מיוחד: "האחיות יוספי" בראיון בלעדי לדודי פטימר –

רשומה רגילה

תוצאת תמונה עבור האחיות יוספי

הרבה לפני האחיות כרקוקלי והתאומות מלול, הצמד הנשי הראשון בישראל שהביא את האופנה והפופ המתקדם לנקודת רתיחה היו האחיות אופירה ורוית יוספי או בשמן "האחיות יוספי", שבסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 היו לצמד החם ביותר במדינה עם מספר להיטי רדיו כשהבולט והזכור מהם ביותר הוא "לשמוח ולרקוד" עימו השתתפו בקדם האירוויזיון לשנת 1989.

אופירה ורוית יוספי, אחייניותיה של עפרה חזה ז"ל, החלו לשיר מהיום בו נולדו. שתיהן עברו את המסלול של להקה צבאית: תחילה אופירה שירתה בלהקת חיל החינוך ועם שחרורה הופיעה עם להקת הייצוג של פסטיבל הזמר החסידי בחו"ל וכזמרת ליווי של דני סנדרסון. אחותה הצעירה של אופירה, רוית, שירתה אף היא בלהקה צבאית – להקת הנח"ל ומיד עם שחרורה, בתחרות קדם האירוויזיון הוצג הצמד לראשונה לקהל הרחב עם השיר "לשמוח ולרקוד" שהפך ללהיט ענק ולהצלחה מטאורית.

האחיות עבדו על אלבום הבכורה שלהן בניהולו המוסיקלי של יורם צדוק ובהפקתו של יגאל בשן, שלקח אותן תחת חסותו, ושחררו מספר שירים בולטים שהרדיו חיבק כ"המלצרית", "כל אחד יכול" ו"אלוהים".

בשנת 1992 הצמד התפרק וכל אחת פנתה לעיסוקיה: רוית פרשה מעסקי המוסיקה וגרה שנים רבות במכסיקו אולם לפני שנים אחדות חזרה לישראל וכיום הבעלים ומנהלת מסעדת דגים ואופירה הוסיפה לשיר ולהופיע, להשתתף בקדם אירוויזיון ובהפקות טלויזיה למיניהן, ואופירה עובדת בשיווק תיאטרון "דוהל" בתל אביב.

הן לא "התאחדו" מעולם על אף שהן בלתי ניתנות להפרדה, ולראשונה מזה 25 שנה, ניאותו האחיות לפגוש אותי יחדיו ולהתראיין לראיון משותף עבור הפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית.

 

אופירה ורוית, זוכרות את ההופעה הראשונה שלכן, כל אחת בנפרד?

אופירה: "בבית הספר נהגתי לשיר וההופעה המקצועית הראשונה שלי הייתה ה"פסתיכון" הארצי וזכיתי במקום הראשון. מי ששידך אותי לכל זה היה המורה שלי לביולוגיה, גבי ברלין!".

רוית: "גם אני מגיל ממש צעיר התחלתי לשיר, כבר בבית הספר".

 

 

אז איך נולד הצמד?

אופירה: "עברתי כמה וכמה אודישנים. זו הייתה למעשה הברקה של הרגע האחרון. יגאל בשן לקח אותי תחת חסותי והתחלתי לעבוד עם יורם צדוק על אלבום משלי ("לא שחורה, לא לבנה"). אבל, בשביל לקבל יחסי ציבור החליטו שאשתתף בקדם אירוויזיון והתחילו לחשוב על שירים ועלה להם השיר "לשמוח ולרקוד", ואז הצוות החליט לצוות אליי מישהי או מישהו כדי לבצע את השיר בקדם, ואז נזרקו כמה שמות ופתאום זרקתי את השם של רוית, אחותי, שבדיוק השתחררה מהלהקה הצבאית והשאר היסטוריה".

רוית: "בדיוק השתחררתי מהצבא ואכן בהברקה של הרגע האחרון אופירה זרקה את השם שלי וזה תפס".

ואיך זה תפס?

אופירה ורוית: "זה היה בום מטורף. אפילו לפני קדם האירוויזיון עצמו הצלמים התערבו וכולם שמו עלינו כסף שאנו זוכות ובסוף גילי נתנאל לקח. היינו גימיק, הבאנו צבע אחר, צבעוניות ושמחה, משהו שלא היה בארץ באותה תקופה".

רציתן להתפרסם?

רוית: "לא היה אז את המונחים "סלב" ו"להתפרסם", רצינו פשוט לשיר".

אופירה: "לא עניין אותי להיות סלב, רק עניין אותי שישמעו אותי שרה. פעם דיברו על מקצועיות, מנעד וכו' והיום הכל היטשטש".

הייתן יכולות ללכת ברחוב חופשי?

רוית: "שלוש שנים היה לנו קשה ללכת ברחוב מבלי שייגשו אלינו".

אופירה: "אתה חייב להבין שאז לא היו שני ערוצים היה ערוץ אחד ולא היו הרבה אמנים כמו היום, אז מונחי ההערצה היו אחרים והחשיפה הייתה גדולה. ראו אותך בטלויזיה ולמחרת הפכת לכוכב".

אהבתן את הכוכבות?

רוית: "הייתי ילדה וזה היה מטורף, אתה מתבלבל. ביחס להיום אני חושבת: מי אנחנו היינו ביחס להצלחה וההערצה של אנשים היום".

אופירה: "הופענו איזה 17 הופעות בלילה ביום עצמאות, הייתה היסטריה, אבל לא חשבנו על להיות כוכבות, פשוט התמקדנו בלהופיע ולשיר".

ואיך נוצר אלבום הבכורה היחידי?

אופירה ורוית: "היה צמא גדול מאד לשירים שלנו אז הוצאנו שמונה תקליטי שדרים אחד אחרי השני עוד לפני שיצא התקליט, הרדיו השמיע את רוב השירים. התקליט יצא מאוחר מדי לדעתנו, כי השירים כבר יצאו לפני זה. זו הייתה הצלחה מטאורית של 3 שנים".

הייתה לכן תחושה ש"לשמוח ולרקוד" יהפוך ללהיט כזה ענק?

אופירה: "לא שיערנו, הופענו בכל תכנית אפשרית עם השיר הזה"

רוית: "בשבילי זו הייתה קייטנה, בדיוק השתחררתי מהצבא ועבדנו עם הבמאי מיכה לוינסון לקידום השיר והתקליט של אחותי שהתפספס וחבל כי הזרקורים הוסתו מהתקליט של אופירה לבד ואני מתבאסת כי אחותי היא זמרת ענקית והיה לה אלבום כל כך יפה לבד. אופירה היא זמרת נדירה והזמרת הכי טובה EVER בארץ! אני רוצה שתציין זאת".

אז למה התפרקתן?

רוית: "4 שנים עברו להן ולא הצלחנו לאסוף חומרים חדשים שוב כי היינו עסוקות בהופעות ברחבי הארץ, היה שובע ולא הצלחנו לייצר דברים חדשים. נרדמנו בשמירה ופספסנו שוב איזה מומנטום".

אופירה: "אני לא יודעת אם נרדמנו, פשוט לא הצלחנו למצוא חומרים טובים, אף פעם לא התפרקנו פשוט עשינו "פייד אאוט" עם הזמן".

הבמה לא הייתה חסרה לכן?

רוית: "קצת אבל החיים ממשיכים".

אופירה:  "אני אוהבת יותר אולפנים מאשר הופעות".

אם הייתן יוצאות היום ב-2016, הייתן יכולות לפרוץ?

אופירה ורוית: "חד משמעית כן"

יש סיכוי לקאמבק?

אופירה ורוית: "ירדנו מהעניין של הופעות, מאז שנולדו הילדים".

15241895_826617004148288_9050904778207145792_n

 

תודה מיוחדת לאופירה ורוית יוספי על שפינו מזמנן לפגוש אותי ולתרום חלקן לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית.

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!

"חוזליטו הישראלי" – סיפורו הטרגי של כליפה גרשון – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה
%d7%9b%d7%9c%d7%99%d7%a4%d7%94-%d7%92%d7%a8%d7%a9%d7%95%d7%9f
כליפה גרשון נולד במרוקו בשנת 1949. בגיל   4 עלה  עם משפחתו לישראל . המשפחה התגוררה בירושלים וכליפה גדל בבית מסורתי ועל פיוטי בית הכנסת.
כסיפור סינדרלה טיפוסי, שבת אחת שמע אותו בפיוט בבית הכנסת,  מוסיקאי בשם מקסים מלכה, ואמר להוריו של כליפה שהוא  רוצה לקחת אותו תחת חסותו ולהוציא לו אלבום משיריו.
 התקליטון של כליפה גרשון יצא ב-1962 והוא נקרא "חוזליטו הישראלי- כליפה גרשון" וכלל להיטים כ"אם תיסע לחיפה" (שמאוחר יותר יהורם גאון לקחו והפכו ללהיט באלבום הבכורה שלו "כל העיר מרכלת עלינו" תחת הכותר "היא חזרה מקניות") ו"הנודד המאושר"- השירים הושמעו רבות ברדיו קול ישראל וכליפה הפך כוכב בן לילה בירושלים.
אחד מהישגיו הגדולים של גרשון, היו שהוא ראיין והופיע יחד עם השחקן היהודי אמריקאי עם דני קיי בהצלחה רבה בעת ביקורו בארץ בשנת 1965.
10268602_405610916248901_7991388217512996965_n
למרות הצלחת התקליט , בגלל מצוקה כלכלית (9 נפשות) הוריו לא יכלו לדחוף בנם בן ה-13- לפתח את הקריירה המוסיקלית והכל נגוז.
במשך שנות ה-60 וה-70 כליפה הוסיף להופיע (לא להקליט) באירועים פרטים ומועדונים כשהוא מלווה עצמו בגיטרה וסוחף את קהל מאזיניו אחריו.
בשנת ,1982 בהיותו בן 33 , התמוטט בפתאומיות ומת ( בדיעבד, הרופא אמר כי זה היה גידול סרטני) . היה  זה בערב ל"ג עומר (לג=33- צירוף מקרים מצמרר).
אישתו של כליפה הייתה באותו זמן בהריון ובנו , שנולד זמן קצר אחרי שנפטר ולא זכה להכיר את אביו, קרוי על שמו –כליפה גרשון.
תודה מיוחדת לאשר גרשון, אחיו של כליפה, על העזרה בליקוט המידע.

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית.

"פרחים בקנה" – סיפורה של הזמרת יהודית שוורץ (ג'ודי ריבר) – כותב ומראיין: דודי פטימר

רשומה רגילה

10525369_428382717305054_1522775058252075637_n

 

לא מעטים חוזר ונשנה בשמי המוסיקה המונח "זמר של להיט אחד", לרוב מדובר בזמר/ת שנתפרסמו בשל להיט שכל המדינה זימרה והפכם לכוכבי ענק, המזוהים עד היום בשל השיר שכולם אוהבים לשמוע ולהתמכר אליו שוב ושוב. ג'ודי ריבר, מהקוסמטיקאיות הבולטות בישראל, זכתה בשנת 1970 ללהיט כזה – "פרחים בקנה" אותו ביצעה בלהקת חיל התותחנים בתכניתה "לה בומבה". אז, עוד נקראה יהודית שוורץ, השיר הזניק אותה לאחת מכוכבות הפופ הבולטות בתחילת העשור. נפגשתי עם יהודית ושוחחתי עימה על הלהיט ההוא, על ההחמצות בקריירה ועל הפריחה בתחום הקוסמטיקה.

 

 

יהודית (במקור איטקה) שוורץ נולדה בחיפה. מאז שהיא זוכרת עצמה, יהודית נהגה לשיר, בבית שנהגו לשמוע בו יידיש ומוסיקה פופולארית אמריקאית, בבית הספר ובצופים. "רציתי להיות אליקי", סיפרה לי בגילוי לב על מודל החיקוי שלה – כוכבת הזמר היווניה הפופולארית של שנות ה-60. בהיותה בת 12, בזמן הצופים הצטרפה ללהקה עם קיקי רוטשטיין (לימים "הכל עובר חביבי"), חיה ארד (לימים סולנית להקת חיל הים), חיים טריגר (לימים בלהקת חיל התותחנים), דודי רוזנטל (המפיק המוסיקלי הנודע) ויוני רוזנטל. הלהקה, עם יהודית בת ה-12, הופיעה בפני חיילים בבסיסים השונים. בנוסף, בנעוריה הייתה חלק מחבורת בית רוטשילד בניצוחו והדרכתו המוסיקלית של אפי נצר והשתתפה אף בהקלטותיה של החבורה.

 

לפני גיוסה, הוצע לה לבחור בין להקת חיל התותחנים ללהקת פיקוד הצפון, אך כיוון שחבריה קיקי רוטשטיין וחיים טריגר שירתו בלהקת חיל התותחנים, יהודית החליטה לבחור באפשרות הראשונה והתגייסה, יחד עם רומן שרון ז"ל,  לללהקה ובשנת 1970 השתתפה בתכניתה השניה של להקת חיל התותחנים – "לה בומבה" ושימשה סולנית הלהקה בין השאר בלהיט "פרחים בקנה" (מילים: דודו ברק, לחן: אפי נצר), שהפך להיט ענק וקלאסיקה נצחית.

 

"החוויה בלהקה הייתה נפלאה, ממש לא כמו בסרט הלהקה, הייתה אווירה מאד כיפית", נזכרת יהודית.

 

היית כוכבת ?

 

"שמע, הייתי מקבלת מכתבי מעריצים וגלויות, אל תשכח שפעם היו זמנים אחרים, לא היה אינטרנט כמו היום, אני זוכרת שאנשים היו דופקים להורים שלי בדלת וההורים שלי היו מחלקים תמונות".

 

אהבת את זה?

 

"כן, זה היה מאד מחמיא אבל זו לא הייתה כוכבות של היום, לא כסף ולא תהילה, הייתי ילדה טובת צופים".

 

עם שחרורה מהצבא, החלה להופיע על אניית "צים" ברחבי אירופה ובחתונות למיניהן, ובשנת 1973, בזמן מלחמת יום הכיפורים, הופיעה עם אריס סאן, שהתלהב מקולה והציע לה להופיע במועדונו הפופולארי בניו יורק – "סירוקו", אולם בשל בעיה משפחתית החלה יהודית לוותר על הנסיעה.

 

באמצע שנות ה-70 הופיעה דרך קבע ב"מועדון התיאטרון" בחיפה, ב"עומר כייאם", ב"מי ומי", ב"מועדון ארבל" (בטבריה), במועדון "הסלע האדום" (באילת) ובשאר המועדונים הפופולאריים אך לא הופיעה בטלויזיה ולא הקליטה שירים חדשים ("פשוט לא פנו אליי, עניין אותי בעיקר להופיע ולשיר שאלו היו אהבותיי הגדולות", מסבירה).

 

את מחציתן השני של שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 בילתה מרבית זמנה בהופעה בחתונות בכדי לפרנס את בתה (היא שימשה כאם חד הורית) . במקביל, בשנות ה-70 שימשה יועצת יופי ב"משביר לצרכן" בחיפה והחלה ללמוד קוסמטיקה. בתחילת שנות ה-90 החליטה לפרוש מהופעות והתעמקה בנבכיה של הקוסמטיקה הרפואית וכיום היא אחת הקוסמטיקאיות הבולטות בארץ.

12742751_680971512046172_7098273334285012349_n

 

מזהים אותך היום ברחוב?

 

"זוכרים לי עוד את חסד נעוריי, ומה שמפתיע אותי זה שילדים צעירים מכירים את "פרחים בקנה" וזה משגע אותי".

 

תודה מיוחדת לג'ודי ריבר היקרה על שפינתה מזמנה לפגוש אותי ולתרום חלקה לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית!

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית.

"נשמה עשויה זהב"- ראיון עם הכלייזמר האגדי גיורא פיידמן – כותב ומראיין: דודי פטימר

רשומה רגילה

תוצאת תמונה עבור ‪giora feidman‬‏

לאחרונה חגג אמן הקלרנית ואגדת הכליזמרים הישראלית, גיורא פיידמן, את יום הולדתו ה-80, מתוכן 61 שנות קריירה ענפה ובינלאומית שהפכה אותו לאחד המוסיקאים המשפיעים ופורצי הדרך בעולם.

 

הוא נולד בבואנוס איירס, דור רביעי למשפחת כלייזמרים והחל את דרכו המוסיקלית בתזמורת הפילהרמונית בבואנוס איירס ("תיאטרון קולון") , עד עלייתו לישראל בשנת 1957 והצטרפותו לתזמורת הפילהרמונית הישראלית.

 

בתחילת שנות ה-70 הוציא את אלבומי הסולו הראשונים שלו שהקנו לו פרסום עולמי וזכו להצלחה מסחרית חסרת תקדים שהפכה אותו כלייזמר בעל שם ברחבי העולם, מה שהיווה צוהר לקריירה בינלאומית מצליחה שכללה השתתפות ויצירת פסקול לסרטים ("הגולם", "רשימת שינדלר"), משחק במחזה "גטו" בברלין ופרסי כבוד והערכה בהם אות ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (2001) ופרס העיר גרליץ/זגורזלק (2005).

פגשתי את פיידמן (במהלך ביקורו הקצר בארץ) ואת חברו ותלמידו המוסיקאי קובי גיא בבית קפה בכדי לסכם יחד עימו את מפעל חייו המרהיב עד כה, וכמובן ידו עוד נטויה.

 

 

גיורא, ניגנת בהרבה מקומות שונים ברחבי העולם, במה זה שונה מלהופיע בישראל?

 

"אני לא עולה על הבמה כיהודי, בגלל שדת מפרידה מאדם, ברגע שאני עולה לבמה אני בן אדם. ובכל זאת, יש אלמנטים, כי אם הייתי נשאר בגלות, הייתי מנגן טוב אבל לא כמו שאני מנגן כאן כיהודי בישראל, לנגן בארץ הזו ששייכת לעם שלנו. חלק מהחופש ביטוי שלי היום זה שאני ישראלי. כשהייתי בפילהרמונית, ניגנו בפני אנשים מכל רחבי העולם, אבל אין כמו להופיע בישראל ולספק את הקהל. הקהל הישראלי רגיש במיוחד, מיוחד בשבילי".

 

 

עדיין יש לך את אותו ריגוש על הבמה כמו בתחילת הדרך?

 

"יותר, תראה יש משהו שאי אפשר להתחרות בו, אני מעל 80 ויש לי ניסיון בחיים. אי אפשר לקנות או לתת ניסיון, לכן האנרגיה והריגוש יותר מרוכזים מאשר בגיל צעיר".

 

אתה עדיין מתאמן כל יום?

 

"תראה, כשאני אפילו מדבר אתך אני מתאמן. כל מה שאתה קורא לו "אימון" זה בכדי להתקשר יותר אל הנשמה, את הנשמה אתה מרגיש, אנחנו נמצאים פה כי אנחנו מציגים נשמה, נשמה אתה מרגיש ומוסיקה אתה מרגיש, גם אם אתה לא רואה זאת, זה לא אומר שאתה לא מרגיש. מי שלא מבין את זה, נמצא בברוך".

 

מה מייחד את המוסיקה שלך, לדעתך?

 

"מה שמייחד, לדעתי, זה שהביאו אותי בחזרה להחיות את המושג כלייזמר. בגלל החינוך בבית אני משרת חברה, אני אחראי למזון הרוחני של החברה בעזרת הנגינה שלי. לפעמים מבלבלים בין המונח "כלייזמר" למשמעות שלו, אבל הדבר החשוב זה להרגיש את כלי הזמר, כי לשיר ולרקוד זה צורך, אבל בשביל לנגן בכל רגע צריך נשמה, כמו תינוק שנולד עכשיו".

 

יש סימן היכר לנגינה שלך, לדעתך?

 

"תראה, כן, בגלל שאין שתי נשמות זהות. לכל אחד יש את הנשמה שלו. זו הייחודיות של כל אחד".

 

מה אתה אוהב יותר: להקליט באולפן או להופיע?

 

"אלו שני מקצועות שונים, כשאתה אמן במה אתה יכול להיות פרפורמר ענק אבל לא אמן הקלטות ולהיפך, אתה יכול להיות אמן הקלטות מבריק אבל פרפורמר גרוע. לי התמזל לאמת מידה שווה בין השניים".

 

מה עם אלבום חדש?

 

"עד היום הוצאתי 57 אלבומים ואני עובד על עוד שלושה אלבומים חדשים במקביל שיוצאים ממש בקרוב".

 

במדיה הנוכחית של יוטיוב, זה פוגע בפרנסה של היוצר?

 

"בגיל 80, שום דבר לא פוגע, אני לא מבין שום דבר מזה. הצעירים אמורים להסתדר עם שינוי הזמנים. וברצינות, בקרוב הדיסקים ימותו וכנראה שהעתיד נמצא ברשת, וזה טוב".

13335978_730048760471780_1721481369384484558_n

 

 

 

 

תודה מיוחדת לגיורא פיידמן היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולתרום חלקו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית לדורותיה ותודה מיוחדת גם לקובי גיא היקר על העזרה ביצירת הקשר.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!

 

 

 

"תנו לו לשיר" – סיפורו של הזמר יורם ביתן – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

10269588_10202982964047133_2150391051807418682_n

 

יורם ביתן (במקור ביטנסקי) נולד בירושלים ב-16 בדצמבר 1954. אביו וסבו אהבו לשיר חזנות, אולם האירוע המכונן הראשון שגרם לו להידבק ב"חיידק" המוסיקה אירע עת היה בן 5, כשהוריו לקחוהו להצגת בית ספר בה היו על הבמה אמנים ששרו ברוסית וליוו עצמם על גיטרה. אותו רגע נחקק במוחו כרגע אושר שגרם לו לרצות להיות על במה.

 

בהיותו בן 13 קנה את הגיטרה הראשונה בחייו ומי שלימד אותו את האקורדים הראשונים היה שמוליק בילו (שהיה לימים בלהקת "חלב ודבש"). בבית הספר ובכנסים השונים נהג יורם לשיר את שירי ארץ ישראל היפה.

 

בהיותו בן 14 התנדב בארגון לנוער ונהג להופיע בהתנדבות בבתי חולים ומקומות שונים, ובנוסף נהג להופיע ב"בר גיורא" יחד עם חברת נעוריו רוחמה רז.

בשנת 1969, עת היה בן 15, הופיע יחד עם חברתו לתיכון ציפי זרנקין (שהייתה בת 16) במופע כשרונות צעירים בירושלים והשניים שרו את "מכתב לרבי" (במקור של לוליק לוי).

 

בשנת 1971 ניגש לאודישנים ללהקת פיקוד צפון וביצע בהם את "יריחו" (של עמי שביט) ו"שלום על ישראל" (של צחי ויעל). הוא התגייס בינואר 1973 ללהקת פיקוד צפון. כיוון שהאג'נדה בלהקת פיקוד צפון באותה תקופה הייתה בעיקר של ריקודים, וביתן ראה עצמו יותר טרובדור עם גיטרה, לא הרגיש שייך ולכן עזב את להקת פיקוד צפון והצטרף לצוות הווי פיקוד צפון עם הזמרת מיכל וול (תדמור) והשניים הופיעו כצמד סולנים במוצבים בצפון. מעבדו המוסיקלי של הצמד היה עוזי אסנר. הצוות, עימו הופיעו בין השאר גם צחי נוי ושמואל וילוז'ני, חרש את מוצבי הצפון בזמן מלחמת יום הכיפורים שהייתה בשיאה.

14054933_10209035675081126_689144517696115560_n

באפריל 1974 עבר ביתן תאונת דרכים ולאחר תקופת ההחלמה סופח לפיקוד מרכז (בתפקיד פקיד). זמן קצר לאחר מכן, צלצלה אליו חברת נעוריו רוחמה רז וסיפרה לו כי מוני אמריליו מקים צוות הווי צנחנים בפיקוד מרכז וכי הם מחפשים טנור. רוחמה המליצה על ביתן שעבר את האודישן בביתו של אמריליו וצוות לצוות שכלל מלבד רוחמה רז, גם את אורי הרפז ( שלימים היה ב"צמד הפרברים"), שגיא קרפ, מוטי חיים, קובי ליבר ועוד. בשנת 1975 יצאה תכניתו של הצוות – "בארץ אהבתי" שכלל את אחד הלהיטים הגדולים של העשור ובכלל – "בארץ אהבתי" (השקד פורח) עם הסולנית רוחמה רז וזאת לצד להיטים נוספים כ"לכל אחד ירושלים", "צלילי גיטרה", "למה לא", "כנפיים של צנחן" ועוד.

בשנת 1976 השתחרר מהצבא והכיר את הזמרת שלי עבדת (מלהקת פיקוד מרכז) והשניים הקימו צמד שנקרא "שלי ויורם" ופעל עד שנת 1980, כשהצמד הוציא בשנת 1976 תקליט בשם "שלום משלי ויורם – משירי ארץ ישראל וירושלים" תחת ניהולו המוסיקלי של צבי בן פורת. בסוף שנות ה-70 הצמד הופיע בחו"ל מטעם הסוכנות היהודית והופיע בתכניות טלויזיה למיניהן.

 

בשנת 1980, עם פירוק הצמד, פתח ביתן חנות לכלי נגינה בירושלים והוסיף להופיע בעיקר במפגשים חברתיים של שירה בציבור. באחד המפגשים האלה, לאורך שנות ה-80, פגש את הזמר מוטי דביר (מ"שלישית הר הצופים") והשניים החלו לשיר יחד בצמד שקיים עד היום ונקרא "צמד הווי ובידור".

לאורך השנים, ביתן לא הסתמך על המוסיקה כעיסוק עיקרי, ולאחר שהשלים לימודיו בהשכלה גבוהה פתח סוכנות ביטוח מצליחה ומשגשגת משלו בתל אביב.

12410529_220033344997647_6331578145144736745_n

תודה מיוחדת ליורם ביתן היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולתרום חלקו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מתופף את חייו – סיפורו של המתופף עמוס מרוז – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

13754481_1187092891311646_1522925150079104346_n

עמוס רוזנבוים (מרוז) נולד בתל אביב בשנת 1954. הוא מעיד כי הרומן שלו עם מוסיקה החל בגיל 0.

 

דודה של אמו, בנימין עומר, אביו של המשורר ע' הלל,  היה מורה למוסיקה במשמר העמק ויצר את "שיר השומר" הנודע. מרוז מעיד כי עומר היה הקשר הראשון שלו למוסיקה, והוא אף לימד אותו  תווים בסיסיים של כלי הקשה בגיל 5 ולתופף.

הוא מעיד כי בילדותו הרדיו והפטיפון היו בולטים מאד וכך ספג מרוז את שירי בובי דארין ואלביס לצד שירי קטרינה ואלנטה, הגשש החיוור, גשר הירקון, יפה ירקוני וכדומה.

 

בשנת 1964, עת עמוס היה בן 10 והתגורר עם משפחתו ברמת גן. אביה של אחת מבנות כיתתו בבית הספר היה המתופף המיתולוגי מני רנוב (שתופף אותה תקופה עם שלישית גשר הירקון) שהפך להיות מורהו המקצועי הראשון ובין השניים נוצר קשר חם והדוק. רנוב נהג לקחת את בן טיפוחיו בלילות למועדון הג'אז "ברברים" ועיצב לא מעט את טעמו המוסיקלי.

 

בהיותו בן 14 החל עמוס לנגן בהופעות והרכבים מזדמנים, תחילה שסידר לו רנוב (בין השאר ניגן "בשקט, כמעט בסוד" בהצגה "דבר מצחיק קרה לי בדרך לסואץ")  ובהמשך לבדו. לפני הצבא, נזכר, ניגן מעט עם איתן מסורי ואודי שפילמן (שהיו יחד בלהקת "שחור לבן" באותה תקופה). בסוף שנות ה-60 ניגן בהצגה האוונגרדית – "הזמרת בעלת הקרחת".

 

בתחילת שנות ה-70 החל ללוות אמנים: הזמרת הראשונה אותה ליווה הייתה שולה חן, כשפסנתרנה אותה תקופה היה שלמה גרוניך.  בהמשך הופיע בסיבובי אמנים עם יזהר כהן, שלמה ארצי, אילנית, אושיק לוי, השחקן ערן בניאל, ששי קשת, בעז שרעבי, צדוק סביר, אלברט אלמוזלינו (אמן הצלליות) ועוד.

1374178_907593662594905_1733774243037721510_n

במקביל ניגן בתיאטרון הילדים של אורנה פורת בהצגות כ"פו הדוב", "טומי טם" ועוד. בשנת 1972 ניגן בהצגה המצליחה של גיורא גודיק – "במזל דגים".

 

לאורך שנות ה-70 השתתף במופעים והקלטות רבות, בהם: "ערב משירי רחל" (עם דורית ראובני, חנן יובל ודני כץ), "ערב משירי עקיבא נוף" (עמוס אף ניגן בתקליטו של נוף ובהקלטת הלהיט "איזבל"), בתכנית היחיד של חוה אלברשטיין, בתקליט המשותף של חוה אלברשטיין ועודד תאומי ("חוה ועודד בארץ הקסמים"), במופעיו של מתי כספי, הקליט והופיע עם נתן כהן ו"הנשמות הטהורות", בהקלטות של מוסיקאים כיוסי מר חיים ודב זלצר, בתכנית הרדיו הפופולארית "דלת פתוחה", בתכנית הטלויזיה "המבדיל בין קודש לחול", בתכנית הראשונה של "הכל עובר חביבי", ועוד. כמו כן, הקליט עם נתן כהן ג'ינגלים לפרסומות.

 

בשנת 1977 החליט להניח את התופים בצד והחל לעבוד בעיתון "מעריב", בו למשפחתו היה תפקיד בכיר בה. במשך השנים הפך למנהל בכיר ב"מעריב".

 

בשנת 2000, כשהגיע לשיעור תופים של בנו אצל דורון גיאת, לקח את התופים וניגן בספונטניות, מה ש"הדליק" לו את הפיוז שוב והוא חזר לתופף ולהופיע, תחילה עם חבורת שוהם ובהמשך עם הזמרת רעיה פירסט ובהרכב הבלוז The Travelling Mellow Tones. מרוז מוסיף לנגן ולהופיע עד היום.

14359131_1227973723890229_1946463021925514372_n

 

תודה מיוחדת לעמוס מרוז היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולתרום חלקו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית.

12390855_655367644606559_6249751853837124502_n

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!

מי היה הצמד "אפי ודני"? – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

%d7%94%d7%a6%d7%9e%d7%93-%d7%90%d7%a4%d7%99-%d7%95%d7%93%d7%a0%d7%99

הצמד "אפי ודני" הוא צמד מוסיקלי שהוקם בשנת 1968 וכלל את יוצאי להקת גייסות השריון : אפי וייס ודני כץ.

הצמד הקליט מספר שירים כ"בנצי השמן", "לו הייתה לי מנדולינה", "עזה", "שיר עולה" ועוד.

אפי ודני הופיעו ברחבי הארץ עם שיריהם והשתתפו במספר תכניות רדיו והתפרק בשנת 1970.

דני כץ פרש מענייני המוסיקה ואפי וייס פיתח קריירת סולו מצליחה שהניבה להיטים כ"פונדק האהבה", "אומרים", "אם תבקשי" ועוד ומוסיף לשיר ולהופיע לצד עיסוקיו האחרים.

יש לציין כי דני כץ מהצמד "אפי ודני" אינו דני כץ (המזוקן) ששירת בתחילת שנות ה-70 בלהקת פיקוד צפון ונתפרסם ב"ערב שירי רחל המשוררת" בו ביצע יחד עם חנן יובל ודורית ראובני את הלהיט "פגישה, חצי פגישה".

 

שירי הצמד:

  1. לו הייתה לי מנדולינה

 

2. עזה

3. בנצי השמן

 

4. שיר עולה

 

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!