ידי הזהב – סיפורו של המתופף אבי זהבי – כותב ומתחקר: דודי פטימר

במסגרת המסע לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית ובעיקר הנגנים בישראל, נוכחתי לראות ולהבין כי בשנות ה-60 וה-70, בסצינת המוסיקה הישראלית בה שלט ביד רמה כוחן של התזמורות השונות והרכבים שונים שנתפרשו על פני המועדונים ומקומות הבילוי בישראל, נוצר מעין פאזל של נגנים, כשכל נגן, מלבד שהכיר וניגן עם נגן אחר, מסייע להשלים את מפת הנגנים שתרמו לעיצוב הסאונד הישראלי, איש איש בדרכו המיוחדת.

 

כחלק מתיעוד המתופפים בישראל בשלל דורותיהם, עלה לא פעם שמו של מתופף כשרוני שסיפורו המוסיקלי טרם סופר או נחשף – אבי זהבי, מוסיקאי, מלחין ומתופף שליווה את סצינת המוסיקה הישראלית נאמנות החל משנות ה-60 המוקדמות ועד ימינו, כשהוא מגיש את הניחוח המיוחד והאישי שלו בכל מקום בו מופיע עם נשקו הפרטי- התופים.

 

פגשתי את אבי לשיחה מרתקת בת שעתיים בכדי לשמוע סיפורו, לתעדו בדפי ההיסטוריה ולדלות מידע על עוד נדבך חשוב בתיעוד סצינת הנגנים בישראל של שנות ה-60 וה-70, נדבך שלא זכה למספיק "זרקור" תיעודי, על אף חשיבותו המוסיקלית ההיסטורית.

 

אבי זהבי נולד כאברהם גולדשטיין ב-12 ליולי 1947 על האניה "אקסודוס" בלב הים, ועם עגינת האניה הגיע עם משפחתו לחיפה, משם למחנה עולים בעתלית ואז שבה המשפחה לחיפה והשתכנה באלנבי 10.

 

הרומן הראשוני של אבי עם מוסיקה החל בהשראת שכניו בקומה השלישית, משפחת סגל, שבני המשפחה ( חיים, שמעון, מרדכי וגדליה) היו חלק מהתזמורת הנודעת (דאז) באיזור הצפון – "לה מקרנה", ולמעשה התזמורת הייתה זו שמשכה בסוף שנות ה-50 את זהבי למוסיקה ונתנה לו לנגן על תופי בונגוס בהופעותיה השונות, מה שהיווה טריגר מוסיקלי משפיע ראשון על הילד המוסיקלי מחיפה.

בתחילת שנות ה-60 הצטרף כמתופף לתזמורת הכלייזמרים של אבי משפחת סגל- אברהם שפילר (אברהם סגל), הנחשב אביהם הרוחני של נגני הכליזמרים. זהבי ניגן עם תזמורת זו כשנה וחצי, ולאחר מכן הפך מעורה בסצינת הנגנים החיפאית דאז והחל להימשך בעיקר למוסיקת הג'אז. יש לציין כי זהבי לימד עצמו לתופף אוטודידקטית. מדי פעם עלה לנגן בהופעות מזדמנות, בין השאר במועדון 120 כשמיכה אבן צור (אחיו של המתופף שמעון אבן צור – ראו ערך ב"דודיפדיה") העלה אותו לבמה והופעתו זו פרשה כנפיים והגיע לאזניו של אריך טייך, מנצחה המיתולוגי של תזמורת חיל אוויר שהזמין אף הוא את זהבי הנער להופיע עם התזמורת באחת מהופעותיה באיזור הצפון.

 

באוגוסט 1966 התגייס לצבא וסופח ישירות לתזמורת חיל האוויר כמתופף, מה שהוא מגדיר כבית ספר המקצועי ביותר שלו למוסיקה. הוא שירת בין השאר עם מאיר שפייזר, משה נוי, קובי ארליך וכו' והשתחרר בשנת 1969. לאורך שירותו, גילה כשרון מוסיקלי רב ואף זכה במלגה ללימודי מוסיקה מטעם פילנתרופים מארה"ב. הוא למד מוסיקה במשך שנתיים ואף החל להלחין, בין השאר נעימה בשם "לילה בטוקיו", שעל בסיס פתיחת נעימתו, נפתח שירו של נחום היימן – "חופים" ( שנתפרסם בביצוע להקת הנח"ל). מי שביצע את הנעימה בשנת 1968 היייתה תזמורתו של ג'ו ישראל (בסיסט וזמר חיפאי נודע בסצינת המועדונים) ב"רונדו".

עם שחרורו החליט להתבסס בסצינת המוסיקה במרכז והגיע היישר אל "קפה נגה" המיתולוגי ( בורסת המוסיקאים דאז) ומיד הצטרף אל להקת "האבירים", ובמקביל החל פנה ללימודים דרך המכונים הבריטיים . זהבי ניגן עם להקת "האבירים" בין 1969-1971, ולאחר שעזב את ההרכב, הצטרף לחבריו קובי ארליך ויואל קוקל לנגן במועדון "התיאטרון" ביפו בהרכב "ארבעת הדיאזים". הלהקה אף הוזמנה ע"י רבקה מיכאלי להופיע בתכנית הרדיו – "דלת פתוחה". בשלב מסוים הצטרפה ל"דיאזים" גם הזמרת ריקי מנור, אותה בחן זהבי.  ההרכב ליוה במועדון את מיטב אמני ישראל דאז בהם ששי קשת, צביקה פיק, יגאל בשן וכו'.  בשלב מסוים, ההרכב החליט לנסוע לארה"ב, אך אבי, שכבר היה נשוי, החליט להישאר בארץ ועזב את ההרכב.

 

בתחילת שנת 1973 הצטרף ללהקת "הכלניות" ( עם הסולן רוני כהן) וניגן עימה עד פרוץ מלחמת יום הכיפורים אותה שנה. בלהקה זו זהבי גם שר לעיתים.

במלחמת יום הכיפורים, שירת אבי כנגן בתזמורת חיל האוויר בהרכב שיצר ענף הווי ובידור וליווה את מיטב אמני ישראל ואמנים מחו"ל.

 

לאחר המלחמה הצטרף ללהקת "הקברטים" ואחרי כן במחצית השניה של שנות ה-70 הצטרף ללהקת "האלמוגים" של משה נוי שלאחר מכן שינתה שמה ללהקת "הדולפינים" – עימה ניגן זהבי עד אפריל 1982.

 

באפריל 1982 פרש זהבי ממוסיקה כי הבין שאין עתיד כלכלי מבוסס במוסיקה ופנה ללימודים בתחום אחר.

בשנת 1997 נסע עם רעייתו לניו יורק לרגל יום הנישואין, וכחובב מוסיקה מושבע, נשבה זהבי בשורשיה המוסיקליים של ניו יורק, ובמהלך ביקור בחנות מוסיקה מיתולוגית בניו יורק בשם "מני'ס", שם ראה סט תופים והחל לנגן, לראשונה מזה 15 שנה מאז פרש, ודבק בו שוב החיידק המוסיקלי. מאותו רגע החליט לחזור לתופף, הוא קנה במני'ס ציוד תיפוף, ועם שובו לארץ רכש סט תופים וחזר להתאמן בתקוה לחזור לסצינת המוסיקה.

 

עם שובו יצר קשר עם חברו ללהקת "הכלניות" – טלי אלון, שהזמין אותו להצטרף להרכב שניגן בכפר המכביה. ההרכב כלל נוסף לזהבי את טלי אלון, ולריו סגל, משה ברטל, ישראל רוזן וגדעון דריזן. ההרכב, בגלגול כזה או אחר, מוסיף לנגן ולהופיע עד היום קרוב ל-15 שנה.

נוסף לכשרונו כנגן ומוסיקאי, זהבי אף שימש מורהו הרוחני הראשון לתיפוף של המתופף הנודע אמיר ברסלר.

 

כיום אבי מוסיף להופיע עם הרכב הביג בנד ב"מייקס פלייס" וכן במופעים שונים, כשלאחרונה, כדבריו, הגשים חלום וליווה את כהנת הג'אז – עדנה גורן בהופעה.

 

אני רוצה להודות מעמקי הלב לאבי זהבי היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולגולל בפני סיפורו המוסיקלי ובכך תרם חלקו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית והנגנים בישראל.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית.

 

 

 

 

"שירת האלמוג"- סיפורו של המוסיקאי ישראל שלום – כותב ומתחקר: דודי פטימר

המוסיקה הישראלית של סוף שנות ה-50 ושלהי שנות ה-60 הייתה  רווית צמדים. זה החל בהשפעות מצמדי פולק קאנטרי אמריקאיים כדוגמת "האחים אברלי", "פול ופאולה" ובהמשך "סיימון וגרפונקל" וכו'. בישראל, היה לנו תחילה את צמד "הדודאים", "רן ונמה" ובשנות ה-60, לצד "צמד הפרברים" ששרד הכי הרבה זמן ( עד היום), היו מספר צמדים בולטים שנתפרסמו כסערה ולאחר מכן דעכו, עם התפתחות הרוק בישראל שהאפילה על רוב הצמדים והפולק שנתפס מיושן. הצמדים שהיו "נודעים", היו האחים שלם, צמד הגיטרות, צמד העמרנים (שגם שרד זמן רב והכניס עיבודי רוק ופופ לשיריהם) וצמד האלמוגים שכלל את ישראל שלום ויצחק פרי ז"ל, צמד שפעל בין השנים 1960-1967 והנחיל מספר להיטים כ"העץ הבודד", "היא לימדתני את היודל", "מי קביו" ועוד.   ישראל שלום מהצמד, זכה להצלחה גם לאחר פירוק הצמד ומלבד שהלחין לאמנים כמשה הלל, יגאל בשן והקליט מספר שירי סולו מוצלחים, הוא היה שותף בכמה הרכבים ומופעים מוסיקליים שהפכו אותו אמנם לאמן פופ שהוגדר "שוליים" ( שלא בצדק) , אך היה חלק בלתי נפרד מתרבות המוסיקה הישראלית עד פרישתו ממנה ( מרצונו ואילוציו האישיים) בשנת 1974 וחזרתו אליה רק בשנים האחרונות. נפגשתי עם ישראל לראיון תחקיר ותיעדתי סיפורו, לראשונה בהיסטוריה של המוסיקה הישראלית.   ישראל שלום נולד בשנת 1940 באיסטנבול שבטורקיה. דודו, יעקב בלום, היה כנר ואמו ניגנה על פסנתר. המוסיקה שנוגנה בבית הייתה מוסיקה קלאסית בעיקר .עוד כילד נהג לקפץ על השולחן ולשיר ולמד בבית הספר היהודי "בני ברית" . בשנת 1949, עלה עם משפחתו לישראל באונייה לחיפה.  מחיפה, המשפחה עברה לבית עולים ברעננה, משם ל"יד המעביר" בצהלה, והשתכנו ב"שיכון סלע"  בתל אביב.   כילד בישראל, נמשך ישראל למשחק. הוא וחברו לכיתה, דני ואלין (לימים במאי מפורסם וזמר להקת רוק- ראה "כוכבי הלכת") , בנו של האמרגן הנודע משה ואלין, ונהגו להציג ביחד בבית הספר סקצ'ים שלמדו בעל פה וחרשו את בתי הקולנוע בתל אביב.   בשנת 1958 התגייס לחיל חימוש ושירת כמכונאי טנקים, ולאחר שהתגייס קנה טייפ סלילים וגיטרה והחל ללמד עצמו לנגן. באותה תקופה, התמכר למצעדי הפזמונים של אז- תקופת הרוקנרול של אלביס, ביל היילי, ג'רי לי לואיס ועוד, ובסוף הטירונות נהג לקחת את הגיטרה ולעשות תנועות של אלביס, עד שזכה בצבא לכינוי "אלביס".   לאחר שהגיע לבית הספר לשריון, החל לארגן שם מופעים, לנגן ולהופיע שם בבסיס, ושם אף הלחין את הבית הראשון לשיר "העץ הבודד" ( מאוחר יותר יהפוך ללהיט של צמד האלמוגים). הוא הקים להקה קטנה של בית ספר לשריון (מול ג'וליס). בג'וליס, מול בית הספר לשריון, הייתה חבורה שניגנה על גיטרות ושרה, ובה היו יצחק פרי ז"ל, עליזה עזיקרי  ושלום שלם. ישראל הצטרף לחבורה ושם נוצרה ההיכרות עם יצחק פרי.   עוד כשהיו בצבא, האחים שלם כבשו את מצעד הפזמונים עם "מיכל שלי", להיטם הגדול, וזה נתן לישראל וליצחק פרי את הרעיון להקים צמד ולאחר השחרור נולד "צמד האלמוגים" כאשר את המילים כתב יצחק פרי ואת הלחנים ישראל שלום. היה זה בשנת 1960. הם ארגנו חמישה שירים ועבדו עם המעבד יוסף הדר וכך נולד התקליט הראשון של צמד האלמוגים. טבילת האש הפומבית הראשונה שלהם הייתה באליפות הפועל רמת גן בכדורגל, ולאור הצלחת ההופעה במגרש, בה נכח אפרים וייל ( מ"קול ישראל") הוא הזמין אותם להופעה הפומבית הרצינית הראשונה שלהם ברדיו  ב"בידור 62" ששודרה בקול ישראל. הם שרו את "העץ הבודד" ו"מי קביו" (סוסי הלבן) וזכו להצלחה רבה, והשירים הזניקו לצמרת מצעדי הפזמונים. בשיתוף עם הסימפונית נולד, כאמור, התקליט הראשון של הצמד שיצא ב1962, זכה להצלחה וכלל להיטים כ"דמדומים", "העץ הבודד", "מי קביו", "יערה" ועוד.  https://www.youtube.com/watch?v=a1efzO6ybh8- העץ הבודד https://www.youtube.com/watch?v=fla2Ftp7FCE- מי קביו https://www.youtube.com/watch?v=ylRA9WaR50o- היא לימדתני את היודל בהמשך הצמד הוציא עוד מספר תקליטונים, שמספר שירים מהם כ"היא לימדתני את היודל" ( במקור של פרנק אייפילד), "שלגיה" ( שיועד במקור לצמד האלמוגים שסרב להקליטו, ולכן  הוקלט ראשון ע"י שלישית התאומים שהפכה אותו לשלאגר, ורק לאחר מכן האלמוגים הקליטו גרסתם), "כוחו של מבט", "השפן והצב" ועוד.   בשנת 1967 הצמד התפרק, לאחר שהרגישו שמיצו עצמם. יצחק פרי הלך לעבוד בשק"ם וישראל שלום , שהתחתן באותה שנה, פנה ללימודים במדרשה למוסיקה. במקביל, החל להופיע לבד כסולן במועדונים השונים, והחל להלחין שירי סולו.  במדרשה למד עד שנת 1969, ובשנת 1970, הקליט שירי סולו ראשונים, בהם ניגנו בין השאר, הבסיסט שמוליק ארוך ז"ל, רומן קונסמן ז"ל, ואהרל'ה קמינסקי יבדל"א. התקליטון, שהיה פופי, כלל את "שירה" ו"מה את מסתירה מאחורי המשקפיים".  ב1971 הקליט את התקליטון "איש קטן" ו"למה תלכי" (בשפה האיטלקית).  בשנת 1972 הוציא תקליטון סולו נוסף שכלל "מה חושבים" ו"אינו דומה".     https://www.youtube.com/watch?v=rZRNtIm-Olg- מה חושבים https://www.youtube.com/watch?v=bUNQ9dD6a3Q- איש קטן https://www.youtube.com/watch?v=9G_vAlG3B1s- מה את מסתירה מאחורי המשקפיים https://www.youtube.com/watch?v=6ELZJcTf_sc- שירה   בשנת 1970 השתתף ישראל שלום במחזה "בשפל" בתיאטרון חיפה, לצידם של מוסקו אלקלעי, ראובן בר יותם, יעל לביא, שמעון בר ועוד, במשך כשמונה חודשים.   בשנת 1971 השתתף בהצגה "במזל דגים" (בהפקת גיורא גודיק) לצידם של משה הלל, ראובן בר יותר, עליזה עזיקרי,עזריאל אשרוב, גבי קריספין ועוד.     ב1971 הצטרף לשלישית "פעמוני המדבר" שכללה את ישראל שלום, יעקב אושרוב וגדעון זהב. השלישיה הקליטה שניים עשר שירים לתקליט מיועד בשם "ילדה, את משגעת", ביניהם: "ילדה את משגעת", "עולם הפוך", "אשיר לך שיר", "נהג עם לב" ועוד. ההרכב התפרק תוך זמן קצר.   שיריו של ישראל כסולן כיכבו במצעדי הפזמונים, ותמונותיו עיטרו את מגזיני "להיטון" השונים.    ב1972 השתתף בסרט "סלמוניקו" ואף שר בחלק קטן בסוף הסרט. בשנת 1973 השתתף בפסטיבל הקצב הלועזי ב"אלהמברה" בהפקתו של גבי קריספין ולצורך המופע, הקים צמד עם זמירה אדם (יוצאת להקת פיקוד צפון) בשם "צמד המזלות". הצמד ביצע ביוונית את השיר "אהבה נכזבת" ולאחר הפסטיבל הופיע תקופה קצרה והתפרק.  בשנת 1973 הלך ישראל לאודישנים לסרט "קזבלן" בכדי להשתתף כאחת מדמויות המשנה שם, אך לא התקבל בתואנה שהוא דומה מדי ( באותה תקופה בלבד) לגיבור הסרט, יהורם גאון.  https://www.youtube.com/watch?v=oMgExM8Osv0- צמד המזלות- "אהבה נכזבת"   בין השנים 1973-1974 הצטרף ישראל לשלישיה שנקראה "בקצב הפאמפאס" שכללה את ברוך ברקין ודורון געש. השלישיה הקליטה מספר שירים במקצב דרום אמריקאי נהדרים בלבוש עברי, שלא יצאו על גבי תקליט/דיסק ולא שודרו ברדיו.     כמלחין, כתב ישראל שירים למספר אמנים : למשה הלל את "אהבה בעשן" (שהיה להיט ענק וחודש ע"י ישי לוי וגם ע"י יואל שרעבי) ,"המבול בא", "הזמנה",  ליגאל בשן את "אל מקום לא ידוע" ו"חרוזים של צחוק", לדליה אליעזרוב את "על סף ביתך"ועוד.   לאחר מלחמת יום הכיפורים, בתחילת 1974 החליט ישראל לפרוש מעולם המוסיקה והקדיש זמנו ללימוד גיטרה ופתח  עם נתן בנסון ז"ל (אביו של מייקל בנסון מ"משינה") משרד תיווך ופעל בו עד שנות ה-2000.   בשנת 2010, הוזמן ישראל בספונטניות ע"י חתנו ליאור חריש (שדרן רדיו לב המדינה) לאולפן הרדיו ללוותו לאיזה שיר פרודי, ומאותו רגע נדלק בישראל שוב ניצוץ המוסיקה, והוא חזר לנגן, לכתוב שירים חדשים ולהופיע מעת לעת. בימים אלה עובדים ישראל שלום וליאור חריש על אלבום משירי ילדים, שכתב ליאור והלחין ישראל.    תודתי הרבה נתונה לישראל שלום על שגולל בפניי סיפור חייו ופתח בפניי ארכיוניו הפרטיים.   כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.