"חזק מהחיים" – סיפורו של היוצר והזמר מני ג'יקובסון- כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

מני1

מני ג'יקובסון (יעקובסון) נולד בשנת 1961 וגדל ברמת גן. בהיותו בן 9 הביאו לו הוריו גיטרה ובנעוריו החל ללמוד לנגן בקונסרבטוריון למוסיקה מודרנית וג'אז של הרמן קוסלה בדיזינגוף. עם שחרורו מהצבא, בשנת 1982, למד פיתוח קול אצל יאיר קלינגר במרכז "ביכורי העתים" בתל אביב ובשנת 1983 החל להופיע ב"עיר הנוער", ההופעה המקצועית הראשונה שלו, בו שר את השיר "בת שבע" שכתב והלחין על חברת נעוריו.

 

באותה תקופה החל לכתוב שירים למגירה והחל לעבוד כפזמונאי עם המלחין אריה פיין ("אנרגיה חולנית") על שירים משותפים ובמקביל החל לכתוב שירים לז'אנר הים תיכוני (לאורך האייטיז כתב שירים לג'קי מייקה את "לילה של שלכת", לדורון מירן את "המזל לצדך", ליוני שי את "בתחנה המרכזית" ועוד) והחל להתפרסם כיוצר.

בשנת 1985 הקליט שני שירים באולפני "קולינור": "אהבה אבודה" ו"משחק באש", בליווי להקת "סקסטה". השירים זכו להצלחה ברדיו ודורגו במצעדי הפזמונים ("אהבה אבודה" העפיל למקום ה- 18 ברשת ג').

בשנת 1986 החל לעבוד עם גרי אקשטיין ובשנת 1987 הקליט את הסינגל "חזק מהחיים" (מילים: שמואל קלוסקי, לחן: אריה פיין) ששהה 27 שבועות במצעד רשת ג' והעפיל למקום ה-2 כשהוא הופך את ג'ייקובסון ה"אלמוני" לכוכב בן לילה. באותה תקופה החל לצאת להופעות מועטות, בהן ב"הבמה המרכזית" עם דורון מזר בגדרה.

 

ביום העצמאות 1987, עת "חזק מהחיים" עדיין שהה במקום השני במצעדים, הזמין את מני מעריץ שלו בשם רפי גוטמן לעלות לבמה המרכזית, כי להקת "משינה" איחרה להופעה, ובשכנוע של רגע של מנהל המופע, עלה ג'ייקובסון לשיר בפני 4000 איש את "חזק מהחיים" ושאר שיריו בחצי שעת הופעה וזכה להצלחה רבה בקרב הקהל. באותה הופעה הכיר מעריצה בשם חני שהפכה לימים לאשתו.

 

לאחר אותה ההופעה מוצלחת, ג'ייקובסון הוזמן להופיע עם "חזק מהחיים" ב"להיט בראש" (תכנית הטלויזיה הפופולארית של הערוץ הראשון) וזכה להצלחה. זמן קצר לאחר מכן הקליט את השיר "פלא" שהגיע למקום ה-20 במצעד רשת ג' ו-100 במצעד השנתי. בשנת 1987 השתתף בתחרות זמר בתכניתו של דידי הררי ברשת ג' עם השיר "לב חם" וקטף את המקום הראשון. באותו זמן, השיר לא הוקלט ופספס את המומנטום, כדבריו של מני.

בשנת 1987 השתתף בפסטיבל ערד בו הופיע יחד עם בעז שרעבי וביצע בו את "משחק באש", "יש לי ציפור קטנה בלב", "סיוון" ושאר שירי ארץ ישראל היפה.

 

באותה תקופה סיים מני להקליט אלבום שלם, אך לא הצליח למצוא חברת תקליטים שתפיק אותו בתואנה שהמוסיקה שלו "אינה מסחרית" (על אף הצלחתה ברדיו), נאלץ לגנוז את האלבום והחליט לפרוש מהמוסיקה בשנת 1989 , לאחר שכתב שני שירים ללהקת "אנרגיה חולנית". הוא פנה לעסוק בנגרות.

בשנת 2014 קרא מודעה בפייסבוק של רובי ראובני המחפש אמנים המעוניינים להקליט שירים וג'יקובסון, שהתלהב מהרעיון, ניגש לראובני והקליט אלבום שלם שיצא בשנת 2015. במהלך העבודה על האלבום, פגש את עפרה פוקס, אלמנתו של אהוד מנור ז"ל, ובמסגרת ליקוט החומרים מצא שיר בשם "ירח יקר" שסגר את האלבום.

 

בימים אלה מוסיף ג'ייקובסון להופיע ולעבוד על אלבומו השני במספר, בכך מגשים את החלום שנגוז בעבר בשל כורח המציאות, סוגר מעגל ומוכיח לעצמו ולנו כי המוסיקה חזקה מהחיים.

מני2

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!

