" מר נרקיס" – דודי פטימר בתחקיר וראיון בלעדי עם דני גרנות – כותב ומתחקר: דודי פטימר

"איך זה שכוכב אחד מעז.." , כשמתי כספי שר מילים אלה, הוא בוודאי לא ידע כי הוא למעשה מתאר את סיפור חייו של אחד היוצרים והזמרים המוכשרים , מוערכים ואנטי- כוכב Wanna be שיש- דני גרנות . בשנות ה-70, התקשורת הרבתה להשתמש במילה "כוכב" (המקבילה ל"סלב") , והתייחסה יותר לקריירת ה"סלב" שלו ופחות למוסיקה שלו.

 

לדני גרנות היה הכל – שירים שכיכבו במצעדי הפזמונים , פוסטרים ושערי מגזין, תקליטים מוצלחים ומעריצות, אוח המעריצות ופינה קבועה ב"מדורי הרכילות", והייתה תקופה שהוא הפך להיות "דני גרנות הכוכב" ולא "דני גרנות המוסיקאי" . יום אחד בהיר, החליט דני ש"חיי הזוהר" מאפילים על היצירה שלו והחליט מרצון להיעלם לחלוטין מהעין התקשורתית ומההופעות, להסתגר בבית במשך שנים רבות ופשוט ליצור מבוקר עד לילה מוסיקה מקורית וחדשנית.

 

בואו נחזור קצת לאחור, דני גרנות (דני גרינשפון ,יליד 1949) נולד בחיפה וכנער נמשך מאוד למוסיקה , והחל לשיר ולנגן לחבר'ה . את שירותו הצבאי עשה בלהקת פיקוד דרום והפך במהרה לבולט בלהקה עם להיט הסולו הראשון שלו במסגרתה "לאהוב את החיים" (1968) . באותה תקופה, השתתף ב"תשואות ראשונות" בצמד "12 המיתרים" יחד עם אלכס טלמור .

לאחר שחרורו, הוציא תקליט מצליח משירי רחל עם חוה אלברשטיין, השתתף בהצגה המוסיקלית המצליחה "ירושלים שלי" וב1970 הוציא את אלבומו הראשון שזכה להצלחה מסחררת.

 

לאורך שנות ה-70 , השתתף דני בפסטיבלים השונים , במופעים שונים והנחיל להיטים בזה אחר זה : "מר נרקיס" ( משנת 1972 ,המזוהה עימו עד היום, מתוך מופע שירי נעמי שמר במסגרת "חבורת בימות"), "חרוזי ביניים" (מאותו מופע), "זה חוזר", "רק על עצמי", "האמנם" ,"מי האיש" (פסטיבל הזמר 1973) , "ככה פתאום" (פסטיבל שירי ילדים 1974) , "ברברה" וכו'.

דני הוסיף "לשחק את המשחק" הכוכבותי עד תחילת שנות ה-80 , בין לבין נישא לאהבתו הגדולה ,המשוררת תרצה גרנות ז"ל ( שנחשבה כהנת הקופירייטינג בישראל) ובשלב מסויים פרש לחלוטין מהופעות , מטלוויזיה , רדיו ועיתונות, הסתגר בבית והמשיך ליצור מוסיקה למגירה . עד היום .

בשנים האחרונות דני החל להוציא חומריו הבלומים לציבור (בקצב שלו) , ובשנת 2009 יצא אוסף להיטיו שהחזירו מעט לתודעה הציבורית.

ב2011 , אחרי שנים רבות יצא אלבום חדש לדני בשם "שלך כל שעה".

בימים אלה דני הוציא אלבום רוק אמצע הדרך חדש ,שכולו באנגלית ונקרא Moment Forever .

האלבום נמצא להאזנה ברשת : http://www.cdbaby.com/cd/danigranot3#.VCmeQg6J9u8.facebook

כמו כן, דני עובד בימים אלה על אלבום שכולו משירי תרצה גרנות.

נפגשנו באולפנו הפרטי והקומפקטי של דני ברמת גן : חברי נולי קרטן, מוסיקאי שעבד עם דני וחברו הקרוב, אנוכי ודני, שקיבל אותנו בסבר פנים יפות וביחס חם ואוהב.

 

אני חייב להודות שלפני הפגישה, התרגשתי מאוד, שכן כנער הערצתי את קולו של דני, הן במחזמר "ירושלים שלי" שפסקולו מאוד אהוב עליי והן בשיריו המוכרים לשאר הקהל. אפשר לומר הכל על הראיון אבל שגרתי – הוא לא היה ( וטוב שכך) , מה גם שלאורכו דני השמיע לנולי ולי יצירות שונות שלו שחבויות אצלו במגירה, כולל אלבום חדש עליו עבד יחד עם חברו הותיק, ארקדי דוכין.

 

דני, איפה נולדת ?

 

"עוד לא נולדתי, אבל ברצינות, חיפאי. אתה תל אביבי ? אז אני אראיין אותך".

 

מתי התחלת לשיר ?

 

"בגיל 12,13 , בגן העיר חיפה, התחלתי בגיטרה, כמו כל דביל ממוצע, ניגנתי עם החבר'ה. מה שאהבנו לשמוע ולשיר בזמנו זה האחים אברלי ( מזמזם את Bye Bye Love ) ושירים של התרנגולים, גשר הירקון וכו'…אני אוהב הכל : קלאסית, רוקנרול ועם הזמן "התרבתתי" ( צוחק) "

 

 

למה הפסקת להופיע?

 

"מאסתי בהופעות, לא מצאתי את עצמי שם, אם אתה נולדת יוצר – אז תתרכז בזה ולא בהופעות. כל יום אני אומר תודה יותר, כי האישה הזו (תרצה גרנות ז"ל) נתנה לי את הכוח ואת ההבנה, והיא ידעה לקרוא רחוק אנשים, ואני אומר לה תודה כל יום. היא נפטרה לפני 3 וחצי שנים, מכה קשה, היא הייתה אהבת חיי, אבל הידע שלה והיכולת שלה לכוון אנשים היה אטומי".

 

טוב, בוא נחזור קצת לשיחתנו : שנות ה-60 ונדבר קצת על ימי "אנו באנו ארצה"

 

"זה הרבה לפני אנו באנו ארצה ( צוחק) , אתה יודע באותה תקופה הושפענו מלהקות הרוק וכולנו רצינו להיות רוקיסטים"

 

עוד לפני הצבא, היית ב"צמד 12 המיתרים" עם אלכס טלמור ב"תשואות ראשונות", כנראה שידעת לאן אתה נכנס לא?

 

"כן, אתה יודע, לא חשבנו על זה כמשהו בומבסטי, אלא שרנו בשביל הכיף, אהבנו לשיר ולשמח את החבר'ה"

 

ואז הגעת ללהקת פיקוד דרום וקיבלת את הסולו הראשון שלך

 

"כן, שירתתי עם מתי כספי, היה לי שמה שיר "לאהוב את החיים" שכתבו יובב כץ ויאיר קלינגר, שיר שהצליח מאוד בזמנו, למעשה אפשר להגיד שזה אחד השירים שפתחו לי את הדלת למה שנקרא תעשית המוזיקה בישראל"

 

ומה עשית אחרי השחרור?

 

"הגעתי למופע משירי רחל יחד עם מרים עציוני, צדי צרפתי, דודו טופז, חוה אלברשטיין, המופע היה הצלחה ולמעשה בו היו הלחנים הראשונים שלי בחיים ( שר לי את "אשתו"). פה הבנתי שאני יודע להלחין. אחרי כן, השתתפתי במחזמר "ירושלים שלי" עם מוטי פליישר, גאולה נוני, חיליק צדוק, שוש רוזן ויאיר קלינגר. אני זוכר את "ירושלים שלי" כחויה נהדרת. במיוחד התחברתי עם גאולה נוני, היינו קרובים בהצגה. לפני 10 שנים פגשתי את גאולה , איזו אישה יפה היא הייתה. היא הייתה די כוכבת בהצגה. אני זוכר שאחרי ההצגה, כולנו היינו הולכים למוכר בייגלה שמן שהיה עושה בייגלה שעד היום דבק בי הטעם."

באותו זמן התייחסו אליך כ"כוכב", איך הייתה ההרגשה?

 

"אין לי מושג, באותו זמו הייתי אטום, עובר, הייתי עסוק בלעשות וליצור ולא כל כך הבנתי מה קורה סביבי. אז CBS פנו אליי לעשות אלבום ועשיתי, ובזמן מסויים כבר האינסטינקט שלי אמר לי "לא", לא אהבתי שאומרים לי מה לשיר ומה להקליט, שמתערבים לי במוסיקה, אז חיבלתי בזה ומאז אני יוצר חופשי".

 

מה עשית אחרי התקליט הראשון?

 

"אני זוכר שהייתי ב-2 הופעות ב"חברים מספרים על ג'ימי", ולא כ"כ הבנתי את הפורמט של ההצגה אז בטעות מחאתי כפיים וחנה רובינא, שעוד השתתפה שם, נתנה לי על הראש. אבל אני לא ידעתי את החוקים. זכור לי ששרתי שם טיפה, ואחרי זה היה מופע משירי "נעמי שמר" עם חבורת בימות ושם היה לי את "מר נרקיס" שנהיה שלאגר היסטרי. עד היום קשה לי להקשיב ל"מר נרקיס", כי היה לי משהו חסר בהפקה שם"

מה האלבום שלך הוא הכי אהוב עליך? פאר היצירה מבחינתך, מאותה תקופה ?

 

"האלבום "שקיעות, נשים וכל השאר" ( 1974) , עבדנו עליו עם מתי כספי והוא עשה שם עבודה נהדרת, וגם עבדתי עם שני אנשים מוכשרים ואהובים, נולי קרטן ואלי נחום, וביצענו שם שירים מקוריים לצד שירים צרפתיים של ז'אק ברל, איב מונטאן ועוד כל מיני כאלה. היה באלבום גם את הביצוע המקורי והראשון לשיר "האמנם". נולי ואלי ניגנו עם מתי, ולי לא נתנו עדיין לנגן, אתה רואה מה זה? תרצה נתנה את שם האלבום וכיוונה אותי באיסוף החומר. המופע והאלבום רץ די הרבה והייתה לזה הצלחה גדולה, עד היום אנשים זוכרים לי את זה. שיר נוסף מהאלבום שהצליח היה "זה חוזר".

לאחר שהמופע ירד קצת, התחלתי לעשות הרבה ג'ינגלים. עבדתי הרבה עם מתי (כספי): אני הייתי מלחין והוא היה מעבד "

אהבת להלחין?

 

"כן, אבל אני פרא, לא למדתי מוסיקה באופן מקצועי, לכן הגדילה שלי כיוצר הייתה איטית, אני לא הוצאתי את האלבומים בצורה כזאת שנשארתי קדימה, ואיזה יום, בעצתה תרצה, החלטתי להפסיק להופיע, הייתי כבר עייף וחבול ונמאס לי להופיע. בשנות ה-80 בניתי אולפן מחתרתי ראשון בארץ של 16 טרק אנלוגי : התחברתי עם אמנון ילון ( "אולפני זאזא") והקמנו את האולפן בכיכר מסריק בתל אביב. יום אחד הגיעו לאולפן ארקדי דוכין ומיכה שטרית, והם עבדו איתי על ג'ינגלים שהיה לי לעשות. ארקדי בא בלילה והתחלנו לאסוף שירים, ולמעשה אלה היו השירים הראשונים של החברים של נטשה. הם רצו שאני אצטרף אליהם אבל הייתי במקום אחר, לא יכלתי להופיע יותר… בשלב מסוים פירקנו את האולפן והתחלתי הכל מחדש: בניתי את האולפן הזה ומאז אני כאן יוצר. הוצאתי אלבומים אך לא הפצתי אותם במקומות הרגילים: יש אלבום שאפשר לקנות רק דרך האינטרנט המדיה הדיגיטלית, יש אלבום שהוצאתי רק בחנות ירקות, רק שם היה אפשר לקנות."

 

באיזשהוא שלב החלטת סוג של "להיעלם". לא חסר לך הפרסום, התהילה, אתה לא רוצה לחזור לקשמת הבמה? למיינסטרים? לתודעה?

 

"אני בחרתי בדרך הזו, ויתרתי על הרבה כסף בדרך, אבל אני למדתי המון, הרווחתי המון עושר ואושר פנימי, היצירה זה הטופ והעיקר. פרסום זו הקצפת, זה בסדר פה ושם, אבל זה לא העיקר. העיקר אצלי זה לעבוד עם אנשים, לגלות אנשים, להוציא מאנשים. "

 

אתה מופיע לפעמים בימים אלה?

 

"מופיע פה, שם עם חברים, באירועים מיוחדים, אבל לא באופן קבוע"

 

הילדים שלך הולכים בדרכך המוסיקלית ?

 

"לא, למה הם צריכים להסתבך? ( צוחק)

 

תודה מיוחדת לדני גרנות היקר על ראיון מרתק, מצחיק ומשכיל וכן תודה מיוחדת לנולי קרטן על ה"שידוך".

 

ראיון של דני גרנות איתי ( דודי פטימר) ועם גבי גזית בפינתי המוסיקלית ב103 אפ.אם ב-2015 :

http://103fm.maariv.co.il/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=GEJMLI&c41t4nzVQ=EE

 

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.