סיפורה של להקת הרוק הישראלית "קצפת" (1971-1973)- כותב ומתחקר: דודי פטימר

שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 בישראל היו שנות פריחה בסצינת להקות הרוק הישראליות, שנשאו אז את השם – "להקות קצב". לא שמעתם אותן ברדיו, לא צפיתם בהן בטלויזיה, אלא הכרתם אותן מפה לאוזן דרך דור "הדיסקוטקים" של אז.

 

להקות הקצב היו פרושות ברחבי הארץ כשכל איזור מתברך במאות להקות, חלקן חובבניות וחלקן מקצועיות, ששימשו שגרירות הרוק והפופ העכשווי (דאז) של חו"ל לישראל, לדוגמא: במרכז היו אלה להקת האריות, הצ'רצ'ילים, הנסיכים, הכוכבים הכחולים ועוד, בירושלים היו אלה פעמוני סוני, הבמה החשמלית, הביסקוויטים וכדומה ובחיפה היו אלה הנמרים, הדוכסים, הנזירים וכו'.

 

הפעם בחרתי לספר לכם על להקת רוק בולטת בסצינת המוסיקה החיפאית והיא להקת "הקצפת" – להקת רוק ישראלית שפעלה בין השנים 1971-1973 וזכתה להצלחה מסחררת ברחבי הארץ.

 

חברי הלהקה: צחי סעד (גיטרה מובילה ושירה), רוני אליאס ( בס ושירה) ודוד משעלי (תופים).

בשנת 1970 פעלה באיזור הקריות להקת קצב בשם "מייק והנשמה", שכללה את הסולן מייק לוגסי ז"ל (לימים מנהיג להקת "מייק והגולדסטארים" ו"פרפר אטומי") , צחי סעד ( גיטרה מובילה), רוני אליאס ( בס) ודוד משעלי (תופים). הלהקה פעלה כחצי שנה ולאחר שהתפרקה בראשית 1971, החליטו צחי סעד, רוני אליאס ודוד משעלי להקים שלישית רוק משלהם שתנגן רוק כבד עם תוספות ועיבודים מוסיקליים מקוריים משלהם, כשעל העיבודים אמונים שלושת חברי הלהקה.

 

הם פנו אל האמרגן אבי צמח שניהל אותם והחלו להופיע, תחילה באיזור חיפה והסביבה. בקיץ 1972 קפצה לבקר את צמח, ידידתו שהייתה במקרה פקידתו של חיים סבן, עימו צמח היה בקשר בנוגע לארגון הופעות. צמח שכנע אותה לסייע לו לארגן הופעה בחינם של להקת "קצפת" ( הקרויה על שם להקת Cream שעם שיריה פתחה השלישיה הישראלית את הופעותיה) ב"אולמי גיל" ברמלה. הלהקה הגיעה לרמלה ולאחר ההופעה זכתה להצלחה גדולה ( כבכל סיפור סינדרלה) וכעבור ימים ספורים חתמה חוזה להופיע מדי שבת ב"אולמי גיל" עם חומרי רוק מתקדם דוגמת גראנד פאנק, דיפ פרפל, לד זפלין וכו'.

 

הלהקה הופיעה ברחבי הארץ בהצלחה רבה, כשהפוסטרים שלה מעטרים את איזור המרכז והקהל נוהר להופעותיה. בשנת 1973 ההרכב התפרק בגלל שחברי הלהקה נישאו.

רוני אליאס עבר להתגורר בשווייץ (עדיין מתגורר שם) והפך להיות בנקאי, כשהוא מנגן לעיתים בהרכב מקומי של חבריו לבנק.

 

צחי סעד ודוד משעלי ניסו לשחזר את ההצלחה של קצפת וצירפו אליהם את הזמר בבר וקנין כשהלהקה נקראה "קצפת השניה", אך כעבור חודש הרכב זה לא הצליח והתפרק.

 

בשנת 1974 הצטרפו צחי סעד ודוד משעלי ללהקתו של חברם מייק לוגסי – "פרפר אטומי" בה היו: מייק לוגסי ז"ל(שירה), צחי סעד (גיטרה מובילה) , דוד משעלי (תופים), ז'קי אביסדן ז"ל (קלידים). הלהקה הקליטה חמישה שירים מתוכם יצאו באופן מסחרי רק ארבעה על שני תקליטונים: "בינך וביני", "להיות בעננים", "יש לי דם לאהוב אותך" ו"עד בלי די".

לאחר פירוק פרפר אטומי דרכיהם של משעלי וסעד נפרדו, כשמשעלי ניגן בהרכבים מקומיים עד שפרש וסעד הצטרף ללהקת "ברקת" ( להקתו של יהודה פוליקר), גלגולה המוקדם של להקת "בנזין". לאחר מכן, הצטרף למספר הרכבים עד שפרש ממוסיקה ויצא לפנסיה.

תודה מיוחדת מכל הלב לצחי סעד היקר על שפינה מזמנו לגולל בפניי סיפורה המוסיקלי המלא של להקת "הקצפת" ובנוסף את סיפורו המוסיקלי המרתק ( שיועלה בתחקיר נפרד) במסגרת הפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית, הנגנים בישראל והרוק הישראלי.

 

*תודה מיוחדת לצחי סעד היקר על שפינה מזמנו לגולל בפניי סיפור חייו המוסיקלי, תודה מיוחדת לאבי וינטרוב היקר על ש"שידך" בינינו.

 

קרדיטים:

פוסטר של להקת "קצפת" באדיבות אוספו הפרטי של מאור חסן היקר .

שאר התמונות של להקת "קצפת" מאלבומו הפרטי של צחי סעד.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!

 

 

 

 

 

"ברק נוצץ" – סיפורו של הגיטריסט והבסיסט שייקה ברק – כותב ומתחקר: דודי פטימר

כחוקר מוסיקה, אתה לעולם לא יכול לדעת באילו מוסיקאים תיתקל במסעך לתעד את המוסיקה הישראלית, ובכל פעם שנדמה לך ש"זהו, תיעדתי את רוב המוסיקאים הבולטים", אתה מגלה עוד ועוד שתרמו לא פחות לעיצוב פסקולה של המוסיקה הישראלית.  אחד המרואיינים שהייתה לי הזכות לראיין לאחרונה הוא שייקה ברק, גיטריסט ובסיסט שנחשב לאחד העסוקים והפעילים בשנות ה-70: ברק ניגן בהפקות רבות, הופעות של כל אמן אפשרי ( או כפי שהוא אוהב לומר: מאריק אינשטיין ועד חיים משה) והופיע תכופות בטלויזיה, ועם זאת, עד תחקיר זה, סיפור חייו המוסיקלי המרתק לא תועד ולא נכתב.

בעזרת המוסיקאי קרלוס בן ארי (שהזכיר בפניי את שייקה, בזמן ראיון שערכתי עימו לתיעוד סיפורו), נוצר הקשר עם שייקה ובשבוע שלאחר מכן הוא אירחני בביתו ובנועם ובסבלנות רבה גולל בפניי סיפור חייו אותו אני גאה להציג לקוראיי כאן ב"דודיפדיה".

 

שייקה ברק נולד ב-1946 בפתח תקווה בשם ישעיהו בוירסקי ( ב-1958 שינה שם משפחתו ל"ברק"). אחיו הגדול, צבי, למד בילדותו פסנתר ולאחר מכן גיטרה ונהג לנגן, והייתה לו השפעה ישירה על אחיו הקטן, שייקה. בשנת 1957, עם פרוץ צמדים כ"הדודאים", "רן ונמה" ולהקות פולק חובקות עולם, הנוער "השתגע" על גיטרות אקוסטיות פשוטות. לאחר שאחיו קנה גיטרה, שייקה "ני'גס" להוריו שיקנו לו גיטרה עד כי קנו לו גיטרה פשוטה וחובבנית למדי, שעבורו הייתה "העולם כולו" ( באותו זמן).

את האקורדים הראשונים למד מאחיו הגדול, שבאותה תקופה ניגן בבית בצמד עם כנר בשם ברוך אבירם ( שלימים היה בצמד דו-רון הנודע מראשית שנות ה-60 יחד עם חנן לבנה) .

 

בשנת 1957 עברה המשפחה לחווה באשקלון (לצורך עבודתו של אביו) ובשנת 1959 הקים שייקה עם חבריו את להקתו הראשונה – "שלישית צבר" , שלישית שירי עם ישראליים. חברי הלהקה: שייקה ברק, דב הררי ודוד שדה ) . השלישיה פעלה עד שנת 1960 .

 

בשנת 1962, אירע אירוע "מכונן" בחייו המוקדמים של ברק: חבר נעוריו מאשקלון, ג'וני ליברמור ( נגן וזמר, יליד 1947 שעלה לארץ מאמריקה) , החזיק בכור מחצבתו גיטרה חשמלית וכן אימו החזיקה באורגן חשמלי – כלים ששייקה לא ראה מעולם לפני כן, וזו הפעם הראשונה שאחז בגיטרת גיבסון חשמלית.

בין השנים 1962-1963 השניים הקימו צמד: שייקה וג'וני ( שייקה על גיטרה רגילה וג'וני על גיטרה חשמלית) שהופיע בתיכון. ב-1963 עבר עם משפחתו לרמת אביב.

 

עם הגיעו לגיל צבא, ניגש שייקה לאודישנים ללהקה צבאית, אך לא עבר והחלום נגוז.

 

בשנת 1965 התגייס לצה"ל ושירת בחיל השריון ( המ"מ שלו היה אביגדור קהלני) , ושם לא ויתר על הנגינה ושימש כגיטריסט ב"תזמורת השלישות הראשית" ( אליה הצטרף בסוף 1965 עד תום שירותו הצבאי) , שניגנה בין השאר בהקלטת תכניתה הראשונה של מקהלת הרבנות הצבאית בניצוחו של מנשה לב רן ( "שהחיינו", 1967) , מה שפתח עבורו את הצוהר הראשוני לתעשיית המוסיקה המקומית.

עם שחרורו בשנת 1967, אווה שייקה ללמוד הנדסת מכונות ולא מצא "עתיד" במוסיקה, ונרשם ללימודים בטכניון, שם, במסגרת הלימודים, למד לנגן על קונטרבס ( אצל ישראל אבניון) וניגן במשך שנה בתזמורת הסימפונית של הטכניון ( 1969-1970). במקביל, ניגן ב-1969 כבסיסט במופע "ערב שירי רחל" (1969) עם חוה אלברשטיין ודני גרנות.  ב-1970 פרש מלימודיו ונתפנה כליל לעסוק במוסיקה.

כיוון שהיה מיושבי קפה נגה המיתולוגי (בורסת המוסיקאים דאז) , ניגן בתקופה זו שייקה ב"חלטורות" למיניהן ( חתונות, בר מצוות וכו') ויום אחד, בפגישה מקרית עם חברו הגיטריסט, יגאל בוז'ניסקי ( שניגן במחזמר המצליח "עיר הגברים" ) , הציע לו יגאל להחליפו במופע "הקוקו והסרפן" (1970) בכיכובם של ציפי שביט וגבי עמרני) . שייקה מגדיר את המופע כמה שנתן לו את "הפוש הגדול" לתוך תעשיית המוסיקה המקומית.

 

לאורך שנות ה-70 ניגן עם מיטב אמני ישראל באינספור הקלטות וכן בבכמה וכמה הפקות בולטות בהן:

 

ניגן בס באלבומו של אריק אינשטיין "יסמין" ( בשני שירים: Here, There And Everywhere ו- I Need You To Turn To ).

הוא ניגן עם יגאל בשן במלחמת יום הכיפורים בפני חיילים וכן באלבומו של בשן – "קפה אצל ברטה" (באותו אלבום ברק גם עיבד את אחד מלהיטי האלבום : "עין גדי", אותו הקליט ברק גם אינסטרומנטלית בגרסה שנשארה אצלו על סלילים בלבד ולא ראתה אור מעולם) .

 

ברק ניגן גם בשתי תכניות היחיד של יהורם גאון ( 1971, 1973) וכן באלבומיו של גאון "אני ירושלמי" ו"אהבה ים תיכונית" (בסשן הקלטות תקליט זה, ביצע ברק בשני קולות עם יהורם גאון את אחד השירים, אך הקלטה זו נגנזה ולא נכללה באלבום עצמו) .

עוד רשימה מצומצמת של אמנים והפקות בהן ניגן : המופע בניחוח הדרום אמריקאי -"ארץ טרופית יפה", בתכנית "נישואין נוסח גירושין" (של יוסי בנאי ורבקהל'ה מיכאלי), בתכנית היחיד של רבקה מיכאלי, ליווה את מייק בראנט בהופעותיו הראשונות בישראל (לאחר ההצלחה הסנסציונית בצרפת), את יפה ירקוני, שושנה דמארי, צביקה פיק, חיים משה, בהצגה  "סוחרי הגומי", בפסטיבל שירי הילדים הראשון (1970) ובפסטיבל הזמר החסידי השני (1970)  וכן בתזמורת המנדולינות של כפר הילדים במאיר שפיה ועוד.

 

בשנות ה-80, עם עלייתם של הדי ג'ייז והופעת דור צעיר של מוסיקאים כשרוניים, שייקה הפסיק ( בעל כורחו) להשתתף בהקלטות , אולם תמיד הוסיף להופיע ולנגן ( עד היום) בין השאר בהרכבים נוסטלגיים המנגנים להיטיהם של "הצלליות", אלביס, קליף וכו' וגם אחרי כן, מוסיף להופיע ולנגן עד היום.

 

תודתי הגדולה והמיוחדת נתונה לשייקה ברק היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולגולל בפניי סיפור חייו המוסיקלי המרתק. תודה מיוחדת גם למוסיקאי קרלוס בן ארי ש"שידך" בינינו.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר, חוקר המוסיקה הישראלית.