אריק אינשטיין על 45- סיפורו של היוצר והזמר גידי שרון – כותב, מראיין ומתעד: דודי פטימר

רשומה רגילה

 

הוא התפרסם כזמר רוק-פופ בתחילת שנות ה-80 עם להיטים כמו "אהבה כפרית", "שמיניסטית בכיתה" ו"אריק אינשטיין על 45", אך חוסר הפרגון התקשורתי וחזרתו בתשובה גדעו את הקריירה המוזיקלית הנכספת שנולדה מחדש בשנות ה-90 עם האלבום הפיוטי-דתי "לחיות לנצח". סיפורו של המוזיקאי ושדרן הרדיו הדתי גידי שרון, הבטחה מפוספסת של רוק ישראלי.

גידי שרון

 

גדעון (גידי) שרון נולד בירושלים למשפחה דתית בשנת 1960. מגיל קטן נמשך למוזיקה וגדל על השירים העבריים של אריק אינשטיין, יהורם גאון, "התרנגולים" ועוד ששמע דרך הרדיו המשפחתי. בגיל 15 החל לנגן על גיטרה, להלחין ולשיר.

 

בהיותו בן 16 השתתף בתחרות "קריאת תסכיתים" ברדיו שנערכה במסגרת התכנית "לאם ולילד" ב"קול ישראל" וגילה יכולות רדיופוניות יוצאות מן הכלל. במקביל, החל להופיע עם הגיטרה במסיבות באיזור ירושלים והסביבה.

 

בשנת 1978 ניגש לאודישנים ללהקה צבאית אך לא התקבל. למרות זאת, עם שחרורו מהצבא בשנת 1981, החליט לא לוותר על החלום המוזיקלי, עבר להתגורר בתל אביב, החל להופיע במועדונים מקומיים באיזור המרכז והחל להקליט באולפני "טריטון" ו"קוליפון" המיתולוגיים.

באותה שנה (1981) הקים את להקת "האיילות" עימה הקליט שני שירים: "דרכים" ו"כנרת מול גולן" שהפיק מוזיקלית אבי אדריאן.

 גידישרון

בשנת 1982 הוציא שרון את סינגל סולו הבכורה שלו ללא הלהקה – "אהבה כפרית" שהושמע תדירות ברשת ג' ובאותה שנה הוציא את אלבום הבכורה – "פילוסופיה" שכלל להיטים כמו "בית חם", "שמיניסטית בכיתה" ו"אריק אינשטיין על 45" שכלל מחרוזת בביצועו ללהיטיו של אינשטיין.

 

"אני זוכר שכש'אריק אינשטיין על 45' יצא לרדיו, השדרן אלי ישראלי אירח את אריק אינשטיין ואותי ברדיו והשמיע שירים שלו ושלי וניסה למצוא מי שר מי. השוו בינינו כי היה לנו קול כמעט זהה. השיר הוקלט בהשפעת תקליטי 'על 45' הלועזיים שכללו מחרוזות להיטים בינלאומיים באותה תקופה", מספר שרון.

 

עם ההצלחה החל להופיע בתכניות טלויזיה שונות בהן "זהו זה" וכדבריו הוריד באותה תקופה את הכיפה הסרוגה כי זה לא השתלב עם התעשייה, כטענתו.

בשנת 1984 החליט לקחת פסק זמן ממוזיקה. "התאכזבתי מאד כי העיתונים דחו אותי ולא כתבו עליי, ואם כתבו אז ביקורות מוזיקה קטלניות. הרדיו אהב אותי אבל העיתונות לא כל כך פרגנה לי אז התייאשתי והחלטתי לרדת קצת מעסקי המוזיקה", מספר.

 

באמצע שנות ה-80 התחזק שוב בדת, פנה ללימודי מוזיקולוגיה באוניברסיטה ובשנת 1993 הוציא אלבום ראשון שלו כדתי-חרדי – "לחיות לנצח" שכלל בין השאר דואט עם המוזיקאי אילן דמרי מלהקת "המדרגות". את האלבום בתקופה ה"חילונית" שלו הוא מעדיף לא לזכור. "בקהילה הדתית, אלבום שנעשה בחיים החילוניים שלך הוא כמו 'כתם' שאתה מעדיף שלא יידעו עליו. רק מי שמבפנים יכול להבין", מסביר.

לאורך השנים שימש שרון בעיקר כשדרן רדיו דתי וביסס מעמדו כמומחה בפיוטים יהודיים. הוא שידר בשנות ה-90 בערוץ 7 הדתי, בהמשך עבד ברדיו "קול חי" ובשנים האחרונות עמל ברדיו "מורשת" בתחנת "קול ישראל".

 

בימים אלו פתח חברת הפקות לקריינות וג'ינגלים משל עצמו ("גידי שרון הפקות"). ב-25 השנים האחרונות לא הקליט שירים חדשים, אך מוסיף לכתוב ולהלחין עד עצם היום הזה.

 גידי שרון היום

 

תודה מיוחדת לגידי שרון שהתראיין ותרם מידע לצורך תיעוד סיפורו במסגרת פרויקט "דודיפדיה" – פרויקט תיעוד המוזיקה הישראלית.

 

תודה לסטיב ראש על התמונה ה"חילונית" של גידי שרון מעטיפתו האחורית של תקליטו – "פילוסופיה" (1982).

 

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית.

 

מודעות פרסומת

אחד מול אחד והפעם: יואל ריפל בשיחה אישית – כותב ומראיין: דודי פטימר

רשומה רגילה

יואל-ריפל-גדול

 

הוא אחד היוצרים והכותבים המוכשרים, מבריקים ומצחיקים בהם בורכה מדינתנו, ומלווה נאמנות את המוסיקה והבידור הישראלי זה יותר מארבעה עשורים, כשהוא למעשה ( והוא יעיד) שני אנשים שונים: מחד גיסא, הוא עורך דין בכיר ורציני זה שנים רבות ומאידך גיסא הוא בדרן, סטנדאפיסט, קומיקאי, סאטיריקן ותסריטאי מהמצחיקים בדורו. אה, שכחתי להוסיף שהוא גם סופר שלאחרונה הוציא ספר חדש – "צ'ה פאצ'י" ( בין ספריו: "אנחנו הרומנים", "אנחנו הישראלים") , מאמן כדורסל עסוק וסבא במשרה מלאה.

 

ריפל כתב מערכונים ופזמונים לדודו טופז ז"ל, חנה לסלאו, מיקי קם, ציפי שביט, טוביה צפיר, דובי גל, ספי ריבלין, דודו דותן ז"ל, יגאל בשן, יהורם גאון, להקות צבאיות, שוקולד מנטה מסטיק, דורי בן זאב ועוד. כמו כן זכה לפרסום רב בשל השתתפותו בתכנית הרדיו המוצלחת "לצון נופל על לצון" (עליה זכה בפרס רשות השידור) וכן נטל חלק כיוצר וכמשתתף ב"זהו זה", "זה הסוד שלי" ועוד. בין הפזמונים הנודעים שכתב: "לילה בלי כוכב" (שימי תבורי), "אבא תגיד לי למה" (יגאל בשן), "אביב בלב" (יהורם גאון), "שיר המסטול" (חופני כהן, הנשמות הטהורות), "ראש העין" (אורי שבח), "המשיח" (שוקולד מנטה מסטיק), "חורף" (דני גולן), "אבא למה" (דני גרנות) , "הו קליאופטרה" (מירי אלוני) , "מונה ליזה" (עירית בולקא) ועוד רבים וטובים.

 

נפגשנו במשרדו לשיחה קצרה על ילדותו ברומניה, על תחילת דרכו כיוצר וסאטיריקן, פריצתו הגדולה דרך תחנות שונות בתרבות הישראלית ודעתו על מצב הבידור והמוסיקה הישראלית כיום.

.
דודו ויואל

 

 

 

יואל, תאר קצת את הבית בו גדלת.

 

"הדוד שלי, מאנו ריפל, היה שחקן ידוע בתיאטרון היידי בבוקרשט והיה גם הדרמטוג של התיאטרון, הדודה שלי, סדי גליק, אשתו, הייתה הגברת הראשונה של התיאטרון היידי בבוקרשט. סבא שלי נהג לכתוב פבולות בשפה גרמנית וחלק מהפבולות גם נלמדו בבתי הספר בוינה בין שתי מלחמות העולם. בבית בו גדלתי שמעו מוסיקה מכל הסוגים, ומאחר וגדלתי בשכונה תימנית, מחנה יהודה פתח תקווה, אז הייתה לי משיכה לזמר התימני והשירים הראשונים שלו היו לזמרים, מה שנקרא אז, מזרחיים."

 

זוכר את הפעם הראשונה בה גילית שיש לך כשרון כתיבה?

 

"אני חושב שזה היה בצבא באיזשהוא שלב שהתחלתי לכתוב למסיבות סיום. הייתי שריונר, טנקיסט וכל פעם שנגמר קורס התחלתי לכתוב, ואז באיזשהוא שלב שמעו שיש אחד שכותב אז קורסים אחרים לקחו אותי לכתוב גם להם, אבל הפריצה הגדולה הייתה בסמוך לפני מלחמת יום הכיפור. באותה תקופה כתבתי קבוע כבר לעיתון הסטודנטים "יתוש" ( באותה תקופה למדתי משפטים באוניברסיטת תל אביב) ופרסמתי שם קטע בשם "הטנגו האחרון בפריז" אך כיוון שהוא היה מפולפל מדי פרסמתי אותו תחת השם ר.יואל ולא יואל ריפל. באיזשהוא שלב, דודו טופז הגיע ל"בר מינן", מועדון הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב, והופיע עם הקטע הזה. יום אחד כשראיתי אותו, ניגשתי אליו ואמרתי לו : "אתה יודע זה אני כתבתי את הקטע הזה", הוא שמח ואמר: "אתה לא יודע כמה אני חיפשתי אותך, לא ידעתי מי ה-ר. יואל הזה אז בוא נתחיל לכתוב" ושם הכל התחיל. עם דודו טופז עבדתי כל חייו".

