מקס הולבן (1919-1998) – גיטריסט ובסיסט שפעל בסצנת הג'אז, הפופ והסווינג המקומית בשנות ה-50 וה-60
מקס הולבן נולד באוקטובר 1919 בבוקרשט, רומניה. בהיותו בן 10 החל ללמוד לנגן על גיטרה ובשנות ה-30, בנעוריו, ניגן על גיטרה בתזמורות מקומיות בעיר הולדתו בעיקר במועדון ה"מלודי בר". בהמשך למד לנגן גם על בס ותופים.
בשנת 1950, בהיותו בן 31, עלה לישראל והתגורר בחדר במלון "הנמל" בחיפה. בשנת 1951 עבר מחיפה להתגורר בשכונת רמת חן שברמת גן. בהיותו במרכז, ניגן במועדון ה"ריביירה" בבת ים ובהמשך בשאר המועדונים ובתי המלון שבאזור.
באמצע שנות ה-50 השתלב בסצנת הפופ, הג'אז והסווינג וניגן בין השאר בתזמורתו של משה "פי סי" אושרוביץ בעיקר במלון "שרתון". בתחילת שנות ה-60 ניגן בתזמורתו של הנרי קורד (קדוש). באמצע שנות ה-60 ניגן בתזמורתו של פאול קוסלה. בין השנים 1966-1971 ניגן בתזמורת מלון "אוויה". כמו כן, ניגן בהרכב עם אהרל'ה קמינסקי במועדון הג'אז -"בר-ברים".
באותה תקופה ניגן עם אמנים ישראלים ואמנים מחו"ל בהם: עדנה גורן, יפה ירקוני, בייב וואלאס, ג'טה לוקה, פרדי דורה, ליונל צ'יבוטרו (שהופיע גם בשם יעקב סנדלר והולבן ניגן בתקליטיו גם), הזמרת הבריטית ג'קי טרנט (שהופיעה בישראל) ועוד. במסגרות אלה ניגן גם על בס, גם על גיטרה אקוסטית וגם על גיטרה חשמלית.
באמצע שנות ה-50 ניגן גם בתיאטראות הסאטירים "לי לה לו" ו"דו רה מי" וכן בתזמורת התיאטרון הרומני-ישראלי.
בשנות ה-50 וה-60 התפרנס, לצד הנגינה במועדונים, כמורה לגיטרה. אחת מתלמידותיו הייתה ילדה בשם ציפי שביט. בהמשך פנה לעסוק בחשבונאות.
בשנת 1976 עבר להתגורר בבוסטון, ארה"ב. הוא נפטר בארה"ב ב-5 בנובמבר שנת 1998, בגיל 79.
תודה מיוחדת לבנו של מקס, דני הולבן, שפגש אותי וגולל בפניי את סיפורו של אביו לצורך תיעודו בדפי ההיסטוריה ב"דודיפדיה" ותודה מיוחדת לנכדו של מקס, מיכאל הולבן, על כל העזרה.
כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית
שנות ה-60 היו שנים משמעותיות בעולם הרוק הישראלי. אלו היו שנים של להקות קצב מכל קצוות הארץ ששימשו שגרירות הפזמונים הלועזיים לנוער הישראלי הצעיר והתוסס שמצא בהן פורקן עול. אחת הלהקות החיפאיות המובילות בסצינת הרוק בשנות ה-60 הייתה להקת "נערי החצר" שפעלה כ-8 שנים והטביעה חותמה בסצינת הרוק החיפאית והתל אביבית. נפגשתי עם מייסד הלהקה, נתן מינסקי, שסיפר לי את סיפורה של הלהקה ואת סיפורו שלו ובכך חשף בפניי עוד נדבך חשוב ומעניין בתולדות הרוק הישראלי.
נתן מינסקי נולד ברוסיה בשנת 1945. באותה שנה עברה משפחתו לפולין (שם נפטר אביו) ובהיותו בן 12, בשנת 1957, עלה עם משפחתו (אמו ואחותו) לישראל אל קיבוץ ניר דוד. בשנת 1958 עבר לקיבוץ "שער הגולן" ובשנת 1960 עבר עם משפחתו אל כפר אתא (לימים קריית אתא) ולמד בבית הספר בקריית חיים.
באותה תקופה, הקשר היחיד של מינסקי עם מוסיקה היו מסיבות הכיתה עם הפטיפון והתקליטים של אלביס פרסלי, קליף ריצ'ארד והצלליות, פול אנקה וכו' והאזנה רבה לרדיו.
בשנת 1962, בהיותו בן 17 וחצי התגייס לצבא ושירת בחיל הים, שם הכיר חבר'ה שניגנו על גיטרה ושרו, כשאחד מחבריהם היה דני ליטני. מינסקי נזכר כי יום אחד ליטני הגיע עם גיטרה אל המאהל וראה את ליטני מנגן על גיטרה ושר עם חבריו וזה מצא חן בעיניו, אז הוא ביקש מהוריו גיטרה ובגיל 18 קיבל גיטרה ליום ההולדת.
באותה שנה החל להאזין הרבה ללהקת "הצלליות" ותוך האזנה רבה לפטיפון, למד את האקורדים והחל ללמד עצמו באופן אוטודידקטי לנגן. בצבא הקים צמד עם חברו אברהם רוזנברג שניגן גיטרה מובילה ומינסקי נהג ללוותו.
בשנת 1965 הקים הרכב בשם "הנוודים" שניגן קאברים לאלביס, קליף והצלליות. סולן הלהקה היה הזמר חנן סינדל (יוצר וזמר שהקליט מספר שירים בשנות ה-60 כמו "המילים שאבדו", "מה שמך", "בלדה על חמישה מלחים") שתוך זמן קצר הוחלף בעוזי אברהם.
בהמשך,הלהקה שינתה שמה מ"הנוודים" ל"נערי החצר" (שם שנתן ללהקה הזמר בני ברמן בזמן שהלהקה הופיעה במועדונו בנתניה). בהמשך הלהקה תחליף גלגולים ונגנים ובין הסולנים שעברו בלהקה ניתן למצוא את דוד יפרח ("האריות", "זוהר השביעי") וג'ו מאי (יוצא תזמורת חיל אוויר) ואחותו הלן מאי. הלהקה ביצעה בעיקר גרסאות כיסוי ושירים מקוריים משלה בהם "איש מזג האוויר" שנכתב והולחן על ידי חברי הלהקה.
הלהקה החלה להופיע בבתי מלון ומועדונים, תחילה באזור חיפה ולאחר מכן אף במלון דן בתל אביב. בתחילת שנות ה-70 החלה הלהקה להופיע במועדון "ברברים" התל אביבי. "נערי החצר" התפרקו בשנת 1973. אחרי פירוק הלהקה הצטרף ללהקת "הקוקטיילס" (עם רוי יאנג) עד שנת 1975.
כיוון שהבין שממוסיקה אין עתיד כלכלי, ב-1972 הצטרף מינסקי לתעשייה אווירית בה עבד במשך 35 שנה (עד 2007) במקביל לקריירה המוסיקלית שטיפח.
בים 1975-1995 ניגן בעיקר בלהקות מזדמנות בהן להקת "השחפים" (עם סימון אזולאי) ולהקות חתונות למיניהן אך התמקד בעבודה בתעשייה האווירית.
באמצע שנות ה-2000, לאחר הפוגה ארוכה, חזר לנגן ולהופיע בהופעות מזדמנות, בין השאר הופיע עם להקת "האריות" ולהקות המתמחות במוסיקה הנוסטלגית של שנות ה-60 וה-70.
תודתי הגדולה נתונה לנתן מינסקי היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולתרום חלקו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית.
כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית.
