אחד מול אחד והפעם: דני ליטני – כותב ומראיין: דודי פטימר

רשומה רגילה

35466_188863864582878_2061637193_n

הוא מלווה את הפסקול הישראלי זה יותר מחמישה עשורים רוויים בפעילות שכללה הופעות בסרטים, בתיאטרון ובעיקר קלאסיקות ישראליות שהפכו אותו לאחד מקאנוני הבלוז והנשמה הישראלים ועם זאת, אם תשאלו אותו : דני ליטני (72) ביקורתי מאד כלפי עצמו ולא "מת" על איך שהוא שר, גם כששמיעתו לקויה והוא די שבע מהופעות, הוא ממשיך בכל כוחו, ממש כמו אבן מתגלגלת.

 

משימת תיאום הפגישה עם ליטני לא הייתה הכי פשוטה וזאת בשל הלו"ז ההפכפך שלו: בימים הוא ישן (ולא מתעורר עד 7 בערב) ובלילות הוא ער, מופיע וחי את חייו, רוצה להפסיק לעשן אך בזמן השיחה הספיק לגמור 4 סיגריות, שומע באזניו שירי סוכנות ופלמ"ח, נפגש מדי חמישי עם הפרלמנט הקבוע שלו לערב של אוכל וצחוקים, ובעיקר ממשיך לתת לקהל את המיטב של הפסקול הישראלי שלו שעיצב (בצניעותו הרבה)  ללא ספק את עושרה של המוסיקה הישראלית עם קלאסיקות כ"יחס חם", "משבר אמון", "במקום הזה", "סיפור של אהבה", "בראש אחד", "ציף ציף מעל הרציף", "ימות המשיח", "דניאלה", "אופליה הקטנה" ועוד ועוד ועוד.

 

 

לאחרונה הקליט משהו עם איה כורם, עם אורי ביילין ומנסה לעבוד על חומרים מקוריים חדשים משל עצמו (משימה לא פשוטה, לאור לקות השמיעה שלו) וחי את חייו. בפגישה עימו, הוא מולי ואני מולו, לא יכלתי להישאר אדיש ולא להתרגש מנוכחותו של מי שעבורי פחות נחשב גיבור ילדות מוסיקלי, ויותר מכך להיחשף לרגישות, לחביבות, לצניעות ול"אנטי סלב" שהוא באופיו גרמו לי לא רק להעריץ אותו כאמן, אלא גם כאדם.

 

הוא נולד בחיפה כדן ליטובסקי, גדל בירושלים ועם גירושי הוריו התגלגל מקיבוץ לקיבוץ, כשהוא גדל על מוסיקת גוספל ובלוז שחורה, מנגן ושר. לאחר שירותו הצבאי הקים את להקת "הרווקים" ואחריה את שלישית "הנמר הנוראי" ( עם חבריו גדי אלון ומרטין גלט ז"ל) עם חבריו לתיאטרון חיפה בו שיחק בהצגות כ"ימים של זהב", "הרשלה מאוסטרו פולי", "הוא הלך בשדות" וכו'.

פריצתו הגדול לתיאטרון הייתה בשנת 1968 עת קיבל את התפקיד הראשי במחזמר שובר הקופות – "איש חסיד היה" . באותן שנים, סוף שנות ה-60 ושנות ה-70 יצר שירים בעיקר לאחרים: לשלושרים הלחין את "ציף ציף מעל הרציף", לצילה דגן את "ולא היה בינינו אלא זוהר", "יום בו יקום" ו"נחל שלי" והתמקד בשירי פולק אמריקאיים בתרגום עברי א-לה שירי בוב דילן ("בלוז לנערה מצפון הארץ", "גשם כבד עומד ליפול", "נישא ברוח", "אדוני המלחמה") ושנסונים צרפתיים א-לה ז'ק ברל ("נמל באמסטרדם")  והעלה שני מופעים מוצלחים עם יהונתן גפן ("זה הכל בינתיים,בינתיים זה הכל" ו"מכתבים למערכת").

 

על אף הצלחתו המסחררת, רק בגיל 35 הוציא את אלבום הבכורה שלו – "יחס חם" שהפך רב מכר וקיבע מעמדו כאמן הבלוז הישראלי הבולט בארץ, מעמד שנמשך עד היום, לאחר מספר אלבומים משובחים ומוערכים.

 

ב-1978 זכה להצלחה נוספת בתחום מחזות הזמר כשהשתתף בהצגה "הבזאר הגדול" (משירי מישל פוגאן) שהפך סנסציה וכן השתתף בהרכב הרוק המתקדם האקספרמנטי "שמיים" (שרק שנים לאחר צאת אלבומו זכה להערכתו), השתתף בהרכבים שונים ובסרטים (דוגמת "החיים על פי אגפא") , עסק בדיבוב סרטים ובעיקר שמר על אינטימיות ההופעות עם הקהל, שעד היום מגיע בהמוניו לראותו.

 

 

בשנים האחרונות לקה בשמיעתו, ועם זאת מוסיף להופיע ולהקליט כשהוא מעורר השראה ומהווה הוכחה מופתית לכך שהמוסיקה נשארת לנצח.

 

דני%20ליטני%20%20צילום%20יחצ

 

דני, נולדת לבית מוסיקלי?

 

"אפשר לומר ככה, למרות שביליתי הרבה בקיבוצים. בהתחלה גדלתי בבית מוסיקלי: אימי ניגנה פסנתר, אבי ניגן על מנדולינה, ובגיל 6 הייתי אפילו ילד פלא בקונסרבטוריון, ניגנתי על פסנתר".

 

התחלת לשיר כבר אז?

 

"לא, מה פתאום, גם כשהתחלתי לשיר הייתי בקצת בעיה, כי לא אהבתי איך שאני נשמע, גם היום אני לא הכי מסמפט את הקול שלי מי יודע מה, אבל התרגלתי, עם הזמן אתה מתרגל. בהקלטות הקול שלך נשמע אחרת מאיך שאתה רגיל לשמוע אותו, אז זרמתי".

 

 

אז מתי בעצם דבק בך חיידק המוסיקה?

 

"מאז שאני זוכר את עצמי, כילד הייתי עומד ליד הרדיו מתנדנד, כל הזמן אהבתי מוסיקה."

 

בהתחלה היית יותר שחקן, מה גרם לך לעשות את הסוויץ' ליותר מוסיקה?

 

"בהתחלה הייתי שחקן תיאטרון, וגם אז התחלתי ללמד את עצמי לנגן על גיטרה, האמת שלמדתי בשיטה די מעניינת: היו אז סרטים בשם "ג'מבורי" (סרטי רוקבילי ורוקנרול פופולאריים של שנות ה-50) , אז הייתי הולך ומסמן גריפים של גיטרה עם מיתרים, הייתי הולך לסרט 20 פעם ומסמן איפה הגיטריסט שם את האצבעות, ככה למדתי לנגן. "

 

מה הזמן הכי טוב בשבילך ליצור מוסיקה?

 

"אין זמן או מקום מסויים, למשל את "משבר אמון" כתבתי מחוץ לחדר החזרות כשישבתי ליד הפסנתר, וזה נולד בחמש דקות, סתם לדוגמא, שירים שיוצאים מהר הם השירים הכי טובים, מנסיון!"

מה נותן לך מוזה?

 

"למוזה אין זמנים, זה בא כשאתה יושב על רעיון וזורם איתו".

 

 

עוד יש לך את אותו ריגוש כשאתה מופיע, כמו בתחילת הקריירה?

 

"מה פתאום, יש לי התרגשות מסוימת בגלל האזניים שלי, כי האמת היא שאני כבר לא נהנה מההופעות, כי אני שומע ברדק באוזן בזמן הופעה, אני יותר מסתבך בשירים החדשים כי את הישנים אני כבר מכיר בעל פה"

 

למה חיכית עד גיל 35 להוציא אלבום בכורה ("יחס חם") ?

 

"לא יודע, אף אחד לא רצה להוציא לי תקליט, בהתחלה הופעתי במעדונים לפני הקוסם ואחרי הסטרפטיז, אבל כתבתי יותר בשלב יותר מאוחר עד שהתגבשו שירים לתקליט".

 

האם אתה מרגיש פספוס בקריירה?

 

"יש פספוס ענק שאני מרגיש עד עכשיו והוא שלא המשכתי ללמוד פסנתר, יש לי עוד פספוס שהתחלתי לעשן, זה הפספוס הכי גדול".

 

 

אילו שירים אתה אוהב לשמוע?

 

"בגלל השמיעה, כבר 7 שנים אני לא שומע מוסיקה, אז אני לא כל כך מעורה במה שקורה היום, אבל באוזן שלי תמיד מתנגנים שירים ( בשלב זה, ליטני המליץ לי על שספר שעוסק ב "מוסיקופיליה") שלא חלמתי לשמוע, טנגואים מהתקופה של אבא שלי, שירי פלמ"ח, שירי ילדים מהגן, שירים צרפתיים, ערבובייה מוזרה ביותר".

 

 

ולגבי שירים שלך?

 

"זו שאלה שאני הכי לא אוהב, אני כמעט ולא סובל את השירים שלי כבר: אתה שר אותם אלף פעם באולפן, אלף פעם בהופעות, כמה אפשר לשיר אותם שירים? אבל זה חלק מהמשחק".

 

מתי התחיל המנהג של לישון ביום ולחיות בלילה ?

 

"משנת 1980, מהתקופה בה הייתי שותף במועדון "הבקתה" בגני התערוכה שהיה בשיאו, ואני הייתי פותח וסוגר, והיינו סוגרים ב-10 בבוקר, אפילו מכינים ארוחות בוקר, וכל הלו"ז שלי התהפך מאז".

 

מה זה רוקנרול בשבילך ?

 

"רוקנרול בשבילי רוקנרול. נקודה. אני גדלתי בכלל על בלוז בעיקר. הסיפור הוא כזה: אבא שלי היה סווינגר כזה והיה עושה מסיבות והוא מת על גאדג'טים ומוסיקה, וכשיצאה מערכת הסטריאו הראשונה בזמנו, הוא עט וקנה אותה ובגלל זה שנים החברים הישנים קראו לי "דני סטריאו", כי הייתי שומע את תקליטי הגוספל והבלוז שאבי היה קונה, וגדלתי את התקליטים האלה."

 

 

מה גרם לך להמשיך במוסיקה למרות בעיות השמיעה?

 

"אני לא יודע לעשות שום דבר אחר. חביתה אני יודע להכין (צוחק) ".

 

 

דני ליטני הוא..

 

"מישהו".

 

 

מה אתה עושה בימים אלה ?

 

"בימים אלה אני מופיע הרבה".

 

12801403_688890894587567_5371424061775819971_n

 

תודתי הגדולה נתונה לדני ליטני היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולתרום חלקו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית !!

 

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית.

מודעות פרסומת

"דני בוי" – דודי פטימר בתחקיר וראיון בלעדי עם דני מסנג – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

מסנג יעל רוזן

*התמונה צולמה ע"י יעל רוזן

לאורך שנותיו, עולם הפופ הישראלי ידע כוכבי ענק שהפכו בן לילה ל"אלילי נוער" ומושאי הערצה, הפכו תוך יממה מאנונימיים למפורסמים עד חוסר נשימה ובשלב מסוים, בשיא ההצלחה, החליטו לעזוב את הארץ ולהתחיל חיים חדשים. חלקם, ברגע שעזבו ו"נעלמו" מהעין התקשורתית, זכו להילה "תעלמותית" בקרב מעריציהם שתהו ( ותוהים) : "לאן הוא נעלם?", "מה היא עושה היום?".

אחת הדוגמאות המובהקות לכוכב כזה, הוא דני מסנג, שבסוף שנות ה-60 ועד אמצע שנות ה-70 נחשב לאחד הכוכבים הגדולים בארץ ( עם כל המצטייר מכך : תכניות רדיו, טלויזיה, מגזינים, מעריצות ולהיטי ענק) שבשיא ההצלחה ( ואחרי אלבום סולו מצליח) החליט לעזוב הכל ולהעתיק מגוריו לארה"ב.

במשך שנים, דורות על גבי דורות, שאלו לאן "נעלם" דני מסנג, ורבים ידעו כי הוא נמצא איפשהוא בארה"ב, אך לא באמת התעמקו במעשיו ( ומסתבר שהוא עושה המון – כפי שתיווכחו בהמשך הכתבה בשיחתי עימו ) .

דני מסנג נולד בתל אביב ב-1950. עוד מגיל קטן נמשך למוסיקה ובהגיעו למצוות החל ללמוד בקונסרבטוריון אנגאזי בת"א והחל לנגן על גיטרה קלאסית ולשיר.

פריצתו הראשונה לתודעה הציבורית אירעה בשנת 1965, בהיותו בן 15, עת הופיע בתכנית הכשרונות הצעירים הפופולארית דאז – "תשואות ראשונות" והיה הצעיר ביותר בתחרות. בתיכון, למד ב"רננים" והקים צמד עם חברו לספסל הלימודים יגאל בשארי ( לימים יגאל בשן).

מסנג דני זמיר

*התמונה צולמה ע"י דני זמיר

בגיל 18, לאחר שהשתפשף ורכש רפרטואר רב, החל מסנג להתערות בסצינת המוסיקה המקומית: ב-1968 הוא נטל חלק במופע "בשבילי בשבילך" ( מופע משירי יורם טהר לב). ב-1969 הקליט קאבר לשיר "את הרוח" שביצע אבי טולדנו בפסטיבל הזמר ושגיאת כתיב על עטיפת התקליט, עיוותה את שם משפחתו מ"מסנג" ל"מסינג", עיוות שדבק בהיגוי שמו עד היום.

ב-1970 הצטרף מסנג לשלישיה יחד עם אפי וייס ומשה הלל שכונתה "לימוני הדבש", ועל אף שהשלישיה הקליטה מספר שירים ( בהם "רמזורים", "התור שלנו לאהוב הגיע") , מסנג היה צריך להתגייס ורעיון השלישיה הוקפא עד שחרורו, וכשהשתחרר – מומנטום השלישיה נגוז ( משה הלל , שהיו לו להיטים בחוץ, לא יכל לחכות ולכן פרש מההרכב והוחלף במוצי אביב, אך נסיון זה לא צלח במיוחד).

שנת 1970 הייתה משמעותית עבור מסנג: הוא השתתף בפסטיבל הזמר המזרחי עם "אהובתי, אהובתי", השתתף במופע "הלוך הלכה החבריא" ( מופע שירים רוסיים) מתוכו נתפרסמו ביצועיו של מסנג ל"יצאנו אט", "דוגית נוסעת" ו"אגדת המפוחית".

זמן לא רב לאחר מכן, עדיין ב-1970, השתתף במופע "ייאוש יושב על ספסל" ( ערב שירי ז'אק פרוור) לצידם של צילה דגן ז"ל ויאיר קלינגר. השלושה גילו כימיה ווקאלית, הרמונית והומנית נהדרת והחליטו לעבוד כשלישיה על שירים מקוריים וכך נרקמה שלישית "הצירוף המקרי" שפעלה זמן קצר יחסית אך הנפיקה להיטים כ"בלדה ללוח השנה", "רוזה מרציפן", "נומי ילדה" (אותו ביצעו בפסטיבל שירי ילדים הראשון) ועוד.

264225_2012549667370_4926255_n

לאחר השלישיה, הוסיף מסנג לקחת חלק במופעים חדישים כ"הבטחות הבטחות" ( מופע שירי ברט בכרך), "פרפרים הם חופשיים". ב-1971 הצטרף לצוות המופע "איש חסיד היה" בארה"ב ועם שובו ב-1972, השתתף ב"הגברת עם הקמליות" ובסרט הטלויזיה – "הרופא הקטן מרחוב החבשים" ( בבימויו של ג'אד נאמן) . הוא התארח בסדרת תכניות הרדיו של קול ישראל – "פגישה מחודשת" וביצע יחד עם אופירה גלוסקא שני דואטים משירי ננה משקורי.

0355401a

ב-1973 השתתף במופע "כוכבים פורחים בלילה" וכיכב בתכניות טלויזיה ורדיו שונות. במופע "תפוח הזהב" ביצע את השיר "הלילה הזה" וב-1974 השתתף בפסטיבל הזמר המזרחי עם השיר "ברך את עמך". באותה שנה הוציא תקליטון סולו ראשון שכלל שני שירים באנגלית: "סאלי" ו"נאמבר 1" . מיד לאחר מכן השתתף בתכנית "פגישה מחודשת" ושר שישה שירים של בוב דילן שנתגבשו לאלבום הבכורה של מסנג שיצא בשלהי 1975 וכלל לצד שירי דילן, גם את "הלילה הזה", "דוידוביץ'", "אנו ניפגש", "אנחנו", ביצוע באנגלית ל"עד סוף הקיץ" וכו'.

האלבום זכה להצלחה רבה והפך ברבות השנים לאבן דרך במוסיקה הישראלית והפופ הישראלי בפרט, אולם ב-1976 , בשיא הצלחתו, החליט לעבור לארה"ב שם חי עד היום.

מאז ועד היום, מסנג בקשר הדוק עם ישראל ובארה"ב השתתף בין השאר במסעי "פסטיבל הזמר החסידי" ולאחר מכן במשך כ-4 שנים השתתף במופע הפולקלוריסטי Here Is Israel .

ב-1982 רקם יחד עם שירון לוי וגיא יפה אלבום ומופע מלא ערגה ישראלית בשם On Silver Wings ומאז ועד היום מוסיף לכתוב, להלחין, לביים, לכתוב מחזות, לשחק בסרטים וסדרות והקליט יותר מ-8 אלבומים בארה"ב בעלי נופך יהודי וישראלי.

על אף עיסוקיו הרבים של מסנג בתחום המוסיקה בארה"ב, רבים שואלים אותי : "היכן נעלם דני מסנג?", "מה הוא עושה היום?", "איפה הוא" ? ובכן, יזמתי ראיון אישי בלעדי עם דני בקו ישראל – ארה"ב ובו תמצאו תשובות לכל השאלות.

דני, רבים שואלים אותי: "לאן נעלם דני מסנג?", "מה הוא עושה בימים אלה", ובכן ?

"שמע, הגעתי לארה"ב ב-1976 ומאז אני שר, משחק, כותב, מלמד ומלחין. הלחנתי מעל 100 קטעי מוסיקה. רוב העבודה המוסיקלית שלי ב-15 השנים האחרונות היא בעיקר מוסיקה מקודשת – מוסיקה מקהלתית ( למקהלות) , אבל גם רגילה. כתבתי כמות רבה של מוסיקה ובדיוק סיימתי להלחין אורטוריה המבוססת על שיריו של המשורר היהודי הדגול פול סלן.

כמו כן, השתתפתי כשחקן בהרבה תכניות טלויזיה כמו – "חוק וסדר", Prince Street ועוד תכניות טלויזיה. יתר על כן, עשיתי הרבה תיאטרון: הן כשחקן והן כבמאי, במיניאפוליס ובניו יורק ( אוף ברודווי). בדיוק לאחרונה יסדתי קהילה משל עצמי – Makom LA שם אני משמש כחזן וכמנהיג רוחני. הייתי חזן ומנהל מוסיקלי ב"מקדש ישראל" בהוליווד במשך כ-7 שנים ולפני כן, החזן והזמר ב"מקדש ישראל" בקולומבוס, אוהיו. במשך 8 שנים הייתי המנהיג הרוחני של "אגודת אחים" בליווינגסטון, ניו יורק. כמו כן, סיימתי לכתוב את ספרי הראשון – "אפולוניה". אני גם המנהל האמנותי של בית הספר לאמנות החזנות "אברהם גייגר" בברלין, וכן אני נודד לאורכה ורוחבה של אמריקה, קנדה ואירופה כזמר וכמורה"

נולדת בתל אביב ועם זאת, היה בך גם משהו "חוצלארצי" בסגנון השירה וההילה שאפפה ואופפת אותך, איך אתה מסביר את זה?

"על אף שנולדתי בתל אביב, הוריי היו שניהם אמריקאיים וכך גם סביי וסבותיי. בבית דיברנו רק באנגלית וברחוב ובית הספר בעברית. נולדתי עם אהבה עמוקה לכל סוגי המוסיקה הטובה והאמנות: מוסיקה ישראלית ומוסיקה בשפות שונות ועמים שונים. תמיד הרגשתי כמו משפטו של אברהם אבינו לאפרון החיתיי: "גר ותושב אנוכי" – אני תמיד זר ומקומי: גם בבית וגם מחוצה לו. זו האמת בכל מקום בו אני נמצא. אני אוהב את ישראל ואת התרבות הישראלית. השירים האהובים עליי הן עדיין רוב הקלאסיקות הישראליות הטובות, וזה נכון גם לגבי שירה עברית, תיאטרון וכו'. אולם, תמיד הרגשתי חיבור מיוחד לאמריקה ולעולמה המוסיקלי, וכמובן למוסיקה קלאסית ולג'אז. אני צריך לציין גם כי אבי היה "גר צדק" – הוא הגיע לישראל בכדי להתנדב במלחמת העצמאות ( 1948), התגייר, התחתן עם אמי ונשאר פה. אז, חצי ממורשתי התרבותית היא נורווגית ודנית וכמובן, אמריקאית."

היית חבר בהרכב פוטנציאלי "לימוני הדבש" והרכב מוצלח "הצירוף המקרי" – היכן הרגשת יותר ביטחון : בשלישיה או בקריירת סולו ?

"תמיד הרגשתי נוח עם שניהם, אבל לשיר עם אחרים יותר עניין אותי: העבודה, החזרות וההרמוניות הקוליות פרי מפגש של מוחות שונים, תמיד היה יותר מעניין ומאתגר עבורי. אולי בגלל זה אני עדיין כותב, בעיקר, מוסיקה הרמונית לקבוצה ולא ליחיד".

זוכר את ההופעה הראשונה שלך? מתי דבק בך חיידק הבמה והחלטת שמוסיקה זה הייעוד שלך ?

" ההופעה הראשונה שלי הייתה בתכנית הרדיו "תשואות ראשונות" ב"אהל שם" בתל אביב, בשנת 1965. עפרה סמואל ואריה פפו לוי היו המפיקים, ועזריה רפפורט היה המנהל. הייתי עדיין ילד, נער, ובתכנית איתי השתתפו אבי טולדנו, עדנה לב, מיכל טל, שם טוב לוי, בני נגרי ושולי נתן – אלו המשתתפים שאני זוכר כרגע מאותה תכנית. פעם ראשונה שידעתי שאני יכול לשיר הייתה בגיל 10 בערך: הייתה לי מורה נהדרת בבית הספר בצהלה, קראו לה חדוה, והיא בדיוק חזרה מצרפת והקימה מקהלת ילדים יפהפיה בבית הספר, שם שרתי לראשונה. בגיל 13 כבר ידעתי ללא ספק שהבמה היא חיי, למרות שהייתי ואני עדיין עוסק ואוהב גם ציור."

באלבום הסולו הראשון שלך – של מי היה הרעיון הנהדר לעשות קאברים לשירי בוב דילן ומי בחר את השירים?

"הרעיון של להקליט את המוסיקה של בוב דילן בעברית נולדה בתכנית הרדיו – "פגישה מחודשת". בחרתי את השירים שרציתי שיתורגמו : אהבתי יותר את השירים הכלליים שלו ושירי האהבה ופחות את שירי המחאה שלו, שבאותו זמן הרגשתי שאין צורך לתרגם גם אותם. כשאיגדנו את השירים לאלבום הבכורה שלי, המנהל שלי שלמה צח חשב שזה יהיה רעיון נהדר לשבץ את שירי דילן כצד ב' לאלבום, וכך קרה".

השאלה ה"קשה" : מדוע החלטת בשיא ההצלחה לעזוב הכל ולעבור לארה"ב ולהתחיל הכל מחדש? מה היה קורה לדעתך אילו נשארת בארץ וממשיך לפעול פה בסצינת המוסיקה?

"הסיבה שהחלטתי לעזוב את הארץ בשיא הקריירה שלי, הייתה כי מאוד לא הייתי מאושר ושלם עם עצמי באופן אישי והייתי זקוק לברוח ולעבוד על עצמי, על ה"אני" הפנימי שלי. רציתי אנונימיות מוחלטת. רציתי להיאבק ולפלס לעצמי את הדרך במקום הקשה ביותר להצלחה בעולם ( אמריקה). מעולם לא התחרטתי על ההחלטה הזו, למרות שאני מתגעגע בטירוף לישראל ותמיד התגעגעתי. אני לא יודע מה היה קורה לו הייתי נשאר בישראל, אבל אני חושב שבמובן האישי עשיתי החלטה נכונה. הייתי צריך לעבוד קשה מאוד, ללמוד יותר מחשבתי שאוכל אי פעם ללמוד, והעשרתי עצמי בחכמה וידע של כל כך הרבה משוררים, כותבים, יוצרים, זמרים ומוסיקאים באמריקה.

זה לא שאני לא חושב שלא הייתי עושה עבודה טובה לו הייתי נשאר בישראל, זה פשוט שאני, באופן אישי, לא הייתי נשאר אותו דבר ( הכוונה,באופי ובאישיות) . פגשתי את אישתי המהממת, טרי, פה באמריקה, ויש לנו שני בנים צעירים: יהונתן וירדן ( ג'ונתן וג'ורדן) שנולדו וגדלו באמריקה. זכיתי גם לפגוש ולעבוד עם אנשים מדתות שונות ורקעים שונים וזה היווה ומהווה השפעה רבה עליי.

יש לומר – תמיד המשכתי לכתוב וליצור בעברית להלחין לטקסטים עבריים. אמנים כסשה ארגוב, יהודה עמיחי, נתן יונתן, לאה גולדברג, מרדכי זעירא, שלום חנוך, נתן זך תמיד היוו ויהוו השראה עבורי. שמעון כהן תמיד יהיה המנטור המוסיקלי שלי כמלחין ומעבד מוסיקלי ואסתר עופרים ונחמה הנדל תמיד יישארו אהבות נעוריי.

עיבדתי קלאסיקות ישראליות ישנות רבות לשירת מקהלה ואמשיך לעשות זאת, כיוון שאני מאמין שביצירות האלה יש את המוסיקה הכי טובה שאי פעם נכתבה. מתי כספי, יוני רכטר ושלמה גרוניך הם גאונים עם איכויות פנומנאליות, והם צריכים להיות נודעים ברחבי העולם על יופי המוסיקה שלהם. תרצה אתר ואהוד מנור היו מהכותבים הטובים ביותר שהכרתי אי פעם. נתן אלתרמן, אגי משעול, גלי רביקוביץ', יונה וולך ועוד יוצרים רבים מלווים אותי בלב כל הזמן ומהווים השראה ליצירותיי – שלא לשכוח את א.ב.יהושע, עמוס עוז, אתגר קרת, מאיר שלו ועוד רבים וטובים."

מסנג שנות ה80

מה אתה עושה בימים אלה?

"בדיוק בימים אלה אני מתכונן לאורטריו שלי – "טנגו המוות" (Death Tango ) שהפקתי, ביימתי, שיחקתי, ליהקתי והקלטתי. זה פרויקט ענק : 2 שחקנים, 5 סולנים, חבורת רקדני בלט, מקהלה רחבה ותזמורת קאמרית."

מסנג 2

תודתי הגדולה נתונה לדני מסנג היקר על שניאות להתראיין ולגולל בפניי סיפור חייו ומעשיו בימים אלה.

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.