יאסו מאקיס- סיפורו של הזמר היווני-ישראלי מאקיס- מראיין ומתעד: דודי פטימר

רשומה רגילה

תיעוד נדיר ובלעדי של מאקיס, זמר יווני שהתגורר והופיע בישראל למשך 25 שנה והיה חלק בלתי נפרד מסצנת המוזיקה היוונית בישראל בשנות ה-60, ה-70 וה-80. ראיינתי אותו בראיון בלעדי ממשכנו בפלורידה, ארה"ב

20200118_192031

מאקיס דלטיס נולד בשנת 1941 ביוון. הוא החל להופיע כבר בגיל 8 וכנער החל להקליט ביוון תקליטים כשהוא מלווה עצמו על בוזוקי ושר.  כדבריו, בגיל 17 כבר היו מאחורי 18 תקליטונים. בשנת 1967 הגיע לישראל בכדי להופיע במועדון "קפה אתונה" למשך שלושה חודשים. כיוון שבעלי המקום התלהבו ממנו, הציעו לו להישאר להופיע במועדון באופן קבוע. לאור ההצלחה, עבר להתגורר בישראל והשתכן בבת ים. "הייתי מקבל 40 דולר ללילה. כשאריס סאן עזב את הארץ ולפני שטריפונס בא לארץ, העבירו אליי את העבודה של אריס. תוך זמן קצר עם חברת 'האחים אזולאי' החתימה אותי על חוזה הקלטות", מספר.

בתחילת ואמצע שנות ה-70 הקליט מאקיס תקליטים כשבמקביל להופעות, הוא לימד מוזיקאים לנגן על בוזוקי. בין ההקלטות שהקליט בישראל: "פרפארה" (שגם הזמר לויטרוס הקליט), "זביסמה ריראמי", "אדיקלה", "אגפימו פלאה", "רובי רובי" ו"אינתה עומרי" (ביוונית). כמו כן הרפרטואר שלו כלל שירים בעברית.

בשנת 1980 פתח בחולון מועדון לילה בשם "צלילי הבוזוקי" אותו ניהל ונהג להופיע בו. בשנת 1992, לאחר שהתגרש, עבר לארצות הברית שם הופיע במועדונים בניו יורק, סאן פרנסיסקו, לוס אנג'לס וכו'.

לאורך השנים הוסיף מאקיס, המתגורר כיום בפלורידה, להקליט ביוונית ובעברית, ומצהיר בראיון: "החלום שלי הוא לבקר ולהופיע בישראל עוד פעם אחת לפני שאמות".

תודה מיוחדת למאקיס שהתראיין היישר מארה"ב לתחקיר לצורך תיעוד סיפורו.

תודה מיוחדת למוזיקאי אברהם פנגס על שקישר בינינו.

תודה מיוחדת למשה צ'יטיאת על שהמיר את תקליטונו של מאקיס מאוספו הפרטי לצורך תיעודו בדפי ההיסטוריה.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית!

סיפורה של הזמרת שולי הרולד – כותב, מתעד ומראיין: דודי פטימר

רשומה רגילה

שולי הרולד הייתה זמרת פולק פופולארית בישראל של שנות ה-60 וה-70. אחרי לא מעט ניסיונות לאתר אותה, הצלחתי לאתרה, לפגושה, לראיינה ולכתוב לראשונה בהיסטוריה את סיפורה המוזיקלי.

20191119_193408

שולמית (שולי) הרולד נולדה בלונדון, אנגליה ליהושע ורחל הרולד, באוגוסט 1945.

כיוון שגדלה במשפחה דתית, היא ואחיה הצעיר, שמואל הרולד, מוזיקאי וזמר,  כבר מילדות ספגו את ההשפעות החסידיות והשפעות הפיוטים של בית הכנסת "עדת ישראל" בצפון לונדון. אחיה, שמואל, היה סולן במקהלת בית הכנסת המקומי. בילדותה אהבה שולי לשיר בעיקר בבית, כי לא היה נהוג בתקופה ההיא שילדה דתייה תשיר.

בסוף שנות ה-50, כשאחיה החל לנגן על גיטרה, הם נהגו לשיר ביחד, כשהוא מנגן ושר והיא שרה.

בשנת 1962, בהיותה בת 16,  לאחר הכשרה בתנועת בני עקיבא בלונדון, עלתה הרולד לבדה לישראל. היא הגיעה לקיבוץ "עין הנצי"ב" בעמק בית שאן, שם שהתה כשנה וחצי ובנובמבר 1964 חזרה לאנגליה. בשנת 1965 שבה לישראל והפעם הגיעה לקיבוץ "עין צורים".

בתחילת 1967 אחיה קפץ לבקר אותה בישראל וכמו בלונדון, גם בקיבוץ הם נהגו לשיר ביחד להנאתם. חברי הקיבוץ כתבו מכתב להפקת תכנית הרדיו הפופולארית דאז – "תשואות ראשונות" (תכנית הכישרונות הצעירים של "קול ישראל") והמליצו להם לבחון את האח והאחות הבריטיים.

IMG-20191119-WA0060

לאחר האודישן, בו שרו את "אי החלומות" של דאסטי ספרינגפילד, התקבלו שולי ושמואל והופיעו בערב הכישרונות שנערך ב"בית המורה" בתל אביב. הצמד שר את "אי החלומות", "יש לי גן" (לחן:שמואל הרולד) ועוד שיר של ג'ואן באזז. מי שהופיעה באותו הערב הייתה גם חוה אלברשטיין הצעירה. זו למעשה הייתה הפעם הראשונה שהושמעה הרולד ברדיו.

זמן קצר לאחר אותה הופעה, כששמואל כבר חזר ללונדון ושולי חזרה לקיבוץ, פרצה מלחמת ששת הימים. עם סיומה, החלה הרולד לקבל פניות להופעות והקלטות שונות. התחנה הראשונה שלה הייתה הופעה בהיכל התרבות בתל אביב של מיטב הכישרונות שהתגלו ב"תשואות ראשונות".

הרולד באותה תקופה אהבה את צמד הפרברים ובהופעה של הצמד ב"צוותא", פגשה פעם ראשונה את הגיטריסט פיטר קולמן והשניים החלו להופיע ולעבוד על שירים כשהוא מנגן ומעבד והיא שרה. השיר הראשון שהקליטו יחד היה "אם צו הגורל" (1967). השניים החלו להופיע בערבי מוצאי שבת במועדון פולק מקומי בתל אביב.

בהמשך קיבלה הצעות ממוזיקאים כנעמי שמר, נורית הירש, נועם שריף, נחום היימן וכו' והוצע להרולד חוזה הקלטות בחברת התקליטים CBS.  בתקליט שירי מלחמת ששת הימים שיצא בחברת התקליטים בשנת 1967, הקליטה הרולד גרסה באנגלית לשיר- "ירושלים של זהב". באותה תקופה גם החלה להופיע בפני חיילי צה"ל במוצבים השונים ובשלל קיבוצים ומועדונים.

בשנת 1968 שרה בפסקול הסרט "הדיבוק" את "הנך יפה רעייתי" שהלחין ועיבד נועם שריף. באותה שנה הקליטה את השיר "כפות רגלייך", לחנה של נעמי שמר למילותיו של פנחס שדה למחזה שהועלה בתיאטרון "עידן" וכתב שדה:  "החיים כמשל".

