"יאסו איציק"- סיפורו של הבוזוקאי יצחק קריספין – כותב ומתחקר: דודי פטימר

שנות ה-60 היו שנים רבגוניות בסצינת המוסיקה הישראלית: מחד גיסא, להקות קצב תוססות וצעירות שפרקו עולו של הנוער עם שירי רוקנרול לועזיים חדשים מחו"ל, ומאידך גיסא, אריס סאן פרץ את הדרך לפופ היווני ששטף את הארץ לאורך שנות ה-60 וסלל את הקריירה לאמנים הישראלים יווניים שבלטו בארץ בשנות ה-70.

 

אחד הנגנים הבולטים, שהחלו דרכם בלהקות קצב ותוך זמן קצר הפכו לחלק בלתי נפרד מסצינת המוסיקה ה"מזרחית" יוונית בשנות ה-60 ותחילת ה-70 הוא יצחק קריספין, שמלבד שניגן עם סאן עצמו, בלט בהקלטותיו של טריפונס, סטטטוס, נינו ניקולאידיס, גראציה ואפילו יהורם גאון.

 

יצחק קריספין נולד ביפו בשנת 1950 להורים ממוצא יווני (אבא מסלוניקי ואמא מאתונה). בשנת 1958, עת אביו הביא גיטרה פשוטה, יצחק "נדלק" והחליט שהוא רוצה לנגן. בהיותו בן 12, בשנת 1962, אביו קנה לו גיטרה משל עצמו והוא התחיל לנגן. המוסיקה שאהב באותה תקופה הייתה רוקנרול וג'אז. ב-1965 קנה את הגיטרה החשמלית הראשונה שלו והחל לנגן בלהקת Big Swing עם הזמר ג'רר קסטר (רפי גזית) שניגנה מדי שישי ב"גן הוואי" והופיעה בחתונות ואירועים פרטיים.

בשנת 1966 החל לנגן במועדון "אריאנה" בהרכב של נגנים יווניים. באותה תקופה לימד עצמו לנגן על בוזוקי ובמקביל החל להשתתף כגיטריסט בהקלטות של אריס סאן (מרבית הקלטותיו בשנות ה-60), עליזה עזיקרי, דליה עמיהוד וכו'.

 

בשנת 1968 התגייס לצבא ונמנה עם מקימי תזמורת חיל ההנדסה שהופיעה בקרב כל יחידות חיל ההנדסה.

 

בשנת 1970, לאחר שאריס סאן עזב את הארץ לניו יורק, מי שמילא את החלל העצום שהותיר אחריו סאן היה טריפונס, ומיד עם תחילת פרסומו, הוזמן קריספין ע"י מנהלו של טריפונס דאז, דני יצחקי, לנגן בתזמורתו של טריפונס החל מההקלטות הראשונות "דירלדדה" (קריספין עושה את קולות הליווי לצד דני יצחקי ואיציק גיזרי) ו"אגוניה" ועד נגינה בכל תקליטיו עד 1975 (לצד ההופעות הרבות).

בשנות ה-70 ניגן בהקלטות ובהופעות של מיטב הזמרים ה"יווניים" שפעלו בארץ בהם סטטטוס, נינו ניקולאידיס, ספירו, ילדת הפלא הטורקיה גראציה (אותה אף לימד לנגן על בוזוקי) ועוד רבים.

 

בשנת 1973 השתתף בסרט "קזבלן" כנגן בוזוקי בסצינה שנתקיימה במועדון של "רוזה" בכאליף. כמו כן, ניגן בוזוקי בהקלטות פסקול הסרט בשירים "רוזה" (יהורם גאון ועליזה עזיקרי) ו"יפו" (עליזה עזיקרי).

בשנת 1974 נישא לאישה ממוצא יווני ובשנת 1975 החליט לעזוב את הארץ ולעבור להתגורר ביוון. ביוון החליט לפתוח בחיים חדשים והפסיק להופיע ולנגן, הוא עבד משך שנים רבות בעסקי הבגדים והבדים.

 

ב-1980 הגיע אליו חברו המוסיקאי אברהם פנגס ששכנע אותו לחזור לנגן וקריספין חזר לנגן לעצמו בבית. בשנים האחרונות עוסק בבניית בוזוקי ובגלמה ומוכר אותם. בביקוריו בארץ, מופיע לעיתים עם חבריו בשביל הנשמה.

אני רוצה להודות מכל הלב ליצחק קריספין היקר על שפינה מזמנו במהלך ביקורו הקצרצר בארץ לפגוש אותי ולגולל בפניי סיפורו המוסיקלי לצורך תיעודו בדפי ההיסטוריה במסגרת הפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית והנגנים בישראל.

תודה מיוחדת גם לאברהם פנגס ושלמה מלכי על העזרה ביצירת הקשר.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!

 

 

"לא שם בס" – סיפורו של הבסיסט מוטי (סבח) מורד – כותב ומתחקר: דודי פטימר

הוא אחד הבסיסטים הראשונים במוסיקה הים תיכונית יוונית ישראלית ונחשב יד ימינו של אריס סאן ( וניגן במרבית הקלטותיו של אריס) ויחד עם זאת החל בלהקות הקצב הבוסריות של שנות השישים ומיזג בין הפופ והרוק המקומי למוסיקה הערבית, טורקית ויוונית שספג מהבית ובילדותו – במשך קרוב ל-45 שנה חי מוטי מורד (סבח מורד) בארה"ב וטרם תועד סיפורו המוסיקלי, עד כי פגשתיו במהלך ביקורו הקצרצר בישראל ושוחחתי עימו על ראשית דרכו, על שיאה ועל מעשיו בימים אלה.

 

מוטי מורד נולד כסבח מוראד בבגדד שבעיראק בשנת 1947. בהיותו בן 3 עלתה משפחתו לישראל והשתכנה בבית ליד ומשם המשפחה עברה להתגורר במעברה בחולון. הוא גדל בחנקין בחולון ובהיותו בן 14, בשנת 1961, הלך עם אחיו, ציון, להופעה (ראשונה בחייו) של להקת ה"קרייזי סטריינג'רס" (להקת רוק אינדונזית בה היה חבר הישראלי דורון כהן), מה שהיווה "טריגר" עבורו להתחיל לנגן על גיטרה.

בשנת 1962 קנה גיטרה ראשונה ולמד לנגן אצל משה מולכו ז"ל (מלהקת "הנסיכים"). לאחר מכן למד לנגן על בס בבית הספר למוסיקה של הרמן קוסלה בדיזינגוף ואחרי כן למד לנגן אצל אלברט פיאמנטה.

 

בשנת 1963 החל מורד להופיע באירועים והרכבים מזדמנים, ולעיתים אף ניגן כמחליף בלהקת הנסיכים, שהייתה אז פופולארית מאד לצד להקת האריות ( עם להקת האריות ניגן עוד לפני שחיים סבן נכנס כבסיסט ללהקה) והצ'רצ'ילים (בראשית דרכם).

בשנת 1964 ניגן בלהקת "המורדים" ( עם הסולן הרצל עובדיה, אחיו של ויקטור עידה) שהופיעה בעיקר בחתונות. בשנת 1966, אריס סאן, שהיה בשיא פופולאריותו בישראל אותן שנים, הגיע לקפה "נגה" (בורסת המוסיקאים דאז) וחיפש להקה שתלווה אותו בסיבוב הופעותיו עם עליזה עזיקרי. הוא הכיר את הרצל עובדיה ולקח את חברי "המורדים" ( שפעלה עד 1967) ללוותו בהופעותיו והקלטותיו.

בשנת 1966 הצטרף מוראד להפקה של "החלונות הגבוהים" והשתתף בחזרות בביתו של שמוליק קראוס ז"ל, אך כיוון שהעבודה עם אריס סאן התחילה לקחת מרבית הזמן, בחר להתמסר לסאן. מורד הכניס לתזמורת אריס סאן את חברו הגיטריסט משה אורלביץ' וההרכב כלל את מורד ואורלביץ' כבסיס קבוע כששאר הנגנים הופיעו תקופה והתחלפו.

בשנת 1968 נסעה השלישיה לראשונה לטורקיה, סיבוב הופעות בן שלושה חודשים שהפך להצלחה ועם שובם לארץ, נכנס סאן היישר אל לב המיינסטרים הישראלי. בשנת 1970 השלישיה נסעה לארה"ב והופיעה תחילה במועדונו של אברם גרוברד – "אל אברם" ובעוד מועדונים יווניים מקומיים עד שנת 1971, כשסאן הקים את מועדון "סירוקו", שזכה להצלחה מסחררת ופעל עד שריפתו בשנת 1975.

הלהקה הופיעה בתכניות טלויזיה פופולאריות בארה"ב בהן תכניתו של מייק דגלאס, ג'וני קרסון וכו', ומורד ניגן עם סאן עד כניסתו של אריס לבית הסוהר בשנת 1990. עם צאתו של סאן ב-1992 חזר מורד לנגן עימו במועדון החדש שפתח – "קוסמיקו", והפסיק לנגן אותה שנה עם סאן עם עזיבתו של אריס לבודפשט.

 

יש לציין כי מורד ניגן עם אריס סאן משך 25 שנה והשתתף כבסיסט ברוב הקלטותיו של סאן בהן: "סיגל", "בום פם", "דם דם", "אספרה", "אם אתה צעיר בלב", "תל אביב", "זוג או פרט" (ערב, ערב) ועוד.

לאחר פרידתו מאריס, ניהל מורד חנות בגדים ולאחר מכן פנה לעסקים אחרים. כיום מתגורר בפלורידה, אך מרבה לבקר בארץ לעיתים קרובות.

 

תודה מיוחדת למוטי (סבח) מורד היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולגולל בפניי סיפור חייו המוסיקלי לצורך תיעודו בדפי ההיסטוריה במסגרת הפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית והנגנים בישראל.

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית.