מוצי סאן – סיפורו של הגיטריסט, הבוזוקאי והזמר מוצי עופר (אפר)- כותב ומתעד: דודי פטימר

מוצי עופר (אפר) היה גיטריסט, בוזוקאי וזמר ישראלי שפעל במוזיקת הרוק והמוזיקה היוונית בישראל של שנות ה-70 וה-80 ובתזמורתו התגלו לראשונה שימי תבורי וזהר ארגוב

משה עופר (אפר) נולד בשנת 1939 בעיר סופיה בבולגריה. בגיל 8 עלה עם משפחתו לישראל. המשפחה השתכנה ביפו. בילדותו החל לנגן על מפוחית פה במקהלת בית הספר ועם חבריו. בנעוריו התאהב בצלילי הגיטרה ובהיותו בן 16 אביו הביא לו גיטרה.

מאוחר יותר, כשהיוצר והזמר היווני אריס סאן הגיע לישראל והופיע במועדון "אריאנה", נהג מוצי, שלא היה לו כסף להיכנס למועדון היוקרתי, להאזין מבחוץ דרך החלון לצליליו של סאן ולימד את עצמו לנגן על גיטרה בהשראת גיבורו היווני. בהמשך עבר לנגן גם על בוזוקי.

באמצע שנות ה-60 החל לנגן, לשיר ולהופיע במועדון "ג'ו" בבת ים כשהוא מאמץ את שם הבמה "מוצי". בערבים נהג מוצי להופיע במועדונים שונים באזור המרכז ובימים נהג להוביל אבטיחים במשאיתו. בסוף העשור הקים תזמורת חתונות שנשאה את השם "תזמורתו של מוצי" שכללה את מרסל ליטצ'י (לימים הקלידן של זהר ארגוב), והמתופף יורגוס סלמאראס (גדעון כהן). מי שניהלה את התזמורת הייתה אשתו של מוצי, לבנה. במסגרת התזמורת ניגן הן מוזיקה יוונית והן מוזיקה קלה (רוקנרול) לריקודים.

"עבדנו הרבה במועדוני רמלה ובאולמי 'דולפין', ולפעמים על המודעות היה כתוב 'מוצי סאן' בשל הדמיון בין אריס למוצי. פעם אחת הופענו במועדון שבו על המודעה היה כתוב 'מוצי סאן' ואריס סאן עצמו הופיע במועדון סמוך. בגלל שהקהל כבר הכיר את אריס סאן, הוא הגיע להופעה של מוצי כדי לראות במי מדובר ונוצר שאצל אריס היה ריק ואצלנו מלא", משחזר יורגוס.

בתזמורת שר מוצי ביוונית והיה בה גם זמר ששר בעברית ובשלל שפות: הזמר הראשון ששר בתזמורת היה חופני כהן. בהמשך, בתחילת שנות ה-70, במהלך הופעה של התזמורת באשדוד בחתונה תימנית, עלה לבמה לשיר זמר צעיר בשם שמשון טווילי, לימים שימי תבורי. "באותה חתונה מוצי היה מאד נחמד ואהב איך ששרתי והציע לי להצטרף לתזמורת שלו", משחזר הזמר שימי תבורי, "הוא לימד אותי לאורך השנים ששרתי איתו איך להחזיק הופעה, איך לעמוד על הבמה ולתת שואו והוא נתן לי את הצ'אנס הראשון".

בשנת 1974 הקליט מוצי תקליטון ראשון (ויחיד) בחברת התקליטים "קול דורית". "אבא ידע שכדי לקדם את ההופעות ולהיות כמו שר הזמרים הישראלים ששרו ביוונית אז, הוא חייב להקליט תקליט, למרות שזה עלה הון תועפות, אבל זה היה חלום עבורו והוא הקליט ארבעה שירים", מספר בנו של מוצי, חיים עופר. "מי שבחר לאבא את השירים לתקליט היה הקלידן והזמר היווני שהופיע בארץ ספירו קצרזוס.

כשתבורי החל להתפרסם כזמר סולן עם להיטו הראשון "הלנה", מי שתפס את מקומו כזמר התזמורת היה הזמר פופי (שלימים הקליט את הלהיט "אפנדי איברהים"). בהמשך, בשנת 1976, בהמלצתו של שימי תבורי, מי שהצטרף במקומו של פופי כסולן התזמורת היה זוהר עורקבי, לימים זהר ארגוב, עוד בטרם הקליט את שירו הראשון ("ילדה חיכיתי שנים").

