נולד לתופים: סיפורו של המתופף ניסים שושן ז"ל – כותב ומתעד: דודי פטימר

 

ניסים שושן – מתופף שבלט בעיקר בסצנת המוזיקה הים תיכונית בשנות ה-60, ה-70 וה-80 וליווה את מיטב אמני הז'אנר, בהם זהר ארגוב, ג'קי מקייטן, צלילי הכרם, אהובה עוזרי וחיים משה

ניסים שושן נולד בשנת 1941 בטבריה.

הוא גדל בתל אביב ומגיל מאד קטן נמשך למוזיקה והאזין למצעדי הפזמונים ששלטו ברדיו בשלל הסגנונות המוזיקליים וכילד נהג לנגן על מפוחית פה ולשיר.

בשנת 1957, בהיותו בן 16, החליט ללמוד לנגן על תופים,ולאחר שלקח שיעורים ספורים אצל מורה פרטי בשכונה (קרית שלום) בתל אביב,החליט להתמקד ולהפוך את התחביב למקצוע ,התאמן ולמד לתופף באופן אוטודידקטי.

בתחילת שנות השישים ניגן במועדון ״אריאנה״ ביפו עם זמרים יוונים שהתארחו לתקופות קצרות בארץ.

בשנת 1965 עבר להתגורר בשכונת כרם התימנים בתל אביב, ובכדי להתערות בתעשיית המוזיקה של אותן שנים, בילה ב"קפה נגה" בתל אביב ששימש כבורסת הנגנים של אותן שנים.

ב"קפה נגה" "קבלני העבודה" (בהם הזמר והמוזיקאי זבדיה לוי והמתופף אברהם "הבוכרי" אליעזרוב) שמו עינם על שושן והתחילו לסדר לו "חלטורות" והופעות כמתופף באירועים שונים, כשבלילות היה מנגן ובימים עובד בעבודה "רגילה" לכלכלת משפחתו.

בתחילת שנות השבעים התלווה לסיבוב הופעות עם הזמר ג'ו עמר,ובהמשך ליווה את הזמר היווני ונגן הבוזוקי ״סטטוס״ לסיבוב הופעות ברחבי הארץ.

במחצית שנות ה-70 הכיר את דקלון ומשה בן מוש שהחלו להופיע כצמד טרי תחת השם "צלילי הכרם" ושימש כמתופף ההרכב במשך 15 שנה. שושן ניגן בהקלטות הצמד (תמונתו אף נמצאת בצדו האחורי של אלבומו הראשון של הצמד משנת 1975 – "בזכרי ימים ימימה") שנחשב לאחד הצמדים הפופולאריים בשנות ה-70 וה-80.

לאורך שנות ה-70 וה-80 ניגן שושן עם מיטב האמנים בהם אהובה עוזרי (ניגן גם בתקליטה הראשון של עוזרי – "היכן החייל שלי״ 1975), ג'קי מקייטן (ניגן בתקליטו "הקסם השחור", 1982), זהר ארגוב, מרגלית צנעני, עפרה חזה, יפה ירקוני, דקלון (לבד) ובשנות ה-90 ניגן עם הזמר אורי שבח.

היה מהראשוני המתופפים שהתחילו לתופף בבנוגוס בארץ, ב1980,חבר של המשפחה רכש לו בונגוס (בגרמניה),שהיה מורכב משני תופים צמודים קטנים.הוא אהב לתופף בו וניגן בו בחפלות,ובמפגשים עם חברים.

לצד עבודתו כמלווה נגנים בהופעות ובהקלטות, הוזמן שושן לא מעט פעמים ללוות אמנים בתכניות אירוח פופולאריות בטלוויזיה כשל דן שילון ומני פאר. והתארח בסרט הישראלי "כסאח" (1984) בו ליווה אמנים רבים שהופיעו בו (ג'קי מקייטן,חיים משה,משה גיאת ).

בשנת 2004, עם דעיכת ההופעות וחילופי הדורות, הפסיק שושן להופיע באופן רציף אך ניגן לעיתים רחוקות בהופעות שונות ומזדמנות. והמשיך לנגן במפוחית.

ביולי 2019 כשהוא בן 78,הלך לעולמו.

תודה מיוחדת לאלמנתו של ניסים, רחל שושן ולבתו סימה שושן על העזרה בליקוט המידע ותיעוד סיפורו של ניסים זכרו לברכה.

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית!

"מומי" – סיפורו של המוזיקאי והזמר מומי אלפין – כותב, מראיין ומתעד: דודי פטימר

מומי אלפין הוא מוזיקאי וזמר המלווה את המוזיקה הישראלית החל מראשית שנות ה-70 ועד היום, סולן ומנהיג להקות הרוק "היורשים" ו"חצות" וחלק בלתי נפרד מסצנת הזמר הים תיכוני בשנות ה-80 וה-90

שלמה (מומי) אלפסי נולד במרוקו בשנת 1953. בגיל 7 עלה עם משפחתו לישראל וגדל באשדוד. בהיותו בן 16 וחצי השתתף בתחרות כישרונות צעירים מקומית וזכה במקום הראשון עם שיר מקורי שכתב והלחין: "רוצים שלום".

בשנת 1970 הקים את להקת "היורשים" שכללה את מומי אלפסי (שירה וגיטרה מובילה), יוסי שריקי (גיטרת בס), ויעקב פרץ (תופים). בשנת 1972 התפרקה הלהקה.

באותה שנה התגייס לצבא ובמסגרת שירותו בחיל החימוש, שר בהרכב "צוות הווי חימוש" יחד עם חיים בר (להקת "השחקים").  בתקופה זו שינה שם משפחתו לשם הבמה "מומי אלפין".

בשנת 1974 יצא כזמר סולן לסיבוב הופעות משותף עם הזמר הבלגי לואיג'י במועדונים ישראליים בבריסל שבבלגיה.  בשנת 1975 יצא לסיבוב הופעות משותף עם הזמר בעז שרעבי. בשנת 1976 הופיע בקנדה (שם הופיע בטלוויזיה הקנדית) ובהמשך גם בלוס אנג'לס.

בשנת 1977, עם שובו לישראל, הקים את להקת החתונות – "להקת חצות" שכללה מלבד אלפין (שירה וגיטרה מובילה), הזמרות אתי צבר ואביבה אבידן, יוסי רוזנצווייג (גיטרת בס), חיים שמואלי (קלידים) ורוני בוני (תופים). הלהקה פעלה כ-20 שנה ובמקביל פיתח אלפין את קריירת הסולו שלו במסגרתה הופיע בסוף שנות ה-70 כזמר הבית של מועדון "אריאנה", לצד זהר ארגוב.

בשנת 1986 הוציא אלפין תקליט בכורה – "חפלה בלילות אתונה" שנטה לכיוון יווני-ים תיכוני וכלל בין השאר את הלהיטים: "המזל איתנו", "שלוש נשים" ו"אלו הם חיי". בשנות ה-90 שימש כתקליטן במועדונים וכזמר ומוסיף להופיע עד היום.

תודה מיוחדת למומי אלפין על שגולל בפניי סיפור חייו.

תודה מיוחדת לסמי וילה על העזרה ביצירת הקשר.

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית

מוצי סאן – סיפורו של הגיטריסט, הבוזוקאי והזמר מוצי עופר (אפר)- כותב ומתעד: דודי פטימר

מוצי עופר (אפר) היה גיטריסט, בוזוקאי וזמר ישראלי שפעל במוזיקת הרוק והמוזיקה היוונית בישראל של שנות ה-70 וה-80 ובתזמורתו התגלו לראשונה שימי תבורי וזהר ארגוב

משה עופר (אפר) נולד בשנת 1939 בעיר סופיה בבולגריה. בגיל 8 עלה עם משפחתו לישראל. המשפחה השתכנה ביפו. בילדותו החל לנגן על מפוחית פה במקהלת בית הספר ועם חבריו. בנעוריו התאהב בצלילי הגיטרה ובהיותו בן 16 אביו הביא לו גיטרה.

מאוחר יותר, כשהיוצר והזמר היווני אריס סאן הגיע לישראל והופיע במועדון "אריאנה", נהג מוצי, שלא היה לו כסף להיכנס למועדון היוקרתי, להאזין מבחוץ דרך החלון לצליליו של סאן ולימד את עצמו לנגן על גיטרה בהשראת גיבורו היווני. בהמשך עבר לנגן גם על בוזוקי.

באמצע שנות ה-60 החל לנגן, לשיר ולהופיע במועדון "ג'ו" בבת ים כשהוא מאמץ את שם הבמה "מוצי". בערבים נהג מוצי להופיע במועדונים שונים באזור המרכז ובימים נהג להוביל אבטיחים במשאיתו. בסוף העשור הקים תזמורת חתונות שנשאה את השם "תזמורתו של מוצי" שכללה את מרסל ליטצ'י (לימים הקלידן של זהר ארגוב), והמתופף יורגוס סלמאראס (גדעון כהן). מי שניהלה את התזמורת הייתה אשתו של מוצי, לבנה. במסגרת התזמורת ניגן הן מוזיקה יוונית והן מוזיקה קלה (רוקנרול) לריקודים.

"עבדנו הרבה במועדוני רמלה ובאולמי 'דולפין', ולפעמים על המודעות היה כתוב 'מוצי סאן' בשל הדמיון בין אריס למוצי. פעם אחת הופענו במועדון שבו על המודעה היה כתוב 'מוצי סאן' ואריס סאן עצמו הופיע במועדון סמוך. בגלל שהקהל כבר הכיר את אריס סאן, הוא הגיע להופעה של מוצי כדי לראות במי מדובר ונוצר שאצל אריס היה ריק ואצלנו מלא", משחזר יורגוס.

בתזמורת שר מוצי ביוונית והיה בה גם זמר ששר בעברית ובשלל שפות: הזמר הראשון ששר בתזמורת היה חופני כהן. בהמשך, בתחילת שנות ה-70, במהלך הופעה של התזמורת באשדוד בחתונה תימנית, עלה לבמה לשיר זמר צעיר בשם שמשון טווילי, לימים שימי תבורי. "באותה חתונה מוצי היה מאד נחמד ואהב איך ששרתי והציע לי להצטרף לתזמורת שלו", משחזר הזמר שימי תבורי, "הוא לימד אותי לאורך השנים ששרתי איתו איך להחזיק הופעה, איך לעמוד על הבמה ולתת שואו והוא נתן לי את הצ'אנס הראשון".

בשנת 1974 הקליט מוצי תקליטון ראשון (ויחיד) בחברת התקליטים "קול דורית". "אבא ידע שכדי לקדם את ההופעות ולהיות כמו שר הזמרים הישראלים ששרו ביוונית אז, הוא חייב להקליט תקליט, למרות שזה עלה הון תועפות, אבל זה היה חלום עבורו והוא הקליט ארבעה שירים", מספר בנו של מוצי, חיים עופר. "מי שבחר לאבא את השירים לתקליט היה הקלידן והזמר היווני שהופיע בארץ ספירו קצרזוס.

כשתבורי החל להתפרסם כזמר סולן עם להיטו הראשון "הלנה", מי שתפס את מקומו כזמר התזמורת היה הזמר פופי (שלימים הקליט את הלהיט "אפנדי איברהים"). בהמשך, בשנת 1976, בהמלצתו של שימי תבורי, מי שהצטרף במקומו של פופי כסולן התזמורת היה זוהר עורקבי, לימים זהר ארגוב, עוד בטרם הקליט את שירו הראשון ("ילדה חיכיתי שנים").

ארגוב הופיע עם התזמורת למשך כשנה עד שנאסר לשנה ואז החליף אותו פופי שחזר שוב לשיר עם התזמורת. לאורך שנות ה-70 וה-80 הוסיף מוצי להופיע עם התזמורת עד שעידן התזמורות דעך והוא פנה להופיע לבדו בפיאנו ברים כמו במועדון "זורבה" ביפו.

בתחילת שנות ה-2000 הופיע מוצי בתכניתו של ירון אילן – "ריח מנטה" (ערוץ 33 דאז) ובשנת 2003, בהיותו בן 64, הלך לעולמו לאחר מאבק במחלה קשה.

תודות:

תודה מיוחדת לחיים עופר ומשפחת עופר על העזרה בליקוט קטעי הארכיון על מוצי.

תודה מיוחדת למשה צ'יטיאת על שבזכות התקליטון הנדיר של מוצי שברשותו (משנת 1974) הגעתי לתחקיר ובזכותו הומרו החומרים הנדירים לפורמט דיגיטלי.

תודה מיוחדת לאברהם פנגס היקר על שסייע באיתור יורגוס נגנו של מוצי ובאיתור המשפחה.

תודה מיוחדת ליורגוס ולשימי תבורי על העזרה בתיעוד.

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית!

"קלידי הפרדי" – סיפורו של הקלידן פרדי בקלו – כותב ומתחקר: דודי פטימר

פרדי בקלו נולד ב-28 ליולי 1951 ברחוב זמנהוף בתל אביב. הוא גדל בבית מוסיקלי, כשאביו, משה בקלו, היה אקורדיוניסט תל אביבי מקומי, ולמעשה היה מהראשונים שהחדירו בפרדי אהבת המוסיקה.

 

בהיותו בן 8 אביו לקח אותו למורה לאקורדיון יול זארי (מורה נודעת בחולון) והוא למד עד גיל 12. בגיל 12 שינה סגנון והחל ללמוד לנגן על חצוצרה, ובגיל 14 למד במגמה למוסיקה בבית הספר "למה ילין" אצל רפי גלזר (חצוצרן בולט בתזמורת הפילהרמונית הישראלית).

בנעוריו נהג להופיע כחצוצרן בתזמורת של אביו בחתונות למיניהן, כשהוא מושפע ממוסיקת רוקנרול, מוסיקה ערבית ומוסיקה אירופאית. בשנת 1968 הצטרף ללהקת "הגנרלים" (להקת קצב ישראלית) שכללה את הגיטריסט דני יצחקי (שהפך לימים אמרגנו של טריפונס) , המתופף מאיר פניגשטיין (לימים "פוגי" מכוורת), רפי שוורץ (בסיסט שהיה לימים ב"עוזי והסגנונות") ופרדי (על אקורדיון, גיטרה וחצוצרה). במקביל, ליווה באותה שנה בצפת את הזמר ג'ימי לויד.

בשנת 1970 התגייס לצוות הווי הנדסה קרבית כאקורדיוניסט (בתקופה בה הצוות נקרא "להקת הפלסים") והשתתף בתנית "מהנדסים את העולם". בשנת 1971 הועבר ללהקת פיקוד צפון ושירת בה עד שנת 1973, כשהוא משתתף בתכניתה "רוח צפון".

מיד עם שחרורו, פרצה מלחמת יום הכיפורים ופרדי גוייס לצוות הווי ובידור כשהוא מלווה בין השאר את הזמר היווני ספירו, רובי חן, מוטי פליישר ועוד.

 

עם תום המלחמה ולאורך שנות ה-70 וה-80, החל לנגן בהרכבים מגוונים כלהקת "דייב והאורנים", להקת "הכוכבים הכחולים", להקת "האריות" וכן ליווה זמרים כחופני כהן, זהר ארגוב (פרדי ניגן בהופעתו האחרונה בחיים של ארגוב), שימי תבורי, ניקולס, צלילי העוד, ג'קי אלקיים, חיים משה, ריקי גל,תיקי דיין, ג'וזי כץ, בעז שרעבי, מרגלית צנעני, ג'קי מקייטן, סמיר שוקרי, איזידור, עופר לוי, רובי שרעבי, דידי דורסי, ג'ו עמר, צלילי הכרם, הנרי קדוש, חיים צדוק, רנה רנאטו (Save Your Love), רוי יאנג ועוד. הוא ניגן אף בתקליטיהם של סטלוס ורובי חן (בתקליטים השתתף גם בעיבודים מוסיקליים).

בשנת 1995, במסגרת הופעה עם שימי תבורי בארצות הברית, הכיר שם מישהי, התחתן והשתקע באמריקה למשך 18 שנה, כשהוא משמש כמורה למוסיקה שם. במקביל, ליווה את הישראלים שהופיעו בארה"ב.

 

בשנת 2013 חזר לישראל, ומאז מוסיף לנגן, להופיע ולהשתתף במספר פרויקטים מוסיקליים.

אני רוצה להודות מכל הלב לפרדי היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולתרום חלקו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שר מכל הלב – סיפורו של הזמר מיכאל סינואני – כותב ומתחקר: דודי פטימר

 

מיכאל סינואני נולד בשכונת התקווה בשנת 1949. בגיל קטן מאד למד אצל המורי ובשנת 1957, עת היה בן 8, שר במקהלת "תפארת ישראל" שנהגה להופיע בחתונות. לאחר שנה הפך להיות סולן המקהלה. הוא שר עם המקהלה עד 1962 ולאחר מכן את נעוריו בילה בעיקר בלעבוד בבית דפוס משפחתי, אך לא הופיע ושר באופן פומבי.

 

בשנת 1967 התגייס לצבא ושנה לפני שחרורו, ניגש לאודישנים ללהקת הנח"ל והתקבל (באודישן שר שירי ג'ו עמר), אך כיוון שלא נותר לו זמן לשירות, הרעיון להצטרף ללהקה נגוז והוא השתחרר בשנת 1970.

 

עם שחרורו הצטרף ללהקת המחול "ענבל" של שרה לוי תנאי כזמר ורקדן. באותה תקופה החל ללמוד פיתוח קול אצל סוזנה מתזמורתו של זוזו מוסא. הוא הופיע עם ענבל בין 1970-1971, אך פוטר כיוון ש"הייתי ילד ברדקיסט" (כדבריו).

 

בשנת 1971 הוזמן על ידי יוסף בן ישראל לרשות השידור להקליט מספר שירים כסולן ב"קול ישראל" (בבית המורה) והקליט ביניהם את השיר הנודע "שתו העדרים".

באותה תקופה נהג להופיע במסיבות בתים, ולאחת המסיבות נזדמנה ילדה בשם עפרה חזה ששרה "שחרחורת" ומשכה תשומת ליבו. באותו זמן ניגש אל מיכאל בצלאל אלוני והזמין אותו להצטרף כסולן ושחקן ללהקה חדשה שתיקרא "סדנת תיאטרון שכונת התקווה". הלהקה קמה בשנת 1971 וסינואני השתתף בתכניותיה "פרחים מפלסטיק" (1971), "חשוד תמיד חשוד" (1972), "סמבוסק מתי הבחירות" (1973), "אהבה ראשונה" (1974), "וחוץ מזה הכל בסדר" (1975), כשכבר בשנת 1972 הצטרף עפרה חזה ללהקה וסינואני, שהכיר את אביה, היה הממונה על "לדאוג לה" ולשמור עליה.

הוא השתתף כסולן (לצד חזה) בתקליטי הסדנה שזכו להצלחה רבה: "אהבה ראשונה", "חוץ מזה הכל בסדר", "סבבה בשכונה" ו"עתיק נושן". במסגרת הסדנה בלט כסולן בשירים כ"מי לי ייתן", "אגדלך", "שיר המעלות", "הפרח שנבל" (שסינואני הקליט לראשונה בזמן היותו בסדנת תיאטרון שכונת התקווה וכמה שנים לאחר מכן השיר הפך להיט של זהר ארגוב בתקליטו "היו זמנים" מ-1981) ועוד. ההצגות והתקליטים זכו להצלחה מסחררת והפכו את הסדנה לאחת הלהקות הבולטות באותן שנים.

בשנת 1974 הוזמן להשתתף בפסטיבל הזמר המזרחי – "דרור – למנצח שיר מזמור" עם השיר "קלת רגליים" עימו הגיע למקום הרביעי בתחרות. עפרה חזה, חברתו לסדנת התיאטרון, קטפה את המקום השלישי עם השיר "שבת המלכה".

 

לאורך שנות ה-70 הופיע כזמר סולן במספר תכניות טלויזיה פופולאריות של דן אלמגור, אליהו הכהן וירון לונדון. כמו כן, נשלח מטעם הסוכנות להופיע בחו"ל בעיקר בצרפת כנציג ישראל.

 

בשנת 1976 עזב את הסדנה ויצא לסיבוב הופעות בן חודשיים עם אהובה עוזרי. באותה שנה (1976) הופיע בפסטיבל הזמר והפזמון בסגנון עדות תימן עם השיר "מה טוב ומה נעים".

בשנת 1977 הקים להקת חתונות בשם "להקת המעלות" שפעלה במספר גלגולים עד 2006 כשסינואני הוא הבסיס. בין הנגנים שהופיעו עימו בלהקה היה הגיטריסט ישי בן צור (שלימים היה אמרגנו הראשון של אייל גולן) , עזרי עדני (מתופף), אבי בבאי (מתופף) ולפעמים אורי סעדה (סקסופוניסט). זמר נוסף שהופיע עם סינואני בלהקה היה משה ערוסי. הלהקה תועדה באלבומו משנת 1985 – "כיף בחפלה".

 

ב-1977 הציעו מאיר ראובני ואביהו מדינה לסינואני שיר חדש שיצר מדינה בשם "כבר עברו השנים" אך הוא דחה את ההצעה.  5 שנים לאחר מכן, בשנת  1982, השיר הפך לקלאסיקה של זהר ארגוב.

 

בתחילת שנות ה-80 הוציא את אלבום הבכורה שלו כסולן – "שר ומאושר". בשנת 1982 השתתף בפסטיבל הזמר והפזמון בסגנון עדות המזרח עם השיר "שלום לבוא שבת".

לאחר האלבום שהוציא בשנת 1985 עם להקת המעלות – "כיף בחפלה", הוציא סינואני עוד שני תקליטים משירי ארץ ישראל היפה עליהם גדל: "בשירי ארץ ישראל בטעם של פעם – חלק א' " (1986) ו"בשירי ארץ ישראל בטעם של פעם – חלק ב' " (1988).

 

בתחילת שנות ה-90, מלבד ההופעות באירועים, יצא בהצגה בת שנתיים עם יענקל'ה בן סירא שהציגה בבתי ספר ברחבי הארץ. בשנת 1991 הוציא אלבום משותף עם גדי לוי – "בשירה ובריקוד תימני לחתן וכלה" שכלל שירים תימניים שורשיים.

בשנת 2006 החליט לפרוש מתחום המוסיקה והפסיק להופיע, אולם מבליח להופיע מעת לעת באירועים משפחתיים פרטיים.

 

תודה מיוחדת למיכאל סינואני היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולגולל בפניי סיפורו המוסיקלי לצורך תיעודו בדפי ההיסטוריה במסגרת הפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית. תודה מיוחדת גם לאורי סעדה היקר על ש"שידך" בינינו.

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ובא לציון חסון – סיפורו של חנוך חסון – כותב ומתחקר: דודי פטימר

קרדיט:אברהם גודי גת

 

התחקיר הבא נועד לספר את סיפורו של אחד האנשים המשפיעים, החשובים והיקרים לתולדות הזמר העברי והמוסיקה הישראלית: חנוך חסון, מי ששימש במשך שנים רבות כאיש קול ישראל ורשות השידור ברדיו ובטלויזיה ולחם, יזם ודאג להפצתו של הזמר העברי העממי והשורשי ישראלי בריש גלי, ובאופן ישיר ועקיף אחראי לראשית הקריירה של מיטב אמני ישראל, כשלזכותו ניתן למנות בפסטיבל הזמר והפזמון העברי, "לרוקדים הידד", "להיט בראש", "עוד להיט", "עד פופ", "סיבה למסיבה" ועוד תכניות רבות שהפכו לנכס צאן ברזל בעולם התרבות והבידור הישראלי.

 

 

חנוך חסון נולד בשנת 1931 בירושלים לבית יהודי-מסורתי- בנקאי. בשנת 1934 עברה משפחתו להתגורר בחיפה, ומגיל קטן, כך מעיד חסון, הוא נמשך לשירים העבריים וזכר מילותיהם בעל פה. בנעוריו ניגן על פסנתר, ובעצת מדריכו בצופים בחיפה, אהרן ידלין (לימים שר החינוך), קנה אקורדיון והחל לנגן ולהנחיל ערבי שירה בחברותא. כאקורדיוניסט, הוזמן למיטב האירועים המקומיים בחיפה ואף ליווה אמנים בולטים באותה תקופה כשולמית לבנת.

 

בשנת 1950 התגייס לנח"ל ושימש תחילה כקצין קרבי. בשנת 1951 קצין הבידור של הנח"ל דאז, זאב חבצלת, הציע לחנוך לסייע לו בארגון כנס הנח"ל שנתקיים באצטדיון רמת גן. אירוע זה גרר אירועים ארגוניים נוספים בהם נטל חסון חלק ועקב כך נתמנה כקצין הווי ובידור של הנח"ל, ומתוקף התפקיד, שימש כמפקד להקת הנח"ל.

 

עוד בזמן שירותו הצבאי, למד מוסיקה בקונסרבטוריון ועם שחרורו משירות סדיר, פנה ללימודים במדרשה למוסיקה בין השנים 1953-1956 במקביל לשירות הקבע שלו. אחד המורים במדרשה היה המוסיקאי והמנצח המשפיע גארי ברתיני, שכדבריו של חסון, שינה לו את החיים.

 

באותה תקופה, שימש ברתיני כמנהל המחלקה למוסיקה עברית עממית ושימור הזמר העברי ב"קול ישראל" וככזה היה אחראי על התכנית "רון עמי", שהגישה שירים עבריים.

כיוון שברתיני היה עסוק, הוא ביקש מחנוך לסייע לו בהפקת התכנית, שכללה שירים עבריים בעיבודים מוסיקליים קלאסיים. לאחר שברתיני פרש והחליפו מאיר הרניק ( "חבורת שירו שיר"), חסון, שאווה לפתח ולקדם את עניין שימור הזמר העברי בקול ישראל, עבד עם הרניק על תכנית הרדיו הפופולארית – "מועדון זמר", שלאחר פטירתו של הרניק ( 1972) נוהלה ע"י חסון עצמו.

בתחילת שנות ה-60 יזם חסון את חידוש הזמר העברי ב"קול ישראל" : הוא הקים חמישה גופים ישראלים שכל אחד מהם ניגן שירים ישראלים מוכרים בביצועים חדשים עממיים בניחוח ישראלי שורשי. במסגרת יוזמתו, הקים בשנת 1961 את להקת "לרוקדים הידד" האינסטרומנטלית, שכללה חמישה נגנים וניגנה מקצבים ישראלים אותנטיים. המעבד שבחר חסון לקחת תחילה היה נעם שריף, אותו ראה בפסטיבל שירים ב"היכל התרבות" בשנת 1959 עת יצירתו של שריף, בראשית העשור השני לחייו, זכתה במקום הראשון ( "הקדמות למועד", שם היצירה). אחרי נעם שריף הצטרף המוסיקאי והמעבד שמעון כהן. הלהקה פעלה עד שנת 1965.

חסון, שדגל בחידוש השירים העבריים והחייאתם מחדש, יצר בעזרת "לרוקדים הידד" את הבסיס ללהקה שתלווה את הזמרים והזמרות העבריים שיבצעו את הזמר העברי לצורך שימורו והפצתו. הוא הכניס לקול ישראל, באמצע שנות ה-60, גם את המוסיקאים אמיתי נאמן וגיל אלדמע. בתחילת שנות ה-60 צירף גם את חוקר הזמר העברי, אליהו הכהן, שהנחה תכניות זמר עברי נושן.

 

בשנת 1962 הקימו חסון וגיל אלדמע את חבורת "רננים" שמטרתה הייתה לבצע ווקאלית את השירים העבריים. החבורה הורכבה מחברי מקהלת "רינת" (עליה ניצח גארי ברתיני) והופיעה מדי שבוע בתכנית "שוב יוצא הזמר" שהנחה שלמה ניצן. תכנית נוספת שיזם הייתה "דו רה מי ועוד".

בשנת 1959 נתבקש ע"י לאה פורת, מנהלת התכניות ב"קול ישראל", להפיק תחרות זמר עברי שתכלול שירים מקוריים, בהשראת פסטיבל "סאן רמו" האיטלקי. חסון הפיק את הפסטיבל יחד עם יצחק שמעוני, נקדימון רוגל ומאיר הרניק. הפסטיבל הראשון החל בשנת 1960 וחסון הפיקו עד שנת 1974 ( מלבד פסטיבל הזמר של שנת 1967, אותו נתן חסון לגיל אלדמע לנהל) , כשהפסטיבל כלל את מיטב אמני ישראל והוליד אינספור שירים שהפכו קלאסיקות ישראליות. בשנת 1970 הוחלט להעביר את פסטיבל הזמר גם לטלויזיה ( זוכה אותו פסטיבל היה שלמה ארצי עם השיר "אהבתיה") .

