"עלי שלכת"- סיפורו של הזמר רנדי רין – כותב ומתעד: דודי פטימר

רשומה רגילה

בשנות ה-50 היה רנדי רין לזמר די פופולארי בז'אנר הריקודים הסלוניים בישראל, ז'אנר שנחשב ל"אסור" בתקופה ההיא (בשל היותו נציג התרבות החוצלארצית שנגדה את ערכי הציונות) והתפרסם בשל ביצועיו לשירים, חלקם מקוריים וחלקם מתורגמים מצרפתית, אנגלית, ספרדית ואיטלקית: "עלי שלכת", "פרחים", "פרוטותיים", "זאת שאהבתי" ועוד התנגנו בלי הרף ברדיו הישראלי של אז.

למעשה, הקריירה שלו החלה עוד ברומניה, שם נחשב לכוכב ענק, אבל בואו נחזור לרגע לילדותו. הוא נולד בדצמבר 1924 בבוקרשט בשם וילי ינקו. בילדותו ובנעוריו למד בבית ספר יהודי, שם אף החל לגמוע את השפה העברית. כחובב מוזיקה מושבע, נהג להאזין לתחנות רדיו זרות ונמשך בעיקר לתרבות האנגלו-סקסית ולפזמונים בריטיים ואמריקאים שכבשו את ליבו.

בנעוריו החל לטפח את קריירת הזמרה שלו ולמד פיתוח קול אצל זמר הטנור הרומני הידוע אדוארד רוזן. כמו כן, פנה ללימודי משחק אצל אלכסנדר מריוס ובזמן מלחמת העולם השנייה קיבל את עבודתו המקצועית הראשונה כשחקן בתיאטרון הרומני-יהודי "ברשאון" בו שיחק ושר ביידיש אך בעיקר ברומנית. ההצגה שפרסמה אותו באותן שנים הייתה "שלום עליכם" בה שיחק בתפקיד ראשי.

בתקופה זו, בשביל ליצור שם במה יותר קליט ובינלאומי, אימץ את הכינוי "רנדי רין".

לצד קריירת המשחק שלו, החל להופיע בחלטורות ובבתי קפה ברומניה ובהמשך בקונצרטים יוקרתיים עם תזמורת ביג בנד כשהוא זוכה לכינוי "בינג קרוסבי הרומני". בראיון סיפר פעם כי כינוי זה הרגיז אותו והוא נהג להשיב: "בינג קרוסבי הוא 'רנדי רין' האמריקאי".

לאור הפופולאריות לה זכה בהופעותיו וחוש ההומור הכריזמטי שלו, הוזמן להגיש תכנית בידור ומוזיקה שבועית בתחנת הרדיו הממלכתית של רומניה מדי מוצאי שבת בשעה 8 בערב.

 במקביל להיותו אמן מצליח, עסק בתור תחביב בהוראה באנגלית בבתי ספר. בשלב מסוים אף פנה ללימודי אנגלית באוניברסיטאות "אוקספורד" ו"קיימברידג'" שבאנגליה.

ביוני 1950 עלה רין לישראל יחד עם אשתו הטרייה קלמי (קלמנטיין) והזוג התגורר בתל אביב. כיוון שבאותן שנים הייתה 'קליקה' רומנית חזקה בארץ, הצליח להתאקלם במהרה בסצנת המוזיקה והבידור המקומית כשהוא מופיע עם המוזיקאי פאול קוסלה ורעייתו, הזמרת דורותיאה ליביו וכן עם אמנים כמו ג'טה לוקה, ג'ינה ג'וי ופרדי דורה, חברו הטוב.

הוא הרבה להופיע בקפה "פילץ" בתל אביב אך לא חסך מלהגיע להופיע בשלל מקומות ברחבי הארץ כשהוא שר ביידיש, אנגלית, צרפתית, איטלקית, רומנית וכמובן עברית. מי שנהג ללוותו עם תזמורתו היה המוזיקאי סנדו מרקו.

למרות שהיה לזמר פופולארי בארץ, בשנת 1958, בגיל 34 בלבד, החליט לפרוש מעולם הבידור בשל בעיה רפואית: עוד ברומניה סבל מדלקת פרקים וקשיון חוט השדרה, אך התמודד עם המחלה. כשמצבו החמיר והקשה עליו להופיע-  החליט לפרוש בשיא וניצל את היותו מורה לאנגלית והחל ללמד בבתי ספר בתל אביב, בהם "עירוני ט'" ובמכללת "מישלב".

בחודש מאי 2005, לאחר הידרדרות במצבו הבריאותי (קריסת מערכות) הלך רין לעולמו בגיל 80. הוא לא הותיר אחריו ילדים, צאצאים או תיעוד משמעותי לפועלו ולמורשתו למעט זיכרונות מכריו ושיריו שלא יצאו מעולם בפורמט דיגיטלי "רשמי".

תודה מיוחדת לקרובת משפחתו, דליה נירנפלד, שסייעה לי בליקוט המידע והסיפורים בכדי לתעד ולהנציח את מורשתו של רנדי רין בדפי ההיסטוריה.

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית!

לב של מתופף – סיפורו של המתופף שמואל בכר – כותב ומראיין: דודי פטימר

רשומה רגילה

שמואל בכר

 

שמואל בכר נולד בשנת 1947 בתל אביב. הוא גדל בבית מוסיקלי כשאביו ניגן על אקורדיון ואחותו על גיטרה. בהיותו ילד קטן, נהג לתופף על כסאות וסירים וגילה חוש מוסיקלי מפותח, עד כי בהיותו בן 10 החל לתופף במסיבות בית הספר ונוער. בהיותו בן 9 עבר עם משפחתו לרמת גן.

שמואל ילד

בהיותו בן 12 הצטרף לתזמורת הנוער של רמת גן בניצוחו של דב רונן. בגיל 14 החל ללמוד תופים בבית הספר למוסיקה של הרמן קוסלה בתל אביב. במסגרת בית הספר, החל להופיע עם שאר התלמידים בהופעות רשמיות בבית ציוני אמריקה, ב"אהל שם", בתכנית "בידור 63" ועוד. באותה תקופה הקים עם חבריו לכיתה הרכב בשם "רביעית הצעירים" שכלל את שמואל בכר (תופים), משה בראונר (מפוחית פה), טומי פישופ (פסנתרן) ועמי פיליפ (קונטרבס). ההרכב הופיע בתכניות רדיו וקצר הצלחה. ההרכב פעל בין השנים 1963-1964.

הצעירים

בשנת 1965 התגייס לשורות צה"ל ושירת בבסיס ציוד, שם היה ממקימי "תזמורת בסיס ציוד" ושימש כמתופף לצד היותו נהג. במקביל לשירותו בבסיס הציוד, ניגן כמחליף בתזמורת הבקו"ם.

תזמורת בסיס ציוד

 

בזמן לשירותו הצבאי, הצטרף בשנת 1965 ללהקת "העכבישים" (שנוסדה בשנת 1963) שייסד אבי קרפל ובלהקה, באותה עת, היו: אבי קרפל, אבי ורשבסקי, שמואל בכר, דוד אליהו והרצל מזרחי. במשך השנים ההרכבים, כידוע, שינה את גלגוליו והרכביו. להקת "העכבישים" הייתה פופולארית מאד באותן שנים והופיעה במעוזי להקות הקצב דאז – בדיסקוטקים השונים של רחוב המסגר בתל אביב, מועדון "טם טם" בנחלת יצחק, מועדון "הרוחות" ברח' בן אביגדור בתל אביב, בבריכת "גלי גיל" ברמת גן, ב"מכבי האש" ברמת גן ועוד. לצד הופעותיו עם "העכבישים" ליווה אמנים מחו"ל וזמרים מקומיים כזמרת דליה עמיהוד, תזמורתו של יוסי דרום-טרדר והזמר דני שושן (לא מהצ'רצ'ילים, אלא דני שושן היוצר שהלחין קלאסיקות מזרחיות למרגלית צנעני, שריף, אבי פרץ ועוד). בשנת 1968 השתחרר מהצבא.

20170423_112610.jpg

בשנת 1969 עזב בכר את להקת "העכבישים" והחל להופיע עם הזמר והאורגניסט שרגא ארי. בשנת 1970, בהיותו בן 23, החליט לפרוש מעבודתו כמתופף ופנה לעיסוק היהלומנות (תחום בו עבד החל מגיל 14 בשנת 1961, במקביל לקריירה המוסיקלית).

בנובמבר 2014 איחד בביתו את חברי להקת "העכבישים" עימם הופיע. באותו מפגש בכר תופף ושאר חברי הלהקה ניגנו והעלו זכרונות ושירים מימי הזוהר של הלהקה. המפגש גרם לשמואל בכר ואבי קרפל (המתגורר בקנדה) להקליט את שירי "העכבישים" בקו ישראל-קנדה כשבכר מתופף ומקליט את חלקיו באולפן בתל אביב וקרפל מקליט חלקיו, שר ועושה מאסטרינג באולפנו הביתי בקנדה. השניים הוציאו עד כה שני דיסקים, כשהראשון היה מחווה לנעימות להקת "הצלליות" (The Shadows) והשני שירים שנהגו לנגן ולבצע בתקופת הלהקה.

שמואל בכר ודודי

 

 

תודה מיוחדת לשמואל בכר היקר על שתרם חלקו וארכיונו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית והרוק הישראלי.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית.