רוק נעורים- סיפורה של להקת המהפכה – כותב ומתחקר: דודי פטימר

 

 

בסוף שנות ה-60 אירעה תפנית בסצינת להקות הקצב (רוק) הישראליות במרכז ובפריפריה: אם בראשית העשור, ליוו את הלהקות צלילי קליף ריצ'ארד והצלליות או אפילו הביטלס המוקדמים, הרי שבסוף העשור אופי הלהקות הפך חדשני, מתקדם ומודרני יותר (בהתאם לתו התקן העולמי באותה תקופה) א-לה הסאונד של לד זפלין, בלאק סאבאת', דיפ פרפל וכו', סאונד שעיצב את פסקול המועדונים בישראל (ובעולם) אותה תקופה.

 

אחת הלהקות שפעלו וזכו להצלחה באותן שנים, אם כי לא הטביעה חותם בטווח הארוך של אחרי פעילותה (מלבד תקליטון נדיר שהפך פריט אספנות) היא להקת "המהפכה", להקת רוק מתקדם ישראלית שפעלה בין השנים 1971-1978 בעיקר באיזור המרכז.

 

הלהקה הוקמה בשנת 1971 על ידי ידידיה (דדי) רהב (זמר סולן), גדעון (דידי) דוידי (מתופף), אלפונסו (אלפי) בר גיל (בסיסט) וסמי שושן (גיטרה מובילה), תחילה ללא שם, אך לאחר הופעה מסוקרת בפריפריה, אחריה נכתב בלהיטון (מגזין המוסיקה הפופולארי בשנות ה-70 וה-80) כי הלהקה "הפכה את האולם ושיגעה את כולם", החליטו חבריה על השם – "להקת המהפכה".

בשנת 1974, לאחר כשלוש שנות פעילות במהלכן הלהקה חרשה את הארץ לאורכה ורוחבה בהופעות ועשתה עבודת שטח מעולה בסצינת הרוק המקומית, הצטרף ללהקה הקלידן (בן ה-14 בלבד) מיקי ורטנסקי, יחד עימו הלהקה השתתפה בשלהי 1974 בתחרות להקות רוק ישראליות באמפי רמת גן וקטפה את המקום הראשון בתחרות.

 

הלהקה חלשה על שלושה מועדוני בית: האחד – בית הנוער בתל אביב, והשניים הנוספים: מועדון הרינגוס ומועדון יגלום בבת ים.

 

לאור הצלחת הלהקה והדיבור עליה, נוצר רעיון ע"י אמרגנה משה מילינסקי, לארגן לה סיבוב הופעות בחו"ל. לצורך העניין, הלהקה הקליטה באולפני "טריטון" תקליטון מקורי באנגלית הכולל שני שירים שנכתבו, הולחנו ועובדו על ידי חברי הלהקה יחד עם משה אלגרי (אחיו של סולן הלהקה דדי רהב).

 

התקליטון כלל כאמור שני שירים: Flower (בלדת סול רוק) ו- Into The Night (שיר רוק קצבי) וזכה להשמעות לא מועטות ברדיו, בעיקר ברדיו "קול השלום" של אייבי נתן, כאשר באותה השנה השירים פתחו וחתמו תכניתו.

 

בשנת 1977 הלהקה הופיעה בתכניתו של ירון לונדון "עלי כותרת" יחד עם מיה קזביאנקה, מה שתרם לפרסומה הגדול של הלהקה. בשיא ההצלחה, פרש הסולן דדי מהלהקה (עקב התאהבות במי שתהפוך לאישתו) ואת מקומו תפס הזמר יגאל לוי, עד שלבסוף הלהקה התפרקה בשנת 1978.

תודה מיוחדת לקלידן הלהקה, מיקי ורטנסקי על העזרה בליקוט המידע ותיעוד סיפורה של הלהקה.

 

תודה מיוחדת לרועי ניסן ( "התקליטים ישראל") על ששלח לי את שירי התקליטון הנדיר של הלהקה.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!

 

 

 

"זבדיה" – סיפורו של הזמר זבדיה לוי – כותב ומתחקר : דודי פטימר

כשניגשתי לחקור ולתעד על בורייה את סצינת המוסיקה הישראלית, "לא ידעתי לאן אני נכנס", הווה אומר, שלא שיערתי שבשנות ה-50,60,70 פעלה בישראל רשימה אינסופית של זמרים, נגנים, מוסיקאים ואנשי בוהמה ישראליים שחלקם מעין "נמחקו מדפי ההיסטוריה" וזקוקים לתיעוד ראשוני לפועלם.

 

לפני כחודש פנה אליי המתופף אבי פרין (אותו ראיינתי ותיעדתי לראשונה גם ב"דודיפדיה") , שסיפר לי על חברו זבדיה לוי הצפוי להגיע לארץ לביקור מולדת קצרצר והפציר בי לפגשו. יש לציין כי שמו של זבדיה היה מוכר לי רק "בשם" ולא מעבר, שכן לא הייתה לגביו שום פיסת מידע ולו הקטנה ביותר.

