות". שיר נוסף שהקליטה השלישיה היה "קוסמופוליט" (מילים: רימונה דינור, לחן: דני עמיהוד).

 

שלישית "לא אכפת להם" התפרקה, כאמור, אחרי זמן קצר ודני ניסה לפתח את קריירת הסולו שלו כשהקליט בשנת 1972 את השיר שכתב והלחין "רוזלינדה" (אותו ביצע יחד עם צמד הפולק הישראלי הנשי -"סוזן ופרן") שהושמע אמנם ברדיו אך לא הפך להיט גדול. לימים הקליטה את השיר חוה אלברשטיין לתקליטה "הלילה הוא שירים" (1977) בעיבודו של קובי אשרת. שירים נוספים של עמיהוד שהקליטה אלברשטיין הם "שבע" (מילים: נורית זרחי, מתוך התקליט "חוה ועודד (תאומי) בארץ הקסמים", 1971, שבוצע מאוחר יותר גם על ידי יעל לוי) ו"לפני שיחשיך" (מילים: רחל שפירא) באלבומה "שיר במתנה" (1980).

לאורך שנות ה-70 וה-80 יצר עמיהוד שירים למיטב האמנים: לעפרה פוקס הלחין את "רולי רול" (מילים: שמרית אור) שביצעה פוקס על בימת פסטיבל שירי הילדים (1973), לשלישית פיקוד המרכז (דורית ראובני, גיא יפה ושלום קוולר) הלחין את "בלדה למטולה" מתכניתה של השלישיה "אחרי לצנחנים" (1971), לדורית ראובני את "געגוע" (מתוך אלבום הבכורה של ראובני "ציפור בגשם", 1973), ליגאל בשן את "קראי לי" (מתקליטו הראשון "לצפון באהבה" 1970) "ילדות" (כמצוין לעיל) וליעל לוי את "כן אוהב, לא אוהב" (מילים: קובי לוריא) מתקליטה "אהבה צעצוע" (1984).

בשנת 1972, לאחר פירוק "שלישית לא אכפת להם", החל להופיע ברחבי הארץ לבד עם גיטרה ובנוסף הצטרף למופע "מישראל באהבה" (מופע של יוצאי הלהקות הצבאיות בחו"ל שיצא גם על גבי תקליט). "בגלל ההצגה הזו, הכיוון של חיי השתנה. יצאנו באוגוסט 1972 והתכנית הייתה להופיע באוסטרליה, הונג קונג, סינגפור, אמריקה ואירופה ולחזור הביתה. הופענו בכל המקומות שציינתי, ויום אחד עלינו על במה בקליפורניה וכבר היינו מוכנים להצגה, ופתאום ברמקול קול עולה ואומר: "גבירותיי ורבותיי ההצגה לא תעלה הלילה, לצערנו היה אסון", זה היה האסון במינכן", נזכר, "ונשארנו שם במקום שבוע שבועיים לחודשיים, כי היינו צריכים לנסוע לאירופה אבל האמרגן פחד ולא רצה לקחת סיכון. אחרי שההצגה נגמרה, החלטתי להישאר בארצות הברית, פגשתי בחורה נחמדה שהפכה להיות אשתי כבר 40 שנה".

בארצות הברית החל דני להופיע במועדונים קטנים ומקומיים באזור פלורידה ובמקביל החל לשלוח לחנים לאמנים בישראל, ובמקביל כתב והלחין שירים באנגלית עימם הופיע ("השירים הללו לצערי לא הגיעו לאף מקום מבחינת פופולאריות"). בשנת 1978 עבר להתגורר בלוס אנג'לס ובשנת 1986, לצד זה שהוא מופיע, החל לעבוד כמכוון פסנתרים לצורך פרנסה, ובשנת 1988 החליט לפרוש מהופעות והתמסר לכיוון הפסנתרים (מקצוע בו הוא עוסק עד היום).

בשנת 2007 החליט לחזור למוסיקה ולהקדיש עצמו להלחנת מחזות זמר ומוסיקת תיאטרון. הוא למד במשך 9 שנים יצירת מוסיקה לתיאטרון וכתב מוסיקה למחזמר שבקרוב עתיד לראות אור. "קיבלתי תיאבון לדחוף את עצמי עכשיו, לאחר שנים בהן לא עשיתי זאת, ואני צמא ליצור", כך בוחר לסיים את הראיון.

 

עמיהוד מבקר מדי שנתיים בישראל לביקורים משפחתיים ורוצה לחזור ולהלחין שירים חדשים לקהל הישראלי.

תודה מיוחדת לדני עמיהוד היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולתרום חלקו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!

 

 

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s