סיפורו של המוזיקאי והמנצח אפרים כץ- כותב ומראיין: דודי פטימר

רשומה רגילה

 

המוזיקאי אפרים כץ הוא מלחין, מעבד ומנצח מוזיקלי ישראלי שפעל בארץ בשנות ה-60 וה-70 והלחין למיטב האמנים מיהורם גאון ועד שלישית הגשש החיוור.

אפרים כץ שנות ה-60

אפרים כץ נולד ב-29 באפריל 1944 בקריית חיים. בגיל 4 עבר עם משפחתו ליפו ובגיל 6 הגיע לרמות רמז, חיפה, שם גדל והעביר את שנות נעוריו.

בשנת 1954, בהיותו בן 10, הצטרף לתזמורת הנוער של חיפה תחת ניצוחו וניהולו המוזיקלי של יהודה אברון. כדבריו, הצטרף לתזמורת לאחר שראה אותה צועדת ברחובות חיפה עם המדים הלבנים והכלים הנוצצים שהותירו עליו רושם עז.

לאחר תקופת ניסיון קצרה כמתופף, בגיל 12 החל לנגן על סקסופון ובגיל 14 וחצי עבר לנגן על קלרינט. הוא ניגן בתזמורת הנוער של חיפה במשך שמונה שנים (1954-1961).

במקביל לתזמורת זו, ניגן במהלך לימודיו בארבע תזמורות נוספות: תזמורת הפועל-נמל חיפה (תזמורת כלי נשיפה), תזמורת הנוער הסימפונית של חיפה (בניצוחו של עמי מעייני), התזמורת הסימפונית חיפה (תזמורת סימפונית מקצועית בוגרת אליה הצטרף בגיל 16) ותזמורת הגדנ"ע בניצוחו של שלום רונלי-ריקליס, שנחשבה לתזמורת הלאומית של ישראל.

בהיותו בן 18, ביולי 1962, התגייס לצה"ל ושירת בתזמורת צה"ל עד שחרורו בינואר 1965.

בין השנים 1968-1973 שימש כסגן המנצח של תזמורת צה"ל ובין השנים 1973-1984 שימש כסגן המנצח של תזמורת המשטרה.

תוך כדי שירותו בתזמורת המשטרה, סיים בשנת 1978 את לימודיו באקדמיה למוזיקה ע"ש רובין בירושלים וזכה בתואר B.Mus.

בסוף שנת 1984 מאס בתפקידו כסגן מנצח והחליט להעתיק מגוריו מישראל ליוהנסבורג, דרום אפריקה, שם הוצעה לו משרת המנצח הראשי של אחת מהתזמורות הצבאיות המוביליות של צבא דרום אפריקה (The South African Army Band).

לאורך שנותיו בדרום אפריקה, המשיך בפעילות ענפה כמנצח, מלחין, מעבד ומנהל מוזיקלי של מופעים (בעיקר ערבי מוזיקה ישראלית ומקהלות). עד פרישתו לגמלאות בשנת 2004.

אפרים כץ שנות ה70.jpg

יצירותיו:

אמנם שיא התמחותו של כץ הייתה בשדה המוזיקה לתזמורות כלי נשיפה, אך החל מאמצע שנות ה-60 ועד אמצע שנות ה-70 התנסה כיוצר ומלחין גם בשטח המוזיקה ה"קלה" בישראל.

יצירתו הראשונה שזכתה להערכה והכרה הייתה מארש שחיבר במהלך שירותו הסדיר בתזמורת צה"ל ושהשתתף בתחרות ה"מארשים" שהתקיימה בשנת 1964. יצירתו – "מצעד הקוממיות" זכה בפרס השלישי. למרבה הצער, מנגינה זו לא תועדה על גבי תקליט או דיסק.

באותה שנה (1964) הלחין מארש נוסף בשם "חברים לנשק" שמנוגן ומושמע עד היום ע"י תזמורת צה"ל ותזמורות כלי נשיפה רבות בארץ ובחו"ל. הפעם, המארש הזה, בביצוע תזמורת צה"ל, תועד והוקלט לתקליטה של התזמורת "צה"ל צועד" והופיע על   ומאוחר יותר על דיסק   שנקרא "ממלכת המארש".

בשנת 1965 הקליטה הזמרת דליה עמיהוד את שירו של כץ "מכתב שלא נכתב".

בשנת 1970 השתתף שיר שהלחין כץ למילותיו של גלעד בן ש"ך – "טיפות הגשם" בפסטיבל שירי הילדים הראשון ובוצע ע"י מקהלת צדיקוב בניצוחו של לסלו רוט. השיר מופיע על תקליט "הד ארצי" .  בפסטיבל שירי הילדים השני (1971) השתתף שיר שהלחין כץ למילותיו של לאה לופנפלד – "טל והרוח" ובוצע ע"י גדעון גרייף.

