"הרצל אמר" – סיפורו של האקורדיאוניסט הרצל בודינגר – כותב ומתחקר: דודי פטימר

ד"ר הרצל בודינגר נולד ברומניה ב1945 בשם אברהם הרצל בודינגר

. בהיותו בן 7 , כיוון שנתגלה כשרונו המוסיקלי, נשלח מטעם בית הספר ללימודי מוסיקה בקונסרבטוריון בעיר  יאשי ( עיר ברומניה)  . הוא למד שם עד גיל 13 ובין השאר במסגרת הלימודים  למד לנגן  על כינור, ויולה, פסנתר וכו'.

 

ב1958 עלה לישראל במסגרת עליית הנוער. תחילה, למד שנה בכפר הנוער בן שמן ולאחר מכן עבר לכפר הנוער הציוני בירושלים, שם המשיך ללמוד לנגן על כינור, אך מהר מאוד עבר לנגן על אקורדיון.

 

ב1960 הוא החל לנגן במסיבות לריקודי עם של חבריו.

 

בהגיעו לגיל צבא ( 1963) נשלח לשרת בגדוד 9 בחטיבה 7. הרצל היה חניך פלוגתי מצטיין וצפו לו עתיד צבאי מזהיר. במסיבת הסיום של טירונות הפלוגה, כעבור חצי שנה, בודינגר ניגן ובידר את חבריו למסטינג. לאותו ערב נזדמן במקרה שאול ביבר, שהיה אותה עת, בין השאר,קצין החינוך של חיל שריון ומייסד להקת גייסות השריון. כיוון שהיה מחסור של אקורדיוניסט בלהקת גייסות השריון באותו זמן, ביבר שאל את בודינגר ( כדבריו) : " חיילצ'יק, אתה רוצה להיות בלהקת גייסות השריון?" , בודינגר השיב בחיוב, ועל אף שלא ניתן היה להעבירו ליחידה אחרת, תוך שבוע ביבר סידר לו להצטרף ללהקת גייסות השריון.

הוא השתתף בתכניות הלהקה: " זמר לשריון" ( הצטרף לקראת סוף התכנית, ב1963) " אולי מחר" ( 1964) ו" למה יו-יו" ( בתכנית זו היה זמן קצר, לפני שהחליפו האקורדיוניסט פרנקי גליקסמן- ראו ערך ב"דודיפדיה") .

לקראת סוף שירותו הצבאי, כיוון שלא נותר לו זמן לעשות עוד תכנית עם להקת גייסות השריון, עבר ללהקת פיקוד מרכז בה הייתה מצוקת אקורדיוניסטים והשתתף כאזרח עובד צה"ל בתכנית " העיקר להיות בריא" (1965) עד שהחליפו האקורדיוניסט איתן שפירא.  בפיקוד מרכז, אגב, הכיר את אישתו הראשונה נאווה, שהייתה קצינת בידור וחינוך בפיקוד מרכז.

 

עם שחרורו מצה"ל וכיוון שהכיר את הברנז'ה של אותן שנים, החל לעסוק עם נאווה באמרגנות. באותה תקופה, הכירו את מיקי פלד ויחד הקימו את משרד האמרגנות "סולן" ( הפעיל עד היום) בשנת 1966.

ב1966, קיבל 2 הצעות והיה צריך להחליט: או להצטרף כאקורדיוניסט של שלישית הגשש החיוור או להצטרף כאקורדיוניסט להקתה החדשה של נעמי פולני- " החמציצים" (ליאור ייני, עליזה רוזן, דבורה דותן וצביקה גרטל). בודינגר הצטרף ללהקת "החמציצים" והשתתף בהקלטת תקליטה היחיד של הלהקה שיצא ב1967.

 

ב1967 נישא לנאווה, ובמקום ירח דבש, נקלעו למלחמת ששת הימים. את שירות המילואים עשה תחילה בלהקת גייסות השריון, אך באותה תקופה הקימו בצוות הווי ובידור להקה חדשה בשם "חנטריש" שכללה את : אורי זהר, שייקה אופיר, אריק לביא והרצל בודינגר. הלהקה שרה ובידרה את החיילים במוצבים.

 

לאחר המלחמה, השקיע במשרד האמרגנות וכנגן ליווה אמנים רבים, ביניהם: אריק לביא, רחל אטאס, גבי ברלין, מוטי גלעדי, מני פאר,שוקי פורר, שלי טימן, דב סבאטו ועוד.

 

ב1968 נסע לטיול לארה"ב. בביקורו שם, ראה פוטנציאל רב והחליט יחד עם נאווה להקים משרד אמרגנות בארה"ב וכך נולדה חברת האמרגנות שלהם בארה"ב- "ישרארט" ( isra-art) . הם עבדו עם אמנים ישראלים שחיו ופעלו באמריקה כבני ברמן, רן אלירן, גדי אלון ועוד. כמו כן, הם נהגו להביא אמנים מהארץ להופעות בארה"ב כיהורם גאון, אילנית , פסטיבל הזמר החסידי ועוד.

בשנות ה-70 כתב עיבודים לתקליטיו של הזמר גדי אלון, וכן כתב עיבודי סקיצות לאמנים שונים. עיבוד נוסף שעשה היה לתקליט ריקודי עם של מושיקו הלוי. כיוצר, כתב את השיר " הנערה בצמות" ( מילים: הרצל בודינגר, לחן: לאה נאור ( אחד הלחנים הבודדים שלה) ) שביצעה להקת גייסות השריון בשנת 1964 בתכניתה "אולי מחר" .

 

בשלב מסויים במהלך שהותו בארה"ב ועיסוקיו במשרד האמרגנות, נרשם לאוניברסיטה ולמד פסיכולוגיה ( כיום הוא דוקטור לפסיכולוגיה). לאחר שמאס במוסיקה ולא ראה בכך עתיד, נטש את עיסוקו זה והתמקד בעבודתו כפסיכולוג ובמקביל ניהל עסק למסעדנות ולמוניות (טקסי).

 

ב1992 חזר לישראל ומאז הוא משמש כדוקטור לפסיכולוגיה ופסיכולוג בכיר.  בודינגר הוא בן דודו של מפקדו ה12 של חיל האוויר, האלוף הרצל בודינגר, הנושא אותו השם.

 

תודה מיוחדת להרצל בודינגר על הזמן שהקדיש לי בכדי לגולל בפניי סיפור חייו במסגרת הפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.