"מנגן ושר" – סיפורו של היוצר והזמר רמי ניר – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

רמי ניר 1

כחלק מעבודתי הרבה כחוקר מוסיקה ישראלית, שמתי למול עיניי מטרה לתעד כל זמר, מוסיקאי או נגן שפעל בסצינת המוסיקה הישראלית במאה ה-20. משך שנים רבות נתקלתי ביוצר והמבצע הכשרוני – רמי ניר, שהיה חלק בלתי נפרד מסצינת מוסיקת הפולק והפופ הישראלית בשנות ה-60 וה-70, שעל אף שהתקשורת ממאנת להשמיע או לספר סיפורו, ראוי לתיעוד על פועלו במוסיקה הישראלית, הן כמבצע מיוחד שייצג אותנו בכבוד בארץ ובצרפת והן כיוצר שיצירותיו ראויות להערכה. שירים כמו "המזח", "איך שהתהילה עוברת", "את", "שלכת בלב", התנגנו בלי הרף ברדיו הישראלי בשנות ה-60 ותחילת ה-70 וניר, שהיה מעבר להיותו זמר, דוגמן מצליח, היה דמות בולטת בסצינת הבידור הישראלי אותן שנים, כשבמחצית השניה של שנות ה-60 זכה להצלחה נאותה גם בצרפת והיה לאחד הישראלים הראשונים שעשו שם חיל.

לאחר מאמצים עילאיים (ונסיונות שכנוע) , פגשתי את רמי ניר והוא גולל בפניי סיפור חייו לצורך תיעודו בדפי ההיסטוריה במסגרת הפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית.

 

רמי ניר נולד ב-8 לינואר 1937 בתל אביב בבית החולים "אסותא".  בגיל 7  למד לנגן על כינור (עד גיל 13) וכבר כילד כתב את שירו הראשון  על ספינת דייגים ששטה בין הגלים.  בנעוריו השתתף בהצגות תיאטרון מוסיקלי לנוער בבימויו של אלף ארי וולף ז"ל  ב"תרבות לעם" ואף ניגן בחצוצרה (יצחק גרציאני, שהיה מעורב ב"תרבות לעם", לימד אותו) . בשנת 1955 התגייס לצבא ושירת כלוחם בגולני.

רמי ניר 3

עם שחרורו בשנת 1957 פנה להוראה ועסק בחינוך מיוחד. בשנת 1960 החליט כי הוא רוצה לקחת את חיבתו לשירה צעד אחד קדימה והחל לשיר ולמד לנגן על גיטרה אצל הגיטריסט אפרים פולק (שבשנות השישים התאבד באופן טרגי) , והשניים אף הפכו בתחילת שנות ה-60 לצמד שנקרא "אפרים ורמי" ( אמרגניתם הייתה מרים עציוני) . הצמד הופיע רבות במועדון התיאטרון וביצע שירים שכתב והלחין רמי, והתפרק לאחר כשנה. השיר הראשון שהלחין ניר והצמד ביצע היה "המזח".

עם פירוקו של הצמד, פנה רמי לקריירת סולו והחל להופיע וללוות עצמו על גיטרה במועדון התיאטרון, כשבמקביל הוא משמש כדוגמן. אל אחת ההופעות נזדמן איש הרדיו עזריה רפפורט ז"ל, שהקליט את ניר בהופעה חיה, הופעה ששודרה ברדיו ולמעשה היוותה "פריצתו הראשונה" לקהל הרחב.

בתחילת שנות ה-60 שיחק בתפקיד הזמר הנודד בהצגה "על עכברים ואנשים" בבימויו של פיטר פריי. בהצגה ביצע את שיר הבלוז פולק – Poor Wayfaring Stranger . כמו כן הופיע כשחקן/זמר ב"הבימה" ובהצגות של גיורא גודיק.