בשנת 1966 , לאחר שנבחר עובד מצטיין, נשלח ללימודי טלויזיה בצרפת למשך שנה.

 

כמנהל המוסיקה הישראלית בקול ישראל, חסון דאג להקליט ולתת במה למיטב האמנים בהם שלישית גשר הירקון, הלהקות הצבאיות, אסתר עופרים, הדודאים, חוה אלברשטיין, יהורם גאון, אריק אינשטיין, רוחמה רז, הפרברים וכו' – חסון למעשה היה ממקימי "בית המורה" שנועד להקליט אמנים ישראליים ואחראי למעשה להצלחתן הראשונית של הקריירות שלהם.

בשנת 1973 נתבקש חנוך לעבור לטלויזיה הישראלית ובשנת 1974 עבר לטלויזיה הישראלית והיה אחראי על ניהול תכניות הבידור והאמנות עד שנת 1996. בין יוזמותיו בטלויזיה – "בשעה טובה", "סיבה למסיבה", "חיים שכאלה", "עוד להיט", "להיט בראש", "עד פופ" ועוד.

בשנת 1996, עם צאתו לפנסיה, התמקד בעריכת והפקת קונצרטים קלאסיים, עד היום.

 

אני רוצה להודות מעמקי הלב לחנוך חסון היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולשפוך אור "על קצה המזלג" בקורות חייו המרתקים והמשפיעים על תולדות הזמר העברי. תודה מיוחדת גם לאמנה כהן היקרה על ש"שידכה" בינינו.

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית.

 

 

"זבדיה" – סיפורו של הזמר זבדיה לוי – כותב ומתחקר : דודי פטימר

כשניגשתי לחקור ולתעד על בורייה את סצינת המוסיקה הישראלית, "לא ידעתי לאן אני נכנס", הווה אומר, שלא שיערתי שבשנות ה-50,60,70 פעלה בישראל רשימה אינסופית של זמרים, נגנים, מוסיקאים ואנשי בוהמה ישראליים שחלקם מעין "נמחקו מדפי ההיסטוריה" וזקוקים לתיעוד ראשוני לפועלם.

 

לפני כחודש פנה אליי המתופף אבי פרין (אותו ראיינתי ותיעדתי לראשונה גם ב"דודיפדיה") , שסיפר לי על חברו זבדיה לוי הצפוי להגיע לארץ לביקור מולדת קצרצר והפציר בי לפגשו. יש לציין כי שמו של זבדיה היה מוכר לי רק "בשם" ולא מעבר, שכן לא הייתה לגביו שום פיסת מידע ולו הקטנה ביותר.

זבדיה הגיע לארץ, ומיד כשנחת, הרמתי אליו צלצול בכדי לתאם עימו פגישה. קבענו בכרם בתימנים בשכונת נעוריו של זבדיה בהלל הזקן בתל אביב, והוא, בן 83, הגיע מלא הילה ושמחת חיים, שמבלי לראותו מעולם, ישר זיהיתי אותו. ישבנו במשך כשעתיים לראיון מרתק במהלכו גולל בפניי סיפור חייו המרתק, ומעבר למידע חשוב ומהותי לחקר המוסיקה שלי ( בשיחה מסתבר שזבדיה נחשב לאחת הדמויות המשפיעות בסצינת הבידור והמוסיקה הישראלית בשנות ה-60) , יצאתי עם פניני חוכמה ממרום גילו של זבדיה, שנראה לא יותר מבן 60.

זבדיה לוי נולד ברחוב הלל הזקן 6 בתל אביב בשנת 1932. אביו, משה לוי, היה בעל בית הדפוס מל"ן, הדפוס הבולט והנודע בתל אביב של אותם זמנים, וכבר מגיל ילדות זבדיה החל לעבוד עם אחיו בדפוס.

 

זבדיה מעיד על עצמו שעוד כילד אהב לרקוד ונמשך ללעשות שמח. הוא התגייס לצבא בשנת 1950. בצבא שירת כתותחן בגדוד התותחנים והחל לרקוד ולשיר בחדר האוכל שירים פופולאריים באיטלקית, צרפתית וכו'. בצבא הכיר את האקורדיוניסט דוד חודורוב (מפתח תקווה) ולאחר שהשתחרר ב-1953, חבר לדוד חודורוב והשניים הופיעו בכל מיני מקומות (בעיקר קיבוצים ומסיבות) כשזבדיה הוא הסולן.

באחת ההופעות, בשנת 1957 , ראה את זבדיה, הסקסופוניסט מוטקה הג'ינג'י (סקסופוניסט) שהזמין אותו לשיר ב"תדמור" כזמר הבית, כשלאחת ההופעות, נזדמנה הלהקה הצרפתית הנודעת "הקומפניון דה לה שנסון".

 

ב-1960 הקים את להקת "העליזים", בה ניגנו בין השאר מיקי פלד (לימים האמרגן הנודע), אברם אליעזרוב (אברם הבוכרי שכונה גם "חופיס"), ניסים ימיני, יעקב אליעזרוב ועוד (הלהקה פעלה בהרכב כזה או אחר עד שנת 1971. ).

זבדיה מעיד כי בשנת 1960 קיבל לידיו מחברו המוסיקאי עוזי מלמד את השיר "בדד", אותו ביצע עם תזמורת העליזים כבר באותה שנה ( לימים השיר בוצע ע"י זאב דיקוורט ב"ברנשים של פיאמנטה" בשנת 1970 ומאוחר יותר בשנות ה-80 ע"י זהר ארגוב) . אגב זאב דיקוורט, בשלב מסויים באמצע שנות ה-60, זבדיה הופיע עם זאב דיקוורט כ"צמד הזאבים", יחד עם אלברט פיאמנטה ודוד קריבושי.

בראשית שנות ה-60 לוי קבע "משכנו" בקפה נגה המיתולוגי, בורסת הנגנים והמוסיקאים דאז, והיה מעין "אמרגן" של הנגנים וזה שסידר להם הופעות מזדמנות באירועים ומסיבות שונות. רבים מהמוסיקאים מעידים עליו כאחת הדמויות המשפיעות והחזקות בנגה.

 

בשנת 1966 הוציא לוי תקליטון ב"הד ארצי", שלטענתו לא הושמע ברדיו בשל מוצאו ה"תימני". התקליטון כלל ארבעה שירים: "עולם זה", "הרווק", "קאפרי הו קאפרי" ו"שושנת סלוניקי" – שירים מתורגמים מלבד "הרווק" ( מילים ולחן: אפרים דוקטור) ו"שושנת סלוניקי" (מילים ולחן: אולרי נוזיק) בעיבודו וניצוחו של דוד קריבושי.

בשנת 1971 עבר לניו יורק והחל להופיע במועדונים השונים כ"צברה" (של ליאו פולד), ב"קפה תל אביב" ועוד. בשנת 1972, לאחר שראה כי אין עתיד כל כך בעולם המוסיקה לישראלי בניו יורק, החליט לפרוש מתחום הבידור והזמר, קנה מונית והפך לנהג מונית מצליח ומבוסס בארה"ב.

בשנת 1995 יצא לפנסיה ומאז מתגורר עם משפחתו בניו יורק.

 

אני רוצה להודות מכל הלב לזבדיה לוי היקר על שהקדיש מזמנו לפגוש אותי ולגולל בפניי סיפור חייו וכמובן תודה מיוחדת לאבי פרין, "אמרגני בחו"ל", על שסייע לי ביצירת הקשר!

 

תודה מיוחדת לרועי "התקליטים ישראל" על שהמיר ושלח לי מאוספו הפרטי את תקליטונו הנדיר מאוד של זבדיה לוי לצורך השלמת התחקיר על הצד הטוב ביותר.

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.

 

 

 

 

 

"הגיטרה" – סיפורו של היוצר והגיטריסט משה בן מוש – כותב ומתחקר: דודי פטימר

קשה לדמיין את המוסיקה המזרחית ללא תפקידו של הגיטריסט, שלאורך השנים הוא זה שנתן את הטון והיה לסמל העיקרי המזוהה עם הז'אנר הזה. למשה בן מוש, מעמודי התווך של המוסיקה המזרחית, יש והיה את הסאונד החדשני ופורץ הדרך הזה, שמיזג בין המוסיקה היוונית למוסיקה הישראלית ותרם רבות להפיכתה של המוסיקה המזרחית למוסד. אולם, על אף תרומתו הרבה והיותו אב טיפוחיהם של מיטב זמרי הז'אנר, לא זוכרים לו חסד נעוריו והוא נשכח מהעין הציבורית והתודעתית ונשאר בצד, בעוד האמנים להם נתן את הבמה הראשונה- פורחים ושוכחים אותו.

נפגשתי עם בן מוש בביתו לשעתיים וחצי של שיחה כנה מלב אל לב, במהלכה גולל בפניי לפרטי פרטים את סיפורו של המוסיקה המזרחית מנקודת מבטו של אחד מנושאי דגלה הבולטים ואת סיפור חייו של מי שאחראי לכמה וכמה מהקלאסיקות הגדולות במוסיקה הישראלית.

משה בן משה ( בן מוש) נולד בשכונת שבזי, תל אביב בשנת 1947. בילדותו נמשך מאוד לכדורגל, שהפך לאהבתו הגדולה ונהג לשחק יום ולילה. בנעוריו, באופן טבעי, נהג לבלות עם חברי ילדותו במועדון ילדים בקלישר. לאחת המסיבות, הוזמנו להופיע  משה משומר ( נגן מנדולינה)  ושלמה מורי ( דובל'ה) – "צמד השובלים" ("צלילי שבזי") שהלהיבו את בני הנוער ואת בן מוש בן ה-16. בן מוש מציין גם היום כי משומר היה זה שהשפיע עליו ופתח את אוזניו ואהבתו למוסיקה, והיה מעין מודל חיקוי מוסיקלי עבורו.

זמן קצר לאחר מכן, בן דודו קנה מנדולינה והשאירה אצל בן מוש עקב נסיעה לחו"ל. בן מוש לא ידע לנגן על המנדולינה והניח אותה בבוידעם.

לאחר שחרורו מהצבא, הוציא את המנדולינה והחל להשתובב איתו. הוא פנה למשומר וביקש ממנו ללמדו על המנדולינה. כיוון שמשומר לא ידע ללמד נגינה, הוא הזמין את משה לביתו ולהתבונן בו מנגן וללמוד מצפייה והתבוננות. וכך היה. בן מוש נהג ללכת למועדונים ובתי קפה ולהתבונן בנגנים מנגנים וכך למד לנגן בעצמו. המוסיקה היחידה ממנה הושפע ואהב הייתה יוונית, והוא התחיל לתרגם את המוסיקה היוונית למנדולינה, משימה לא פשוטה ( כי מנדולינה היא כלי אירופאי שלא מיועד לכך) שבן מוש צלח במוטיבציה וכשרון רב.

משומר ראה בהתפעלות את התקדמותו של בן מוש, והחל לקחת אותו תחת חסותו למסיבות והעלה אותו לנגן מתוך פרגון והערכה. במועדון בקלישר, הכיר בן מוש את חבר נעוריו- יוסי לוי ( לימים "דקלון"), שהצטרף גם הוא, בעזרת בן מוש, כזמר אורח במסיבות אליהן הוזמנו צמד השובלים.

מכיוון שבשלב מסויים, בן מוש חש כי המנדולינה מגבילה אותו מוסיקלית, הוא רכש מיווני אחד שפגש- בוזוקי. היווני לימד אותו "בקטנה" סולמות בסיסיים ובן מוש התאהב בכלי.

בשלב מסויים, דקלון ובן מוש ראו כי הכימיה ביניהם טובה והחליטו להפוך לצמד. היה זה בשנת 1969. הם קראו לעצמם "צלילי הכרם" ( ונקראו גם בקיצור "דקמוש") . הם החלו להופיע במסיבות שונות באיזור תל אביב ושרו שירים אירופאיים בניחוח יווני ומזרחי שספגו מצמד השובלים, סגנון שהיה חדשני בזמנו, שירים כ"חנהלה התבלבלה", "בזכרי ימים ימימה", "חסידה צחורה" ועוד. בן מוש מסביר, כי הסגנון הזה היה חדשני מאוד כי הוא הביא את המוסיקה היוונית בשפה העברית, שפה שהקהל יכל להבין וליהנות ממנה.

עד שנת 1970 ניגן בן מוש על בוזוקי. באותה שנה, החליט לנסוע ללונדון, בכדי "לראות מה זה חו"ל" . בלונדון עבד כפועל פשוט ונהג להסתובב במועדונים לספוג מוסיקה. בן דודו, ששהה בלונדון (זה שהשאיר לו מנדולינה, זוכרים?) עודד אותו לנטוש את המנדולינה והבוזוקי  ולעבור לגיטרה חשמלית-וכך קרה:  בתחילה קנה "ריקנבקר" אדומה ותוך זמן קצר עבר לגיבסון. כיוון שהכיוון של בוזוקי וגיטרה דומה, לימד בן מוש עצמו לנגן על גיטרה באופן אוטודידקטי. הוא רכש בלונדון גם תוף אלקטרוני ( מכונת מקצבים), דבר שלא היה בארץ בזמנו והיה חדשני מאוד.

לאחר שנה, ב1971 חזר לארץ ושב להופיע עם דקלון, כשהוא חמוש בגיטרה חשמלית ותוף אלקטרוני. הוא קנה ציוד הגברה משוכלל והחל לשדרג את ההופעה. בחפלות הופיעו בן מוש ודקלון בלבד ובהופעות יותר גדולות (חתונות וכו') הופיעו עם תזמורת יותר גדולה שמנתה גם מתופף ( ניסים שושן) , סקסופוניסט ( דב) ובהמשך קלידן ( חיים חדד ז"ל , מוסיקאי ומעבד משפיע בזמר המזרחי של שנות ה-80).

השמועות על הצמד החלו לקרום עור וגידים והם הפכו פופולאריים מאוד, עד כי האחים ראובני מכרו קסטות מהופעות חיות של הצמד במסיבות, שנמכרו כמו לחמניות.

בן מוש מספר בתחקיר, כי אחת הקסטות הללו הגיעו לרמי דנוך ויהודה קיסר ( צלילי העוד), מהם למדו את השירים ובעידוד האחים אזולאי, הקליטו תקליט עם שירים אלו, תקליט שיצא ב1975, על אף שרבים ידעו כי השירים בוצעו לראשונה ע"י צלילי הכרם. הוא מוסיף ואומר כי  על עטיפת תקליטם של צלילי העוד לא נראיתה תמונה של חברי הלהקה, מה שיצר בלבול בציבור בין צלילי הכרם לצלילי העוד ורבים חשבו כי התקליט הינו של צלילי הכרם.

בעידוד האחים ראובני, הקליטו בן מוש ודקלון את תקליטם הראשון ( עם אותם שירים שנכללו בתקליט צלילי העוד) ב1975 בעיבוד והפקה מוסיקלית של יגאל חרד, שעיצב למעשה את הסאונד התוסס והחדשני של צלילי הכרם ושל המוסיקה המזרחית באמצע שנות ה-70, שהצמד היה אחד מנושאי דגלה הבולטים ביותר. על עטיפת תקליטם של צלילי הכרם, נראו תמונותיהם של דקלון ובן מוש.  על אף הצלחת התקליט, הצמד פספס מעט את המומנט עקב התקרית עם צלילי העוד.

בתקליטי הצמד שיצאו לאחר מכן והפכו קלאסיקות אף הם, כבר ידם של דקלון ובן מוש הייתה על הראשונה וצלילי העוד, למדו את שיריהם של צלילי הכרם אחרי צאת התקליט השני והשלישי, והחלו  להקליט שירים זהים, אחרי שצלילי הכרם כבר הקליטו אותם.

בין להיטי הצמד בשנות ה-70 : "חנהל'ה התבלבלה", "בזכרי ימים ימימה", "חסידה צחורה", "הכוכב", "שושנת תימן", "גדליה רבע איש", "חזרה למוטב", "איילת חן", "סורו ממני" ועוד.

מה שבלט והפך למזוהה עם הצמד היה צליל הגיטרה ושיטת הנגינה המיוחדת של בן מוש, שמשנות ה-70 ועד היום נחשבה לפורצת דרך ומעצבת את הסאונד של המוסיקה המזרחית.

רשימה קצרה של אלבומי הצמד בשנות : " בזכרי ימים ימימה" (1975) , "צלילי הכרם" (1975), "שושנת תימן" (1975), "זכרונות הכרם" (1977), "בלהיטי זהב בתימנית" (1979).

הצמד הופיע מדי יום באופן מסיבי עד שנת 1978. ב1978, הוזמן  הצמד להופיע בארה"ב. שבוע לפני הנסיעה, מנהל המועדון שהזמינם להופיע, נעלם עקב סגירת המועדון והצמד החליט בכל זאת לנסוע ללונדון להנאתם, שם שהו קרובי המשפחה שלהם. הם הופיעו בלונדון  במשך שלושה חודשים. לאחר תקופה זו, כשבן מוש רצה לחזור לארץ, דקלון, שמאס מעט מהופעות,  החליט להישאר בלונדון  ולעבוד עם גיסו בעסקי זהב, ובן מוש חזר לארץ ללא צמד.

כשחזר לארץ בתחילת 1979, בן מוש חיפש זמר שימשיך את הצמד, ובעצת אביהו מדינה לקח את חיים משה, זמר צעיר ושאפתן ששר בעיקר בתימנית, והצטרף לבן מוש. על אף שמשה היה חסר ביטחון, בן מוש גיבה אותו וניהל את ענייני הצמד וההצלחה לא איחרה לבוא.

יום אחד, לאחר חצי שנה שהעסק עם חיים משה עבד יפה,  צלצל דקלון לבן מוש ואמר כי טעה בהחלטתו להישאר בלונדון  וביקש לחזור לצמד. בן מוש הסכים ( גם חיים הסכים) דקלון חזר ולהרכב היו שני סולנים: חיים משה ודקלון ועל הגיטרה והרוח החיה והפעילה בהרכב- בן מוש. ההרכב במתכונתו זו פעל כמה שנים בהצלחה רבה. מכיוון שלא פשוט  מבחינה כלכלית להתחלק בהופעה אחת עם שלושה אנשים שווה בשווה, ההרכב החליט להתפרק, זמן קצר לאחר צאת תקליטם "יום שישי הגיע" (1981). בן מוש ודקלון הופיעו בארה"ב במשך חודשיים לפני היפרדותם ולאחר שחזרו לארץ נפרדו: דקלון פנה לקריירת סולו, שבמרוצת השנים נתגלתה כמוצלחת מאוד, ובן מוש נשאר עם חיים משה ללוותו בחפלות כזמר סולן.

בן מוש לקח את חיים משה תחת חסותו וטיפח אותו, והכניסו לאולפן הקלטות ב1982 בכדי להקליט את מה שהפך להיות אלבום הפריצה של משה: "אהבת חיי" , כשבן מוש על הגיטרה. מלבד שיר הנושא, כלל להיטי ענק כ"לינדה לינדה" ( בחירה של בן מוש,  שספג את השיר במהלך סיבוב ההופעות עם דקלון במועדון בניו יורק מאת טריפונס וסמיר שוקרי לסירוגין. השיר זכה בניו יורק להצלחה גדולה ובן מוש החליט להעתיק את ההצלחה הזו גם לארץ. השיר היה למעשה השיר הראשון בערבית שנכנס ללב המיינסטרים הישראלי) , "הגיטרה", "אמא אמא", "סמדר" ועוד. האלבום הפך להצלחה מסחררת ומשה הפך לכוכב ענק, כשבן מוש מהצד, רואה את הצלחת בן טיפוחיו.  באותה תקופה, בן מוש היה הפטרון של חיים, וההצלחה הייתה כל כך גדולה שבן מוש לא יכל לעמוד בניהול המסחרי של העסק, והיה צריך אדם שינהל זאת, ואשר ראובני שהיה עובד עם זהר ארגוב ( שבאותה תקופה היה במצב לא טוב), התחנן בפני בן מוש לנהל איתו את העסק.  בן מוש מספר כי אשר ראובני עשה קונספירציה מאחורי גבו של בן מוש עם חיים משה  והוא  נשאר בחוץ, ועל אף שאחראי להצלחה ולפריצה של חיים משה, לא זכרו לו חסד נעוריו

.   https://www.youtube.com/watch?v=Asse7vOeAFA

לאחר חצי שנה בה בן מוש ישב בביתו, ממורמר ( בצדק) מכפיות הטובה של בני טיפוחיו, הוא מצא תקווה חדשה בדמותו של זמר מועדונים צעיר בשם ישי לוי. בן מוש מצא בן טיפוחים חדש והחל לבנות את הקריירה של ישי לוי- הוא לקח אותו תחת חסותו והוציא לו שני אלבומים מצליחים ( האחד, קאברים והשני מקורי), ובחר את הרפרטואר של לוי באותה תקופה, ממנו הצליחו מאוד "ילדונת", "ליסה ליסה" , "אלוהים נתן לך במתנה", "רעיה" ועוד. שיתוף הפעולה הפסיק עקב שימושו של לוי בסמים, דבר שפגע בהופעותיו וביצועיו. על אף זאת, בן מוש מבקש להזכיר כי ישי לוי תמיד מפרגן ומציין את בן מוש וחשיבותו לתחילת הקריירה שלו בכל הזדמנות.

באותה תקופה, בן מוש היה על סף פרשת דרכים בקריירה המוסיקלית: מצד אחד, הוא חש את כפיות הטובה של האמנים שטיפח לאורך השנים שמכרו אותו ( ואת כבודם)  תמורת בצע כסף, והוא איבד את האמון בתעשיה הקלוקלת הזו. לכן, בסוף שנות ה-80 עבר לצד העיבודים וההפקות המוסיקליות יחד עם אחיו.

חברת ההפקות החלה לתפוס תאוצה, כשהראשון שעבר תחת שרביטו של בן מוש היה אלי לוזון  בראשית דרכו. בן מוש זיהה את הפוטנציאל הגלום בלוזון ועיבד והפיק מוסיקלית את אלבומיו הראשונים מהם יצאו להיטים (שבן מוש  אחראי לבחירתם והלבשתם לקולו של לוזון) : "איזו מדינה", "ילדה" , "הנשמה" ועוד. יש לציין כי לאורך השנים הללו בן מוש לא ניגן, אלא  עסק בעיקר בהפקות. אמן נוסף שהקליט את שירו הראשון באולפן ההפקות היה אייל גולן שהקליט את "דוניה" ( שנתפרסם בפי נתי לוי) .

זמרת נוספת שעברה בחברת ההפקות הייתה אביבה אבידן, ואמן נוסף שבן מוש טיפח היה שלומי שבת, שבן מוש הפיק לו את אלבום הפריצה שלו "בגלל הרוח" (1989) ואחראי לבחירת שיר הנושא ו"מרגריטה" שהפך גם להיט ענק. הצלחה נוספת שבן מוש אחראי לה כמפיק היא של יואב יצחק באלבומו "זה הזמן לסלוח" (בדרך אל האושר). מי שבא להפיק אצלם היה גם דקלון, חברו משכבר הימים.

ב1993 בן מוש התחתן וב1995 נזדמן ע"י דקלון, אחרי שנים רבות, להצטרף אליו לסיבוב הופעות מצליח בארה"ב. לאחר חזרתם לארץ, הופיע פעמיים יחד בהיכל התרבות.

בשנת 2000 התאחדו צלילי הכרם עם מורי הדרך שלהם- השובלים, לסיבוב הופעות מצליח בארץ, ודקלון הציע ששיתוף הפעולה יהפוך לאלבום משותף. בן מוש ליקט את החומרים ( שלא הוקלטו לפני כן) והם החלו חזרות. למורת רוחו של בן מוש, הוא גילה מאחורי גבו כי דקלון הקליט את השירים עם מפיק אחר לבדו (ש"קנה" אותו תמורת כסף) , ונעדר מהחזרות והקלטות האולפן עם השובלים. למרות זאת, בן מוש המשיך להקליט את הדיסק עם השובלים והאלבום "צלילי שבזי" יצא ב2002 והפך לרב מכר.

עם שינוי הזמנים, עסק ההפקות דעך ובן מוש ואחיו סגרו את העסק. בן מוש חזר לנגן עם דקלון מדי פעם,אך לאחרונה, לאחר חילוקי דעות עם דקלון, בן מוש עזב.

בזמן האחרון חזר לבנות עצמו מחדש, לנגן ולהופיע עם שני זמרים ותיקים: אוריאל שלומי ואהרון ירימי ( עימו עבד לאורך כל השנים), עימם עסוק בימים אלה בהכנות לקראת הופעות והקלטות.

בן מוש אומר: "אני מרגיש שיש לי מה לתת, וכואב לי שאני צריך לבנות עצמי כל פעם מחדש" .

יש לציין, כי מעבר להיותו גיטריסט פורץ דרך ( וירטואוז), מעבד ומפיק מוסיקלי מוכשר, בן מוש גם חתום כיוצר על מספר רב של קלאסיקות ים תיכוניות, שמשום מה, הציבור לא יודע כי הוא אחראי להן, ביניהן:

"סוד המזלות", "הפרח בגני" ( זוכה מקום ראשון בפסטיבל הזמר המזרחי לשנת 1982. על בימת הפסטיבל, דן כנר הקריא "מילים ולחן: אביהו מדינה" , בעוד בן מוש שותף ללחן השיר ושמו נכלל גם על עטיפת תקליטו של זהר ארגוב, מבצע השיר) , "להיות אדם" ( מקרה דומה ל"הפרח בגני" , בה גם הוזכר שמו של מדינה בלבד, על אף שבן מוש אחראי לעיקר הלחן) , " אהבת חיי", "הגיטרה", "צעד תימני", "נשים חופשיות", "ילד גדול" , " אורפיאוס"  ועוד.

חן עובד, מוסיקאי וחוקר מוסיקה מזרחית, מוסיף דבריו: " בלי הרבה גינונים ובלי הרבה עשן, בכל הפקה שבה לקח חלק – השאיר בן מוש את חותמו מעל כולם. בין עשרות הגיטריסטים השונים שבז׳אנר – את הנגינה של  משה בן-מוש מיד אני מזהה. מספיקים לי שני תווים וכבר אני נכנס לתוך המוואלים הבלתי נגמרים על הגיטרה הקסומה. משה בן-מוש הוא בשבילי אגדה. אין עוד גיטריסט שלקח גיטרה והפך אותה לעוד, לקח עוד והפך אותה לגיטרה, לקח בוזוקי – והפך אותה לגיטרה עם עוד. האיש שאחראי על אלבומי מופת, שנתן את הצליל המוכר והחם בתקליטים כמו ״שירים לתוך הלילה״ ו״אהבת חיי״ של חיים משה, ״הנה בא היום״ ו״חפלה עם בן-מוש״ של ישי לוי. את משה בן-מוש אי אפשר לחקות. לי קשה לתאר את תקליטי המופת הללו בלעדיו. הרבה הרבה אנשים חבים את כל הקריירה שלהם לנגן הגיטרה האגדי, שאלמלא אצבעות הזהב שלו – מי יודע היכן הם היו כיום… אני אוהב להקשיב לשיר ״אהבה ופיוט״ של בן-מוש יחד עם דקלון מתוך התקליט ״זכרונות בכרם״, ולהבין מחדש כמה כישרון עטוף בקסם יש באיש הנפלא הזה. לנגן בגיטרה כל אחד יכול, לנגן כמו משה בן-מוש ולהמציא מחדש את הגיטרה המזרחית – זו זכות ששמורה רק לאדם אחד. תודה לך משה על ילדות נפלאה ועל שירים שלקחו אותי רחוק בדמיון, הצלילים שלו גורמים לי לחזור לבית משפחתי בכרם התימנים, להרגשה החמימה והנשכחת שאין שני לה" .

תודה מיוחדת מעמקי לב למשה בן מוש היקר על הזמן והסבלנות הרבים שהקדיש לי בכדי לגולל בפניי סיפור חייו המרתק והחשוב לתיעוד ותודה רבה גם לחן עובד המוכשר על שתרם מפרשנותו בנוגע לדמותו של בן מוש במוסיקה הישראלית.

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.