 

 

 

 

 

 

 

 

לב של מתופף – סיפורו של המתופף שמואל בכר – כותב ומראיין: דודי פטימר

רשומה רגילה

שמואל בכר

 

שמואל בכר נולד בשנת 1947 בתל אביב. הוא גדל בבית מוסיקלי כשאביו ניגן על אקורדיון ואחותו על גיטרה. בהיותו ילד קטן, נהג לתופף על כסאות וסירים וגילה חוש מוסיקלי מפותח, עד כי בהיותו בן 10 החל לתופף במסיבות בית הספר ונוער. בהיותו בן 9 עבר עם משפחתו לרמת גן.

שמואל ילד

בהיותו בן 12 הצטרף לתזמורת הנוער של רמת גן בניצוחו של דב רונן. בגיל 14 החל ללמוד תופים בבית הספר למוסיקה של הרמן קוסלה בתל אביב. במסגרת בית הספר, החל להופיע עם שאר התלמידים בהופעות רשמיות בבית ציוני אמריקה, ב"אהל שם", בתכנית "בידור 63" ועוד. באותה תקופה הקים עם חבריו לכיתה הרכב בשם "רביעית הצעירים" שכלל את שמואל בכר (תופים), משה בראונר (מפוחית פה), טומי פישופ (פסנתרן) ועמי פיליפ (קונטרבס). ההרכב הופיע בתכניות רדיו וקצר הצלחה. ההרכב פעל בין השנים 1963-1964.

הצעירים

בשנת 1965 התגייס לשורות צה"ל ושירת בבסיס ציוד, שם היה ממקימי "תזמורת בסיס ציוד" ושימש כמתופף לצד היותו נהג. במקביל לשירותו בבסיס הציוד, ניגן כמחליף בתזמורת הבקו"ם.

תזמורת בסיס ציוד

 

בזמן לשירותו הצבאי, הצטרף בשנת 1965 ללהקת "העכבישים" (שנוסדה בשנת 1963) שייסד אבי קרפל ובלהקה, באותה עת, היו: אבי קרפל, אבי ורשבסקי, שמואל בכר, דוד אליהו והרצל מזרחי. במשך השנים ההרכבים, כידוע, שינה את גלגוליו והרכביו. להקת "העכבישים" הייתה פופולארית מאד באותן שנים והופיעה במעוזי להקות הקצב דאז – בדיסקוטקים השונים של רחוב המסגר בתל אביב, מועדון "טם טם" בנחלת יצחק, מועדון "הרוחות" ברח' בן אביגדור בתל אביב, בבריכת "גלי גיל" ברמת גן, ב"מכבי האש" ברמת גן ועוד. לצד הופעותיו עם "העכבישים" ליווה אמנים מחו"ל וזמרים מקומיים כזמרת דליה עמיהוד, תזמורתו של יוסי דרום-טרדר והזמר דני שושן (לא מהצ'רצ'ילים, אלא דני שושן היוצר שהלחין קלאסיקות מזרחיות למרגלית צנעני, שריף, אבי פרץ ועוד). בשנת 1968 השתחרר מהצבא.

20170423_112610.jpg

בשנת 1969 עזב בכר את להקת "העכבישים" והחל להופיע עם הזמר והאורגניסט שרגא ארי. בשנת 1970, בהיותו בן 23, החליט לפרוש מעבודתו כמתופף ופנה לעיסוק היהלומנות (תחום בו עבד החל מגיל 14 בשנת 1961, במקביל לקריירה המוסיקלית).

בנובמבר 2014 איחד בביתו את חברי להקת "העכבישים" עימם הופיע. באותו מפגש בכר תופף ושאר חברי הלהקה ניגנו והעלו זכרונות ושירים מימי הזוהר של הלהקה. המפגש גרם לשמואל בכר ואבי קרפל (המתגורר בקנדה) להקליט את שירי "העכבישים" בקו ישראל-קנדה כשבכר מתופף ומקליט את חלקיו באולפן בתל אביב וקרפל מקליט חלקיו, שר ועושה מאסטרינג באולפנו הביתי בקנדה. השניים הוציאו עד כה שני דיסקים, כשהראשון היה מחווה לנעימות להקת "הצלליות" (The Shadows) והשני שירים שנהגו לנגן ולבצע בתקופת הלהקה.

שמואל בכר ודודי

 

 

תודה מיוחדת לשמואל בכר היקר על שתרם חלקו וארכיונו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית והרוק הישראלי.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית.

 

שיר תשרי – סיפורו של המוסיקאי דני עמיהוד (ראיון בלעדי) – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

 

16114973_396907337310246_3238138695000353050_n

 

הוא הלחין קלאסיקות ישראליות כ"שיר תשרי", "רק הירח", "חסמבה" ו"רוזלינדה" וסומן לאחד המלחינים המבטיחים בשנות ה-70, היה חבר בצוות הווי הנח"ל ולהקת פיקוד מרכז וזכה לתהילה כשהחליף את מתי כספי בשלישית "לא אכפת להם", אך עם זאת שמו וסיפורו המרתק נותרו אלמוניים, אבל המוסיקאי דני עמיהוד (68), המתגורר 45 שנה בארצות הברית, היה חלק בלתי נפרד מהנוף המוסיקלי בישראל בשנות ה-60 וה-70 ובימים אלה עומד להוציא מחזמר שהלחין. פגשתי אותו במהלך ביקור הבזק שלו בישראל לראיון ראשון ובלעדי ל"דודיפדיה" – סיפורו המלא של דני עמיהוד.

