"קלידי הפרדי" – סיפורו של הקלידן פרדי בקלו – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

פרדי 3

פרדי בקלו נולד ב-28 ליולי 1951 ברחוב זמנהוף בתל אביב. הוא גדל בבית מוסיקלי, כשאביו, משה בקלו, היה אקורדיוניסט תל אביבי מקומי, ולמעשה היה מהראשונים שהחדירו בפרדי אהבת המוסיקה.

 

בהיותו בן 8 אביו לקח אותו למורה לאקורדיון יול זארי (מורה נודעת בחולון) והוא למד עד גיל 12. בגיל 12 שינה סגנון והחל ללמוד לנגן על חצוצרה, ובגיל 14 למד במגמה למוסיקה בבית הספר "למה ילין" אצל רפי גלזר (חצוצרן בולט בתזמורת הפילהרמונית הישראלית).

untitled

בנעוריו נהג להופיע כחצוצרן בתזמורת של אביו בחתונות למיניהן, כשהוא מושפע ממוסיקת רוקנרול, מוסיקה ערבית ומוסיקה אירופאית. בשנת 1968 הצטרף ללהקת "הגנרלים" (להקת קצב ישראלית) שכללה את הגיטריסט דני יצחקי (שהפך לימים אמרגנו של טריפונס) , המתופף מאיר פניגשטיין (לימים "פוגי" מכוורת), רפי שוורץ (בסיסט שהיה לימים ב"עוזי והסגנונות") ופרדי (על אקורדיון, גיטרה וחצוצרה). במקביל, ליווה באותה שנה בצפת את הזמר ג'ימי לויד.

פרדי 2

בשנת 1970 התגייס לצוות הווי הנדסה קרבית כאקורדיוניסט (בתקופה בה הצוות נקרא "להקת הפלסים") והשתתף בתנית "מהנדסים את העולם". בשנת 1971 הועבר ללהקת פיקוד צפון ושירת בה עד שנת 1973, כשהוא משתתף בתכניתה "רוח צפון".

מיד עם שחרורו, פרצה מלחמת יום הכיפורים ופרדי גוייס לצוות הווי ובידור כשהוא מלווה בין השאר את הזמר היווני ספירו, רובי חן, מוטי פליישר ועוד.

 

עם תום המלחמה ולאורך שנות ה-70 וה-80, החל לנגן בהרכבים מגוונים כלהקת "דייב והאורנים", להקת "הכוכבים הכחולים", להקת "האריות" וכן ליווה זמרים כחופני כהן, זהר ארגוב (פרדי ניגן בהופעתו האחרונה בחיים של ארגוב), שימי תבורי, ניקולס, צלילי העוד, ג'קי אלקיים, חיים משה, ריקי גל,תיקי דיין, ג'וזי כץ, בעז שרעבי, מרגלית צנעני, ג'קי מקייטן, סמיר שוקרי, איזידור, עופר לוי, רובי שרעבי, דידי דורסי, ג'ו עמר, צלילי הכרם, הנרי קדוש, חיים צדוק, רנה רנאטו (Save Your Love), רוי יאנג ועוד. הוא ניגן אף בתקליטיהם של סטלוס ורובי חן (בתקליטים השתתף גם בעיבודים מוסיקליים).

בשנת 1995, במסגרת הופעה עם שימי תבורי בארצות הברית, הכיר שם מישהי, התחתן והשתקע באמריקה למשך 18 שנה, כשהוא משמש כמורה למוסיקה שם. במקביל, ליווה את הישראלים שהופיעו בארה"ב.

 

בשנת 2013 חזר לישראל, ומאז מוסיף לנגן, להופיע ולהשתתף במספר פרויקטים מוסיקליים.

ללא שםg

אני רוצה להודות מכל הלב לפרדי היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולתרום חלקו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת

"יאסו איציק"- סיפורו של הבוזוקאי יצחק קריספין – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

308431_435970263108602_589364775_n

שנות ה-60 היו שנים רבגוניות בסצינת המוסיקה הישראלית: מחד גיסא, להקות קצב תוססות וצעירות שפרקו עולו של הנוער עם שירי רוקנרול לועזיים חדשים מחו"ל, ומאידך גיסא, אריס סאן פרץ את הדרך לפופ היווני ששטף את הארץ לאורך שנות ה-60 וסלל את הקריירה לאמנים הישראלים יווניים שבלטו בארץ בשנות ה-70.

 

אחד הנגנים הבולטים, שהחלו דרכם בלהקות קצב ותוך זמן קצר הפכו לחלק בלתי נפרד מסצינת המוסיקה ה"מזרחית" יוונית בשנות ה-60 ותחילת ה-70 הוא יצחק קריספין, שמלבד שניגן עם סאן עצמו, בלט בהקלטותיו של טריפונס, סטטטוס, נינו ניקולאידיס, גראציה ואפילו יהורם גאון.

545902_440189876019974_520622742_n

 

יצחק קריספין נולד ביפו בשנת 1950 להורים ממוצא יווני (אבא מסלוניקי ואמא מאתונה). בשנת 1958, עת אביו הביא גיטרה פשוטה, יצחק "נדלק" והחליט שהוא רוצה לנגן. בהיותו בן 12, בשנת 1962, אביו קנה לו גיטרה משל עצמו והוא התחיל לנגן. המוסיקה שאהב באותה תקופה הייתה רוקנרול וג'אז. ב-1965 קנה את הגיטרה החשמלית הראשונה שלו והחל לנגן בלהקת Big Swing עם הזמר ג'רר קסטר (רפי גזית) שניגנה מדי שישי ב"גן הוואי" והופיעה בחתונות ואירועים פרטיים.

בשנת 1966 החל לנגן במועדון "אריאנה" בהרכב של נגנים יווניים. באותה תקופה לימד עצמו לנגן על בוזוקי ובמקביל החל להשתתף כגיטריסט בהקלטות של אריס סאן (מרבית הקלטותיו בשנות ה-60), עליזה עזיקרי, דליה עמיהוד וכו'.

 

בשנת 1968 התגייס לצבא ונמנה עם מקימי תזמורת חיל ההנדסה שהופיעה בקרב כל יחידות חיל ההנדסה.

 

בשנת 1970, לאחר שאריס סאן עזב את הארץ לניו יורק, מי שמילא את החלל העצום שהותיר אחריו סאן היה טריפונס, ומיד עם תחילת פרסומו, הוזמן קריספין ע"י מנהלו של טריפונס דאז, דני יצחקי, לנגן בתזמורתו של טריפונס החל מההקלטות הראשונות "דירלדדה" (קריספין עושה את קולות הליווי לצד דני יצחקי ואיציק גיזרי) ו"אגוניה" ועד נגינה בכל תקליטיו עד 1975 (לצד ההופעות הרבות).

בשנות ה-70 ניגן בהקלטות ובהופעות של מיטב הזמרים ה"יווניים" שפעלו בארץ בהם סטטטוס, נינו ניקולאידיס, ספירו, ילדת הפלא הטורקיה גראציה (אותה אף לימד לנגן על בוזוקי) ועוד רבים.

 

בשנת 1973 השתתף בסרט "קזבלן" כנגן בוזוקי בסצינה שנתקיימה במועדון של "רוזה" בכאליף. כמו כן, ניגן בוזוקי בהקלטות פסקול הסרט בשירים "רוזה" (יהורם גאון ועליזה עזיקרי) ו"יפו" (עליזה עזיקרי).

בשנת 1974 נישא לאישה ממוצא יווני ובשנת 1975 החליט לעזוב את הארץ ולעבור להתגורר ביוון. ביוון החליט לפתוח בחיים חדשים והפסיק להופיע ולנגן, הוא עבד משך שנים רבות בעסקי הבגדים והבדים.

 

ב-1980 הגיע אליו חברו המוסיקאי אברהם פנגס ששכנע אותו לחזור לנגן וקריספין חזר לנגן לעצמו בבית. בשנים האחרונות עוסק בבניית בוזוקי ובגלמה ומוכר אותם. בביקוריו בארץ, מופיע לעיתים עם חבריו בשביל הנשמה.

אני רוצה להודות מכל הלב ליצחק קריספין היקר על שפינה מזמנו במהלך ביקורו הקצרצר בארץ לפגוש אותי ולגולל בפניי סיפורו המוסיקלי לצורך תיעודו בדפי ההיסטוריה במסגרת הפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית והנגנים בישראל.

13620004_746940705449252_5567730891593258362_n

תודה מיוחדת גם לאברהם פנגס ושלמה מלכי על העזרה ביצירת הקשר.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!

 

 

"יאסו" – ראיון מיוחד עם טריפונס – כותב ומראיין: דודי פטימר

רשומה רגילה

1226401a

הוא נכנס לעולמנו כעולה חדש לפני קרוב ל-50 שנה עם הבוזוקי וקולו החם ונחשב לאחד החלוצים של הזמר הים תיכוני (בעיקר יווני) בישראל, אבל אם תשאלו את טריפונס (71) מחולון מה הדבר הכי אהוב עליו בישראל הוא ישיב חד משמעית: "האנשים".

 

הוא נולד בקפריסין בשם טריפונס ניקולאידיס וכבר מגיל 13 בילה את מרבית זמנו על הבמות כילד פלא שניגן ושר על בוזוקי וזכה להצלחה מסחררת, הווה אומר, מעריצים והופעות רבות בטלויזיה וברדיו הקפריסאים שמינו אותו ללא פחות מאליל.

 

חייו השתנו מהקצה אל הקצה כשהגיע כאלמוני טוטאלי לארץ זרה, ישראל, לסיבוב הופעות קצר שנמשך 48 שנה בהן קיבע מעמדו כאחד הזמרים האהובים על הקהל הישראלי ונחשב לאחד הכוכבים הגדולים ביותר בשנות ה-70 עם להיטי ענק כ"דירלדדה", "אגוניה", "מיליסאמו", "מימולטה", "דאם דאם", שיר עברי שהגיע לצמרת המצעד "אל תסתכל בקנקן" ודואט מצליח עם אייל גולן – "פיצריקה" .

 

נפגשנו בביתו בחולון כשהוא מולי ואני מולו: מלבד הבלורית המיתולוגית ( שהפכה סלנג בקרב הספרים בסבנטיז) שנתחלפה בשיער דליל וקצר, טריפונס נראה אותו דבר כמו בעטיפות תקליטיו הישנות ומדיבורו, קולו ונוכחות שירתו – השנים רק עשו לו טוב, כיין נושן המוסיף להשתבח בקפסולת זמן אלמותית.

 

טריפונס, כשהגעת לישראל במחצית השניה של שנות ה-60, לא ידעת את השפה ולא היו לך קשרים, איך השתלבת בסצינת המוסיקה המקומית בהתחלה?

 

"קודם כל אני הייתי הראשון שהביא את הבוזוקי לארץ. כשאני הגעתי לארץ, זה היה לחוזה של שלושה חודשים ובכלל לא היו לי תכניות להתפרסם או להישאר פה בארץ. באתי להופיע כי חיפשתי את הפרנסה היומית שלי. הייתי אדם נשוי עם שני ילדים, וקודם כל הייתי במועדון "קפה אתונה" בתל אביב, שמה התחלתי, הבאתי את כל הלהקה מקפריסין ושתי זמרות מיוון. לא קלטתי שזה יתפוס, עד שהגיע הבעלים של אריאנה, שמואל ברזילי שהזמין אותי להופיע אצלו, היה זה ב-1967, לפני מלחמת ששת הימים. הגעתי וראיתי בכלל מועדון אחר ושמעתי כל מיני תגובות מאנשים שזה מועדון של משפחה, כי את המועדון הראשון (קפה אתונה) לא אהבתי ולא רציתי להישאר בו. כשראיתי את אריאנה הרגשתי שזה מקום מתאים לי, אז חתמתי על חוזה לשישה חודשים. אז התחלנו והמשכתי במקום שישה חודשים, 5 שנים."

 

ואיך הגעת להקליט אלבום?

 

לאחר ההצלחה באריאנה, חבר שלי יומי זכרונו לברכה, הזמין את דני יצחקי לאריאנה לראות אותי בהופעה. יומי אמר שהוא יהפוך אותי למפורסם בארץ. אמרתי לו: "יומי, זמר יווני שמצליח בארץ? אין דבר כזה".  הוא הביא את דני יצחקי שישב בהופעה, אנשים התחילו לרקוד והיה שמח, והגיע הרגע ששרתי את השיר "דירלדדה", שיר יווני של ימאים שהכרתי, הקהל יצא מדעתו. דני, שהיה בשותפות עם חיים סבן אמר לי שהוא רוצה שנעבוד ביחד ונחתום חוזה ונעשה הקלטות והופעות. אמרתי לו: "איזה הקלטות, איזה רדיו? בקפריסין הכירו אותי הייתי בטלויזיה וברדיו אבל בישראל?". יצחקי הציע לי חוזה לארבע שנים עם כסף יותר טוב מבמועדון אז אמרתי בסדר. אחרי זמן קצר הוצאנו את התקליטון הראשון שכלל את "דירלדדה" ו"אגוניה" ועוד שיר ( "21 שעות") שנמכר במאות אלפי עותקים והשאר היסטוריה".

 

השמיעו אותך ברדיו בזמנו?

 

"גלי צה"ל היו משמיעים כמה פעמים ביום כל יום וקול ישראל גם פרגנו לי המון. "

 

זוכר את הפעם הראשונה בה הרגשת כוכב באמת?

 

"הפעם הראשונה הייתה ביום העצמאות ביד אליהו. הופעתי על אותה במה עם הזמרת הבריטית מארי הופקינס ( Those Were The Days) . הופקינס עלתה ואני שומע מאחורי הקלעים את הקהל צועק "טריפונס טריפונס" ורואה את הנגנים אחרי 3 שירים יורדים מהבמה, והאמרגן שלי קורא לי במהרה לעלות לבמה. אני זוכר שעליתי וכשרק פתחתי את הפה שלי ושרתי "מימולטה" שמעתי צעקות וצרחות שלא אשכח אף פעם, מדובר על קהל של 12 אלף איש ומאותו רגע התחילו העיתונים לכתוב עליי והתחילה הפריצה הגדולה"

פעם אמרת לעצמך: בוא נעשה מבחן, לא נשיר את "דירלדדה" או "אגוניה" ?

 

"לא, הקהל מחכה לזה, אני נותן לקהל מה שהוא רוצה"

 

אתה ציוני מובהק, אתה אוהב את הארץ ויש לך תעודת תושב אירעי. מה כל כך אתה אוהב פה בארץ?

 

"אני אוהב את האנשים, קודם כל אני גדלתי פה. הייתי תקופה באמריקה ( סוף שנות ה-70) וחזרתי לכאן ואמרתי שפה הקהל שאוהב אותי, פה הקהל שאני אוהב, אני אוהב את אווירת החברה הישראלית. אני יוצא פה ברחוב ואין בנאדם שלא יבוא ויגיד לי שלום."

 

עד היום מתייחסים אליך כמו כוכב?

 

"היום אני מרגיש יותר כוכב ממה שהיה פעם. לפעמים באים אנשים ומבקשים ממני לברך אותם ודברים שאני לא רגיל אליהם. עושים לי כבוד בכל מקום, וגם התקשורת כל הזמן מפרגנים ליף אם זה רדיו, טלויזיה, כולם מתייחסים אליי מאוד יפה".

חשבת פעם לעברת את השם "טריפונס"?

