נגן צמרת – סיפורו של המוסיקאי אלי נחמיאס – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

 דודי פטימר בתחקיר מוסיקלי מיוחד שקיים עם המוסיקאי אלי נחמיאס, גיטריסט וזמר שפעל בסצינת המוסיקה בשנות ה-60 וה-70 בשתי להקות: "הצמרת" ו"פעמוני האגם". בסוף שנות ה-70 הפך להיות תקליטן חלוצי וייסד את אולפן החזרות המיתולוגי מהאייטיז והניינטיז – "תמוז".

אלי נחמיאס

אלי נחמיאס נולד בשנת 1938 בעיר רוס שבבולגריה, בן לניצולי שואה. אביו, אברהם נחמיאס היה חזן מקומי ואימו סגולה הייתה מוסיקלית מאד. בשנת 1943 עבר עם הוריו ואחותו לטורקיה ובשנת 1944 הגיעה משפחתו לחיפה. בשנת 1948 עברה משפחתו להתגורר ברחוב לוינסקי בתל אביב.

 

בשנת 1950 החל ללמוד לנגן על אקורדיון אצל האקורדיוניסט של אריס סאן. בשנת 1955 החל לנגן על גיטרה וניגן בתזמורת נוער תל אביבית עם האחים יצחק ויעקב אליעזרוב (מלהקת "השגרירים").

 

בשנת 1957, על אף רצונו להתגייס לתזמורת חיל האוויר, בשל היותו בעל חוש טכני, התגייס לחיל החימוש. בשנת 1959 השתחרר ועבד עד שנת 1960 כטכנאי מחשבים, ובמקביל הקים באותה שנה את תזמורת "הצמרת" (זמר וגיטריסט: אלי נחמיאס, קלידים ואקורדיאון: אשר קמחי, מתופף: פנחס בן זכאי, וסקסופון- פפיטו) . בשנת 1963 להקת "הצמרת" חיממה את הופעתו הסנסציונית של קליף ריצ'ארד ולהקת "הצלליות" וכן אמנים שונים מחול כמו שלישית הבנות "ההאניז" והזמר האיטלקי הנודע מארינו מאריני.  הלהקה הופיעה בעיקר בחתונות ומסיבות. באמצע הסיקסטיז ניגן גם בלהקת "פעמוני האגם".

צמרת 1

בשנת 1973 ניגן בהצגה "נישואין נוסח גירושין" של רבקה מיכאלי ויוסי בנאי.

 

בשנת 1978, החליט נחמיאס להפוך לתקליטן וזמר יחיד והחל להופיע באירועים, במקביל לתזמורת "הצמרת". בשנת 1994 פירק את הלהקה והתמקד רק בעבודתו כתקליטן ובעבודה באולפן.

 

בשנת 1978  הקים את "אולפני תמוז", אולפן חזרות שלאורך שנות ה-80 וה-90 הפך למוקד עלייה לרגל למיטב האמנים: צוות "הכבש השישה עשר", יוני רכטר, יגאל בשן, יוסי בנאי,  יהודה פוליקר, בנזין, נורית גלרון, גידי גוב ועוד.

 

בימים אלה נחמיאס עובד על מוסיקה בביתו ומתקלט לעיתים נדירות. גרושתו של נחמיאס, היא אחותו של המתופף מאיר ישראל.

21766290_1006811579462162_4288788146180102803_n

בתמונה: אלי נחמיאס ודודי פטימר – 2017

 

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית

מודעות פרסומת

סיפורו של המוסיקאי יעקב מירון – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

23318969_1497301627033606_1817364230359835251_n

 

יעקב מירון נולד כיעקב מזרחי בתל אביב בשנת 1950. בילדותו, שינה אביו שם המשפחה ל"מירון". "הייתה קצת מוסיקה ערבית בבית", מספר מירון, "אבל בעיקר הוריי ניסו 'להשתכנז' אז הלכו לאופרה וזו למעשה המוסיקה עליה גדלתי בילדותי המוקדמת". בילדותו למד מוסיקה בבית הספר ביאליק והחל ללמוד לנגן על חלילית ובהמשך חליל אלט ומנדולינה.

17523127_1283746715055766_3135419934244777709_n

בשנת 1962 הצטרף לתזמורת עיריית תל אביב כנגן מנדולינה וכן למד לנגן על גיטרה, יחד עם חבר נעוריו, חיים רומנו. בשנות התיכון ניגן יחד עם חיים רומנו בלהקת קצב – The Echoes ("ההדים"- לא להקת "ההדים" של ד"ר בצלאל יונגרייז).

19553972_1368699403227163_6043835355068396089_n

את שנות התיכון בילה בתיכון "רננים" שדגל בחינוך מוסיקלי קלאסי ולצורך הלימודים החל לנגן בקלרינט שהפך כלי הנגינה העיקרי שלו באותן שנים.

 

בשנת 1968 התגייס לצבא ושירת בשלישות, כשבמקביל לשירותו הצבאי החל לנגן על סקסופון ושאר כלי נשיפה בחתונות. באותה תקופה התעניין והתעמק בג'אז. הוא היה מיושבי "קפה נגה" (בורסת הנגנים דאז) וניגן בהרכבים מזדמנים בשוק ה"חילוני" וה"חסידי".

בשנת 1971, עם שחרורו מהצבא החל לנגן בלהקתו של מקסים לוי שהקליטה עם הזמר יהודה אלבוים את שיר "הסירה". בשנות ה-70 שימש כנגן כלי נשיפה בהקלטות שונות של גידי גוב ("עוד בנעוריי"), שוקי ודורית, יוני רכטר, אילנית, שלמה בר, מתי כספי ("בסוף היום"), אסתר עופרים, יוסי בנאי ועוד.

 

בין השנים 1975-1978 ניגן מירון כקלרינט שני באופרה הישראלית וכן ניגן בתזמורת הפילהרמונית הישראלית ותזמורת קול ישראל וביסס מעמדו כנגן מוסיקה קלאסית. במקביל, ניגן בתזמורת הביג בנד של מל קלר וסדנת הג'אז של אהרל'ה קמינסקי. בשנת 1979 ניגן בהצגה "מה קרה בארץ מי" בכיכובה של חוה אלברשטיין למוסיקה של קובי אשרת.

בשנות ה-80 ניגן בפסטיבלי הזמר המזרחיים, בפסטיבלי הזמר החסידיים ופסטיבל הזמר התימני. כמו כן, ניגן בהקלטות שהפיקו יהודה קיסר וננסי ברנדס עם זהר ארגוב, חיים משה, ג'קי מקייטן ועוד.

 

בין השנים 1985-2006 ניגן על חליל, קלרינט וסקסופון בתזמורת המשטרה ואף שימש כמעבדה המוסיקלי של התזמורת (הוא למד בשנות ה-80 עיבודים מוסיקליים אצל אלכס וייס). בין השנים 1980-1995 במופעי "מזרח מערב" עם בורוכוב. בסוף שנות ה-80 ניגן בתזמורת הטיילת של תל אביב.

 

בשנת 2008 הצטרף לתזמורת האנדלוסית בה מנגן עד היום על חליל. בשנות ה-2000 הקליט שני אלבומי סטנדרטים של ביג בנד וג'אז.

תודה מיוחדת ליעקב מירון היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולתרום חלקו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית.

22281606_1466670790096690_6111773912735445973_n

 

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית.

 

 

 

סיפורו של הגיטריסט יגאל קוז'ניצקי – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

 

הוא נחשב לאחד הגיטריסטים העסוקים בשנות ה-60 ותחילת ה-70 וזכור בשל הסולו האלמותי שלו ב"פנקס הקטן", אבל בשנת 1974, כשהוא בן 35 בלבד, החליט יגאל קוז'ניצקי לפרוש מתעשיית המוסיקה ולפנות לעיסוק אחר. בביוגרפיה זו תוכלו לקרוא את העשור המוסיקלי והעסוק בחייו ונגינתו שעיצבה חלק מהפסקול המוסיקלי בין 1965-1974.

 יגאל קוז'ניצקי 1

 

יגאל קוז'ניצקי נולד בתל אביב בשנת 1939. אביו היה נגן בתזמורת המנדולינות התל אביבית. "בשנת 1945, כשהייתי בן 6, נהגתי לשמוע ברדיו הישן ג'אז בתחנת Voice Of America ונדלקתי על זה", נזכר יגאל.

 

בנעוריו ניגן פסנתר, אך בהיותו בן 23 קנה את הגיטרה החשמלית הראשונה שלו. "לא הייתה לי השכלה מוסיקלית, אבל חבר שלי שלמד רפואת שיניים וניגן, לימד אותי כמה אקורדים בסיסיים וכך למדתי לנגן לבד. הוא ניגן בלהקת "הקרייזי איידולס" של ז'רר קמינסקי וכשהוא פרש לצורך לימודי רפואת השיניים, אני החלפתי אותו בשנת 1963 וכך נשאבתי לסצינת המוסיקה", מספר.

 

בשנת 1964, לאחר שהשתפשף מעט בלהקות הקצב, קוז'ניצקי הצטרף לתיאטרון "החמאם" וניגן בהצגה "שייקספיר איננו". "זו הייתה חוויה מקצועית טובה עבורי, אבל ההצגה די נכשלה".

בשנת 1968 ניגן קוז'ניצקי במופע ובתקליט של אילי גורליצקי ויוסי בנאי – "חכמים בלילה" וכן בתכנית היחיד של רבקה מיכאלי – "כאן רבקה מיכאלי". באותה שנה, השתתף במופע "אהבה וג'אז" במסגרתו ניגן עם תזמורתו של מל קלר.

 

בשנת 1969 ניגן בהצגה "ירושלים שלי" ובמופע משירי רחל בכיכובם של דני גרנות וחוה אלברשטיין.

יגאל קוז'ניצקי 2.png

בשנת 1971 ניגן בהצגה "עיר הגברים" בכיכובו של ששי קשת (שכללה את הלהיט "פנקס הקטן") במסגרתה הופיע יחד עם שאר הנגנים: הבסיסט רוז'ה אברהם והמתופף זוהר לוי כ"שלישית 'עיר הגברים'" ברחבי הארץ. באותה שנה הלחין מנגינות לפרק – "אדם, פסל, סביבה", מתוך סדרת הטלויזיה התיעודית אוונגרדית של הבמאי ז'אק קתמור.

 

כמו כן, ניגן קוז'ניצקי באלבומי אולפן: הוא עיבד והפיק מוסיקלית את תקליטון הבכורה של רפי גינת – "רפי גינת" (1969), ניגן בתקליט הפופ הישראלי התוסס – "הידד לצעירים" (1969), ניגן באלבום הבכורה של ששי קשת (1971) והשתתף כנגן של קשת בסרט "נורית" (1972).

בנוסף, ניגן באלבומו היחיד של יורם ארבל – "טוב שאת כאן" (1972) ובמספר הקלטות של שלישית "הנשמות הטהורות" (1973). בשנת 1974 השתתף בתקליט "מערבה מכאן" שהיה מבוסס על שירי עם אמריקאיים ובו השתתפו בין השאר צמד הדודאים, דני ליטני, סנדרה ג'ונסון וכו'.

 

במקביל להקלטות, ניגן לאורך סוף שנות ה-60 ועד אמצע שנות ה-70 בפסטיבלי הזמר החסידיים ושימש כנגן מחליף של שלישית הגשש החיוור בהופעות (שם החליף את מגי גרוס). בתחילת שנות ה-70 הופיע בתזמורת הבית של מועדון "זורבה", תזמורת במסגרתה ליווה אמנים כמו יפה ירקוני (עימה נסע לחו"ל במסגרת "שלום 72"), רותי נבון, מיכל טל ועוד.

בשנת 1974, לאחר שהתחתן והפך איש משפחה, החליט לפרוש מתעשיית המוסיקה ופנה לעבוד במוטורולה, כשהוא מנגן להנאתו בבית.

 

תודה מיוחדת ליגאל קוז'ניצקי היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולתרום חלקו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית!

יגאל 3

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!

