עליזות – סיפורה של להקת הצוענים – כותב ומתחקר: דודי פטימר

שנות ה-60 ועד אמצע שנות ה-70 היו שנים של להקות קצב ורוק ישראלי אקספרמנטיות שהושפעו מסצינת הרוק העולמית ובעיקר דגלו בגרסאות כיסוי. פריחתן של להקות אלה הייתה בעיקר במועדונים השונים, כיוון שהתקשורת ראתה בהן נטע זר ולא חלק מהקונצנזוס הישראלי, לכן מיאנה להשמיען ולתת להן במה במדיות השונות דאז (רדיו וטלויזיה).

 

דוגמא ללהקה כזו היא להקת "הצוענים" שראיינתי חבריה במסגרת מחקריי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית ככלל והרוק הישראלי בפרט.

 

להקת הצוענים הוקמה בשנת 1971 ע"י יוסי יפרח ( תופים) , גדעון בנימיני ( גיטרה ושירה), יהודה שמי (בס) ומיכאל דן (שכונה "מייק" – זמר).

 

 

רפרטואר הלהקה כלל בעיקר קאברים ללהקות הרוק המתקדם כלד זפלין, דיפ פרפל, יוריה היפ, קינג קרימזון ועוד.

 

מעבד שירי הלהקה ומדריכה הקולי היה שגיא קרפ ( מוסיקאי שהיה בין השאר בלהקת "הבובות", "הפטישים", "הבקתה הלוהטת", "הבקתה", "המחשבות", להקת הנח"ל, צוות הווי הצנחנים, להקת חיל הים ולהקת השריון) .

 

הלהקה הופיעה בעיקר במועדון הרינגוס בבת ים, מועדון הטי-רקס, בריכת גלית, רחוב המסגר 51 וברחבי הארץ.

 

בשנת 1973 הלהקה הוציאה תקליטון מקורי בעיבודיו והפקתו המוסיקלית של שגיא קארפ שכלל שני שירים מקוריים – "עליזות" ( מילים, לחן ועיבוד: שגיא קרפ . סולן: גדעון בנימיני) ו"אכזבה" ( הסולן הוא מיכאל דן שכתב והלחין את השיר. עיבוד: שגיא קרפ . בסוף שנות ה-70 השיר הוקלט ע"י בני אלבז תחת השם "סובל אני" והפך לאחד מלהיטיו הראשונים שוברי הלבב) . "אכזבה" למעשה הוא אחד משירי הדכאון הראשונים בישראל.

 

עם פירוק הלהקה חברי ההרכב עברו למקצועות חופשיים מלבד שגיא קרפ שהוסיף לנגן (בין השאר עם להקת "שלום" ואושיק לוי) עד סוף העשור ועבר לתחום הפרסום ( בקרוב התחקיר המלא שערכתי עימו) ויוסי יפרח שעבר ללהקת "הקולות הגבוהים" ואחריה ל"צלילי העוד" עד אמצע שנות ה-80.

 

תודה מיוחדת ליוסי יפרח ושגיא קרפ היקרים על שגוללו בפניי סיפורה של הלהקה לצורך תיעודה בדפי ההיסטוריה.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!

"התוף ואני" – סיפורו של המתופף יוסי יפרח – כותב ומתחקר: דודי פטימר

יוסי יפרח נולד בתל אביב בשנת 1955 וגדל במעברה בכפר שלם. יוסי מעיד כי אביו היה חזן בבית הכנסת, ולמעשה זו הייתה אחת ההשפעות המוסיקליות הראשונות על יוסי. בילדותו, אחיו הגדולים היו מביאים הביתה תקליטים של ריי צ'ארלס, אלביס ואביו נהג להביא תקליטים של ג'ו עמר, כך שההשפעות על יוסי היו מגוונות, אם כי הוא נמשך יותר לרוקנרול. בהיותו בן 12, נהג לעבוד בחופשים בכדי לקנות את מערכת התופים הראשונה שלו. הוא למד לנגן על תופים וגיטרה אצל המורה צבי כספי  ברחוב הירקון בת"א.

בשנת 1969, בהיותו בן 14, הקים את להקת הרוק הראשונה שלו : "להקת הנמרים" ( התל אביבית) . הלהקה הופיעה במועדונים ברחוב המסגר כמועדון האמנים, מועדון "החיפושיות" וכו'. להקת הנמרים התפרקה בשנת 1971.

 

בשנת 1971 הצטרף ללהקת "הצוענים" שכללה את : יוסי יפרח ( תופים) , גדעון בנימיני, יהודה שמי ( בסיסט) , ומייק הזמר . הלהקה הוציאה בשנת 1973 תקליטון ובו שני שירים מקוריים : "עליזות" ( סולן: גדעון בנימיני) ו"אכזבה" ( הסולן הוא  הזמר מייק. השיר יהפוך בסוף שנות ה-70 לאחד מלהיטיו הראשונים של בני אלבז בשם "סובל אני") . בהקלטות ניגן על גיטרה והשתתף  שגיא קארפ ( היה מעבד מוסיקלי, מלחין ומדריך מוסיקלי של הלהקה) . הלהקה לא הושמעה ברדיו. הלהקה התפרקה בשנת 1975. הלהקה ניגנה בעיקר קאברים ללהקות רוק כלד זפלין, דיפ פרפל, יוריה היפ, קינג קרימזון ועוד.

בשנת 1973 התגייס יפרח לצבא ושירת בבסיס תובלה, שם הקים עם חבריו לבסיס את "להקת תובלה", להקה שהופיעה בבסיסים, וכשירות מילואים הלהקה הופיעה כצוות הווי ובידור במוצבים השונים.

בשנת 1976 השתחרר יפרח והחליף את המתופף של להקת "הקולות הגבוהים", שפעלה במועדונים וחתונות.

בין השנים 1977-1978 ניגן עם אושיק לוי ברחבי הארץ ובחו"ל. בין האמנים שליווה וניגן עימם נמנים ניסים סרוסי, צילה דגן ז"ל, להקת "שלום" (של גברי לוי) , זהר ארגוב וכו'.

בשנת 1978 הוזמן להחליף את המתופף של צלילי העוד ( שנסע לחו"ל) וניגן והופיע עם הלהקה עד שנת 1987. יפרח השתתף בתקליטי הלהקה: "תקליט מספר 6 " (1978), "אמצע הדרך" (1981) ובתקליט הסולו של רמי דנוך – "אהבת הנווד" (1987) . יש לציין כי יפרח שימש הן כמתופף והן כנגן כלי הקשה.

 

בשנת 1987, לאחר שעזב את להקת העוד, נכנס לעסק יהלומים משפחתי ופרש מעסקי המוסיקה. אבל, הוא לא פרש סופית : בשנות ה-90 ניגן יחד עם שגיא קארפ ודני גולן ( השתתף בין השאר בהקלטות האלבום "דני גולן וחברים" ) .

תודתי הגדולה נתונה ליוסי יפרח על שפינה מזמנו לגולל בפניי סיפור חייו המוסיקליים.

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.