 

"יש לי חדשות בשבילך: אתה יודע שבתנ"ך יש רב טרפון, אז אנחנו לא רחוק (צוחק) ".

 

לפני שהגעת היה את אריס סאן ששלט בשוק היווני, הייתה ביניכם תחרות כלשהיא?

 

"לא, היינו חברים טובים. שום תחרות. עובדה שכשהוא היה בניו יורק, הוא הזמין אותי להופיע איתו שישה חודשים במועדונו "סירוקו". הסטייל שלו היה אחר, אני יותר דגלתי באותנטיות במוסיקה היוונית ואריס נטה יותר לכיוון איטלקי, ספרדי."

מה המחמאה הכי פופולארית שאתה מקבל מאנשים ברחוב?

 

"לפעמים אנשים אומרים לי "אתה מלך, אין עליך". קודם כל מעריכים אותי בתור בנאדם. אני לא אדם שמשוויץ. אני מסתכל על כל אדם בגובה העיניים, ככה נולדתי וככה תמיד הייתי. אני כמו כולם".

 

לאורך השנים עשית דואטים שונים: עם אייל גולן ( "פיצריקה") , עם הבת שלך הלנה מור ("אל תסתכל בקנקן") , יש איזה אמן שהיית רוצה לעשות איתו או איתה דואט?

 

"תשמע אני עשיתי עם מי שרציתי, אין לי תלונות, הספקתי בקריירה בדיוק מה שהייתי צריך להספיק ואני עדיין מספיק. אם יפנו אליי אמנים לעשות דואט, אין לי בעיה, בשמחה"

 

אילו אמנים ישראלים אתה שומע להנאתך?

 

"תשמע אני יותר אוהב את המוסיקה היוונית, אבל מהאמנים הישראליים אני שומע בעיקר שירי ארץ ישראל הישנה: אריק אינשטיין, יהורם גאון, גשר הירקון, השפה העברית היפה , לא של היום. מה שיש היום, אני אומר את האמת, אני לא מתלהב".

 

מה אתה עושה בימים אלה?

 

"אני מופיע פה ושם, באופן רגוע, אני רוצה הופעות נורמליות. אין כבר מועדונים כל כך קודם כל, לפעמים אני מופיע בזאפה. יש לי בחורף הופעה בזאפה תל אביב, הופעתי בזאפה הרצליה כמה פעמים, בברבי ועוד"

 

אתה עובד על אלבום חדש?

 

"בינתיים לא. הוצאתי את האלבום האחרון לפני חמש שנים. היום נהייתה בעיה שמקליטים אלבום, הוא עובר לאינטרנט באופן פיראטי וישר מקבלים כולם את השירים, ולא נשאר לך כסף, רק הוצאות. "

 

זכית באלבום זהב פעם?

 

"אני האמן היחידי עם כל ההצלחה, פעם ראשונה אני אומר את זה, לא שאני כועס על מישהו, שלא קיבלתי מעולם שום תקליט זהב, לא מדליה ושום דבר, ואני יודע שאני מכרתי מהתקליטים הראשונים במיליונים. אבל אין דבר"

 

 

יש איזה משהו שאתה מרגיש שפספסת בקריירה?

 

"ממש לא, אני מבסוט עם מה שיש לי ואני לא חיפשתי בחיים שלי גם את העושר והלוקסוס, כמו שאתה רואה אותי אני בנאדם פשוט. מאושר עם אשתי, שלאחרונה חגגנו 52 שנה ביחד."

 

אם היו מציעים לך ללכת לריאליטי היית הולך?

 

"אני צריך לחשוב. אני לא כל כך מעריץ של התכניות האלה, אבל הרבה אמנים עושים את זה בשביל הפרסום, אבל אני? לא חסר לי פרסום, ברוך השם"

 

השלם את המשפט: טריפונס הוא..

 

"אחד ויחיד".

 

תודה מיוחדת לטריפונס היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולתרום חלקו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית ותודה ענקית לאשר ראובני היקר על העזרה!

טריפו

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!