בשנת 1966 נסע לפריז, שם למד שירה אצל טוסקה מרמור והחל להופיע במועדון בסאן ז'רמן. בנוסף, לימד בפריז פיתוח קול. הוא שהה בצרפת עד שנת 1969. בזמן שהותו בפריז, שיריו הושמעו רבות ברדיו, בהם: "שלכת בלב" (שרמי ניר הוא מבצעו המקורי של השיר, לפני יהורם גאון), "המזח", "ניצן האהבה", "סתיו בחלונות", "הלילה שוב ירד" ועוד. כמו כן, הוא הקליט תקליטים בצרפתית שנמכרו טוב. אחד מחבריו מתקופתו בצרפת היה השנסיונר ז'אק ברל.

עם שובו לארץ, הקליט ב-1970 את שירו "את" בליווי להקת הברנשים של פיאמנטה. הוא החל להופיע שוב במועדונים המקומיים והופיע בעיקר ב"עומר כייאם" ובמועדון התיאטרון. שיר מוצלח נוסף שלו מאותה תקופה הוא "איך שהתהילה עוברת". שירים נוספים: "2 רכבות", "ויוה זיוה", "החרב והמחרשה" וכו'.

רמי ניר 4

 

לאורך שנות ה-80 הוסיף להופיע ולהקליט ובתחילת שנות ה-90 ניר הוציא דיסק בשם "אותיות", וכן ספר שירה ( "שבר השלום והאמת") . בשנות ה-90 פרש מעולם המוסיקה והבידור.

 

בימים אלה עוסק ניר בכתיבת רעיונות מהתנ"ך ומתמטיקה.

 

תודה הרבה נתונה לרמי ניר היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולגולל בפניי סיפור הקריירה המוסיקלית שלו לצורך תיעודו בדפי ההיסטוריה.

10428415_487982894678369_1510549467933978408_n

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית.

 

 

 

 

"זבדיה" – סיפורו של הזמר זבדיה לוי – כותב ומתחקר : דודי פטימר

רשומה רגילה

12463624_659211157555541_1703389215_n

כשניגשתי לחקור ולתעד על בורייה את סצינת המוסיקה הישראלית, "לא ידעתי לאן אני נכנס", הווה אומר, שלא שיערתי שבשנות ה-50,60,70 פעלה בישראל רשימה אינסופית של זמרים, נגנים, מוסיקאים ואנשי בוהמה ישראליים שחלקם מעין "נמחקו מדפי ההיסטוריה" וזקוקים לתיעוד ראשוני לפועלם.

 

לפני כחודש פנה אליי המתופף אבי פרין (אותו ראיינתי ותיעדתי לראשונה גם ב"דודיפדיה") , שסיפר לי על חברו זבדיה לוי הצפוי להגיע לארץ לביקור מולדת קצרצר והפציר בי לפגשו. יש לציין כי שמו של זבדיה היה מוכר לי רק "בשם" ולא מעבר, שכן לא הייתה לגביו שום פיסת מידע ולו הקטנה ביותר.

זבדיה הגיע לארץ, ומיד כשנחת, הרמתי אליו צלצול בכדי לתאם עימו פגישה. קבענו בכרם בתימנים בשכונת נעוריו של זבדיה בהלל הזקן בתל אביב, והוא, בן 83, הגיע מלא הילה ושמחת חיים, שמבלי לראותו מעולם, ישר זיהיתי אותו. ישבנו במשך כשעתיים לראיון מרתק במהלכו גולל בפניי סיפור חייו המרתק, ומעבר למידע חשוב ומהותי לחקר המוסיקה שלי ( בשיחה מסתבר שזבדיה נחשב לאחת הדמויות המשפיעות בסצינת הבידור והמוסיקה הישראלית בשנות ה-60) , יצאתי עם פניני חוכמה ממרום גילו של זבדיה, שנראה לא יותר מבן 60.

זבדיה לוי נולד ברחוב הלל הזקן 6 בתל אביב בשנת 1932. אביו, משה לוי, היה בעל בית הדפוס מל"ן, הדפוס הבולט והנודע בתל אביב של אותם זמנים, וכבר מגיל ילדות זבדיה החל לעבוד עם אחיו בדפוס.