זבדיה הגיע לארץ, ומיד כשנחת, הרמתי אליו צלצול בכדי לתאם עימו פגישה. קבענו בכרם בתימנים בשכונת נעוריו של זבדיה בהלל הזקן בתל אביב, והוא, בן 83, הגיע מלא הילה ושמחת חיים, שמבלי לראותו מעולם, ישר זיהיתי אותו. ישבנו במשך כשעתיים לראיון מרתק במהלכו גולל בפניי סיפור חייו המרתק, ומעבר למידע חשוב ומהותי לחקר המוסיקה שלי ( בשיחה מסתבר שזבדיה נחשב לאחת הדמויות המשפיעות בסצינת הבידור והמוסיקה הישראלית בשנות ה-60) , יצאתי עם פניני חוכמה ממרום גילו של זבדיה, שנראה לא יותר מבן 60.

זבדיה לוי נולד ברחוב הלל הזקן 6 בתל אביב בשנת 1932. אביו, משה לוי, היה בעל בית הדפוס מל"ן, הדפוס הבולט והנודע בתל אביב של אותם זמנים, וכבר מגיל ילדות זבדיה החל לעבוד עם אחיו בדפוס.

 

זבדיה מעיד על עצמו שעוד כילד אהב לרקוד ונמשך ללעשות שמח. הוא התגייס לצבא בשנת 1950. בצבא שירת כתותחן בגדוד התותחנים והחל לרקוד ולשיר בחדר האוכל שירים פופולאריים באיטלקית, צרפתית וכו'. בצבא הכיר את האקורדיוניסט דוד חודורוב (מפתח תקווה) ולאחר שהשתחרר ב-1953, חבר לדוד חודורוב והשניים הופיעו בכל מיני מקומות (בעיקר קיבוצים ומסיבות) כשזבדיה הוא הסולן.

באחת ההופעות, בשנת 1957 , ראה את זבדיה, הסקסופוניסט מוטקה הג'ינג'י (סקסופוניסט) שהזמין אותו לשיר ב"תדמור" כזמר הבית, כשלאחת ההופעות, נזדמנה הלהקה הצרפתית הנודעת "הקומפניון דה לה שנסון".

 

ב-1960 הקים את להקת "העליזים", בה ניגנו בין השאר מיקי פלד (לימים האמרגן הנודע), אברם אליעזרוב (אברם הבוכרי שכונה גם "חופיס"), ניסים ימיני, יעקב אליעזרוב ועוד (הלהקה פעלה בהרכב כזה או אחר עד שנת 1971. ).

זבדיה מעיד כי בשנת 1960 קיבל לידיו מחברו המוסיקאי עוזי מלמד את השיר "בדד", אותו ביצע עם תזמורת העליזים כבר באותה שנה ( לימים השיר בוצע ע"י זאב דיקוורט ב"ברנשים של פיאמנטה" בשנת 1970 ומאוחר יותר בשנות ה-80 ע"י זהר ארגוב) . אגב זאב דיקוורט, בשלב מסויים באמצע שנות ה-60, זבדיה הופיע עם זאב דיקוורט כ"צמד הזאבים", יחד עם אלברט פיאמנטה ודוד קריבושי.

בראשית שנות ה-60 לוי קבע "משכנו" בקפה נגה המיתולוגי, בורסת הנגנים והמוסיקאים דאז, והיה מעין "אמרגן" של הנגנים וזה שסידר להם הופעות מזדמנות באירועים ומסיבות שונות. רבים מהמוסיקאים מעידים עליו כאחת הדמויות המשפיעות והחזקות בנגה.

 

בשנת 1966 הוציא לוי תקליטון ב"הד ארצי", שלטענתו לא הושמע ברדיו בשל מוצאו ה"תימני". התקליטון כלל ארבעה שירים: "עולם זה", "הרווק", "קאפרי הו קאפרי" ו"שושנת סלוניקי" – שירים מתורגמים מלבד "הרווק" ( מילים ולחן: אפרים דוקטור) ו"שושנת סלוניקי" (מילים ולחן: אולרי נוזיק) בעיבודו וניצוחו של דוד קריבושי.

בשנת 1971 עבר לניו יורק והחל להופיע במועדונים השונים כ"צברה" (של ליאו פולד), ב"קפה תל אביב" ועוד. בשנת 1972, לאחר שראה כי אין עתיד כל כך בעולם המוסיקה לישראלי בניו יורק, החליט לפרוש מתחום הבידור והזמר, קנה מונית והפך לנהג מונית מצליח ומבוסס בארה"ב.

בשנת 1995 יצא לפנסיה ומאז מתגורר עם משפחתו בניו יורק.

 

אני רוצה להודות מכל הלב לזבדיה לוי היקר על שהקדיש מזמנו לפגוש אותי ולגולל בפניי סיפור חייו וכמובן תודה מיוחדת לאבי פרין, "אמרגני בחו"ל", על שסייע לי ביצירת הקשר!

 

תודה מיוחדת לרועי "התקליטים ישראל" על שהמיר ושלח לי מאוספו הפרטי את תקליטונו הנדיר מאוד של זבדיה לוי לצורך השלמת התחקיר על הצד הטוב ביותר.

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.