סיפורה של הזמרת אראלה בר-לב – כותב, מראיין ומתעד: דודי פטימר

אראלה בר-לב הייתה זמרת ישראלית שפעלה בישראל בשנות ה-60 וה-70 ואחרי כן הקליטה בארה"ב שלושה תקליטים לאורך שנות ה-80. מתגוררת כיום בתל אביב

אראלה בר-לב נולדה בקיבוץ "בית אלפא" בשנת 1943, במהלך מלחמת העולם השנייה, למשה זרצ'ניק ורבקה ליברמן, שעברתו את שם משפחתם בשנת 1951. אביה, משה, היה זמר ונהג להופיע ברחבי עמק יזרעאל. כדבריה, היו יוצרים שכתבו שירי אופרות במיוחד לאביה. לכן, ממנו ספגה לראשונה את אהבתה למוזיקה.

בשנת 1951, בהיותה בת 8 עברה משפחתה לדטרויט, ארה"ב. אמה שלחה אותי לתנועת "השומר הצעיר", שם החלה לשיר בחברותא שירים כמו "דונם פה ודונם שם"  והופיעה במסגרת פעילויות של התנועה. בהמשך הופיעה במועדונים מקומיים בארה"ב כשהיא מלווה עצמה על גיטרה ושרה שירים ישראליים ושירים לועזיים.

בשנת 1961, בהיותה בת 18, קיבלה אראלה מלגה ללימודי הוראה בישראל ועזבה את ארצות הברית לצורך שנת הלימודים.

בהתחלה התגוררה במעונות בירושלים ובהמשך חזרה לקיבוץ בית אלפא. בקיבוץ הכירה את המלחין נחום (נחצ'ה) היימן שהתגורר בקיבוץ ובדיוק באותה תקופה ייסד את ההרכב חמישית גלבוע שהקליט את לחניו הראשונים. בר-לב שימשה כסולנית בשירים בהם ניגנה החמישייה מתוכם התפרסמו הסולואים שלה:  "שיר הרבי (צאו נא במחול)", "לאן נושבת הרוח" ו"הלילה הותיר".

כמו כן הקליטה באותה תקופה, יחד עם חמישית גלבוע, את השירים "למדבר" ו"מזרה ישראל יקבצנו". השירים יצאו בתקליטה המשותף עם חמישית גלבוע משנת 1962- "ניחוחי אביב".

בשנת 1962 חזרה לארה"ב בשל עניינים משפטיים ופנתה ללימודי היסטוריה, כשבמקביל היא מופיעה במועדונים בארצות הברית. בשנת 1965 התחתנה ועברה להתגורר עם בעלה בניו יורק. בשנת 1970 חזר הזוג לדטרויט.

בשנת 1971, בעקבות רצונה לשהות בישראל לתקופה (על אף שבעלה לא רצה), חזרה לישראל לבדה והופיעה ברחבי הארץ עם גיטרה במבחר שירי פולק מכל העולם. הבמאי דני ליטאי ראה אותה בהופעה, התרשם והזמין אותה להצטרף להפקה של המחזמר "אל תקרא לי שחור" (1972), שזכה להצלחה רבה וקולה של בר לב בלט בו בעיקר בלהיטי המחזמר: "יום יבוא" ו"קליפסו בשחור לבן".

בשנת 1974 הצטרפה לתזמורת "הצעירים" שהופיעה בחתונות ובמועדונים ובשנת 1977 יצאה לסיבוב הופעות בדרום אמריקה ומשם הצטרפה ללהקה האמריקאית – The Golden Gate Gypsy Orchestra Of America And California, Otherwise Known As The Travelling Jewish Wedding.. בשלב זה עברה להתגורר שוב בארצות הברית.

לאורך שנות ה-80 הוציאה בר-לב שלושה תקליטי סולו בארה"ב: "אראלה" (1980), "חנוכה" (1981) ו"הדליקו את הנר" (1985).

בשנת 2018 חזרה להתגורר בישראל וכיום מתגוררת בתל אביב.

תודה מיוחדת לאראלה בר-לב שהתראיינה וסיפרה לראשונה את סיפור חייה לצורך תיעודה בדפי ההיסטוריה. תודה מיוחדת למוזיקאי רמי פינשטיין על שקישר בין אראלה לביני.

כתב, ערך, תחקר, תיעד, צילם סרטון התיעוד וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית!

"אוהב לשיר" – סיפורו של הזמר והשחקן מוטי דביר- כותב ומתחקר: דודי פטימר

מוטי דביר נולד בשנת 1946 בהר הצופים שבירושלים בשם מוטי דוידוב ( לימים שינה שם משפחתו ל"דביר") . עוד כילד ונער נמשך לשירה ומשחק, אולם הביטוי הראשון לכך בפן המקצועי אירע בשנת 1963, עת היה בן 17 והצטרף כשחקן לתיאטרון לילדים ונוער – "אורים" ( בניהול דניה לוין ז"ל) . בשנת 1964 התגייס לנח"ל וכשלושה חודשים לפני שחרורו ניגש לאודישנים ללהקת הנח"ל (בם ביצע את "העיר באפור" של שלישית גשר הירקון) אך לא התקבל כיוון שעמד להשתחרר. דביר, שהמשיך לקורס קצינים ( והיה אף בצוות הווי בית הספר לקצינים) , לא ויתר על חלום השירה ובצבא השתתף בצוות הווי בה"ד 1 וצוותי הווי ובידור נוספים בבסיסים השונים. דביר למד אוטודידקטית (בעזרת חברתו המוסיקאית נורית שהם) לנגן כמה אקורדים על גיטרה והחל שר ומלווה עצמו. עם שחרורו עבד ב"אגד" ירושלים, ולצד זה ניהל קריירה מוסיקלית.

חברו לאגד ירושלים, אברהם פררה ז"ל, זמר נודע בשל עצמו, הפך חבר נפש קרוב למוטי, והשניים אף חשבו על להקים שלישיה חדשה שתכלול את פררה, דביר ויוני ירון , אך רעיון זה נגוז עם הצטרפותו של פררה למחזמר הנודע- "אל תקרא לי שחור".

 

בשנת 1966 הקים דביר יחד עם חבריו: גבי קריספין ורפי יהושע את "שלישית הר הצופים", שלישית זמר עברי שהופיעה ברחבי הארץ עם שירים מקוריים (שכתב עבורם המלחין הירושלמי – חיים צור) וקאברים לקלאסיקות ארצישראליות נודעות.

השלישיה פעלה עד שנת 1970, עת קריספין פנה לקריירת סולו ודביר ויהושע הפכו ל"צמד הר הצופים", שפעל עד שנת 1972.

עם פירוקו של הצמד, ולאורך שנות ה-70, דביר הופיע בערבי שירה בציבור כשהוא מלווה עצמו על גיטרה.

 

בסוף הסבנטיז, הוריד דביר מעט הילוך מהקריירה המוסיקלית והשקיע באהבתו השניה: הספורט. הוא שיחק בהפועל ירושלים בכדורגל (ליגה לאומית) ומכבי ירושלים בכדורסל ולימים הפך מאמן הפועל ירושלים נשים.

 

בשנת 1984 נסע לארה"ב ועם שובו החליט לעבור לתל אביב, בכדי להשתלב בסצינת המשחק והמוסיקה באיזור המרכז. הוא למד בבית הספר למשחק בניהולו של ניסן נתיב ובסוף העשור שיחק בהצגות ילדים רבות, וכן שיחק באופרות באופרה הישראלית החדשה ( ואף נסע עם האופרה לסיבוב הופעות בגרמניה בשנת 1991 עם האופרה "בטבעת החנק") .

בתחילת שנות ה-90 הצטרף דביר למקהלת "השקמים" בניהולו המוסיקלי של מנשה לב רן, ולאחר מכן, כשעבר לגור בגבעתיים, הצטרף למקהלת "קולות גבעתיים" בניהולו המוסיקלי של אילן גלבוע.

 

כשחקן קולנוע, שיחק דביר בסרטי הקאלט הישראליים: "שורו", "נשיקה במצ"ח" וכן בפרסומות רבות.

 

בסוף שנות ה-90, הקים יחד עם יורם ביתן ( זמר, נתפרסם לראשונה בצוות הווי הצנחנים) את "צמד הווי ובידור", צמד שפעל קרוב לעשור וניהל מועדוני זמר שונים, ועדיין פעיל לעיתים רחוקות ( בהופעות מזדמנות) .

בימים אלה מוטי דביר חורש את הארץ לאורכה ורוחבה בערבי שירה בציבור כשהוא מלווה עצמו על גיטרה (ולעיתים רבות מגובה בקלידן רפי וולבה) , עוסק כמבאי בתיאטרון הקהילתי ומכין תלמידים לאודישנים לקראת קבלה לבתי הספר השונים למשחק.

 

תודתי הגדולה נתונה למוטי דביר היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולגולל בפניי סיפור חייו לצורך תיעודו בדפי ההיסטוריה.

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.