בשנת 1969 הוציאה חברת CBS לשולי הרולד את תקליטונה הראשון – "יש לי גן" שכלל ארבעה שירים שעיבד פיטר קולמן- "יש לי גן" (לחן: שמואל הרולד), "שאנו למדבר", "חורשת האקליפטוס" ו"מחול ליום שבת". באותה שנה הקליטה גרסת כיסוי משלה ל"יחזקאל" שהלחין שמוליק קראוס והקליטה "החלונות הגבוהים". כמו כן הקליטה גרסה אנגלית ל"עיר לבנה" של נעמי שמר.

בתחילת 1969 נסעה לארצות הברית בכדי ללמוד מוזיקה באופן מקצועי ובמשך 3 שנים הופיעה שם באירועים ובמועדונים והתמקצעה מבחינה מוזיקלית. כמו כן, במהלך הופעותיה במרתה'ס ויניארד, הקליטה שיר עם הזמר האמריקאי הידוע ג'יימס טיילור.

עוד בטרם נסעה לארה"ב, סיימה להקליט את אלבומה הראשון (והיחידי)- "שולי הרולד" שיצא בסוף אותה שנה וכלל שירים בעברית ובאנגלית בעיבודיו של פיטר קולמן.

בשנת 1971, במהלך ביקורה בישראל, הקליטה עם בני אמדורסקי את הדואט- "האם תהיי אשתי?". כמו כן, הקליטה באותה שנה את השיר "שרקי, בתי, שרקי!" בעיבודו של אלכס וייס.

בשנת 1973 חזרה לישראל בכדי להופיע בפני חיילים בזמן מלחמת יום הכיפורים. באותה תקופה הופיעה בתכנית טלוויזיה מיוחדת שצולמה לערוץ הראשון בזמן המלחמה ובה שרה בביצוע חי את "חורשת האקליפטוס".

בשנת 1974 יצאה לסיבוב הופעות בהולנד ובצרפת ובהמשך הוזמנה להקליט באנגלית שיריו של נחום היימן בליווי תזמורת הרדיו של בלגיה. בבלגיה גם זכתה במקום ראשון בפסטיבל שירים צרפתיים עם השיר – "כשהמשורר מת"  של ז'ילבר בקו.

בין השנים 1975-1985 הפסיקה הרולד לשיר והתמקדה בעיקר בציור ובשלל עבודות. בתקופה הזו גרה בבריסל, בלגיה. בשנות ה-80 הצטרפה כזמרת למקהלה קלאסית מקומית בבלגיה ושרה שם 18 שנה , בין היתר כסולנית המקהלה בהקלטותיה. כמו כן, עבדה באותן שנים באיחוד האירופי.

בשנת 2003 חזרה להתגורר בישראל והשתכנה בנתניה. הרולד הופיעה קצת וכיום בעיקר שרה בחוג המשפחתי.

20191119_193958

תודות: תודה מיוחדת לשולי הרולד ושמואל הרולד שהתראיינו וסיפרו לי את סיפור חייה המוזיקליים של שולי.

תודה מיוחדת להילה הרולד, נכדתו של שמואל, שבזכות עבודתה בבית הספר במסגרת תכנית הקשר הרב דורי איתרתי את שולי.

תודה מיוחדת ללאה הרולד ומשפחתה שאירחו בביתם את המפגש בין שולי ושמואל לביני.

תודה מיוחדת לבית התפוצות על פרויקט "הקשר הרב דורי" שבזכותו הצלחתי לאתר את שולי, אחרי לא מעט שנים של ניסיונות לאתרה לצורך תיעוד סיפורה המוזיקלי בדפי ההיסטוריה.

20191119_193157

20191119_193213

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית!

 

 

 

 

 

 

גיטרה ובס- סיפורו של המוזיקאי פול רוט- כותב ומתעד: דודי פטימר

רשומה רגילה

פול רוט , יוצא להקת פיקוד צפון, נחשב לאחד הבסיסטים והגיטריסטים הבולטים בסוף שנות ה-60 ולאורך שנות ה-70 וה-80 כשהוא ניגן עם מיטב אמני ישראל והשתתף בהמון הקלטות מיתולוגיות. הוא בנו של המנצח והמלחין לסלו רוט ואביו של המוזיקאי פיטר רוט

פול רוט 1

פול רוט נולד בעיר טימישוארה, רומניה בשנת 1950. אביו הוא המנצח, מוזיקאי, מלחין, פסנתרן, מעבד ומתזמר הבינלאומי לסלו רוט. אמו, כדבריו, לא עסקה במוזיקה באופן מקצועי אבל אהבה לנגן על פסנתר.

בשנת 1960, בהיותו בן 10, עלה עם משפחתו לישראל. המשפחה השתכנה בבת ים. עד גיל 13 פול לא התעסק במוזיקה. עם זאת, כבר כילד קטן התלווה לאביו שניצח, בין השאר, על תזמורת האופרה הרומנית הלאומית של טימישוארה.

כדבריו, הרגע בו המוזיקה הפכה לאהבתו הגדולה ודבק בו חיידק הנגינה היה בשנת 1963, ברגע בו  שמע לראשונה ברדיו דרך הטרנזיסטור את הביטלס. בהמשך שאר מוזיקת הרוק והקצב השפיעה עליו.

 

עקב ההתלהבות מהסאונד של הלהקה, ביקש מהוריו גיטרה ובשנת 1965, כשהיה בן 15, הוריו קנו לו גיטרה קלאסית. במשך שנה לימד את עצמו לנגן על גיטרה דרך האזנה אינטנסיבית לתקליטי מוזיקת רוק ופופ ודרך ספר נגינה. אביו, שניצח וניהל מוזיקלית את מקהלת צדיקוב, אפשר לבנו לנגן על גיטרה בהופעותיה של הלהקה כמעין "שפשוף" מקצועי.

כיוון שאביו עבד כמעבד ומנצח בתזמורת "קול ישראל", נחשף פול בתכנית "תשואות ראשונות" (תכנית הכישרונות הצעירים של אותן שנים, כמו "הכוכב הבא" של הסיקסטיז) למוזיקאי והגיטריסט אלכס קרטן, בנו של הגיטריסט המיתולוגי אגון קרטן.

אביו, לסלו, הציע לו ללכת ללמוד גיטרה אצל קרטן באופן מקצועי. בשנת 1966 קרטן החל לעבוד כנגן גיטרה חשמלית בתזמורת שניגנה בהצגה המצליחה של תיאטרון גיורא גודיק – "קזבלן" בכיכובו של יהורם גאון. בשנת 1967, כשקרטן גויס למילואים, הוא סידר לרוט לנגן בהפקת ההצגה. במקביל סידר לו לנגן בהקלטה הראשונה שלו בחיים בהפקה מוזיקלית של רפי בן משה לשיר "הכל בגלל האהבה" (לו הייתי).

"אני זוכר שהתזמורת עשתה חזרות ל'קזבלן' והייתי נוהג לשבת ליד אלכס קרטן וללמוד ממנו איך מנגנים", משחזר רוט, "הייתי מנגן בשקט בזמן החזרות. באחת ההצגות אני זוכר שהוא אמר לי: 'אני הולך עכשיו למילואים. אתה תחליף אותי' והלך. הייתי בשוק גמור.

עוד לא ידעתי לנגן בדיוק באופן מקצועי, ובאחד הקטעים לפני ההפסקה, הייתי צריך לנגן סולו ולא הייתי טוב בזה. פישלתי את זה לחלוטין. בהצגה חיה. הלך הסולו לגמרי. בהפסקה ראיתי שאלכס ישב בקהל ולא הלך באמת. הוא רק בחן אותי. מסתבר שהוא רצה 'לזרוק אותי למים'.

למחרת הוא באמת הלך למילואים וניגנתי במקומו. מדי ערב הייתי מנגן וכל פעם פקששתי קצת, עד שהמנצח של התזמורת התחיל לשאול: 'תגיד, מתי אלכס חוזר?' (צוחק)".

החילוף הזמני הפך לקבוע ורוט ניגן ב"קזבלן" עד שנת 1968. במקביל הקים להקת קצב (ללא שם) יחד עם כמה חברים, בהם לואי להב. הלהקה הקליטה כמה שירים באופן פרטי.

בשנת 1968, לאחר שקרטן המליץ עליו בפני רפי בן משה שנחשב למנהל המוזיקלי של כמה מהלהקות הצבאיות הבולטות, ניגש רוט לבחינה ללהקת פיקוד צפון במעוזה בחיפה. רוט עבר את הבחינה והתקבל ללהקה בשנת 1968.

רוט ניגן על גיטרה חשמלית ועל גיטרה בס בשלוש תכניות של הלהקה: "על הרמה" (1968) בה ניגן בין השאר בהקלטת להיט התכנית – "מלכות החרמון" (עם הסולן מוצי אביב), "קצת מזה וקצת מזה" (1969) ו"מהצפון באהבה" (1970) בכיכובם של יגאל בשן ועדנה לב. בין השאר ניגן בהקלטות "אם תשוב" ו"רגע לפני" עם הסולנית לב ו"לצפון באהבה" ו"מתוק, מתוק" עם הסולן יגאל בשן שזכה בתואר "שיר השנה".

"עם יגאל בשן הייתי מופיע בחלטורות במועדונים בתחנה המרכזית החדשה במהלך השירות הצבאי שלנו, אחרי החזרות", מספר.

בנימה אישית, בשלב זה של הראיון רוט פתר חידה ששנים ניסיתי לפתור אותה ללא  הצלחה, בהקשר של השיר "מתוק, מתוק". ניסיתי כבר כמה שנים להבין ולגלות מי היה המתופף בהקלטה. פניתי ליגאל בשן ז"ל והוא גם לא זכר. רוט פתר לי את התעלומה וסיפר כי מתופף השיר בהקלטה היה בני ליכטנפלד, שמתגורר כבר המון שנים בחו"ל.

ועכשיו נחזור לסיפורו של רוט.  עם שחרורו מהלהקה בשנת 1971, הצטרף להרכב שניגן בהופעות ובהקלטות עם שלישית "הצירוף המקרי" (צילה דגן, דני מסנג ויאיר קלינגר), שלישייה פופולארית שהקליטה כמה להיטים בהם "רוזה מרציפן" ו"בלדה ללוח השנה".

בסוף אותה שנה הצטרף להרכב שניגן בתכנית היחיד  השנייה של חווה אלברשטיין ("חווה אלברשטיין בתכנית יחיד ב'"). בשנת 1973 ניגן בתכנית "נישואין נוסח גירושין" של יוסי בנאי ורבקה מיכאלי.

באותן שנים, נחשב רוט לאחד מנגני האולפנים הבולטים בתקופה, וניגן בתכניות והקלטות של מיטב אמני ישראל בהם יהורם גאון, יוסי בנאי, אריק לביא, יפה ירקוני, אושיק לוי, שושנה דמארי, חווה אלברשטיין, אילנית, אריק סיני ועוד רבים וטובים, כולל בהקלטת הבס בשיר "הפרח בגני" עימו זכה זהר ארגוב במקום הראשון בפסטיבל הזמר המזרחי לשנת 1982. אפילו ניגן בהיכל התרבות עם זמר העם האמריקאי, ברל אייבס. יש לציין כי ניגן לאורך השנים בעיקר על גיטרה בס אבל גם על גיטרה חשמלית וקלאסית.

בזמן מלחמת יום הכיפורים ניגן עם הרכבי הבידור שהופיעו במוצבים השונים בפני חיילים תחת התופת והאש.

בשנת 1979 ניגן במופע "ישראל שרה וצוחקת" בהשתתפותם של יעקב בודו, "הכל עובר חביבי" וכו'.

באמצע שנות ה-80 החליט רוט להוריד הילוך בקריירת הנגינה והתמקד בעיקר בלימוד גיטרה באופן פרטי. למרות זאת עדיין ניגן עם חבריו ובהפקות שונות, אך לא כמו בימי השיא בסבנטיז.

לאורך השנים, למרות שניגן בעיקר להנאתו, פנה רוט לעיסוקים שונים בהם רפואה אלטרנטיבית, עבודה בחנות "מרום לכלי נגינה" וצילום.

אי אפשר לסיים את הכתבה מבלי לציין כי בנו של רוט הוא המוזיקאי, יוצר, מעבד, מלחין וזמר פיטר רוט, ממובילי הרוק הישראלי בשני העשורים האחרונים.

פול רוט 2

תודה מיוחדת לפול רוט שהסכים להתראיין ואפשר לי לתעד סיפורו במסגרת פרויקט תיעוד המוזיקה הישראלית והמוזיקאים הישראלים.

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר-  חוקר המוזיקה הישראלית!

"חביב הקהל"- סיפורו של היוצר והזמר שלמה חביב – מראיין ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

שלמה חביב

במשך לא מעט שנים ניסיתי לאתר את היוצר והזמר שלמה חביב בכדי לראיינו ולתעד סיפורו (לראשונה) במסגרת פרויקט התיעוד שלי, ולאחרונה, אחרי מאמצים לא קטנים, הצלחתי לעמוד במשימה.

חביב נחשב, בעיניי, לאחד מחלוצי מוזיקת הגרוב והפאנק הישראלית, שיריו שיצאו בישראל ובארה"ב היו פורצי דרך והקדימו במובן מסוים את זמנם, וכולי תקווה שבעקבות הראיון הזה שקיימתי עימו, דור חדש של חובבי מוזיקה ייחשף ליוצר, הזמר והפרפורמר ובעיקר לשיריו הנהדרים.

שלמה חביב נולד בחדרה וגדל בחיפה. הוא נולד בעצם כשלמה מיכאלי, ובשלב מסוים שונה שם משפחתו לשלמה חדיד. כשהתפרסם, דליה הלר מרדיו "קול ישראל" הקריאה בטעות את שם משפחתו כ- 'חביב'. הוא אהב את השינוי והתפרסם כ'שלמה חביב' אז החליט להשאיר שם משפחה זה. ‏אחיו הקטן אבי (אברהם) חביב גם זמר ואף הוציא תקליט בסוף שנות ה-70 שכלל את הלהיט ״קחי״.

דודו, סאלח אשבלי, היה זמר נודע בעיראק. "בבית שמענו ברדיו לא מעט שירים מגוונים, בין אם זו מוזיקה מהבית ובין אם אלה שירים עבריים ושירי רוקנרול", מספר חביב בראיון מיוחד שקיימתי עימו בקו ישראל-ארצות הברית.

את כישרונו המוזיקלי גילה בהיותו בכיתה ח'. "עד אותו רגע מה שעניין אותי היה בעיקר ספורט. ויום אחד חבר שלי לספסל הלימודים, שלא היה לו חוש קצב יותר מדי טוב, הציע לי שנקים צמד. אני תופפתי והוא שר. אהבנו לשיר את 'מה הוא עושה לה' של הגשש החיוור. בשלב הזה גיליתי שיש לי כישרון גם למוזיקה וגיליתי משיכה לכלי נגינה. בתקופה שלי לא היו בתי ספר למוזיקה אלא היו להקות קצב כמו 'האריות' ו'הצ'רצ'ילים'״.

בגלל שישראל הייתה אז קטנה, ראינו את חברי להקות הקצב האלה ככוכבים של העולם. הייתי קונה תקליטים מאירופה ולומד מהם, ככה נחשפתי לביטלס, לפינק פלויד ולשאר הלהקות".

בתקופה הזו אתה מופיע?

"הצמד עם החבר שלי לא שרד, המשכתי להתמקד בספורט אבל שרתי בעיקר בחתונות ובאירועים משפחתיים. נמשכתי אז למוזיקה אנגלית, צרפתית ואיטלקית ואמנם שרתי בעברית, אבל כנער פחות נמשכתי לזה יותר מדי בתקופה ההיא. אני זוכר שבניתי גיטרה פשוטה בעצמי, הייתי מנגן תקליט של להקת הביטלס ומנגן ושר. למדתי מוזיקה לבד. לקראת הגיוס גם הופעתי במועדונים בחיפה כמו במלון 'דן כרמל', אחרי מייק ברנט".

את שירותו הצבאי התחיל חביב כחייל קרבי, אך במהלך נסיעה לבסיס שלו, פגש בכוריאוגרף והמנהל המוזיקלי שלמה "רוזה" רוזמרין. "התחלנו לדבר במהלך הנסיעה וסיפרתי לו שאני אוהב מוזיקה ואני רוצה להופיע. הוא אמר לי שהם מקיימים אודישן בצוות הווי סדנאי השריון כי הסולן הראשי השתחרר, ניגשתי בעידוד 'רוזה' לאודישן והתקבלתי".

חביב הצטרף לצוות באמצע הצגת תכניתו הראשונה – "על שחורים וירוקים" ואז כיכב כסולן הצוות בתכניתו – "עולם חדש" (1972) שזכה ללהיטים "באשמורת שלישית" (הסולו הגדול של חביב בלהקה) ו"מכתב לאלוהים" (אלוהים שמור על אמא).

צוות הווי סדנ שרי שלמה חביב.png

 

עם שחרורו מהלהקה בשנת 1973, כשהוא מופיע עם להקת ריקודים חיפאית כזמר וכמתופף , פנה אליו האמרגן אברהם דשא פשנל והציע לו חוזה טאלנט לחמש שנים. רגע לפני שחביב חתם על חוזה, הוא נסע לבקר חבר שלו בקונטיקט בכדי לטייל פעם ראשונה בחו"ל.

"הייתי מאד מיואש בקונטיקט, קפאתי מקור והחלטתי לחזור לישראל. בדרך לשדה התעופה עברתי בניו יורק כשבכיסי רק 300 דולר", משחזר, "ואז פגשתי שם איזה ישראלי אחד שהציע לי לגור חודש בדירה שלו תמורת 300 הדולר. הסתקרנתי לספוג עוד את אמריקה, למרות שבקושי היה לי כסף לאכול בתקופה הזו. הייתי ביישן מאד אבל ניסיתי לברר היכן יש מועדון ישראלי שבו אוכל לנסות להופיע. ואז גיליתי מקום פרסי-יהודי בשם 'דרוויש' שבו היו מבלים ישראלים. שכנעתי את בעל המועדון לתת לי צ'אנס להופיע, הופעתי, הוא אהב אותי מאד וקיבל אותי מיד לעבוד שם".

בשנת 1974 קיבל הצעה מישראלי בשם מני דבורמן, מנהל מועדון "הפינג'אן" (מועדון ישראלי ידוע בארצות הברית בו הופיעו בין השאר גם גבי שושן, רבקה זהר, עוזי פוקס ורן אלירן), להופיע אצלו כזמר בית במועדון. "הופעתי שם כשנתיים וזה זכה להצלחה ובהמשך דבורמן פתח מועדון יותר גדול והתחלתי להתפרנס טוב יותר ואפילו לחסוך כסף (צוחק)".

בשנת 1976, אחד מלקוחות מועדון הפינג'אן, הציע לחביב להפוך שותף בהקמת מועדון חדש בניו יורק שנקרא – David's Harp ("כינור דויד"). כיום המועדון נחשב למועדון ג'אז ניו יורקי בשם Blue Note. חביב הופיע וניהל את המועדון עד שנת 1979.

״David’s Harp הפך ‏להצלחה גדולה. התורים בכניסה היו לעיתים משתרעים על 2-3 רחובות. הגיעו למועדון כל הסלבס בהם‏ שחקני כדורגל כמו דקו פלה וקרלוס אלברטו, זמרים כמו פול מקרטני, וג'ון לנון, שחקנים ואנשי קולנוע הוליוודים כמו סטיבן ספילברג", מספר חביב, "התחלתי להכיר את העולם האמריקאי ובשנת 1977 הוצאתי תקליט בשם 'לבנה אהבתי' בהפקתו המוזיקלית של אלברט פיאמנטה. זה אלבום שחלקו בעברית וחלקו באנגלית. בדיעבד הוא הקדים את זמנו".

בשנת 1979 קפץ חביב, במהלך ביקור מולדת, להופעה בפסטיבל הזמר המזרחי שם ביצע את "שיר שלום". "אז לא הסתכלו בארץ יפה על זמרים ישראלים שמצליחים בחו"ל, כי הם נחשבו 'יורדים', למרות שדאגתי ואני עדיין דואג לייצג את ישראל בכבוד".

בשנת 1982 זכה בפרס "זמר הפופ של השנה בפלורידה" וקיבל את ה-Carbonell Awards. הוא הופיע במועדונים הידועים דאז Super Club at the Conover Hotel וב – Fountain Blue.

בשנת 1984 שחרר חביב את אלבומו השני – Sings His Own שכלל יותר שירים עבריים מאשר לועזיים ונטה לכיוון הפאנק, הגרוב והדיסקו הישראלי, בו נכללו הלהיטים כ"יצאתי לחפש אהבה", "דרור יקרא", "בלעדייך" ו"מבול של אהבה". באלבום זה שילב מוזיקה מערבית עם אלמנטים מזרחיים.

במחצית שנות ה- 80 שיחק חביב ‏בתפקידים ראשיים בהצגות "אוף ברודוויי" "כנר על הגג", "אוויטה" ובהצגה They're Playing Our Song מאת ניל סיימון.

במהלך הקריירה שלו הופיע חביב שלוש פעמים ב"קרנגי הול" היוקרתי שבניו יורק, וברחבי העולם: בצרפת (באולימפיה), במרוקו, ברזיל, ונצואלה, מקסיקו ובשלל מקומות פופולאריים, כשהוא מככב גם בתכניות טלוויזיה מקומיות בארצות הברית.

חביב הוציא עד כה 8 אלבומים: "לבנה אהבתי" (1977), "שר משיריו" (1984), "ההרים רקדו כאלים" (1997), "אתה אחד" (1999), "פגישה מחודשת" (2003), "חביבי" (2011), "חמסה” (2014) , ו-International Collection Monamur (2017).

איך בישראל קיבלו אותך?

"התקשורת הישראלית לא דיברה עליי, וכל פעם שניסיתי, העדיפו לדחוף זמרים יותר ישראלים מהארץ. אני לא בא בטענות כמובן, זה חלק מהביזנס".

מה אתה עושה בימים אלו?

"אני מופיע המון ויש לי את שני ילדיי: הבן שלי, מייקל חביב הוא מוזיקאי מדופלם ומופיע, ובתי, לינדה חביב שהיא זמרת מעולה. בסופי שבוע הם מופיעים יחד איתי".

שלמה חביב היום.png

*תודה מיוחדת מכל הלב לשלמה חביב על שהסכים להתראיין ולתרום את סיפור פועלו המוזיקלי המרתק לצורך תיעודו בדפי ההיסטוריה!

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר- חוקר המוזיקה הישראלית!

סיפורו של נגן הג'אז ישראל "סאם" פינשטיין – כותב, מראיין ומתעד: דודי פטימר

רשומה רגילה

ישראל ("סאם") פינשטיין (יליד 1928) הוא מוזיקאי ונגן ג'אז שפעיל בסצנת מוזיקת הפופ, המוזיקה הקלאסית ומוזיקת הג'אז בישראל החל מסוף שנות ה-50

סאם פינשטיין

הוא נולד כסאם (סמי) אבניאון בארצות הברית בשנת 1928. את השכלתו המוזיקלית רכש כבר מילדות כשלמד, במהלך לימודיו בבית הספר, גם בקונסרבטוריון בארה"ב ובמסגרת זו למד לנגן על שלל כלי נגינה, בהם: קונטרבס, כינור, גיטרה, פסנתר, טובה, טרומבון ומפוחית פה.

 

בשנת 1946 התגייס לצבא האמריקאי ושירת בניו אורלינס בתזמורת חיל אוויר האמריקאית כנגן טובה וקונטרבס. עם שחרורו מהצבא בשנת 1949 השתכן בוויומינג ולימד והדריך את תזמורת הנוער המקומית בעיר, כשבמקביל הופיע בתזמורת מקומית שניגנה מוזיקת ריקודים סלוניים, ג'אז, סווינג, בלוז וקאנטרי.

 

בשנת 1959 עלה עם אשתו לישראל והתגורר בירושלים. עבודתו הראשונה כמוזיקאי בארץ הקודש הייתה ככנר ונגן טובה בתזמורת "קול ישראל" בניצוחו של גארי ברתיני. בשנת 1960 ניגן בתזמורת שניגנה בפסקול הסרט הישראלי הנודע "איי לייק מייק".

באותה שנה הצטרף לרביעית ג'אז שהקים מוזיקאי הג'אז מל קלר ב"רשות השידור" וכללה מלבד קלר (סקסופון וקלרנית) גם את  דני גוטפריד (פסנתר), מל לייפמן (תופים) ופינשטיין (קונטרבס). הרביעייה במתכונת זו אף השתתפה בפסטיבלי ג'אז מקומיים בבית ציוני אמריקה בתל אביב ובאולם הקונגרסים בחיפה. במסגרת הרביעייה, ניגן פינשטיין גם עם אגדת הבלוז ג'וש ווייט שהגיע להופעה בישראל בשנת 1960.

 

בסוף שנת 1961 עזב פינשטיין את הרביעייה (מי שהחליפו היה המוזיקאי אלכס וייס) ועבר עם משפחתו להתגורר בקריית טבעון. שם, רחוק מהמרכז, התפרנס בעיקר כמורה למוזיקה ולנגינת גיטרה וכינור בקיבוצים השונים. בין תלמידיו באותן שנים: השחקן מאיר סוויסה והשחקנית מיכל בת אדם.

 

במקביל לעבודתו כמחנך, הוסיף לנגן, בעיקר כנגן קונטרבס בהופעותיו של אפי נצר ובשלל פרויקטים בראשם ניגן בפסטיבל הזמר והפזמון לשנת 1965 שהתקיים בבנייני האומה בירושלים.

בימים אלה מוסיף פינשטיין ללמד מוזיקה בקריית טבעון ולהופיע, כשהוא באופן קבוע מנגן עם תזמורת בהוד השרון בה מנגן גם בנו הטרומבוניסט, אבי אבניאון.

 

תודה מיוחדת לישראל ("סאם") פינשטיין על שהסכים להתראיין ולמסור לראשונה את סיפור חייו המוזיקלי לצורך תיעודו בדפי ההיסטוריה.

פינשטיין 2.png

תודה מיוחדת לאריאל אבניאון על תמונות הארכיון

 

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית!

סיפורו של המתופף החיפאי יגאל סלע – כותב, מתעד ומראיין: דודי פטימר

רשומה רגילה

יגאל סלע – מתופף, סקסופוניסט וכנר שליווה את סצנת המוזיקה החיפאית משנות ה-50 ועד שנות ה-80.

יגאל סלע 1.png

יגאל סלע נולד ברומניה בשנת 1932 כיגאל סולומונוביץ'. בגיל 5 וחצי החל ללמוד לנגן על כינור וניגן  בתזמורת בית הספר ברומניה. בנעוריו ניגן גם בתזמורת נוער על תופים.

 

בשנת 1948, בהיותו בן 16, עלה עם משפחתו לישראל והמשיך את לימודי הכינור במכון למוזיקה בחיפה על שם דוניה וייצמן. משפחתו השתכנה אז בחיפה. הוא למד כינור עד גיוסו לצבא בשנת 1950.

 

את שירותו הצבאי עשה תחילה בחיל אוויר, אך בהמשך הועבר ליחידה 169 של שומרי החומות בירושלים. את שירות המילואים עשה בתזמורת חיל הים, שם שירת יחד עם אחד, שמוליק קראוס.

יגאל 4.png

עם שחרורו מהצבא החליט "לנטוש" את הכינור והחל ללמוד לנגן על סקסופון ובהמשך תופים, כדי להתברג יותר בקלות בתעשייה. בשנות ה-50 עברת את שם משפחתו ל"יגאל סלע" כדי להישמע יותר "ישראלי".

 

בשנות ה-50 ניגן בתזמורות חתונות מקומיות בחיפה, בהן תזמורתו של זיגי זלמנוביץ'. בשנת 1960 הצטרף כמתופף לתזמורת מועדון התיאטרון בחיפה שם הופיעו מיטב האמנים אותם ליווה סלע בהם אריק אינשטיין, שמוליק קראוס, יפה ירקוני, עפרה חזה, יוסי בנאי, יגאל בשן, פרדי דורה, ג'אקומו וילה, מרסל ריקרדו, מוני עמרני ועוד רבים וטובים כשעבור יגאל, כדבריו, השיא היה כשליווה את להקת הגוספל האמריקאית "הגולדן גייט קווארטט" שהגיעה לחיפה.

יגאל סלע 3.png

סלע ניגן במסגרת תזמורת מועדון התיאטרון למשך 22 שנה עד שנת 1982, למעט פסק זמן של שנתיים, בין השנים 1966-1968 במהלכן ניגן במלון "דן כרמל" בלהקת "אמני השמיים" (יחד עם הקלידן קובי ארליך, הגיטריסט סימון לוי והסקסופוניסט יואל קוקל) שנקראה גם The Skymasters והופיע קבוע עם הזמר ג'ו ישראל ובהמשך עם מייק ברנט. הלהקה תועדה בהקלטות פרטיות שנמצאות בערוץ היוטיוב של דודי פטימר.

אגב, כשברנט נסע להופעות עם להקת "כרמון" בחו"ל, הוא אימץ את שם משפחתו של סלע ונשא את שם הבמה "מיכאל סלע".

יגאל סלע 2.png

 

בשנות ה-70 ובעיקר משנת 1982, אחרי שהפסיק לעבוד בתזמורת של מועדון התיאטרון בחיפה, התמקד סלע בעיקר בלימוד תיפוף וטיפח דורות של מתופפים. בשנת 1999 יצא לפנסיה.

 

סלע מתגורר כיום בחיפה.

תודה מיוחדת ליגאל סלע על שניאות לפגוש אותי ולגולל בפניי את סיפור חייו המקצועי לצורך תיעודו בדפי ההיסטוריה. תודה מיוחדת גם למריאן רוזנברג שהתלווה לפגישה וסייע בתחקיר ובראיון.

יגאל 5.png

כתב, ערך, תחקר, ראיין ותיעד: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית!

"נגני נגני גיטרה"- סיפורו של הגיטריסט והבסיסט מקס הולבן – כותב ומתעד: דודי פטימר

רשומה רגילה

מקס הולבן (1919-1998) – גיטריסט ובסיסט שפעל בסצנת הג'אז, הפופ והסווינג המקומית בשנות ה-50 וה-60

מקס הולבן 1

מקס הולבן נולד באוקטובר 1919 בבוקרשט, רומניה. בהיותו בן 10 החל ללמוד לנגן על גיטרה ובשנות ה-30, בנעוריו, ניגן על גיטרה בתזמורות מקומיות בעיר הולדתו בעיקר במועדון ה"מלודי בר". בהמשך למד לנגן גם על בס ותופים.

 

בשנת 1950, בהיותו בן 31, עלה לישראל והתגורר בחדר במלון "הנמל" בחיפה. בשנת 1951 עבר מחיפה להתגורר בשכונת רמת חן שברמת גן. בהיותו במרכז, ניגן במועדון ה"ריביירה" בבת ים ובהמשך בשאר המועדונים ובתי המלון שבאזור.

 

באמצע שנות ה-50 השתלב בסצנת הפופ, הג'אז והסווינג וניגן בין השאר בתזמורתו של משה "פי סי" אושרוביץ בעיקר במלון  "שרתון". בתחילת שנות ה-60 ניגן בתזמורתו של הנרי קורד (קדוש). באמצע שנות ה-60 ניגן בתזמורתו של פאול קוסלה.  בין השנים 1966-1971 ניגן בתזמורת מלון "אוויה". כמו כן,  ניגן בהרכב עם אהרל'ה קמינסקי במועדון הג'אז -"בר-ברים".

 

הולבן 3.png

באותה תקופה ניגן עם אמנים ישראלים ואמנים מחו"ל בהם:  עדנה גורן, יפה ירקוני, בייב וואלאס, ג'טה לוקה, פרדי דורה, ליונל צ'יבוטרו (שהופיע גם בשם יעקב סנדלר והולבן ניגן בתקליטיו גם), הזמרת הבריטית ג'קי טרנט (שהופיעה בישראל) ועוד. במסגרות אלה ניגן גם על בס, גם על גיטרה אקוסטית וגם על גיטרה חשמלית.

 

באמצע שנות ה-50 ניגן גם בתיאטראות הסאטירים "לי לה לו" ו"דו רה מי" וכן בתזמורת התיאטרון הרומני-ישראלי.

הולבן 2

בשנות ה-50 וה-60 התפרנס, לצד הנגינה במועדונים, כמורה לגיטרה. אחת מתלמידותיו הייתה ילדה בשם ציפי שביט. בהמשך פנה לעסוק בחשבונאות.

 

בשנת 1976 עבר להתגורר בבוסטון, ארה"ב. הוא נפטר בארה"ב ב-5 בנובמבר שנת 1998, בגיל 79.

 

תודה מיוחדת לבנו של מקס, דני הולבן, שפגש אותי וגולל בפניי את סיפורו של אביו לצורך תיעודו בדפי ההיסטוריה ב"דודיפדיה" ותודה מיוחדת לנכדו של מקס, מיכאל הולבן, על כל העזרה.

דני הולבן

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית

"חצוצרת הקסם"- סיפורו של המוזיקאי והמלחין אברהם דיאמנט – כותב ומתעד: דודי פטימר

רשומה רגילה

אברהם דיאמנט (1912-1988 – שנים משוערות) היה מוזיקאי, מלחין ומעבד ישראלי שפעל בין שנות ה-20 ועד שנות ה-80 בסצנת המוזיקה הישראלית, בייחוד הסווינג, הג'אז, האופרה והמוזיקה הקלאסית

20190814_191311

אברהם דיאמנט נולד בשכונת מאה השערים בירושלים בשנת 1912 (בערך) לאב שהוא רב וצורף, אחד מבין חמישה אחים ושתי אחיות. ממול מקום מגוריו הייתה תחנת משטרה של המנדט הבריטי ובה הייתה תזמורת צבאית של הצבא הבריטי.

 

בילדותו ונעוריו למד דיאמנט לנגן על חצוצרה בצורה אוטודידקטית. בהמשך למד לנגן גם על אקורדיון, פסנתר וקונטרבס. בסוף שנות ה-20, בהיותו נער, הצטרף כחצוצרן לתזמורת המשטרה הצבאית הבריטית ועימה הופיע בבתי הקפה השונים. בהמשך התגייס לתזמורת המשטרה והופיע עימה גם בחו"ל.

20190814_190944(0)

בשנת 1938, כשהיה כבר בעל ואב, עבר עם משפחתו לתל אביב והחל לנגן בתזמורות שונות שהופיעו בבתי הקפה השונים באזור המרכז (קפה "פנורמה", קפה "גינתי", קפה "פילץ"). סגנון המוזיקה שניגן הייתה אז בעיקר ג'אז, סווינג, מוזיקה קלאסית, אופרה ומוזיקה פופולארית לריקודים. בין השאר ניגן בתזמורתו של יונה אילן ויחד עם התזמורות של מנשה ואיציק בהרב, התזמורת של פיסי אושרוביץ' ועוד.

 

עם התזמורות הללו נהג להופיע מדי פעם בסיבובי הופעות בביירות. ( כן, כן ביירות).

תזמורת אברהם דיאמנט ביירות לבנון

 

במקביל, ניגן בשנות ה-40 וה-50 באופרות של אדיס דה פיליפ ובאופרה הישראלית של מרדכי גולינקין. כמו כן, ניגן בתזמורת של תיאטרון "הבימה" בהצגות -"אמא קוראז' וילדיה" ו"זעקי ארץ אהובה" וכן בתזמורת של תיאטרון ה"קאמרי". לעיתים ניגן גם כמחליף בתזמורת הפילהרמונית הישראלית.

תזמורת יונה אילן

באותה תקופה החל לכתוב ולהלחין מוזיקה מקורית והחל לעבד מנגינות לתזמורות עימן ניגן. בין האמנים עימם עבד ולהם יצר שירים: יפה ירקוני, טובה פירון, פרדי דורה, אמה טאובר, דוד ביטרן, אליה בלקין, מרדכי בן שחר, יהושע שטיל ועוד מכוכבי הג'אז והפופ של התקופה.

בין השירים שהלחין: "אלייך ארצי המכורה" (שביצעה אמה טאובר פרידמן), "בין הרי ירושלים" ו"בת הרים" (שביצע יהושע שטיל), "אל מול הפלאים", "מי אנחנו" ו"הנודד" (שביצע אליה בלקין), "זמר חג", "כולנו לך סלע מולדת" ועוד.

בין השירים הבולטים שעיבד מוזיקלית: "שתוק שם דובי" ו"בנות בנות", להיטי הבוגי ווגי הגדולים מתחילת שנות ה-50 של הזמר דוד ביטרן.

בשנות ה-60 ניגן בתזמורת הבידור של "קול ישראל" ועיבד מנגינותיה. בשנות ה-70 ושנות ה-80 עבד בתל אביב כפקיד בחברה שטיפלה בילדים חולי אסטמה.

 

דיאמנט נפטר בשנת 1988 (בערך) בהיותו בן 76. הוא כתב מנגינות עד יומו האחרון.

יורם דיאמנט.png

 

תודה מיוחדת ליורם דיאמנט, בנו של אברהם, על שגולל בפניי את סיפור חייו של אביו בכדי לתעד את סיפורו לראשונה בהיסטוריה. תודה מיוחדת גם לקובי דימנט על יצירת הקשר עם אברהם.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית!

 

 

סיפורה של הזמרת והשחקנית רותי ביקל – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

רותי ביקל (שגיא), זמרת ושחקנית שבלטה בשנות ה-60 וה-70. הייתה חברה בלהקת הנח"ל, בלהקת "האחיות שמר", להקת "כרמון", "חמישיית הכרמלים" ו"להקת תל אביב". שיר הסולו המוכר ביותר שלה הוא "עולם יפה"

 

רותי ביקל

רותי ביקל נולדה בנתניה בשנת 1945. היא גדלה  למשפחה מוזיקלית בה נהגו לנגן, כדבריה, תמיד מוזיקה של מחזות זמר ומוזיקה קלאסית. כבר מגיל 3, בהיותה בגן, נמשכה לשיר כשהשיר הראשון ששרה בחייה היה "דוגית נוסעת".

 

בבית הספר העממי נהגה לשיר בטקסים חגיגיים ובהפסקות. בשנת 1958 החלה ללמוד מוזיקה ובעיקר אצל המורה למוזיקה יונה אילן. אילן צירף את ביקל לתזמורת נתניה. בכניסתה לתזמורת, התאהבה בנגינת החצוצרה של אחד הנגנים שם, יעקב פרי שמו (לימים ח"כ) והחליטה כי היא מעוניינת ללמוד לנגן על חצוצרה.

 

ביקל ניגנה בתזמורת עד גיוסה לצבא. בשנת 1963, עם בוא מועדה להתגייס, ביקשה להצטרף כזמרת ללהקת הנח"ל, אך כיוון שבאה עם רקע של חצוצרה, צורפה ללהקה כחצוצרנית בתזמורתה. היא שירתה בלהקת הנח"ל בתכניתה "שמש במדבר", לצד אבי קורן, טוביה צפיר, עליזה יצחקי ויאיר רוזנבלום. ביקל השתתפה כחצוצרנית בהקלטות התכנית שכללה להיטים כמו "מחר", "עוד לא אכלנו", "מטרייה בשניים" ו"מחבואים".

עם שחרורה מלהקת הנח"ל בשנת 1964, פגשה בתל אביב את נעמי שמר וביקשה ממנה לקחת אותה בחשבון כזמרת לאחת ההפקות שלה. בשנת 1965 צלצלה שמר לביקל, הזמינה אותה לאודישן וצירפה אותה ללהקה חדשה שהקימה – להקת "האחיות שמר" שכללה מלבד ביקל את אמנה כהן, דליה אורן ודינה גולן ז"ל.

 

הרביעייה הציגה הרמוניות קוליות נהדרות וביצעה שירים שיצרה עבורה שמר בהן "ארבעה אחים", "בגני נטעתיך", "ואלס להגנת הצומח", "זמר", "פרחי אולי", "החייל שלי חזר" ושני שירים מתורגמים של הביטלס ששמר כתבה להם מילים עבריות: "לא לא לא" (I Should Have Known Better) ו"לרקוד איתך" (I'm Happy Just To Dance With You ).

 

בשנת 1966 השתתפה הרביעייה גם בפסטיבל הזמר עם השיר "מנהג חדש" שהפך להיט. הלהקה התפרקה בשל בעיות תקציב. להופעות הלהקה הצטרף טוביה צפיר כסטנדאפיסט לקטעי המעבר.

עם פירוקה של הלהקה באותה שנה, ניגשה ביקל לאודישנים למחזמר חדש בשם "קזבלן" לצידו של יהורם גאון. במחזמר גילמה את תפקידה של שרלוטה ושרה כסולנית את השיר "יפו". אולם, זמן קצר לאחר מכן פנה אל ביקל יהונתן כרמון בהצעה להצטרף לסיבוב ההופעות של להקת "כרמון" ולכן עזבה ביקל את המחזמר ומי שמילאה מקומה בו הייתה אתי גרוטס שתועדה גם בתקליט המחזמר.

 

בשנת 1967 הקליטה שיר סולו ראשון בשם "למה" שלא זכה להצלחה מסוימת. באותה שנה, כאמור, הצטרפה ביקל ללהקת "כרמון" וצוותה לחמישיית "הכרמלים" שכלל מלבדה גם את מיכל טל, אושיק לוי, לוליק לוי וחנן גולדבלט.

 

החמישייה הופיעה ב"אולימפיה" בפריז ובשלל מקומות ברחבי אירופה ואמריקה וביצעה גרסאות כיסוי לשירים עבריים מוכרים בהם "מחר", "שלגיה" ו"קרן יער". מי שחיממה את החמישייה הייתה לא אחרת מאשר שלישית "החלונות הגבוהים" (אריק אינשטיין, שמוליק קראוס וג'וזי כץ).

בשנת 1969, עם שובה של להקת "כרמון" לארץ, החליטה ביקל להישאר בניו יורק ורצתה לעבוד כזמרת סולנית בארה"ב.

 

בשנת 1970, במהלך שהותה שם, פגשה את האקורדיוניסט חיים שלף והוא צירף אותה ללהקה שהקים בארה"ב בשם "להקת תל אביב" עם ביקל כסולנית הלהקה. שאר חברי הלהקה היו רקדנים ולא זמרים.

 

במהלך אחת ההופעות של הלהקה בפורטו-ריקו, פגשה בשחקן עומר שריף וכדבריה, אף ניהלה עימו רומן קצר.

 

בשנת 1973 הופיעה במועדונו של אריס סאן – "סירוקו" בניו יורק ועם תום מלחמת יום הכיפורים (במהלכה הופיעה בפני חיילי צה"ל במוצבים), פנתה ללימודי משחק ותיאטרון בניו יורק. במקביל ללימודיה, הופיעה במועדונים מקומיים שם עם שירי ארץ ישראל.

 

בשנת 1978 גברו געגועיה לארץ וחזרה להשתקע בישראל. באותה שנה החלה להופיע כזמרת במועדון "המערה" ביפו ולאורך סוף שנות ה-70 ועד אמצע שנות ה-80 ניסתה מזלה כזמרת פזמונים והוציאה מספר תקליטי שדרים בהם "עולם יפה", "אביב" ו"אוהבת אותך כל כך". השירים לא זכו להצלחה וביקל הפסיקה להקליט.

במחצית הראשונה של שנות ה-80 הצטרפה שוב ללהקת "כרמון" וצוותה למוזיקאי ננסי ברנדס והזמרת זזי שביט. לאחר שנתיים של הופעות בעיקר בארה"ב, שבה להופיע ביפו במועדון "עומר כייאם".

 

בשנות ה-80 החלה, במקביל לקריירה המוזיקלית, לכתוב ספרי שירה אופטימיים שראו אור בשנות ה-2000: "ממלכת אושר" (2000), "שי אהבה וברכה" (2015), "ממלכת אושר" ו"עולם מרהיב של אהבה" (2017). על הספרים חתומה כרותי ביקל-שגיא (שמה לאחר הנישואין). כמו כן, התמקצעה בטיפול ברפואה אלטרנטיבית ורייקי.

תוצאת תמונה עבור רותי ביקל

לאורך השנים ניסתה ביקל גם לפתח קריירת משחק וכיכבה בסרטי קולנוע ישראליים בהם "נערת הפרברים" (1979) ו"מסאז'יסט בצמרת" (1981).

 

ביקל התגוררה במשך שנים רבות בתל אביב ולאחרונה עברה להתגורר בגבעתיים. הוסיפה להופיע עד שנת 2017 ועד היום ממשיכה לשיר.

דודי ורותי ביקל 19.11.2018.png

 

תודה מיוחדת לרותי ביקל על שתרמה מזמנו לפגוש אותי ולתרום חלקה לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוזיקה הישראלית. תודה גם למיכל טל היקרה על הסיוע ביצירת הקשר.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית!

 

 

"דון חוליו"- סיפורו של היוצר והזמר יואל דן – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

בשנות ה-60 נחשב יואל דן (או בשם הבמה "דון חוליו") לזמר פופולארי בישראל. להיטיו "שארם א שייח", "החייל" ו"טוויסט" כיכבו במצעדי הפזמונים והוא הופיע בארץ ובחו"ל. לאחר סיבוב הופעות בארה"ב, החליט להשתקע שם, להקים בית ספר למוזיקה ומוסיף להקליט שירים. הרחק מ"הרדאר" הישראלי. לפניכם: תחקיר ראשון ובלעדי עם יואל דן.

יואל דן 1

יואל דן נולד כיואל חמיאל ב-28 בנובמבר 1940 בבואנוס איירס, ארגנטינה. יואל ואחיו הבכור משה, ביוזמת אביהם (שעסק בנגרות), החלו ללמוד כינור בבית הספר למוזיקה בארגנטינה מגיל 5. בגיל 7 גילה יואל עניין בלימוד אקורדיאון, ואביו קנה לו אקורדיאון. בנעוריו, הוא ואחיו נהגו לנגן ולשיר להוריהם שירי עם ביידיש ושירים חסידיים.

בשלהי 1958, בהיותו בן 18, עלתה משפחת חמיאל לישראל והשתכנה בשכונת מעוז-אביב בצפון תל אביב. עם הגעתו לישראל, התפרנס יואל מנגינת אקורדיאון בגני ילדים בתל אביב. בארץ הופיע תחת השם "יואל דן" בכדי להישמע "ישראלי" יותר.

כיוון שבבית הספר התיכון למד ספרות ספרדית, מצא שהשם "דון" הוא שכיח ככינוי מכובד של האצולה הספרדית (דוגמת "דון קישוט"), ומכאן שהחליט דן לאמץ את שם הבמה "דון חוליו".

בשנת 1959 התגייס לתזמורת חיל האוויר תחת פיקודו של סרן אריך טייך. עקב הופעותיו בתזמורת ובאירועים חברתיים שונים (מחוץ לשעות הצבא), כולל הופעות כזמר באירועים של הסגל הדיפלומטי אליהן הוזמן לפי בקשתו של מפקד חיל האוויר דאז, עזר וייצמן ז"ל.

בהופעותיו שר דן בשלל שפות לצד העברית: אנגלית, טורקית, איטלקית (בעיקר להיטי פסטיבל "סאן רמו" האיטלקי) וספרדית.

עם שחרורו מתזמורת חיל האוויר בשנת 1961, החל להופיע כזמר וגיטריסט במלון בנהריה.

בשנת 1962 הזמין האלוף עזר ויצמן את פרנק סינטרה להופיע בארץ באירוע מיוחד.  פרנק סינטרה היה ה"אליל" של יואל דן. בהפסקה ניגש יואל לחדר של פרנק סינטרה, ביקש רשות, קיבל רשות להיכנס, ואמר לפרנק: "סליחה, אני זמר מהתזמורת"  אז סינטרה ענה לו: "גם אני" – צחקו, ואז אמר יואל:  "אני מאוד מבקש חתימתך על התמונה שלך".  פרנק סינטרה הסכים.  ומאז ועד היום, בחדר המוסיקה של יואל, על פסנתר הכנף שלו, עומדת התמונה של פרנק סינטרה עם חתימתו.

יואל  לא שכח את שירי בית אבא, הוא היה ידוע בשירים ביידיש שבהם ריגש את קהל דוברי היידיש, במיוחד של ניצולי שואה וכמובן של דוברי יידיש בכלל (שנות השישים). ביו ידידיו הקרובים באותה עת נמנה השחקן והזמר מייק בורשטיין.

בשנת 1963 הצטרף לשלישית "גאולה גיל" יחד עם הגיטריסט יגאל חרד.  אחרי שהצטרף לשלישייה, הוזמן להתלוות אליה לפסטיבל הסרטים במוסקבה (1963-4) ושירתו ביידיש במוסקבה ובליטא הלהיבה את הקהל.

בשנת 1964 שר בפסקול הסרט הישראלי "דליה והמלחים" את השיר "טוויסט" ("את שלי, אני שלך") שמופיע גם על תקליטון הפסקול. על התקליטון הוא רשום כ"דון חוליו".

בשנת 1965 יצא לסיבוב הופעות בניו יורק ובלוס אנג'לס.

בשנת 1967 הקים את "שלישיית יואל דן" יחד עם חנן יובל (שהיה אז חייל משוחרר טרי מלהקת הנח"ל), טוביה זימבר ומני כץ. באותה תקופה, זמן מלחמת ששת הימים, בהיותו במילואים בסיני, פגש בעמוס אטינגר שכתב עבורו (כדבריו) את השיר "שארם א שייח" שזמן קצר לאחר מכן הפך ללהיט עבור רן אלירן.

בסוף שנות ה-60 התפרסם דן עם מספר שירים: מלבד "שארם א שייח", התפרסמו גם שיריו "החייל של נפוליון", Fruta, Fruta באיטלקית ועיבודו המיוחד ל"ירושלים של זהב".

באחת מהופעתיו במסעדת "יואל'ס" ברחוב הירקון בתל-אביב, נקשר עם אורח, שבהמשך נתגלה כאמרגן, והוא הזמין את "שלישיית יואל דן", להופיע בסדרת הופעות בתורכיה. בהמשך השלישייה הופיעה בלוס אנג'לס. שם, הקליטה השלישייה אלבום: "Yoel Dan And His Trio.

 

אחרי ההופעות בלוס אנג'לס, החליט להגשים חלום  – להתקדם וללמוד הלחנה באוניברסיטת דרום קליפורניה – UCLA.  כבר אז, נשוי ואב לבן, שכר דירה ושכר פסנתר. התחיל ללמוד בבקרים באוניברסיטה ובערב התפרנס בנגינה בפיאנו בר.

אחרי שלוש שנים קיבל תואר הלחנה, הדבר אפשר לו לקבל אישור רשמי כדי לפתוח בית-ספר למוסיקה: The Yoel Dan School Of Music.

לאורך השנים, לצד ניהול בית הספר, הוסיף להופיע ולהקליט שירים, בעיקר באנגלית ובספרדית.

בשנת 2010 הוזמן  ע"י קרן סטיבן שפילברג, להופיע בקונצרט במוסקבה לכבוד יום העצמאות.

בשנת 2011, תוך ניהול בתי הספר למוסיקה שהוא יסד, הקדיש שנה להלחנת שירים למילים של המשורר הספרדי יליד סביליה, רפאל דה ליאון (1908-1982) – מספרו הראשון "צער ושמחת האהבה", שהופיע בשנת 1941. יואל בחר  להלחין 12 שירים, שהופיעו באלבומו משנת 2012.

בשנים האחרונות ממשיך יואל דן לנהל את בתי-הספר למוסיקה, בהם השקיע רבות בבניית תכניות לימודים איכותיות לאקורדיון וגיטרה להנאתם ושילובם בחברה של ילדי לוס אנג'לס.

תוצאת תמונה עבור ‪julio yoel dan‬‏

תודה מיוחדת ליואל דן ומשה חמיאל על העזרה בתיעוד סיפורו המלא של יואל.

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית