"הדרך שלו"- סיפורו של המוסיקאי משה ארנון – כותב ומתחקר: דודי פטימר

משה ארנון נולד בספטמבר 1950 בירושלים. בהיותו בן 10 החל ללמוד לנגן על חלילית, ובגיל 12 החל ללמוד לנגן על אקורדיון ( מורהו היה המוסיקאי חיים צור).

 

בשנת 1962 הצטרף לתזמורת הנוער של ירושלים בניצוחו של יוחנן בהב כנגן חליל צד ובשנת 1963 החל ללמוד לנגן אף על סקסופון ( לאחר שראה במועדון ירושלמי סקסופוניסט).

 

בשנת 1965, בהיותו בן 15, החל לנגן ולהופיע לבדו עם אקורדיאון בחתונות ואירועים שונים. בשנת 1966 החל לנגן עם תזמורת במשכן המלאכה בירושלים, תחילה ניגן על אקורדיון ולאחר מכן על סקסופון.

 

בשנת 1966 החל ללמוד נגינת סקסופון אצל מל קלר עד גיוסו לצבא. בפברואר 1969 התגייס לצבא והצטרף ללהקת חיל התותחנים עם הקמתה. הוא השתתף בתכנית "פגז ראשון" (גם בהקלטות התכנית). שנה לאחר היותו בלהקת חיל התותחנים, סופח לתזמורת חיל האוויר תחת ניצוחו של אריך טייך. הוא שירת בתזמורת משך שנה וחזר ללהקת חיל התותחנים (אחרי תכניתה "לה בומבה") שהייתה במתכונת של צוותי הווי. בפברואר 1972 השתחרר מהצבא.

עם שחרורו מהצבא הצטרף בשנת 1972 ללהקתו של זאב דיקוורט – "הזאבים". הוא ניגן עם "הזאבים" עד שקיבל הצעה מלהקת "המטרונומס" להצטרף אליה לחוזה ההופעות במועדונו של אריס סאן "סירוקו" בניו יורק וב-31 במאי 1973 הלהקה נסעה לארה"ב. ארנון שימש כסקסופוניסט, נגן חליל צד וזמר.

הוא ניגן עם "המטרונומס" עד 1975 ועם פרישתו נסע לנגן ולהופיע בתזמורת על סיפון אוניית "הקרניבל" באיים הקאריביים. בשנת 1976 עזב את האונייה והחל להופיע ב"קפה באבא" בקווינס עד 1981. בין האמנים עימם עבד ב"קפה באבא" : אלונה טוראל, שלמה גרוניך, להקת "האיילון" ועוד.

 

בתחילת שנות ה-80 החל להופיע עם תזמורת משלו – MOSHE ARNON ORCHESTRA במקומות שונים ברחבי ארה"ב עד שבשנת 1986 חזר לישראל. באותה תקופה הצטרף ללהקת "צלילי המוסיקה".

 

בשנת 1987 הצטרף ללהקת "הפסגות" (שהייתה בשיאה עם הלהיט "זינגרלה", בו ניגן ארנון אף בהקלטת השיר) וניגן עימה עד שנת 1988. לאחר מכן ניגן קצת בלהקת "עפיפון" ובשנת 1990 החל לצאת במופע פורץ דרך ששילב בחלקו הראשון תקלוט (די ג'יי) ובחלקו השני מופע נגינה ושירה. ליווה אותו אז הקלידן סאם פוגל. המופע רץ עד 2006 . לאורך השנים הללו הוזמן להופיע בחו"ל לאירועים פרטיים.

בשנת 2006 חזר לארה"ב והחל להופיע שם. לאחר כמה שנים של הופעות, החל לעשות הסבה מקצועית ולהפוך למדריך טיולים בארה"ב ובעיקר מנגן במהלך ביקוריו בישראל.

 

בשנות ה-2000 הוציא משה ארנון את האלבום "מנגן ושר".

 

תודה מיוחדת למשה ארנון היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי (במהלך ביקורו הקצרצר בארץ) בכדי לגולל בפניי תמצית מסיפור חייו המוסיקלי לצורך תיעודו בדפי ההיסטוריה במסגרת הפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית והנגנים בישראל.

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית.

 

 

 

 

 

 

"לחיות את החלום " – סיפורו של המוסיקאי איציק ארושס – עורך ומתחקר: דודי פטימר

החלום האמריקאי. רבים שואפים אליו, אך מעטים האנשים המצליחים באמת להגשים אותו. אחד מהם, הוא איציק ארושס, מוסיקאי ישראלי שהחל לפעול בישראל בשנות ה-60 ותחילת ה-70 ובזכות כשרון, התמדה ומוטיבציה הצליח לכבוש את ארה"ב. הוא ניגן עם מושאי הערצתו, הופיע על הבמות המפוארות ביותר בארה"ב בפני כל אנשי וסלבריטאי עולם ( כולל נשיא ארה"ב), אולם למרות זאת, סיפורו המרתק לא ידוע לקהל הישראלי ומשום מה "נשמט" מדפי ההיסטוריה, עד עכשיו.

פגשתי את ארושס במהלך ביקורו הקצרצר בישראל בכדי לראיינו ולתעד סיפורו במסגרת הפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית ונחשפתי לאדם מקסים, נשמה גדולה שכולה אהבה טהורה למוסיקה ולבני האדם.

 

איציק ארושס נולד בשנת 1951 וגדל במעברה בנווה יהושע. בשנת 1955 המשפחה עברה לרמת עמידר. ארושס מציין כי בילדותו ונעוריו אהב מאוד להאזין למוסיקה ( אריס סאן, שירי פופ ורוקנרול של אז) ואפילו אביו קנה לו טייפ סלילים גרונדינג להקליט מהרדיו פזמונים. הוא נזכר כי בבית הספר, בשיעורי מוסיקה וזמרה, הוא היה התלמיד הכי גרוע והמורה נהג להוציא אותו מהכיתה בכל שיעור.

בהיותו בן 10 הכיר ילדים משיכון צה"ל ונחשף למוסיקה ותרבות יותר "איכותיים" לטענתו מחיי הפרחחות שלו ברמת עמידר. הוא נמשך לזה ובגיל 11 כבר החל לעבוד במטע לקטיפת תותי שדה, כשבמקום להתעסק בקטיפה, התעסק בלבהות בארנק אלביס שלו.

 

בשנת 1965 עברה המשפחה לגבעתיים. שם, נחשף לסביבה אחרת והכיר חבר בשם אברהם לו הייתה גיטרה. השניים העריצו את אלביס ואת להקות הקצב שפעלו באמצע שנות ה-60 דוגמת להקת "האריות", "הנסיכים", "הצ'רצ'ילים" ועוד.

בשנת 1967, בהיותו בן 16, במהלך משחק כדורגל נפצע ושבר את הרגל. במהלך 3 החודשים בהם רגלו הייתה בגבס, אמו קנתה לו גיטרה "הופנר" ( גיטרת החלומות שלו דאז) ובמהלך זמן ההחלמה הוא החל לנגן וללמד עצמו לנגן. חיים אלגרנטי מלהקת האריות שלח לארושס חוברת תווים של הביטלס, אך כיוון שארושס לא ידע לקרוא מתווים, הוא לימד עצמו לנגן. לאחר שהוציא את הגבס, הקים בשנת 1967 את להקתו הראשונה – "הזמנים הטובים" ( בה היו מוטי קקון, מאיר פניגשטיין ( "פוגי") – לימים המתופף של להקת כוורת, ובחור בשם גרשון) . הלהקה הופיעה במועדון "קזבלן" ברחוב החשמונאים בתל אביב, במועדון "המשקשקים". הלהקה ניגנה בעיקר שירי הרולינג סטונס והביטלס. הלהקה פעלה כשמונה חודשים.

לאחר ש"הזמנים הטובים" התפרקו, הוזמן ב-1968 ארושס לאשדוד והצטרף ללהקת "קוקו והפריזאים", להקה שביצעה רק שירים בצרפתית. אחד מחברי הלהקה היה שמוליק אביגל ( לימים מלהקת "הגל החדש"). ארושס ניגן גם על גיטרה מובילה וגם על קלידים, באופן חובבני ( אך מספיק לאותן שנים). הוא ניגן עם "קוקו והפריזאים" ( שנקראה גם "כוכבי קוקו") במשך כחצי שנה.

לאחר "קוקו והפריזאים" הפך להיות ממלא מקום בולט בקפה "נגה", בורסת המוסיקאים התל אביבית של אז, ו"סתם" חורים ללהקות הקצב השונות. בין הלהקות בהן ניגן כ"סותם חורים" ( כבסיסט וגיטריסט) : "הכוכבים הכחולים", "הגל החדש", "הסוס הלבן", "הזרים", "הנזירים" ועוד.

 

בשנת 1969 התגייס ארושס לצבא והוסיף לנגן במהלך החופשות בצבא. בין האנשים עימם ניגן באותה תקופה היה בעז שרעבי בתקופת היותו "מתופף". בשנת 1971 השתחרר מהצבא ופנה לעסוק בלבד במוסיקה. בעיקר ניגן באותה תקופה בחתונות וחלטורות למיניהן. הוא עבר לנגן גם בהקלטות אליהן הוזמן ע"י אילן מוכיח או יאיר רוזנבלום ( הוא זוכר כי ניגן במופע "ג'אמבו" כולל שיר הנושא הלהיטי של ציפי שביט, השתתף בהקלטות של אילנית, צמד דרום ועוד ).

בשנת 1972 קיבל הצעה מלהקת "המטרונומס" ( להקת סול פופ מוכרת בסצינת המועדונים דאז בהנהגת דני פיטשון) להצטרף אליהם. באותה תקופה החל לעשות עיבודים לזמרים כגבי שושן וללהקות קצב למיניהן.

בשנת 1973 הוזמנה הלהקה ע"י אריס סאן להופיע ולנגן באופן קבוע במועדונו הניו יורקי "סירוקו". בלהקה ניגן שם על גיטרה, בס ובוזוקי שנתן לו אריס סאן. בשנת 1975 הלהקה התפרקה.

עם פירוק הלהקה, הקים בניו יורק את להקת Holly Land שכללה בין השאר את יואל קוקל, דריו מלכי ז"ל (לימים קלידן של להקת "ברוש"), וצביקה נוי ( נימוי) . הלהקה הופיעה במועדונו של אריס סאן ולאחר מכן למועדונם של "צחי ויעל". הלהקה פעלה בין השנים 1975-1978.

 

בשנת 1980 החליט ארושס לפרוש ממוסיקה ועבר לעבוד ב-Car Stereo (התקנת סטריאו למכוניות) . יום אחד הגיע לבקרו חברו מימי הלהקות, אברהם פנגס, ושכנע את איציק לחזור להופיע במועדון חדש שפתח. ארושס הופיע שם כזמר וכנגן ( על אף שלא התיימר להיות זמר).

 

בשנת 1982 עזב ארושס את המועדון והכיר זמר כנר צעיר בשם סמיר שוקרי. השניים הקימו צמד שידבר לקהל הישראלי והפלשתינאי דובר ערבית במועדונים, כשסמיר אמון על השירה הערבית וארושס על העברית. הצמד עשה משהו שלא היה עד כה באותן שנים. בהתחלה הלהקה כללה את סמיר ואיציק לבד, לאחר מכן הלהקה גדלה לארבעה נגנים ולאחר מכן שמונה נגנים. ההצלחה הייתה סנסציונית והשניים הקימו מועדון ישראלי ראשון בברוקלין. ארושס מספר כי הצמד היה המצליח ביותר בברוקלין בין השנים 1983-1986. הלהקה הופיעה בחתונות, אוניות ובכל אירוע נחשב אפשרי.

בסוף שנות ה-80 הצמד התפרק כי סמיר הצליח בישראל ואיציק רצה להישאר בארה"ב. ארושס הקים את "תזמורתו של איציק ארושס" ( Issac Orchestra) והוציא קסטה שנמכרה ב-34 אלף עותקים ( לטענתו) . הוא לקח זמר ארמני ( אליאס סרקר ז"ל) וזמרים ונגנים אמריקאיים לצד הישראלים ( בהם הגיטריסט חיים קריו, המוסיקאי משה לוי (שעובד עם שלום חנוך) ועוד ) . הלהקה הופיעה אף בפני הנשיא קלינטון, ראש עיריית ניו יורק ג'וליאני ועוד. הלהקה התפרקה בשנת 2002 בשיא ההצלחה.

בימים אלה ארושס מתגורר בארה"ב ומוסיף ליצור מוסיקה בביתו להנאתו.

תודתי הגדולה נתונה לאיציק ארושס על שפינה מזמנו לגולל בפניי סיפור חייו וארכיונו הפרטי.

כתב,ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.