 

 

דני עמיהוד נולד ביוני 1949 בתל אביב וגדל בשכונת רש"י. דודו של אביו היה הסופר ומשורר הילדים הנודע לווין קיפניס. "אמי אומרת שכבר בגיל שנתיים שרתי על השולחן", נזכר בתחילת דרכו המוסיקלית. "אבא עבד בחנות לכלי נגינה – "קובלסקי" באלנבי, אז כילד אני זוכר שהייתי בא לחנות ומנגן כל הזמן על הכלים שם וכשהייתי בן 12 אבא הביא גיטרה לבית וזהו נמשכתי".

 

בתחילתן של שנות ה-60 למד עמיהוד, אז נער מתבגר, גיטרה אצל צבי מישורי, מורה לגיטרה קלאסית, "אבל אחרי חודשיים שלושה זה שיעמם אותי וזה היה מצחיק כי יום אחד באתי אליו עם שיעורים שנתן לי, והוא אמר לי להתחיל לנגן אז התחלתי לנגן והוא כבר אז הבין שאני נתליתי בשמיעה שלי ובזכרון המוסיקלי ומאז באמת התחלתי לנגן לבד. באותה תקופה הביטלס התחילו להתפרסם והתלמידים של צבי רצו לנגן שירים שלהם, אז הוא עשה איתי עסקה: אני אנגן לו שירי הביטלס והוא יכתוב את התווים ובתמורה הוא ייתן לי שיעורי גיטרה קלאסית בחינם".

 

בהיותו בן 12 הקים יחד עם אחיו יורם את הצמד "דני ויורם" שהופיע במסיבות שונות והצמד זכה במקום הראשון בתחרות כישרונות צעירים מקומית עם השיר "סוסי הלבן" (מי קביו) שנתפרסם באותה עת בביצוע צמד "האלמוגים" (ישראל שלום ויצחק פרי ז"ל).

 

בנעוריו, ככל נער מתבגר באותה תקופה, היה חבר בלהקת קצב תל אביבית בשם "המלאכים" (The Angels) יחד עם חבריו לספסל הלימודים בבית הספר "שבח" – מיקו קנטי (מתופף), יהודה אלטדורף (בסיסט), משה בן בסט ("מוצי") גיטריסט ודני עמיהוד (גיטריסט) . הלהקה, שפעלה בין 1964-1966, הופיעה בעיקר במועדון "ברברים" ובכל מיני מקומות בארץ. בשלב מסוים הלהקה צירפה ללהקה את הסולנית גליה ישי והלהקה הפכה ל"גליה והמלאכים". הלהקה הקליטה ב"דוקטור רדיו" על תקליט את השיר שכתב והלחין דני עמיהוד בשם "אפילו", השיר הראשון שדני כתב והלחין. לימים השיר הוקלט שוב על ידי יגאל בשן בשם "ילדות" עם מילים חדשות של אברהם אורן ללחנו של עמיהוד ובוצע על בימת פסטיבל הזמר והפזמון בשנת 1970.

לפני גיוסו הלך לאודישן ללהקה צבאית וביצע בו את השיר "סוסי הלבן" והתקבל מיד. עמיהוד התגייס לצבא בינואר 1968 ותחילה שירת בצוות הווי הנח"ל בתכניתה "כמה טוב". זמן קצר לאחר מכן עבר ללהקת פיקוד המרכז והשתתף בתכניותיה "רד אלינו לבקעה" (1969) ו"ליד הירדן" (1970). "נהניתי מאד בלהקה הצבאית", משחזר, "נסענו עם האוטובוס ממקום למקום. היו לי מעט סולואים אבל שמו אותי במקומות כאלה שהקול שלי לא יבלוט. כבר בצבא התחלתי לכתוב שירים. עוד כשהייתי בצבא השיר שלי "רק הירח" זכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר".

ואכן, הלהיט הראשון של עמיהוד "רק הירח" אותו הלחין למילותיה של שמרית אור וביצעה אילנית, זכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר והפזמון לשנת 1971 וסימן את דני כמלחין מבטיח ומבוקש. בשנת 1970 השתתף במחזמר המצליח "אברהם אבינו נגד שרה אמנו" (משירי החומש של איציק מאנגער) לצידם של שושנה דמארי, שלמה ארצי, עדנה לב, אריה אליאס ודובי גל. שירי המחזמר יצאו על גבי תקליט.