 

זוכר את השיר הראשון שחיברת?

 

"כן, אני זוכר, זה היה לחגיגות יום העצמאות בפתח תקווה ללהקת זמר. אני לא זוכר שם השיר, רק שהייתי רק 7 שנים בארץ וזה היה עם מילים פיוטיות ואנשים היו בהלם שאחרי זמן קצר בארץ בחור כותב בשפה כזו גבוהה".

 

מה השיר שנתן לך את הפריצה הגדולה?

 

" מבין כל הלהיטים, הלהיט הכי גדול שנתן לי את הפריצה הגדולה היה "לילה בלי כוכב" של שימי תבורי. הסיפור הוא כזה: נפצעתי במלחמת יום הכיפורים, והייתי בשיקום בבית חולים ואז כתבתי את "לילה בלי כוכב" והתיידדתי עם עוזי חיטמן בלהקת פיקוד מרכז, כי כתבתי ללהקה מספר שירים, שנה אחרי שעוזי עזב. עוזי הגיע ללהקה ואמר לבמאי דני ליטאי ולבני נגרי, המנהל המוסיקלי, שיש לו שיר שמתאים ללהקה וישבנו כולנו והוא מתחיל לשיר "מי ידע שכך יהיה". בני נגרי לא התלהב מהשיר וכעבור חודשיים השיר ניתן לבעז שרעבי והפך ללהיט ענק. תמיד פרגנתי לעוזי על השיר הזה ונוצר בינינו קליק. בשלב מסוים הופענו יחד עוזי ואני : אני עם מערכונים והוא עם שירים ואחד השירים היה "לילה בלי כוכב".

איך נולד "לצון נופל על לצון"?

 

"הגו את זה דודו דותן ודלית אורמיין, ושניהם גם היו העורכים. אלו היו 3 שנים ברדיו עם רייטינג של תכנית טלויזיה ממוצעת. בכל אוטו יכולת לשמוע את התכנית. "

 

 

איך היותך עורך דין מקצועי ורציני מתמזג עם היותך סאטיריקן וסטנדאפיסט ?

 

" אני לחלוטין ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד: אני מגיע לבית משפט אין רציני ממני, מכין, כותב, אנשים לא מבינים איך אני מצליח ליצור 2 אנשים שונים: בזמנו כשהופעתי בטלויזיה, השופטים ניסו לרמוז לי משהו מצחיק כדי שאני אענה להם אבל שיחקתי אותה שאני לא מבין על מה הם מדברים, שני אנשים שונים לחלוטין. לכן, לא יכולתי בזמנו להיות ממש ממש בפרונט, תמיד דאגתי להיות בפרונט מינוס".

 

מה יותר משך אותך? משפטים או בידור?

 

"קשה להשוות את מי אתה אוהב יותר, את הבן או הבת. שניהם באותה מידה".

 

 

מה הזמן האידיאלי בשבילך ליצור?

 

"אני איש של בוקר, שש,שבע בבוקר. עכשיו אני כותב מחזמר חדש עם אלדד שרים".

 

 

מה דעתך על ההומור והמוסיקה כיום?

 

"לגבי ההומור, יש דברים מצחיקים יותר מאשר בתקופה שלי, הומור מאד מצחיק, מאד נקודתי, פחות מתוחכם. יש דברים שטותיים שאני אוהבו מתחבר ויש דברים שטותיים שאני פחות מתחבר. מבחינת המוסיקה, יש דברים שאני מתחבר אליהם ויש דברים שלא, אולם מבחינת הצד ההפקתי זה השיא, יש דברים שרק חלמנו עליהם."

 

אתה עוד כותב שירים?

 

"כן, אבל בעיקר לבמה ופחות להקלטות. היום היוצרים כותבים בעצמם. אני אגיד לך מה, יש בעיה עם טקסטים, אם כי פה ושם יש הברקות אדירות, וגם נוהגים לרדת על הזמר המזרחי שהטקסטים נמוכים, אבל אני שומע לעיתים שירים מזרחיים שהם כן ברמה גבוהה ואם כבר בזמר מזרחי עסקינן, אני מסיר את הכובע בפני יוסי גיספן שכתב כמה שירים שהם שיא היצירה בזמר המזרחי לדעתי: אחד שכתב ליהודה פוליקר ואחד שכתב לבן שלו ( "כמעט רומנטי") ".

 

תודתי הגדולה נתונה ליואל ריפל היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולתרום חלקו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה והתרבות הישראלית !

10399567_694923337317656_5968274462896976154_n

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!