"יאסו יא פנגס"-סיפורו של המוסיקאי אברהם פנגס – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

 

בסצינת המוסיקה הישראלית של שנות ה -60 וה-70 ישנן לא מעט מוסיקאים, נגנים ומעבדים שהחלו את דרכם, כמיטב המסורת אז, בלהקות קצב, שירתו בתזמורת צבאית והפכו לנגנים מבוקשים על ידי מיטב האמנים, כשבשלב מסוים קיבלו הצעה להופיע בחו"ל וסללו דרכם גם בניכר.

 

אחד הגיטריסטים המוכשרים שבלטו ופעלו בשנות ה-60 הוא אברהם פנגס  החי ומופיע בארצות הברית ומדי פעם קופץ לגיחות והופעות נדירות (ספונטניות) בישראל כשבעיני רבים מחבריו ומהמוסיקאים המשתייכים לברנז'ה ההיא הוא נחשב לוירטואוז בתחומו.

 

אברהם פנגס נולד באתונה שביוון בשנת 1947. בהיותו בן שנתיים וחצי, בשנת 1950, עלה עם משפחתו לישראל. תחילה, התגוררה המשפחה במעברת בית יעקב ומשם עברה ליפו ("השטח הגדול"). בילדותו למד פנגס בבית ספר צרפתי למשך שנתיים ולאחר מכן עבר ללמוד בבית הספר "בארי". את שנות התיכון בילה ב"שבח מופת" ולמד הנדסאות.

בשנת 1961 קיבל את הגיטרה הראשונה שלו והחל ללמוד מוסיקה בבית הספר למוסיקה מודרנית וג'אז של הרמן קוסלה. בשנות נעוריו ניגן בשלל תזמורות והרכבים מתחלפים ונמשך בעיקר למוסיקת ה-Shadows (להקת הליווי הנודעת של קליף ריצ'ארד). במחצית הראשונה של שנות ה-60 החל לנגן כגיטריסט מלווה בתזמורתו של אריס סאן ואף השתתף בהקלטותיו הראשונות של סאן (כ"ערב ערב", "תל אביב", "אם אתה צעיר בלב"). במקביל, ניגן כאמור בלהקות קצב מזדמנות כ"כוכבי הכסף".

 

בין השנים 1965-1968 שירת בתזמורת חיל אוויר תחת שרביטו של המנצח אריך טייך ועם שחרורו החל להשתלב בסצינת המוסיקה המקומית כשניגן וליווה מיטב אמני התקופה (דוגמת יהורם גאון, אריק אינשטיין, יהודה ברקן, חנן גולדבלט, רבקה זהר, גבי שושן, דני בן ישראל ועוד), ניגן בתכניות הטלויזיה "מזל בדלי" ו"שלכם לשעה קלה" וניגן בשלל הפקות מוסיקליות דוגמת המחזה "מלכת האמבטיה" של חנוך לוין.

 

אברהם פנגס (שמאלי עליון) במדי תזמורת חיל אוויר.

 

בשנת 1971 נסע לארה"ב לעבוד ולהופיע במועדונו של אברהם גרוברד – "אל אברם". בשנת 1972 עבר לעבוד במועדון "הפינג'אן" של מנחם דורמן ועבד בו עד שנת 1978. במקביל השתתף כנגן בתקליטים שיצאו באותם מועדונים.

בשנת 1978 הקים את מועדונו "נגה" שפעל עד 1987 בו הופיעו אמנים כעוזי פוקס, סמיר שוקרי, שמעון פאר ומני כץ, כשבמקביל הוא מופיע ומשתתף בהפקות מוסיקליות מזדמנות. באותה תקופה ניגן הן על בוזוקי והן על גיטרה.

 

מאז 1987 ובשלושת העשורים האחרונים (עד היום) הוסיף פנגס לנגן ולהופיע בארה"ב ועד היום מוסיף לצבור קהל נרחב הנוהר לראות נגינתו המיוחדת.

דודי ופנגס

תודה מיוחדת לאברהם פנגס על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולתרום חלקו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!

סיפורו של היוצר והזמר מולי אורן ז"ל – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

21037781_989939001149420_857078289_o

היוצר והזמר מולי אורן נצרב בתודעת הציבור הישראלי בעיקר בשל שני להיטי פופ מתקתקים שהקליט בשנת 1973 – "יש אליפות" (המנונה של מכבי תל אביב בכדורגל) ו"משוגעים על כדורגל", דואט משעשע שהקליט עם ציפי שביט. על אף שכוכבו זהר לכמה רגעים, סיפורו של מולי, שסומן כאחד הכוכבים המבטיחים בפופ הישראלי בשנות ה-70, לא תועד מעולם, עד לרגע זה.

הוא נולד כשמואל ארוך במצריים בשנת 1946. בשנת 1947 עלה עם משפחתו לישראל והשתכן בתל אביב. כבר מהיותו ילד, גילה כשרון שירה וכשרון מוסיקלי יוצא דופן ובהיותו בן 15 החל לשיר ולנגן על גיטרה ובעיקר ליצור שירים מקוריים פרי עטו. בתיכון למד ב'אליאנס' והיה מסמר הערב במסיבות הכיתה עם קולו הערב.

 

בין השנים 1964-1967 שירת בצבא כחייל קרבי ועם שחרורו שינה שמו למולי אורן (כי כבר היה בסיסט בשם שמוליק ארוך)  החל להופיע במועדונים מקומיים כ"עומר כייאם", "המערה" (לצידה של יפה ירקוני) , "זורבה" ועוד והחל רוכש שם של זמר אהוב. בשנת 1970 הוציא את תקליטונו הראשון שכלל שני שירים: "איתך אל האורות" ו-"2 בלילה" שזכו להצלחה נאה ברדיו וסימנו אותו בעיתונים כהבטחה של הפופ הישראלי לצד חבריו שלמה ארצי, מייק בורשטיין וגליה ישי.

מולי

בשנת 1973 הקליט את ההמנון הרשמי של קבוצתו האהודה מכבי תל אביב ("יש אליפות") יחד עם שחקני הקבוצה וכן את הדואט עם ציפי שביט – "משוגעים על כדורגל". במקביל יצא במחצית הראשונה של שנות ה-70 להופעות רבות בחו"ל וקצר שבחים. בשנת 1973 , במסגרת שירות המילואים, צוות לאקרודיאוניסט והבדרן ליאון ורדימון להופיע בפני חיילים במוצבים .

 

בשנת 1974 הקליט את השיר "קינת דוד" ובשנת 1975 החליט לפרוש ממוסיקה ועבר להתגורר בבלגיה, שם פנה לעסקי הנדל"ן ושימש כאמרגן חובבן שסידר למיטב האמנים כאילנית ולהקת 'שלום' הופעות בחו"ל. כמו כן, משפחתו מספרת כי הוסיף ליצור ולנגן עד יומו האחרון בביתו.

אורן נפטר בביתו בבריסל שבבלגיה בשנת 1999 מהתקף לב והותיר אחריו בן יחידי, דייויד המתגורר שם.

muli

 

תודה מיוחדת לחיה זיו אור, אחותו של מולי ולאלכס בעלה על המידע וקטעי הארכיון ועזרתם לתיעוד סיפורו במסגרת הפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית.

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!

 

 

 

"חזק מהחיים" – סיפורו של היוצר והזמר מני ג'יקובסון- כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

מני1

מני ג'יקובסון (יעקובסון) נולד בשנת 1961 וגדל ברמת גן. בהיותו בן 9 הביאו לו הוריו גיטרה ובנעוריו החל ללמוד לנגן בקונסרבטוריון למוסיקה מודרנית וג'אז של הרמן קוסלה בדיזינגוף. עם שחרורו מהצבא, בשנת 1982, למד פיתוח קול אצל יאיר קלינגר במרכז "ביכורי העתים" בתל אביב ובשנת 1983 החל להופיע ב"עיר הנוער", ההופעה המקצועית הראשונה שלו, בו שר את השיר "בת שבע" שכתב והלחין על חברת נעוריו.

 

באותה תקופה החל לכתוב שירים למגירה והחל לעבוד כפזמונאי עם המלחין אריה פיין ("אנרגיה חולנית") על שירים משותפים ובמקביל החל לכתוב שירים לז'אנר הים תיכוני (לאורך האייטיז כתב שירים לג'קי מייקה את "לילה של שלכת", לדורון מירן את "המזל לצדך", ליוני שי את "בתחנה המרכזית" ועוד) והחל להתפרסם כיוצר.

בשנת 1985 הקליט שני שירים באולפני "קולינור": "אהבה אבודה" ו"משחק באש", בליווי להקת "סקסטה". השירים זכו להצלחה ברדיו ודורגו במצעדי הפזמונים ("אהבה אבודה" העפיל למקום ה- 18 ברשת ג').

בשנת 1986 החל לעבוד עם גרי אקשטיין ובשנת 1987 הקליט את הסינגל "חזק מהחיים" (מילים: שמואל קלוסקי, לחן: אריה פיין) ששהה 27 שבועות במצעד רשת ג' והעפיל למקום ה-2 כשהוא הופך את ג'ייקובסון ה"אלמוני" לכוכב בן לילה. באותה תקופה החל לצאת להופעות מועטות, בהן ב"הבמה המרכזית" עם דורון מזר בגדרה.

 

ביום העצמאות 1987, עת "חזק מהחיים" עדיין שהה במקום השני במצעדים, הזמין את מני מעריץ שלו בשם רפי גוטמן לעלות לבמה המרכזית, כי להקת "משינה" איחרה להופעה, ובשכנוע של רגע של מנהל המופע, עלה ג'ייקובסון לשיר בפני 4000 איש את "חזק מהחיים" ושאר שיריו בחצי שעת הופעה וזכה להצלחה רבה בקרב הקהל. באותה הופעה הכיר מעריצה בשם חני שהפכה לימים לאשתו.

 

לאחר אותה ההופעה מוצלחת, ג'ייקובסון הוזמן להופיע עם "חזק מהחיים" ב"להיט בראש" (תכנית הטלויזיה הפופולארית של הערוץ הראשון) וזכה להצלחה. זמן קצר לאחר מכן הקליט את השיר "פלא" שהגיע למקום ה-20 במצעד רשת ג' ו-100 במצעד השנתי. בשנת 1987 השתתף בתחרות זמר בתכניתו של דידי הררי ברשת ג' עם השיר "לב חם" וקטף את המקום הראשון. באותו זמן, השיר לא הוקלט ופספס את המומנטום, כדבריו של מני.

בשנת 1987 השתתף בפסטיבל ערד בו הופיע יחד עם בעז שרעבי וביצע בו את "משחק באש", "יש לי ציפור קטנה בלב", "סיוון" ושאר שירי ארץ ישראל היפה.

 

באותה תקופה סיים מני להקליט אלבום שלם, אך לא הצליח למצוא חברת תקליטים שתפיק אותו בתואנה שהמוסיקה שלו "אינה מסחרית" (על אף הצלחתה ברדיו), נאלץ לגנוז את האלבום והחליט לפרוש מהמוסיקה בשנת 1989 , לאחר שכתב שני שירים ללהקת "אנרגיה חולנית". הוא פנה לעסוק בנגרות.

בשנת 2014 קרא מודעה בפייסבוק של רובי ראובני המחפש אמנים המעוניינים להקליט שירים וג'יקובסון, שהתלהב מהרעיון, ניגש לראובני והקליט אלבום שלם שיצא בשנת 2015. במהלך העבודה על האלבום, פגש את עפרה פוקס, אלמנתו של אהוד מנור ז"ל, ובמסגרת ליקוט החומרים מצא שיר בשם "ירח יקר" שסגר את האלבום.

 

בימים אלה מוסיף ג'ייקובסון להופיע ולעבוד על אלבומו השני במספר, בכך מגשים את החלום שנגוז בעבר בשל כורח המציאות, סוגר מעגל ומוכיח לעצמו ולנו כי המוסיקה חזקה מהחיים.

מני2

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!

 

 

 

 

 

 

 

 

לב של מתופף – סיפורו של המתופף שמואל בכר – כותב ומראיין: דודי פטימר

רשומה רגילה

שמואל בכר

 

שמואל בכר נולד בשנת 1947 בתל אביב. הוא גדל בבית מוסיקלי כשאביו ניגן על אקורדיון ואחותו על גיטרה. בהיותו ילד קטן, נהג לתופף על כסאות וסירים וגילה חוש מוסיקלי מפותח, עד כי בהיותו בן 10 החל לתופף במסיבות בית הספר ונוער. בהיותו בן 9 עבר עם משפחתו לרמת גן.

שמואל ילד

בהיותו בן 12 הצטרף לתזמורת הנוער של רמת גן בניצוחו של דב רונן. בגיל 14 החל ללמוד תופים בבית הספר למוסיקה של הרמן קוסלה בתל אביב. במסגרת בית הספר, החל להופיע עם שאר התלמידים בהופעות רשמיות בבית ציוני אמריקה, ב"אהל שם", בתכנית "בידור 63" ועוד. באותה תקופה הקים עם חבריו לכיתה הרכב בשם "רביעית הצעירים" שכלל את שמואל בכר (תופים), משה בראונר (מפוחית פה), טומי פישופ (פסנתרן) ועמי פיליפ (קונטרבס). ההרכב הופיע בתכניות רדיו וקצר הצלחה. ההרכב פעל בין השנים 1963-1964.

הצעירים

בשנת 1965 התגייס לשורות צה"ל ושירת בבסיס ציוד, שם היה ממקימי "תזמורת בסיס ציוד" ושימש כמתופף לצד היותו נהג. במקביל לשירותו בבסיס הציוד, ניגן כמחליף בתזמורת הבקו"ם.

תזמורת בסיס ציוד

 

בזמן לשירותו הצבאי, הצטרף בשנת 1965 ללהקת "העכבישים" (שנוסדה בשנת 1963) שייסד אבי קרפל ובלהקה, באותה עת, היו: אבי קרפל, אבי ורשבסקי, שמואל בכר, דוד אליהו והרצל מזרחי. במשך השנים ההרכבים, כידוע, שינה את גלגוליו והרכביו. להקת "העכבישים" הייתה פופולארית מאד באותן שנים והופיעה במעוזי להקות הקצב דאז – בדיסקוטקים השונים של רחוב המסגר בתל אביב, מועדון "טם טם" בנחלת יצחק, מועדון "הרוחות" ברח' בן אביגדור בתל אביב, בבריכת "גלי גיל" ברמת גן, ב"מכבי האש" ברמת גן ועוד. לצד הופעותיו עם "העכבישים" ליווה אמנים מחו"ל וזמרים מקומיים כזמרת דליה עמיהוד, תזמורתו של יוסי דרום-טרדר והזמר דני שושן (לא מהצ'רצ'ילים, אלא דני שושן היוצר שהלחין קלאסיקות מזרחיות למרגלית צנעני, שריף, אבי פרץ ועוד). בשנת 1968 השתחרר מהצבא.

20170423_112610.jpg

בשנת 1969 עזב בכר את להקת "העכבישים" והחל להופיע עם הזמר והאורגניסט שרגא ארי. בשנת 1970, בהיותו בן 23, החליט לפרוש מעבודתו כמתופף ופנה לעיסוק היהלומנות (תחום בו עבד החל מגיל 14 בשנת 1961, במקביל לקריירה המוסיקלית).

בנובמבר 2014 איחד בביתו את חברי להקת "העכבישים" עימם הופיע. באותו מפגש בכר תופף ושאר חברי הלהקה ניגנו והעלו זכרונות ושירים מימי הזוהר של הלהקה. המפגש גרם לשמואל בכר ואבי קרפל (המתגורר בקנדה) להקליט את שירי "העכבישים" בקו ישראל-קנדה כשבכר מתופף ומקליט את חלקיו באולפן בתל אביב וקרפל מקליט חלקיו, שר ועושה מאסטרינג באולפנו הביתי בקנדה. השניים הוציאו עד כה שני דיסקים, כשהראשון היה מחווה לנעימות להקת "הצלליות" (The Shadows) והשני שירים שנהגו לנגן ולבצע בתקופת הלהקה.

שמואל בכר ודודי

 

 

תודה מיוחדת לשמואל בכר היקר על שתרם חלקו וארכיונו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית והרוק הישראלי.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית.