"התוף ואני" – סיפורו של המתופף יוסי יפרח – כותב ומתחקר: דודי פטימר

יוסי יפרח נולד בתל אביב בשנת 1955 וגדל במעברה בכפר שלם. יוסי מעיד כי אביו היה חזן בבית הכנסת, ולמעשה זו הייתה אחת ההשפעות המוסיקליות הראשונות על יוסי. בילדותו, אחיו הגדולים היו מביאים הביתה תקליטים של ריי צ'ארלס, אלביס ואביו נהג להביא תקליטים של ג'ו עמר, כך שההשפעות על יוסי היו מגוונות, אם כי הוא נמשך יותר לרוקנרול. בהיותו בן 12, נהג לעבוד בחופשים בכדי לקנות את מערכת התופים הראשונה שלו. הוא למד לנגן על תופים וגיטרה אצל המורה צבי כספי  ברחוב הירקון בת"א.

בשנת 1969, בהיותו בן 14, הקים את להקת הרוק הראשונה שלו : "להקת הנמרים" ( התל אביבית) . הלהקה הופיעה במועדונים ברחוב המסגר כמועדון האמנים, מועדון "החיפושיות" וכו'. להקת הנמרים התפרקה בשנת 1971.

 

בשנת 1971 הצטרף ללהקת "הצוענים" שכללה את : יוסי יפרח ( תופים) , גדעון בנימיני, יהודה שמי ( בסיסט) , ומייק הזמר . הלהקה הוציאה בשנת 1973 תקליטון ובו שני שירים מקוריים : "עליזות" ( סולן: גדעון בנימיני) ו"אכזבה" ( הסולן הוא  הזמר מייק. השיר יהפוך בסוף שנות ה-70 לאחד מלהיטיו הראשונים של בני אלבז בשם "סובל אני") . בהקלטות ניגן על גיטרה והשתתף  שגיא קארפ ( היה מעבד מוסיקלי, מלחין ומדריך מוסיקלי של הלהקה) . הלהקה לא הושמעה ברדיו. הלהקה התפרקה בשנת 1975. הלהקה ניגנה בעיקר קאברים ללהקות רוק כלד זפלין, דיפ פרפל, יוריה היפ, קינג קרימזון ועוד.

בשנת 1973 התגייס יפרח לצבא ושירת בבסיס תובלה, שם הקים עם חבריו לבסיס את "להקת תובלה", להקה שהופיעה בבסיסים, וכשירות מילואים הלהקה הופיעה כצוות הווי ובידור במוצבים השונים.

בשנת 1976 השתחרר יפרח והחליף את המתופף של להקת "הקולות הגבוהים", שפעלה במועדונים וחתונות.

בין השנים 1977-1978 ניגן עם אושיק לוי ברחבי הארץ ובחו"ל. בין האמנים שליווה וניגן עימם נמנים ניסים סרוסי, צילה דגן ז"ל, להקת "שלום" (של גברי לוי) , זהר ארגוב וכו'.

בשנת 1978 הוזמן להחליף את המתופף של צלילי העוד ( שנסע לחו"ל) וניגן והופיע עם הלהקה עד שנת 1987. יפרח השתתף בתקליטי הלהקה: "תקליט מספר 6 " (1978), "אמצע הדרך" (1981) ובתקליט הסולו של רמי דנוך – "אהבת הנווד" (1987) . יש לציין כי יפרח שימש הן כמתופף והן כנגן כלי הקשה.

 

בשנת 1987, לאחר שעזב את להקת העוד, נכנס לעסק יהלומים משפחתי ופרש מעסקי המוסיקה. אבל, הוא לא פרש סופית : בשנות ה-90 ניגן יחד עם שגיא קארפ ודני גולן ( השתתף בין השאר בהקלטות האלבום "דני גולן וחברים" ) .

תודתי הגדולה נתונה ליוסי יפרח על שפינה מזמנו לגולל בפניי סיפור חייו המוסיקליים.

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.

 

 

"אדאמו הישראלי" – סיפורו של הזמר רפי ממן – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רפאל ( רפי) ממן נולד במרוקו בשנת 1950 ועלה עם משפחתו לישראל בשנת 1963, בהיותו בן 13. הוא גדל ברמת השרון ו"התגלה" לראשונה כזמר בשנת 1964, בהיותו בן 14, עת היותו בתיכון, כששר את "הו גיטרה", להיטו של אנריקו מסיאס. באותה תקופה העריץ את הזמר אדאמו ואף היה נוכח בהופעתו בישראל. ממן מעיד כי נהג לשיר במקלחת את להיטיו של אדאמו Tombe La Neige וכו' וזוכר שאמרו לי כי הוא דומה בחזות ובגוון הקול לאדאמו, אלילו.

 

לאחר שלקח שיעורי פיתוח קול, בשנת 1967 החל רפי להופיע במועדונים מקומיים עם להקת "הדוכסים" ( משה עציון – גיטריסט, משה אלקיים – מתופף, ופרדי בקלו – אורגניסט) . עיקר הרפרטואר של ממן כלל שנסונים בצרפתית. בין המועדונים בהם הופיע: "המסיכה", "חצות וחצי", "מועדון האומנים" ועוד.

הוא נזכר שלעיתים היה מלווה ע"י חברי להקת הצ'רצ'ילים בגרסתם המוקדמת, וכי הנערות היו צועקות לו ומבקשות שיקדיש להן שיר בצרפתית של כריסטוף, ז'ק ברל, אלן בארייר ועוד. במקביל לקריירה המוסיקלית שלו, עבד בבנק.

 

בשנת 1968 התגייס ממן לצבא: תחילה שירת בגולני ולאחר מכן בפיקוד מרכז. בחופשות נהג להופיע במועדונים.

 

עם שחרורו המשיך לעבוד בבנק ( והגיע לתפקיד בכיר שם) ובמקביל להופיע כשהמוזיקה משמשת בתחביב.

בשנת 1973 הוזמן ע"י המפיק גבי קריספין להשתתף בפסטיבל הזמר הלועזי ( בו השתתפו בין השאר : צביקה פיק, עדנה לב, רומן שרון ז"ל, עליזה עזיקרי ז"ל, משה הלל, מוטי פליישר, ג'קי וולש, חיים ברק ועוד) . לפסטיבל הביא ממן עבור עדנה לב את השיר "עוד פעם אחת" ( עם סקיצה שלו) . קריספין התלהב מקולו של ממן והזמין אותו להשתתף בפסטיבל עם שיר בשם "קתרינה" שכתב והלחין ממן בעצמו. קריספין שינה את שמו של רפי ממן ל"מני רלף", כדי ליצור שם במה "קליט" יותר.

הפסטיבל אמנם התפספס ולא עורר הדים רבים, אך שירו של ממן ( כמני רלף) זכה להצלחה רבה והושמע ברדיו רבות. זהו למעשה אחד השירים הבודדים מהפסטיבל שנכנסו למצעד הפזמונים הלועזי של קול ישראל. לאחר הפסטיבל חזר לשם הבמה המקורי שלו "רפי ממן".

 

בשנת 1974 פתח מועדון בשם "לה בוהם", בו היה מופיע עם להקת "הדוכסים". המועדון התנהל שנה אחת ונסגר בשנת 1975. באותה תקופה זכה לכינוי "אדאמו הישראלי".

 

בשנת 1976 הקליט בעברית את "עוד פעם אחת", אך תחנות הרדיו לא השמיעו את השיר. בשנת 1977 התחתן לראשונה ולקח פסק זמן מהמוסיקה.

בשנת 1985 הוא חזר לקריירה המוסיקלית והוציא קסטה חדשה ( תחת השם "רפי ממן") שכללה גרסאות כיסוי עבריות ללהיטי שנות ה-50 וה-60 של פול אנקה, קליף ריצ'ארד, אלביס פרסלי ועוד. הרדיו סירב להשמיע. למרות זאת, ממן הוסיף להופיע בלילות ולעבוד בבנק בבקרים.

בשנת 1989 הוציא קסטה נוספת שכללה שיר הלל למכבי חיפה, תחת שם הבמה "רפי מורן", קסטה שנמכרה באצטדיונים לפני משחקי הקבוצה.

בשנת 1990 הופיע במשך חודש וחצי בקנדה, שם הכיר קלידן ( בשם בן חמו) שהקים להקה בשם "כנפיים" והלהקה הוציאה קסטה בשנת 1991 יחד עם רפי ממן תחת שמו "רפי מורן". באותה תקופה הופיע עם זמרת בשם דורין ב"ערב סיפורי אהבה" ששילב סיפורים ושירים מאחורי השנסונים הגדולים.

 

 

עם פרישתו מהבנק, חזר לשם הבמה "רפי ממן" והופיע בשנת 2005 ב"כוכב נולד 3", שם ביצע את Une Maman של לואיג'י, ועל אף שעבר את האודישן, טוען ממן כי לא שידרו את האודישן שלו, נושא שחורה לו עד היום. את ביצועו ל-Une Maman וביצועו ל"לפעמים חלומות מתגשמים" (המנון "כוכב נולד") הוציא יחד עם עוד הקלטות חדשות בדיסק תחת "רפי ממן".

 

לאחרונה ניגש לאודישנים ל"אקס פקטור" וביצע את Une Maman אך לא עבר לשלב הבא. בימים אלה ממן מופיע כניצב ושחקן בסרטים, פרסומות והפקות למיניהן ומוסיף להופיע ולהקליט.

 

 

ב-2015 ראיינתי את רפי ממן בפינתי המוסיקלית אצל גבי גזית ב-103 אפ.אם והשמענו משיריו . הנה הלינק לשידור:

http://103fm.maariv.co.il/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=GEKIHM&c41t4nzVQ=EE

 

תודתי הגדולה נתונה לרפי ממן היקר על שפינה מזמנו וגולל בפניי סיפור חייו בכדי לתעדו במסגרת הפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית.

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר, חוקר מוסיקלי. .

"פרנקי" – סיפורו של הנגן, זמר וטכנאי הסאונד של "טריטון" פרנקי גליקסמן – כותב ומתחקר: דודי פטימר

יצחק (פרנקי ) גליקסמן נולד בתל אביב ב1946. אביו עבד בסולל בונה ואמו הייתה עקרת בית. בבית נהגו לשמוע בעיקר מוסיקה קלאסית ויידיש.  בילדותו, הוריו החליטו שהוא ואחיו ירכשו השכלה מוסיקלית, וכך בגיל 8 (1954) החל ללמוד לנגן על אקורדיון. עוד בילדותו עברה משפחתו לחולון, ובגיל בית הספר, כשהלך עם כיתתו לחוג לריקודי עם, וכשהמורה לריקודי עם ( יואב אשריאל) שאל מי יודע לנגן על אקורידאון, גליקסמן הצביע ושימש על תקן אקורדיוניסט בחוג לריקודי עם במשך 10 שנים, עד גיוסו לצבא.  בגיל 13, למד לנגן גם על פסנתר. הוא למד מוסיקה בתלמה ילין.

בשנת 1964 התגייס גליקסמן כאקורדיוניסט ללהקת גייסות השריון, והשתתף בתכניתה של הלהקה- "למה יו יו" (כדבריו, המחזמר הצבאי הראשון) מ1965 שכללה להיטים כ"לילה ראשון בלי אמא", "כאן השריונים" וכו', ושירת יחד עם צבי שיסל, שוקי פורר, ציון צדוק (צמד דרום) , יוסי אלפי ועוד.  עוד בזמן שירותו הצבאי למד גליקסמן  באקדמיה למוסיקה בתל אביב.

 

ב1964, עוד בזמן הלהקה, הקים עם חבריו הנגנים של הלהקה את להקת ה"קווינטט" שכללה בשלל גלגוליה את: טומי פרידמן ז"ל (גיטרה וחליל) , זאב "זובה" אולמן ( חצוצרה וגיטרה בס) , אמיר ברונשטיין (מתופף), דני כספי (מתופף),   וזאב מורגנשטרן (אקורדיון) ופרנקי גליקסמן ( אקורדיון וקלידים)   , שניגנה מוסיקה לריקודים באיטלקית, צרפתית, אנגלית ועברית, ושילבה עיבודים חדשניים של  פופ-רוק-ג'אז.  המועדון בו חברי הלהקה ערכו חזרות אז, היה "החתול העצבני" (ליד גשר הירקון).  חברי הלהקה הופיעו באותה תקופה בעיקר במלון "שרתון" הישן במועדון "מרבד הקסמים" .

 

ב1966, לאחר שחברי הלהקה השתחררו מצה"ל, הם הופיעו כחצי שנה על אוניית "צים", ולאחר מכן עברו מלונות בנהריה, טבריה (מלון "עדן")  וכו' . ב1969 הוציאו יחד עם ציון צדוק מצמד דרום תקליטון בשם "הקווינטט של ציון" שכלל שירים כ"נסיכת חלומות", "נערה בכתום".   הלהקה למעשה ליוותה מספר אמנים כלואיג'י (une maman), יפה ירקוני ועוד.  הקווינטט השתתפו גם כתזמורת המלווה את האמנים בתכנית הטלוויזיה "קונצרטינה" בעיבודיו המוסיקליים של אילן מוכיח.

 

ב1970 קיבלו הצעה להופיע בקניה באפריקה, שם נולדה בתו של פרנקי- לילך גליקסמן, שלימים תהפוך לילדת הפלא הנודעת משנות ה-70. הלהקה הופיעה בקניה במשך שנתיים, קצרה הצלחה רבה ואף הקליטה עם יפה ירקוני, ששהתה שם, את "הבה נגילה" בסווהילית, גרסה שהגיעה למקום הראשון במצעד הפזמונים האפריקאי.

 

הקווינטט התפרקה בסוף 1972, ואז טומי פרידמן ז"ל, שהיה איש אלקטרוניקה מוכשר  וטכנאי סאונד גאון ויחיד במינו, הקים יחד עם גליקסמן את אולפני "טריטון" ברח' אידלסון 13 בתל אביב.  גליקסמן שימש טכנאי סאונד, והאולפנים למעשה נחשבים למוצלחים והמשפיעים שבאולפני ההקלטות בתולדות המוסיקה הישראלית.

 

אין אמן שלא הקליט ב"טריטון" : אריק אינשטיין, שמוליק קראוס, כוורת, מתי כספי, יהורם גאון, יהודה פוליקר,  צביקה פיק, יגאל בשן, אילנית, יהודית רביץ והרשימה ארוכה ואינסופית. האולפנים התקיימו עד 1999,כשגליקסמן פרש מהעבודה האינטנסיבית באולפן עוד בשנות ה-80.

 

ב1973 , כדי לדאוג לעתידו הכלכלי, החל גליקסמן להופיע סולו  עם פסנתרן ושירה בבתי מלון ( פיאנו בר כ"אכדיה" בהרצליה). באחת מהופעותיו ב1982 , משך תשומת לבו של אמרגן אנגלי, שהזמין אותו להופיע בחו"ל: פינלנד, שווייץ ועוד מדינות באיזור. גליקסמן הופיע בהצלחה שם וב1985 חזר לישראל ופתח עם דודו אלהרר את מועדון "מרתף ראשון" בת"א, שפעל שנתיים עד 1987.

מאז ועד היום, גליקסמן מוסיף להופיע בבתי מלון, ספינות שעשועים ופיאנו בארס, בעיקר בחו"ל, ומחלק זמנו בין ישראל לחו"ל. כמו כן, הוא הוציא מספר אלבומים שלו משירי שנות ה-60,70 .

 

בתו של פרנקי, אגב, היא ילדת הפלא של שנות ה-70- לילך גליקסמן !

 

תודה מיוחדת לפרנקי גליקסמן היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולגולל בפניי סיפור חייו במסגרת הפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית!

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.