"ברוש לבדו"- סיפורו של היוצר, זמר ושחקן אהוד כהן – כותב ומתעד: דודי פטימר

רשומה רגילה

אהוד כהן, יוצר, זמר ושחקן שפעל החל משנות ה-60, היה חבר בלהקת "הברושים" והקליט שירי סולו בראשם "האחת שאבקש".

אהוד 3

אהוד כהן נולד בעיירה פונה שליד בומביי, הודו בשנת 1946, לאבא יליד עיראק ואם ילידת תימן. בשנת 1950, בהיותו בן 4, עלתה משפחתו לישראל והשתכנה ברחובות. כבר בהיותו בבית הספר היסודי, מוריו גילו את כישרונו המוזיקלי כזמר עם קול דקיק א-לה חוזליטו, ילד הפלא הספרדי. "בבית הספר 'ניצלו' את קולי בכדי לשיר בעיקר בקבלות שבת ובחגים וכן במסיבות בית הספר", מספר כהן, שגדל בילדותו על ברכי המוזיקה העממית העיראקית ומוזיקת הסרטים ההודים שכיכבו אז בעולם ובישראל.

בשנת 1960, בהיותו בן 14, עבר להתחנך בחברת הנוער "השחר" של קיבוץ "עין השלושה" והיה שייך לקבוצה המייסדת של גרעין השחר. בקיבוץ החל לראשונה לכתוב טקסטים לשירים. "השיר הראשון שכתבתי נקרא 'רק אחד' שהלחנתי אותו גם, אך טרם הקלטתי אותו. בתקופתי בקיבוץ כתבתי כ-100 שירים", מספר.

בקיבוץ, שהורכב מיוצאי דרום אמריקה, התאהב בשבחי המוזיקה הדרום אמריקאית ובייחוד הארגנטינאית. בגיל 16 החל ללמוד לנגן על גיטרה אצל המוזיקאי אברהם פלתה שהיה מגיע לקיבוץ עם עוד מורים נוספים במסגרת אולפן אזורי למוזיקה. בתקופה זו נהג לשיר ולנגן בקיבוץ ואף השתתף כשחקן בשתי הצגות בתפקיד ראשי במסיבות סיום שנת לימודים בפני כל חברי המשק.

בינואר 1965 התגייס לנח"ל וזמן קצר לאחר מכן ניגש לבחינות ללהקת הנח"ל. בבחינה התבקש להגיש קטע משחק, קטע ריקוד וקטע שירה. בקטע השירה התבקש לשיר את השיר "ויבן עוזיהו" (ויחזקם) על פי הלחן של "ערב של שושנים". על אף שכדבריו עבר את האודישן, לא התקבל כהן בסופו של דבר ללהקה שכן באותו מחזור שאליו היה צפוי להצטרף ללהקה, השתחררו יותר חיילות מחיילים וחיפשו יותר זמרות ולא היה מקום לעוד זמר. "כמו כן, תנועת הנוער הטילה וטו שלא ייקחו אותי ללהקת הנח"ל כי רצו שאהיה רכז אזור הצפון בתנועת הנוער הציוני אליה השתייך הגרעין והקיבוץ", מוסיף.

במאי 1967 השתחרר כהן מהצבא והחל לעבוד כמדריך ואף כמרכז בקייטנת ילדים ברחובות מטעם אגף החינוך והנוער של עיריית רחובות. הוא שימש כמרכז במשך שנתיים ובשנת 1968 נתקל בעיתון במודעה שבה חיפשו זמרים ללהקה ישראלית חדשה שתהיה בסגנון הלהקות האמריקאיות- "4 האסים" ו"האמהות והאבות".

הברושים

באודישן, בו הבוחנים היו אילן מוכיח, מנחם צור ומרטין מוסקוביץ', ביצע כהן את השיר "ירושלים של זהב". כהן התקבל והצטרף לצד מיכל זרחי, מרגלית מנחם (אחותה של הזמרת דינה גולן) ורפי ג'אנה (לימים רפי גינת, מר "כלבוטק") להרכב שהפיק נהג המונית והפזמונאי יהודה כרמל ונשא את השם "להקת הברושים".

