איגו שטרן (88), מוזיקאי ישראלי שפעל בארץ בין שנות ה-50 ועד שנות ה-80, היה חלק מסצנת הג'אז, פופ ומוזיקה ערבית בישראל.
איגו שטרן נולד בצ'רנוביץ שבאוקראינה בשנת 1930. אביו פרדיננד שטרן היה פסנתרן מקצועי ומן הטבעי שבנו ימשיך גם הוא בנתיב מוזיקלי. בגיל 7 החל ללמוד לנגן על כינור עד גיל 11, כשפרצה מלחמת העולם השנייה ובעטיה הועבר שטרן עם משפחתו לגטו.
עם תום מלחמת העולם השנייה, בשנת 1945, עברה משפחתו למצרים שם החל לנגן ולהופיע עוד בהיותו בן 15. זמן קצר לאחר מכן עבר עם אחותו להתגורר בישראל בקיבוץ "מעברות". הוא חי בקיבוץ שנתיים ובעוד אחותו נשארה בארץ, שטרן בן ה-17 חזר בשנת 1947 למצרים.
עם שובו, החל שטרן להופיע כנגן בתזמורות בפני פארוק הראשון מלך מצרים ובבתי מלון בקהיר בראשם מלון "רומאנס". כמו כן, ניגן בפסקולי סרטים ערביים בכיכובם של פאריד אל אטרש, מוחמד פאוזי ועוד.
בשנת 1953, במהלך הופעה על האונייה "ערבייה", הכיר את מי שתהפוך לאשתו, הזמרת היהודייה נלי מזרחי ותוך חודשיים השניים התחתנו. בשנת 1957 עלו השניים לישראל והשתכנו בירושלים. תוך זמן קצר עברו הזוג איגו ונלי שטרן להופיע במועדון "מנדרין" בירושלים.
בשנת 1958 עבר הזוג שטרן להופיע במלון "קינג דייויד" בירושלים, שם ניגן עד שנת 1974. בסוף שנות ה-50 החליט להמיר את הכינור בקונטרבס ובשנות ה-60 החל לנגן בתזמורת הג'אז של מל קלר והשתתף כנגן קונטרבס בתכניות רדיו כמו "דלת פתוחה" ותכניות טלוויזיה בהן "סמי וסוסו", "חודש טוב" ו"המבדיל בין קודש לחול".
בשנת 1974 עבר הזוג שטרן לנגן ולהופיע במלון "אינטרקונטיננטל" בירושלים. באותה תקופה עבר שטרן לנגן על קלידים. בשנת 1983 החליטו השניים לעזוב את הארץ ולעבור להתגורר בטורונטו שבקנדה כיוון שבנם עבד וחי שם.
בשנות ה-80 הופיעו נלי ואיגו באירועי צדקה שונים וחתונות מיוחדות בקנדה ובשנת 1989 ניגן שטרן והשתתף בסרט Sea Of Love בכיכובו של אל פאצ'ינו.
בשנת 2000 פרשה נלי מהופעות ושטרן מוסיף עדיין לנגן לעיתים רחוקות.
תודה מיוחדת לאיגו שטרן שהתראיין בקו קנדה- ישראל בכדי לתרום חלקו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוזיקה הישראלית.
כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית!
סם וידר נולד בצפת בשנת 1950. בשנת 1952, בהיותו בן שנתיים, עבר עם הוריו ואחיו הקטן להתגורר בגבעתיים. בהיותו בן 10 נהג "לבלות" בעבודתו של אביו ששימש כאב בית בבית הספר "אורים" שבעיר, והוקסם מתזמורת הנוער העירונית של רמת גן שניגנה באולם בית הספר אחרי שעות הלימודים. אביו, שראה כי בנו מאוהב במוזיקה, החליט לעשות מעשה ודיבר עם מנצח התזמורת, דב רונן שצירף אותו לתזמורת וכך, בגיל 10, החל סם ללמוד לנגן על תופים.
לאורך שנות נעוריו, החל להתקדם בסולם הרמות בתזמורת: תחילה ניגן בתזמורת רמת גן הצעירה, כעבור שנתיים "עלה" להרכב הביניים וכעבור שנתיים נוספות החל לנגן בתזמורת הבוגרת והייצוגית.
נוסף לזאת, ניגן בנעוריו בשנת 1965 בלהקת הקצב – "הטייגרס" ('הנמרים') שביצעה קאברים לשירי הביטלס.
בשנת 1968, עם גיוסו לצבא, שירת וידר כמתופף להקת פיקוד המרכז (שהייתה אז בימי הזוהר הגדולים שלה) והשתתף בתכניותיה: "רד אלינו לבקעה" (1968) ו"ליד הירדן" (1970).
בשנת 1971, עם שחרורו מהצבא, החל לנגן עם מיטב אמני ישראל ולאורך שנות ה-70 ניגן בין השאר עם הגשש חיוור, ששי קשת, עדנה לב,שושנה דמארי, שלמה ארצי, אבי טולדנו, להקת "כרמון", להקת "אנחנו כאן" ובהצגה המצליחה "אברהם אבינו נגד שרה אמנו".
בשנת 1972, לאחר שהרחיב לימודי התיפוף אצל המורה והמתופף האגדי יוסף (יושקו) בורלא, החל וידר ללמד תופים בעצמו ופיתח קריירה כמחנך מוזיקלי כשהחל ללמד תופים בכל סניפי הקונסרבטוריון "אנזאגי" (תל אביב, בת ים, רחובות ופתח תקווה).
עם השנים, קריירת הוראת התופים שלו עלתה ונסקה עד לתואר מורה מוסמך בכיר של משרד החינוך וכיום נחשב לאחד המורים הבולטים מהשורה הראשונה לתיפוף.
במשך השנים לימד וידר בלא מעט תזמורות נוער וקונסרבטוריונים כמו למשל: תזמורת הנוער העירונית תל אביב, תזמורת ירושלים, תזמורת רמת גן (סגירת מעגל עבורו), קונסרבטוריון רחובות וכו'.
בשנת 1983 הוציא ספר הדרכה שכתב ללימוד תופים שהדפס בניו ג'רזי, הופץ בארה"ב וכלל 174 עמודים. הספר נחשב עד היום כמאסטר-פיס בעולם התיפוף.
בשנת 1988 קיבל סם לראשונה עבודה כמנצח תזמורת כלי נשיפה במרכז המוזיקה ביפו (ללא ידע קודם בניצוח) ולשם כך, עבר באותה שנה קורס ניצוח בן 8 פגישות עם תזמורת צה"ל ומנצחה המיתולוגי יצחק (זיקו) גרציאני.
וידר העמיק בלימודי הניצוח ובשנת 1990 החל ללמוד בקורס מנצחים תחת פיקוח משרד החינוך, שוב בניהולו של גרציאני, שארך שנתיים והפך למנצח "רשמי" מן השורה.
בשנת 1994 ניצח כשנתיים על תזמורת הבוגרים של מרכז המוזיקה ביפו ובשנת 1997 החל לעבוד בתזמורת הנוער ירושלים, שם ניצח על כל התזמורות עד שנת 2012, תחת ניהולו המוזיקלי של איתן אביצור.
בערך באותה תקופה, מונה כמנהלה המוזיקלי של התזמורת העירונית רחובות ושימש בתפקיד זה כ-7 שנים.
בשנות ה-80 החל ללמוד ניצוח תזמורות ובשנות ה-90 סגר מעגל כשהפך למנצח ומנהל תזמורת הנוער ברמת גן בה ניגן כנער.
במקביל לעבודתו כמנצח, וידר, כדבריו, מעולם לא נטש את "אהבת נעוריו" : הוראת תופים, והוא מוסיף לעסוק בזה גם כיום.
תודה מיוחדת לסם וידר שתרם חלקו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוזיקה הישראלית.
כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית.
צביה אברבנאל נולדה כצביה עורקבי בעיר רדאע שבדרום מזרח תימן למשפחה אמידה<. עוד בילדותה, נהגה צביה לקפץ ולשיר , וכבר אז חזו זוג אורגי–שטיחים מצנעא (רומיה ועזריאל שמם שהועסקו ע"י הוריה) שהיא תהיה זמרת ורקדנית. היא נהגה ללכת עם אביה לבית הכנסת בשביל לספוג את המזמורים.
ב-1947, כשהחלו הפרעות בתימן , צביה ומשפחתה הלכו ברגל במשך שנה שלמה במדבר ערב הסעודית , על גמלים וחמורים ואחרי שנה הם הגיעו למחנה עלייה בעדן בשם "חֲאשֵׁד". בחאשד צביה ומשפחתה שהו תשעה חודשים עד תום מלחמת העצמאות. אחיה של צביה, צדוק עורקבי (ע"ש סבא ואבא, שסגר מעגל), היה מהחטופים הראשונים שבילדי תימן.
בשנת 1949 צביה הגיעה עם משפחתה לישראל למחנה עין שמר לצריפים של הצבא הבריטי. משם, הועברה צביה עם משפחתה לקריית בנימין. צביה מעידה שבבית, היה תמיד רדיו "בן גל" ישן ופטיפון, ונהגה לשמוע רבות את אסתר גמליאלית, ברכה צפירה, שושנה דמארי,חנה אהרוני וגם את פַאריד אֶל – אַטְרַאש).
באותה תקופה, משפחתה של צביה קיבלה "סל קליטה" – עז,תיש ומיטת סוכנות ואביה השלים את המשוואה קנה עוד כבשה ואייל, והם פרו ורבו והגיעו למניין של 40 ראש של כבשים ועזים.
את רוב זמנה העבירה צביה בשדה – כאשר רעתה את הצאן והובילה את העדר. שם, בשדה, היא למדה את המוסיקה (לנגן על חליל) והכינה שיעורי בית.
מכיוון שצביה למדה לקרוא היטב עוד מגיל 3, הקפיצו אותה 2 כיתות ישר לכיתה ג', ד, ושוב הקפיצו אותה לכתה ו' ועד שסיימה את ז' ו–ח'.בסיום קבלה סטיפנדיה לבית הספר הריאלי בחיפה (הגמנסיה הריאלית). מאוחר יותר היא רצתה ללמוד באופן מקצועי אומנות : מוסיקה, מחול,מקהלה וכו', תכננה נסיעה לזכרון יעקב לכפר הנוער "מאיר שפייה" , שם היה ענף האמנויות (מוסיקה – מקהלה ותזמורת המנדולינות המפורסמת, תיאטרון, גדנ"ע ועוד) מאוד מפותח. השאירה את התעודה והסטיפנדיה בגמנסיה של ביה"ס הריאלי בחיפה, כי החליטה שהיא נוסעת לשפיה לבקש להבחן ולהתקבל, אם יראו שהיא מתאימה.באודישן שנערך ע"י משה יעקבסון בין המושבה, (מייסד ומנצח התזמורת והמקהלה) ועמנואל עמיראן (פוגצ'וב) מלחין חשוב מאוד במוסיקה הישראלית הכללית ,המסורתית, שכתב והלחין גם שירי ילדים רבים, משירי ח.נ. ביאליק, שרה לוי–תנאי ורבים אחרים, נתבקשה צביה לבחור שיר לביצוע, והיא בחרה לשיר את "הטנדר נוסע" שבמקור הושר ע"י אסתר גמליאלית, ואח"כ שרה אותו שושנה דמארי. צביה ביצעה את "הטנדר נוסע" שהפך לסימן היכר שלה שם בשפייה.
צביה החלה לשיר במקהלה של שפייה. יום אחד, שרה לוי תנאי (בוגרת שפייה), באה לביקור בשפייה. שרה לוי תנאי התלהבה מצביה מאוד ורצתה לקבלה ללהקה הבוגרת – המקצועית ,(כי היה ל"ענבל" בי"ס למחול להכנת עתודה לקבוצה הבוגרת–המקצועית, את ביה"ס ניהלה והדריכה רות האריס, ואת הלהקה הבוגרת–המקצועית אנה סוקולוב היא שלימדה טכניקה). צביה, שהייתה עוד בתיכון, אמרה לשרה שתשמח להצטרף, אבל אחרי שתסיים את התיכון ואת שירותה הצבאי. וכך קרה.
צביה התגייסה לצה"ל ושירתה בחיל קשר בשריון, שם גם ניהלה ערבי צוות והווי . בשנת 1960 צביה השתחררה מהצבא וישר הצטרפה לתיאטרון המחול "ענבל" של שרה לוי תנאי (המחזור השני של "ענבל").
צביה הייתה חברה בתיאטרון המחול "ענבל" בין השנים 1960-1963, ונסעה עם התיאטרון להופעות בפריז ובארה"ב הוליווד. בשנת 1963, צביה, שלא אהבה את הקולקטיב של התיאטרון , נשארה בהוליווד, שם למדה אנגלית במעבדה לסטודנטים זרים, ונרשמה ללימודי אתנומוסיקולוגיה – ואומנות יפה, באוניברסיטה למשך 4 שנים. ב-1967 היא סיימה את לימודיה. תוך כדי הלימודים , צביה הופיעה עם שירי פולקלור ישראליים ונתנה נופך ישראלי מיוחד לסצינת הפולקלור ששלטה אז ברחבי ארה"ב. כמו כן , היא קיבלה מלגה על העשרת התרבות האמריקאית במוסיקה שלה.
במחצית השנייה של שנות ה-60, צביה ערכה והגישה תכנית טלוויזיה על עיקרי היהדות, (התרבות ביהדות) –בטלוויזיה הלימודית מחוף אל חוף מלוס אנג'לס, בנושאי תרבות , דת ומוסיקה. בנוסף, השתתפה בתכניתו של אנדי וויליאמס "מאנדי באהבה" בערוץ N.B.C. בארה"ב. היא הופיעה עם דונובן (בהוליווד באוׂל) שבהוליווד–לוס אנג'לס, סמי דייויס ג'וניור התארח בקונצרט שלה 20 שנה לעצמאות ישראל ב"Wilshire Ebell Theater " וכל הגדולים שם, וספגה ערב רב של השפעות מוסיקליות.
היא נהגה ללכת רבות למופעי ג'אז במועדונים ללמוד ולשמוע את המוסיקה והשירים בתוך העם שהביא את הג'אז לעולם המערבי: הסופרימס, דיינה וושינגטון, רמזי לואיס ועוד רבים.ונמשכה לזאת רבות.
שם, באמצע שנות ה-60,החלה לשלב בין המוסיקה התימנית שספגה מבית אבא, למוסיקת הג'אז שספגה בארה"ב – והייתה למעשה הראשונה שאי פעם שילבה בין סגנונות אלה – שילוב שנתגלה כמהפכני ואהוד מאוד על הקהל באותה תקופה. צביה הפכה לאטרקציה וסנסציה , בייחוד עם פריחת דור ההיפים באותה תקופה, שהפך את צביה לסמל מקומי לילדי הפרחים.
שם , בארה"ב , צביה הכירה את בעלה דוד אברבנאל , שחקן הבימה, עת למד שם משחק בסטודיו למשחק. הזוג התחתן ב1968.
באותה שנה, חזרה צביה לישראל. פה, הכירה את אלברט פיאמנטה, ממובילי מוסיקת הג'אז בישראל , שהיה באותה תקופה חבר בלהקת "הברנשים של פיאמנטה". שם, באולפני קולינור ובאולפני גול, בטייק אחד, צביה הקליטה עם הברנשים של פיאמנטה מספר שירי ג'אז בסגנון תימני, דבר שלא נעשה עד כה בישראל (כאשר על העיבודים אחראי היה אלברט פיאמנטה) .
ההקלטות נעשו בין השנים 1969-1971 . ב-1969 יצא תקליטונה הראשון של צביה בשם "שירי–לבב" – “Soul Of The East”"במעוף האהבה" (בליווי הברנשים של פיאמנטה). השיר שהיא הלחינה למילותיו של ר' שלם שבזי הצליח מאוד, ועדיין מצליח לרגש.
ב-1971 צביה העלתה מופע בצוותא הישן (ברח' מאפ"ו) : “מתימן וחיג'אז בקצב הג'אז" הרעיון לשם המופע נתן דן אלמגור..העיצוב הגרפי לתקליטון עשתה צילה מנוסי אשתו של העתונאי דידי מנוסי שנתן את השם לתקליטון, בהתלהבות ובהערכה.את החיתוך עשינו במינכן – גרמניה, ושם שמע אותו אבי עופרים שאז רץ הלהיט שלו ושל אסתר עופרים "סינדרלה רוקפלה", התלהב ואמר סוף סוף יוצא משהו בעל ערך רב מישראל, ולראשונה.
לאחר מכן, צביה נהגה להופיע רבות במועדון בר–ברים יחד עם אהרל'ה קמינסקי, דני גוטפריד, פיאמנטה וכל מובילי סצינת הג'אז בישראל.
לאורך שנות ה-70 וה-80 צביה העלתה מספר מופעי זמר ששילבו ג'אז ומוסיקה תימנית , הופיעה רבות בטלוויזיה, בעיתונים וברדיו ועל אף ההצלחות הרבות שזכתה להן בהופעות ובקרב הקהל, עדיין הרדיו התייחס למוצאה יותר מהמוסיקה שלה (שלא בצדק).
אלבומה הבא יצא בשנת 1992 בו שרה שירי ארץ ישראל בסגנון תימני , ולאורך שנות ה-90 ושנות ה-2000 הוציאה מספר אלבומים : “צביה בר –משירת הנשים בתימן", “צביה בר– לקראת כלה", “צביה בר– כיף בלילות כנען –שירי ארץ ישראל", “צביה בר– שירי ארץ ישראל" וכו' ובימים אלה עובדת על אלבום חדש שילווה במופע חדש "נשים שרות אהבה".
לאורך שנות ה-90 וה-2000 למדה צביה תקשורת והוציאה תואר שלישי בתקשורת , כאשר עבודת הגמר בתואר השלישי הייתה הוצאת ספרה עב הדפים : “נשים פורצות דרך", המצדיע לנשים המשפיעות בתרבות העולמית .
כמו כן , באמצע שנות ה-90 צביה ערכה והגישה תכנית רדיו מצליחה (בת 25 תכניות) ברשת א' של מוסיקה בשם "שעה של כיף"עם צביה בר– השירים ומה שביניהם.
בשנת 1997 קיבלה צביה את אות יקירת העיר חולון .
לאחרונה, תקליטונה של צביה "מעוף האהבה" יצא בהוצאה מחודשת בחברת התקליטים "פורטונה", עובדה שחשפה אותה רבות לצעירים הצמאים למוסיקה שלה .
בנוסף , צביה גם הופיעה והתארחה והופיעה ברדיו התדר, בפסאז' וב"בויילר רום”.
בימים אלה, כמצויין לעיל, צביה עובדת על אלבום חדש ומופע חדש, בשם "נשים שרות אהבה", והיא עדיין מלאת האנרגיות והכמיהה ליצור ולהתקדם עם השנים תוך שמירה על הפולקלור והאתניות – השורשים מהם צמחנו.
דודיפדיה- פרוייקט שימור המוסיקה הישראלית של דודי פטימר 