חצוצרן הפלא – סיפורו של המוסיקאי מני גורמן – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

20161018_1629290

מנחם (מני) גורמן נולד בחיפה בשנת 1940. בתור ילד, נהג לשיר במקהלות נוער מקומיות, ובהיותו בן 14 הצטרף לתזמורת נוער חיפאית כנגן פיקולו. כיוון שלא אהב לנגן כל כך על הפיקולו, דודו הביא לו בשנת 1956, עת היה בן 16, חצוצרה שהפכה לכלי הנגינה העיקרי שלו. הוא למד לנגן על חצוצרה באופן אוטודידקטי.

 

בשנת 1957 הצטרף ל"תזמורת הפועל", שכללה נגנים מבוגרים וגורמן היה הצעיר היחיד בה. באותה תקופה החל להופיע בתזמורות ארעיות באזור חיפה.

בשנת 1958 התגייס לתזמורת חיל האוויר ושירת בה 10 ימים. לאחר מכן עבר לחיל הים והשתחרר בשנת 1961. בשנת 1963, עיריית חיפה אימצה את חיל הים והחלה להתגבש להקה של חיל הים, כשגורמן מצא עצמו, במסגרת שירות המילואים, כאחד ממייסדיה של הלהקה (בגלגולה הראשון) לצידם של חבריו אלברט פיאמנטה ויעקב אליעזרוב והסולן שמוליק קראוס. גורמן שירת במסגרת שירות המילואים בלהקת חיל הים (תזמורת המילואימניקים של להקת חיל הים) עד שנת 1982.

20161018_162514

עם שחרורו משירות סדיר, הקים תזמורת שניגנה בבתי מלון ומועדונים ברחבי הארץ, ובנוסף ניגן עם מספר להקות בולטות באזור חיפה של שנות ה-60: "לה מקרנה" (של האחים סגל), "הבונגו בויז" ובשנות ה-70 הופיע עם להקתו – "הפסגה".

 

בשנות ה-80, באחת מהופעותיו, הוזמן לנגן עם תזמורתו בחתונתו של המלחין, המנצח ומפיק המוסיקה החסידית מונה רוזנבלום, שפתח בעיניו את עולם המוסיקה החסידית.  לאחר אותה הופעה בחתונה של רוזנבלום, קיבל גורמן הצעות לעבוד באירועים חסידיים והפך מזוהה עם הז'אנר.

מאותו רגע ועד היום, שימש גורמן כפורץ דרך בתחום המוסיקה החסידית כשהיה מהראשונים שהגישו נעימות מוסיקה חסידית עם חצוצרה בלבד.

 

לאורך השנים, הוציא גורמן (עד כה) שמונה אלבומים אינסטרומנטליים שהפכו רבי מכר בקרב הקהילה החסידית ובכלל וכיום מוסיף לנגן ולהופיע.

אני רוצה להודות מכל הלב למני גורמן היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולתרום חלקו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית לדורותיה.

20161018_163426

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!

מודעות פרסומת

"מנגן ושר" – סיפורו של היוצר והזמר רמי ניר – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

רמי ניר 1

כחלק מעבודתי הרבה כחוקר מוסיקה ישראלית, שמתי למול עיניי מטרה לתעד כל זמר, מוסיקאי או נגן שפעל בסצינת המוסיקה הישראלית במאה ה-20. משך שנים רבות נתקלתי ביוצר והמבצע הכשרוני – רמי ניר, שהיה חלק בלתי נפרד מסצינת מוסיקת הפולק והפופ הישראלית בשנות ה-60 וה-70, שעל אף שהתקשורת ממאנת להשמיע או לספר סיפורו, ראוי לתיעוד על פועלו במוסיקה הישראלית, הן כמבצע מיוחד שייצג אותנו בכבוד בארץ ובצרפת והן כיוצר שיצירותיו ראויות להערכה. שירים כמו "המזח", "איך שהתהילה עוברת", "את", "שלכת בלב", התנגנו בלי הרף ברדיו הישראלי בשנות ה-60 ותחילת ה-70 וניר, שהיה מעבר להיותו זמר, דוגמן מצליח, היה דמות בולטת בסצינת הבידור הישראלי אותן שנים, כשבמחצית השניה של שנות ה-60 זכה להצלחה נאותה גם בצרפת והיה לאחד הישראלים הראשונים שעשו שם חיל.

לאחר מאמצים עילאיים (ונסיונות שכנוע) , פגשתי את רמי ניר והוא גולל בפניי סיפור חייו לצורך תיעודו בדפי ההיסטוריה במסגרת הפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית.

 

רמי ניר נולד ב-8 לינואר 1937 בתל אביב בבית החולים "אסותא".  בגיל 7  למד לנגן על כינור (עד גיל 13) וכבר כילד כתב את שירו הראשון  על ספינת דייגים ששטה בין הגלים.  בנעוריו השתתף בהצגות תיאטרון מוסיקלי לנוער בבימויו של אלף ארי וולף ז"ל  ב"תרבות לעם" ואף ניגן בחצוצרה (יצחק גרציאני, שהיה מעורב ב"תרבות לעם", לימד אותו) . בשנת 1955 התגייס לצבא ושירת כלוחם בגולני.

רמי ניר 3

עם שחרורו בשנת 1957 פנה להוראה ועסק בחינוך מיוחד. בשנת 1960 החליט כי הוא רוצה לקחת את חיבתו לשירה צעד אחד קדימה והחל לשיר ולמד לנגן על גיטרה אצל הגיטריסט אפרים פולק (שבשנות השישים התאבד באופן טרגי) , והשניים אף הפכו בתחילת שנות ה-60 לצמד שנקרא "אפרים ורמי" ( אמרגניתם הייתה מרים עציוני) . הצמד הופיע רבות במועדון התיאטרון וביצע שירים שכתב והלחין רמי, והתפרק לאחר כשנה. השיר הראשון שהלחין ניר והצמד ביצע היה "המזח".

עם פירוקו של הצמד, פנה רמי לקריירת סולו והחל להופיע וללוות עצמו על גיטרה במועדון התיאטרון, כשבמקביל הוא משמש כדוגמן. אל אחת ההופעות נזדמן איש הרדיו עזריה רפפורט ז"ל, שהקליט את ניר בהופעה חיה, הופעה ששודרה ברדיו ולמעשה היוותה "פריצתו הראשונה" לקהל הרחב.

בתחילת שנות ה-60 שיחק בתפקיד הזמר הנודד בהצגה "על עכברים ואנשים" בבימויו של פיטר פריי. בהצגה ביצע את שיר הבלוז פולק – Poor Wayfaring Stranger . כמו כן הופיע כשחקן/זמר ב"הבימה" ובהצגות של גיורא גודיק.

בשנת 1966 נסע לפריז, שם למד שירה אצל טוסקה מרמור והחל להופיע במועדון בסאן ז'רמן. בנוסף, לימד בפריז פיתוח קול. הוא שהה בצרפת עד שנת 1969. בזמן שהותו בפריז, שיריו הושמעו רבות ברדיו, בהם: "שלכת בלב" (שרמי ניר הוא מבצעו המקורי של השיר, לפני יהורם גאון), "המזח", "ניצן האהבה", "סתיו בחלונות", "הלילה שוב ירד" ועוד. כמו כן, הוא הקליט תקליטים בצרפתית שנמכרו טוב. אחד מחבריו מתקופתו בצרפת היה השנסיונר ז'אק ברל.

עם שובו לארץ, הקליט ב-1970 את שירו "את" בליווי להקת הברנשים של פיאמנטה. הוא החל להופיע שוב במועדונים המקומיים והופיע בעיקר ב"עומר כייאם" ובמועדון התיאטרון. שיר מוצלח נוסף שלו מאותה תקופה הוא "איך שהתהילה עוברת". שירים נוספים: "2 רכבות", "ויוה זיוה", "החרב והמחרשה" וכו'.

רמי ניר 4

 

לאורך שנות ה-80 הוסיף להופיע ולהקליט ובתחילת שנות ה-90 ניר הוציא דיסק בשם "אותיות", וכן ספר שירה ( "שבר השלום והאמת") . בשנות ה-90 פרש מעולם המוסיקה והבידור.

 

בימים אלה עוסק ניר בכתיבת רעיונות מהתנ"ך ומתמטיקה.

 

תודה הרבה נתונה לרמי ניר היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולגולל בפניי סיפור הקריירה המוסיקלית שלו לצורך תיעודו בדפי ההיסטוריה.

10428415_487982894678369_1510549467933978408_n

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית.

 

 

 

 

"זבדיה" – סיפורו של הזמר זבדיה לוי – כותב ומתחקר : דודי פטימר

רשומה רגילה

12463624_659211157555541_1703389215_n

כשניגשתי לחקור ולתעד על בורייה את סצינת המוסיקה הישראלית, "לא ידעתי לאן אני נכנס", הווה אומר, שלא שיערתי שבשנות ה-50,60,70 פעלה בישראל רשימה אינסופית של זמרים, נגנים, מוסיקאים ואנשי בוהמה ישראליים שחלקם מעין "נמחקו מדפי ההיסטוריה" וזקוקים לתיעוד ראשוני לפועלם.

 

לפני כחודש פנה אליי המתופף אבי פרין (אותו ראיינתי ותיעדתי לראשונה גם ב"דודיפדיה") , שסיפר לי על חברו זבדיה לוי הצפוי להגיע לארץ לביקור מולדת קצרצר והפציר בי לפגשו. יש לציין כי שמו של זבדיה היה מוכר לי רק "בשם" ולא מעבר, שכן לא הייתה לגביו שום פיסת מידע ולו הקטנה ביותר.

זבדיה הגיע לארץ, ומיד כשנחת, הרמתי אליו צלצול בכדי לתאם עימו פגישה. קבענו בכרם בתימנים בשכונת נעוריו של זבדיה בהלל הזקן בתל אביב, והוא, בן 83, הגיע מלא הילה ושמחת חיים, שמבלי לראותו מעולם, ישר זיהיתי אותו. ישבנו במשך כשעתיים לראיון מרתק במהלכו גולל בפניי סיפור חייו המרתק, ומעבר למידע חשוב ומהותי לחקר המוסיקה שלי ( בשיחה מסתבר שזבדיה נחשב לאחת הדמויות המשפיעות בסצינת הבידור והמוסיקה הישראלית בשנות ה-60) , יצאתי עם פניני חוכמה ממרום גילו של זבדיה, שנראה לא יותר מבן 60.

זבדיה לוי נולד ברחוב הלל הזקן 6 בתל אביב בשנת 1932. אביו, משה לוי, היה בעל בית הדפוס מל"ן, הדפוס הבולט והנודע בתל אביב של אותם זמנים, וכבר מגיל ילדות זבדיה החל לעבוד עם אחיו בדפוס.

 

זבדיה מעיד על עצמו שעוד כילד אהב לרקוד ונמשך ללעשות שמח. הוא התגייס לצבא בשנת 1950. בצבא שירת כתותחן בגדוד התותחנים והחל לרקוד ולשיר בחדר האוכל שירים פופולאריים באיטלקית, צרפתית וכו'. בצבא הכיר את האקורדיוניסט דוד חודורוב (מפתח תקווה) ולאחר שהשתחרר ב-1953, חבר לדוד חודורוב והשניים הופיעו בכל מיני מקומות (בעיקר קיבוצים ומסיבות) כשזבדיה הוא הסולן.

באחת ההופעות, בשנת 1957 , ראה את זבדיה, הסקסופוניסט מוטקה הג'ינג'י (סקסופוניסט) שהזמין אותו לשיר ב"תדמור" כזמר הבית, כשלאחת ההופעות, נזדמנה הלהקה הצרפתית הנודעת "הקומפניון דה לה שנסון".

 

ב-1960 הקים את להקת "העליזים", בה ניגנו בין השאר מיקי פלד (לימים האמרגן הנודע), אברם אליעזרוב (אברם הבוכרי שכונה גם "חופיס"), ניסים ימיני, יעקב אליעזרוב ועוד (הלהקה פעלה בהרכב כזה או אחר עד שנת 1971. ).

12434135_659211137555543_1873380120_n

זבדיה מעיד כי בשנת 1960 קיבל לידיו מחברו המוסיקאי עוזי מלמד את השיר "בדד", אותו ביצע עם תזמורת העליזים כבר באותה שנה ( לימים השיר בוצע ע"י זאב דיקוורט ב"ברנשים של פיאמנטה" בשנת 1970 ומאוחר יותר בשנות ה-80 ע"י זהר ארגוב) . אגב זאב דיקוורט, בשלב מסויים באמצע שנות ה-60, זבדיה הופיע עם זאב דיקוורט כ"צמד הזאבים", יחד עם אלברט פיאמנטה ודוד קריבושי.

12434298_659211150888875_2001679656_n

בראשית שנות ה-60 לוי קבע "משכנו" בקפה נגה המיתולוגי, בורסת הנגנים והמוסיקאים דאז, והיה מעין "אמרגן" של הנגנים וזה שסידר להם הופעות מזדמנות באירועים ומסיבות שונות. רבים מהמוסיקאים מעידים עליו כאחת הדמויות המשפיעות והחזקות בנגה.