ארגוב הופיע עם התזמורת למשך כשנה עד שנאסר לשנה ואז החליף אותו פופי שחזר שוב לשיר עם התזמורת. לאורך שנות ה-70 וה-80 הוסיף מוצי להופיע עם התזמורת עד שעידן התזמורות דעך והוא פנה להופיע לבדו בפיאנו ברים כמו במועדון "זורבה" ביפו.

בתחילת שנות ה-2000 הופיע מוצי בתכניתו של ירון אילן – "ריח מנטה" (ערוץ 33 דאז) ובשנת 2003, בהיותו בן 64, הלך לעולמו לאחר מאבק במחלה קשה.

תודות:

תודה מיוחדת לחיים עופר ומשפחת עופר על העזרה בליקוט קטעי הארכיון על מוצי.

תודה מיוחדת למשה צ'יטיאת על שבזכות התקליטון הנדיר של מוצי שברשותו (משנת 1974) הגעתי לתחקיר ובזכותו הומרו החומרים הנדירים לפורמט דיגיטלי.

תודה מיוחדת לאברהם פנגס היקר על שסייע באיתור יורגוס נגנו של מוצי ובאיתור המשפחה.

תודה מיוחדת ליורגוס ולשימי תבורי על העזרה בתיעוד.

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית!

יאסו מאקיס- סיפורו של הזמר היווני-ישראלי מאקיס- מראיין ומתעד: דודי פטימר

תיעוד נדיר ובלעדי של מאקיס, זמר יווני שהתגורר והופיע בישראל למשך 25 שנה והיה חלק בלתי נפרד מסצנת המוזיקה היוונית בישראל בשנות ה-60, ה-70 וה-80. ראיינתי אותו בראיון בלעדי ממשכנו בפלורידה, ארה"ב

מאקיס דלטיס נולד בשנת 1941 ביוון. הוא החל להופיע כבר בגיל 8 וכנער החל להקליט ביוון תקליטים כשהוא מלווה עצמו על בוזוקי ושר.  כדבריו, בגיל 17 כבר היו מאחורי 18 תקליטונים. בשנת 1967 הגיע לישראל בכדי להופיע במועדון "קפה אתונה" למשך שלושה חודשים. כיוון שבעלי המקום התלהבו ממנו, הציעו לו להישאר להופיע במועדון באופן קבוע. לאור ההצלחה, עבר להתגורר בישראל והשתכן בבת ים. "הייתי מקבל 40 דולר ללילה. כשאריס סאן עזב את הארץ ולפני שטריפונס בא לארץ, העבירו אליי את העבודה של אריס. תוך זמן קצר עם חברת 'האחים אזולאי' החתימה אותי על חוזה הקלטות", מספר.

בתחילת ואמצע שנות ה-70 הקליט מאקיס תקליטים כשבמקביל להופעות, הוא לימד מוזיקאים לנגן על בוזוקי. בין ההקלטות שהקליט בישראל: "פרפארה" (שגם הזמר לויטרוס הקליט), "זביסמה ריראמי", "אדיקלה", "אגפימו פלאה", "רובי רובי" ו"אינתה עומרי" (ביוונית). כמו כן הרפרטואר שלו כלל שירים בעברית.

בשנת 1980 פתח בחולון מועדון לילה בשם "צלילי הבוזוקי" אותו ניהל ונהג להופיע בו. בשנת 1992, לאחר שהתגרש, עבר לארצות הברית שם הופיע במועדונים בניו יורק, סאן פרנסיסקו, לוס אנג'לס וכו'.

לאורך השנים הוסיף מאקיס, המתגורר כיום בפלורידה, להקליט ביוונית ובעברית, ומצהיר בראיון: "החלום שלי הוא לבקר ולהופיע בישראל עוד פעם אחת לפני שאמות".

תודה מיוחדת למאקיס שהתראיין היישר מארה"ב לתחקיר לצורך תיעוד סיפורו.

תודה מיוחדת למוזיקאי אברהם פנגס על שקישר בינינו.

תודה מיוחדת למשה צ'יטיאת על שהמיר את תקליטונו של מאקיס מאוספו הפרטי לצורך תיעודו בדפי ההיסטוריה.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית!

"אני והבוזוקי" – סיפורו של המוסיקאי לזר בואנו – כותב ומתחקר: דודי פטימר

לזר (אליעזר) בואנו נולד ביוון בשנת 1946. בגיל עשרה חודשים עלה עם משפחתו ארצה והמשפחה השתכנה ברחוב בלפור בתל אביב.

 

הוא מעיד כי בילדותו, נגנים יווניים שניגנו במועדון "אריאנה" נהגו לבקר אצל משפחתו בבית,ומכאן ספג את אהבתו למוסיקה היוונית מגיל קטן מאד.

לאחר כמה שנים עבר עם משפחתו ליפו, ובגיל 7 החל לנגן על אקורדיון ובין 1958-1963 למד לנגן אף בבית הספר למוסיקה של הרמן קוסלה בתל אביב. בהיותו בן 15 החל להופיע במועדונים בחיפה ותל אביב, ובשנת 1962 החל לנגן כאקורדיוניסט במועדון "אריאנה", כשהוא מלווה למשך 4 שנים את אריס סאן (בין 1962-1966) לפרקים.  הוא ניגן מוסיקת ג'אז, מוסיקה לריקודים והתמחה במוסיקה יוונית.

 

בסוף 1963 , בהיותו בן 17, התגייס לתזמורת חיל אוויר תחת ניצוחו של אריך טייך. עם שחרורו ב-1966 הצטרף לאריס סאן במועדון "זורבה" (וליווה לפעמים אף את עליזה עזיקרי באותה תקופה), השתתף בהקלטותיו המוקדמות של סאן בישראל ולאחר שנישא, עזב את אריס סאן והקים תזמורת לריקודים משלו שהופיעה בחתונות.

ב-1967 החליט לנטוש את האקורדיון ועבר לנגן על בוזוקי ולשיר, ועם התזמורת הופיע לאורך שנות ה-70 וה-80 בהצלחה נאותה.

 

מאז שנות ה-90 ועד היום מוסיף בואנו לנגן, לשיר ולהופיע עם מיטב האמנים המקומיים בז'אנר היווני-ישראלי דוגמת דורית פרקש, רוחל'ה אלה, גילה חסיד ועוד.

 

תודה מיוחדת ללזר בואנו היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולגולל בפניי סיפורו המוסיקלי לצורך תיעודו בדפי ההיסטוריה.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית.

 

 

"יאסו" – ראיון מיוחד עם טריפונס – כותב ומראיין: דודי פטימר

הוא נכנס לעולמנו כעולה חדש לפני קרוב ל-50 שנה עם הבוזוקי וקולו החם ונחשב לאחד החלוצים של הזמר הים תיכוני (בעיקר יווני) בישראל, אבל אם תשאלו את טריפונס (71) מחולון מה הדבר הכי אהוב עליו בישראל הוא ישיב חד משמעית: "האנשים".

 

הוא נולד בקפריסין בשם טריפונס ניקולאידיס וכבר מגיל 13 בילה את מרבית זמנו על הבמות כילד פלא שניגן ושר על בוזוקי וזכה להצלחה מסחררת, הווה אומר, מעריצים והופעות רבות בטלויזיה וברדיו הקפריסאים שמינו אותו ללא פחות מאליל.

 

חייו השתנו מהקצה אל הקצה כשהגיע כאלמוני טוטאלי לארץ זרה, ישראל, לסיבוב הופעות קצר שנמשך 48 שנה בהן קיבע מעמדו כאחד הזמרים האהובים על הקהל הישראלי ונחשב לאחד הכוכבים הגדולים ביותר בשנות ה-70 עם להיטי ענק כ"דירלדדה", "אגוניה", "מיליסאמו", "מימולטה", "דאם דאם", שיר עברי שהגיע לצמרת המצעד "אל תסתכל בקנקן" ודואט מצליח עם אייל גולן – "פיצריקה" .

 

נפגשנו בביתו בחולון כשהוא מולי ואני מולו: מלבד הבלורית המיתולוגית ( שהפכה סלנג בקרב הספרים בסבנטיז) שנתחלפה בשיער דליל וקצר, טריפונס נראה אותו דבר כמו בעטיפות תקליטיו הישנות ומדיבורו, קולו ונוכחות שירתו – השנים רק עשו לו טוב, כיין נושן המוסיף להשתבח בקפסולת זמן אלמותית.

 

טריפונס, כשהגעת לישראל במחצית השניה של שנות ה-60, לא ידעת את השפה ולא היו לך קשרים, איך השתלבת בסצינת המוסיקה המקומית בהתחלה?

 

"קודם כל אני הייתי הראשון שהביא את הבוזוקי לארץ. כשאני הגעתי לארץ, זה היה לחוזה של שלושה חודשים ובכלל לא היו לי תכניות להתפרסם או להישאר פה בארץ. באתי להופיע כי חיפשתי את הפרנסה היומית שלי. הייתי אדם נשוי עם שני ילדים, וקודם כל הייתי במועדון "קפה אתונה" בתל אביב, שמה התחלתי, הבאתי את כל הלהקה מקפריסין ושתי זמרות מיוון. לא קלטתי שזה יתפוס, עד שהגיע הבעלים של אריאנה, שמואל ברזילי שהזמין אותי להופיע אצלו, היה זה ב-1967, לפני מלחמת ששת הימים. הגעתי וראיתי בכלל מועדון אחר ושמעתי כל מיני תגובות מאנשים שזה מועדון של משפחה, כי את המועדון הראשון (קפה אתונה) לא אהבתי ולא רציתי להישאר בו. כשראיתי את אריאנה הרגשתי שזה מקום מתאים לי, אז חתמתי על חוזה לשישה חודשים. אז התחלנו והמשכתי במקום שישה חודשים, 5 שנים."

 

ואיך הגעת להקליט אלבום?

 

לאחר ההצלחה באריאנה, חבר שלי יומי זכרונו לברכה, הזמין את דני יצחקי לאריאנה לראות אותי בהופעה. יומי אמר שהוא יהפוך אותי למפורסם בארץ. אמרתי לו: "יומי, זמר יווני שמצליח בארץ? אין דבר כזה".  הוא הביא את דני יצחקי שישב בהופעה, אנשים התחילו לרקוד והיה שמח, והגיע הרגע ששרתי את השיר "דירלדדה", שיר יווני של ימאים שהכרתי, הקהל יצא מדעתו. דני, שהיה בשותפות עם חיים סבן אמר לי שהוא רוצה שנעבוד ביחד ונחתום חוזה ונעשה הקלטות והופעות. אמרתי לו: "איזה הקלטות, איזה רדיו? בקפריסין הכירו אותי הייתי בטלויזיה וברדיו אבל בישראל?". יצחקי הציע לי חוזה לארבע שנים עם כסף יותר טוב מבמועדון אז אמרתי בסדר. אחרי זמן קצר הוצאנו את התקליטון הראשון שכלל את "דירלדדה" ו"אגוניה" ועוד שיר ( "21 שעות") שנמכר במאות אלפי עותקים והשאר היסטוריה".

 

השמיעו אותך ברדיו בזמנו?

 

"גלי צה"ל היו משמיעים כמה פעמים ביום כל יום וקול ישראל גם פרגנו לי המון. "

 

זוכר את הפעם הראשונה בה הרגשת כוכב באמת?

 

"הפעם הראשונה הייתה ביום העצמאות ביד אליהו. הופעתי על אותה במה עם הזמרת הבריטית מארי הופקינס ( Those Were The Days) . הופקינס עלתה ואני שומע מאחורי הקלעים את הקהל צועק "טריפונס טריפונס" ורואה את הנגנים אחרי 3 שירים יורדים מהבמה, והאמרגן שלי קורא לי במהרה לעלות לבמה. אני זוכר שעליתי וכשרק פתחתי את הפה שלי ושרתי "מימולטה" שמעתי צעקות וצרחות שלא אשכח אף פעם, מדובר על קהל של 12 אלף איש ומאותו רגע התחילו העיתונים לכתוב עליי והתחילה הפריצה הגדולה"

פעם אמרת לעצמך: בוא נעשה מבחן, לא נשיר את "דירלדדה" או "אגוניה" ?

 

"לא, הקהל מחכה לזה, אני נותן לקהל מה שהוא רוצה"

 

אתה ציוני מובהק, אתה אוהב את הארץ ויש לך תעודת תושב אירעי. מה כל כך אתה אוהב פה בארץ?

 

"אני אוהב את האנשים, קודם כל אני גדלתי פה. הייתי תקופה באמריקה ( סוף שנות ה-70) וחזרתי לכאן ואמרתי שפה הקהל שאוהב אותי, פה הקהל שאני אוהב, אני אוהב את אווירת החברה הישראלית. אני יוצא פה ברחוב ואין בנאדם שלא יבוא ויגיד לי שלום."

 

עד היום מתייחסים אליך כמו כוכב?