 

זבדיה מעיד על עצמו שעוד כילד אהב לרקוד ונמשך ללעשות שמח. הוא התגייס לצבא בשנת 1950. בצבא שירת כתותחן בגדוד התותחנים והחל לרקוד ולשיר בחדר האוכל שירים פופולאריים באיטלקית, צרפתית וכו'. בצבא הכיר את האקורדיוניסט דוד חודורוב (מפתח תקווה) ולאחר שהשתחרר ב-1953, חבר לדוד חודורוב והשניים הופיעו בכל מיני מקומות (בעיקר קיבוצים ומסיבות) כשזבדיה הוא הסולן.

באחת ההופעות, בשנת 1957 , ראה את זבדיה, הסקסופוניסט מוטקה הג'ינג'י (סקסופוניסט) שהזמין אותו לשיר ב"תדמור" כזמר הבית, כשלאחת ההופעות, נזדמנה הלהקה הצרפתית הנודעת "הקומפניון דה לה שנסון".

 

ב-1960 הקים את להקת "העליזים", בה ניגנו בין השאר מיקי פלד (לימים האמרגן הנודע), אברם אליעזרוב (אברם הבוכרי שכונה גם "חופיס"), ניסים ימיני, יעקב אליעזרוב ועוד (הלהקה פעלה בהרכב כזה או אחר עד שנת 1971. ).

12434135_659211137555543_1873380120_n

זבדיה מעיד כי בשנת 1960 קיבל לידיו מחברו המוסיקאי עוזי מלמד את השיר "בדד", אותו ביצע עם תזמורת העליזים כבר באותה שנה ( לימים השיר בוצע ע"י זאב דיקוורט ב"ברנשים של פיאמנטה" בשנת 1970 ומאוחר יותר בשנות ה-80 ע"י זהר ארגוב) . אגב זאב דיקוורט, בשלב מסויים באמצע שנות ה-60, זבדיה הופיע עם זאב דיקוורט כ"צמד הזאבים", יחד עם אלברט פיאמנטה ודוד קריבושי.

12434298_659211150888875_2001679656_n

בראשית שנות ה-60 לוי קבע "משכנו" בקפה נגה המיתולוגי, בורסת הנגנים והמוסיקאים דאז, והיה מעין "אמרגן" של הנגנים וזה שסידר להם הופעות מזדמנות באירועים ומסיבות שונות. רבים מהמוסיקאים מעידים עליו כאחת הדמויות המשפיעות והחזקות בנגה.

 

בשנת 1966 הוציא לוי תקליטון ב"הד ארצי", שלטענתו לא הושמע ברדיו בשל מוצאו ה"תימני". התקליטון כלל ארבעה שירים: "עולם זה", "הרווק", "קאפרי הו קאפרי" ו"שושנת סלוניקי" – שירים מתורגמים מלבד "הרווק" ( מילים ולחן: אפרים דוקטור) ו"שושנת סלוניקי" (מילים ולחן: אולרי נוזיק) בעיבודו וניצוחו של דוד קריבושי.

בשנת 1971 עבר לניו יורק והחל להופיע במועדונים השונים כ"צברה" (של ליאו פולד), ב"קפה תל אביב" ועוד. בשנת 1972, לאחר שראה כי אין עתיד כל כך בעולם המוסיקה לישראלי בניו יורק, החליט לפרוש מתחום הבידור והזמר, קנה מונית והפך לנהג מונית מצליח ומבוסס בארה"ב.

12463711_659211127555544_2019157923_n

בשנת 1995 יצא לפנסיה ומאז מתגורר עם משפחתו בניו יורק.

 

אני רוצה להודות מכל הלב לזבדיה לוי היקר על שהקדיש מזמנו לפגוש אותי ולגולל בפניי סיפור חייו וכמובן תודה מיוחדת לאבי פרין, "אמרגני בחו"ל", על שסייע לי ביצירת הקשר!

 

תודה מיוחדת לרועי "התקליטים ישראל" על שהמיר ושלח לי מאוספו הפרטי את תקליטונו הנדיר מאוד של זבדיה לוי לצורך השלמת התחקיר על הצד הטוב ביותר.

12342809_652314684911855_7002442142021431679_n

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.

 

 

 

 

 

ג'אז ונשמה – סיפורה של צביה אברבנאל – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

<spanצביה 3

צביה אברבנאל נולדה כצביה עורקבי בעיר רדאע שבדרום מזרח תימן למשפחה אמידה<. עוד בילדותה, נהגה צביה לקפץ ולשיר , וכבר אז חזו זוג אורגישטיחים מצנעא (רומיה ועזריאל שמם שהועסקו ע"י הוריה) שהיא תהיה זמרת ורקדנית. היא נהגה ללכת עם אביה לבית הכנסת בשביל לספוג את המזמורים.

 

ב-1947, כשהחלו הפרעות בתימן , צביה ומשפחתה הלכו ברגל במשך שנה שלמה במדבר ערב הסעודית , על גמלים וחמורים ואחרי שנה הם הגיעו למחנה עלייה בעדן בשם "חֲאשֵׁד". בחאשד צביה ומשפחתה שהו תשעה חודשים עד תום מלחמת העצמאות. אחיה של צביה, צדוק עורקבי (ע"ש סבא ואבא, שסגר מעגל), היה מהחטופים הראשונים שבילדי תימן.

בשנת 1949 צביה הגיעה עם משפחתה לישראל למחנה עין שמר לצריפים של הצבא הבריטי. משם, הועברה צביה עם משפחתה לקריית בנימין. צביה מעידה שבבית, היה תמיד רדיו "בן גל" ישן ופטיפון, ונהגה לשמוע רבות את אסתר גמליאלית, ברכה צפירה, שושנה דמארי,חנה אהרוני וגם את פַאריד אֶל – אַטְרַאש).

 

באותה תקופה, משפחתה של צביה קיבלה "סל קליטה" – עז,תיש ומיטת סוכנות ואביה השלים את המשוואה קנה עוד כבשה ואייל, והם פרו ורבו והגיעו למניין של 40 ראש של כבשים ועזים.

צביה 4

את רוב זמנה העבירה צביה בשדה – כאשר רעתה את הצאן והובילה את העדר. שם, בשדה, היא למדה את המוסיקה (לנגן על חליל) והכינה שיעורי בית.

 

מכיוון שצביה למדה לקרוא היטב עוד מגיל 3, הקפיצו אותה 2 כיתות ישר לכיתה ג', ד, ושוב הקפיצו אותה לכתה ו' ועד שסיימה את ז' וח'.בסיום קבלה סטיפנדיה לבית הספר הריאלי בחיפה (הגמנסיה הריאלית). מאוחר יותר היא רצתה ללמוד באופן מקצועי אומנות : מוסיקה, מחול,מקהלה וכו', תכננה נסיעה לזכרון יעקב לכפר הנוער "מאיר שפייה" , שם היה ענף האמנויות (מוסיקה – מקהלה ותזמורת המנדולינות המפורסמת, תיאטרון, גדנ"ע ועוד) מאוד מפותח. השאירה את התעודה והסטיפנדיה בגמנסיה של ביה"ס הריאלי בחיפה, כי החליטה שהיא נוסעת לשפיה לבקש להבחן ולהתקבל, אם יראו שהיא מתאימה.באודישן שנערך ע"י משה יעקבסון בין המושבה, (מייסד ומנצח התזמורת והמקהלה) ועמנואל עמיראן (פוגצ'וב) מלחין חשוב מאוד במוסיקה הישראלית הכללית ,המסורתית, שכתב והלחין גם שירי ילדים רבים, משירי ח.נ. ביאליק, שרה לויתנאי ורבים אחרים, נתבקשה צביה לבחור שיר לביצוע, והיא בחרה לשיר את "הטנדר נוסע" שבמקור הושר ע"י אסתר גמליאלית, ואח"כ שרה אותו שושנה דמארי. צביה ביצעה את "הטנדר נוסע" שהפך לסימן היכר שלה שם בשפייה.

 

צביה החלה לשיר במקהלה של שפייה. יום אחד, שרה לוי תנאי (בוגרת שפייה), באה לביקור בשפייה. שרה לוי תנאי התלהבה מצביה מאוד ורצתה לקבלה ללהקה הבוגרת – המקצועית ,(כי היה ל"ענבל" בי"ס למחול להכנת עתודה לקבוצה הבוגרתהמקצועית, את ביה"ס ניהלה והדריכה רות האריס, ואת הלהקה הבוגרתהמקצועית אנה סוקולוב היא שלימדה טכניקה). צביה, שהייתה עוד בתיכון, אמרה לשרה שתשמח להצטרף, אבל אחרי שתסיים את התיכון ואת שירותה הצבאי. וכך קרה.

 

צביה התגייסה לצה"ל ושירתה בחיל קשר בשריון, שם גם ניהלה ערבי צוות והווי . בשנת 1960 צביה השתחררה מהצבא וישר הצטרפה לתיאטרון המחול "ענבל" של שרה לוי תנאי (המחזור השני של "ענבל").

111

 

צביה הייתה חברה בתיאטרון המחול "ענבל" בין השנים 1960-1963, ונסעה עם התיאטרון להופעות בפריז ובארה"ב הוליווד. בשנת 1963, צביה, שלא אהבה את הקולקטיב של התיאטרון , נשארה בהוליווד, שם למדה אנגלית במעבדה לסטודנטים זרים, ונרשמה ללימודי אתנומוסיקולוגיה – ואומנות יפה, באוניברסיטה למשך 4 שנים. ב-1967 היא סיימה את לימודיה. תוך כדי הלימודים , צביה הופיעה עם שירי פולקלור ישראליים ונתנה נופך ישראלי מיוחד לסצינת הפולקלור ששלטה אז ברחבי ארה"ב. כמו כן , היא קיבלה מלגה על העשרת התרבות האמריקאית במוסיקה שלה.

 

במחצית השנייה של שנות ה-60, צביה ערכה והגישה תכנית טלוויזיה על עיקרי היהדות, (התרבות ביהדות) –בטלוויזיה הלימודית מחוף אל חוף מלוס אנג'לס, בנושאי תרבות , דת ומוסיקה. בנוסף, השתתפה בתכניתו של אנדי וויליאמס "מאנדי באהבה" בערוץ N.B.C. בארה"ב. היא הופיעה עם דונובן (בהוליווד באוׂל) שבהוליוודלוס אנג'לס, סמי דייויס ג'וניור התארח בקונצרט שלה 20 שנה לעצמאות ישראל ב"Wilshire Ebell Theater " וכל הגדולים שם, וספגה ערב רב של השפעות מוסיקליות.

היא נהגה ללכת רבות למופעי ג'אז במועדונים ללמוד ולשמוע את המוסיקה והשירים בתוך העם שהביא את הג'אז לעולם המערבי: הסופרימס, דיינה וושינגטון, רמזי לואיס ועוד רבים.ונמשכה לזאת רבות.

 

שם, באמצע שנות ה-60,החלה לשלב בין המוסיקה התימנית שספגה מבית אבא, למוסיקת הג'אז שספגה בארה"ב – והייתה למעשה הראשונה שאי פעם שילבה בין סגנונות אלה – שילוב שנתגלה כמהפכני ואהוד מאוד על הקהל באותה תקופה. צביה הפכה לאטרקציה וסנסציה , בייחוד עם פריחת דור ההיפים באותה תקופה, שהפך את צביה לסמל מקומי לילדי הפרחים.

שם , בארה"ב , צביה הכירה את בעלה דוד אברבנאל , שחקן הבימה, עת למד שם משחק בסטודיו למשחק. הזוג התחתן ב1968.

צביה 1

 

באותה שנה, חזרה צביה לישראל. פה, הכירה את אלברט פיאמנטה, ממובילי מוסיקת הג'אז בישראל , שהיה באותה תקופה חבר בלהקת "הברנשים של פיאמנטה". שם, באולפני קולינור ובאולפני גול, בטייק אחד, צביה הקליטה עם הברנשים של פיאמנטה מספר שירי ג'אז בסגנון תימני, דבר שלא נעשה עד כה בישראל (כאשר על העיבודים אחראי היה אלברט פיאמנטה) .

 

ההקלטות נעשו בין השנים 1969-1971 . ב-1969 יצא תקליטונה הראשון של צביה בשם "שירילבב" – “Soul Of The East”"במעוף האהבה" (בליווי הברנשים של פיאמנטה). השיר שהיא הלחינה למילותיו של ר' שלם שבזי הצליח מאוד, ועדיין מצליח לרגש.

 

ב-1971 צביה העלתה מופע בצוותא הישן (ברח' מאפ"ו) : “מתימן וחיג'אז בקצב הג'אז" הרעיון לשם המופע נתן דן אלמגור..העיצוב הגרפי לתקליטון עשתה צילה מנוסי אשתו של העתונאי דידי מנוסי שנתן את השם לתקליטון, בהתלהבות ובהערכה.את החיתוך עשינו במינכן – גרמניה, ושם שמע אותו אבי עופרים שאז רץ הלהיט שלו ושל אסתר עופרים "סינדרלה רוקפלה", התלהב ואמר סוף סוף יוצא משהו בעל ערך רב מישראל, ולראשונה.

 

לאחר מכן, צביה נהגה להופיע רבות במועדון ברברים יחד עם אהרל'ה קמינסקי, דני גוטפריד, פיאמנטה וכל מובילי סצינת הג'אז בישראל.

 

לאורך שנות ה-70 וה-80 צביה העלתה מספר מופעי זמר ששילבו ג'אז ומוסיקה תימנית , הופיעה רבות בטלוויזיה, בעיתונים וברדיו ועל אף ההצלחות הרבות שזכתה להן בהופעות ובקרב הקהל, עדיין הרדיו התייחס למוצאה יותר מהמוסיקה שלה (שלא בצדק).

 

אלבומה הבא יצא בשנת 1992 בו שרה שירי ארץ ישראל בסגנון תימני , ולאורך שנות ה-90 ושנות ה-2000 הוציאה מספר אלבומים : “צביה בר משירת הנשים בתימן", “צביה ברלקראת כלה", “צביה ברכיף בלילות כנען שירי ארץ ישראל", “צביה ברשירי ארץ ישראל" וכו' ובימים אלה עובדת על אלבום חדש שילווה במופע חדש "נשים שרות אהבה".
946023_10200371892091165_585831654_n

 

לאורך שנות ה-90 וה-2000 למדה צביה תקשורת והוציאה תואר שלישי בתקשורת , כאשר עבודת הגמר בתואר השלישי הייתה הוצאת ספרה עב הדפים : “נשים פורצות דרך", המצדיע לנשים המשפיעות בתרבות העולמית .

צביה 2

 

כמו כן , באמצע שנות ה-90 צביה ערכה והגישה תכנית רדיו מצליחה (בת 25 תכניות) ברשת א' של מוסיקה בשם "שעה של כיף"עם צביה ברהשירים ומה שביניהם.

 

בשנת 1997 קיבלה צביה את אות יקירת העיר חולון .

 

לאחרונה, תקליטונה של צביה "מעוף האהבה" יצא בהוצאה מחודשת בחברת התקליטים "פורטונה", עובדה שחשפה אותה רבות לצעירים הצמאים למוסיקה שלה .

ככככ

בנוסף , צביה גם הופיעה והתארחה והופיעה ברדיו התדר, בפסאז' וב"בויילר רום”.

 

בימים אלה, כמצויין לעיל, צביה עובדת על אלבום חדש ומופע חדש, בשם "נשים שרות אהבה", והיא עדיין מלאת האנרגיות והכמיהה ליצור ולהתקדם עם השנים תוך שמירה על הפולקלור והאתניות – השורשים מהם צמחנו.

ראיון שלי עם צביה אברבנאל בפינתי המוסיקלית ב103 אפ.אם בתכניתו של גבי גזית (השדרן : רועי ווסט):
http://103fm.thepost.co.il/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FMFGJI&c41t4nzVQ=EE

 

תודתי הרבה נתונה לצביה אברבנאל על שגוללה בפניי סיפור חייה המרתק.     

דודי וצביה אברבנאל 12.6.2014
                                                                                        

 

כתב, ערך , תחקר וראיין : דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.