בנג'ו מזמר – סיפורו של הפזמונאי בנימין "בנג'ו" אביגל – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

הוא אחראי לכמה מהלהיטים הגדולים של שנות ה-50 כמו "בת הדייג", "בדרך לתבור", "שאול ויהונתן", "הפטנט מתימן", "קוטפי הכותנה", "מפוחית הפה" ועוד ובראיון בלעדי לדודי פטימר, חושף בנימין (בנג'ו) אביגל (84) לראשונה את סיפור הקריירה שלו.

10356311_432154853594507_5965268581723398877_n

בנימין ( “בנג'ו") אביגל נולד בשנת 1934 בתל אביב. הוריו היו חלוצים שהגיעו ארצה בשנת 1922 והיו ממייסדי העיר תל אביב . אביו, היה עובד מחלקת הגינון של עיריית תל אביב .

בנימין ציין בפניי שעוד מילדותו היה לו חוש כתיבה ( נטייה "הומנית") ומגיל צעיר נמשך לספרות, היסטוריה, תנ"ך וכו' .

בגיל 7 , לאחר שאביו נפטר, נשלח לפנימיה פרטית בכפר הנוער "בן שמן" , שם גדל והתחנך. כמו כן , הוא היה חבר בתנועות הנוער ו"השומר הצעיר".

בסוף שנת 1951 הצטרף בנימין כנספח להכשרה צבאית של "השומר הצעיר" והתגייס לנח"ל. הוא הגיע לקורס מכ"ים של הנח"ל (שנחשב לפאר היצירה אז, כדבריו) .

בתחילת שנת 1952, כאשר הקימו את גייסות השריון , סופח בנימין לשם ונשלח לקורס קציני שריון (הוא היה סמל ועבר את הקורס עם קצינים) ורק מאוחר יותר לקורס קצינים. בנימין שובץ בגדוד 9 ב"מחנה נתן". יש לציין כי בזמן "מבצע קדש" (1956) קיבל בנימין אות ציון לשבח על מעשה גבורה.

בשנת 1953 השתחרר מצה"ל.

לאחר שחרורו, הכיר בערב חגיגת הולדתה של מצדה, בתו של רב אלוף רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל במצדה , עלמת חמודות שהייתה בת טיפוחיו של עמנואל זמיר, בשם מרים (מיקי) לאון , שהופיעה באותו ערב . הוא נפעם מקול זמרתה ומאותו רגע נדלק "ניצוץ האהבה" ביניהם. מאוחר יותר הפכו לבני זוג (ובשנת 1957 נישאו ומרים לאון הפכה למרים אביגלשהפך לשמה המסחרי עד יומה האחרון) , ומכיוון שהסביבה שסבבה את מרים הייתה מוסיקלית, וכללה כמה מהמוסיקאים הבולטים באותה תקופה : מישה אפלבוים, עמנואל זמיר, יוסף הדר וכו' , אז גם בנימין החל לסייע למרים עם כתיבת פזמונים עבורה. (יש לציין כי לפני שהכיר את מרים, לא כתב שירים).

לזוג נולדו שלושה ילדים : עלומית (1958) , נמרוד (1961) , אודליה (1965) 

מכיוון שמרים הייתה ה"טאלנט" הבולטת של חברת "מקולית" – חברת התקליטים הבולטת בשנות ה-50 וה-60, באופן טבעי התקבל בנימין לעבודה ב"מקולית" וסייע בכל מה שקשור בהפקה וייצור אלבומי החברה.

כמו כן, בשנת 1963 , היה זה בנימין שהגה את הרעיון להביא את להקת פיקוד מרכז להקליט ב"מקולית" את "שיר השכונה", עובדה שיצרה מהומה רבה אותה שנה בשל זכויות היוצרים.

בהמשך, לאחר שמרים, שהפכה כבר לכוכבת הנוער , עזבה את "מקולית" ועברה ל"הד ארצי", עזב בנימין גם הוא, והפך להיות אמרגנה ומנהלה האישי של מרים . כמו כן, הוא כתב לה שירים רבים, שהבולטים שבהם נחשבים לנכסי צאן ברזל במוסיקה הישראלית : “בת הדייג" ו"בדרך התבור", המזוהים עימה עד היום. לישראל יצחקי (וביצע גם אהרון צדוק) כתב את "הפטנט מתימן". ליצחקי כתב גם את "קוטפי הכותנה".לאהרון צדוק כתב גם את "הוא היה רב חובל". ללהקת דמול כתב את "אלת הברקת". לצמד הגיטרות כתב את "שאול ויהונתן".