בפסטיבל הזמר החסידי הראשון (1969) עיבד כץ את השיר "אתה סתר לי" מאת יהושע לייב נאמן שבוצע בפי אריק לביא ומופיע על תקליט מ"ס הד ארצי BAN 14121. בפסטיבל הזמר החסידי השלישי (1971) השתתף השיר שהלחין "זוכרנו לחיים" ובוצע ע"י דני גרנות. השיר מופיע על גבי תקליט הד ארצי מ"ס BAN 14203.

בשנת 1967 הקליטה שלישית "הגשש החיוור" לתכניתה "סינמה גשש" את השיר שהלחין כץ- "גן נעול" (מילים: שולה שקל, עיבוד: יצחק "זיקו" גרציאני) ויצא על תקליט הד ארצי . הרבה יותר מאוחר השיר הופיע גם על הדיסק השני מתוך אוסף השירים של הגשש "שירים, רבותי, שירים" , הר ארצי .

תוצאת תמונה עבור סינמה גשש

בשנת 1967 הקליט יהורם גאון את השיר שהלחין כץ – "ידענו שצריך עכשיו ללכת" (מילים: שולה שקל, עיבוד: ד"ר חנן וינטרניץ). השיר הוקלט ע"י רשות השידור בבית המורה ולא ראה או על גבי תקליט או דיסק.

בשנת 1973 שימש כץ כמנהל מוזיקלי ומעבד של צוות הווי סדנאי השיריון. צוות ההווי הקליט באותה שנה שני שירים שהלחין וראו אור על גבי תקליט: "שיר בנעליים גבוהות" (מילים: דודו ברק) ו"אין בינינו שום דבר" (מילים: משה סחר) שביצע הסולן אבנר אשכול.

בפסטיבל שירי התנ"ך שהופק ע"י תיאטרון יובל בשנת 1971 השתתף שיר שהלחין כץ וביצע הזמר אדי כוגן – "קומה ברק". השיר ראה אור על גבי תקליט .

בשלהי 1970 התקיים "פסטיבל תל אביב 70" שהופק ע"י עיריית תל אביב. בהקלטה, שתועד על גבי תקליט, עיבד וניצח כץ על ארבעה שירים: "שלום לך שרונה" (שביצעה "שלישית שרונה": אדם הפטר, רפי לאון ונתן קרן), "מדוע זה כך" (שביצע הזמר ג'קי שריג), "הידעת" (שביצע "צמד יחדיו": חיים פרחי ושלתיאל בן-יהודה) שקטף את הפרס השלישי ו"בעיר ירושלים" (שביצע אבנר כורש). האלבום יצא על גבי תקליט הד ארצי  .

כמעבד, כתב עיבודים לשלושה אלבומים של "פסטיבל חסידי לילדים" (1972, 1975, 1978) שבוצעו והוקלטו ע"י מקהלת הילדים "פרחי זמירי ציון" (או "פרחי זמירי ירושלים") בניצוחו והפקתו של חנן אביטל.

 

בשנת 1973 שימש כמנהל מוזיקלי ומעבד עיקרי של "פסטיבל הזמר הלועזי" שהופק ע"י גבי קריספין וראה אור בשנת 1973. הפסטיבל תועד על גבי תקליט הד ארצי.

לאורך שנות פעילותו בארץ כתב כץ מוזיקה ועיבודים למספר פרויקטים נוספים, בהם: מוזיקה למחזה "נדנדה בשניים" שהעלה "התיאטרון הצעיר" בהפקתו של מנחם נוביק ז"ל. עיבודים לארבעה שירים מאת נורית הירש שליוו את ההפקה הראשונה של "אמי הגנרלית" בשנת 1970 בהפקת "התיאטרון הצעיר". מוזיקה לסרט קצר בשחור-לבן בשם "הביישן" בבימויו של אלי שרגנהיים מראשית שנות ה-70.

אפרים כץ היום

תודה מיוחדת לאפרים כץ היקר על שפינה מזמנו לגולל בפניי סיפור חייו (לראשונה בהיסטוריה) בכדי לתעדו במסגרת הפרויקט שלי לתיעוד יוצרים בזמר העברי.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית!

 

 

מצרים פינת ישראל- סיפורו של המוזיקאי איגו שטרן- כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

איגו שטרן (88), מוזיקאי ישראלי שפעל בארץ בין שנות ה-50 ועד שנות ה-80, היה חלק מסצנת הג'אז, פופ ומוזיקה ערבית בישראל.

איגו שטרן 1

 

איגו שטרן נולד בצ'רנוביץ שבאוקראינה בשנת 1930. אביו פרדיננד שטרן היה פסנתרן מקצועי ומן הטבעי שבנו ימשיך גם הוא בנתיב מוזיקלי. בגיל 7 החל ללמוד לנגן על כינור עד גיל 11, כשפרצה מלחמת העולם השנייה ובעטיה הועבר שטרן עם משפחתו לגטו.

 

עם תום מלחמת העולם השנייה, בשנת 1945, עברה משפחתו למצרים שם החל לנגן ולהופיע עוד בהיותו בן 15. זמן קצר לאחר מכן עבר עם אחותו להתגורר בישראל בקיבוץ "מעברות". הוא חי בקיבוץ שנתיים ובעוד אחותו נשארה בארץ, שטרן בן ה-17 חזר בשנת 1947 למצרים.

עם שובו, החל שטרן להופיע כנגן בתזמורות בפני פארוק הראשון מלך מצרים ובבתי מלון בקהיר בראשם מלון "רומאנס". כמו כן, ניגן בפסקולי סרטים ערביים בכיכובם של פאריד אל אטרש, מוחמד פאוזי ועוד.

 

בשנת 1953, במהלך הופעה על האונייה "ערבייה", הכיר את מי שתהפוך לאשתו, הזמרת היהודייה נלי מזרחי ותוך חודשיים השניים התחתנו. בשנת 1957 עלו השניים לישראל והשתכנו בירושלים. תוך זמן קצר עברו הזוג איגו ונלי שטרן להופיע במועדון "מנדרין" בירושלים.

בשנת 1958 עבר הזוג שטרן להופיע במלון "קינג דייויד" בירושלים, שם ניגן עד שנת 1974. בסוף שנות ה-50 החליט להמיר את הכינור בקונטרבס ובשנות ה-60 החל לנגן בתזמורת הג'אז של מל קלר והשתתף כנגן קונטרבס בתכניות רדיו כמו "דלת פתוחה" ותכניות טלוויזיה בהן "סמי וסוסו", "חודש טוב" ו"המבדיל בין קודש לחול".

בשנת 1974 עבר הזוג שטרן לנגן ולהופיע במלון "אינטרקונטיננטל" בירושלים. באותה תקופה עבר שטרן לנגן על קלידים. בשנת 1983 החליטו השניים לעזוב את הארץ ולעבור להתגורר בטורונטו שבקנדה כיוון שבנם עבד וחי שם.

איגו שטרן ונלי שטרן

בשנות ה-80 הופיעו נלי ואיגו באירועי צדקה שונים וחתונות מיוחדות בקנדה ובשנת 1989 ניגן שטרן והשתתף בסרט Sea Of Love בכיכובו של אל פאצ'ינו.

 

בשנת 2000 פרשה נלי מהופעות ושטרן מוסיף עדיין לנגן לעיתים רחוקות.

 

תודה מיוחדת לאיגו שטרן שהתראיין בקו קנדה- ישראל בכדי לתרום חלקו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוזיקה הישראלית.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית!

 

סיפורה של להקת "הסינג סינג"- כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

הסינג סינגגג

סיפורו של הסקסופוניסט רפי ריבוח – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

ריבוחח

רפאל (רפי) ריבוח היה סקסופוניסט אלט ובסיסט (לעת מצוא) ישראלי. הוא נולד בשנת 1939 בעיר מידלט שבמרוקו. בתחילת שנות ה-50 עלה עם משפחתו לישראל והתגורר באשדוד.  בהמשך עברה המשפחה להתגורר ברחובות.

 

בין השנים 1957-1959 שירת בתזמורת חיל האוויר תחת ניצוחו של אריך טייך והשתתף עם התזמורת בתכניות הרדיו של "תיבת נוח" בגלי צה"ל.

 

עם שחרורו מהצבא עבר להתגורר בתל אביב ונמנה עם נגני "קפה נגה" (בורסת המוזיקאים של ת"א בשנות ה-50 וה-60) כשהוא מנגן עם תזמורות חתונות ואירועים מתחלפות.

 

בראשית שנות ה-60 שימש כסקסופוניסט בתזמורתו של הנרי קורד (הנרי קדוש), חברו מתזמורת חיל האוויר בהופעותיה בבתי מלון שונים ברחבי הארץ.

רפי ריבוח 3

בשנת 1967 הקים ריבוח את להקת "הצברים", להקה שהקליטה מספר שירים מקוריים ("שמש חדשה", "צברים", "The Stars Of Tel Aviv Twist" ) ובעיקר הופיעה במועדונים ובחתונות עם שירי קאברים.

 

בשנות ה-70 , במקביל לפעילות להקת "הצברים", הופיע וניגן ריבוח בתזמורתו של האקורדיוניסט שלמה סופר באירועים וחתונות.

להקת הצברים

בשנת 1975 עבר ריבוח עם להקת "הצברים" להופיע בפריז, צרפת, והחליט להשתקע שם. בסוף שנות ה-70 ולאורך שנות ה-80 ליווה זמרים ישראלים שהופיעו בצרפת כמו ניסים סרוסי, שימי תבורי וזהר ארגוב ובמקביל הופיע עם להקת "הצברים" שהתפרקה בשנת 1998.

רפי ריבוח עם ניסים סרוסי

בשנים האחרונות הוסיף לנגן ולהופיע במועדונים קטנים בפריז, אך בתקופה האחרונה חלה, חזר לישראל וחדל מלנגן ולהופיע. הוא נפטר ב-24 באוגוסט 2018 בבית החולים תל השומר.

 

כתב, ערך ותחקר: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית!

 

"ישראל היא הבית שלי"- הזמרת חנה אהרוני בראיון מיוחד- כותב, מראיין ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

 

חנה אהרוני, כוכבת שנות ה-50 וה-60 ואחת הזמרות הישראליות הראשונות שהצליחו בחו"ל, בראיון בלעדי ונוסטלגי לדודי פטימר.

חנה אהרוני

שנים רבות חלמתי לפגוש את הזמרת חנה אהרוני, אחת מכוכבות שנות ה-50 וה-60, אך התקשיתי לעשות זאת בשל היותה מתגוררת בניו יורק וניסיונות ליצור עימה קשה עלו בתוהו. לפני כחודש, בביקורי את אביבה קניאל, אלמנתו של המלחין והזמר אלי קניאל ז"ל, בעודה יושבת שבעה, סיפרה לי אביבה על היותה חברת ילדות של חנה וכי היא שומרת עימה על קשר עד היום.

 

כשסיפרתי לאביבה על ניסיונותיי הכושלים לאתר את חנה ולהשיג ראיון איתה, היא מיד רשמה לי את מספרה של חנה, שבאותו שבוע ביקרה בישראל, והפצירה בי לצלצל אליה עוד באותו הערב. כך עשיתי.

 

מיד כשצלצלתי לאהרוני, בעודי מתרגש (ורועד קמעה) באוחזי בטלפון, נחשפתי לאישה חייכנית, חברהמ'נית ולבבית שמיד הסכימה לפגוש אותי בחיפזון בטרם תחזור לחו"ל.

 

קבענו בבית קפה תל אביבי ובעודי מתקרב לבית הקפה, אני נתקל באישה תימניה מטופחת עם חיוך שזכור ומזוהה לי היטב מתקליטיה הישנים. אמנם שיבה זרקה מעט באותה דמות מהתקליטים, אך היא עדיין נראתה צעירה ואנרגטית למי שנמצאת בעשור השמיני לחייה.

 

ישבנו בבית הקפה, פנים מול פנים (וטייפרקורדר חוצץ בינינו) והתחלנו לדבר על המוזיקה שלה, על ההופעות בחו"ל, על החיים ואני? אני הרגשתי כמהלך בתוך חלום.

 

מיד אכתוב את עיקרי הראיון אך לאלו מקוראיי (בני גילי בעיקר) שאינם יודעים מי היא חנה אהרוני, אז מדובר בזמרת ישראלית שהחלה את הקריירה שלה כבר בסוף שנות ה-30 ובשנות ה-50, ה-60 וה-70 זכתה להצלחה בינלאומית ונחשבת לאחת הזמרות הישראליות הראשונות שבאמת הצליחו בחו"ל.

היא נולדה ב-10 בספטמבר 1933 באריתריאה, בעת שהוריה עליה מתימן לישראל. היא גדלה בשכונת כרם התימנים בתל אביב ובשנת 1943, עת הייתה בת 10, התגלתה על ידי המלחין הנודע נחום נרדי שפרש עליה חסותו, כתב לה שירים וצרף אותה להופעותיו.

 

בשנת 1948 הוזמנה על ידי האמרגן משה ואלין לתיאטרון "לי לה לו", תיאטרון סאטירי פופולארי באותן שנים, ובמסגרת הופעותיה שם, ביצעה שירים שיצרו עבורה מיטב היוצרים.

 

בשנת 1951, עם גיוסה לצה"ל, שירתה בלהקת "אילן" (צוות הווי של חטיבת גולני) והתפרסמה בשל היותה זמרת המסוגלת לשיר בארבע אוקטבות.

 

בין להיטיה המוכרים בישראל: "שחורה אני ונאווה", "זכריה בן עזרא", "ערב שח", "בפאת הכפר", "זוהרה", "בוקר טוב", "רועה ורועה" ועוד.

עם שחרורה הצטרפה ללהקתו של המלחין עמנואל זמיר ובאמצע שנות ה-50 החלה בקריירה בינלאומית שכללה הופעות בפריז, לונדון, מכסיקו, ארה"ב והופעות בתכניות טלויזיה בינלאומיות פופולאריות (בראשן תכניתו של "אד סאליבן") שהפכו אותה לכוכבת ענק בחו"ל.  באותן שנים נישאה למי שיהפוך לבעלה, האמרגן חיים טישמן, עימו בנתה בית והפכה לאמא מאושרת.

 

הלהיט הגדול ביותר שהקליטה בחו"ל היה "ויוה אספניה" שהפך ללהיט חוצה יבשות. שיא בינלאומי נוסף שקצרה בחו"ל היה זכייתה במדליית "זמרת החוץ הטובה ביותר של השנה" בברזיל.

 

בשנים האחרונות החלה להמעיט בהופעותיה עד פרישתה מעולם הבידור. כיום מתגוררת בניו יורק ומבקרת לעיתים תכופות בישראל.

 

hana

מתי גילית שיש לך כישרון לשיר?

 

"אני לא חושבת שבאמת ידעתי שיש לי כישרון. רק ידעתי שאני אוהבת לשיר. ידעתי שהדבר הזה מאד קוסם לי. שרתי בבית, שרתי בציבור. הייתי בת 10.

 

למדתי בבית ספר גאולה בתל אביב ואמה של רות נורדאו, ילדה מבית הספר שהייתה חברה טובה שלי, הייתה מעורבת מאד בחיי הבוהמה של אותה תקופה. אמה של רות שאלה אותי אם אני רוצה לשיר. אמרתי שכן. אז היא שאלה: 'את רוצה להכיר את נחום נרדי?'. לא ידעתי מי זה. הייתי ילדה. אז אמרתי שאני צריכה אישור של אמא שלי. אמא הסכימה והגעתי למפגש עם נחום נרדי.

 

אמא שלי ליוותה אותי לפגישה ובכלל לכל פגישה ובכלל לכל הופעה היא הגיעה. נחום ישב ליד הפסנתר וביקש ממני לשיר איזה שיר. הוא אהב את מה שהוא שמע ומאז היינו נפגשים בכל פעם ובכל פגישה הוא לימד אותי שירים, אבל רק שירים שהוא הלחין.

 

איך זה לילדה בת 10 להתחבר למלחין נודע?

 

"הייתי ילדה קטנה ופשוט נהניתי מלשיר. לא כל כך הבנתי את המשמעות. בהמשך הוא סידר לי הופעת בכורה ברדיו "קול ירושלים" ומשם החלה הקריירה שלי. התחלתי להופיע והכל התגלגל".

 

זוכרת את הפעם הראשונה ששמעת את עצמך ברדיו?

 

"עד היום אני לא אוהבת לשמוע את עצמי ברדיו ולא בתקליטים. אני תמיד מתרגשת וחושבת שיכולתי לעשות את זה יותר טוב. פרפקציוניסטית".

 

היכן הייתה ההופעה הראשונה שלך בחו"ל?

 

בשנת 1956 ב'אולימפיה' בצרפת. זו הייתה הופעה גדולה עם ז'ילבר בקו, אדית פיאף ושארל אזנאבור. זה היה ה-שיא הראשון שלי".

התרגשת להופיע לצד כוכבי ענק שכאלה?

 

"באותה תקופה לא הייתה טלויזיה ובקושי עיתון היה מסקר אותם, אז לא ידעתי איך הם נראים ואת גדולתם אבל כן שמעתי עליהם. בדיעבד אני מבינה שזו הייתה זכות וכבוד שמעטים זוכים להם".

 

וזמן קצר אחרי זה התארחת בתכנית הבידור מספר 1 בטלויזיה האמריקאית: תכניתו של אד סאליבן, הבחור ש"חשף" בין השאר את אלביס והביטלס.

 

"זה היה כבוד באותה תקופה. אני, ישראלית מתל אביב, מופיעה בתכנית של אד סאליבן הגדול, זה היה השיא. מאותו רגע הקריירה הבינלאומית שלי באמת התחילה והתחלתי בסיבוב הופעות עולמי".

ועדיין שמרת על אותה מנטליות ישראלית.

 

"נותרתי אותה הישראלית העממית, אותה אהבת המולדת. בכל פעם ששמעתי על מלחמה שיש, עזבתי הכל ובאתי להופיע בפני החיילים הישראליים. זה היה הדבר הכי חשוב לי. הפסדתי חוזים בינלאומיים בשביל להופיע למען החיילים. הישראליות תמיד הייתה הכח והאנרגיה שלי להמשיך".

 

מה היה להיט הפריצה שלך בארץ?

"בתיאטרון 'לי לה לו' כתבו לי את 'זכריה בן עזרא' ו'זוהרה' שהיו להיטי ענק ובעצם להיטיי הראשונים. אני הייתי מהראשונות ששרו את השירים של עמנואל זמיר, שירי הרועים. מעטים יודעים זאת. הייתי נוסעת אל עמנואל הביתה והוא היה מלמד אותי אותם. אני הראשונה שביצעה אותם. הופענו בכל הקיבוצים והמושבות וזה היה כיף".

 

היית סוג של "סלב" בארץ?

 

"כשהייתי ילדה, לא אהבתי להיות במדורי הרכילות שכתבה עליי דברים לא נכונים ולא אהבתי שאנשים הצביעו עליי, אבל זה היה חלק מהמקצוע".

איך הגעת ללהיט הגדול ביותר שלך בחו"ל – "ויוה אספניה"?

 

"חברת תקליטים גרמנית חיפשה מבצעת שתהיה אותנטית לבצע שיר גרמני לעידוד תיירות בספרד בשם 'ויוה אספניה'. התקשרו אל האמרגן שלי (ובעלי המנוח) חיים טישמן והזמינו אותי לאודישן. חיים ביקש שישלחו את המנגינה בכדי לראות אם זה מוצא חן בעיניי. אהבתי את זה משמיעה ראשונה.

 

עבדתי על השיר באולפן, חברת התקליטים אהבה את הביצוע שלי והקליטה אותי שרה את השיר בגרמנית. מיד לאחר ההקלטה חזרתי לישראל לכמה ימים בכדי לקחת את הבת שלי שהייתה אצל אמא שלי, וכשחזרתי לחו"ל אני מקבלת טלפון מפרנקפורט להקליט את השיר בספרדית כיוון שהרדיו בגרמניה משמיע אותו 24/7 ושהוא הופך ללהיט היסטרי.  אחרי חודש, כולם הקליטו את השיר. לא האמנתי שזה יהפוך לכזה להיט. כל העולם שר את זה. בעקבות הצלחת השיר, ממשלת ספרד הזמינה אותי להיות אורחת כבוד שם וגם הוזמנתי לבצע את השיר באולימפיאדת מינכן 72', יום לפני האסון".

 

מתי הפסקת להופיע?

 

"פרשתי לפני עשר שנים".

 

למה?

 

"יום אחד הרגשתי שמיציתי את הדברים. מגיל 10 הופעתי ברחבי הארץ. הופעות, התרגשויות. לא הייתה לי ילדות שרציתי שאעשה. כל הזמן הופעות ולימודים ולא היה לי זמן לחברות וחברים. אלו לא היו חיים. אז אמרתי לבעלי חיים שאני מותשת מאד ולא יכולה כבר לתת. לא הרגשתי שאני רוצה יותר להופיע.  לקחתי שנה חופשה וראיתי שטוב לי. אז החלטתי לקחת עוד שנה חופשה וראיתי שעוד יותר טוב לי. וזהו הרגשתי שטוב לי בלי ההופעות וההקלטות כבר.

 

אני מאושרת, בריאה ברוחי וגופי בלי עין הרע, מטיילת בעולם, יוצאת לבלות ונהנית מהחיים.

מזהים אותך בארץ?

 

"הייתה תקופה, בעבר, שכשהייתי הולכת ברחוב דיזינגוף בתל אביב כל אדם שני היה מזהה אותי. היום כולם צעירים, אז אף אחד לא מזהה אותי. רק הגווארדיה הישנה מזהה אותי".

 

חנההה.png

תודה מיוחדת לחנה אהרוני היקרה על שפינתה מזמנה להתראיין ולתרום חלקה לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוזיקה הישראלית.

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית!

סיפורה של שלישית "עונות השנה" – ראיון ותחקיר: דודי פטימר

רשומה רגילה

שלישית "עונות השנה" הייתה שלישיה מוזיקלית ישראלית שפעלה בין השנים 1970 . חברי השלישיה המקוריים היו: יגאל חזות, דודו שחר (סבח) ואפי זוהר. נודעה בעיקר בשל להיטיה: "יש לך מבט" ו"אור אדום".

עונות

סיפורה של השלישיה מתחיל בשנת 1968, כשחברי שכונת שפירא בתל אביב: דודו שחר (שהיה באמצע שנות ה-60 בלהקת הקצב "הזמנים הטובים") ויגאל חזות (יוצר ומלחין) נפגשו בצבא והחליטו להקים צמד. הם החליטו שהצמד ייקרא "עונות השנה" (שם שנתן יגאל חזות).

 

השניים פעלו כצמד בין השנים 1968-1970. בשנת 1970 שחר התחתן ונסע לאנגליה וחזות צירף אליו את אפי זוהר, חברו מהשכונה, ששירת בצוות הווי ובידור, בכדי שימלא מקומו של שחר. הצמד במתכונתו זו הופיע במועדון "עומר כייאם" ביפו.

צמד עונות השנה

 

בסוף אותה שנה חזר שחר מארה"ב והצמד הפך לשלישיה: יגאל חזות, דודו שחר ואפי זוהר. השלישיה הופיעה במועדונים שונים באיזור המרכז: "המערה", "עומר כייאם", "כאליף" ועוד.

 

בשנת 1970 ביצעו את שירם המקורי הראשון – "בעיר ירושלים" שכתב והלחין יגאל חזות. הם רצו להשתתף עם השיר בפסטיבל הזמר תל אביב, אך הועדה סירבה ולבסוף חזות מסר את השיר לזמר אבנר כורש שהקליט אותו במסגרת הפסטיבל.

בשנת 1971 השתתפו השלושה בתכנית הרדיו הפופולארית של גלי צה"ל – "תיבת נוח" ובמקביל הופיעו בסיני בפני חיילים.

 

בשנת 1972 הקליטו השלישייה תקליט בהוצאה עצמאית (שיצא רק בעותק אחד פרטי) שכלל שלושה שירים מקוריים שהיו פופולאריים עבור ההרכב בהופעות: "יש לך מבט" (מילים ולחן: יגאל חזות), "אור אדום" (מילים ולחן: אבי אליבן) ו"לולי" (מילים ולחן: יגאל חזות).

במקביל, חזות הקליט מספר שירי סולו באותה שנה בהם: "מולדת", "יש לך מבט" (בגרסת סולו) ו"חייכי אליי" שכתב והלחין בעצמו.

 

הלהקה חיממה לא מעט מאמני ישראל המוכרים: אסתר עופרים, דודו טופז, גדי יגיל, רבקה זהר, שלמה ארצי, צמד הפרברים ועוד.

בשנת 1978 השתתפה השלישיה כהרכב אורח בפסטיבל זמר חסידי בעכו בו שרה את "מזמור שיר ליום השבת"  ו"רוזה" (להיטו של יהורם גאון).

 

ההרכב במתכונתו זו פעל עד שנת 1980 במועדונים השונים ובשנת 1980, כשאפי זוהר עבר להתגורר בקנדה, הצטרף לשלישיה הבסיסט יהודה רוטמן שניגן עימם עד 1990. באותן שנים השלישיה הופיעה בקיבוצים ובמסגרת שירות המילואים.

בשנת 1997 השלישיה התפרקה ומבין חבריה, אפי זוהר, היחידי שנותר בתחום ומוסיף להופיע במועדונים שונים.

שלישית עונות השנה.png

תודה מיוחדת ליגאל חזות, דודו שחר ואפי זוהר על שהתראיינו לפרויקט התיעוד שלי ומסרו את סיפורה של השלישיה לצורך תיעודה בדפי ההיסטוריה.

31444589_1130999720376680_3085579980906692608_n

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אריק אינשטיין על 45- סיפורו של היוצר והזמר גידי שרון – כותב, מראיין ומתעד: דודי פטימר

רשומה רגילה

 

הוא התפרסם כזמר רוק-פופ בתחילת שנות ה-80 עם להיטים כמו "אהבה כפרית", "שמיניסטית בכיתה" ו"אריק אינשטיין על 45", אך חוסר הפרגון התקשורתי וחזרתו בתשובה גדעו את הקריירה המוזיקלית הנכספת שנולדה מחדש בשנות ה-90 עם האלבום הפיוטי-דתי "לחיות לנצח". סיפורו של המוזיקאי ושדרן הרדיו הדתי גידי שרון, הבטחה מפוספסת של רוק ישראלי.

גידי שרון

 

גדעון (גידי) שרון נולד בירושלים למשפחה דתית בשנת 1960. מגיל קטן נמשך למוזיקה וגדל על השירים העבריים של אריק אינשטיין, יהורם גאון, "התרנגולים" ועוד ששמע דרך הרדיו המשפחתי. בגיל 15 החל לנגן על גיטרה, להלחין ולשיר.

 

בהיותו בן 16 השתתף בתחרות "קריאת תסכיתים" ברדיו שנערכה במסגרת התכנית "לאם ולילד" ב"קול ישראל" וגילה יכולות רדיופוניות יוצאות מן הכלל. במקביל, החל להופיע עם הגיטרה במסיבות באיזור ירושלים והסביבה.

 

בשנת 1978 ניגש לאודישנים ללהקה צבאית אך לא התקבל. למרות זאת, עם שחרורו מהצבא בשנת 1981, החליט לא לוותר על החלום המוזיקלי, עבר להתגורר בתל אביב, החל להופיע במועדונים מקומיים באיזור המרכז והחל להקליט באולפני "טריטון" ו"קוליפון" המיתולוגיים.

באותה שנה (1981) הקים את להקת "האיילות" עימה הקליט שני שירים: "דרכים" ו"כנרת מול גולן" שהפיק מוזיקלית אבי אדריאן.

 גידישרון

בשנת 1982 הוציא שרון את סינגל סולו הבכורה שלו ללא הלהקה – "אהבה כפרית" שהושמע תדירות ברשת ג' ובאותה שנה הוציא את אלבום הבכורה – "פילוסופיה" שכלל להיטים כמו "בית חם", "שמיניסטית בכיתה" ו"אריק אינשטיין על 45" שכלל מחרוזת בביצועו ללהיטיו של אינשטיין.

 

"אני זוכר שכש'אריק אינשטיין על 45' יצא לרדיו, השדרן אלי ישראלי אירח את אריק אינשטיין ואותי ברדיו והשמיע שירים שלו ושלי וניסה למצוא מי שר מי. השוו בינינו כי היה לנו קול כמעט זהה. השיר הוקלט בהשפעת תקליטי 'על 45' הלועזיים שכללו מחרוזות להיטים בינלאומיים באותה תקופה", מספר שרון.

 

עם ההצלחה החל להופיע בתכניות טלויזיה שונות בהן "זהו זה" וכדבריו הוריד באותה תקופה את הכיפה הסרוגה כי זה לא השתלב עם התעשייה, כטענתו.

בשנת 1984 החליט לקחת פסק זמן ממוזיקה. "התאכזבתי מאד כי העיתונים דחו אותי ולא כתבו עליי, ואם כתבו אז ביקורות מוזיקה קטלניות. הרדיו אהב אותי אבל העיתונות לא כל כך פרגנה לי אז התייאשתי והחלטתי לרדת קצת מעסקי המוזיקה", מספר.

 

באמצע שנות ה-80 התחזק שוב בדת, פנה ללימודי מוזיקולוגיה באוניברסיטה ובשנת 1993 הוציא אלבום ראשון שלו כדתי-חרדי – "לחיות לנצח" שכלל בין השאר דואט עם המוזיקאי אילן דמרי מלהקת "המדרגות". את האלבום בתקופה ה"חילונית" שלו הוא מעדיף לא לזכור. "בקהילה הדתית, אלבום שנעשה בחיים החילוניים שלך הוא כמו 'כתם' שאתה מעדיף שלא יידעו עליו. רק מי שמבפנים יכול להבין", מסביר.

לאורך השנים שימש שרון בעיקר כשדרן רדיו דתי וביסס מעמדו כמומחה בפיוטים יהודיים. הוא שידר בשנות ה-90 בערוץ 7 הדתי, בהמשך עבד ברדיו "קול חי" ובשנים האחרונות עמל ברדיו "מורשת" בתחנת "קול ישראל".

 

בימים אלו פתח חברת הפקות לקריינות וג'ינגלים משל עצמו ("גידי שרון הפקות"). ב-25 השנים האחרונות לא הקליט שירים חדשים, אך מוסיף לכתוב ולהלחין עד עצם היום הזה.

 גידי שרון היום

 

תודה מיוחדת לגידי שרון שהתראיין ותרם מידע לצורך תיעוד סיפורו במסגרת פרויקט "דודיפדיה" – פרויקט תיעוד המוזיקה הישראלית.

 

תודה לסטיב ראש על התמונה ה"חילונית" של גידי שרון מעטיפתו האחורית של תקליטו – "פילוסופיה" (1982).

 

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית.