סיפורו של הגיטריסט יגאל קוז'ניצקי – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

 

הוא נחשב לאחד הגיטריסטים העסוקים בשנות ה-60 ותחילת ה-70 וזכור בשל הסולו האלמותי שלו ב"פנקס הקטן", אבל בשנת 1974, כשהוא בן 35 בלבד, החליט יגאל קוז'ניצקי לפרוש מתעשיית המוסיקה ולפנות לעיסוק אחר. בביוגרפיה זו תוכלו לקרוא את העשור המוסיקלי והעסוק בחייו ונגינתו שעיצבה חלק מהפסקול המוסיקלי בין 1965-1974.

 יגאל קוז'ניצקי 1

 

יגאל קוז'ניצקי נולד בתל אביב בשנת 1939. אביו היה נגן בתזמורת המנדולינות התל אביבית. "בשנת 1945, כשהייתי בן 6, נהגתי לשמוע ברדיו הישן ג'אז בתחנת Voice Of America ונדלקתי על זה", נזכר יגאל.

 

בנעוריו ניגן פסנתר, אך בהיותו בן 23 קנה את הגיטרה החשמלית הראשונה שלו. "לא הייתה לי השכלה מוסיקלית, אבל חבר שלי שלמד רפואת שיניים וניגן, לימד אותי כמה אקורדים בסיסיים וכך למדתי לנגן לבד. הוא ניגן בלהקת "הקרייזי איידולס" של ז'רר קמינסקי וכשהוא פרש לצורך לימודי רפואת השיניים, אני החלפתי אותו בשנת 1963 וכך נשאבתי לסצינת המוסיקה", מספר.

 

בשנת 1964, לאחר שהשתפשף מעט בלהקות הקצב, קוז'ניצקי הצטרף לתיאטרון "החמאם" וניגן בהצגה "שייקספיר איננו". "זו הייתה חוויה מקצועית טובה עבורי, אבל ההצגה די נכשלה".

בשנת 1968 ניגן קוז'ניצקי במופע ובתקליט של אילי גורליצקי ויוסי בנאי – "חכמים בלילה" וכן בתכנית היחיד של רבקה מיכאלי – "כאן רבקה מיכאלי". באותה שנה, השתתף במופע "אהבה וג'אז" במסגרתו ניגן עם תזמורתו של מל קלר.

 

בשנת 1969 ניגן בהצגה "ירושלים שלי" ובמופע משירי רחל בכיכובם של דני גרנות וחוה אלברשטיין.

יגאל קוז'ניצקי 2.png

בשנת 1971 ניגן בהצגה "עיר הגברים" בכיכובו של ששי קשת (שכללה את הלהיט "פנקס הקטן") במסגרתה הופיע יחד עם שאר הנגנים: הבסיסט רוז'ה אברהם והמתופף זוהר לוי כ"שלישית 'עיר הגברים'" ברחבי הארץ. באותה שנה הלחין מנגינות לפרק – "אדם, פסל, סביבה", מתוך סדרת הטלויזיה התיעודית אוונגרדית של הבמאי ז'אק קתמור.

 

כמו כן, ניגן קוז'ניצקי באלבומי אולפן: הוא עיבד והפיק מוסיקלית את תקליטון הבכורה של רפי גינת – "רפי גינת" (1969), ניגן בתקליט הפופ הישראלי התוסס – "הידד לצעירים" (1969), ניגן באלבום הבכורה של ששי קשת (1971) והשתתף כנגן של קשת בסרט "נורית" (1972).

בנוסף, ניגן באלבומו היחיד של יורם ארבל – "טוב שאת כאן" (1972) ובמספר הקלטות של שלישית "הנשמות הטהורות" (1973). בשנת 1974 השתתף בתקליט "מערבה מכאן" שהיה מבוסס על שירי עם אמריקאיים ובו השתתפו בין השאר צמד הדודאים, דני ליטני, סנדרה ג'ונסון וכו'.

 

במקביל להקלטות, ניגן לאורך סוף שנות ה-60 ועד אמצע שנות ה-70 בפסטיבלי הזמר החסידיים ושימש כנגן מחליף של שלישית הגשש החיוור בהופעות (שם החליף את מגי גרוס). בתחילת שנות ה-70 הופיע בתזמורת הבית של מועדון "זורבה", תזמורת במסגרתה ליווה אמנים כמו יפה ירקוני (עימה נסע לחו"ל במסגרת "שלום 72"), רותי נבון, מיכל טל ועוד.

בשנת 1974, לאחר שהתחתן והפך איש משפחה, החליט לפרוש מתעשיית המוסיקה ופנה לעבוד במוטורולה, כשהוא מנגן להנאתו בבית.

 

תודה מיוחדת ליגאל קוז'ניצקי היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולתרום חלקו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית!

יגאל 3

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!

מודעות פרסומת

"יאסו יא פנגס"-סיפורו של המוסיקאי אברהם פנגס – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

 

בסצינת המוסיקה הישראלית של שנות ה -60 וה-70 ישנן לא מעט מוסיקאים, נגנים ומעבדים שהחלו את דרכם, כמיטב המסורת אז, בלהקות קצב, שירתו בתזמורת צבאית והפכו לנגנים מבוקשים על ידי מיטב האמנים, כשבשלב מסוים קיבלו הצעה להופיע בחו"ל וסללו דרכם גם בניכר.

 

אחד הגיטריסטים המוכשרים שבלטו ופעלו בשנות ה-60 הוא אברהם פנגס  החי ומופיע בארצות הברית ומדי פעם קופץ לגיחות והופעות נדירות (ספונטניות) בישראל כשבעיני רבים מחבריו ומהמוסיקאים המשתייכים לברנז'ה ההיא הוא נחשב לוירטואוז בתחומו.

 

אברהם פנגס נולד באתונה שביוון בשנת 1947. בהיותו בן שנתיים וחצי, בשנת 1950, עלה עם משפחתו לישראל. תחילה, התגוררה המשפחה במעברת בית יעקב ומשם עברה ליפו ("השטח הגדול"). בילדותו למד פנגס בבית ספר צרפתי למשך שנתיים ולאחר מכן עבר ללמוד בבית הספר "בארי". את שנות התיכון בילה ב"שבח מופת" ולמד הנדסאות.

בשנת 1961 קיבל את הגיטרה הראשונה שלו והחל ללמוד מוסיקה בבית הספר למוסיקה מודרנית וג'אז של הרמן קוסלה. בשנות נעוריו ניגן בשלל תזמורות והרכבים מתחלפים ונמשך בעיקר למוסיקת ה-Shadows (להקת הליווי הנודעת של קליף ריצ'ארד). במחצית הראשונה של שנות ה-60 החל לנגן כגיטריסט מלווה בתזמורתו של אריס סאן ואף השתתף בהקלטותיו הראשונות של סאן (כ"ערב ערב", "תל אביב", "אם אתה צעיר בלב"). במקביל, ניגן כאמור בלהקות קצב מזדמנות כ"כוכבי הכסף".

 

בין השנים 1965-1968 שירת בתזמורת חיל אוויר תחת שרביטו של המנצח אריך טייך ועם שחרורו החל להשתלב בסצינת המוסיקה המקומית כשניגן וליווה מיטב אמני התקופה (דוגמת יהורם גאון, אריק אינשטיין, יהודה ברקן, חנן גולדבלט, רבקה זהר, גבי שושן, דני בן ישראל ועוד), ניגן בתכניות הטלויזיה "מזל בדלי" ו"שלכם לשעה קלה" וניגן בשלל הפקות מוסיקליות דוגמת המחזה "מלכת האמבטיה" של חנוך לוין.

 

אברהם פנגס (שמאלי עליון) במדי תזמורת חיל אוויר.

 

בשנת 1971 נסע לארה"ב לעבוד ולהופיע במועדונו של אברהם גרוברד – "אל אברם". בשנת 1972 עבר לעבוד במועדון "הפינג'אן" של מנחם דורמן ועבד בו עד שנת 1978. במקביל השתתף כנגן בתקליטים שיצאו באותם מועדונים.

בשנת 1978 הקים את מועדונו "נגה" שפעל עד 1987 בו הופיעו אמנים כעוזי פוקס, סמיר שוקרי, שמעון פאר ומני כץ, כשבמקביל הוא מופיע ומשתתף בהפקות מוסיקליות מזדמנות. באותה תקופה ניגן הן על בוזוקי והן על גיטרה.

 

מאז 1987 ובשלושת העשורים האחרונים (עד היום) הוסיף פנגס לנגן ולהופיע בארה"ב ועד היום מוסיף לצבור קהל נרחב הנוהר לראות נגינתו המיוחדת.

דודי ופנגס

תודה מיוחדת לאברהם פנגס על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולתרום חלקו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!