דניאל (דני) זמירי נולד ב-6 בינואר 1956 בבת גלים, חיפה. את דרכו המוסיקלית החל בגיל 6 כשהחל ללמוד פסנתר והתמיד בכך עד גיל 9 כשהוא מנגן בקונצרטים של ילדים וכו' עד שהחליט להפסיק. בגיל 13 שב אל המוסיקה הפעם כנגן גיטרה המושפע משלל גיטריסטי הרוק ששלטו בעולם וחיידק הגיטרה דבק בו עד היום.
להקת הקצב הראשונה שלו הוקמה בשנת 1970 בהיותו בן 14 עם יעקב מירקין ( לימים מפיק ואמרגן חיפאי נודע) על הקלידים ודני זמירי עצמו על הגיטרה החשמלית.
בין השנים 1970-1971 הצטרף ללהקת "הצדפות" שכללה את הזמר ג'קי אמסלם, מומי המתופף, ארנון פלטי על הבס ודני זמירי על הגיטרה החשמלית.
בין השנים 1971-1974 הקים עם חבריו ג'קי אמסלם (זמר), אבי וינטרוב (בס), אלי ברדה (תופים) ודניאל זמירי (גיטרה מובילה) את להקת הרוק "מתח גבוה" תחת ניהולו של משה אלון ז"ל. הלהקה הופיעה ברחבי הארץ ובשנת 1974 דני עזב את הלהקה בשל גיוסו לצבא.
הוא עבר אודישנים לשתי להקות צבאיות אך נשלח למשטרה צבאית והחלום נגוז. אחרי הצבא בשנת 1976 נעשה נסיון להקים שוב את "מתח גבוה" מחדש אך נסיון זה צלח חצי שנה בלבד והלהקה התפרקה.
לאורך שנות ה-70 ליווה בהופעות את צביקה פיק, רוי יאנג ושימש כגיטריסט מחליף בלהקות מקומיות.
בשנת 1977 הצטרף זמירי לתזמורת חתונות שכללה את הקלידן אלי ריבשטיין ז"ל, יוסי זאנה (זמר), בבר ויצמן (בס) ואלי ברדה (תופים). ההרכב נקרא "הבלוז". בשלב מסוים הקלידן מאיר כהן החליף את אלי ריבשטיין והלהקה נקראה "שלהבת". זמירי ניגן עם ההרכב עד דצמבר 1984, ובשנת 1985 עבר להתגורר בארה"ב וכיום מתגורר בלוס אנג'לס.
דני כיום משמש כסוכן ביטוח בלוס אנג'לס ומוסיף לנגן בשביל הכיף עם הרכב מקומי.
תודתי הגדולה נתונה לדני זמירי היקר על שגולל בפניי סיפור חייו המוסיקלי בכדי לתעדו בדפי ההיסטוריה במסגרת הפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית!
כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!
קרלוס בן ארי נולד בארגנטינה בשנת 1943 בשם קרלוס סברינו. הוריו סיפרו, כי נולד עם שמיעה וכשרון מוסיקלי טבעי. בגיל 16 החל לעבוד כעיתונאי באחד העיתונים הגדולים בבואנוס איירס ( אמו הייתה עיתונאית נודעת ופתחה לו את "הדלתות") ופנה ללימודי עיתונות פרטית בפקולטה.בהיותו בן 17 וחצי, באחד הטיולים מטעם הלימודים, פגש ערב אחד בבחור עם גיטרה, שמשך תשומת לבו. קרלוס התאהב בכלי הנגינה הזה, בו אחז לראשונה בחייו, והחליט שהוא רוצה ללמוד לנגן על גיטרה.
זמן קצר לאחר מכן, הוריו קנו לו גיטרה קלאסית והחל ללמד עצמו לנגן באופן אוטודידקטי. הוא נמשך באותה תקופה לפולק וג'אז.
בשנת 1962, בהיותו בן 19, עלה עם אחיו לישראל ( אחריהם עלו ההורים) . השניים הגיעו תחילה לקיבוץ גניגר בעמק יזרעאל. בנובמבר 1963 התגייס לצבא ושירת בגדוד הצנחנים 890. בשנת 1966 השתחרר מהצבא. באותה תקופה גם "עברת" שמו לקרלוס בן ארי.
בשנת 1967, לאחר שהתחתן ועבר לגור בקראון (ליד סביון) , חיפש פרנסה והחל ללמד גיטרה ( כשבחייו למד רק 2 שיעורי גיטרה אצל מורה לאקורדיון והשאר למד בעצמו מספרים) והחל להפוך למבוקש באיזור. במקביל, למד באותה תקופה במשך שנה אצל מנשה בקיש לנגן על גיטרה קלאסית.
ב-1971 פנה ללימודים במדרשה למוסיקאים, שם פגש בקלרינטיסט בשם אלכס חרפק, שעודד את קרלוס לקנות גיטרה בס והחל להתברג בסצינת המוסיקה והבידור המקומית. תוך שבועות ספורים התברג כנגן מחליף להצגה ב"אמנות לעם". זמן קצר לאחר מכן, הוזמן להחליף את הבסיסט של יהורם גאון שנסע לחו"ל, וניגן עם גאון כחצי שנה עד פרוץ מלחמת יום הכיפורים. במקביל לעבודה עם יהורם גאון השתתף כבסיסט בהקלטות שונות וכן כנגן במספר תכניות רדיו וטלויזיה.
עם סיום המלחמה, החל לעבוד עם רבקה מיכאלי בהופעותיה, ולאורך שנות ה-70 ניגן עם מיטב האמנים בארץ דוגמת מירה זכאי, יוסי בנאי, יהונתן גפן ודני ליטני, שושנה דמארי, יפה ירקוני, אפי נצר, הגשש החיוור, רביעית מועדון התיאטרון, דני סנדרסון, ובפסטיבלי הזמר המזרחיים ( "דרור- למנצח שיר מזמור") . בנוסף, ניגן בהצגות תיאטרון לילדים ולנוער וכן בסוף שנות ה-70 יצא לסיבוב הופעות בפריז עם להקת "שלום".
בתחילת שנות ה-80 הפסיק להופיע והפך להיות מורה לגיטרה במשרה מלאה, לצד עבודתו כמתרגם.
בימים אלה קרלוס מתגורר בכפר סבא, עוסק בלימוד גיטרה ונהנה מהחיים.
תודתי הגדולה נתונה לקרלוס בן ארי היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולגולל בפניי סיפור חייו לצורך תיעודו בדפי ההיסטוריה.
יוסי לוי נולד ב1944 ב"הר הצופים" בהדסה ירושלים. ב1949 עבר עם משפחתו לרמת גן. אביו היה מודד ואימו הייתה מורה. בהיותו בן 7, נשלח ללמוד חלילית אצל גב' חוה פרידלנדר, ותוך שנה כבר ניגן מנגינות שלמות משמיעה. בטקסי בית הספר ובאירועי הכיתה, כבר נודע כ"נגן החלילית" של השכבה. בהיותו בן 10 החל ללמוד לנגן על כינור אצל אותה מורה. בגיל 14 עבר ללמוד בבית הספר "יהלום" . שם, מורהו היה המלחין והמורה למוסיקה הנודע יוסף הדר ("ערב של שושנים") . באותה תקופה, אמו קנתה לו גיטרה פשוטה ושלחה אותו ללמוד לנגן אצל מנשה בקיש. באותה תקופה הושפע ושמע מיטב שירי ארץ ישראל היפה. לימים, כשכבר הפך שם דבר במוסיקה, לקח שיעורי גיטרה גם אצל חלוץ הגיטרה בישראל- אגון קרטן ז"ל.
בהיותו בן 11, בחג פורים, השתובב עם מעין "נפץ" של שנות ה-50 ( מפתח חלול של ארון, גפרורים מסמר וחוט) ונפצע בעינו, עובדה שגרמה לעין אחת שלו להיות חלשה. עקב כך, צה"ל לא גייס אותו לשורותיו, אולם בשנים מאוחרות יותר לוי יתגייס מרצונו לשירות מילואים בתזמורת חיל אוויר ( שנות ה-70) .
לאחר שיוסף הדר שמע את לוי מנגן את האקורדים המדויקים של "ערב של שושנים" ( שהלחין לצמד הדודאים), הוא הזמין את יוסי לנגן בתזמורת המקהלה של בית הספר. באותה תזמורת היו גם תלמה אליגון ואלונה טוראל.
יוסף הדר ראה בלוי בן טיפוחיו ולקח אותו לנגן בהקלטות של שיריו באולפן. כנער, הוא ניגן בהקלטות של שירי הילדים של כוכבת שנות ה-50- מרים אביגל ( "בדרך לתבור", "בת הדייג") , בהקלטות הצמד "קופי ושרי" ( שרה אלבלינג וקופל) ועוד.
בשנת 1965, בהיותו בן 21, השתתף בהמלצת יוסף הדר, במחזמר המצליח של אילי גורליצקי ויונה עטרי- "שוק המציאות" . זו למעשה הייתה העבודה ה"מקצועית" הראשונה של לוי בתחום.
יוסי מעיד: " אריה לבנון היה האחראי המוסיקלי לשוק המציאות ,וחיפש גיטריסט להופעה. הוא התקשר לידידו יוסף הדר, וזה המליץ עלי וכך התקבלתי לתזמורת הליווי וזה היה קרש הקפיצה שלי לעולם ההקלטות וההופעות. גם המלחין משה וילנסקי היה מגיע לחזרות וכך נוצרה ההיכרות בינינו והוא צרף אותי להקלטות שלו. כמובן גם אריה לבנון לקח אותי כנגן להקלטותיו המרובות לרדיו ולטלויזיה. בעיבודיו של אריה לבנון ניגנתי בהקלטות "השטן ואשת האכר" ( עם מיכל טל ואמנון ברנזון),וב- " החייט ואשת הסנדלר " ( עם שלומית אהרון).
ואז כמובן מלחינים ומעבדים אחרים החלו לעבוד איתי . ביניהם: אלכס וייס ז"ל, שמעון כהן , נורית הירש,גיל אלדמע ז"ל,דוד קריבושי, קובי אושרת,וכו' " .
ב1968 למד במדרשה למורים למוסיקה בתל אביב ולאורך השנים לימד מוסיקה באופן פרטי. ב1981 לימד במדרשה עצמה.
לאורך השנים ניגן במיטב ההקלטות וההופעות של גדולי האמנים בארץ ובחו"ל: אריק אינשטיין, יהורם גאון, "החלונות הגבוהים", יגאל בשן, אבי טולדנו, ששי קשת, שולה חן ( לה הלחין את השיר היחידי שהלחין בחייו- "שמור לי את יום המחר" מתקליטה הראשון "שלכם שולה חן", 1969), חוה אלברשטיין, ליאור ייני ( "הלוך הלכה החבריא") יוסי בנאי, אסתר עופרים, שלמה ארצי, שם טוב לוי, להקת "אנחנו כאן" ( להקת פולקלור רוסית) , רבקה זהר, בומבה צור, אסנת פז, עליזה רוזן ודבורה דותן, מיכל טל, מירי אלוני, רוחמה רז, מייק בורשטיין, אריק לביא, צילה דגן ועוד רבים וטובים.
כמו כן, יוסי הקליט והופיע עם נגן הקלרינט הבינלאומי גיורא פיידמן מוסיקת נשמה יהודית.
ב1966 נכנסו חברי להקת החלונות הגבוהים ( אריק אינשטיין, שמוליק קראוס וג'וזי כץ) לסשן הקלטות! החזרות נערכו בביתו של שמוליק קראוס בת"א. כולם מכירים את הלהיט הקלאסי "אינך יכולה" (מילים: יורם טהר לב, לחן: שמוליק קראוס). בהתחלה מעבד השיר "אינך יכולה" היה יחזקאל בראון ז"ל. והקטע שמעטים יודעים: כמצויין לעיל, יחזקאל בראון היה אמון על העיבוד של "אינך יכולה" בתחילה, ובעיבודו זה, בנו ,רפי בראון ,נגן קרן יער, היה אמור לבלוט בשיר עם נעימת קרן! בתחילה, העיבוד היה איטי ושונה לחלוטין מהעיבוד המוכר לאוזנינו- כמו שני שירים שונים! במרץ 1966 הם נכנסו לאולפני רולי להקליט את הסשן ל"אינך יכולה" , כשהבסיסט הוא אמיל רם . שמוליק קראוס, בלשון המעטה, לא היה מבסוט בכלל מהעיבוד הסימפוזיוני , ובהוראתו ההקלטה נגנזה לחלוטין והושמדה לחלוטין (כביכול) ! לאחר מכן יחזקאל בראון הוחלף בזיגי סקרבניק ז"ל כמעבד ואמיל רם הוחלף בשמוליק ארוך ז"ל כבסיסט, והוקלטה הגרסה המוכרת, הפעם באולפני קולינור.
בין המופעים וההצגות הרבות בהן השתתף כגיטריסט: "דבר מצחיק קרה לי בדרך לסואץ" ( 1968) , "פישקה החיגר" (1968) , במופעיו של יוסי בנאי ( "אין אהבות שמחות" "פרצוף של צועני"), "משהו לא נורמלי" (1969) ועוד.
כמו כן, ניגן דרך קבע בפסטיבלי הזמר השונים: פסטיבל הזמר והפזמון, פסטיבל הזמר המזרחי ( "דרור למנצח שיר מזמור"), פסטיבל שירי ילדים, פסטיבל שירים חסידיים ועוד.
בשנות ה-70, השתתף כנגן קבוע בתכניות הטלויזיה, כחלק מ"שלישית נגנים" קבועה שכללה את עמי פרנקל ז"ל (בס), יוסי פפו לוי (תופים) ויוסי לוי (גיטרה) . הוא השתתף בין השאר בתזמורתו של רוני וייס בתכניתו המוצלחת של ירון לונדון- "עלי כותרת" . תכנית נוספת בה ניגן קבוע הייתה "שרתי לך ארצי" בהנחיית דן אלמגור ואו אליהו הכהן.
נוסף לזאת, בקדם האירוויזיון 1978 בו זכה יזהר כהן עם "אבאניבי" ניגן יוסי בקדם האירוויזיון וב1979 ניגן בתחרות האירוויזיון שנערכה בירושלים, בו זכתה ישראל במקום הראשון עם השיר "הללויה" בביצועם של גלי עטרי ולהקת "חלב ודבש".
הישג נוסף לוי רשם, כשניגן עם התזמורת הפילהרמונית בניצוחו של ליאונרד ברנשטיין.
לאחר שנים של עבודה כעצמאי, כשגיטריסטים צעירים וחדשים נכנסו למעגל ההקלטות, העדיף יוסי למצוא מקום עבודה כשכיר ואז התקבל בהמלצתו של מישה אפלבאום ללמד במדרשה למורים למוסיקה (במכללת לוינסקי) , ובמקביל התקבל לעבודה בשני קיבוצים גדולים : גבעת ברנר ונען שם לימד עד יום מותו. יוסי לוי נפטר ב28.3.2016 ..
תודתי הגדולה נתונה ליוסי לוי על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולגולל בפניי סיפור חייו בכדי לתעדו בדפי ההיסטוריה. כמו כן, תודה גדולה נתונה לי לעמנואל קרטן היקר על שליווה אותה לאורך התחקיר ויצר את הקשר עם יוסי.
דודיפדיה- פרוייקט שימור המוסיקה הישראלית של דודי פטימר 