"מרגלית מנחם הייתה האלט, מיכל הייתה הסופאן, אני הייתי הבריטון טנור ורפי היה הבס", מספר כהן.

כרמל כתב והלחין את הפזמונים ומנחם צור ואילן מוכיח עיבדו את השירים.

הלהקה הוציאה בשנת 1968 שני תקליטונים שכללו שמונה שירים: "אני מחכה", "כוכב נופל", "אהבת נעורים", "גשם יורד", "מגדל שלום", "הסערה", "רגע פגישתנו" ו"פגישה בדיזנגוף".

הקלטות הלהקה התקיימו באולפני "קולינור" בתל אביב עם הנגנים: שמוליק בודגוב (גיטרה), אלי מגן (קונטרבס), אהרל'ה קמינסקי (תופים) ואלברט פיאמנטה (כלי נשיפה).

הלהקה, שזכתה להצלחה רבה, החלה להופיע  בעיקר באולמות תרבות עם קהל רב ואף הוזמנה לתכניות רדיו וערבי ראיונות. הלהקה הופיעה בעיקר עם שמונת שיריה, מתוכם השיר "גשם יורד" הגיע למקום גבוה במצעדי הפזמונים דאז ונחשב ללהיט הגדול ביותר של הלהקה.

בשנת 1969 עזב כהן את ההרכב משיקולים כלכליים ומרצונו להפוך לזמר סולן ולפתח קריירת סולו. מחליפו לא הצליח להשתלב כל כך בלהקה והיא התפרקה בשנת 1970.

לאחר עזיבתו את הלהקה פנה כהן ללימודי חרטות בקריית המלאכה ובשנת 1971, עם נישואיו, פנה לעסוק במקצוע שלמד והניח לזמן מה את העיסוק במוזיקה בצד.

בסוף שנות ה-70 הצטרף לשמעון דז'יגאן להצגה מצליחה ביידיש- "אל תדחוף את האף" שהוצגה בתאטרון "אוהל שם".

אהוד 1

בשנת 1985 חברו, נגן הפלמנקו הבינלאומי באלדי אולייר, עודד אותו להיכנס לאולפני "העוגן" ולהקליט כזמר שמונה שירים שכתבה ריקה ברקוביץ' ז"ל ואולייר הלחין, עיבד, ניגן והפיק. בהקלטה השתתפו באלדי אולייר (גיטרת פלמנקו), איקי לוי (תופים), יגאל חרד (גיטרה), אוריאל אטלס (גיטרה בס) ותניר שקד (חליל). כהן בעצמו הפיק ומימן את ההקלטות באופן עצמאי.

השיר הבולט מבין סשן ההקלטות היה "האחת שאבקש" שהיה הסינגל הראשון שזכה להצלחה רבה בתחנות הרדיו השונות באותה שנה.

בהמשך הקליט באולפני "סיגמא" שירים בהפקתו המוזיקלית של דני רובס לצד המתופף ונגן כלי ההקשה יורם לב. באולפן הוקלטו שני שירים רוסיים על פי נוסח עברי של כהן, בתרגומה של רבקה מינדל.

 כמו כן, הוקלט ביצוע מחודש של 'בפונדק קטן', שירם של בני ברמן ואהרון שבתאי, וכן שירים נוספים שהולחנו על ידי באלדי אולייר, דני רובס וכהן למילים של ריקה ברקוביץ' ואהוד כהן.

במהלך חלק משנות ה-80 וה-90  הופיע כהן בשלל מועדונים וקיבוצים ברפרטואר של זמר עברי ישן ושירי עמים.

באמצע שנות ה-90 חדל כהן מלהופיע, ועד היום הוא עדיין מפנטז ומייחל להוציא את שיריו על אלבום.

תודה מיוחדת לאהוד כהן על שהסכים להתראיין ולספר לי על פועלו לצורך תיעודו במסגרת פרויקט "דודיפדיה" לתיעוד הזמר העברי.

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s