 

זמן קצר לאחר מכן הצטרף לשלישית "לא אכפת להם", אחת השלישיות המצליחות בראשית הסבנטיז: "בדיוק בפסטיבל הזמר הזה בו השיר שלי זכה, הופיעה שלישית "לא אכפת להם" (מתי כספי, גדי אורון ויעקב נוי) עם השיר "ציפורים בראש", ובדיוק מתי כספי עזב, אז גדי ויעקב פנוי אליי אם אני מעוניין להחליף את מתי, כמובן שהסכמתי ונהיינו שלישיה חדשה".

they-dont-care_610

שלישית "לא אכפת להם" עם עמיהוד במקום כספי פעלה שנה אחת בלבד (1971-1972) במהלכה הקליטה מספר שירים שהלחין עמיהוד בהם בלט שיר הנושא מהסרט "חסמב"ה ונערי ההפקר" שהלחין עמיהוד למילותיו של אהוד מנור וזכה להצלחה נאה על גלי האתר.

שיר נוסף שהקליטה השלישיה באותה תקופה היה "מי יתפוס כוכב נופל" (עיבוד: מישה סגל) שהלחין עמיהוד ולימים הפך ל"שיר תשרי" עם מילים אחרות. על גלגולו של השיר מספר דני: "זה גלגול די מעניין. אני זוכר שיורם טהר לב שלח לי את הטקסט של "מי יתפוס כוכב נופל" והלחנתי אותו והקלטנו אותו. הוא לא זכה להצלחה מיוחדת. יום אחד חוה אלברשטיין שמעה את השיר ברדיו והחליטה שהיא לא אוהבת את המילים אבל אוהבת את הלחן, אז על דעת עצמה, בלי לשאול אותי ובלי לבקש אישור, היא פנתה לרחל שפירא ואמרה לה: "אני אוהבת מאד את המנגינה ורוצה שתכתבי מילים אחרות". אני מודה שלא הייתי בדיוק מאושר מכך שחוה לא ביקשה ממני אישור, אני נותן לה קרדיט בגלל שהשיר הפך לקלאסיקה בזכותה וזכה להרבה גרסאות". השיר נכלל בתקליטה של אלברשטיין – "התבהרות" (1978).

בצידו השני של תקליטון השלישיה, שיצא כתקליט שדרים בלבד, נמצא השיר "ז'אקו יסגור את החנות". שיר נוסף שהקליטה השלישיה היה "קוסמופוליט" (מילים: רימונה דינור, לחן: דני עמיהוד).

 

שלישית "לא אכפת להם" התפרקה, כאמור, אחרי זמן קצר ודני ניסה לפתח את קריירת הסולו שלו כשהקליט בשנת 1972 את השיר שכתב והלחין "רוזלינדה" (אותו ביצע יחד עם צמד הפולק הישראלי הנשי -"סוזן ופרן") שהושמע אמנם ברדיו אך לא הפך להיט גדול. לימים הקליטה את השיר חוה אלברשטיין לתקליטה "הלילה הוא שירים" (1977) בעיבודו של קובי אשרת. שירים נוספים של עמיהוד שהקליטה אלברשטיין הם "שבע" (מילים: נורית זרחי, מתוך התקליט "חוה ועודד (תאומי) בארץ הקסמים", 1971, שבוצע מאוחר יותר גם על ידי יעל לוי) ו"לפני שיחשיך" (מילים: רחל שפירא) באלבומה "שיר במתנה" (1980).

לאורך שנות ה-70 וה-80 יצר עמיהוד שירים למיטב האמנים: לעפרה פוקס הלחין את "רולי רול" (מילים: שמרית אור) שביצעה פוקס על בימת פסטיבל שירי הילדים (1973), לשלישית פיקוד המרכז (דורית ראובני, גיא יפה ושלום קוולר) הלחין את "בלדה למטולה" מתכניתה של השלישיה "אחרי לצנחנים" (1971), לדורית ראובני את "געגוע" (מתוך אלבום הבכורה של ראובני "ציפור בגשם", 1973), ליגאל בשן את "קראי לי" (מתקליטו הראשון "לצפון באהבה" 1970) "ילדות" (כמצוין לעיל) וליעל לוי את "כן אוהב, לא אוהב" (מילים: קובי לוריא) מתקליטה "אהבה צעצוע" (1984).

בשנת 1972, לאחר פירוק "שלישית לא אכפת להם", החל להופיע ברחבי הארץ לבד עם גיטרה ובנוסף הצטרף למופע "מישראל באהבה" (מופע של יוצאי הלהקות הצבאיות בחו"ל שיצא גם על גבי תקליט). "בגלל ההצגה הזו, הכיוון של חיי השתנה. יצאנו באוגוסט 1972 והתכנית הייתה להופיע באוסטרליה, הונג קונג, סינגפור, אמריקה ואירופה ולחזור הביתה. הופענו בכל המקומות שציינתי, ויום אחד עלינו על במה בקליפורניה וכבר היינו מוכנים להצגה, ופתאום ברמקול קול עולה ואומר: "גבירותיי ורבותיי ההצגה לא תעלה הלילה, לצערנו היה אסון", זה היה האסון במינכן", נזכר, "ונשארנו שם במקום שבוע שבועיים לחודשיים, כי היינו צריכים לנסוע לאירופה אבל האמרגן פחד ולא רצה לקחת סיכון. אחרי שההצגה נגמרה, החלטתי להישאר בארצות הברית, פגשתי בחורה נחמדה שהפכה להיות אשתי כבר 40 שנה".