סיפורו של היוצר והזמר מולי אורן ז"ל – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

21037781_989939001149420_857078289_o

היוצר והזמר מולי אורן נצרב בתודעת הציבור הישראלי בעיקר בשל שני להיטי פופ מתקתקים שהקליט בשנת 1973 – "יש אליפות" (המנונה של מכבי תל אביב בכדורגל) ו"משוגעים על כדורגל", דואט משעשע שהקליט עם ציפי שביט. על אף שכוכבו זהר לכמה רגעים, סיפורו של מולי, שסומן כאחד הכוכבים המבטיחים בפופ הישראלי בשנות ה-70, לא תועד מעולם, עד לרגע זה.

הוא נולד כשמואל ארוך במצריים בשנת 1946. בשנת 1947 עלה עם משפחתו לישראל והשתכן בתל אביב. כבר מהיותו ילד, גילה כשרון שירה וכשרון מוסיקלי יוצא דופן ובהיותו בן 15 החל לשיר ולנגן על גיטרה ובעיקר ליצור שירים מקוריים פרי עטו. בתיכון למד ב'אליאנס' והיה מסמר הערב במסיבות הכיתה עם קולו הערב.

 

בין השנים 1964-1967 שירת בצבא כחייל קרבי ועם שחרורו שינה שמו למולי אורן (כי כבר היה בסיסט בשם שמוליק ארוך)  החל להופיע במועדונים מקומיים כ"עומר כייאם", "המערה" (לצידה של יפה ירקוני) , "זורבה" ועוד והחל רוכש שם של זמר אהוב. בשנת 1970 הוציא את תקליטונו הראשון שכלל שני שירים: "איתך אל האורות" ו-"2 בלילה" שזכו להצלחה נאה ברדיו וסימנו אותו בעיתונים כהבטחה של הפופ הישראלי לצד חבריו שלמה ארצי, מייק בורשטיין וגליה ישי.

מולי

בשנת 1973 הקליט את ההמנון הרשמי של קבוצתו האהודה מכבי תל אביב ("יש אליפות") יחד עם שחקני הקבוצה וכן את הדואט עם ציפי שביט – "משוגעים על כדורגל". במקביל יצא במחצית הראשונה של שנות ה-70 להופעות רבות בחו"ל וקצר שבחים. בשנת 1973 , במסגרת שירות המילואים, צוות לאקרודיאוניסט והבדרן ליאון ורדימון להופיע בפני חיילים במוצבים .

 

בשנת 1974 הקליט את השיר "קינת דוד" ובשנת 1975 החליט לפרוש ממוסיקה ועבר להתגורר בבלגיה, שם פנה לעסקי הנדל"ן ושימש כאמרגן חובבן שסידר למיטב האמנים כאילנית ולהקת 'שלום' הופעות בחו"ל. כמו כן, משפחתו מספרת כי הוסיף ליצור ולנגן עד יומו האחרון בביתו.

אורן נפטר בביתו בבריסל שבבלגיה בשנת 1999 מהתקף לב והותיר אחריו בן יחידי, דייויד המתגורר שם.

muli

 

תודה מיוחדת לחיה זיו אור, אחותו של מולי ולאלכס בעלה על המידע וקטעי הארכיון ועזרתם לתיעוד סיפורו במסגרת הפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית.

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!

 

 

 

"חזק מהחיים" – סיפורו של היוצר והזמר מני ג'יקובסון- כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

מני1

מני ג'יקובסון (יעקובסון) נולד בשנת 1961 וגדל ברמת גן. בהיותו בן 9 הביאו לו הוריו גיטרה ובנעוריו החל ללמוד לנגן בקונסרבטוריון למוסיקה מודרנית וג'אז של הרמן קוסלה בדיזינגוף. עם שחרורו מהצבא, בשנת 1982, למד פיתוח קול אצל יאיר קלינגר במרכז "ביכורי העתים" בתל אביב ובשנת 1983 החל להופיע ב"עיר הנוער", ההופעה המקצועית הראשונה שלו, בו שר את השיר "בת שבע" שכתב והלחין על חברת נעוריו.

 

באותה תקופה החל לכתוב שירים למגירה והחל לעבוד כפזמונאי עם המלחין אריה פיין ("אנרגיה חולנית") על שירים משותפים ובמקביל החל לכתוב שירים לז'אנר הים תיכוני (לאורך האייטיז כתב שירים לג'קי מייקה את "לילה של שלכת", לדורון מירן את "המזל לצדך", ליוני שי את "בתחנה המרכזית" ועוד) והחל להתפרסם כיוצר.

בשנת 1985 הקליט שני שירים באולפני "קולינור": "אהבה אבודה" ו"משחק באש", בליווי להקת "סקסטה". השירים זכו להצלחה ברדיו ודורגו במצעדי הפזמונים ("אהבה אבודה" העפיל למקום ה- 18 ברשת ג').

בשנת 1986 החל לעבוד עם גרי אקשטיין ובשנת 1987 הקליט את הסינגל "חזק מהחיים" (מילים: שמואל קלוסקי, לחן: אריה פיין) ששהה 27 שבועות במצעד רשת ג' והעפיל למקום ה-2 כשהוא הופך את ג'ייקובסון ה"אלמוני" לכוכב בן לילה. באותה תקופה החל לצאת להופעות מועטות, בהן ב"הבמה המרכזית" עם דורון מזר בגדרה.

 

ביום העצמאות 1987, עת "חזק מהחיים" עדיין שהה במקום השני במצעדים, הזמין את מני מעריץ שלו בשם רפי גוטמן לעלות לבמה המרכזית, כי להקת "משינה" איחרה להופעה, ובשכנוע של רגע של מנהל המופע, עלה ג'ייקובסון לשיר בפני 4000 איש את "חזק מהחיים" ושאר שיריו בחצי שעת הופעה וזכה להצלחה רבה בקרב הקהל. באותה הופעה הכיר מעריצה בשם חני שהפכה לימים לאשתו.

 

לאחר אותה ההופעה מוצלחת, ג'ייקובסון הוזמן להופיע עם "חזק מהחיים" ב"להיט בראש" (תכנית הטלויזיה הפופולארית של הערוץ הראשון) וזכה להצלחה. זמן קצר לאחר מכן הקליט את השיר "פלא" שהגיע למקום ה-20 במצעד רשת ג' ו-100 במצעד השנתי. בשנת 1987 השתתף בתחרות זמר בתכניתו של דידי הררי ברשת ג' עם השיר "לב חם" וקטף את המקום הראשון. באותו זמן, השיר לא הוקלט ופספס את המומנטום, כדבריו של מני.

בשנת 1987 השתתף בפסטיבל ערד בו הופיע יחד עם בעז שרעבי וביצע בו את "משחק באש", "יש לי ציפור קטנה בלב", "סיוון" ושאר שירי ארץ ישראל היפה.

 

באותה תקופה סיים מני להקליט אלבום שלם, אך לא הצליח למצוא חברת תקליטים שתפיק אותו בתואנה שהמוסיקה שלו "אינה מסחרית" (על אף הצלחתה ברדיו), נאלץ לגנוז את האלבום והחליט לפרוש מהמוסיקה בשנת 1989 , לאחר שכתב שני שירים ללהקת "אנרגיה חולנית". הוא פנה לעסוק בנגרות.

בשנת 2014 קרא מודעה בפייסבוק של רובי ראובני המחפש אמנים המעוניינים להקליט שירים וג'יקובסון, שהתלהב מהרעיון, ניגש לראובני והקליט אלבום שלם שיצא בשנת 2015. במהלך העבודה על האלבום, פגש את עפרה פוקס, אלמנתו של אהוד מנור ז"ל, ובמסגרת ליקוט החומרים מצא שיר בשם "ירח יקר" שסגר את האלבום.

 

בימים אלה מוסיף ג'ייקובסון להופיע ולעבוד על אלבומו השני במספר, בכך מגשים את החלום שנגוז בעבר בשל כורח המציאות, סוגר מעגל ומוכיח לעצמו ולנו כי המוסיקה חזקה מהחיים.

מני2

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!

 

 

 

 

 

 

 

 

לב של מתופף – סיפורו של המתופף שמואל בכר – כותב ומראיין: דודי פטימר

רשומה רגילה

שמואל בכר

 

שמואל בכר נולד בשנת 1947 בתל אביב. הוא גדל בבית מוסיקלי כשאביו ניגן על אקורדיון ואחותו על גיטרה. בהיותו ילד קטן, נהג לתופף על כסאות וסירים וגילה חוש מוסיקלי מפותח, עד כי בהיותו בן 10 החל לתופף במסיבות בית הספר ונוער. בהיותו בן 9 עבר עם משפחתו לרמת גן.

שמואל ילד

בהיותו בן 12 הצטרף לתזמורת הנוער של רמת גן בניצוחו של דב רונן. בגיל 14 החל ללמוד תופים בבית הספר למוסיקה של הרמן קוסלה בתל אביב. במסגרת בית הספר, החל להופיע עם שאר התלמידים בהופעות רשמיות בבית ציוני אמריקה, ב"אהל שם", בתכנית "בידור 63" ועוד. באותה תקופה הקים עם חבריו לכיתה הרכב בשם "רביעית הצעירים" שכלל את שמואל בכר (תופים), משה בראונר (מפוחית פה), טומי פישופ (פסנתרן) ועמי פיליפ (קונטרבס). ההרכב הופיע בתכניות רדיו וקצר הצלחה. ההרכב פעל בין השנים 1963-1964.

הצעירים

בשנת 1965 התגייס לשורות צה"ל ושירת בבסיס ציוד, שם היה ממקימי "תזמורת בסיס ציוד" ושימש כמתופף לצד היותו נהג. במקביל לשירותו בבסיס הציוד, ניגן כמחליף בתזמורת הבקו"ם.

תזמורת בסיס ציוד

 

בזמן לשירותו הצבאי, הצטרף בשנת 1965 ללהקת "העכבישים" (שנוסדה בשנת 1963) שייסד אבי קרפל ובלהקה, באותה עת, היו: אבי קרפל, אבי ורשבסקי, שמואל בכר, דוד אליהו והרצל מזרחי. במשך השנים ההרכבים, כידוע, שינה את גלגוליו והרכביו. להקת "העכבישים" הייתה פופולארית מאד באותן שנים והופיעה במעוזי להקות הקצב דאז – בדיסקוטקים השונים של רחוב המסגר בתל אביב, מועדון "טם טם" בנחלת יצחק, מועדון "הרוחות" ברח' בן אביגדור בתל אביב, בבריכת "גלי גיל" ברמת גן, ב"מכבי האש" ברמת גן ועוד. לצד הופעותיו עם "העכבישים" ליווה אמנים מחו"ל וזמרים מקומיים כזמרת דליה עמיהוד, תזמורתו של יוסי דרום-טרדר והזמר דני שושן (לא מהצ'רצ'ילים, אלא דני שושן היוצר שהלחין קלאסיקות מזרחיות למרגלית צנעני, שריף, אבי פרץ ועוד). בשנת 1968 השתחרר מהצבא.

20170423_112610.jpg

בשנת 1969 עזב בכר את להקת "העכבישים" והחל להופיע עם הזמר והאורגניסט שרגא ארי. בשנת 1970, בהיותו בן 23, החליט לפרוש מעבודתו כמתופף ופנה לעיסוק היהלומנות (תחום בו עבד החל מגיל 14 בשנת 1961, במקביל לקריירה המוסיקלית).

בנובמבר 2014 איחד בביתו את חברי להקת "העכבישים" עימם הופיע. באותו מפגש בכר תופף ושאר חברי הלהקה ניגנו והעלו זכרונות ושירים מימי הזוהר של הלהקה. המפגש גרם לשמואל בכר ואבי קרפל (המתגורר בקנדה) להקליט את שירי "העכבישים" בקו ישראל-קנדה כשבכר מתופף ומקליט את חלקיו באולפן בתל אביב וקרפל מקליט חלקיו, שר ועושה מאסטרינג באולפנו הביתי בקנדה. השניים הוציאו עד כה שני דיסקים, כשהראשון היה מחווה לנעימות להקת "הצלליות" (The Shadows) והשני שירים שנהגו לנגן ולבצע בתקופת הלהקה.

שמואל בכר ודודי

 

 

תודה מיוחדת לשמואל בכר היקר על שתרם חלקו וארכיונו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית והרוק הישראלי.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית.

 

שיר תשרי – סיפורו של המוסיקאי דני עמיהוד (ראיון בלעדי) – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

 

16114973_396907337310246_3238138695000353050_n

 

הוא הלחין קלאסיקות ישראליות כ"שיר תשרי", "רק הירח", "חסמבה" ו"רוזלינדה" וסומן לאחד המלחינים המבטיחים בשנות ה-70, היה חבר בצוות הווי הנח"ל ולהקת פיקוד מרכז וזכה לתהילה כשהחליף את מתי כספי בשלישית "לא אכפת להם", אך עם זאת שמו וסיפורו המרתק נותרו אלמוניים, אבל המוסיקאי דני עמיהוד (68), המתגורר 45 שנה בארצות הברית, היה חלק בלתי נפרד מהנוף המוסיקלי בישראל בשנות ה-60 וה-70 ובימים אלה עומד להוציא מחזמר שהלחין. פגשתי אותו במהלך ביקור הבזק שלו בישראל לראיון ראשון ובלעדי ל"דודיפדיה" – סיפורו המלא של דני עמיהוד.

 

 

דני עמיהוד נולד ביוני 1949 בתל אביב וגדל בשכונת רש"י. דודו של אביו היה הסופר ומשורר הילדים הנודע לווין קיפניס. "אמי אומרת שכבר בגיל שנתיים שרתי על השולחן", נזכר בתחילת דרכו המוסיקלית. "אבא עבד בחנות לכלי נגינה – "קובלסקי" באלנבי, אז כילד אני זוכר שהייתי בא לחנות ומנגן כל הזמן על הכלים שם וכשהייתי בן 12 אבא הביא גיטרה לבית וזהו נמשכתי".

 

בתחילתן של שנות ה-60 למד עמיהוד, אז נער מתבגר, גיטרה אצל צבי מישורי, מורה לגיטרה קלאסית, "אבל אחרי חודשיים שלושה זה שיעמם אותי וזה היה מצחיק כי יום אחד באתי אליו עם שיעורים שנתן לי, והוא אמר לי להתחיל לנגן אז התחלתי לנגן והוא כבר אז הבין שאני נתליתי בשמיעה שלי ובזכרון המוסיקלי ומאז באמת התחלתי לנגן לבד. באותה תקופה הביטלס התחילו להתפרסם והתלמידים של צבי רצו לנגן שירים שלהם, אז הוא עשה איתי עסקה: אני אנגן לו שירי הביטלס והוא יכתוב את התווים ובתמורה הוא ייתן לי שיעורי גיטרה קלאסית בחינם".

 

בהיותו בן 12 הקים יחד עם אחיו יורם את הצמד "דני ויורם" שהופיע במסיבות שונות והצמד זכה במקום הראשון בתחרות כישרונות צעירים מקומית עם השיר "סוסי הלבן" (מי קביו) שנתפרסם באותה עת בביצוע צמד "האלמוגים" (ישראל שלום ויצחק פרי ז"ל).

 

בנעוריו, ככל נער מתבגר באותה תקופה, היה חבר בלהקת קצב תל אביבית בשם "המלאכים" (The Angels) יחד עם חבריו לספסל הלימודים בבית הספר "שבח" – מיקו קנטי (מתופף), יהודה אלטדורף (בסיסט), משה בן בסט ("מוצי") גיטריסט ודני עמיהוד (גיטריסט) . הלהקה, שפעלה בין 1964-1966, הופיעה בעיקר במועדון "ברברים" ובכל מיני מקומות בארץ. בשלב מסוים הלהקה צירפה ללהקה את הסולנית גליה ישי והלהקה הפכה ל"גליה והמלאכים". הלהקה הקליטה ב"דוקטור רדיו" על תקליט את השיר שכתב והלחין דני עמיהוד בשם "אפילו", השיר הראשון שדני כתב והלחין. לימים השיר הוקלט שוב על ידי יגאל בשן בשם "ילדות" עם מילים חדשות של אברהם אורן ללחנו של עמיהוד ובוצע על בימת פסטיבל הזמר והפזמון בשנת 1970.

לפני גיוסו הלך לאודישן ללהקה צבאית וביצע בו את השיר "סוסי הלבן" והתקבל מיד. עמיהוד התגייס לצבא בינואר 1968 ותחילה שירת בצוות הווי הנח"ל בתכניתה "כמה טוב". זמן קצר לאחר מכן עבר ללהקת פיקוד המרכז והשתתף בתכניותיה "רד אלינו לבקעה" (1969) ו"ליד הירדן" (1970). "נהניתי מאד בלהקה הצבאית", משחזר, "נסענו עם האוטובוס ממקום למקום. היו לי מעט סולואים אבל שמו אותי במקומות כאלה שהקול שלי לא יבלוט. כבר בצבא התחלתי לכתוב שירים. עוד כשהייתי בצבא השיר שלי "רק הירח" זכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר".

ואכן, הלהיט הראשון של עמיהוד "רק הירח" אותו הלחין למילותיה של שמרית אור וביצעה אילנית, זכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר והפזמון לשנת 1971 וסימן את דני כמלחין מבטיח ומבוקש. בשנת 1970 השתתף במחזמר המצליח "אברהם אבינו נגד שרה אמנו" (משירי החומש של איציק מאנגער) לצידם של שושנה דמארי, שלמה ארצי, עדנה לב, אריה אליאס ודובי גל. שירי המחזמר יצאו על גבי תקליט.

 

זמן קצר לאחר מכן הצטרף לשלישית "לא אכפת להם", אחת השלישיות המצליחות בראשית הסבנטיז: "בדיוק בפסטיבל הזמר הזה בו השיר שלי זכה, הופיעה שלישית "לא אכפת להם" (מתי כספי, גדי אורון ויעקב נוי) עם השיר "ציפורים בראש", ובדיוק מתי כספי עזב, אז גדי ויעקב פנוי אליי אם אני מעוניין להחליף את מתי, כמובן שהסכמתי ונהיינו שלישיה חדשה".

they-dont-care_610

שלישית "לא אכפת להם" עם עמיהוד במקום כספי פעלה שנה אחת בלבד (1971-1972) במהלכה הקליטה מספר שירים שהלחין עמיהוד בהם בלט שיר הנושא מהסרט "חסמב"ה ונערי ההפקר" שהלחין עמיהוד למילותיו של אהוד מנור וזכה להצלחה נאה על גלי האתר.

שיר נוסף שהקליטה השלישיה באותה תקופה היה "מי יתפוס כוכב נופל" (עיבוד: מישה סגל) שהלחין עמיהוד ולימים הפך ל"שיר תשרי" עם מילים אחרות. על גלגולו של השיר מספר דני: "זה גלגול די מעניין. אני זוכר שיורם טהר לב שלח לי את הטקסט של "מי יתפוס כוכב נופל" והלחנתי אותו והקלטנו אותו. הוא לא זכה להצלחה מיוחדת. יום אחד חוה אלברשטיין שמעה את השיר ברדיו והחליטה שהיא לא אוהבת את המילים אבל אוהבת את הלחן, אז על דעת עצמה, בלי לשאול אותי ובלי לבקש אישור, היא פנתה לרחל שפירא ואמרה לה: "אני אוהבת מאד את המנגינה ורוצה שתכתבי מילים אחרות". אני מודה שלא הייתי בדיוק מאושר מכך שחוה לא ביקשה ממני אישור, אני נותן לה קרדיט בגלל שהשיר הפך לקלאסיקה בזכותה וזכה להרבה גרסאות". השיר נכלל בתקליטה של אלברשטיין – "התבהרות" (1978).

בצידו השני של תקליטון השלישיה, שיצא כתקליט שדרים בלבד, נמצא השיר "ז'אקו יסגור את החנות". שיר נוסף שהקליטה השלישיה היה "קוסמופוליט" (מילים: רימונה דינור, לחן: דני עמיהוד).

 

שלישית "לא אכפת להם" התפרקה, כאמור, אחרי זמן קצר ודני ניסה לפתח את קריירת הסולו שלו כשהקליט בשנת 1972 את השיר שכתב והלחין "רוזלינדה" (אותו ביצע יחד עם צמד הפולק הישראלי הנשי -"סוזן ופרן") שהושמע אמנם ברדיו אך לא הפך להיט גדול. לימים הקליטה את השיר חוה אלברשטיין לתקליטה "הלילה הוא שירים" (1977) בעיבודו של קובי אשרת. שירים נוספים של עמיהוד שהקליטה אלברשטיין הם "שבע" (מילים: נורית זרחי, מתוך התקליט "חוה ועודד (תאומי) בארץ הקסמים", 1971, שבוצע מאוחר יותר גם על ידי יעל לוי) ו"לפני שיחשיך" (מילים: רחל שפירא) באלבומה "שיר במתנה" (1980).

לאורך שנות ה-70 וה-80 יצר עמיהוד שירים למיטב האמנים: לעפרה פוקס הלחין את "רולי רול" (מילים: שמרית אור) שביצעה פוקס על בימת פסטיבל שירי הילדים (1973), לשלישית פיקוד המרכז (דורית ראובני, גיא יפה ושלום קוולר) הלחין את "בלדה למטולה" מתכניתה של השלישיה "אחרי לצנחנים" (1971), לדורית ראובני את "געגוע" (מתוך אלבום הבכורה של ראובני "ציפור בגשם", 1973), ליגאל בשן את "קראי לי" (מתקליטו הראשון "לצפון באהבה" 1970) "ילדות" (כמצוין לעיל) וליעל לוי את "כן אוהב, לא אוהב" (מילים: קובי לוריא) מתקליטה "אהבה צעצוע" (1984).

בשנת 1972, לאחר פירוק "שלישית לא אכפת להם", החל להופיע ברחבי הארץ לבד עם גיטרה ובנוסף הצטרף למופע "מישראל באהבה" (מופע של יוצאי הלהקות הצבאיות בחו"ל שיצא גם על גבי תקליט). "בגלל ההצגה הזו, הכיוון של חיי השתנה. יצאנו באוגוסט 1972 והתכנית הייתה להופיע באוסטרליה, הונג קונג, סינגפור, אמריקה ואירופה ולחזור הביתה. הופענו בכל המקומות שציינתי, ויום אחד עלינו על במה בקליפורניה וכבר היינו מוכנים להצגה, ופתאום ברמקול קול עולה ואומר: "גבירותיי ורבותיי ההצגה לא תעלה הלילה, לצערנו היה אסון", זה היה האסון במינכן", נזכר, "ונשארנו שם במקום שבוע שבועיים לחודשיים, כי היינו צריכים לנסוע לאירופה אבל האמרגן פחד ולא רצה לקחת סיכון. אחרי שההצגה נגמרה, החלטתי להישאר בארצות הברית, פגשתי בחורה נחמדה שהפכה להיות אשתי כבר 40 שנה".

בארצות הברית החל דני להופיע במועדונים קטנים ומקומיים באזור פלורידה ובמקביל החל לשלוח לחנים לאמנים בישראל, ובמקביל כתב והלחין שירים באנגלית עימם הופיע ("השירים הללו לצערי לא הגיעו לאף מקום מבחינת פופולאריות"). בשנת 1978 עבר להתגורר בלוס אנג'לס ובשנת 1986, לצד זה שהוא מופיע, החל לעבוד כמכוון פסנתרים לצורך פרנסה, ובשנת 1988 החליט לפרוש מהופעות והתמסר לכיוון הפסנתרים (מקצוע בו הוא עוסק עד היום).

בשנת 2007 החליט לחזור למוסיקה ולהקדיש עצמו להלחנת מחזות זמר ומוסיקת תיאטרון. הוא למד במשך 9 שנים יצירת מוסיקה לתיאטרון וכתב מוסיקה למחזמר שבקרוב עתיד לראות אור. "קיבלתי תיאבון לדחוף את עצמי עכשיו, לאחר שנים בהן לא עשיתי זאת, ואני צמא ליצור", כך בוחר לסיים את הראיון.

 

עמיהוד מבקר מדי שנתיים בישראל לביקורים משפחתיים ורוצה לחזור ולהלחין שירים חדשים לקהל הישראלי.

תודה מיוחדת לדני עמיהוד היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולתרום חלקו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!

 

 

 

"חוזליטו הישראלי" – סיפורו הטרגי של כליפה גרשון – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה
%d7%9b%d7%9c%d7%99%d7%a4%d7%94-%d7%92%d7%a8%d7%a9%d7%95%d7%9f
כליפה גרשון נולד במרוקו בשנת 1949. בגיל   4 עלה  עם משפחתו לישראל . המשפחה התגוררה בירושלים וכליפה גדל בבית מסורתי ועל פיוטי בית הכנסת.
כסיפור סינדרלה טיפוסי, שבת אחת שמע אותו בפיוט בבית הכנסת,  מוסיקאי בשם מקסים מלכה, ואמר להוריו של כליפה שהוא  רוצה לקחת אותו תחת חסותו ולהוציא לו אלבום משיריו.
 התקליטון של כליפה גרשון יצא ב-1962 והוא נקרא "חוזליטו הישראלי- כליפה גרשון" וכלל להיטים כ"אם תיסע לחיפה" (שמאוחר יותר יהורם גאון לקחו והפכו ללהיט באלבום הבכורה שלו "כל העיר מרכלת עלינו" תחת הכותר "היא חזרה מקניות") ו"הנודד המאושר"- השירים הושמעו רבות ברדיו קול ישראל וכליפה הפך כוכב בן לילה בירושלים.
אחד מהישגיו הגדולים של גרשון, היו שהוא ראיין והופיע יחד עם השחקן היהודי אמריקאי עם דני קיי בהצלחה רבה בעת ביקורו בארץ בשנת 1965.
10268602_405610916248901_7991388217512996965_n
למרות הצלחת התקליט , בגלל מצוקה כלכלית (9 נפשות) הוריו לא יכלו לדחוף בנם בן ה-13- לפתח את הקריירה המוסיקלית והכל נגוז.
במשך שנות ה-60 וה-70 כליפה הוסיף להופיע (לא להקליט) באירועים פרטים ומועדונים כשהוא מלווה עצמו בגיטרה וסוחף את קהל מאזיניו אחריו.
בשנת ,1982 בהיותו בן 33 , התמוטט בפתאומיות ומת ( בדיעבד, הרופא אמר כי זה היה גידול סרטני) . היה  זה בערב ל"ג עומר (לג=33- צירוף מקרים מצמרר).
אישתו של כליפה הייתה באותו זמן בהריון ובנו , שנולד זמן קצר אחרי שנפטר ולא זכה להכיר את אביו, קרוי על שמו –כליפה גרשון.
תודה מיוחדת לאשר גרשון, אחיו של כליפה, על העזרה בליקוט המידע.

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית.