כחוקר מוסיקלי, איני מסתיר את העובדה שאני מעט "משיגינע" אחר מידע וככזה, אספר כיצד הגעתי למרואיין הבא הראוי לתיעוד והערכה: כילד חובב זמר עברי, נהגתי להאזין רבות לשירי שנות ה-50 וה-60, בהם אחד השירים האהובים עליי מהסיקסטיז הוא אחד הבלוזים הראשונים בישראל – "סואן בדמי הליל" שביצעו הצמד "מגי ואלה" במסגרת היותם בלהקת גייסות השריון. החלטתי לפני כחצי שנה להעמיק במחקריי, לאתר ולתעד סיפורם של מגי ואלה. את אלה האריס ראיינתי ותיעדתי (התחקיר נמצא גם פה ב"דודיפדיה") על פועלה, וכדי להשלים את התמונה, עזר לי חברי אילן סגל, מוסיקאי ונגן בלהקת גייסות השריון וב"גשש החיוור" ( ועוד הרבה מעבר לכך) שגם אותו תחקרתי וראיינתי, להשיג ולאתר את "מגי גרוס", הסולן הנוסף בצמד והצלע החסרה לי לתיעוד. על מגי ידעתי מתוך מחקרים שערכתי בנושא להקת גייסות השריון על היותו בלונדיני יפה תואר וכי לאחר הצמד המצליח "מגי ואלה", עבר לנגן עם שלישית הגשש החיוור. אולם, לאחר הראיון עם מגי, נתוודעתי לסיפור מרתק של אדם מרתק ומקסים, ואני שמח להציג בפניכם, לראשונה בהיסטוריה, את סיפורו של מנחם (מגי) גרוס.
מנחם (מנדל) גרוס (או בכינויו "מגי") נולד בפברואר שנת 1942 בבית החולים "בלינסון" בפתח תקווה.
כילד נהג להאזין רבות למוסיקה בשלל הסוגים ובהיותו בן 6 החל ללמוד לנגן על כינור ( הוא למד כשנה, אך הפסיק עקב "מצוקה כלכלית", היו אלה ימי הצנע בישראל).
בהיותו בן 14 אביו נפטר ממחלה, ולכן אמו ואחותו הגדולה ממנו ב-5 שנים העתיקו מקום מגוריהם לחיפה.
מתי רכשת את הגיטרה הראשונה וכיצד התחלת לנגן בה?
"בגיל 15 לערך עליתי לעבוד על אניה בצי-הסוחר, וכשהגענו לנמל הראשון בספרד, ירדתי לחוף ופניתי ישירות לחנות לכלי נגינה. אהבתי עוד מלפני הייתה לגיטרה ומבלי שהיה לי כל מושג איך מכוונים את המיתרים כדי לנסות ולהתחיל לנגן. לאחר הקניה של גיטרה ספרדית כמובן, חזרתי בצהלה לאניה ושם שברתי את ראשי עד שהגעתי להחלטה כל שהיא על כיוון מסויים שהתאים לי.
כמובן שבשלב מאוחר יותר הבנתי או למדתי שלכיוון הנ"ל לא היה שום קשר למציאות, ואז לאחר הכיוון הנכון נאלצתי להתחיל ללמוד ולנגן מהתחלה. מאחר וההפלגה נערכה 8 חודשים מבלי לחזור ארצה, הספקתי להתאמן רבות עד שהצלחתי בעצמי לחלוטין ללמוד לנגן . זאת למעשה הייתה ההכרות הראשונה שלי עם כלי נגינה כשהוא בידי ואני מנגן. "
מגי התגייס לצה"ל מנובמבר 1959 והשתחרר באפריל 1962. הוא שירת בלהקת "גייסות השריון" והשתתף בתכניותיה: "כאן השריונים" ו"טיפול זה טיפול".
איך הגעת ללהקת גייסות השריון?
"כשעזבתי את "הים" אחרי שנתיים, התגייסתי לצבא (נובמבר 1959), ובהיותי בבאקו"ם,כשזאביק רווח מיודענו היה שם מפקדי, הגיעה לאוזניו השמועה שאני מנגן על גיטרה ושר.
הוא מיד ביקש ממני שאקח יום חופש ואסע הביתה לחיפה כדי להביא את הגיטרה, מאחר ויום/יומיים אחר כך ישנו איזה ערב תרבות עם אמנים, והוא ישמח מאד אם אנגן ואשיר כמה שירים. כמובן שכל התכנית הזאת התאימה לי ככפפה ליד, ובבוא יום התרבות הנ"ל ובין כל היתר עליתי לבמה, ונדמה לי ששרתי כ-3 שירים. (ובהצלחה).
באותה הופעה, נכח קצין חינוך ראשי של גייסות השריון ששמו שאול ביבר. בסוף הערב ניגש אלי והחמיא לי על הופעתי, ושאל האם אני מעוניין להצטרף ללהקת השריון, וכמובן עניתי בחיוב!! על כך הוא אמר לי בנוסף, שהוא צריך אישור מיוחד לקבל על-כך מאלוף גייסות השריון שהיה חיים ברלב. אך מאחר והם בזמנים אלו נמצאים באיזה שהוא "נתק" בגלל חילוקי דעות שהיו להם, אני איאלץ לעשות טירונות שריון ולאחריה יש לי את הבטחתו שאני אבוא ישר ללהקה. וכך אמנם היה.
6 חודשים עשיתי טירונות "חרמ"ש" (זחלמים ביידיש), ליד באר-שבע. זאת הייתה קריעה אמיתית, אך מה לא עושים כדי להתקבל ללהקה צבאית?? זאת למעשה היתה המסגרת הבימתית/מוסיקלית הראשונה שלי במשך השנתיים הבאות."
כיצד נולד הצמד "מגי ואלה" וכיצד נולדו השירים שביצעתם ?
"הצמד כמובן נולד בלהקת שריון תוך כדי חזרות והופעות כלליות של הלהקה, ואם אינני טועה אז רעיון הקמת הצוות היה של נעמי פולני שהיתה הבמאית.
בעקבות כך נתבקשה נעמי שמר לחבר לנו שיר/שניים שלמעשה ישמשו כחלק מערבי הבידור של הלהקה.
נעמי שמר חיברה לנו שיר אחד ששמו היה "אי השה". השם והשיר בנוסח קוריאני, ואי השה הוא שם של בחורה. וכך נולד הצמד המדובר, עד שנתקבלה בקשה מ"קול ישראל" שמבקשים ממפקד הלהקה שיאפשר לאלה ולי להופיע בערב שעורך הרדיו ב"ים" ושיוקלט.
בעקבות זה החלטנו אלה ואני שנופיע באותו צמד גם מחוץ ללהקה, ואמנם הוזמנו לכל מיני מינים של מופעים ברחבי הארץ ונדמה לי שהרבה מהם היו בקיבוצים.
ידעתם ש"סואן בדמי הליל" יתפוס כך? זה למעשה הסולו הראשון שלך?
"האמת שלא אני ולא אף אחד מאלו שעסקו בתוספת תמליל לשיר ידענו, וזאת מאחר שלעבודה על השיר ביקשתי את עזרתו של גיסי ז"ל – מישה אפלבאום ( מורה המוסיקה הנודע ומבצעו של "שיר העגלון") , ומאחר והתברר לנו שחסרים בשיר בתים, ישבנו על המדוכה אלה, מישה ואנוכי וחיברנו מילים ל2/3 בתים נוספים, וכך השלמנו את אימוננו על השיר הנ"ל בנוסף לשיר הקודם שהזכרתי של נעמי שמר. השיר של נעמי למעשה לא תפס, וכפי הנראה "העביר" את תמיכתו ל-"סואן" שבהחלט תפס והצליח לאורך שנים, ואפילו בזמנים אלו מידי פעם יוצא לי לשמוע אותו ברדיו, או לחלופין שמישהו מתקשר כדי לספר לי ששמע אותו ברדיו. לשאלתך, אני אמנם חושב שסואן היה הסולו הראשון שלי, כמובן יחד עם אלה."
אלה האריס (גדרון) , אותה ראיינתי לתחקיר נפרד על סיפורה לצורך פרויקט התיעוד שלי, סיפרה על הצמד "מגי ואלה" : ""בתקופת השירות שלי היה מנהג להישאר אחרי ההופעה בחברת החיילים ולשיר שירים בצוותא, קראנו לזה אז "טולולו". מגי ואני , היינו אז צמד השריון- "מגי ואלה", שתפקידנו היה "לעורר" את החלק הזה . באחד הימים הכנו שירים נוספים לטולולו ונפלנו במקרה על שיר העם הרוסי "סואן בדמי הליל" אבל היה לו רק בית אחד (שכתב דב מגן). אז זרקנו כל אחד רעיונות, והוספנו עוד שני בתים (בית שני ושלישי ) וכך הופענו, לימדנו את החיילים את השיר שתפס כאש בשדה קוצים, ואף הקלטנו מאוחר יותר את השיר בתקליט של הלהקה ."
מה עשית לאחר שחרורך ?
"לאחר פרוק ה"צמד", "התפרקתי" גם מהלהקה (מתישהוא) ומצה"ל בכלל, כנ"ל גם ידידי וחברי הטוב אילן סגל , ומאחר ושנינו היינו וגרנו בעיר חיפה, הקמנו תזמורת של 4-5 נגנים, עשינו חזרות שבסופן התחלנו להופיע ברחבי הארץ ובעיקר בצפון באירועים כמו חתונות, בר מצווה וכו' כולל מועדוני לילה. הצלחתנו כתזמורת הייתה גדולה, על-אף שהיינו עדיין מאד צעירים לעומת הרבה מאד מוסיקאים ונגנים ותיקים שעסקו באותו סוג של נושא, וזה כמובן קידם אותנו מאד מבחינת כמות העבודה שהייתה לנו."
כיצד הגעת לתזמורת המלווה את "הגשש החיוור" ?
"ל"גשש החיוור" הגעתי לאחר שאילן קיבל בשנת 1964, אם אינני טועה, הצעה מפשנל והגששים ליצור איתי קשר ולבוא יחד ללוות את הגששים בהופעותיהם. אילן קיבל את הצעתם, אך מאחר ואני כבר הייתי נשוי, ועבדתי במשרדי חב' "לים" בחיפה (שהיא חב' בת של "צים"), ולא חשבתי שכדאי לי לעזוב את "לים" בגלל שבצים היה לי כבר "סידור" של פנסיה, פיצויים ועוד, כמובן כל זה לעתיד לבוא, סירבתי לעבור תל-אביבה למרות הרבה טלפונים מאילן שניסה בכל-זאת לשכנע אותי.
לאחר שנתיים שעבדתי ב"לים", התקשר אלי שוב אילן ואמר לי שמתחילים בקרוב לעבוד בגשש על תכנית חדשה שבה ארוויח שכר חדשי שישתווה לשכר של 6 חודשים ב"לים" ואז השתכנעתי שאני עובר לגשש.
אז כבר הייתה לנו בת קטנה, או לייתר דיוק עדיין תינוקת, ובסוף חודש דצמבר 1965 ובאמצע הגשמים, ארזנו מטלטלנו ועברנו לגור בר"ג בדירה שכורה שאילן שכר בעבורנו קרוב מאד אליו.
וכך התחילה דרכי הארוכה עם אילן והגששים. עבדנו אילן ואני מספר שנים ביחד בזמן שכל יתר הנגנים "התחלפו" מספר פעמים, עד שלצערי כי רב (תרתי משמע), אילן עזב את הגשש, ואני המשכתי איתם כנגן גיטרה כמובן, ולאחר תקופה שאינני זוכר בדיוק את אורכה, התפרקה התזמורת ואני המשכתי לעבוד אתם כמפעיל ה-"פלייבק" של ההופעות. וכך עברתי עם הגששים 16 שנים רצופות (לטוב ולרע), המשכתי לאחר מכן לעשות אתם גם מילואים זמן מסוים ולא קצר, ואז עברתי למילואים בהג"א עד לפרישתי משם. הופעתי עם הגשש עד שנת 1984".
האם לאורך השנים, המוסיקה הייתה עיסוקך העיקרי?
"למעשה רב שנותי עסקתי במוסיקה, ובתקופות מסוימות בזמן הגשש, עשיתי "חלטורות" ב"ציפוי טפטים" בדירות וחנויות יחד עם "שותף", וגם תקופה לא קצרה עסקתי בלימוד גיטרה בבית ובבתי-ספר. ברצוני לציין שאת לימוד הגיטרה למדתי בזכות שעורי תיאוריה במוסיקה מאילן עוד כשגרתי בחיפה, והוא מידי שבוע היה מגיע אלי לתת לי שעור. בנוסף למדתי אצל גיסי מישה את רזי לימוד הגיטרה (שהיה אז אחד המורים המבוקשים ביותר), ואז התחלתי ללמד גיטרה."
מה אתה עושה בימים אלה?
"ובכן, בימים אלו אני עוסק במקצוע ה"עתיק" שנקרא "פנסיה". פנסיה זו נמשכת כבר למעלה מעשר שנים שאותן גרתי עדיין ברמת-גן, ולפני 8 שנים בדיוק החלטנו אשתי ואני לעבור ולהתגורר בעיר עכו שבה גרים כל יתר משפחתה של אשתי. במסגרת הפנסיה ולצערי, אינני עובד או עושה למעשה שום דבר מיוחד, למעט עיסוקי הבית השוטפים ותחזוקת "הגוף והנפש"."
במהלך הראיון עלה גם דבר הקלטות "גנוזות" שלא ראו אור מעולם מתקופת היותו בתזמורת "הגשש החיוור" עם אילן סגל, עליהן סיפר מגי: "אלו שירים שאני חיברתי להם מילים ומנגינות, ואילן (סגל) העלה את תווי השירים על הכתב ועשה להם עיבודים מוסיקליים. התקופה הייתה אם אינני טועה בשנת 67/8 כשעדיין היינו שנינו בגשש החיוור. תזמורת הגשש התנדבה (כמובן באופן פרטי), ללוות אותי, וכך הקלטנו את השירים באולפן מקצועי בשם: "אולפני אשל" בת"א. לצערי או שלא, מאז לא עשיתי איתם דבר."
תודתי הגדולה נתונה למגי גרוס היקר על שפינה מזמנו וגולל בפניי סיפור הקריירה המוסיקלית שלו וכן תודה גדולה ומיוחדת לאילן סגל היקר על שסייע רבות ביצירת הקשר.
כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.
דודיפדיה- פרוייקט שימור המוסיקה הישראלית של דודי פטימר 