סיפורו של המנצח והמלחין בנימין אשכנזי – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

בנימין אשכנזי

בנימין אשכנזי נולד בסופיה, בולגריה, בשנת 1940. סבו היה מתופף בתזמורת בולגרית וקרוב משפחתו היה המנצח יצחק (זיקו) גרציאני. בשנת 1949 עלה עם משפחתו לישראל. המשפחה שהתה במחנה עולים בבנימינה למשך 3 ימים ואז עברה להתגורר בשכונת עין כרם בירושלים.

 

בגיל 7 גילה את האקורדיון והתאהב בו ממבט ראשון. בגיל 12 עבר להתגורר בחיפה אצל סבתו. זמן קצר לאחר מכן עבר להתגורר בקיבוץ שדות ים. בקיבוץ, הוקרן סרט על המנצח הצרפתי רוברטו בנצי, שעורר בו את הרצון להיות מנצח.

 

אשכנזי רצה ללמוד לנגן על פסנתר, אך כיוון שהיה "ילד חוץ" בקיבוץ, זה לא היה מקובל. ההורה המאמצת שלו בקיבוץ, התעקשה שאשכנזי ילמד פסנתר ובגיל 13 הוא החל את לימודי הפסנתר. בגיל 14 החל לכתוב מוזיקה משל עצמו למחזות ואירועי הקיבוץ.

 

בגיל 18, לאור הכישרון המוזיקלי שנתגלה בקיבוץ, מונה אשכנזי למורה למוזיקה בקיבוץ, ללא השכלה מוזיקלית "מקצועית". בין השנים 1959-1962 שירת כקצין קרבי. בזמן שירותו הצבאי, לקח "פסק זמן" ממוזיקה.

 

עם שחרורו מהצבא חזר לקיבוץ והוסיף ללמד מוזיקה. בשנת 1964 למד מוזיקה בקונסרבטוריון בחדרה ובשנת 1966 עזב את הקיבוץ בכדי ללמוד מוזיקה במדרשה למוזיקה בתל אביב.

הוא למד במדרשה למוזיקה בין השנים 1966-1969. בין השנים 1969-1971 למד באופן פרטי אצל המוזיקאי והמלחין פרופ' יצחק סדאי ובין השנים 1971-1972 למד באקדמיה למוזיקה בירושלים.  בכדי להתפרנס, לימד במקביל מוזיקה על פסנתר ואקורדיון.

 

בשנת 1974, אחרי מלחמת יום הכיפורים, החליט להעמיק את לימודי המוזיקה ועבר לאיטליה  בכדי ללמוד אצל פרנקו פררה בסיינה ואחרי כן בבולוניה אצל המלחין האיטלקי הנודע סרג'יו צ'יליבידאקה. באותה שנה פגש בהולנד באלילו, רוברטו בנצי, ולמד ב"מאסטר-קלאס" שלו בצרפת וכן למד אצל ליאה מוזין בלונדון וכן למד בזלצבורג, אוסטריה.

 

בשנת 1976 למד במאסטר-קלאס של לאונרד ברנשטיין (לו סייע גם בחזרות התזמורת) ובשנת 1978 למד בקונסרבטוריון בהולנד והחל לכתוב יצירה בשם "מטמורפוזיס". את היצירה שלח ל"קול ישראל" בארץ, וקיבל תשובה מיידית כי תזמורת קול ישראל בניצוחו של מנדי רודן תנגן את היצירה הזו. זו למעשה היצירה הראשונה של אשכנזי שפורסמה ונכתבה על ידו לתזמורת סימפונית.

בשנת 1979 זכה ב"פרס המלחין" בקונסרבטוריון לאחר לימודיו אצל המלחין פיטר שאט. בתחילת שנות ה-80 זכה גם בתחרות מלחינים בינלאומית שנערכה בבורדו שבצרפת.

 

לאחר שמנהל הקונסרבטוריון בהולנד שמע את היצירה, הוא סידר לאשכנזי ליצור מוזיקה בהזמנה למיטב התזמורות ההולנדיות. הקונצרטים שניגנו יצירותיו שודרו בערוצי הטלוויזיה בהולנד וביססו מעמדו של אשכנזי כמוזיקאי כשרוני ומבטיח.

 

באותן שנים התמקד בליצור מוזיקה למקהלות, תזמורות, סרטים ופרויקטים שונים. בשנת 1982 חיבר ספר לימוד מוזיקה הרמונית שפורסם בהולנד ובין השנים 1983-1993 שימש כראש המחלקה למוזיקה באקדמיה למוזיקה בהולנד.

 

בשנת 1994 התזמורת של וינה ניגנה את היצירה שיצר אשכנזי לגלן גולד. באותה שנה, הוזמן לנצח על תזמורת סימפונית בוידין, בולגריה. הוא ניצח בתזמורת עד שנת 1997. באותה תקופה החל לנצח ולעבד יצירות לדינו (שספג מבית אבא) לתזמורת.

 

לאורך שנות ה-90 ניצח על תזמורות ברחבי העולם: פולין, רומניה, הולנד, בולגריה וישראל. החל משנת 1990 החל לעבוד על הפרויקט שלו The Jewish Soul החולק כבוד לשירי המסורת והפיוט ואף הוציא אלבומי מוזיקה ודיוידי בנושא.

היום מוסיף אשכנזי, המתגורר בהולנד, לנצח ולהופיע ברחבי העולם ורוצה לחזור ולעבוד בתחום המוזיקה בישראל.

 

תודה מיוחדת לבנימין אשכנזי היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי במהלך ביקורו הקצר בארץ ולתרום חלקו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוזיקה הישראלית.

דודי ובנימין אשכנזי

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית!

 

מודעות פרסומת

"נשמה עשויה זהב"- ראיון עם הכלייזמר האגדי גיורא פיידמן – כותב ומראיין: דודי פטימר

רשומה רגילה

תוצאת תמונה עבור ‪giora feidman‬‏

לאחרונה חגג אמן הקלרנית ואגדת הכליזמרים הישראלית, גיורא פיידמן, את יום הולדתו ה-80, מתוכן 61 שנות קריירה ענפה ובינלאומית שהפכה אותו לאחד המוסיקאים המשפיעים ופורצי הדרך בעולם.

 

הוא נולד בבואנוס איירס, דור רביעי למשפחת כלייזמרים והחל את דרכו המוסיקלית בתזמורת הפילהרמונית בבואנוס איירס ("תיאטרון קולון") , עד עלייתו לישראל בשנת 1957 והצטרפותו לתזמורת הפילהרמונית הישראלית.

 

בתחילת שנות ה-70 הוציא את אלבומי הסולו הראשונים שלו שהקנו לו פרסום עולמי וזכו להצלחה מסחרית חסרת תקדים שהפכה אותו כלייזמר בעל שם ברחבי העולם, מה שהיווה צוהר לקריירה בינלאומית מצליחה שכללה השתתפות ויצירת פסקול לסרטים ("הגולם", "רשימת שינדלר"), משחק במחזה "גטו" בברלין ופרסי כבוד והערכה בהם אות ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (2001) ופרס העיר גרליץ/זגורזלק (2005).

פגשתי את פיידמן (במהלך ביקורו הקצר בארץ) ואת חברו ותלמידו המוסיקאי קובי גיא בבית קפה בכדי לסכם יחד עימו את מפעל חייו המרהיב עד כה, וכמובן ידו עוד נטויה.

 

 

גיורא, ניגנת בהרבה מקומות שונים ברחבי העולם, במה זה שונה מלהופיע בישראל?

 

"אני לא עולה על הבמה כיהודי, בגלל שדת מפרידה מאדם, ברגע שאני עולה לבמה אני בן אדם. ובכל זאת, יש אלמנטים, כי אם הייתי נשאר בגלות, הייתי מנגן טוב אבל לא כמו שאני מנגן כאן כיהודי בישראל, לנגן בארץ הזו ששייכת לעם שלנו. חלק מהחופש ביטוי שלי היום זה שאני ישראלי. כשהייתי בפילהרמונית, ניגנו בפני אנשים מכל רחבי העולם, אבל אין כמו להופיע בישראל ולספק את הקהל. הקהל הישראלי רגיש במיוחד, מיוחד בשבילי".

 

 

עדיין יש לך את אותו ריגוש על הבמה כמו בתחילת הדרך?

 

"יותר, תראה יש משהו שאי אפשר להתחרות בו, אני מעל 80 ויש לי ניסיון בחיים. אי אפשר לקנות או לתת ניסיון, לכן האנרגיה והריגוש יותר מרוכזים מאשר בגיל צעיר".

 

אתה עדיין מתאמן כל יום?

 

"תראה, כשאני אפילו מדבר אתך אני מתאמן. כל מה שאתה קורא לו "אימון" זה בכדי להתקשר יותר אל הנשמה, את הנשמה אתה מרגיש, אנחנו נמצאים פה כי אנחנו מציגים נשמה, נשמה אתה מרגיש ומוסיקה אתה מרגיש, גם אם אתה לא רואה זאת, זה לא אומר שאתה לא מרגיש. מי שלא מבין את זה, נמצא בברוך".

 

מה מייחד את המוסיקה שלך, לדעתך?

 

"מה שמייחד, לדעתי, זה שהביאו אותי בחזרה להחיות את המושג כלייזמר. בגלל החינוך בבית אני משרת חברה, אני אחראי למזון הרוחני של החברה בעזרת הנגינה שלי. לפעמים מבלבלים בין המונח "כלייזמר" למשמעות שלו, אבל הדבר החשוב זה להרגיש את כלי הזמר, כי לשיר ולרקוד זה צורך, אבל בשביל לנגן בכל רגע צריך נשמה, כמו תינוק שנולד עכשיו".

 

יש סימן היכר לנגינה שלך, לדעתך?

 

"תראה, כן, בגלל שאין שתי נשמות זהות. לכל אחד יש את הנשמה שלו. זו הייחודיות של כל אחד".

 

מה אתה אוהב יותר: להקליט באולפן או להופיע?

 

"אלו שני מקצועות שונים, כשאתה אמן במה אתה יכול להיות פרפורמר ענק אבל לא אמן הקלטות ולהיפך, אתה יכול להיות אמן הקלטות מבריק אבל פרפורמר גרוע. לי התמזל לאמת מידה שווה בין השניים".

 

מה עם אלבום חדש?

 

"עד היום הוצאתי 57 אלבומים ואני עובד על עוד שלושה אלבומים חדשים במקביל שיוצאים ממש בקרוב".

 

במדיה הנוכחית של יוטיוב, זה פוגע בפרנסה של היוצר?

 

"בגיל 80, שום דבר לא פוגע, אני לא מבין שום דבר מזה. הצעירים אמורים להסתדר עם שינוי הזמנים. וברצינות, בקרוב הדיסקים ימותו וכנראה שהעתיד נמצא ברשת, וזה טוב".

13335978_730048760471780_1721481369384484558_n

 

 

 

 

תודה מיוחדת לגיורא פיידמן היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולתרום חלקו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית לדורותיה ותודה מיוחדת גם לקובי גיא היקר על העזרה ביצירת הקשר.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!

 

 

 

"כזוהר הרקיע" – סיפורו של הכלייזמר ישראל זוהר- כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

13770522_106976726408241_8569874906271192471_n

בפנתיאון מוסיקת הכליזמרים היהודית העולמית, לישראל זוהר (72) יש מקום של כבוד. סיפורו הביוגרפי המרתק מלמד על אדם שנועד למוסיקה ונבחר אליה: על אף שהוא בא מרקע של מוסיקה קלאסית, הצליח ישראל להתמקצע ולהתאים עצמו היטב לסצינת הכליזמרים שהוא נמנה עם פורצי דרכה הגדולים ביותר.

 

 

הוא נולד בנתניה בשנת 1944 כישראל יעקב זונשיין. כבר מגיל קטן גילו את כשרונו המוסיקלי והוא נהג להיות הזמר הבולט של בית הספר. בהיותו בן 7, בעקבות אחיו, החל ללמוד חלילית ("אחרי שבועיים כבר יכולתי ללמד את המורה", הוא צוחק ונזכר בערגה). בהיותו בן 9 החל לנגן על חלילית בצורה וירטואוזית והוגדר כ"תופעה מוסיקלית בנתניה" של תחילת שנות ה-50.

 

בעקבות סרט שראה בכיכובו של אגדת הקלרינט והג'אז בני גודמן, החליט בנעוריו לעבור לנגן על קלרינט. בנעוריו, אביו הגאה, פגש ביצחק סדאי, אז מנהל האקדמיה למוסיקה גבוהה, שביקר בנתניה והמליץ לו לבחון את ילד הפלא שלו. סדאי, שהיה סקפטי, ביקש מהילד לנגן את הסוויטה של באך, וכשישראל הקטן הבריק באודישן, סדאי היה בהלם ולימד את ישראל באופן פרטי במשך 4 שנים, מה שלא היה נהוג כלל וכלל באותה תקופה.

בשנת 1958, בהיותו בן 14, זכה בפרס הלנה רובינשטיין, יחד עם יצחק פרלמן, כנגן העתיד של ישראל. בשנת 1960, בהיותו בן 16, הפך לנגן קלרינט ראשון בתזמורת חיפה.

 

בשנת 1962 התגייס לצבא והתקבל כנגן קלרינט לתזמורת צה"ל ועם שחרורו, בשנת 1965, חזר לתזמורת חיפה בניצוחו של סרג'יו קומיס יונה. בשנת 1967 החל לנגן בתזמורת הקאמרית ובשנת 1968 התקבל לתזמורת הפילהרמונית (הוא ניגן בה עד 2010).

 

בין 1970-1973 ניגן בסדרת ההקלטות "מוסיקה במימד חדש" שזכה להצלחה.

בשנת 1984, החל לחקור לעומק את תולדות מוסיקת הנשמה היהודית ("כלייזמרים") והחל יחד עם המוסיקולוג עדי סולקין להעמיק בסגנון הכלייזמרי של צפת ומירון והיה מיוזמי פסטיבל הכליזמרים בצפת שנוסד בשנת 1987 ויועצו המוסיקלי של הפסטיבל.

13654415_123810561391524_4823758432949192849_n

לאורך השנים, הקליט והפיק זוהר 12 אלבומים משלו והשתתף יחד עם חברו מילדות, יצחק פרלמן, באלבומו של האחרון – Tradition (1990) שזכה להצלחה רבה ברחבי העולם ובו השתתפו השניים בקונצרט של התזמורת הפילהרמונית בניצוחו של זובין מהטה.

יצירותיו של זוהר נוגנו על ידי מיטב התזמורות בעולם והוא עצמו הופיע עם תכניתו המוסיקלית – "כזוהר הרקיע" ברחבי העולם עם שלל תזמורות בהן התזמורת הפילהרמונית של פראג, התזמורת הפילהרמונית של וינה, התזמורת הפילהרמונית של ניו יורק והתזמורת הפילהרמונית של ברלין.

 

בימים אלה, מלבד הופעותיו הרבות בארץ, מופיע ישראל ברחבי העולם ומייצג את ישראל בגאון במופעי טלוויזיה מוסיקליים ברחבי תבל.

 

תודתי הרבה נתונה לישראל זוהר היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולתרום חלקו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית לדורותיה.

13962511_316215678712746_2834696689874780127_n

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית.

 

"בדרך שלו"- ראיון מיוחד עם המוסיקאי רפי קדישזון – כותב ומראיין: דודי פטימר

רשומה רגילה

תוצאת תמונה עבור רפי קדישזון

הוא נחשב לאחד המוסיקאים המשפיעים והמצליחים בישראל ומחוצה לה, ובכל זאת, בביקור בביתו של המלחין, מנצח, מעבד , מתזמר, פסנתרן ומורה למוסיקה רפי קדישזון, הצניעות והחינניות בוקעים ממנו בקסם בלתי נדלה של אנושיות מעוררת התפעלות.

 

זה זמן לא קצר במהלכו ניסיתי לארגן פגישה עם קדישזון, אחד האנשים העסוקים בארץ (אולי אפילו יותר מראש הממשלה) וכשזה סוף סוף קרה, מודה שהתרגשתי מאד, הן מבחינת מפגש עם אושיה מוסיקלית שכזו והן מבחינת השאלות שאשאלו.

 

הוא נולד ב-21 בדצמבר 1953 בתל אביב ליצחק קדישזון (מייסד מועדון התיאטרון ומנכ"ל תיאטרון הקאמרי) וחווה קדישזון (סופרת וציירת). את הכשרתו המוסיקלית הרבה קיבל, מלבדהפן האוטודידקטי שכדבריו לימד אותו המון, באקדמיה למוסיקה ע"ש רובין  בתל אביב ובבית הספר גילדהול למוסיקה ודרמה בלונדון.

 

את שירותו הצבאי עשה כעורך תכניות בגלי צה"ל (1971-1974) ועם שחרורו ליווה מיטב אמני ישראל והלחין מספר פזמונים מוכרים דוגמת "חיה לי מיום ליום" (תיקי דיין), "משוואה בכמה נעלמים" (קרן הדר), "צלם אדם" (להקת פיקוד מרכז), "את הכל אזכור" (אורה זיטנר), "לקום בבוקר חי" (מקהלת הזקנים), "אמיל" (נורית גלרון), "המחנכת" (שרי צוריאל), "סלח לי עץ" (הראלה בר), "אני כבר גדול" (מזי כהן)

כזוכה פרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים (2008) ופרס אקו"ם על מוסיקה לתיאטרון, קדישזון מלווה נאמנות את סצינת המוסיקה הישראלית והעולמית, הקלאסית והמודרנית, זה יותר מארבעה עשורים במהלכן הלחין אינספור יצירות לקולנוע, לטלוויזיה החינוכית ("פרפר נחמד" למשל) ולתיאטרון בהן "פנטזיה על נושא רומנטי" ו"בלוז לחופש הגדול" עליהם זכה בפרסים.

 

כמו כן, ניצח על התזמורת הפילהרמונית הישראלית, התזמורת הסימפונית ראשון לציון, התזמורת הסימפונית חיפה, הקאמרטה הישראלית ירושלים, סימפונט רעננה ועוד, לצד זה שיצירותיו נוגנו על ידי התזמורות הפילהרמוניות והסימפוניות הגדולות בחו"ל.

 

בימים אלה, מלבד עיבודים, תזמורים וניצוח על מיטב המופעים הגדולים בארץ, קדישזון משקיע מלוא מרצו בטיפוח דור העתיד של המוסיקאים ומלמד מוסיקה בין השאר באקדמיה למוזיקה בירושלים, בבית הספר "רימון" ובמכללת אונו.

 

בשיחה מלאת הומור, ערגה נוסטלגית ופרספקטיבה מעניינת על המוסיקה העכשווית ועל יצירותיו, למדתי מקדישזון המון על גישתו הנכונה למקצוע שבחר בו ונבחר על ידו.

 

 

גדלת בבית מוסיקלי?

 

"זו תשובה מורכבת, אף אחד מהוריי לא עסקו במוסיקה, אמי בנאדם מאד מוסיקלי וחובבת מוסיקה מאד רצינית והיא למעשה פתחה לי את הצוהר לשמוע מוסיקה מכל מיני סגנונות ותקופות, אז שמעתי יצירות מודרניות של מוסיקה קלאסית לצד ספיריטואלס וגם ג'אז ועוד".

 

אז מה הייתה הנגיעה הראשונה שלך עם מוסיקה?

 

"הוריי היו הבעלים של מועדון התיאטרון ושם נחשפתי לתחום הבמה והתרבות: אריק לביא, העופרים, כל החבר'ה שהופיעו שם טיפחו אותי. במועדון התיאטרון היו שני פסנתרי כנף וכילד בן 3 וחצי הייתי מכריח את השחקנים לשבת על הכסא של הפסנתר כדי שאוכל לשבת עליהם ולנגן והם גם היו צריכים להמציא סיפורים. הם היו מספרים סיפור ואני הייתי מאלתר אותו מוסיקלית. יום אחד עבר שם באיזו חזרה פרנק פלג, הפסנתרן הבינלאומי מהפילהרמונית, ששמע אותי מנגן ואמר להוריי שהם צריכים לשלוח אותי ללמוד מוסיקה. אז בגיל 3 וחצי התחלתי ללמוד פסנתר ומאד נהניתי. אני זוכר שכשהייתי בן 5, אבי ואני פגשנו את פרנק ברחוב, הוא רצה לעלות אלינו הביתה לבדוק איך אני מתקדם, אז ניגנתי לו משהו וכשסיימתי לנגן, הוא תיקן אותי והדגים לי, אז אמרתי לו : "לא, אני אעשה את זה איך שאני ארצה", ילד בן 5 אומר את זה לאחד מגדולי הצ'מבליסטים, הוא התלהב ואמר לי: "טוב מאד, תעשה איך שאתה רוצה". זו הייתה ההתחלה".

 

אז התחלת להופיע כבר כילד?

 

"עדיין לא, הוריי שמרו עליי מאד. בנעוריי הופעתי עם תזמורת הגדנ"ע של עמי מעייני. כמו כן , הכנתי עיבודים מוסיקליים והלחנתי מוסיקה לסרטים קצרים. בגיל 16 הייתי מוסיקאי אסיסטנט לשלום חנוך כשעבד על האלבום "שבלול" עם אריק אינשטיין".

 

זוכר את היצירה הראשונה שהלחנת?

 

"תראה לאלתר תמיד אלתרתי, ממש לכתוב מוסיקה זה היה בגיל 9 זה היה משהו איום ונורא".

 

 

איזה תלמיד היית?

 

"למדתי בתלמה ילין ומלבד מקצועות המוסיקה הייתי תלמיד גרוע ממש".

 

רצית להקה צבאית?

 

"לא ניגנתי ברמה כל כך גבוהה לתזמורת צה"ל או חיל אוויר. שירתתי בגלי צה"ל".

 

 

מה עשית שם בדיוק בגלי צה"ל?

 

"התחלתי ליצור תסכיתים לרדיו, אך בעיקר הייתי עורך תכניות. נהגתי לקחת את משבצת הלילה מחצות עד 6 בבוקר, מתי שאין רייטינג ומתי שיש יד חופשית, שם הייתי מתפרע עם המוסיקה, לפעמים היו בעיות עם זה. הייתי יכול לעשות למשל לילה שלם של סשה ארגוב או לילה שלם מודרן ג'אז, דברים מיוחדים שלא היו הכי פופולאריים באותה תקופה. ידעו את הראש שלי ולא ניסו לעשות ממני עורך מקצועי".

מה עשית אחרי השחרור. ידעת כבר אז שמוזיקה זה הייעוד שלך??

 

"ידעתי כבר לפני. אחרי הצבא, ליוויתי את מיטב האמנים ( יותר קל לי לומר מי לא) וכמעבד השתתפתי במספר לא מבוטל של הקלטות".

תוצאת תמונה עבור רפי קדישזון

חשבת פעם לשיר?

 

"כל כך הורידו לי את הבטחון שהחלטתי לא לעשות זאת. כל כך הייתי מת לשיר אבל דיכאו אותי בקטע הזה".

 

אתה פרפקציוניסט?

 

"בגבולות הנורמלי, כן. פיתחתי בגיל די צעיר גישה בה אני לא רוצה לשלוט על כל תו ותו בדיוק כמו שתכננתי. אני כותב את התפקיד, אז אני רוצה שינגנו את התפקיד שכתבתי, אבל אני יודע שפטר ורטהיימר ינגן את זה אחרת מגורי אגמון וכל אחד יביא את ערך המוסף שלו ובסופו של דבר אני המרוויח הגדול. אני לא קונטרול פריק וזה גם מה שאני מעביר לתלמידים שלי. חשוב שיהיה אגו, אבל כדאי לשים אותו במקום הנכון, כי אחרת אתה מפסיד".

 

אף פעם לא נמשכת ליצור להיטי רדיו, נכון?

 

"לא כל כך, אני זוכר לפני 40 שנה הייתה לי בדיוק כזו שיחה עם חבר טוב, יוני רכטר, שהשמעתי לו מוסיקה שכתבתי לקולנוע ותיאטרון והוא אמר לי: לא בא לך לכתוב להיט? אז אמרתי לו גם שלא ממש מעניין אותי, מעבד ומנצח היה יותר מעניין אותי. כ-15 שנה אחרי הצבא בעיקר כתבתי תיאטרון, קולנוע וטלויזיה חינוכית".

ומתי פיתחת את הקריירה בינלאומית?

 

"דרך הקולנוע והתיאטרון".

 

 

יש לך טביעת חותם משלך?

 

"כן, לפחות זה מה שקולגות מספרים, משער שזה בא עם השנים".

 

אתה עוד מופיע?

 

"פעם הייתי מופיע במופעים רצים כמו עם יוסי בנאי, נורית גלרון, אהוד מנור ועוד, כיום אני בעיקר מופיע באירועים חד פעמיים עם הפילהרמונית בערבי הוקרה חד פעמיים אך לא באופן שרץ ונמשך. מה שהתחיל לקחת יותר ויותר את זמני זה הלימוד. מגיל 13 התחלתי ללמד, התלמידה הראשונה שלי היא גילה חסיד בת ה-7. תראה היום אני מלמד בשלושה מוסדות: האקדמיה למוסיקה בירושלים,מכללת אונו, בית ספר רימון , כל מיני כיתות, כל שנה מאות תלמידים חדשים".

 

מה דעתך על מצב המוסיקה הישראלית כיום?

 

"תמיד יש את מה שמבריק בהווה ויש דברים שפחות מבריקים, הזמנים משתנים. כותבים היום שירים יפים מאד, אז אני מספיק לומר : "בולשיט", פעם כתבו הרבה זבל וגם כמה שירים טובים וגם היום אותו הדבר. מה "אליפלט" היה שלאגר? באותה תקופה של "אליפלט" השלאגר היה "יש לי חתולה שקוראים לה בלונדה מיאו מיאו מיאו". אין לדעת מה יהפוך להיט ויכול להיות שלא. דברים משתנים".

 

14224911_775151152628207_7836519400494670754_n

 

תודתי הגדולה נתונה לרפי קדישזון היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולתרום חלקו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית לדורותיה.

 

 

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית.

"אורי בחליל" – סיפורו של החלילן אורי שהם – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

אורי שהם

אורי שהם נולד ב1 לאוקטובר 1931 וגדל בילדותו בכפר הנוער בן שמן . הכשרון המוסיקלי של אורי נתגלה כבר בגיל 5 וחצי : הוא מצא חלילית והתחיל לנגן . המורה שלו לחלילית, חנן אייזנשטט החל ללמד אותו את הבסיס אך אורי בן ה-5 וחצי התקדם מעל המצופה וגילה כשרון רב .

 

בגיל 7 וחצי ניגן אורי ברדיו "קול ירושלים" (שנת 1938) . הוא הגיע לרמה כזו בגיל זה, עד כי ניגן את "הספר מסביליה" על חלילית . בהיותו בן 12 , רצה ללמוד לנגן על חליל צד , אך לא היה ניתן להשיג כלי זה בארץ , לכן איזנשטט הכיר לשהם  את אורי טפליץ , החלילן הראשון בפילהרמונית , שבדרך לא דרך השיג לו חליל צד במחיר עתק של אותם ימים : 35 לירות . תוך זמן קצר השתלט שהם על הכלי וגילה כשרון בלתי רגיל .

20141216_111647

בשלב כלשהוא , טפליץ לקח את אורי לנגן בפני פול פארה בבחינות לפילהרמונית . הוא קיבל מכתב שעבר את הבחינה בהצלחה רבה וכי הם זוכרים אותו לטובה.

 

 

בשנת 1947 השתתף בפסטיבל הנוער הראשון בפראג שם ניגן בעיקר על חלילית . במחנות העכורים בגרמניה באותו פסטיבל , ניגן כבר על חליל צד .

 

באותה שנה , צילמו בכפר הנוער בן שמן סרט של במאי שוויצרי שתוכנו : "איך ילד ניצול שואה, התמזג בכפר ילדים " . הייתה תזמורת של הכפר בה לאורי היה חלק נכבד והיא ניגנה בסרט . לצורך הסרט, הוזמן מירושלים החצוצרן שבתאי פטרושקה, שהיה גם מנהל התכניות ברשות השידור.

 

עוד בבן שמן היה אורי חבר ב"הגנה" ובזמן מלחמת השחרור, בגיוס חלקי של הרכב שמנה זמרת, אקורדיוניסט וחלילן (אורי) שהופיעו בפני חיילים במוצבים . המילואים שלו היו בשמירות .

20141216_111544

 

ב1949, קיבל אורי מכתב מפטרושקה כי הוא התרשם לטובה מנגינתו באותה תזמורת בכפר בן שמן שניגנה בסרט וכי הם עורכים בחינות לחלילן ראשון בתזמורת רשות השידור. בבחינה ניגן קונצרט של מוצארט כשהוא מלווה ע"י מורהו חנן אייזנשטט .  כעבור שבוע , קיבל שהם מכתב  שהוא התקבל לתפקיד חלילן ראשון בתזמורת רשות השידור בירושלים . הוא עבד שם בין השנים 1949-1951  וניגן רק בהקלטות .

 

התקליט הראשון (מהירות 78) בו ניגן אורי היה בשנת 1950 והיה  "סונטה של יהושע לקנר  ".

 

שהם למד באקדמיה למוסיקה בתל אביב בין השנים 1945-1947 ולאחר מכן באקדמיה למוסיקה בירושלים עד 1951 . במקביל , לקח שיעורים פרטיים אצל אבל ארליך .

 

 

באוקטובר שנת 1951 התקבל אורי לתזמורת הפילהרמונית כחלילן כמחליף ראשון לטפליץ . בין השנים 1951-1970 שימש כחלילן שני ומחליף חלילן ראשון לטפליץ ומ1970 ועד 1997 (27 שנה) שימש כחלילן ראשון בפילהרמונית .

20141216_111532

לצד זה, השתתף אורי לאורך השנים כחלילן בהקלטות של שושנה דמארי, חבצלת רון, חנה אהרוני , יהורם גאון , אסתר עופרים,  נעמי שמר (חברתו לספסל האקדמיה) ועוד.

 

אורי לימד באופן פרטי לנגן משנת 1951 ועד לאחר הפנסיה הוסיף ללמד . בין 1962-2002 לימד באקדמיה .

 

לאורך השנים שהם הקים מספר הרכבים מוסיקליים : ב1950 הקים בירושלים שלישיה עם  דוד חן ובני בורנשטיין שניגנה במופע שנקרא "באך ובניו" .

 

כמו כן השתתף בהרכב שנקרא "חמישיית כלי הנשיפה הישראלית" שפעלה יותר מ-30 שנה : 1958-1988 . בנוסף, היה ב"רביעיית החליל הישראלי"   ו"שלישית הנבל" .

 

תודתי הרבה נתונה לאורי שהם היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולגולל בפניי סיפור חייו לצורך תיעודו בדפי ההיסטוריה !

20141216_113821

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!

 

 

 

 

 

 

"הנבלאית הצברית הראשונה בישראל" – סיפורה של עדנה בוכמן – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

12226451_643438762466114_868452934_n

בימינו כשהכל נגיש, מוכר ונודע, כלי "הנבל" הפך להיות מעין מוסד מוכר: ישנם מורים רבים לנגינה על נבל, פסטיבלי נבל הנערכים בארץ ובעולם, הנבל הפך כלי שימושי (אף יותר מפופולארי) בשלל סגנונות המוסיקה (לא רק "קלאסי") , כן כן אף במוסיקה הים תיכונית משתמשים בנבל, ולמעשה היום נגני נבל הפכו מבוקשים מאוד ( לא פחות מכנרים) במוסיקה הפופולארית.

 

אולם אני רוצה להחזיר אתכם לימיה הראשונים של המדינה ( סוף שנות ה-40)  וקצת לפני קומה: הנבל נתפס (ולא בצדק) ככלי אירופאי (על אף שהיה פופולארי גם במצרים ופרס עוד מלפני הספירה)  שנשתמשו בו בעיקר למוסיקה קלאסית ותו לא, בארץ, דור הצברים לא הכיר כל כך את הכלי הזה ואם הכיר,הרי שלא כל כך העריך אותו כראוי.

 

בארץ הנבל היה פופולארי בעיקר בתזמורת הפילהרמונית ובסוף שנות ה-30 נושאת דגלו הייתה הנבלאית קלרי סרבש, שנחשבת חלוצה בתחומה. כעשור לאחר מכן,  וההיסטוריה מלמדת זאת,  החל הנבל להיכנס לתודעת דור הצברים גם, כשהנבלאית הצברית הישראלית הראשונה ( באופן "רשמי") היא עדנה בוכמן שנבלה מלווה את הפסקול הישראלי עוד מסוף שנות ה-40.

 

בפוגשי את עדנה בסלון ביתה התרגשתי, שכן בוכמן (86) , צנועה, לבבית וחביבה, טומנת בחובה היסטוריה, היסטוריה שלא זכתה, לצערנו , להערכה ראויה, וכשראיתי כי אין ברשת ולו פיסת מידע קטנה אודותיה, הרגשתי מחוייבות להעלות על גבי כתב את סיפורה המרתק ממקור ראשון (דהיינו מסיפוריה) בתקווה שהוא יגיע לכמה שיותר עיניים קוראות ועדנה תקבל את ההערכה הרבה לה היא ראויה.

 

עדנה בוכמן נולדה בשנת 1929 בתל אביב כעדנה שיינפלד לזאב (וולבה) ואהובה (לובה)  . בהיותה בת שבועיים פרצו מאורעות תרפ"ט בהן אביה נפצע קשות אך שרד, ובוכמן נולדה לתוך המאורעות. בהיותה בת 9 הוריה שלחו אותה ללימודי פסנתר ( עדנה מעידה כי לא "מתה" על לנגן בפסנתר והייתה פסנתרנית בינונית, אך ניגנה כדי לרצות את ההורים ואת סבה, שהתרגש לנוכח נגינתה. ) . היא למדה עד גיל 14, ופנתה ללימודי ריקוד בסטודיו "הורנשטיין". עדנה הייתה מהמחזור האחרון של תיכון "גימנסיה בלפור".

 

בהיותה בת 17 הכירה דרך בת דודתה חלילן צעיר ומבטיח בשם יצחק בוכמן, חייל משוחרר מהבריגדה היהודית שניגן באופרה, ונתאהבה בו ממבט ראשון (על אף שהוא בהתחלה לא כל כך התייחס אליה, כדבריה) . יצחק תמיד נהג לומר כי הוא יתחתן עם נבלאית (נגנית נבל) ובכדי להרשים אותו, עדנה פנתה ללימודי נבל אצל קלרי סרבש שניגנה בפילהרמונית, ועל אף שלמשפחתה לא היו האמצעים הכלכליים המתאימים לכך, היא התעקשה והפכה לנבלאית. היא נחשבת לנבלאית הצברית הראשונה בישראל.

12282824_646266618849995_852828678_n

מיד עם סיום התיכון, בשנת 1946,  עוד בהיותה בת 17 וחצי, גוייסה לפלמ"ח ושירתה בבית קשת במשך כשבעה חודשים, עד שבן גוריון הכריז על צה"ל" ועדנה נקראה להתגייס רשמית ושירתה בקרייה במשרד שהדפיס כרטיסי החייל.

 

עם שחרורה,  התחתנה ב-1949 עם יצחק בוכמן, ובאותה שנה החלה לנגן בתזמורת הסימפונית של מרק לברי, וכן שנימשה כנבלאית שנייה בתזמורת הפילהרמונית ( וגם שימשה כנבלאית מחליפה) . רוב שנותיה בילתה בוכמן כנבלאית פרילנסרית, ליוותה מיטב אמני הישראל שפעלו בשנות ה-50,60,70,80 וניגנה במיטב ההקלטות של הקונצרטים הסימפוניים וכן המוסיקה הקלה ( בשנות פעילותה, ניגנה נבל בהקלטותיהם של יהורם גאון, אריק אינשטיין, יפה ירקוני, ישראל יצחקי, חוה אלברשטיין, נתנאלה, שושנה דמארי, יוסי בנאי וכו') וכן השתתפה כנבלאית בכל פסטיבלי הזמר למיניהם ( פסטיבל הזמר והפזמון, פסטיבל הזמר החסידי, הפסטיבל המזרחי, פסטיבל שירי ילדים ועוד) , ניגנה במיטב ההקלטות של קול ישראל וגלי צה"ל ועל אף שבלטה מאוד כנבלאית, לא הגיעה להיות נבלאית ראשונה בפילהרמונית (משהו שעד היום צובט לה בלב) .

בשנות ה-90 הפסיקה בוכמן לנגן (מכורח הנסיבות) וסעדה את בעלה יצחק שחלה ונפטר ב-2004. בנם של עדנה ויצחק הוא נעם בוכמן, חלילן ישראלי נודע בעל שם עולמי, שהוא בין השאר החלילן הראשי בתזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור.

 

תודתי הרבה נתונה לעדנה בוכמן היקרה על שפינתי מזמנה לפגוש אותי ולגולל בפניי סיפור חייה.

12226451_643438762466114_868452934_n (2)

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.