בארצות הברית החל דני להופיע במועדונים קטנים ומקומיים באזור פלורידה ובמקביל החל לשלוח לחנים לאמנים בישראל, ובמקביל כתב והלחין שירים באנגלית עימם הופיע ("השירים הללו לצערי לא הגיעו לאף מקום מבחינת פופולאריות"). בשנת 1978 עבר להתגורר בלוס אנג'לס ובשנת 1986, לצד זה שהוא מופיע, החל לעבוד כמכוון פסנתרים לצורך פרנסה, ובשנת 1988 החליט לפרוש מהופעות והתמסר לכיוון הפסנתרים (מקצוע בו הוא עוסק עד היום).

בשנת 2007 החליט לחזור למוסיקה ולהקדיש עצמו להלחנת מחזות זמר ומוסיקת תיאטרון. הוא למד במשך 9 שנים יצירת מוסיקה לתיאטרון וכתב מוסיקה למחזמר שבקרוב עתיד לראות אור. "קיבלתי תיאבון לדחוף את עצמי עכשיו, לאחר שנים בהן לא עשיתי זאת, ואני צמא ליצור", כך בוחר לסיים את הראיון.

 

עמיהוד מבקר מדי שנתיים בישראל לביקורים משפחתיים ורוצה לחזור ולהלחין שירים חדשים לקהל הישראלי.

תודה מיוחדת לדני עמיהוד היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולתרום חלקו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!

 

 

 

"חוזליטו הישראלי" – סיפורו הטרגי של כליפה גרשון – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה
%d7%9b%d7%9c%d7%99%d7%a4%d7%94-%d7%92%d7%a8%d7%a9%d7%95%d7%9f
כליפה גרשון נולד במרוקו בשנת 1949. בגיל   4 עלה  עם משפחתו לישראל . המשפחה התגוררה בירושלים וכליפה גדל בבית מסורתי ועל פיוטי בית הכנסת.
כסיפור סינדרלה טיפוסי, שבת אחת שמע אותו בפיוט בבית הכנסת,  מוסיקאי בשם מקסים מלכה, ואמר להוריו של כליפה שהוא  רוצה לקחת אותו תחת חסותו ולהוציא לו אלבום משיריו.
 התקליטון של כליפה גרשון יצא ב-1962 והוא נקרא "חוזליטו הישראלי- כליפה גרשון" וכלל להיטים כ"אם תיסע לחיפה" (שמאוחר יותר יהורם גאון לקחו והפכו ללהיט באלבום הבכורה שלו "כל העיר מרכלת עלינו" תחת הכותר "היא חזרה מקניות") ו"הנודד המאושר"- השירים הושמעו רבות ברדיו קול ישראל וכליפה הפך כוכב בן לילה בירושלים.
אחד מהישגיו הגדולים של גרשון, היו שהוא ראיין והופיע יחד עם השחקן היהודי אמריקאי עם דני קיי בהצלחה רבה בעת ביקורו בארץ בשנת 1965.
10268602_405610916248901_7991388217512996965_n
למרות הצלחת התקליט , בגלל מצוקה כלכלית (9 נפשות) הוריו לא יכלו לדחוף בנם בן ה-13- לפתח את הקריירה המוסיקלית והכל נגוז.
במשך שנות ה-60 וה-70 כליפה הוסיף להופיע (לא להקליט) באירועים פרטים ומועדונים כשהוא מלווה עצמו בגיטרה וסוחף את קהל מאזיניו אחריו.
בשנת ,1982 בהיותו בן 33 , התמוטט בפתאומיות ומת ( בדיעבד, הרופא אמר כי זה היה גידול סרטני) . היה  זה בערב ל"ג עומר (לג=33- צירוף מקרים מצמרר).
אישתו של כליפה הייתה באותו זמן בהריון ובנו , שנולד זמן קצר אחרי שנפטר ולא זכה להכיר את אביו, קרוי על שמו –כליפה גרשון.
תודה מיוחדת לאשר גרשון, אחיו של כליפה, על העזרה בליקוט המידע.

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית.

"פרחים בקנה" – סיפורה של הזמרת יהודית שוורץ (ג'ודי ריבר) – כותב ומראיין: דודי פטימר

רשומה רגילה

10525369_428382717305054_1522775058252075637_n

 

לא מעטים חוזר ונשנה בשמי המוסיקה המונח "זמר של להיט אחד", לרוב מדובר בזמר/ת שנתפרסמו בשל להיט שכל המדינה זימרה והפכם לכוכבי ענק, המזוהים עד היום בשל השיר שכולם אוהבים לשמוע ולהתמכר אליו שוב ושוב. ג'ודי ריבר, מהקוסמטיקאיות הבולטות בישראל, זכתה בשנת 1970 ללהיט כזה – "פרחים בקנה" אותו ביצעה בלהקת חיל התותחנים בתכניתה "לה בומבה". אז, עוד נקראה יהודית שוורץ, השיר הזניק אותה לאחת מכוכבות הפופ הבולטות בתחילת העשור. נפגשתי עם יהודית ושוחחתי עימה על הלהיט ההוא, על ההחמצות בקריירה ועל הפריחה בתחום הקוסמטיקה.

 

 

יהודית (במקור איטקה) שוורץ נולדה בחיפה. מאז שהיא זוכרת עצמה, יהודית נהגה לשיר, בבית שנהגו לשמוע בו יידיש ומוסיקה פופולארית אמריקאית, בבית הספר ובצופים. "רציתי להיות אליקי", סיפרה לי בגילוי לב על מודל החיקוי שלה – כוכבת הזמר היווניה הפופולארית של שנות ה-60. בהיותה בת 12, בזמן הצופים הצטרפה ללהקה עם קיקי רוטשטיין (לימים "הכל עובר חביבי"), חיה ארד (לימים סולנית להקת חיל הים), חיים טריגר (לימים בלהקת חיל התותחנים), דודי רוזנטל (המפיק המוסיקלי הנודע) ויוני רוזנטל. הלהקה, עם יהודית בת ה-12, הופיעה בפני חיילים בבסיסים השונים. בנוסף, בנעוריה הייתה חלק מחבורת בית רוטשילד בניצוחו והדרכתו המוסיקלית של אפי נצר והשתתפה אף בהקלטותיה של החבורה.

 

לפני גיוסה, הוצע לה לבחור בין להקת חיל התותחנים ללהקת פיקוד הצפון, אך כיוון שחבריה קיקי רוטשטיין וחיים טריגר שירתו בלהקת חיל התותחנים, יהודית החליטה לבחור באפשרות הראשונה והתגייסה, יחד עם רומן שרון ז"ל,  לללהקה ובשנת 1970 השתתפה בתכניתה השניה של להקת חיל התותחנים – "לה בומבה" ושימשה סולנית הלהקה בין השאר בלהיט "פרחים בקנה" (מילים: דודו ברק, לחן: אפי נצר), שהפך להיט ענק וקלאסיקה נצחית.

 

"החוויה בלהקה הייתה נפלאה, ממש לא כמו בסרט הלהקה, הייתה אווירה מאד כיפית", נזכרת יהודית.

 

היית כוכבת ?

 

"שמע, הייתי מקבלת מכתבי מעריצים וגלויות, אל תשכח שפעם היו זמנים אחרים, לא היה אינטרנט כמו היום, אני זוכרת שאנשים היו דופקים להורים שלי בדלת וההורים שלי היו מחלקים תמונות".

 

אהבת את זה?

 

"כן, זה היה מאד מחמיא אבל זו לא הייתה כוכבות של היום, לא כסף ולא תהילה, הייתי ילדה טובת צופים".

 

עם שחרורה מהצבא, החלה להופיע על אניית "צים" ברחבי אירופה ובחתונות למיניהן, ובשנת 1973, בזמן מלחמת יום הכיפורים, הופיעה עם אריס סאן, שהתלהב מקולה והציע לה להופיע במועדונו הפופולארי בניו יורק – "סירוקו", אולם בשל בעיה משפחתית החלה יהודית לוותר על הנסיעה.

 

באמצע שנות ה-70 הופיעה דרך קבע ב"מועדון התיאטרון" בחיפה, ב"עומר כייאם", ב"מי ומי", ב"מועדון ארבל" (בטבריה), במועדון "הסלע האדום" (באילת) ובשאר המועדונים הפופולאריים אך לא הופיעה בטלויזיה ולא הקליטה שירים חדשים ("פשוט לא פנו אליי, עניין אותי בעיקר להופיע ולשיר שאלו היו אהבותיי הגדולות", מסבירה).

 

את מחציתן השני של שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 בילתה מרבית זמנה בהופעה בחתונות בכדי לפרנס את בתה (היא שימשה כאם חד הורית) . במקביל, בשנות ה-70 שימשה יועצת יופי ב"משביר לצרכן" בחיפה והחלה ללמוד קוסמטיקה. בתחילת שנות ה-90 החליטה לפרוש מהופעות והתעמקה בנבכיה של הקוסמטיקה הרפואית וכיום היא אחת הקוסמטיקאיות הבולטות בארץ.

12742751_680971512046172_7098273334285012349_n

 

מזהים אותך היום ברחוב?

 

"זוכרים לי עוד את חסד נעוריי, ומה שמפתיע אותי זה שילדים צעירים מכירים את "פרחים בקנה" וזה משגע אותי".

 

תודה מיוחדת לג'ודי ריבר היקרה על שפינתה מזמנה לפגוש אותי ולתרום חלקה לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית!

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית.

"נשמה עשויה זהב"- ראיון עם הכלייזמר האגדי גיורא פיידמן – כותב ומראיין: דודי פטימר

רשומה רגילה

תוצאת תמונה עבור ‪giora feidman‬‏

לאחרונה חגג אמן הקלרנית ואגדת הכליזמרים הישראלית, גיורא פיידמן, את יום הולדתו ה-80, מתוכן 61 שנות קריירה ענפה ובינלאומית שהפכה אותו לאחד המוסיקאים המשפיעים ופורצי הדרך בעולם.

 

הוא נולד בבואנוס איירס, דור רביעי למשפחת כלייזמרים והחל את דרכו המוסיקלית בתזמורת הפילהרמונית בבואנוס איירס ("תיאטרון קולון") , עד עלייתו לישראל בשנת 1957 והצטרפותו לתזמורת הפילהרמונית הישראלית.

 

בתחילת שנות ה-70 הוציא את אלבומי הסולו הראשונים שלו שהקנו לו פרסום עולמי וזכו להצלחה מסחרית חסרת תקדים שהפכה אותו כלייזמר בעל שם ברחבי העולם, מה שהיווה צוהר לקריירה בינלאומית מצליחה שכללה השתתפות ויצירת פסקול לסרטים ("הגולם", "רשימת שינדלר"), משחק במחזה "גטו" בברלין ופרסי כבוד והערכה בהם אות ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (2001) ופרס העיר גרליץ/זגורזלק (2005).

פגשתי את פיידמן (במהלך ביקורו הקצר בארץ) ואת חברו ותלמידו המוסיקאי קובי גיא בבית קפה בכדי לסכם יחד עימו את מפעל חייו המרהיב עד כה, וכמובן ידו עוד נטויה.

 

 

גיורא, ניגנת בהרבה מקומות שונים ברחבי העולם, במה זה שונה מלהופיע בישראל?

 

"אני לא עולה על הבמה כיהודי, בגלל שדת מפרידה מאדם, ברגע שאני עולה לבמה אני בן אדם. ובכל זאת, יש אלמנטים, כי אם הייתי נשאר בגלות, הייתי מנגן טוב אבל לא כמו שאני מנגן כאן כיהודי בישראל, לנגן בארץ הזו ששייכת לעם שלנו. חלק מהחופש ביטוי שלי היום זה שאני ישראלי. כשהייתי בפילהרמונית, ניגנו בפני אנשים מכל רחבי העולם, אבל אין כמו להופיע בישראל ולספק את הקהל. הקהל הישראלי רגיש במיוחד, מיוחד בשבילי".

 

 

עדיין יש לך את אותו ריגוש על הבמה כמו בתחילת הדרך?

 

"יותר, תראה יש משהו שאי אפשר להתחרות בו, אני מעל 80 ויש לי ניסיון בחיים. אי אפשר לקנות או לתת ניסיון, לכן האנרגיה והריגוש יותר מרוכזים מאשר בגיל צעיר".

 

אתה עדיין מתאמן כל יום?

 

"תראה, כשאני אפילו מדבר אתך אני מתאמן. כל מה שאתה קורא לו "אימון" זה בכדי להתקשר יותר אל הנשמה, את הנשמה אתה מרגיש, אנחנו נמצאים פה כי אנחנו מציגים נשמה, נשמה אתה מרגיש ומוסיקה אתה מרגיש, גם אם אתה לא רואה זאת, זה לא אומר שאתה לא מרגיש. מי שלא מבין את זה, נמצא בברוך".

 

מה מייחד את המוסיקה שלך, לדעתך?

 

"מה שמייחד, לדעתי, זה שהביאו אותי בחזרה להחיות את המושג כלייזמר. בגלל החינוך בבית אני משרת חברה, אני אחראי למזון הרוחני של החברה בעזרת הנגינה שלי. לפעמים מבלבלים בין המונח "כלייזמר" למשמעות שלו, אבל הדבר החשוב זה להרגיש את כלי הזמר, כי לשיר ולרקוד זה צורך, אבל בשביל לנגן בכל רגע צריך נשמה, כמו תינוק שנולד עכשיו".

 

יש סימן היכר לנגינה שלך, לדעתך?

 

"תראה, כן, בגלל שאין שתי נשמות זהות. לכל אחד יש את הנשמה שלו. זו הייחודיות של כל אחד".

 

מה אתה אוהב יותר: להקליט באולפן או להופיע?

 

"אלו שני מקצועות שונים, כשאתה אמן במה אתה יכול להיות פרפורמר ענק אבל לא אמן הקלטות ולהיפך, אתה יכול להיות אמן הקלטות מבריק אבל פרפורמר גרוע. לי התמזל לאמת מידה שווה בין השניים".

 

מה עם אלבום חדש?

 

"עד היום הוצאתי 57 אלבומים ואני עובד על עוד שלושה אלבומים חדשים במקביל שיוצאים ממש בקרוב".

 

במדיה הנוכחית של יוטיוב, זה פוגע בפרנסה של היוצר?

 

"בגיל 80, שום דבר לא פוגע, אני לא מבין שום דבר מזה. הצעירים אמורים להסתדר עם שינוי הזמנים. וברצינות, בקרוב הדיסקים ימותו וכנראה שהעתיד נמצא ברשת, וזה טוב".

13335978_730048760471780_1721481369384484558_n

 

 

 

 

תודה מיוחדת לגיורא פיידמן היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולתרום חלקו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית לדורותיה ותודה מיוחדת גם לקובי גיא היקר על העזרה ביצירת הקשר.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!

 

 

 

"תנו לו לשיר" – סיפורו של הזמר יורם ביתן – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

10269588_10202982964047133_2150391051807418682_n

 

יורם ביתן (במקור ביטנסקי) נולד בירושלים ב-16 בדצמבר 1954. אביו וסבו אהבו לשיר חזנות, אולם האירוע המכונן הראשון שגרם לו להידבק ב"חיידק" המוסיקה אירע עת היה בן 5, כשהוריו לקחוהו להצגת בית ספר בה היו על הבמה אמנים ששרו ברוסית וליוו עצמם על גיטרה. אותו רגע נחקק במוחו כרגע אושר שגרם לו לרצות להיות על במה.

 

בהיותו בן 13 קנה את הגיטרה הראשונה בחייו ומי שלימד אותו את האקורדים הראשונים היה שמוליק בילו (שהיה לימים בלהקת "חלב ודבש"). בבית הספר ובכנסים השונים נהג יורם לשיר את שירי ארץ ישראל היפה.

 

בהיותו בן 14 התנדב בארגון לנוער ונהג להופיע בהתנדבות בבתי חולים ומקומות שונים, ובנוסף נהג להופיע ב"בר גיורא" יחד עם חברת נעוריו רוחמה רז.

בשנת 1969, עת היה בן 15, הופיע יחד עם חברתו לתיכון ציפי זרנקין (שהייתה בת 16) במופע כשרונות צעירים בירושלים והשניים שרו את "מכתב לרבי" (במקור של לוליק לוי).

 

בשנת 1971 ניגש לאודישנים ללהקת פיקוד צפון וביצע בהם את "יריחו" (של עמי שביט) ו"שלום על ישראל" (של צחי ויעל). הוא התגייס בינואר 1973 ללהקת פיקוד צפון. כיוון שהאג'נדה בלהקת פיקוד צפון באותה תקופה הייתה בעיקר של ריקודים, וביתן ראה עצמו יותר טרובדור עם גיטרה, לא הרגיש שייך ולכן עזב את להקת פיקוד צפון והצטרף לצוות הווי פיקוד צפון עם הזמרת מיכל וול (תדמור) והשניים הופיעו כצמד סולנים במוצבים בצפון. מעבדו המוסיקלי של הצמד היה עוזי אסנר. הצוות, עימו הופיעו בין השאר גם צחי נוי ושמואל וילוז'ני, חרש את מוצבי הצפון בזמן מלחמת יום הכיפורים שהייתה בשיאה.

14054933_10209035675081126_689144517696115560_n

באפריל 1974 עבר ביתן תאונת דרכים ולאחר תקופת ההחלמה סופח לפיקוד מרכז (בתפקיד פקיד). זמן קצר לאחר מכן, צלצלה אליו חברת נעוריו רוחמה רז וסיפרה לו כי מוני אמריליו מקים צוות הווי צנחנים בפיקוד מרכז וכי הם מחפשים טנור. רוחמה המליצה על ביתן שעבר את האודישן בביתו של אמריליו וצוות לצוות שכלל מלבד רוחמה רז, גם את אורי הרפז ( שלימים היה ב"צמד הפרברים"), שגיא קרפ, מוטי חיים, קובי ליבר ועוד. בשנת 1975 יצאה תכניתו של הצוות – "בארץ אהבתי" שכלל את אחד הלהיטים הגדולים של העשור ובכלל – "בארץ אהבתי" (השקד פורח) עם הסולנית רוחמה רז וזאת לצד להיטים נוספים כ"לכל אחד ירושלים", "צלילי גיטרה", "למה לא", "כנפיים של צנחן" ועוד.

בשנת 1976 השתחרר מהצבא והכיר את הזמרת שלי עבדת (מלהקת פיקוד מרכז) והשניים הקימו צמד שנקרא "שלי ויורם" ופעל עד שנת 1980, כשהצמד הוציא בשנת 1976 תקליט בשם "שלום משלי ויורם – משירי ארץ ישראל וירושלים" תחת ניהולו המוסיקלי של צבי בן פורת. בסוף שנות ה-70 הצמד הופיע בחו"ל מטעם הסוכנות היהודית והופיע בתכניות טלויזיה למיניהן.

 

בשנת 1980, עם פירוק הצמד, פתח ביתן חנות לכלי נגינה בירושלים והוסיף להופיע בעיקר במפגשים חברתיים של שירה בציבור. באחד המפגשים האלה, לאורך שנות ה-80, פגש את הזמר מוטי דביר (מ"שלישית הר הצופים") והשניים החלו לשיר יחד בצמד שקיים עד היום ונקרא "צמד הווי ובידור".

לאורך השנים, ביתן לא הסתמך על המוסיקה כעיסוק עיקרי, ולאחר שהשלים לימודיו בהשכלה גבוהה פתח סוכנות ביטוח מצליחה ומשגשגת משלו בתל אביב.

12410529_220033344997647_6331578145144736745_n

תודה מיוחדת ליורם ביתן היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולתרום חלקו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!