אחד מול אחד והפעם: שיחה אישית עם שולי נתן – כותב ומראיין: דודי פטימר

רשומה רגילה

 

1917352_337606285225_5265250_n

היא ניחנה בקול מיוחד וזכתה לשיר את ההמנון השני של ישראל- "ירושלים של זהב", שזיכה אותה בתהילת עולם, פתח צוהר לקריירה מצליחה ארוכת שנים בארץ ובחו"ל, והפך אותה לאחת מזמרות העם הארצישראליות האהובות בכל הזמנים, אך אם תשאלו אותה: שולי נתן לא מתעניינת בהצלחה ובתהילה, אלא פשוט רוצה להמשיך לשיר.

 

מרים שולמית בורנפרוינד נולדה 1947 ברמת גן לזוג הורים ציירים. בנעוריה למדה בתיכון "בליך" והחלה לשיר וללוות עצמה על גיטרה. ב1965 התגייסה לצה"ל ושירתה כמורה חיילת, שם הכירה ונמשכה לסגנון הפולק ושירי העמים השונים. היא אימצה שם במה קליט יותר: שולי נתן ( נתן היה שם משפחתה של אמה בנעוריה)) .

 

ב1967 השתתפה בתכנית הכשרונות הצעירים "תשואות ראשונות", ומשכה את תשומת לבה של הללי, בתה של נעמי שמר, שסיפרה לאמה על שולי בעלת הקול הגבוה והמיוחד. שמר, שבדיוק כתבה את "ירושלים של זהב" לבקשת טדי קולק, ראש עיריית ירושלים דאז, שיועד להיות מושר על במת הפסטיבל מחוץ לתחרות, החליטה ששולי נתן האלמונית תבצע את השיר, ולא זמרת ידועה.

.

על אף התנגדות מפיקי הפסטיבל, שולי נתן ביצעה בקול מרטיט וברגש רב את "ירושלים של זהב", והשיר הפך, מלבד ללהיט ענק וקלאסיקה אלמותית, גם להמנון הבלתי רשמי של ישראל, שנכנסה תוך זמן קצר למלחמת ששת הימים. הציונות, אהבת הבירה והישראליות הטהורה המשתקפת בשיר, הפכה אותו למיתוס ואת נתן לכוכבת בן לילה.

כעבור שנים, השיר יהפוך לשיר העברי האהוב בכל הזמנים וזכה בתואר "שיר היובל".

 

ההצלחה המסחררת הביאה את נתן להקליט לאורך סוף שנות ה-60 ועד אמצע שנות ה-70 אלבומים בעל גון וצבע מוסיקלי שונים ומיוחדים שהתאפיינו בדמות אלבומי שירי עם ומסורת בשלל שפות, בהם: "שרה שירים עבריים" (1967), "שירי נעמי שמר" (1968), "שולי נתן" (1968), "מתי היום" (1969), "טיול" (1969), "אנעים זמירות" (1973) .

 

 

היא הופיעה ברחבי הארץ ובחו"ל, וקיבעה מעמדה כזמרת עם ישראלית, והביאה עימה משהו רענן, ייחודי ושונה מגל הפופ-רוק שהחל להתבלט בארץ אותה תקופה.

.

בין השירים הבולטים שהקליטה באותן שנים: "כאלה היו הימים" (1969) , גרסה עברית ללהיטה של מרי הופקין ( Those Were The Days My Friend) , "מי האיש", "על אחת כמה וכמה" (עם נחמה הנדל ז"ל, חברתה הטובה לאורך השנים), "אנא אלי" ועוד.

 

באמצע שנות ה-70 לקחה פסק זמן ארוך מהמוסיקה, בכדי להקדיש עצמה לגדל את ילדיה , מלבד גיחה קטנה ב1978 לפסטיבל הזמר החסידי בו ביצעה את "אל תסתר פניך" וזכתה במקום השני.

.

נתן שבה לבמה ולהקלטות ב1990 עת הוציאה בשיתוף אביבה רוזנפלד את הקלטת "ים של אור" .

 

לאורך שנות ה-90 וה2000 הקליטה מספר אלבומים כ"שירי תהילה" (1995), "שירים אהובים" (1999), "הדרך פתוחה" (1999), "בעיקר קרליבך" (2003), "מזרח מקרוב ומרחוק" ( 2008), "לקט"  (2011)

).

ב2007 השתתפה בסרט "הרת עולם" בבימוי איילה זמיר וב2010 עבדה עם חבורת הזמר "בנות מסילות" וחידשה עימן את "אנא בכח" ו"הליכה לקיסריה".

".

ב-2013 הוציאה נתן את אלבומה "תפילת האדם", שכלל שירים בעברית וביידיש.

 

נפגשנו בסלון ביתה המהודר והכל כך חם ברעננה, לשיחה על הקריירה המוסיקלית הענפה, על המשפחה, החיבור לקהל וכמובן על ירושלים של זהב..

1248944592y92Gk

 

 

שולי, נולדת לבית מוסיקלי?

 

"אמא, חוה נתן, הייתה מאד מוסיקלית ושרה מאד יפה כי אבא שלה היה הטנור הראשי של אופרת המבורג בין שתי המלחמות, אז הכשרון או היכולת המוסיקלית באה מצד אמא. "

 

זוכרת את הפעם הראשונה ששרת?

 

"בילדותי עסקתי בהמון דברים אחרים חוץ משירה, הייתי מתעמלת מגיל מאד צעיר והייתי שייכת לנבחרת בנות תיכון שהן היו העתודה של המתעלמות בארץ. אני זוכרת שיצאתי למחנה של הצופים בכרמל והיה איזה מדריך שישב וניגן על גיטרה וליווה את עצמו וזה נראה לי קסום.

 

ואז יום אחד נפלתי מהקורה ולא יכלתי להתאמן כמה חודשים, ואז אמי שלחה אותי למורה למוסיקה  יוסי ואלד שהגיע לשכונה, קניתי גיטרה והיא שבתה אותי בחבלי קסם, ואז למדתי גיטרה קלאסית (כבר בתקופת הצבא) אצל רינה בן יהודה. "

 

לא רצית ללכת ללהקה צבאית?

 

"לא, זה לא התאים לי. גם הוריי אמרו שזה לא מקצוע, הם תמכו בי ואמרו שזה מאד יפה, אבל זה לא מקצוע וחשוב שאני אלמד. הבעיה הייתה שלא יכלתי להפסיק לשיר ולנגן, הייתי אובססיבית לנגינה, ואז בדיוק הגיע טרנד מארה"ב של שירי פולק, ודודתי שלחה לי מארה"ב תקליטים של בוב דילן, ג'ואן באזז, ג'ודי קולינס וכו' וככה נטוו החוטים. אהבתי מאד שירה עממית ואהבתי מאד את נחמה הנדל שהיא הייתה המצילה שלנו של שירי העם. למעשה המשיכה לשירי העם הגיעה מאמא, היא לקחה אותי בנעוריי להופעה של "האורגים" ( The Weavers) ומאד אהבה את כל הפולק והשירים העממיים"

 

d

למעשה, מתי התחלת להופיע?

 

"בזמן הצבא. שמע אותי הרצל סיגלוב (בעלה של הזמרת הדסה סיגלוב), והתחיל לתת לי הופעות במתנס"ים בירושלים, ואלו למעשה היו ההופעות הראשונות. לאחר מכן, המורה לגיטרה, רינה בן יהודה, הזמינה תלמידים להופיע והיא המליצה עליי לאמיתי נאמן ז"ל, והוא הציע אותי ל"תשואות ראשונות" שגילתה אז כשרונות צעירים, ואבי טולדנו ואני דורגנו במקומות הראשונים ".

 

איך הגעת לבצע את "ירושלים של זהב"?

 

"הללי, בתה של נעמי שמר ז"ל, שמעה ברדיו במקרה את "תשואות ראשונות" ושמעה אותי שרה, היא קראה לנעמי למטבח והמליצה עליי לאמה והשאר היסטוריה".

 

במה שונה שולי נתן של לפני "ירושלים של זהב" לשולי נתן של אחרי?

 

"אני חושבת שמבחינת אישיות כלום לא השתנה, כי אף פעם לא חיפשתי פרסום או להיות כוכבת, להיפך, הפרסום קצת הפחיד והמם אותי. העובדה שלא הייתה טלויזיה הייתה לטובתי, כי יכלתי להסתובב ברחוב ואף אחד לא הכיר אותי, כי הייתי בחורה נורא ביישנית וכל הפרסום היה הלם גדול מדי, אז למדתי לחיות עם זה, אבל בתוכי נשארתי לדעתי אותו דבר. גם אמא תמיד אמרה לי לשמור על צניעות ואמרה : "תסתכלי על סנדלר כמו למלך", וזה נשאר לי עד היום"

 

בכמה שפות את שרה?

 

"אני שרה בהרבה שפות, לא את כולן אני דוברת, למשל שפות סלביות אני לא דוברת, אבל אני דוברת היטב אנגלית, ספרדית, גרמנית קצת. יש לי משיכה לשפות שונות".

 

מתי הופעת לראשונה בחו"ל?

 

"הופעתי בפעם הראשונה בחו"ל בהולנד, אחרי מלחמת ששת הימים, עשו לי סיבוב גדול של הילברסון (עיר הרדיו דאז) . היה איש רדיו ידוע בהולנד שהזמין אותי לסיבוב של שבוע ברחבי הולנד והמסע הבא היה לדנמרק, דרך התחברות של הקהילה היהודית עם רשתות השידור, ואחר כך בבלגיה, ובסוף 1968 קיבלתי את פרס "מידאם" לתקליטים ב"קאן" על רב המכר של אותה שנה, אני זוכרת שבני אמדורסקי נסע איתי".

 

לקחת פסק זמן בתקופה מסוימת כדי להקדיש למשפחה, האם לדעתך זה האט לך את הקריירה?

 

"אני אף פעם לא ממש חשבתי על קריירה, חשבתי אם אני אשיר או לא אשיר. כאשר נולדה בתי השלישית, הרגשתי שאני לא מסוגלת לקפוץ על 2 חתונות, ואני זוכר תשצלצלו מצוותא ורצו מופע ואמרתי בלי לחשוב שאני מפסיקה עכשיו ושאני בפסק זמן. אני זוכרת שהרבה אמרו לי : "אם תפסיקי את לא תוכלי לחזור", אז אמרתי אם לא אעסוק בשירה אז אצייר או אעשה משהו אחר."

 

ואיך חזרת ?

 

"כעבור 10 שנים קרה לי מסע ציבור יחצני בלתי רגיל שהוציא אותי חזרה לכותרות ואפשר לי להמשיך לשיר: ידידי, ישראל דליות, מ"קול המוזיקה", סיפר לרבקה מיכאלי ששולי מתחילה להתאמן, ורבקה מאד אהבה אותי וכשהיא שמעה שאני "מתאמנת", היא קראה אותי לרדיו , הזיזה את כל הפינות ונתנה לי את כל השעה. באותה תקופה הלחנתי שירים לזלדה והופעתי אצל רבקל'ה מיכאלי עם השירים שלהו כשיצאתי מהאולפן, כל השדרנים ירדו מכל הקומות לברך אותי על זה שחזרתי לשיר. הייתי ממש המומה. אז מה שקרה בשבוע הזה שגם הייתה עליי כתבת ענק במוסף של ידיעות אחרונות על "לאן היא נעלמה" . באותו שבוע מני פאר עשה את תכניתו "ממני" והזמין את טדי קולק, מאיר אריאל ואותי לתכנית הראשונה ובאותו שבוע הזמין אותי גם דן מרגלית ל"חמש אחרי הצהריים" וביקש שאשיר בתכנית החדשות שלו, דבר שלא היה מקובל. אם לא מספיק, אז באותו שבוע עבר באולפן האמרגן של יהודה פוליקר, יהודית רביץ וכו', אהוד שמיר, שלקח אותי תחת חסותו והלוח התחיל להתמלא וכך חזרתי לשיר".

 

אהבת את החזרה הזאת?

 

"כן, זה לא היה פשוט כי הילדים עוד היו צעירים, ואז הכרתי את אביבה רוזנפלד, שנינו לקחנו את הילדים שלנו לגן, והיא עשתה קייטנה, ובסיום הקייטנה הצעתי לה שאגיע לשיר, ואז באתי ושרתי לילדים בקבלת שבת, אביבה הייתה המומה וסיפרתי לה שהאמרגן שלי סגר את המשרד והפסיק לעבוד, וכל פעם שנפגשנו היא אמרה לי : "תעשי משהו", ואז אמרתי לה: "תעשי את", ואז היא ישר יצאה לדרך ומאז אנחנו עובדות יחד 26 שנה באהבה רבה".

 

איך נולד הרומן שלך עם שירי זלדה ?

 

"דרך חברת ילדות של זלדה, שהביאה את הפסיכודרמה לארץ, שמה היה ורדינה אסף, והיא הכירה לי שירי זלדה ואמרה לי שזלדה מחפשת בת לוויה שתגור אצלה, ואני בדיוק חיפשתי חדר בירושלים, הייתי סטודנטית, אז היא לקחה אותי אליה וראיתי שהיא גרה בשכונה נורא דתית, וחשבתי לעצמי שהשכונה לא תתאים לי, אבל פגשתי אותה, היא הייתה אישה מקסימה, ואמרתי לה שאני מאד אוהבת את השירים שלה ושאלתי אותה אם ביום מן הימים היא תשמח שאלחין אותם, אז אולי לא מצאתי חדר לשכירות וגיליתי את זלדה וכמובן שנים רבות לאחר מכן הלחנתי שירים שלה, לצערי היא לא זכתה לשמוע אותם".

 

מה השיר הראשון שהלחנת?

 

"אנא לי", אני זוכרת שהלחנתי אותו בין המחבתות והסירים".

 

תמיד נמשכת ליצור?

 

"לא בהכרח, יותר משך אותי לבצע והאינטראקציה עם הקהל. אני אוהבת להיות בקשר עם הקהל ולספר סיפורים בין השירים".

 

יש מצב שתופיעי בלי לשיר את "ירושלים של זהב"?

 

"זה כמעט לא קורה. אנשים מתעקשים על זה".

 

זה לא מרגיז אותך?

 

"להיפך, זה מרגש אותי, שאנשים רוצים לשמוע את זה אחרי כל כך הרבה שנים, אני מתרגשת עם האנשים".

 

0195901a

 

מה המחמאה הכי מרגשת שקיבלת?

 

"אני זוכרת פעם שאני שרתי בהתנדבות באיזה קיבוץ לאנשים סיעודיים ובנאדם שלא פתח את הפה 10 שנים, התחיל לשיר ביחד איתי, כי המוסיקה היא כנראה הרבה יותר בסיסית מהמילה והיא פשוט מעוררת אנשים".

 

איזו מוסיקה את אוהבת לשמוע היום?

 

"מוסיקה קלאסית".

 

 

איך לדעתך מתייחסים היום לאמנים ותיקים?

 

"אין לי שום תלונות, מתייחסים אליי תמיד באהבה ובכבוד. לכל דור יש את השירים שלו והקהל שלו".

 

מה את עושה בימים אלה?

 

"בימים אלה אני מאד פעילה: אני גם ממשיכה להופיע בקצב משמח מאד, והסטרטאפ האחרון הוא שבעקבות מורת דרך בשם לאה פופר, פתחתי בסלון ביתי ערב מפגשים ואירוח של עד 50 איש שבאים לחגוג ימי הולדת או מפגשים חברתיים , ואחר כך אני נותנת להם תכנית של שעה ורבע בה אני מספרת סיפורים שאין לי הזדמנות בהופעות לספר, על המשפחה שלי ואני גם שרה להם דברים מיוחדים ושירים שכולם אוהבים לשיר ביחד ואחר כך הם כולם מתכבדים ועושים את כל האירוע אצלי, ואני מאד נהנית מזה, כי אני אוהבת את האינטימיות עם האנשים".

 

עדיין יש לך את אותו ריגוש כמו בהתחלה?

 

"בדרך כלל כן, אני אוהבת את הריגוש הזה".

 

השלימי את המשפט: שולי נתן היא..

 

"בן אדם".

 

1170875_694144734062183_4923030138028297789_n

 

תודה מיוחדת לשולי נתן היקרה על שפינתה מזמנה לפגוש אותי ולתרום חלקה לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית לדורותיה.

 

 

 

כתב, ערך, תחקר וראיין :  דודי פטימר –  חוקר המוסיקה הישראלית!

 

אחד מול אחד – רוחמה רז בשיחה אישית – כותב ומראיין: דודי פטימר

רשומה רגילה

mooma_ruhama_raz_sipur_kazar_c

יש לה את אחד הקולות האהובים, המיוחדים והיפים במוסיקה הישראלית, היא כונתה "הזמיר מירושלים" וחתומה על מספר קלאסיקות ישראליות בלתי נשכחות כ" בארץ אהבתי השקד פורח", " לכל אחד ירושלים", " חלומות", " ההר ירוק תמיד", "רקפת" ועוד. פגשתי אותה בביתה ותפסתי אותה לשיחה פנים מול פנים על המוסיקה, הקריירה, המשפחה והאהבה ליוגה..

 

רוחמה רז נולדה בשנת 1955 כרוחמה זרגרי, להורים ממוצא איראני. היא גדלה והתחנכה בירושלים, ועוד כילדה הופיעה בפסטיבלים שונים לכשרונות צעירים ( בהם קצרה את המקום הראשון) וכן בתכנית הכשרונות הצעירים "תשואות ראשונות". רוחמה התגייסה ב1973, ושינתה, בעצת חברת התקליטים, את שם משפחתה ל"רז".

 

היא התקבלה לצוות הווי פיקוד מרכז והשתתפה בתכניתה "פרצופים צוחקים", שם זכתה, כסולנית, ללהיט הראשון שלה- "אי שם בבקעה" .

 

ב1975 עברה רז לצוות הווי הצנחנים, שם ביצעה בתכנית ( והתקליט) : "בארץ אהבתי" את אחד מלהיטיה הגדולים ביותר- "בארץ אהבתי השקד פורח", וכן את "לכל אחד ירושלים" שגם הפך להיט. שירים נוספים מהתכנית בהם בלט קולה של רוחמה כסולנית: "למה לא", "אגדת שלושה וארבעה", "צלילי גיטרה" ועוד. לאחר שחתמה קבע, הצטרפה שוב לצוות הווי פיקוד מרכז והוציאה עימם ב1976 את התקליט: " עם רוחמה", שהוא למעשה אלבום הסולו הראשון שלה שכלל את הלהיטים בביצועה: "ההר ירוק תמיד", "בזכותם", "ערב קיץ ויונים" ועוד.

0192701a

.

לאחר שחרורה, השתתפה בפסטיבל הזמר לשנת 1977 וקטפה את המקום הראשון עם "רקפת" שהפך להיט ענק, והיה לשיר הנושא מאלבום הסולו השני שלה שיצא באותה שנה באותו שם, וכלל להיטים כ "בכרמי תימן", "שלג על עירי" ( פירות חמישה עשר), "מי יתנני עוף" ועוד. ב1978 השתתפה בפסטיבל שירי ילדים עם השיר "יערית" שזכה להצלחה.

.https://www.youtube.com/watch?v=UtwoG0ceGj4&nohtml5=False

בשנת 1979 הוציאה רז את אלבומה השלישי- "חלומות", על שם הלהיט הגדול ביותר מתוכו שהפך קלאסיקה ישראלית בביצועה. ( וחודש מאוחר יותר ע"י אייל גולן וזכה לעדנה מחודשת) . לאחר שהתחתנה ועברה להתגורר בקיבוץ גלאון, השקיעה את מרבית זמנה ומרצה בגידול ילדיה ומיעטה בפעילותה המוסיקלית. אולם, ב1988 הוציאה את אלבומה הרביעי- "חדשה בעיר", שהיה יותר רוקי ובלטו בו, בין השאר: " תמיד אותו מדבר", "כל כך דומים" ועוד.

.https://www.youtube.com/watch?v=oasHDuh-nrQ&nohtml5=False

ב1989 נהרגה מרים צרפי, אחותה של רז, בפיגוע תופת אכזרי בקו האוטובוס 405. רוחמה הקדישה לזכר אחותה את השיר "במקום פרידה", הנכלל באלבומה החמישי- "בלב מולדת קטנה" שיצא ב1991 בהפקה מוסיקלית של שם טוב לוי.

.

ב1995 הוציאה את אוסף להיטיה "משירי ארץ אהבתי" וב-1998 הוציאה את אלבומה השישי- "חוט הלב", מתוכו בלטו "חוט הלב", "מה זה געגוע", "מישהו חושב" וכו'.

 

'.https://www.youtube.com/watch?v=1Y6s3DJZ3Jk&nohtml5=False

 

ב1999 נתנה רוחמה גיחה באלבומה של כנסיית השכל- "כנסיית השכל", שם השתתפה ב"היינו עושים אהבה" ו"היא הולכת".".

ב2003 הוציאה את אלבומה השביעי במספר, "אתה יקר לי", שכלל שירי רחל שפירא וזכה להצלחה. ב2004 זכתה במקום השני בפסטיבל הלדינו עם השיר La Novia . שנה לאחר מכן, ב2005, הוציאה אלבום שירי ילדים בשם "ספינה משוקולד" ( אלבומה השמיני).

.

ב2007 זכתה במקום השלישי בפסטיבל שירי ילדים עם השיר "אוספת בי ימים" ובאותה שנה הוציאה את אלבומה התשיעי- "פיסת שמיים", הכלל לצד גרסאות מחודשות לשיריה המוכרים בעיבודים קלאסיים, גם שירים חדשים הנכתבו במיוחד לאלבום.

.https://www.youtube.com/watch?v=3aqjG4vvv4Q&nohtml5=False

 

ב2010 הוציאה את אלבומה העשירי, "שיר השירים אשר לשלמה", שכלל שירי שיר השירים בלחניו של מרקו בחט.

.

ב2011 השתתפה בתכנית הריאליטי של ערוץ 24 "היכל התהילה" וזכתה במקום השלישי.

ב2012 חברת NMC הוציאה לאור אלבום אוסף כפול ובו 36 משיריה המובחרים של רוחמה רז, שזה למעשה אלבום סיכום, וכמחווה לצאת האלבום, יוני רכטר הלחין עבורה את השיר "סיפור קצר" למילותיו של יהונתן גפן.

.

בימים אלה רוחמה רז מתגוררת ברעננה, ומוסיפה להופיע במספר מופיעים: הן במופע משותף עם המשוררת רחל שפירא ברחבי הארץ, הן במופע "כחכות רחל" אותו מנחה ויזמה רוחמה, המשלב שירי רחל שפירא ורחל המשוררת (רוחמה מצאה חוט משותף בין שתי המשוררות הגדולות הללו), הן בערבי זמר שלמים משלה והן כאורחת בערבי זמר שונים..

 

2728_2194

 

 

רוחמה, נולדת לבית מוסיקלי?

 

"האמת היא שכן, במשפחה שלי, כל הישיבה סביב שולחן השבת גילתה את כל הכשרונות המוסיקליים של המשפחה. קודם כל שני הדודים שלי (רחמים ואליהו) היו חזנים ואחיותיי היו שרות. בילדותי הייתי בצמד עם אחותי בתיה וקראו לנו "צמד בר", והיינו מופיעות יחד. אחותי ניגנה על מנדולינה והופענו בתחרויות למיניהן."

 

מהיכן השם רוחמה?

 

"נולדנו במשפחה ברוכת ילדים (שש בנות ובן) ואני החמישית ברצף של בנות, אני נולדתי חמישית והוריי מאד רצו בן והרב של הקהילה המליץ להוריי לקרוא לי רוחמה (רחם עליהם ה') ובסוף אכן נולד אחי".

 

איזו מוסיקה שמעו בבית בילדותך?

 

"בבית שמעו בעיקר מוסיקה קלאסית פרסית, אבל מהר מאד הוריי התחברו לזמר עברי. כשהייתי ילדה, האחיות שלי ואני נהגנו להאזין רבות למצעדי הפזמונים ולרשום אותם במחברת".

 

 

מתי גילו את כשרון השירה שלך בילדותך?

 

"למדתי בבית הספר דתי ממלכתי והייתי במקהלת בית הספר. אחותי בתיה הייתה הסולנית, ויום אחד המנצח רצה להחליף בתיה, והיא המליצה לו עליי, הוא בחן אותי והפך אותי לסולנית. כילדה הופעתי בתחרויות זמר שונות בירושלים ולרוב זכיתי במקום הראשון. בשלב קצת יותר מאוחר, בנעוריי המוקדמים שרתי במוט"כ (מועדון לטיפוח כשרונות צעירים) תחת חינוכו המוסיקלי של אילן נובקוביץ' ז"ל ".

 

למדת לנגן?

 

"למדתי גיטרה קלאסית ומאוחר יותר למדתי פיתוח קול, נהגתי לנגן ולשיר, אבל כיוון שלמדתי באקדמיה למוסיקה במגמת שירה, רציתי להתמקד יותר בשירה".

 

 

 

מתי ידעת שתהיי זמרת?

 

"מהרגע שנולדתי ידעתי שלשיר זה הייעוד שלי".

 

 

 

איזו תלמידה היית?

 

"הייתי תלמידה מצטיינת, חננה, השקעתי מאד בלימודים".

 

 

 

איך הגעת ללהקה הצבאית?

 

" 3 שנים לפני הצבא, הופעתי בתכנית הרדיו בתשואות ראשונות, ויום למחרת, אני מקבלת טלפון מהמזכירה של גנדי. היא צלצלה אליי והזמינה אותי לבחינות לפיקוד המרכז, על אף שעוד הייתי בן 15. לא הלכתי לבחינות בגלל גילי, אך הוספתי להופיע בכל מקום, בהתנדבות בפני חיילים וכו'. בגיל 17 קיבלתי צו ראשון ובאודישן ביצעתי את "מעבר להרים" של אילנית. מישהו סיפר לי שאחרי האודישן שלי, רפי בן משה ייעד אותי מראש לאחר האודישן כסולנית להקת פיקוד המרכז.

 

חודשיים לאחר שהתגייסתי, הלהקה עוד לא הייתה מוכנה לתכנית חדשה, ולאחר שהסולנית (אלה לזר) בתכנית הנוכחית התחתנה, ביקשו ממני להחליף אותי ואז ביצעתי את "אי שם בבקעה", ואז פרצה מלחמת יום כיפור וכבר שם שרנו "טולולולו" והשאר היסטוריה".

ruchama-raz-2

 

אהבת את ההווי של להקה צבאית?

 

"מאוד, כי הרגשנו שתרמנו. הופענו במוצבים קטנים, זו הייתה תקופה מאד קשה, הייתי קצת אחרי הטירונות ועוד בשוק".

 

 

 

אהבת להיות כוכבת ?

 

"תראה, מאד החמיא לי להיות הסולנית ושאהבו את השירה שלי, הרגשתי לפעמים קצת לא נוח כלפי אחרים, אבל כולם פרגנו לי, כי לא ניצלתי את זה לרעה, ובעיקר אהבתי לשיר. התרגשתי מאד לחזור לסופשבוע הביתה ושכולם בשכונה היו גאים בי. הרגשה מרגשת ונהדרת".

 

זוכרת את הפעם הראשונה ששמעת את עצמך ברדיו?

 

"לא זוכרת את הפעם הראשונה, אבל זוכרת את הרגע שהשמיעו ברצף את צוות ההווי שלנו, דווקא בגלי צה"ל, וכל כך התרגשתי".

 

 

 

מה שמר אותך "בקרקע" מבחינת לא לתת להצלחה לסחרר אותך?

 

"תראה, גדלתי בבית מסורתי, הייתי ילדה טובה ירושלים. תראה הצבא זו הייתה חממה עבורי ואחריו פתאום קיבלתי המון הצעות, ובסוף בחרתי ללכת עם שלמה צח, אבל התמקדתי בעיקר בעשייה והופעות".

 

 

 

בשלב כלשהוא האטת את הקצב, מתחרטת שלא ניצלת את המומנטום?

 

"ברור שיכלתי לנצל יותר, אבל הבנות שלי זוכרות לי זאת לטובה וזה הכי חשוב, ואני לא מתחרטת לרגע. רציתי לגדל בנות לא מסביב להילה וזוהר, אלא להיות אמא שנמצאת בבית. בהתחלה הייתי בקיבוץ 7 שנים ועשיתי 2 תקליטים, אבל תמיד הופעתי".

 

 

 

איך את בוחרת שירים?

 

"תראה, התמזל מזלי שב-15 השנים האחרונות אני בקשר טוב עם המשוררת רחל שפירא, איתה אני מופיעה ברחבי הארץ עם ערב משיריה, והיא כתבה לי לשני האלבומים האחרונים את כל הטקסטים".

 

 

ולפני זה?

 

"כשהייתי בישראדיסק עבדתי עם גברי מזור, וראיתי שיש לו כשרון מאד מיוחד והתחלנו לעבוד ביחד עם "חלומות" וכו'.

P608066

 

איך נולד "חלומות"?

 

"הופעתי בצרפת עם להקת "שלום" של גברי לוי, ולאחת ההופעות הגיע להופעה יאיר קלינגר, שגר בצרפת באותו הזמן, הוא בא להופעה ושמע את הקול שלי, ואז נפגשתי אצלו בבית בצרפת, והוא השמיע לי את "חלומות" שהייתה לו כבר גרסה צרפתית, אך הוא רצה זמרת ישראלית שתשיר את השיר הזה גם בעברית והוא בחר בי. הרגשתי שזה שלאגר משמיעה ראשונה. הבאתי את השיר הצרפתי לרחל שפירא ונולד "חלומות".

 

 

מה השיר הכי אישי שלך ?

 

"שיבולת ירוקת העין" כי ההיענות שלנו היא לרוב לכאב, כשיש כאב אנחנו מתאחדים יחד, כשיש משהו משמח , לא תמיד אחננו מאוחדים, וגם העניין הזה של שיבולת ירוקת העין, שלאה גולדברג מתוך כל השיבולים בוחרת לה דווקא שיבולת אחת, זה שיר פרטי ואישי".

 

מה שיר הדגל שלך?

 

"מאז ומתמיד היה "בארץ אהבתי", על אף שהיום אנשים חושבים ש"חלומות".

 

 

מה את עושה בימים אלה?

 

"אני מופיעה הרבה, יש לי סדרה של הופעות באילת, הופעתי לא מזמן בבית הנשיא, מופיעה בבתי ספר בערבי שירת הארץ, אני מופיעה כאמור עם רחל שפירא, כמו כן אני מלמדת פיתוח קול ואני מורה ליוגה. למדתי יוגתרפיה ואני מתנדבת ללמד יוגה משפחות שכולות ומקשרת בין היוגה ליכולת הקולית".

 

 

רוחמה רז היא…

 

"זמרת, אמא אוהבת, אישה אוהבת, ישראלית גאה, זמרת שמחוברת מאד לארץ הזאת".

 

12821502_686916751451648_3544657833288398944_n

 

תודה מיוחדת לרוחמה רז היקרה על שפינתה מזמנה לפגוש אותי ותרמה חלקה לפרויקט תיעוד המוסיקה הישראלית שלי.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!

"אני ישראלי" – סיפורו של המוסיקאי והזמר אבשלום כהן – כותב ומתחקר : דודי פטימר

רשומה רגילה

אבשלום כהןן

בפנתיאון הזמר העברי לדורותיו, יש ליוצר, זמר, פזמונאי ומוסיקאי אבשלום כהן (יליד 1928) מקום של כבוד. על אף ששמו מוכר לכל העוסקים בזמר העברי, זהותו, חזותו וסיפורו די עלומים ( מלבד חמש שורות בויקיפדיה ותכנית רדיו בה התארח לפני כ-8 שנים ברשת ג') ולא ידועים לכלל הציבור.

 

אבשלום ( יליד 13 במאי 1928) בן ה-87 אחראי לכמה מהקלאסיקות הגדולות של סוף שנות ה-40 ושנות ה-50: "השוק השחור", "עגלה עם סוסה", "הסבתא בנגב" (אני והסבתא) , "על חוף אילת", "שיר הצב", "שבת במחנה", "מחול הכרם", "לונה פארק" (הבסיס עליו יצר ישראל יצחקי את שירו הקלאסי – "אבאל'ה בוא ללונה פארק") ועוד שבוצעו על ידי מיטב האמנים של אותה תקופה, דוגמת יפה ירקוני, ישראל יצחקי, שמשון בר נוי וכו'.  מלבד היותו יוצר, אבשלום היה זמר די פופולארי והקליט מספר שירים בחברת התקליטים "הד ארצי" ובחברת "מקולית" (חברת התקליטים הנודעת של שנות ה-40,50,60) . בין השירים שביצע בשנות ה-50 כזמר: "שיר המשפט", "לונה פארק", "השוק השחור".

 

בשנת 1955 עבר לארה"ב ומאז הוא מתגורר שם ( לאורך השנים ביקר בישראל לעיתים תכופות ואף הופיע בטלויזיה וברדיו הישראלי) ומייצג בגאון את ישראל, את ערכי היהדות ובעיקר את היופי והטוהר בארצנו הקטנטונת. לצד הקריירה המוסיקלית, למד בסמינר למורים ושימש במשך שנים רבות כמורה ומחנך בבתי ספר יהודיים.

 

את הראיון הארוך והבלעדי הזה עם אבשלום, לקח לי זמן רב להשיג: ראשית כל, איתרתיו בזכות נפלאות "הפייסבוק" ושנית כל, לערוך ראיון מקיף בקו ישראל-ארה"ב זה עניין לא פשוט, אך עם נפלאות הטכנולוגיה, אפשרי מאוד, וזהו הראיון עם מי שנחשב נדבך חשוב בתולדות הזמר העברי בשנות ה-40 וה-50 ובכלל, איש שיצר קלאסיקות מוסיקליות.

 

אבשלום, האם גדלת בבית מוסיקלי?

 

"לא. נולדתי ברחוב פינסקר 41 בתל אביב להורים ממוצא תימני. אימי נולדה בתימן ואבי גם כן. אביו של אבי היה רואה חשבון לסוחרים מתימן שלא ידעו חשבון והוא היה נוסע איתם בספינה לביירות בלבנון וכך הוא הרוויח את מחייתו. בלבנון התברר לו שיש שם בית ספר של יהודי צרפת בשם "Alians De Israel", זו הייתה פנימיה עם תכנית לימודים מודרנית.

 

באחת הנסיעות הוא הביא את אבי, שהיה בן חמש, ורשם אותו לבית הספר הזה. כעבור שנה, הערבים שסבי עבד איתם זנחו אותו בביירות ונעלמו מבלי לשלם לו את משכורתו. הוא מצא עבודה בתור שמש בבית כנסת בביירות, אבל חלה וכעבור שנה נפטר בביירות.

 

אבי, שלא ידע הרבה ממשפחתו, גדל בפנימייה, סיים בית ספר תיכוני ובגיל 17 הגיע לארץ ישראל בזמן השלטון העות'ומני. הוא היה משכיל, דובר צרפתית,ערבית, טורקית ועברית, אולם הוא לא מצא עבודה בארץ והמשיך למצרים, שם מצא עבודה בתור מלפף סיגריות בידיו הזריזות. איך הוא פגש את אימי זה סיפור ארוך מדי בכדי לספר פה. "

אבשלום שר בגיל 9 שנת 1937 לפני קייטנים

 

 

מתי דבק בך חיידק המוסיקה?

 

"אני מגיל שלוש עמדתי לפני קהל ושרתי. הייתי בן זקונים: אחותי הבכורה, הגדולה ממני ב-11 שנה, הייתה מלמדת אותי שירים ולמדתי מהר. כפי שאני זוכר מילדותי, יום אחד היא לקחה אותי לנוער העובד, העמידה אותי על שולחן ואמרה לכל החברים – "אחי הקטן זמר", והתחלתי לשיר על שולחן וקיבלתי מחיאות כף ואז נדלקתי ולא הפסקתי לשיר. בגיל 9 הייתי בקייטנה וביקשו ממני לשיר לכל הקייטנים בחוף הים בתל אביב, שכחתי את המילים וזכרתי רק את המנגינה ועשיתי מילים משלי וקראתי לשיר – "אין לך שולחן". הילדים אהבו את השיר. אתה יכול לשמוע אותי שר עם קולי של היום בזמרשת, וכל המילים שלי שם גם כן."

 

 

זוכר את השיר הראשון שחיברת?

 

" בוודאי. גרנו בחדר אחד. אבי נפטר כשהייתי בן 12. בבית הספר העממי תל נורדאו בחרו בי לשיר בכל מיני טקסים. אהבתי לשיר והייתה לי שמיעה אבסולוטית. היינו עניים בלי רדיו. לשכנים שלנו היה פטיפון וביתם היה עם קיר משותף לביתנו. יום אחד, מהפטיפון של השכנים, שמעתי תקליט ממנו בקע השיר "טיקו טיקו" עם האחיות אנדרוס שרות באנגלית, שלא הבנתי מילה (הייתי בן 14) . הם ניגנו את התקליט יום ולילה ואני למדתי ואהבתי את המנגינה, ואפילו את הצד השני של התקליט – Her Bathting Suite Never Got Wet.

 

יום אחד באתי לביתם ושאלתי על מה הן שרות. הם ענו לי ששיר אחד הוא על שעון והשיר השני על נערה שבגד הים שלה אף פעם לא נרטב. באתי לחדרי וכתבתי מילים מתאימות לשני השירים. לטיקו טיקו כתבתי: "הו טיקו טיקו טאק, קניתי לי לחג שעון יפה שמתקתק מאוד חזק, הוא בלילה מאיר בבוקר הוא מעיר, בכלל זה השעון הכי יפה בעיר. הו טיקו טיקו טאק, במים הוא כדג, וכל מחוג את סיבובו בסדר חג, אפילו הוא יכול להיקבר בחול אך התקתוק יתקתק תמיד בקול..הו טיקו טיקו טאקה טיקה טוקה טקה אל תמהר אל תפגר, אף לא ברגע כי אם אני אקדים או שאני אחסיר תמיד אתה אתה אתה אתה תהיה אשם, לכן תלך איתי בצדק וביושר אז גם אני וגם אתה נחיה באושר, תקתק תקתק תמיד תקתוק כזה רק כך, טיקו טיקו טיקו טיקו טאק!

 

שרתי את השיר במסיבת חברים וקיבלתי מחיאות כפיים סוערות. היה שם גם יעקב בן הרצל, שהיום בטלויזיה והוא היה כשרוני באלקטרוניקה. היה לו בביתו רדיו חשאי בשם "קול הירח", זה היה בזמן המנדט הבריטי. הוא ביקש ממני לשיר את טיקו טיקו בתכניתו הפופולארית. כל פעם שרתי בכתובת אחרת בלי ליווי מוסיקלי. יום אחד הלכתי ברחוב אלנבי בתל אביב, ואוטובוס מלא קייטנים שרים את טיקו טיקו שלי. לא האמנתי, התחלתי לרוץ אחרי האוטובוס בכדי להיות בטוח שהם שרים נכון את המילים והם לא יודעים מי אני ואני רץ מהר והם צוחקים ושרים".

 

יש לך אולי חווית ילדות מוסיקלית מוקדמת שנצרבה במוחך ?

 

"כשהייתי ילד בן 11, אחותי הבכורה רצתה שנחום נרדי ישמע אותי שר ואולי יקח אותי להופעות. באותו זמן הוא רק היתגרש מאישתו הזמרת ברכה צפירה זמרת שאהבתי לשמוע וגם לשיר כמוה. אימי היתה מעריצה גדולה של ברכה צפירה..
אחותי ידעה שנחום נרדי גר בחדר קטן בצפון דיזינגוף וארלוזורוב. הלכנו ברגל והגענו לביתו הקטן ועל הדלת היה פתק: "אני אצל אחותי שושנה" והיתה כתובת לא רחוק מביתו. הלכנו אל שושנה שדרך אגב הייתה מורה לפסנתר. דפקנו בדלת והיא פתחה ושאלה מה אנו רוצים. אחותי אמרה לה "אחי זמר ואני מבקשת שנחום נרדי ישמע אותו" . שושנה הסתכלה עלי וחשבה שאני בן 9. הייתי תמיד רזה ונראיתי צעיר מגילי. היא הכניסה אותנו לחדר קטן ואמרה שנחום נרדי צריך להגיע בכל רגע, אבל ביקשה ממני לשיר שיר שאבחר. התחלתי לשיר שיר של ברכה צפירה 'מעמק לגבעה". באמצע שירתי נפתחה הדלת ונחום נרדי צעק "אוי חשבתי שברכה פה שרה"- שרתי בדיוק כמוה!. אחותי אמרה לנרדי שייקח אותי להופעות והוא ענה שאני יותר מדי צעיר להתחיל קריירה של זמר, אבל לחזור אליו בגיל 16. שושנה לקחה אותי לסלון ובחנה את שמיעתי ואמרה שיש לי שמיעה אבסולוטית וכי היא רוצה ללמד אותי פסנתר בחינם פעם בשבוע. שמחנו מאד והתחלתי ללמוד איתה נגינה על פסנתר שרציתי כל כך. שנה לפני זה, בגיל 10 ,המורה לזמרה בבית הספר תל נורדאו- שמה היה מרים לוין, אהבה את כשרוני המוזיקלי והזמינה את אימי ואותי אליה הביתה ואמרה לנו שהיא רוצה ללמד אותי לנגן בכינור. בחדרה היה גם פסנתר אבל היא לא הייתה מורה לפסנתר. היא שלחה אותי עם מכתב למכון למוסיקה שישאילו לי כנור. קיבלתי את הכינור והתחלתי ללמוד לקרא תווים ולנגן בכינור.

אבשי

התקדמתי יפה ומהר אבל עיני היו תקועות בפסנתר. יום אחד היא שאלה אותי מדוע אני נועץ עיניים בפסנתר ועניתי "אני רוצה ללמוד פסנתר במקום כינור". היא לקחה את הכינור ממני ואמרה שהיא לא מלמדת פסנתר והיא מפסיקה ללמד אותי כינור. כששושנה הציעה ללמד אותי פסנתר, חלומותיי התגשמו, אבל לא היה לנו בבית פסנתר ובבית הספר ביקרה בכיתה שלי היה פסנתר והייתי נישאר אחרי הלימודים ומתאמן. גם מצאתי חבר שגר ברחוב פינסקר 19 בשם נחום קאלקא שגר בבית גדול עם פסנתר ואחותו למדה פסנתר והוא היה מבקש ממני לבוא לנגן. הוא ואחותו אהבו אותי. דרך אגב,  נחום גדל ונעשה מליונר בארץ אולי ראית את בנין קאלקא בדרך פתח תקוה. בקשר לשושנה המור,ה למדתי רק שנה אחת, ויום אחד היא אמרה לי שהיא עוברת לגור בירושלים. היא הציעה חברה גרמניה שבקושי דיברה עברית, אבל מורה יוצאת מן הכלל שהזמינה את אימי ואמרה שהיא מוכנה ללמד אותי אבל בתשלום. היינו כל כך עניים ואימי אמרה לה שאין לנו כסף לשלם וכך זה נגמר עד שהגעתי לני יורק והמשכתי ללמוד אבל הייתי בן 27 ומחבר מוסיקה ידועה".

אבשלום כהן ויונה עטרי שנות ה50

מדוע עזבת לחו"ל ?

 

"הוזמנתי לניו יורק ע"י נשיא ההסתדרות הציונית של אמריקה "זואה", מר ג'ק טורצינר. הוא הביא אותי לניו יורק לאחר ששמע אותי שר בכנס ה"זואה" בתל אביב. הייתי אז עני מאוד ואפילו עם כל ההופעות, לא היה לי כסף. ניצלו אותי בחברת התקליטים "הד ארצי", כשלא שילמו לי פרוטה. כמובן שהסכמתי לבוא לניו יורק להופיע, להצליח ולהרויח יותר למחייתי".

 

כשהגעת לחו"ל, הוספת ליצור ולשיר? עד מתי?

 

"בקיץ 1956 , שנה לאחר שהגעתי לניו יורק, נתבקשתי לנהל את המוסיקה במחנה קיץ לילדים בשם "יהודה הצעיר". שם חיברתי את אחד משירי האחרונים בשם "שבת במחנה"- השיר הפך להיות המנון המחנה. שנה אחרי, ב-1957, לא חזרתי למחנה והעסיקו מוסיקאי ישראלי גדול בשם אברהם קפלן שאהב את השיר כל כך והוא חיבר קול שני כדי שמקהלות ישירו בהרמוניה. הוא יותר מאוחר הביא את השיר לארץ ולא ידעתי. מסיבה זו השיר הוקלט רק עם מקהלה. להפתעתי פתאום מצאתי ביוטיוב הקלטה של הזמר הנהדר אברהם פררה ז"ל ששר את השיר עם כל כך הרבה רגש. ."Dream – כעבור חמש שנים חיברתי את שירי

הייתי אז בקליפורניה והעסיקו אותי בתור מורה וחזן עם מקהלה של 50 זמרים. חיברתי הרבה מנגינות לפרקי תפילה כמו "אדון עולם" , "מי כמוך", "בישיבה של מעלה", ועוד..זה היה בית כנסת רפורמי.

לפני זה בשנת 1961 חיברתי מנגינה יפה, ואז הייתי מורה פרטי לילד שהכנתי לבר מצווה. אמו הייתה אמרגנית של זמרת פופולארית דאז, קלי סמית'. היא אמרה שיש לה חברה שכותבת מילים באנגלית, וביקשה שאתן לה את התווים בכדי שתעביר לחברתה. יום אחד המשוררת צלצלה אליי מניו יורק ואמרה לי שהיא חיברה מילים יפות והשיר נקרא – . היא אמרה שהיא רוצה להציע את השיר לנאט קינג קול, ואני בטיפשותי עניתי The Secret Of Lasting Love

שאני שמח לשמוע אבל אם הוא יקליט את זה אני רוצה 50% מהתמלוגים. היא כעסה ואמרה לי: "הוא עוד לא הקליט ואתה מדבר על תמלוגים?", היא ניתקה ולא שמעתי ממנה יותר. אגב, אם נחזור רגע לילד שלימדתי לבר המצווה, כשלימדתי אותו, אמרתי לאמו שבשבוע הבא זה יום הולדתי, אבל אבוא ללמד למרות זאת. באתי והתחלית את השיעור, ופתאום נפתחה הדלת והנה קלי סמית' שרה לי "יום הולדת שמח" ואפילו אמרה "אבשלום". זה היה מצמרר!".

הסיבה ששאלתי את השאלה הטיפשית הזו הייתה מפני שחיברתי שני שירים באנגלית ונעשיתי חבר ב"אסקפ", ושם אמרו לי : "התקבלת כחבר אבל ניתקנו אותך מאקו"ם, ואנחנו נגבה את התמלוגים מאקו"ם. עשו זאת ולא קיבלתי תמלוגים מאקו"ם במשך שנים. התלוננתי וזה לא עזר. בשנת 1975 חזרתי עם חברותי באקו"ם וניתקתי את אסקפ. מאז קיבלתי תמלוגים ואני מקבל עד היום. כפי שאתה יודע, שיריי בארץ נחשבים שירי זהב ועד היום חלקם מושמעים ואני מקבל תמלוגים באופן קבוע ואין לי טענות. בשנת 1975 חיברתי את שירי האחרון, "יהודה המכבי". יוסי ספי לוי הקליט בהקלטה ביתית וזה בדף הפייסבוק שלי וביוטיוב.

 

404268_224165427680139_1573908479_n

מבין שלל השירים שיצרת, יש שיר פייבוריטי?

 

"כל השירים שלי יקרים לי, הם כמו ילדים שלי ולכל שיר יש את הערך שלו".

מה אתה עושה בימים אלה?

"יש לי שני בנים נפלאים: האחד, רוני – מתופף נהדר ומוסיקאי שכותב מחזמרים המוצגים בתיאטרון אוף-ברודוויי והוא גם מורה בבית ספר תיכוני. השני- יונתן, הוא מוסיקאי וסופר שכתב עד כה שלושה ספרים.

לגביי, אני חי בלאס וגאס, אולם ב-2013 גילו לי גידול סרטני במעיים, עברתי ניתוחים ולאחר שהחלמתי, חזרתי לשגרה, אולם בנובמבר 2015, בזמן שנסעתי עם גרושתי במכוניתה, נכנס במכוניתנו נהג שיכור, נפצעתי קשה ועכשיו אני מרותק למיטה ובשלבי החלמה והתאוששות".

אבשלום

 

תודתי הגדולה נתונה לאבשלום כהן היקר על שפינה מזמנו לגולל בפניי סיפור חייו המוסיקלי המרתק והחשוב לתיעוד תולדות הזמר העברי !

 

כתב, ערך, תחקר וראיין:  דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.

 

 

 

"פשוט אוהב לשיר" – סיפורו של היוצר והזמר ד"ר עמיקם מרבך – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

עמיקם מרבך

שנות ה-60 היו שנים פוריות לזמר העברי, לחבורות הזמר ולשירי המקהלות. אחת מחבורות הזמר הבולטות בשנות ה-60 הייתה חבורת "שירו שיר" בהדרכתו של מאיר הרניק ( ומאוחר יותר בהדרכתו של אריה לבנון) , שמדי שבוע ביצעה שיר חדש ברדיו ולמחרת שידורו, כל המדינה ( או לפחות מי שהאזין לרדיו העברי באותו זמן) פיזמה בעל פה.

 

אחד הסולנים הבולטים בחבורת "שירו שיר" בשנות ה-60 הוא עמיקם מרבך, שמעבר להיותו סולן חבורת "שירו שיר", הוציא תקליט סולו והופיע די הרבה לאורך שנות ה-60. ברם, לצערנו לא היה ולו מידע קטן אודות הקריירה המוסיקלית שלו. לכן, נפגשתי עם עמיקם לפגישה מרתקת בכדי לראיינו ולתעד סיפורו המוסיקלי, לראשונה בהיסטוריה, במסגרת הפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית.

 

עמיקם מרבך נולד ב-12 לספטמבר 1940 במרחביה. הוריו שהיו חלוצים, עלו לארץ בשנות ה 20 כחברי תנועת "השומר הצעיר". אמו הייתה מראשוני קיבוץ כפר מסריק ואביו היה מראשוני קיבוץ מרחביה. זמן קצר אחרי שנולד עברה משפחתו להתגורר בקריית חיים, בה גר עד גיל 7 ואז עברה המשפחה לחיפה, שם למד עמיקם בבית הספר הריאלי.

בין השנים 1953-1947 למד בעידוד הוריו לנגן על כינור בקונסרבטוריון דוניה ויצמן בחיפה.

ב 1956 למד תקופה קצרה לנגן באקורדיון.

בנעוריו, חדור ציונות וחלוציות, הלך כדרך אחיו הבכור והוריו והצטרף לתנועת "השומר הצעיר". בשנת 1958 התגייס לצבא ושירת בנח"ל בקיבוץ נחשון, ממנו נשלח כמדריך להקים את הקן הראשון של "השומר הצעיר" בנהריה. יום אחד  בזמן שירותו הצבאי, נזכר עמיקם, הוא הלך ברחוב מסדה בחיפה ופיזם לעצמו שיר עברי (לפני זה לא נהג לשיר במסגרת כלשהי) והרגיש שהוא רוצה להיות זמר.

ב-1959 השתתף בתחרות זמר ברדיו בה שר את השיר "העיירה בוערת" (אחים, בעיירת שריפה) וזכה במקום השלישי.

ב 1960, עם סיום שליחותו בנהרייה, הוא חזר לקיבוץ ועבד בו שנה אחת בענף הנוי ושנה אחת בדיר.

בתקופה זו למד פיתוח קול אצל מרדכי בן שחר.

ב 1962, עזב את הקיבוץ, חזר לבית הוריו, ולמד פיתוח קול אצל גברת גרטה וייס בחיפה.

ב 1963 החל ללמוד לתואר ראשון במכון ללימודי אסיה ואפריקה באוניברסיטה העברית בירושלים. בעת לימודיו בירושלים המשיך ללמוד פיתוח קול אצל קראל שלמון (ששימש קודם לכן כמנהל מחלקת המוסיקה של קול ישראל) ולאחר מכן אצל גברת מינה ליף. באותה תקופה הוא הכיר את המוסיקאי חיים צור והחל להופיע עימו מעל במות ירושלים. תוך כדי הופעותיו הוא התוודע אל "חבורת שירו שיר" בהדרכתם של מאיר הרניק ואריה לבנון, שהתרשמו מאוד מקולו ושילבו אותו כסולן בחבורה (לצד הסולנית הדסה סיגלוב) בתכניות הרדיו. בין השירים המפורסמים של עמיקם בליווי "חבורת שירו שיר": "שיר בוקר" (בהרים כבר השמש מלהטת), "כחול ים המים", "שיר הספנים", (כולם ביוטיוב) בין השירים המפורסמים של עמיקם בדואט עם הדסה סיגלוב בליווי "חבורת שירו שיר": שלובי זרועות", "דו שיח", "פעם אחת בחור יצא אל הכביש" (כולם ביוטיוב).

בשנת 1964 המליץ עליו אריה לבנון בפני "הד ארצי" להוציא לו תקליט. התקליט יצא לאור ב-1965 וכלל שירים עם לחן ועיבוד של אריה לבנון, עם לחן ועיבוד של חיים צור, וכן מספר שירים של מלחינים נוספים בעיבוד של אריה לבנון וחיים צור. בין השירים בתקליט: "חמוטל", "טיול", "בגלל אביב", "פנס רחוב", "המטבע" (כל שירי התקליט ביוטיוב).

בשנת 1968 עמיקם התחתן עם איה ונולדו להם שלושה ילדים. הם גרו בהתחלה בלוד, עברו לגבעתיים וממנה עברו לחיפה. עמיקם התמסר רובו כולו למשפחתו, ללימודיו האקדמיים לתואר שני ולעבודתו כמנהל ספריות עירוניות ברמלה וקריית ביאליק ומפקח מטעם משרד החינוך על הקמת התשתית להקמת הספריות הציבוריות במגזר הלא יהודי.

ב 1980, הוזמן עמיקם להמשיך את לימודיו האקדמיים בפקולטה לספרנות, ארכיונאות ומידע באוניברסיטה העברית בירושלים, מטעמה הוא נשלח עם אשתו ושלושת ילדיהם בין השנים 1983- 1985 להשלים לימודיו לתואר שלישי במחלקה למדע המידע באוניברסיטת שפילד שבאנגליה. בשובו ארצה החל לשמש כמרצה בפקולטה.

ב-1988, בהיותו בן 48, באחת מנסיעותיו מחיפה לירושלים כתב את ארבע השורות הבאות: "ארבעים ושמונה שנים בתוך קופסת גפרורים, גפרור מדליק גפרור והכל בוער בפנים". עם ארבע שורות אלה, כשאש בוערת בעצמותיו, הוא הרגיש שהוא חייב לחזור שוב, ובעצמה רבה, לשירה ולמוסיקה, לצד פעילותו האקדמית התובענית. הפעם גם כתב וגם הלחין שירים משל עצמו.

ב-1995 פנה עם שיריו אל "אולפני "סיגנל" בחיפה, שם הם עובדו בניהולו המוסיקלי של עידן אלעד והופקו באלבום שכותרתו: "בתוך קופסת גפרורים". בין השירים של האלבום: "שיר הטבחים" (קליפ ביוטיוב), "ציפור שעושה פיפי מהפה" (קליפ ביוטיוב), "אמא נתת לי הכל", "פיקניק", "בתוך קופסת גפרורים" (שיעלו בקרוב ליוטיוב).

כשהיה נדמה שעמיקם חוזר בתנופה חדשה למוסיקה, שוב הכריעו אותו מחויבויותיו למשפחתו מחקריו ועבודתו ודחקו את השירה לקרן זווית.

מ 1995 עד 2006 עבר עמיקם להרצות במכללות להכשרת מורים (המרכז האקדמי, ויצ"ו, חיפה ובמכללה האקדמית הדתית לחינוך, שאנן).

ב 2006 – מיציאתו לפנסיה עד היום, עמיקם מתמקד בפרסום מחקרים שנועדים לחלץ את ההוראה מהמשבר בו היא נתונה.

 

ב 2013 – התמנה כראש צוות חשיבה במכון מופ"ת לחילוץ ההוראה מהמשבר – תפקיד בו הוא פועל בהתנדבות ובצורה אינטנסיבית עד היום. במקביל לפעילותו האקדמית והחינוכית, הוא שב לקונסרבטוריון דוניה ויצמן בחיפה לפתח את שירתו האופראית בהנחייתו של המוסיקאי, המנצח, זמר הטנור והמומחה לפיתוח קול, שמעון בן עמי, אצלו הוא לומד עד היום.

כעיסוק עיקרי, עמיקם, מזרחן לשעבר, הוא דוקטור למדע המידע, חוקר ומרצה בתחום "הדרך אל הידע", תוך התמקדות בתהליך החקר, בפיתוח החשיבה האקדמית ובמיומנויות המידע – נושאים אותם לימד שנים רבות באוניברסיטה העברית בירושלים ובמכללות להכשרת מורים ועליהם כתב מאמרים וספרים – כל זאת לצד הגשמת חלומותיו בשירה ובמוסיקה.

 

תודתי הרבה נתונה לעמיקם מרבך היקר על שנאות לפגוש אותי ולגולל בפניי סיפור הקריירה המוסיקלית שלו!

11988253_619354298207894_1063996004468672655_n

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.

"שמחת חיים" – סיפורו של המוסיקאי והגיטריסט הרצל סיגלוב – כותב ומתחקר : דודי פטימר

רשומה רגילה

12109007_631501120326545_8134587747781811925_nע

הרצל סיגלוב נולד בפולין בשנת 1927 ליעקב והלנה סיגלוב. בהיותו בן 12, בשנת 1939 עלה לישראל עם משפחתו והשתכן בחיפה. בשנת 1944 עבר להתגורר בירושלים והחל ללמוד את מקצוע היהלומנות בבית ספר "גאולה" בתל אביב.

 

ב-1 לינואר 1949 התגייס לצה"ל כלוחם בחזית ירושלים תחת פיקודו של נקדימון רוגל במהלך מלחמת השחרור.

 

אחרי המלחמה, כיוון שבא ממשפחה מוסיקלית, למד סיגלוב בין השנים 1949-1952 באקדמיה למוסיקה בירושלים. הוא למד בעיקר ניצוח. עוד במהלך לימודיו באקדמיה הכיר את הדסה שמעוני ( שגם למדה באקדמיה) שתהפוך ב-1952 לאישתו – הדסה סיגלוב.

 

עם סיום לימודיו באקדמיה ניגן על אבוב ופגוט (בסון)  ב"קול ישראל" זמן קצר ובמקביל עבד בחיתוך יהלומים.

החל מ-1956, עם פרסומה של אישתו, הדסה, כזמרת וסולנית חבורת "שירו שיר" בהדרכתו של מאיר הרניק, הפך הרצל ליד ימינה של אשתו וליווה אותה על גיטרה , יחד עם מאיר הרניק כמובן, בהופעותיה בארץ ובחו"ל. מספר פעמים ליווה על גיטרה אף את להקת ה"גבעטרון".

כעשור לאחר מכן, החל הרצל גם לעבד חלק משיריה של הדסה, כמו בתקליט שיצא ב"מקולית" ב-1968 – "רק הד קולך". בין השנים 1962-1980 הקים וניהל הרצל מועדון זמר בירושלים, בו ניגן והופיע עם אשתו ואירח בו את מיטב אמני ישראל, לצד עבודתו ביהלומים.

החל מ-1963 ובמשך קרוב ל-30 שנה ( עד צאתו לפנסיה) שימש סיגלוב כמרכז מפעלי אמנות, תרבות ומוסיקה בעיריית ירושלים ותרם רבות להתפתחותה התרבותית של העיר, במסגרת תפקידו.

בשנים האחרונות עברו בני הזוג סיגלוב להתגורר בישוב "בני דרור", שם הרצל מארגן במקום מופעים, מנהל מקהלות זמר בדיור המוגן בו הוא והדסה משתכנים ועסוק בלשחק שחמט, סנוקר וברידג' ברמות הגבוהות ביותר.

 

תודה מיוחדת להרצל סיגלוב היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולגולל בפניי סיפור חייו לצורך תיעודו בדפי ההיסטוריה.

12109007_631501120326545_8134587747781811925_n

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.

 

"גן נעול" – דודי פטימר במפגש וראיון בלעדי עם הצמד "שוקי ודורית" – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

שוקי ודורית פרופיל

לאורך שנותיה, המוסיקה הישראלית הושפעה רבות מהמוסיקה האמריקאית הפופולארית וידעה צמדים רבים: בשנות החמישים והשישים היו אלה צמדי פולק כ"צמד הגיטרות", "צמד הדודאים", "צמד הפרברים", "מתי ופלתה", "צמד העמרנים", בסוף שנות ה-60 היו אלה צמדי פופ כ"חדוה ודוד" ו"אילן ואילנית". אחד הצמדים הבולטים בסוף שנות ה-70 היה "שוקי ודורית" – שוקי שוקי ודורית פרקש, שלנצח ייזכרו בפנתיאון המוסיקה הישראלית עם להיטם "גן נעול" משנת 1979.

על אף שהם קצת "נעלמו" מתשומת הלב הציבורית, יצאתי לפגוש את הצמד שמעבר לצמד בחיים המקצועיים, נישאו והפכו צמד לחיים, בביתם בגבעתיים – אני באתי חמוש בשאלות והם באו עם תשובות שהותירו אותי פעור פליאה ופה.

 

דורית פרקש –

 

נולדה ב-1957 בתל אביב. הוריה עלו ארצה מהונגריה ודורית מעידה כי אמה ניחנה בקול אופראי יפהפה ויועדה להיות זמרת, אך עם העלייה ארצה ובניית הארץ, החלום די נגוז, אולם אהבת השירה דבקה גם בדורית.

 

בהיותה בת 12, החלה דורית ללמוד לנגן על פסנתר קלאסי, והתקבלה לבית ספר "תלמה ילין" ללימודי מוסיקה. באותה תקופה, פרקש שימשה כפסנתרנית ולא כזמרת.

 

 

שוקי שוקי –

 

נולד ב-1955 בלבנון. כבן להורים מוסיקאים מלבנון ( אמאל וסאלים, שניגנו, לאחר שעלו לארץ, בתזמורתו של זוזו מוסא ואביו, סאלים, היה המפקד למוסיקה הערבית מטעם משרד החינוך) , שוקי נולד אל תוך המוסיקה ובהיותו בן 10, בשנת 1965, עלה לישראל.

 

עוד כילד למד שוקי לנגן על שלל כלים: בתחילה למד לנגן על כינור, לאחר מכן על תופים ובסוף למד לנגן על גיטרה.

 

בהיותו בן 12, עת התחנך בקיבוץ גבעת עוז,ובהשראת שירי הפולק האמריקאיים דאז ושירי הפופ של להקת החלונות הגבוהים, הקים את להקת "גבעת עוז" שניגנה שירים אלו.

 

עם בוא זמנו להתגייס לצה"ל, רצה שוקי לגשת לאודישנים ללהקה צבאית, אך כיוון ששירת כחייל קרבי בנח"ל, אמרו לו שיוכל לגשת לאודישנים רק אחרי שנה וחצי. במלחמת הכיפורים ( 1973) נפצע שוקי בסיני ושהה בבית החולים במשך שנה וחלום הלהקה הצבאית נגוז. שוקי מעיד, כי באותו זמן רצה להיות יותר חקלאי מאשר זמר, אך כיוון שמבחינה פיזית ( עקב הפציעה) לא יכל לעבוד בחקלאות, פנה ללימודי מוסיקה.

שוקי ודורית 1

 

דרכיהם נצטלבו לראשונה בשנת 1978, בזמן שלמדו יחד במדרשה למורים למוסיקה בתל אביב: שוקי הקליט שיר שהלחין למילותיה של המשוררת רחל בשם "גן נעול" וביקש מדורית, חברתו לספסל הלימודים, לעשות לו "קול שני" ( ליווי). השיר, שיצא בתחילת 1979, הפך ללהיט ענק והשניים נתפסו בעיני כלי התקשורת, הקהל והרדיו כ"צמד" שוקי ודורית ( על אף שבתחילה לא היו ולא תכננו להיות כלל וכלל צמד ) .

 

ההצלחה הייתה מסחררת : הופעה ב"עוד להיט", תכנית המוסיקה הפופולארית ביותר בטלויזיה דאז, כתבות בכל העיתונים, שיר שנחשב למושמע ביותר ברדיו באותו זמן וביקוש רב להופעות.

 

בשנת 1980 הוציא הצמד את תקליטו הראשון – "גן נעול" בהפקתו של דודו אלהרר, מתוכו בלטו בעיקר השירים: "על נהרות בבל" ו"בא בשקט ונשאר". ב-1982 השתתף הצמד בפסטיבל הזמר המזרחי – "דרור- למנצח שיר מזמור" עם השיר "תני לי את ידך" ( הזוכה במקום הראשון באותו פסטיבל היה זהר ארגוב עם "הפרח בגני").

בשנת 1983 הצמד הופיע במופע עם הפזמונאי יורם טהר לב– "שיישאר בינינו". יש לציין כי הצמד גם הופיע מספר פעמים בחו"ל בפני קהילות יהודיות. ב-1984 הצמד החליט שהוא ממצה עצמו והחליט להתפרק.

 

דורית לקחה פסק זמן ממוסיקה ושוקי עבד בטכנאות סאונד ואולפנים. ב-1985 בעידוד בעלה, חברה דורית למוסיקאי הנרי ברטר שהלחין לה את שיר הסולו הראשון שלה – "סירפד" , למילותיה של רחל שפירא. שנתיים לאחר מכן, ב-1987 השתתפה דורית בקדם אירוויזיון עם השיר "ירושלם" ( ליוותה אותה אז דפנה דקל, בפעם הראשונה בה השתתפה בתחרות כזמרת ליווי, עם להקת "חברים").

 

שוקי אף הוא הקליט מספר שירי סולו – "בורח אלייך" ו"את".

 

בשנת 1988 הצמד החליט לחדש את פעילותו והוציא את השיר "תותים" שהפך להיט ענק. בעקבות הצלחת השיר, הצמד הוציא ב-1990 תקליט מאותו שם. לאחר זמן קצר הצמד התפרק שוב.

 

פרקש פנתה לקריירת סולו כזמרת יחידה והוציאה ב-1994 את אלבום הסולו שלה – "שרה ננה משקורי", גרסאות עבריות לשיריה של הזמרת היווניה ננה משקורי. ב-1998 הוציאה את אלבומה השני – "חצי מאה עברה – שירים של נעמי שמר" ולאורך השנים הופיעה במופעים שונים, הן במופעי שירה יוונית והן במופעי שירים עבריים כמו המופע "מעבר לתכלת" לצידו של בעז פייפר.

 

 

ספרו לי קצת: איך נולד "גן נעול" מפיכם ?

 

דורית: "כיוון ששוקי, עקב הפציעה, התקשה מעט לקלוט מהר את החומר הלימודי, הייתי מעין המורה שלו. היינו חברים מאוד טובים ועזרתי לו להתמודד עם החומר הלימודי. יום אחד ליום הולדתו קניתי לו ספר שירים של רחל המשוררת, ותוך שבוע הוא הלחין את "גן נעול".

 

שוקי: "הלחנתי כמה שירים לפני כן, היו לי רעיונות, אבל זו הייתה הפעם הראשונה שהחלטתי להקליט משהו. החלטתי שאני גם מעבד את זה. נכנסנו לאולפני "טריטון" והקלטנו את זה".

 

דורית: "אמא שלי סיפרה שעוד מילדות הייתי עושה קול שני. אז כששוקי ביקש ממני להקליט איתו, הסכמתי ואמרתי : למה לא?, על תקליט השדרים היה רשום "שוקי שוקי ודורית פרקש". עכשיו התחילו להשמיע את זה 20 פעמים ביום "שוקי שוקי ודורית פרקש" , אז הרדיו קבע כבר שאנחנו צמד ואמר "שוקי ודורית", ואז התחילו לשאול אותנו על הופעות ותקליט. שוקי הקליט שיר אחד ולא היו לנו תכניות. אני זוכרת שבכל מקום השיר הושמע, הראשון שהשמיע היה אלכס אנסקי בגלי צה"ל, איך שעלינו לאוטובוס שמענו את השיר, זה תפס באופן חזק."

איך נולד התקליט?

 

דורית: "אחרי הצלחת השיר, שוקי התחיל להלחין שירים ורק אחרי שנה וחצי היה לנו תקליט, אבל עד שיצא התקליט, מי זכר כבר את "גן נעול"? לא היו יחסי ציבור כמו היום "

 

מתי התחלתם להופיע?

 

דורית: "מיד עם צאת התקליט".

 

שוקי: "בזמנו יכלת למלא מקום קטן ואינטימי של 40-50 אנשים, אז התחלנו להופיע במקומות כאלה, ואז החלו לפנות אלינו המון מהקיבוצים. הסתובבנו ונסענו בכל הארץ.

איך הגעתם לפסטיבל הזמר המזרחי בשנת 1982 עם השיר "תני לי את ידך" ?

 

דורית: "זה היה די מצחיק. מה לי ולמזרחית? יוסף בן ישראל, האחראי על פסטיבלי הזמר המזרחיים, צלצל אלינו ואמר שיש לו שיר שמאוד מתאים לנו מבחינה אומנותית. אני זוכרת שבאוטובוס להופעות היו צוחקים עלינו משתתפי הפסטיבל, כי היינו אנחנו ואביבה הד, שני "עופות מוזרים" שלא קשורים לזמר המזרחי".

 

שוקי: "למעשה זהר ארגוב היה חבר מאוד טוב שלנו בנסיעות הללו. הוא למעשה התחרה עם כולם , הם שרו מזרחית ואנחנו היינו אאוטסיידרים. זהר היה סוגשל אאוטסיידר גם באותה תקופה, כי הוא התפרסם מהקהל ועדיין לו באופן סמכותי, אז הוא גם התבודד מעט והתחבר איתנו מאוד כי לא היינו מתחרים כל כך".

בשלב זה של השיחה, דורית לוקחת אותי על אחד מקירות הסלון בו תלויות, בכתב ידה של נעמי שמר ז"ל, מילותיו של השיר "הכל פתוח" ( להיט הניינטיז של עופר לוי ולאה לופטין) ומספרת לי : "נעמי הציעה לי את השיר הזה קודם. היא באה אלינו הביתה עם השיר ואמרתי לה שאני לא מתחברת, שזה לא בשבילי. זה היה יותר מדי קצבי בשבילי ולא ידעתי לשיר בקצב, ואז היא הביאה את השיר לעופר ולאה, והשיר הפך ללהיט ענק. מאותו רגע, מסגרתי ותליתי את דף השיר שנעמי הגישה לי כדי להזכיר לי את ה"פספוס" של החיים שלי"

 

באותה תקופה לא הייתם זוג רומנטי וכיום אתם נשואים, איך זה קרה?

 

דורית: "זה סיפור די מעניין. שוקי ואני היינו חברים מאוד טובים אבל לא במובן הרומנטי. היה לי חבר של 7 וחצי שנים והיינו יוצאים זוגות: אני והחבר שלי ושוקי וחברות שלו. בשלב מסויים התגרשתי ( ונשארנו ידידים טובים) והתחלנו שוקי ואני להופיע שוב, ופתאום שוקי התחיל לחזר אחריי. בהתחלה נסוגתי, כי אנחנו צמד ולא חשבתי על שוקי במובן הרומנטי, אך אחרי שמונה חודשים שוקי נסע לחבר שלו בארה"ב, ופתאום הרגשתי שאני מתגעגעת אליו ואוהבת אותו והתחתנו ב-1988 ומאז אנו חיים באושר ואושר".

מה אתם עושים בימים אלה?

 

דורית: "משנת 1995 אני מופיעה במופע שירים יווניים ובעוד מספר מופעים במקביל, ושוקי לעיתים מלווה אותי על גיטרה ותומך בי מאחורי הקלעים. אני עובדת בימים אלה על אלבום חדש – "משהו יפה"

 

תודה מיוחדת לשוקי שוקי ודורית פרקש על שפינו מזמנם לפגוש אותי ולגולל בפניי סיפור חייהם לצורך תיעודם בפרויקט תיעוד המוסיקה הישראלית שלי.

11896059_609030729240251_6408809901615997203_n

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.

"נולד לרקוד" – סיפורו של מושיקו הלוי – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

1796629_1384924478441070_192274620_n

בעולם הריקוד, המחול והזמר העברי, יש למושיקו הלוי מקום מוערך של כבוד. כרקדן, יוצר ומלחין, מושיקו נחשב לאחד אמני הריקוד המשפיעים בסצינת ריקודי העם והמחול האמנותי, פורץ דרך וסלל את הדרך לבאים אחריו. הוא יצר עד כה קרוב ל-300 ריקודים ( בהם "דבקה אוריה" שזכה במדליית כסף בפסטיבל בוינה, "דבקה כנען", "עת דודים כלה") והלחין קרוב ל-200 מנגינות פרי עטו שעשו חיל ברחבי העולם. מושיקו נחשב ליקיר אקו"ם על תרומתו למוסיקה הישראלית.

נפגשנו במסעדה שכונתית באיזור מגוריו, בשכונת התקווה בתל אביב, ולצד מנגינה יוונית של בוזוקי וסירטאקי לבין ניחוחות הבישול, גולל בפניי מושיקו את סיפור חייו.

 

משה יצחק הלוי ( מושיקו הלוי) נולד בשנת 1932 באיזור מנשייה להורים יוצאי תימן. בגיל 17 גילה את המחול שהפך למשוש חייו: תחילה למד בבית הספר למחול של מיה אורבטובה, נמנה עם מייסדי להקת המחול הראשונה של צה"ל, ועם שחרורו הצטרף לתיאטרונים הנודעים בשנות ה-50 : "לי לה לו" ו"דו רה מי". לאחר זמן מה הצטרף ללהקת המחול התימנית "ענבל" והיה שותף להצלחתה ברחבי העולם, ובאותה תקופה חיבר את הריקוד הנודע ביותר שלו: "דבקה אורייה". לאחר שעזב את "ענבל", הקים את להקת "הפעמונים" שכללה בין השאר את יונה לוי ויצחק אליעזרוב, חברו הטוב. הלהקה הצליחה ברחבי העולם, זכתה להופיע בטלוויזיות השונות והפכה סנסציה. באותו זמן הפך גם למנהל אומנותי ומדריך ללהקות מיעוטים מטעם המחלקה הערבית של ההסתדרות הכללית, ובשנת 1969 נתמנה ככוריאוגרף ומנהל אומנותי ללהקת מחול ייצוגית יחד עם המורה נינה אורעד, להקה שהופיעה ברחבי גרמניה. בשנת 1971 קיבל הצעה ע"י שרה לוי תנאי ( ה"ראש" של להקת "ענבל") לשוב ללהקת ענבל הפעם כמנהל הלהקה. בשנת 1973, עם סיבוב ההופעות שלו עם ענבל, החליט להישאר בארה"ב ונשאר בה עד שנת 1990, שם עסק בכוריאוגרפיה, יצירה ובנה ריקודים מוצלחים ללהקות מחול, ובמהלך שהותו באמריקה שיתף בין השאר פעולה עם להקות מחול בקנדה.

 

החל משנת 2008, פתח הלוי הרקדה משלו ב"בית דני" בתל אביב שם נלמדים בין השאר ריקודיו.

0258301a

מושיקו בוא נחזור "קצת" אחורה, הוריך עסקו במוזיקה? באת מרקע מוזיקלי?

 

"אבא שלי, שלום יצחק הלוי, היה בדרן וזמר, כמו שאומרים סטנדאפיסט, אבל בכללי לא היה רקע מוזיקלי משמעותי"

 

מתי דבק בך חיידק הבמה?

 

"מאוחר, הורי נפרדו כשהייתי בגיל 9 חודשים ולמעשה גדלתי אצל סבתי עד גיל מסויים ומכיתה ד' עברתי למוסד לנערים עזובים באיזור ליד בית שמש, לאחר שנתיים עברתי לקיבוץ ואחרי שנתיים חזרתי העירה, לתל אביב, ובשנה הזו לפני הגיוס שלי, נקלעתי למקום עבודה, בו מנהלת העבודה הייתה רקדנית לשעבר בשם חנה אליאסוב. היא ראתה שאני אוהב תוך כדי העבודה לרקוד, לשיר ולהתנהג כמו "שחקן הוליוודי". היא שאלה אם אני רוצה לעשות זאת באופן מקצועי, אז היא החליטה יום אחד שהיא לוקחלת אותי לסטודיו של מיה ארבטובה ומאותו רגע, בהיותי בן 17, החל הרומן שלי עם המחול".

47778_(1)

עם הגיעך לגיל צבא, התגייסת ללהקה צבאית?

 

" בשנת 1950, המורה שלנו מיה דאגה שאת שירותינו הצבאי נעשה במסגרת להקה צבאית מפני שהיינו שני בחורים בשם משה ושתי בחורות בשם ליהיא, והצבא הסכים להקים חוליית מחול: צירפו אלינו שחקן מהקאמרי ( קוליה קגן) וצירפו אלינו מנחה בשם מילי, וזו למעשה חוליית המחול הראשונה בצבא. רדפנו אחרי חיילים בתמרונים ובכל מיני מוצבים ומקומות, רקדנו בתנאים לא תנאים והייתה חוויה של ממש".

 

איזו מוסיקה השפיעה עליך באותה תקופה?

 

"האוזניים שלי היו פתוחות לכל סוגי המוסיקה, לא הגבלתי את עצמי, אהבתי קלאסי, מודרני, אהבתי מוסיקה עממית, ג'אז, פופ והכל. "

 

מה עשית עם שחרורך מהצבא?

 

"בשנת 1952, כשסיימתי את הצבא, חשבתי שאני חוזר לקיבוץ. מיה ארבטובה התנגדה שאחזור לקיבוץ והיא רצתה שאני אמשיך להישאר בסצינה. באותה תקופה היו התיאטרונים "לי לה לו" ו"דו רה מי" ומיה סידרה לי להשתתף בהצגות שונות בהם, הן במשחק והן בריקוד. הייתי שם עד שנת 1954."

 

איך הגעת ללהקת המחול ענבל?

 

"כיוון שתרגלתי רבות בסטודיו של מיה, הופיע יום אחד, הכוריאוגרף הנודע ג'רום רובינס, כוריאוגרף יהודי בקנה מידה עולמי. לרלג בואו ארצה, הוחלט לקבץ את מיטב הרקדנים של אותה תקופה, ואני נמניתי עם קבוצה זו. ג'רום ראה אותי בתנועה ושאל אותי אם אני תימני ואז אמר: "למה אתה לא מצטרף לענבל?", אמרתי לו : "בשביל לעשות צעד תימני אני צריך להצטרף לענבל? אני עוסק בדילוגים, קפיצות ואומנות הריקוד", גרום השיב: "ענבל עוד תרקיע שחקים וישמעו עליה בעולם". רצה המקרה ויחסיי עם מיה אורבטובה על על "שרטון", אז חשבתי כי הגיע הזמן אולי לממש את הצעתו של ג'רום ולהצטרף לענבל. והצטרפתי לענבל."

 

איך היה בענבל?

 

"פתאום גיליתי את צור מחצבתי. גיליתי שאני ממשפחה מיוחסת בתימן, הופענו ברחבי העולם ועל אף שלא הסכמתי כל כך עם דרך העבודה, עדיין זו הייתה חוויה נהדרת. אבל, הייתי שם בערך שנה ועזבתי ".

ענבל

מתי יצרת את הריקוד הראשון שלך?

 

"היה זה עוד בתקופתי בענבל, "דבקה אוריה" זה נקרא, הופעתי מאוד ונדהמתי מהמקצב והתופים והלחן של נחמיה שרעבי. השיר הוקלט לראשונה בארה"ב ללא מילים ע"י פרק ברק. באותה תקופה, התארגנה להקת המחול הקיבוצית לקראת יציאה לפסטיבל המחולות בוינה. הם שמעו כי חיברתי ריקוד וכי כדאי שיזמינו אותי לעשות את הכוריאוגרפיה במסגרת הקבוצה שלהם. הלכתי ועבדתי איתם במשך חודש ימים בקיבוץ שפיים. אחרי חודש ימים, הלהקה הבטיחה לקיבוץ שהלהקה תופיע לפני העזיבה בפני הקיבוץ והקיבוצים שמסביב. הם הופיעו עם הקטע שלי גם כן, כל התכנית הייתה תכנית ישנה. הדבר היחידי שהיה חדש היה דבקה אוריה. לאחר מכן, נסענו אל תחרות המחולות של גברים בוינה במסגרת הפסטיבל, והופעתי כשהריקוד שלי זכה במדליית הכסף ( מקום שני) בפסטיבל הנחשב. זו הייתה התרגשות עצומה עבורי."

 

מה הייתה המנגינה הראשונה שהלחנת?

 

"דבקה כנען", זה היה כבר בתחילת שנות ה-60".

 

מה עשית לאחר שעזבת את "ענבל"?

 

"עזבתי את ענבל בגלל חוסר האפשרות שניתנה לי להתבטא שם. באותו זמן הופיע ג'רום רובינס עם קבוצת הרקדנים שלו מארה"ב ( "ניו יורק סיטי בלט") בהיכל התרבות בתל אביב, ביקשתי להיפגש איתו ( כיוון שהיינו מיודדים). סיפרתי לו על הבעיה שלי עם ענבל ושאלתי אם ישנה אפשרות שאצטרף אליו כתלמיד לקבוצה כדי ללמוד ממנו את הכל. ג'רום אמר לי כי הוא מקבל את התלמידים שלו דרך ממשלת ארה"ב, אבל נתן למושיקו עצה: "תחפש לך אנשים שיאמינו בך ושתוכל לעבוד איתם ותקים קבוצה משל עצמך, וכך נוצרה להקת "הפעמונים"."

להקת הפעמונים

איך "הפעמונים" הצליחה?

 

"לא הייתה עוד להקת ריקודים שזכתה לכזו הצלחה. זכינו להופיע קרוב ל-25 עד 29 הופעות בחודש בכל רחבי העולם. פעם אחת נסענו לחוץ לארץ עם משפחת אליעזרוב , אל בדיוק ברגע שהגענו יצא שהנשיא "בן צבי" נפטר. כל המוסדות היו באבל וכל האירועים בוטלו. נאלצנו במשך חודש ימים לשבת בפריז באפס מעשה, מבלי אפשרות כספית להתקיים. לא התכוננו או תיארנו לעצמנו שצרה כזו תבוא עלינו, אבל נתמזל מזלנו ואבא של איציק אליעזורב ( מנחם) מצא בית מלון אלג'יראי יהודי וסיפר להם על מצבה של הלהקה. בעל המלון ביקש מכל הדיירים שהיו שמה לעזוב את המקום והכניס אותנו וכלכל אותנו בשישי שבת בארוחות ומטעמים בסגנון אלג'יראי. החזרנו אותם לתחושה היהודית הביתית והם כל כך שמחו לארח אותנו ובכל פעם שחסר לנו כסף, קיבלנו מהם הלוואה ובין לבין יצרנו קשר עם אמרגן מקומי שהתחיל לשלוח אותנו לכל מיני מקומות וטלויזיות להופיע: גרמניה, הולנד, צרפת וכו', אז החל להיכנס לנו כסף והיה לנו את הכסף להחזיר לבעל המלון אצלו גרנו, והצלחנו לשהות תשעה חודשים באירופה. זו הייתה הצלחה לא רגילה".

 

בשלב מסויים עברת לארה"ב, מדוע ?

 

"לאחר שהתגרשתי ויצאתי לסיבוב הופעות בארה"ב, החלטתי להישאר שם ולנסות מזלי שם. בכל מקום אליו הגעתי והופעתי, ניגשו אליי אנשים יהודים שהכירו אותי כרקדן, ונתנו לי מספריהם. הגעתי לניו יורק ושם נשארתי כ-16 שנה. הוצאתי שם תשעה תקליטים ונצטברו אצלי עוד מוסיקות שחיברתי, ומאחר והייתי כבר בשלב של עזיבה של ארה"ב לאחר שהכרתי את אישתי הנוכחית, לא רציתי להוציא את שאר המוסיקות שלי בארה"ב, ואז באתי לכאן והוצאתי אותם כאן."

למה חזרת לארץ?

 

"קודם כל, שאלתי את אישתי הנוכחית אם היא רוצה ילדים, כי היא צעירה ממני ב-31 שנים, אז היא אמרה לי שכן, אז אמרתי לה "לא בארה"ב"! אני אחזור, אנחנו נגור פה ונגדל את הילדים שלנו פה בישראל"

 

כמה אלבומים הוצאת עד כה?

 

"הוצאתי עד כה 18 אלבומים, אבל יש לי חומרים לעד 21,22 אלבומים כרגע, ואני עובד על זה"

 

מנקודת מבטך, מה ההשפעה שהבאת לסצינת הריקוד בישראל לאורך השנים?

 

"תראה, קודם כל בסגנון הריקודים שלי. ברגע שהצטרפתי לתחום הזה, צירפתי כל כך הרבה מונחים שעוד לא היה להם שמות והגדרות ושיניתי את הטרמינולוגיה של ריקודי העם, הכנסתי אלמנטים שלא היו קיימים, כי הסגנון הקיים והמצוי היה צפוי. בכל הרקדה שלי הקהל לא יודע למה לצפות. אני נותן לקהל שלי לפתח את המוח ואת הראייה ולא להישאר מקובע. לא חיברתי צעד ועוד צעד, מתוך ידיעה שאני בטוח שהרוקד יידע מה הצעד השני מראש, הריקודים שלי עד היום הן מבחינת סוד כמוס עד סיום הלימוד, וזה משאיר אותם ממושמעים."

מממ

מה אתה עושה בימים אלה?

 

"אני ממשיך להלחין, אני ממשיך לחבר, אני כבר מתקרב לריקוד ה-300 שלי ומבחינת הלחנה כבר התקרבתי ל-200, אני חבר אקו"ם ויקיר אקו"ם על התרומה שלי למוסיקה הישראלית. אחרי חמישים שנה של פעילות זכיתי שיכירו גם בתרומה שלי, והיד עוד נטויה".

 

תודתי הגדולה נתונה למושיקו הלוי היקר על שגולל בפניי סיפור חייו לצורך תיעודו בדפי ההיסטוריה, במסגרת הפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית. תודה מיוחדת גם ליצחק אליעזרוב היקר על ש"שידך" בינינו.

11737924_595564580586866_3982075274947265818_n

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.

"סואן בדמי הליל" – סיפורה של הזמרת אלה האריס (גדרון) – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

11880920_611708298972494_1911541266_n

"סואן בדמי הליל, נמל בדרום מרסיל, מלח ירים שם כוס, עם נערתו טבק חריף ירבה ללעוס.." , שיר זה מראשית שנות ה-60, מתנגן באוזניי עוד משחר נעוריי המוקדמים, כשמבצע אותו הצמד מנחם (מגי) גרוס ואלה האריס ( דאז גדרון) במסגרת היותם בלהקת גייסות השריון.

מכירים את התחושה הנהדרת הזו ששיר "נתקע" לכם בראש ולא מרפה שוב ושוב? אז זה מה שאירע לי בשבועות האחרונים עם "סואן במי הליל", וכיוון שבשיחה אקראית עם חברי גבי ברלין, כהן השירה בציבור, על גורלה של הזמרת, אלה, נתברר לי כי הוא סוחבת עימה היסטוריה עשירה של זמרה ושירה, בער בי (וסקרן אותי) לראיינה ולתעד סיפורה במסגרת הפרויקט שלי לתיעוד תולדות הזמר העברי.

אני מודה קבל עם ועדה כי בשיחתי הטלפונית הראשונה עם אלה התרגשתי עד כלות, שכן היא המבצעת המקורית של אחד השירים האהובים עליי ביותר מאותו עשור, ובאדיבות ויחס חם ואוהב גוללה בפניי סיפור חייה המרתק.

היא נולדה ב-31 ביולי 1941 בבית החולים "העמק" בעמק יזרעאל, למרגלות הגלבוע וגבעת המורה, איזור בו חיה עד היום.

היא נולדה כאלה גדרון ( גדרון – ציפור שיר החיה ומקננת בגדרות) ליוסף (יוסוף) שעלה בילדותו המוקדמת עם משפחתו ארצה בכדי לבנות את ירושלים וארץ ישראל, ולשפרה – זמרת ופסנתרנית מוכשרת שברחה מביתה הבורגני ובחרה להיות חלוצה.

אלה מעידה כי הוריה בחרו לבנות ביתם בשיר ובזמר בעמק יזרעאל בקיבוץ בית השטה, ומכאן שכל ילדותה וחייה היו מלוות במוסיקה כהווי ודרך חיים.

אלה לא יודעת להצביע על רגע או מקרה בהם גמלה בלבה ההחלטה להיות זמרת, אלא נועדה ונולדה לכך: היא מסבירה כי השיר והזמרה היו והנם חלק בלתי נפרד ממנה מאז ומתמיד, וזה פשוט בא לה באופן טבעי, לטענתה יותר מהתבטאות מילולית, שכן עד היום היא מעדיפה לשיר על פני לדבר.

היא למדה בבית הספר המקומי וכבר אז השתלבה ב"סצנה" המוסיקלית ולפני גיוסה לשורות הצבא, שאפה וחלמה לשרת בלהקה צבאית ואכן, התקבלה ללהקת גייסות השריון ( מעירה כי גם קצת בזכות אביה שהכיר היטב את בימאית הלהקה נעמי פולני, וקצין החינוך של השריון דאז- שאול ביבר).

הצמד מגי ואלה

כששאלתיה כיצד נולד השלאגר "סואן בדמי הליל" אותו ביצעה עם מגי (מנחם גרוס- לימים גיטריסט "הגשש החיוור" וכיום מתגורר בעכו) בתכנית הלהקה "טיפול זה טיפול" (שיצאה על גבי תקליט בשנת 1961) , סיפרה לי כך:

"בתקופת השירות שלי היה מנהג להישאר אחרי ההופעה בחברת החיילים ולשיר שירים בצוותא, קראנו לזה אז "טולולו".   מגי ואני , היינו אז צמד השריון- "מגי ואלה", שתפקידנו היה "לעורר" את החלק הזה . באחד הימים הכנו שירים נוספים לטולולו ונפלנו במקרה על שיר העם הרוסי "סואן בדמי הליל" אבל היה לו רק בית אחד (שכתב דב מגן). אז זרקנו כל אחד רעיונות, והוספנו עוד שני בתים (בית שני ושלישי ) וכך הופענו, לימדנו את החיילים את השיר שתפס כאש בשדה קוצים, ואף הקלטנו מאוחר יותר את השיר בתקליט של הלהקה ."

לשאלתי: האם בזמנו, לאור הצלחת "סואן בדמי הליל",נהגה לבצע שירי סולו בעצמה, השיבה: "בתקופה ההיא לא היה נהוג לתת שירי סולו למישהו מהלהקה, הצליל היה נגזרת של ההרמוניה של הקבוצה – הלהקה כולה . ניסיון ייחודי לשיר "סולו", היה לי זמן מה אחרי "סואן בדמי הליל",כשנתבקשנו :מגי, אני, ועליזה עזיקרי (שהצטרפה לצמד שלנו) לשיר בערב שערכה נעמי שמר. אני שרתי שם את "אי ה שה " שיר אפריקאי כמדומני. השיר התפרסם והפך לסמל המסחרי שלנו, של הצמד "מגי ואלה", בנוסף ל"סואן בדמי הליל". אני מודה כי לא כל כך אהבתי לשיר סולו,אהבתי יותר לשיר בהרמוניה, בקבוצה- דבר שאני מאמינה בו ואוהבת אותו עד היום."

עם שחרורה, אוותה אלה להמשיך בדרך הוריה, להישאר בקבוץ ולבנות את הארץ, אולם לא ויתרה על כישוריה ואהבתה למוסיקה ולשירה. לצד הקמת משפחה (יש לה שני בנים), נטלה חלק בתחנות מוסיקליות שליוו את הזמר העברי נאמנות לאורך שנותיו.

בין התחנות המוסיקליות בהן נטלה חלק ניתן למנות:

  1. השתתפות במקהלת "רינת" ( המקהלה "הלאומית" של ישראל שנוסדה ע"י גארי ברתיני ב-1955 והתפרקה ב-1994)
  2. השתתפה בהפקות מוסיקליות קבוצתיות בקיבוץ ובמקהלות הקיבוץ.
  3. היא הייתה חלק מהקבוצה הקולית "חמשת הסולמות", שהייתה ברוח ה"סווינגל סינגרס" בהנהלתו ובלוויו של פולדי שצמן. הלהקה לא הקליטה באופן מסחרי כלופ (אולם ברשותי הקלטות נדירות שלה) . אלה מציינת כי הלהקה הזו היתה הבסיס "ללהקת ווקאל".

חברי ההרכב היו: דבורי בורשטיין (סופרן ) , אלה האריס (מצו ) ,ורדה זליג (אלט)  טנור ששמו לא זכור לאלה ואבי שלה ז"ל (בס) . אלה מוסיפה ומספרת על הקטע "חתולים על הגג" : " הקלטנו כחמישה שישה קטעים ,שניים מהם העלית לפייסבוק . בקטע חתולים על הגג בקטע השני -האימפרוויזציוני (כאילו) אני שרה סולו והיתר בתורם אחריי ..את המילים כתבנו ביחד , כל אחד תרם מלה או משפט וכך נולד הספור על החתולים . כמוהו גם כתבנו יחד את המילים ל"פיפי מימי ולולה". בכלל , נהגנו לשחק בקטע מוזיקלי ווקאלי ללא מילים ובהמשך להמציא לו טכסט , סתם כמשחק . לא הגענו למצב של הופעה בפני קהל".

11911854_611709018972422_896136998_n

בשנת 1973 הייתה חברה ב"שלישית עמוד התווים" יחד עם שולה אלבלק ואיריס שמי בניהולו של צביקה כספי.

אלה מספרת: " את שלישית עמוד התווים הקמנו שולה אלבלק, איריס שמי ואני במלחמת יום כיפור. סתם ישבנו במזכירות בית השיטה וחשבנו איך אפשר לעזור למאות חיילי המילואים שישבו בבקעת בית שאן  וחיכו לקרב הבא שלהם. אז לקחנו כמה שירים מוכרים , עשינו עיבודים לשלושה קולות , והיות ולא הספקנו ללמוד מילים בע"פ, יצאנו לשטח עם עמוד תוים ובו השירים ומכאן שם ההרכב . שרנו ללא הגברה ולעיתים גם ללא חשמל , לאור מדורות . הופענו גם באזורי קרבות בהפוגות ברמת הגולן."

  1. כשחזרה עם משפחתה משליחות בחו"ל, הקימה ב-1975 יחד עם חברתה שולה אלבלק להקה קיבוצית בשם "האשקולית " אשר עבדה עם מעבדים ומוזיקאים כצביקה ארבל,צביקה שרף ויורם צדוק.

מבחינת זמרים, הלהקה כללה את: הזוג חנוך ושולה אלבלק, אלה גדרון האריס, איציק ארד, רוני יוניש , רינה ארז, מוקי וצביה פלד-דרור. תקופה מסוימת גם שרו עמנו יוקי- חיים אהוביה ז"ל ובתיה לוטן.

מבחינת נגנים: בחצוצרות , שלמה ארגוב , ומיכאל סלע, סקסופון , יעקוב שולמי. תופים , אייל שריג ,פסנתר, חוולה הדר , גיטרה בס,רובי איילון ממרחביה , וצביקה ארבל  על הגיטרה .

הלהקה אף יצאה ב-1980 לסיבוב הופעות מצליח בארה"ב תחת השם "אש-קולית", והופיעה אף בקהיר, הונג קונג, הולנד ואף פריז.

רפרטואר השירים היה מורכב משירים ידועים ומעובדים עבור הלהקה ושירים שנכתבו במיוחד עבורם. הלהקה הוציאה ב-1984 תקליט אחד בשם "האשקולית"  שמאוחר יותר הפך לדיסק . הלהקה התפרקה בשנת 1991.

154223-האשקולית%20בראשיתה

  1. החל משנת 1991 ועד היום, אלה וחמשת חבריה ללהקת "האשקולית" הצטרפו ללהקת "הגבעטרון" הנודעת ואלה מוסיפה בנימה אישית: " אני חושבת שיופיה ויתרונה של הגבעטרון הוא בשירת הביחד וההרמוניה הווקאלית שלה, דבר שאהבתי ואני אוהבת עד היום. כנראה לכן אין לי אף "סולו" , אם לא סופרים בית אחד,ראשון בשיר "חברים"."

1613891_478399342288216_3961928285280608151_n

בנסיונה המוסיקלי, אלה הייתה מורה למוסיקה,מובילת ומארגנת חבורות זמר וערבי שירה בציבור , ומאוחר יותר התמחתה אף בטיפול במוסיקה – תחום בו עבדה ועובדת עד היום, וכפי שהיא מגדירה זאת: "המוסיקה והשירה הן כלי בידי לסייע לאחרים בקשיים עימם הם מתמודדים. בין מטופליי ניתן למצוא : נפגעי סמים , אוטיסטים , ילדים לקויי למידה ,נכים, אנשים הלוקים במחלות זכרון ,ועוד.

כיום אלה גמלאית וממשיכה להנאתה ללמד שירה בצוותא קשישים/ות ,ילדים בבית ספר יסודי , ללמד גיטרה ושירה ועדיין מוצאת זמן לשיר בגבעטרון, כי את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק.

תודתי הגדולה נתונה לאלה האריס (גדרון) על שפינתה מזמנה וגוללה בפניי סיפור חייה המוסיקלי.

11910774_611708282305829_1719698006_n

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.