 

"היום אני מרגיש יותר כוכב ממה שהיה פעם. לפעמים באים אנשים ומבקשים ממני לברך אותם ודברים שאני לא רגיל אליהם. עושים לי כבוד בכל מקום, וגם התקשורת כל הזמן מפרגנים ליף אם זה רדיו, טלויזיה, כולם מתייחסים אליי מאוד יפה".

חשבת פעם לעברת את השם "טריפונס"?

 

"יש לי חדשות בשבילך: אתה יודע שבתנ"ך יש רב טרפון, אז אנחנו לא רחוק (צוחק) ".

 

לפני שהגעת היה את אריס סאן ששלט בשוק היווני, הייתה ביניכם תחרות כלשהיא?

 

"לא, היינו חברים טובים. שום תחרות. עובדה שכשהוא היה בניו יורק, הוא הזמין אותי להופיע איתו שישה חודשים במועדונו "סירוקו". הסטייל שלו היה אחר, אני יותר דגלתי באותנטיות במוסיקה היוונית ואריס נטה יותר לכיוון איטלקי, ספרדי."

מה המחמאה הכי פופולארית שאתה מקבל מאנשים ברחוב?

 

"לפעמים אנשים אומרים לי "אתה מלך, אין עליך". קודם כל מעריכים אותי בתור בנאדם. אני לא אדם שמשוויץ. אני מסתכל על כל אדם בגובה העיניים, ככה נולדתי וככה תמיד הייתי. אני כמו כולם".

 

לאורך השנים עשית דואטים שונים: עם אייל גולן ( "פיצריקה") , עם הבת שלך הלנה מור ("אל תסתכל בקנקן") , יש איזה אמן שהיית רוצה לעשות איתו או איתה דואט?

 

"תשמע אני עשיתי עם מי שרציתי, אין לי תלונות, הספקתי בקריירה בדיוק מה שהייתי צריך להספיק ואני עדיין מספיק. אם יפנו אליי אמנים לעשות דואט, אין לי בעיה, בשמחה"

 

אילו אמנים ישראלים אתה שומע להנאתך?

 

"תשמע אני יותר אוהב את המוסיקה היוונית, אבל מהאמנים הישראליים אני שומע בעיקר שירי ארץ ישראל הישנה: אריק אינשטיין, יהורם גאון, גשר הירקון, השפה העברית היפה , לא של היום. מה שיש היום, אני אומר את האמת, אני לא מתלהב".

 

מה אתה עושה בימים אלה?

 

"אני מופיע פה ושם, באופן רגוע, אני רוצה הופעות נורמליות. אין כבר מועדונים כל כך קודם כל, לפעמים אני מופיע בזאפה. יש לי בחורף הופעה בזאפה תל אביב, הופעתי בזאפה הרצליה כמה פעמים, בברבי ועוד"

 

אתה עובד על אלבום חדש?

 

"בינתיים לא. הוצאתי את האלבום האחרון לפני חמש שנים. היום נהייתה בעיה שמקליטים אלבום, הוא עובר לאינטרנט באופן פיראטי וישר מקבלים כולם את השירים, ולא נשאר לך כסף, רק הוצאות. "

 

זכית באלבום זהב פעם?

 

"אני האמן היחידי עם כל ההצלחה, פעם ראשונה אני אומר את זה, לא שאני כועס על מישהו, שלא קיבלתי מעולם שום תקליט זהב, לא מדליה ושום דבר, ואני יודע שאני מכרתי מהתקליטים הראשונים במיליונים. אבל אין דבר"

 

 

יש איזה משהו שאתה מרגיש שפספסת בקריירה?

 

"ממש לא, אני מבסוט עם מה שיש לי ואני לא חיפשתי בחיים שלי גם את העושר והלוקסוס, כמו שאתה רואה אותי אני בנאדם פשוט. מאושר עם אשתי, שלאחרונה חגגנו 52 שנה ביחד."

 

אם היו מציעים לך ללכת לריאליטי היית הולך?

 

"אני צריך לחשוב. אני לא כל כך מעריץ של התכניות האלה, אבל הרבה אמנים עושים את זה בשביל הפרסום, אבל אני? לא חסר לי פרסום, ברוך השם"

 

השלם את המשפט: טריפונס הוא..

 

"אחד ויחיד".

 

תודה מיוחדת לטריפונס היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולתרום חלקו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית ותודה ענקית לאשר ראובני היקר על העזרה!

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!