"מתופף על הזמן" – סיפורו של המתופף גבי הרשקוביץ – מראיין ומתעד: דודי פטימר

העבודה הראשונה שלו כנער הייתה כמתופף של שלישית "גשר הירקון" בימיה הגדולים. במהלך תיפופו במחזמר "קזבלן", חברי להקת פיקוד מרכז ראו אותו וללא אודישן צירפו אותו ללהקה להשתתף באחת התכניות המצליחות שלה ביותר. לאורך שנות ה-70 ניגן עם מיטב האמנים: מחוה אלברשטיין ויהורם גאון ועד יפה ירקוני ושושנה דמארי ובין השנים 1980-2016 עשה חיל כמתופף בולט בתזמורת הפילהרמונית. ראיון וסיפורו של המוזיקאי והמתופף גבי הרשקוביץ.

גבי הרשקוביץ נולד בחיפה בשנת 1949. בשנת 1955, בעידוד אביו שהיה מתופף, החל ללמוד לנגן על תופים והצטרף לתזמורת מכבי האש בנתניה (לשם עברה משפחתו בילדותו).

 

בשנת 1959 נרשם לבית הספר למוזיקה מודרנית וג'אז של הרמן קוסלה והצטרף לנערי תזמורת הביג בנד של בית הספר שנהגו להופיע ברחבי הארץ. "לא אשכח שהעבודה המקצועית הראשונה שלי כמתופף הייתה כשהייתי בן 17, בשנת 1966, והופעתי עם שלישית גשר הירקון במחזורה השני (אריק אינשטיין, בני אמדורסקי וישראל גוריון) עם שירי תכניתה השנייה", נזכר הרשקוביץ.

באותה שנה ניגן גם במחזמר "קזבלן" בכיכובו של יהורם גאון שהציג בקפה "אלהמברה" ביפו. "יום אחד להקת פיקוד מרכז הגיעה לצפות במחזמר 'קזבלן', זמן קצת לפני פרוץ מלחמת ששת הימים", משחזר, "ואקורדיוניסט הלהקה, איתן שפירא, ראה אותי וללא ידיעתי סידר לי להצטרף ללהקה. כשהתגייסתי בשנת 1967, אני מגיע לפיקוד מרכז ופתאום מצאתי עצמי כמתופף הלהקה".

 

הרשקוביץ השתתף בתכניתה ה-16 של להקת פיקוד המרכז – "איפה המרכז" שהועלתה לראשונה בשנת 1968 וכללה להיטים כ"גבעת התחמושת", "דובר צה"ל מודיע", "קום לך אל נינווה", "איזה ערב יפה" ו"הנהג שלנו חבר'המן".

"דני ליטאי ויאיר רוזנבלום 'קרעו לנו את הצורה' בחזרות אינטנסיביות עד 4-5 לפנות בוקר. זה היה סוג של סדיזם", מתאר הרשקוביץ את תקופתו בלהקה, "אבל נהניתי מאד מההווי והחוויה". כוכבי אותה תכנית היו קובי רכט, דודו זכאי ונירה גל.

 

לאחר תכניתה של להקת פיקוד המרכז, סופח הרשקוביץ ללהקת גייסות השריון והשתתף במסגרתה בשתי תכניות: "פשוט שריונר" שהועלתה בשנת 1969 וכללה את הלהיטים: "שריונים 69", "אחי הצעיר יהודה" ו"פשוט שריונר". כוכבי אותה תכנית היו אבי טולדנו ודליה כהן.

בשנת 1970 השתתף הרשקוביץ בחזרות לתכנית ה-11 של להקת גייסות השריון שבסוף הוחלט לגנוזה (מלבד שני שירים שיצאו לרדיו – "אלוהים" ו"עוד יבוא אביב").

 

במקביל לשירותו הצבאי, החל ללמוד לנגן על קסילופון והשתלם בנושא.

 

בשנת 1971 השתחרר מהצבא ועבודתו הראשונה כחייל משוחרר הייתה כמתופף בתכנית היחיד הראשונה של חוה אלברשטיין. לאורך שנות ה-70 ניגן עם מיטב האמנים: יהורם גאון, גדי יגיל, יפה ירקוני, מוטי פליישר, שלמה ארצי, שושנה דמארי ועוד מכוכבי התקופה.

באותה שנה, הגיע לאודישן לתזמורת הפילהרמונית ונבחן אצל זובין מהטה. "אני זוכר שהייתה בחינה טובה מבחינתי ואחריה מהטה קם ומחא כפיים על הקטע של 'פורגי ובס' שניגנתי שם", משחזר, "אבל אחר כך התברר שלא התקבלתי בגלל קונספירציה של פרוטקציות, אז התמקדתי במוזיקה 'קלה'".

 

בשנת 1976 נסע הרשקוביץ עם חברו מלהקת פיקוד מרכז, איתן שפירא, לסיבוב הופעות עם להקת "שלום" הייצוגית. שפירא, שניגן כבר בפילהרמונית באותה תקופה, החליט "לשכנע" את הרשקוביץ לגשת שוב לבחינות לתזמורת ולאחר שנתיים של לימודים אינטנסיביים, הגיע הרשקוביץ לאודישן בשנת 1978.

 

"זובין לא זכר שנבחנתי", מספר הרשקוביץ, "והתקבלתי כנגן 'אקסטרה', מחליף. ובשנת 1979 הגעתי שוב לבחינה ושוב התקבלתי כנגן 'אקסטרה'. בשנת 1980, החלפתי למשך 4 חודשים נגן שנפצע, ולאחר התקופה הזו, ניגשתי שוב לאודישן והתקבלתי לאחר שנת ניסיון כמתופף קבוע".

בשנת 2016, עם צאתו לגמלאות, פרש מהתזמורת הפילהרמונית לאחר 36 שנה. "זו הייתה תקופה מאד אינטנסיבית, מתוחה ולחוצה וכשהייתי בפילהרמונית לא ניגנתי עם אף אדם אחר".

 

איזו מוזיקה אתה שומע בימינו?

 

"המון מוזיקה קלאסית, אופרות ונהנה לצפות ב-MEZZO".

 

 

אתה מוסיף לנגן היום?

 

"כמעט ולא. אני רוצה חופש. התקופה בפילהרמונית הייתה מאד מסיבית והרענון והמנוחה הללו טובות לי".

 

לא חסר לך?

 

"לא כל כך חסרה לי העבודה כמתופף, אולי בשביל הכיף פה ושם".

 

 

מה אתה עושה בימים אלו?

 

"נהנה מהחיים".

 

 

*תודה מיוחדת לגבי הרשקוביץ היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולתרום חלקו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוזיקה והמוזיקאים בישראל.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית!

 

 

 

 

הכל אודות מרדכי רכטמן – כותב ומתחקר: דודי פטימר

מרדכי רכטמן נולד בגרמניה ב1926.  בבית הוריו נהגו לשמוע שירי חזנות לצד מוסיקה קלאסית ואופרות, ומרדכי מעיד כי כילד בן 4,  היה צמוד היטב לפטיפון ומזהה תוכן כל תקליט ותקליט לפי צבעו.

 

ב1933, עקב המצב הבטחוני, אולצה  משפחתו לעזוב את גרמניה, וב1934 עלתה  ארצה והתגוררה אצל דודתו ( אחות אביו) של מרדכי. המשפחה הגיעה לתל אביב  ולאחר שנה, עברה לדירה משל עצמה.

 

 באופן מקרי מרפסתה הייתה צמודה למרפסתו של פרופסור ליאון שולץ, נגן הפגוט ( בסון) הראשון בתזמורת הסימפונית (לימים התזמורת הפילהרמונית). מכיוון שהמרפסות היו צמודות, שולץ שמע  את מרדכי מנגן באופן חובבני על חלילית ועל מפוחית פה על מרפסתו. פרופסור שולץ, שחיפש מישהו צעיר להעביר אליו את הידע שלו בנגינה על הבסון,  הזמין את מרדכי, בהסכמתו, לבחינה אצלו וקיווה שמרדכי  יתאים לנגן על הכלי, שלא הכיר לפני כן . למרבה הפלא, מרדכי השתלט על הבסון מיידית- ניגן סולם שלם בטייק ראשון, והתאהב בכלי.

 

 

למרות שמרדכי התקדם בצעדי ענק, שולץ  לאחר כשנתיים, לא מצא מספיק זמן כדי להמשיך ללמדו. בעידוד פרופסור ליאו קסטנברג , מנהלה המוסיקלי של הפילהרמונית, החל מרדכי ללמוד אצל אימרה רודאש, נגן משנה בבסון. בנוסף, למד תיאוריה וקומפוזיציה אצל פרופסור עדן פרטוש.

 

ב1941 התקבל כנגן בסון בתזמורת האופרה של פלשתינה ( לימים ישראל), וניגן שם 5 שנים עד 1946 כנגן ראשי. שם, החל להתנסות בעיבודים שונים לכלי נשיפה.

 

ב1945 ייסד עם חבריו לאופרה : יונה אטלינגר ואריה שפילברג, את התזמורת הסימפונית הישראלית, שהייתה סנסציה באותה תקופה, הודות לנגנים הצעירים, שנחשבו למוכשרים ביותר באותה עת.  כמו כן, המנצח פרנק פולק (לימים פלג) בחר במרדכי  לראשונה כסולן, שם ביצע קונצרטים לבסון של ובר ושל מוצארט.

 

ב1946, כשהוא בן 20 בלבד, התקבל לתזמורת הפילהרמונית הישראלית כנגן בסון ראשון  והופיע עם התזמורת על הבימות המפוארות ביותר בעולם עד שנת 1991 (45 שנה!).  ב1947 זכה בפרס ראשון לפגוט בפסטיבל מוסיקה בפראג.

 

באותה שנה, נוסדה חמישיית כלי נשיפה הראשונה שכללה את אריך טפליץ, אליהו טורנר, יונה אטלינגר,  וולפנג לוי ורכטמן.  הפסנתרן של החמישיה היה משה לוסטיג, שעזר למרדכי  לפתח את אמנות החמישיה. תוך זמן קצר, רכטמן הפך להיות המעבד הראשי של החמישיה לכל אורך הדרך.

 

 

עוד בגיל 23 החל ללמד וטיפח דורות על גבי דורות של נגני בסון  וכלי נשיפה למיניהם, שהפכו להיות מהמוסיקאים והנגנים הבכירים בפילהרמונית וגם בעולם. במשך השנים, רכטמן גיבש באופן אוטודידקטי אסכולה משל עצמו לנגינה על הבסון והוא מנסה להעביר ידע זה לתלמידיו השונים בארץ ובעולם.

 

על סמך מלגה של מאסטרו קוסביצקי הנודע, נסע ב1950 לטנגלווד, ובין השאר הופיע כנגן ראשי בסימפוניה הרביעית של צ'ייקובסקי. באותה תקופה נפגש עם ידידו לחיים- סול שיינבך, נגן בסון ראשון של פילידלפיה שהטווה את דרכו המוסיקלית, ביתר שאת.

 

ב1957 יצא  לשבתון מהתזמורת הפילהרמונית ובשהותו בניו יורק, פגש בליאופולד  סטוקובסקי, המנצח הדגול, שבחן אותו והציע לו להצטרף לתזמורתו. באותו הזמן, שהה צבי הפטל, מנהל הפילהרמונית בניו יורק  ושכנע את רכטמן לחזור לתזמורת בישראל בהציעו לו תנאים מועדפים.

 

  עם שובו, חמישית כלי הנשיפה נוסדה מחדש ושינתה הרכבה הקודם. ב1967 נוסד הרכב סופי בו ניגנו: אורי שהם, אליהו טורנר, ריצ'רד לסר, מאיר רימון ורכטמן. הרכב זה הקליט תקליטים רבים, שמופצים בעיקר  בחברת  Meridian Records  שבלונדון . החמישיה התקיימה עד שנת 1991.

 

 

ב1962, זובין מהטה, מנצחה של הפילהרמונית ( החל מ1961) ומנהלה המוסיקלי מ1981, מינה את רכטמן לראש קבוצת נשפני התזמורת. במסגרת התפקיד, יצר עיבוד ל-23 נשפנים למוסיקה לעוגב של באך ששירת את מרבית כלי הנשיפה. ההרכב המוסיקלי הזה, בוצע פעמים רבות בקונצרטים בפילהרמונית ובעולם, בניצוחם של זובין מהטה, יואל לוי ובעיקר בניצוחו של מרדכי עצמו.

 

 

ב1968 קיבל מפרופסור עדן פרטוש, אצלו למד, מינוי בכתב להיות פרופסור באקדמיה למוסיקה באונ' תל אביב ושימש בתפקיד זה עד 2002. באוניברסיטה, יסד רכטמן סדנה לכלי נשיפה ולהרכבים קאמרים, הכוללים גם כלי מיתר.

 

 כמו כן היה פרופסור אורח בביה"ס הגבוה למוסיקה- ג'וליארד בניו יורק, בקונסרבטוריון New England בבוסטון, באקדמיה המלכותית בלונדון, בקונסרבטוריון למוסיקה בז'נבה ובאוניברסיטת אינדיאנה, שם שימש כפרופסור שנה שלמה.

 

 בין השנים 1985-1991 שימש רכטמן כמנהל המוסיקלי והמנצח  של אנסמבל נשפני התזמורת הקאמרית הישראלית.  במקביל, לאורך השנים, הדריך וניצח על תזמורות שונות כסימפונית ירושלים, פילהרמונית ישראלית, הקאמרטה הירושלמית, סינפונייטה ב"ש, תזמורת הקיבוצים ועוד.

 

ב2004 זכה בפרס משרד החינוך והתרבות על תרומתו המיוחדת לחיי המוסיקה בארץ.

 

באמתחתו של רכטמן ישנם מעל 200 עיבודים  ליצירות קלאסיות של באך, היידן, מוצארט, בטהובן וכו' בהרכבים שונים, המופצות  באנגליה  ע"י  June Emerson Wind Music    

ואצל   Accolade  Musikverlag בגרמניה.   יצירותיו מנוגנות בכל   רחבי העולם עד עצם היום הזה. הוא כתב עיבודים המתאימים לשלל הרכבים: מהרכב סולו להרכבים המונים 23 כלי נשיפה ועד לאנסמבלים לכלי מיתר למיניהם

  .

 

מזה שנה, רכטמן משקיע מלוא מרצו בעיבודים  להרכב ראשון מסוגו לתזמורת קאמרית בהרכבים מיוחדים ומצומצמים, שמאפשר לגדולי הסולנים: פסנתרנים, כנרים וצ'לנים, לבצע יצירות המיועדות  להרכבים גדולים מהתקופה הקלאסית, רומנטית ורומנטית מאוחרת.

 

לצד עיסוקו המוסיקלי, רכטמן הוא גם שחמטאי  ובעל תואר אמן בינלאומי לשחמט בהתכתבות.  אחד מהישגיו הגדולים: תוצאת תיקו שלו 4:4 כנגד האמן הבינלאומי הדגול, סמואל רשבסקי.

 

 

תודה מיוחדת למרדכי רכטמן היקר על העזרה הרבה בכתיבת הביוגרפיה .

 

 

כתב,ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.