השיר הראשון שכתב בנימין אביגל היה "מפוחית הפה", שהפך לשלאגר בביצועו של ישראל יצחקי.

בסוף שנות ה-50 עברו בנימין ומרים להתגורר בכפר סבא, ועבדו במוסד "אונים" , שהקימו חבריו של אביגל, יוצאי כפר הנוער בן שמן.

עד המחצית הראשונה שנות ה-60 שימש אביגל כמנהלה של מרים והשקיע בכך את כל זמנו. כעבור מספר שנים הזוג התגרש.

משנת 1961 החל בנימין לעבוד בתפקידים בכירים בעיריית תל אביב . הוא שימש בתפקיד זה 25 שנה עד שנת 1986 . על אף שהעבודה בעירייה הייתה עיסוקו העיקר, הוסיף אביגל לכתוב פזמונים לבקשת מלחינים, אך את מרבית זמן הכתיבה שלו, הקדיש לכתיבה עצמית.

בשנות ה-70 הכיר את אהבת חייו , עדנה סולל ז"ל, שבנימין מתאר כי החיים עימה היו השנים הנפלאות בחייו (לה גם הקדיש בימים אלה ספר שירים המתאר אהבתם העזה). בשנת 2007 נפטרה עדנה.

לאורך השנים כתב בנימין טקסטים ושירים אישיים ועצמיים ומוסיף ליצור.

תודה מיוחדת לבנימין אביגל על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולתרום חלקו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות יוצרים בזמר העברי לדורותיו.

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית .

"מהצפון באהבה" – סיפורו של הזמר איתמר ישראל – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

20150416_185109

 

איתמר ישראל נולד בתל אביב בשנת 1937 למשפחה ממוצא טורקי. בנעוריו למד משחק ותיאטרון ובשנת 1953 החל גם לשיר בחוג זמר של עמנואל זמיר ז"ל וזמן קצר לאחר מכן, בשנת 1954 הצטרף ל"חבורת האש" של סולימן הגדול ושרה כהן והופיע עימם ברחבי הארץ עד גיוסו לצבא.

בסוף שנת 1955 התגייס  לצה"ל, תחילה רצה ללהקת פיקוד מרכז, אך כיוון שהלהקה הייתה במשבר, הופנה לאודישנים ללהקת פיקוד צפון. את האודישן ערך בביתו של שמואל בונים ונתן קטע של מערכון "העין המקולקלת" של שייקה אופיר. ישראל התקבל ללהקת פיקוד צפון בשנת 1956.

פיקוד צפון

הוא השתתף בתכניות הלהקה: בתכנית "פגע וברח" ( 1957) שזכתה ללהיטים "הג'ינג'י" ו"הסקוטים", ובתכנית "נעלה צפונה" (1958) שהייתה התכנית הראשונה של הלהקה שהועלתה על גבי תקליט וכללה בין השאר את הלהיטים "בגלל מסמר", "השריונים יצאו" ו"נעלה צפונה". ב-1958 השתחרר מהלהקה.

במקביל לשירותו הצבאי, הקים איתמר ב-1957 יחד עם חבריו ללהקה – לוליק לוי ושמוליק זוהר את "שלישית פיקוד צפון" ( הנקראה גם "שלישית צפון") שהופיעה וזכתה להצלחה. הלהקה תועדה בתקליט שיזם המוסיקאי ניסן כהן הב רון – "צברים מסביב למדורה" ( הוקלט ב-1958 ויצא ב-1959) בו ביצעה את השיר "אל פסגת המצדה". שיר נוסף שהלהקה נהגה לשיר היה "ערב של שושנים" של הדודאים. בתחילת 1959 הלהקה התפרקה.

11078115_569805146496143_557846964115225906_n

עם שחרורו רצה איתמר ללכת לכיוון המשחק והתיאטרון ובינתיים החל להופיע במספר חלטורות מזדמנות עם לוליק, בני ברמן (חברו ללהקת פיקוד צפון), שמוליק זוהר וכו', ואף קיבל הצעה מנעמי פולני להצטרף ללהקת "התרנגולים", אך דחה את ההצעה בעקבות ההימור הכלכלי ( איתמר מציין כי בימי החזרות, חברי הלהקה לא קיבלו תשלום, וזה לא השתלם לאיתמר כלכלית, כדבריו) .

בשנת 1962 פרש איתמר בהדרגתיות מעולם הבידור ופנה ללימודי עיצוב פנים, אך כיוון שלא הצליח להשתלב בתחום זה, פנה בעצת חבר ללימודי יהלומנות והפך לשם דבר בעסקי היהלומים ( עיצוב, ליטוש, מכירה וכו') .

 

תודה מיוחדת לאיתמר ישראל על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולגולל בפניי סיפור חייו לצורך תיעודו בדפי ההיסטוריה.

11150978_556451774498147_4314547825397083092_n

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.

 

 

 

"קלאוס" – סיפורו של החלילן והקלרינטן יגאל קלאוס – כותב ומתחקר : דודי פטימר

רשומה רגילה

20150714_143239

יגאל קלאוס נולד ב-17 למאי 1939 בתל אביב, אך עד גיל 9 גר עם משפחתו בפתח תקווה. בהיותו בן 6, ראה את אחיו הגדול מנגן עם חבריו על חלילית ורצה גם, אך אחיו וחבריו הניאו אותו מכך. בהיותו בכיתה ב', הכיתה נסעה לטיול בגליל וכיוון שהוריו חששו שייסע עקב הסכנה, הוא הסכים להישאר בבית תמורת התנאי שיקנו לו חלילית. וכך קיבל את החלילית הראשונה בגיל 7 והחל ללמד עצמו לנגן. יגאל מעיד כי היה ביישן מאוד, והיה מנגן בבית לבד כשאין אף אחד, וכשכולם הלכו היה נכנס לנגן בשירותים (בגלל האקוסטיקה) ומתאמן בלי הרף. הוא אהב באותן שנים את שירי ארץ ישראל והזמר העברי הנושן.

 

בסוף השנה, המורה שאלה מי מעוניין להשתתף במסיבת סיום השנה, ותלמיד אחד, עולה חדש, אמר כי יש לו חלילית והוא רוצה להשתתף. למחרת התלמיד הביא את החלילית וזייף באופן מחריד, אך כיוון שהיה היחיד שניגן על חלילית (כביכול), הוא נתקבל. יום לפני מסיבת סוף השנה, יגאל קיבל אומץ, ניגש למורה וביקש להשתתף. המורה הסכימה ויגאל נתן הופעה שהפתיע את כולם, כי לא ידעו כלל וכלל שהוא מנגן על חלילית. כעבור כמה חודשים, נשלח קלאוס לבית ציוני אמריקה לתחרות שיזם שדרן הרדיו והטלויזיה הפופולארי אד סאליבן, כשהזוכה היה מתועד לנסוע לארה"ב להתארח בתכניתו של סאליבן. על אף שסאליבן התלהב מקלאוס, הוא זכה במקום השני והרעיון שיטוס לארה"ב נגוז בשלב זה.

20150714_142743

בהיותו בן 9 הוריו שלחו אותו ללמוד לנגן על כינור אצל מורה. כיוון שהתאמן והיה רעש מחריש אזניים, שכנו הבריון יהושע , איים עליו שיפסיק לנגן ולא ירעיש כי אחרת "זה הסוף שלו", ומאותו רגע לא נגע יגאל בכינור, ונשאר עם החלילית.

20150714_141614

עוד בילדותו החל להופיע ולנגן על חלילית, ונחשב ילד פלא על חלילית. בהיותו בן 12 וחצי, אביו קנה לו קלרינט והוא החל ללמוד אצל יונה אטלינגר (מהפילהרמונית) וגילה כישורים מיוחדים יחסית לגילו. הוא למד אצל אטלינגר עד שנת 1946 ובמקביל החל להופיע עם הקלרינט בהצגות ומופעי ריקודי עם למיניהם. בנעוריו ניגן עם דני ליטאי ( שהיה נגן כינור מבטיח) שרקד ריקודי עם בלהקת "הפועל".

 

כמו כן, ב-1957 ניגן בנעוריו בהצגה "נשף הגנבים" ב"הבימה" תחת בימויו של היי קיילוס. ההצגה זכתה להצלחה רבה ויגאל אף סוקר בכתבה בעיתון על נגינתו זו. הוא השתתף בעוד הצגות כ"השקיעה" מאת באבל, באותו זמן למד גם בקונסרבטוריון בת"א. כמו כן, היה נגן בתזמורת הגדנ"ע.

20150714_141042

עוד לפני גיוסו לצבא (ואחרי כן) , החל ללמד נגינה על חלילית וקלרינט בבית ספר למוסיקה.

 

בשנת 1959 התגייס לצבא. על אף שעבר בהצלחה את האודישנים לתזמורת צה"ל, כיוון שהיה לו פרופיל גבוה הוא נשלח לתותחנים. עקב פציעה ועל אף התנגדות מפקדיו מהתותחנים, בעזרת עזר וייצמן ז"ל סופח ללהקת גייסות השריון כנגן קלרינט. הוא השתתף בתכניות הלהקה "כאן השריונים" (1960) ו"טיפול זה טיפול" (1961). בלהקה לא רק ניגן, גם שיחק.

עם שחרורו מהצבא ב-1961, הצטרף להצגה "שורש כל רע" בתיאטרון החמאם בכיכובם של יהורם גאון, בומבה צור, חנן גולדבלט, יוסף כרמון ועוד.

ב-1963 הצטרף ללהקת "התרנגולים" בתכניתה השניה בבימויה של נעמי פולני, ואף תמונתו מעטרת את עטיפתו האחורית של תקליט הלהקה. קלאוס מציין כי התרנגולים היו הצלחה סנסציונית והופיעו 3 הופעות ביום במשך כל החודש.

20150714_141519

ב-1966 ניגן בלהקת "החמציצים" של נעמי פולני, שהייתה מעין המשך לא מוצלח ללהקת "התרנגולים" בהשתתפותם של ליאור ייני, דבורה דותן, עליזה רוזן, צבי גרטל, והתפרקה תוך פחות משנה ב-1967.

לאורך העשור הוסיף קלאוס לנגן בהצגות למיניהן כמו "החייל האמיץ שוויק", "קפיטן קרגיוז" בתיאטרון הקאמרי בכיכובה של נחמה הנדל (1964) , הצגות במועדון "אלהמברה" של גיורא גודיק ביפו בהצגה "המכשפה" ועוד.

20150714_141535

בשנת 1964 הוזמן ע"י אורי זהר להשתתף בסרטו האוונגרדי "חור בלבנה", בו כיכבו בין השאר שמוליק קראוס, ישראל גוריון, שייקה אופיר ועוד. קלאוס נזכר כי במהלך הצילומים הוא נפצע ( בסצינה עם הסוס – הפרש הלבן) ולאחר שהובהל לבית החולים, אורי זהר ביקר אותו, סחב אותו על גבו אל המונית, משם סחב אותו למטוס, ישב לצידו ומהמטוס סחב אותו למונית, וכשהגיע לביתו סחב אותו עד מיטתו ואמר להוריו של יגאל: "אני האחראי לבן שלכם ועכשיו הוא בבית – תטפלו בו", ויגאל זוכר סיטואציה זו לטובתו של אורי זהר.

20150714_142622

בשנות ה-70 הוסיף ללמד נגינה ולנגן בהפקות שונות, שהבולטת בהן היא המחזמר "פדאם פדאם" משירי אדית פיאף בתרגומו של אבי קורן.

ב-1982 ניגן בפסטיבל ערד הראשון וקרא לאקט שלו "נגן על הגג"

 

בין השנים 1981-1984 ניגן בפסטיבלי הזמר החסידיים בארץ ובסיבוב ההופעות של הפסטיבל בחו"ל, וב-1986 עבר לארה"ב בכדי להתגורר, לנגן מוסיקת נשמה יהודית ולהופיע במקומות שונים, ובמקביל התחזק וחזר בתשובה. ב-2011 חזר לישראל והחל לנגן בבתי כנסת שונים לצד הקדשת זמן רב ללימודי תורה.

20150714_141557

כיום יגאל מתגורר בנתניה ומוסיף לנגן מדי פעם באירועים ומופעים שונים, אליהם מוזמן מדי פעם.

 

תודתי הגדולה נתונה ליגאל קלאוס היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולגולל בפניי סיפור חייו וכן לחבר הנפש של יגאל ( וחברו לתזמורת הגדנ"ע ולהקת גייסות השריון) – אילן סגל, על ש"שידך" בינינו.

20150714_144714

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר , חוקר מוסיקלי.