 

בשנת 1966 הוציא לוי תקליטון ב"הד ארצי", שלטענתו לא הושמע ברדיו בשל מוצאו ה"תימני". התקליטון כלל ארבעה שירים: "עולם זה", "הרווק", "קאפרי הו קאפרי" ו"שושנת סלוניקי" – שירים מתורגמים מלבד "הרווק" ( מילים ולחן: אפרים דוקטור) ו"שושנת סלוניקי" (מילים ולחן: אולרי נוזיק) בעיבודו וניצוחו של דוד קריבושי.

בשנת 1971 עבר לניו יורק והחל להופיע במועדונים השונים כ"צברה" (של ליאו פולד), ב"קפה תל אביב" ועוד. בשנת 1972, לאחר שראה כי אין עתיד כל כך בעולם המוסיקה לישראלי בניו יורק, החליט לפרוש מתחום הבידור והזמר, קנה מונית והפך לנהג מונית מצליח ומבוסס בארה"ב.

12463711_659211127555544_2019157923_n

בשנת 1995 יצא לפנסיה ומאז מתגורר עם משפחתו בניו יורק.

 

אני רוצה להודות מכל הלב לזבדיה לוי היקר על שהקדיש מזמנו לפגוש אותי ולגולל בפניי סיפור חייו וכמובן תודה מיוחדת לאבי פרין, "אמרגני בחו"ל", על שסייע לי ביצירת הקשר!

 

תודה מיוחדת לרועי "התקליטים ישראל" על שהמיר ושלח לי מאוספו הפרטי את תקליטונו הנדיר מאוד של זבדיה לוי לצורך השלמת התחקיר על הצד הטוב ביותר.

12342809_652314684911855_7002442142021431679_n

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.

 

 

 

 

 

"תנו לו את הבס" – סיפורו של רוז'ה אברהם- כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

12208373_10153683895204501_7721654124395235325_n

רוז'ה אברהם ( שם משפחה לפני עברות :רקטמאייר)  נולד בשטרסבורג שבצרפת בשנת 1927. אביו, לאון אברהם, היה זמר אופרה וחזן נודע בצרפת (וגם שחקן כדורגל בקב' הכוח וינה) ואמו, ז'רמיין אברהם, הייתה מורה לפסנתר. כילד, רוז'ה מעיד, נמשך מאוד למוסיקת הג'אז.  בהיותו של רוז'ה בן 6 הוא נשלח ע"י הוריו ללמוד כינור והתמיד בכך עד גיל 12, פרוץ מלחמת העולם השניה (1939) וכונה בפי מוריו לכינור – "עילוי מוסיקלי". בנוסף למד לנגן קצת על תופים.

 

עם פרוץ המלחמה, ברח עם משפחתו משטרסבורג וכשהופרד מהוריו, הגיע להכשרה של הצופים היהודים בלוטרק לקראת עלייה לארץ ישראל, עד שהגרמנים פשטו על לוטרק והעניין נגוז.

9009_523805174429474_537744985079818745_n

בשנת 1943 ברח עם קבוצת ילדים לספרד (והקבוצה נתפסה שם)  ועם פלישת האמריקאים למרוקו, נשלח למרוקו ושירת בצבא הצרפתי במרוקו במשך שנתיים ( 1944-1945) וכחייל נשלח עם גדוד לשחרר את העיר ליון. לאחר שחרור ליון, הוזמן עם אחיו לנשק למסיבה בבית הכנסת המקומי בליון, שם באורח נס,במקרה וללא ידיעה מראש, פגש בהוריו ( בדיעבד נתברר לו שאביו היה ראש המחתרת היהודית ושימש חזן באותה מסיבה בבית הכנסת) .

 

בשנת 1947 חזר עם הוריו לשטרסבורג, וכיוון שהיה בן 20 גוייס שוב לצבא למשך שנתיים ועשה קורס קצינים. כשסיים שירותו כקצין צרפתי בשנת 1949 עלה בגפו לישראל.

 

הוא הגיע למושב חדש שקם בארץ – מושב לימן (בקרבת נהריה) ושהה שם עד שנת 1951. ב-1951 הגיעו הוריו ואחותו (ארלט אברהם – פסנתרנית ואשת קול ישראל ) לארץ הקודש, ורוז'ה עבר לירושלים בכדי לנסות להשתלב בסצינת המוסיקה. בירושלים, התחבר לפסנתרן ג'ורג' טאובנר ז"ל וליווה אותו על תופים.

12277060_644350339041623_1722330343_n

התפנית המהותית בקריירה של רוז'ה אירעה בשנת 1954, כשראה בחלון ראווה קונטרבס, וכיוון שעקרונות הנגינה בקונטרבס דמו ליסודות הכינור שידע על בוריים, התאהב בכלי והחליט ללמוד לנגן עליו. הוא נטש את התופים ועבר  לקונטרבס בלבד. רוז'ה מציין שתמיד תפסו אותו כאחד עם שמיעה מיוחדת, זה ששומע את מה שאחרים ממעטים לשים לב אליהם או לשמוע.

 

הוא החל להתערות בסצינת המוסיקה הירושלמית המקומית וניגן בכל מועדון אפשרי שם, בעיקר ג'אז, עם גדולי אמני הג'אז: דני גוטפריד, אלברט פיאמנטה, מל קלר, אהרל'ה קמינסקי, פנצ'ו בלומנצווייג, יוסי פפו לוי, יוסי לוי, דני מרבנט ועוד רבים וטובים. בשנת 1958 העתיק מגוריו לתל אביב והחל לנגן במועדון "אדריאה", שם פגש בפסנתרן צעיר בשם זיגי סקרבניק ז"ל ( מוסיקאי עילוי שנפטר בגיל 24 ) – רוז'ה מתאר שזיגי היה כבן עבורו ואהבת נפש שררה ביניהם עד יומו האחרון של זיגי. השניים החלו לעבוד יחד במועדון "עומר כייאם"  (יחד עם המתופף סאם כהן) והיו, כהגדרת רוז'ה, סנסציה.

12277303_644350352374955_35081191_n

ב-1960 פנה אל רוז'ה המוסיקאי אלכס וייס וצירף אותו להופעותיו במועדון "צברה" והכניס אותו לסוללת נגני ההקלטות שלו, ומכאן רוז'ה הפך להיות אחד הבסיסטים הבולטים והמבוקשים בישראל בשנות ה-60 : הוא ניגן בהקלטות הרבות של אריק אינשטיין, יהורם גאון, חוה אלברשטיין, יוסי בנאי, ישראל יצחקי, יפה ירקוני, ששי קשת (בהצגה "הגברים שבחבורה", בה בולט הבס של רוז'ה ב"פנקס הקטן") ועוד רשימה אינסופית. בטלויזיה ניגן בתכנית "אולפן עגול".

בשנת 1967, במלחמת ששת הימים, כשרוז'ה שימש כחובש קרבי, חברו ליחידה עלה על מוקש. רוז'ה אץ להצלת חברו ועלה בעצמו על מוקש ונפצע בגבו. הפציעה מנעה מרוז'ה לנגן על קונטרבס, ואילצה אותו לעבור לנגן על גיטרה בס חשמלית בישיבה, מה שלא היה כל כך לרוחו ואחרי כמה שנים, ב-1972 (כשניגן בהופעותיה של יפה ירקוני בלבד ביפו)  החליט לפרוש סופית ממוסיקה והפך להיות סוכן נסיעות עד צאתו לפנסיה.

947221_457933734302477_441389107_n

תודתי הרבה נתונה לרוז'ה אברהם היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולגולל בפניי סיפור חייו לצורך תיעודו בדפי ההיסטוריה.

דודיורוזהאברהם10.11.2015

כתב, ערך , תחקר וראיין: דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.

 

 

 

"קול התוף" – סיפורו של המוסיקאי והמתופף ראובן וולף – כותב ומתחקר : דודי פטימר

רשומה רגילה

ראובן וולף 3

ראובן וולף נולד בשנת 1932 בשם תומש ( תומי) וולף בבודפשט שבהונגריה. בשנת 1944 בהיותו בן 12, נכנסו כוחות הנאצים להונגריה  ווולף מצא עצמו מסתתר לבד במקלטים ומשפחות נוצריות מזדמנות ( אמו נשלחה לאושוויץ וחזרה בתום המלחמה ואביו לא שרד ומת באושוויץ] . וולף הצעיר למד בנעוריו טכנאות שיניים ובגיל 14 מאס במקצוע זה והחליט ללמוד מוסיקה ולמד לנגן על קלרינט.

ראובן וולף 1

בהיותו בן 17, בשנת 1949, עלה בגפו לישראל , כשהוא מצויד בקלרינט בלבד ותרמיל נשלח לקיבוץ כפר רופין שבעמק בית שאן. בשנת 1950 התגייס וולף לתזמורת צה"ל כנגן קלרינט. הוא שירת שנתיים בתזמורת ולאחר מכן עם שחרורו התגייס לתזמורת המשטרה בירושלים כנגן קלרינט ועם תחושה כי מיצה את היותו נגן קלרינט בחר ללמוד על כלי אחר ולעבור לתופים וכלי הקשה.

תזמורת המשטרה

עם עלייתו לירושלים בשנת 1952 וסידור פרנסתו כנגן בתזמורת החליט ראובן הצעיר להגביר את לימודי התאוריה והתופים ובאמצע שנות ה-50 עבר בהדרגה להיות נגן כלי ההקשה והתופים בתזמורת.

 

במהלך שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60 המשיך ראובן להתעמק בלימודי מוזיקה ובנגינה  כמתופף בהרכבי ג'אז במועדונים שונים ברחבי הארץ ובעיקר בירושלים שפרחה בתקופה זו בסצנת הג'אז המקומית ובפריחה תיירותית והפעלתם של מועדוני תיירות שכללו ערבי נגינה מגוונים. סצנת ג'אז ירושלמית של שנות ה-60 התקיימה בין השאר במסעדת  "מנדרין" עם ענקי הג'אז כאלברט פיאמנטה, דני גוטפריד, מל קלר וכו'  עימם ניגן ראובן באופן קבוע ומה שהוביל אותו להיות מוכר  בסצינת הג'אז הירושלמית.

ע

לקראת סוף שנות ה-60 הוא הצטרף כנגן ללהקת המחול הבינלאומית "הורה ירושלים" והסתובב עמה בהופעותיה ברחבי העולם. בשנת 1971  התקבל וולף לתזמורת הסימפונית של רשות השידור  בירושלים כנגן כלי הקשה בניצוחו של מנדי רודן. תפקידיו בתזמורת  כללו נגינה על תופי דוד- טימפני, כלי הקשה, ויברפון וקסילופון. הוא ניגן עם הסימפונית ירושלים עד שנת 1981.

 

במקביל לנגינתו לכל אורך שנות ה-70 וה-80 לימד וולף תופים וכלי הקשה, כשאחד מתלמידי הבכירים הוא רוני הולן הנודע. ראובן לימד בטכניקה ייחודית לו ונחשב למומחה בתחום נגינת כלי הקשה בתזמורות כלי נשיפה. תלמידיו מציינים , כי אחד הנושאים שוולף השריש לתלמידיו הוא ללמוד קודם כל להקשיב.

ראובן

בשנות ה-90 חלה וולף במחלת הסרטן הארורה ונפטר בשנת 2001.

 

למרבה הצער, אין תיעוד מוסיקלי של קטעי נגינתו או קבצי שמע בם תועד.

 

בנו של ראובן, רוני וולף, בחר במוסיקה כדרך חיים שלא לפרנסתו וכנגן תופים, בס וגיטרה הינו מנגן במספר הרכבים ואף הוציא אלבום מיצירותיו. רוני מספר על אביו בנימה אישית : "כמוסיקאי אני זוכר את אבי  כמוסיקאי חרוץ אשר היה יושב שעות, לומד ושר את התפקידים לעצמו. הוא לימד אותי להקשיב, זה כלי שלקחתי איתי לאורך כל הדרך בכל תחומי החיים."

11892364_10153569159352232_5530272002577620356_o

רוני הולן מוסיף ואומר על וולף: "ראובן וולף היה איש יקר. הוא לימד אותי את הדבר החשוב ביותר במוסיקה לדעתי, לקרוא פרטיטורות. בגיל 14 ישבתי איתו והקשבנו עם פרטיטורה ליצירה של איגור סטרווינסקי- מעשה בחייל". מר וולף אמר לי בהתלהבות:״רוני שים לב מה קורה כאן״. ואני מאז ועד היום יושב ומברר מה קורה כאן. זה הדבר הכי חשוב !! תודה למר וולף…געגוע לאיש שאהב מוסיקה באמת".

12038444_628635343946456_4253650058637479614_n

תודתי הרבה נתונה ל: רוני וולף ורוני הולן היקרים על שסייעו לי בליקוט המידע והתמונות, וכן ליאיר דגן על העזרה בליקוט תמונות נוספות.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.