"חזק מהחיים" – סיפורו של היוצר והזמר מני ג'יקובסון- כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

מני1

מני ג'יקובסון (יעקובסון) נולד בשנת 1961 וגדל ברמת גן. בהיותו בן 9 הביאו לו הוריו גיטרה ובנעוריו החל ללמוד לנגן בקונסרבטוריון למוסיקה מודרנית וג'אז של הרמן קוסלה בדיזינגוף. עם שחרורו מהצבא, בשנת 1982, למד פיתוח קול אצל יאיר קלינגר במרכז "ביכורי העתים" בתל אביב ובשנת 1983 החל להופיע ב"עיר הנוער", ההופעה המקצועית הראשונה שלו, בו שר את השיר "בת שבע" שכתב והלחין על חברת נעוריו.

 

באותה תקופה החל לכתוב שירים למגירה והחל לעבוד כפזמונאי עם המלחין אריה פיין ("אנרגיה חולנית") על שירים משותפים ובמקביל החל לכתוב שירים לז'אנר הים תיכוני (לאורך האייטיז כתב שירים לג'קי מייקה את "לילה של שלכת", לדורון מירן את "המזל לצדך", ליוני שי את "בתחנה המרכזית" ועוד) והחל להתפרסם כיוצר.

בשנת 1985 הקליט שני שירים באולפני "קולינור": "אהבה אבודה" ו"משחק באש", בליווי להקת "סקסטה". השירים זכו להצלחה ברדיו ודורגו במצעדי הפזמונים ("אהבה אבודה" העפיל למקום ה- 18 ברשת ג').

בשנת 1986 החל לעבוד עם גרי אקשטיין ובשנת 1987 הקליט את הסינגל "חזק מהחיים" (מילים: שמואל קלוסקי, לחן: אריה פיין) ששהה 27 שבועות במצעד רשת ג' והעפיל למקום ה-2 כשהוא הופך את ג'ייקובסון ה"אלמוני" לכוכב בן לילה. באותה תקופה החל לצאת להופעות מועטות, בהן ב"הבמה המרכזית" עם דורון מזר בגדרה.

 

ביום העצמאות 1987, עת "חזק מהחיים" עדיין שהה במקום השני במצעדים, הזמין את מני מעריץ שלו בשם רפי גוטמן לעלות לבמה המרכזית, כי להקת "משינה" איחרה להופעה, ובשכנוע של רגע של מנהל המופע, עלה ג'ייקובסון לשיר בפני 4000 איש את "חזק מהחיים" ושאר שיריו בחצי שעת הופעה וזכה להצלחה רבה בקרב הקהל. באותה הופעה הכיר מעריצה בשם חני שהפכה לימים לאשתו.

 

לאחר אותה ההופעה מוצלחת, ג'ייקובסון הוזמן להופיע עם "חזק מהחיים" ב"להיט בראש" (תכנית הטלויזיה הפופולארית של הערוץ הראשון) וזכה להצלחה. זמן קצר לאחר מכן הקליט את השיר "פלא" שהגיע למקום ה-20 במצעד רשת ג' ו-100 במצעד השנתי. בשנת 1987 השתתף בתחרות זמר בתכניתו של דידי הררי ברשת ג' עם השיר "לב חם" וקטף את המקום הראשון. באותו זמן, השיר לא הוקלט ופספס את המומנטום, כדבריו של מני.

בשנת 1987 השתתף בפסטיבל ערד בו הופיע יחד עם בעז שרעבי וביצע בו את "משחק באש", "יש לי ציפור קטנה בלב", "סיוון" ושאר שירי ארץ ישראל היפה.

 

באותה תקופה סיים מני להקליט אלבום שלם, אך לא הצליח למצוא חברת תקליטים שתפיק אותו בתואנה שהמוסיקה שלו "אינה מסחרית" (על אף הצלחתה ברדיו), נאלץ לגנוז את האלבום והחליט לפרוש מהמוסיקה בשנת 1989 , לאחר שכתב שני שירים ללהקת "אנרגיה חולנית". הוא פנה לעסוק בנגרות.

בשנת 2014 קרא מודעה בפייסבוק של רובי ראובני המחפש אמנים המעוניינים להקליט שירים וג'יקובסון, שהתלהב מהרעיון, ניגש לראובני והקליט אלבום שלם שיצא בשנת 2015. במהלך העבודה על האלבום, פגש את עפרה פוקס, אלמנתו של אהוד מנור ז"ל, ובמסגרת ליקוט החומרים מצא שיר בשם "ירח יקר" שסגר את האלבום.

 

בימים אלה מוסיף ג'ייקובסון להופיע ולעבוד על אלבומו השני במספר, בכך מגשים את החלום שנגוז בעבר בשל כורח המציאות, סוגר מעגל ומוכיח לעצמו ולנו כי המוסיקה חזקה מהחיים.

מני2

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!

 

 

 

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת

ובא לציון חסון – סיפורו של חנוך חסון – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

חנוך-חסון---אברהם-גודי-גת2

קרדיט:אברהם גודי גת

 

התחקיר הבא נועד לספר את סיפורו של אחד האנשים המשפיעים, החשובים והיקרים לתולדות הזמר העברי והמוסיקה הישראלית: חנוך חסון, מי ששימש במשך שנים רבות כאיש קול ישראל ורשות השידור ברדיו ובטלויזיה ולחם, יזם ודאג להפצתו של הזמר העברי העממי והשורשי ישראלי בריש גלי, ובאופן ישיר ועקיף אחראי לראשית הקריירה של מיטב אמני ישראל, כשלזכותו ניתן למנות בפסטיבל הזמר והפזמון העברי, "לרוקדים הידד", "להיט בראש", "עוד להיט", "עד פופ", "סיבה למסיבה" ועוד תכניות רבות שהפכו לנכס צאן ברזל בעולם התרבות והבידור הישראלי.

 

 

חנוך חסון נולד בשנת 1931 בירושלים לבית יהודי-מסורתי- בנקאי. בשנת 1934 עברה משפחתו להתגורר בחיפה, ומגיל קטן, כך מעיד חסון, הוא נמשך לשירים העבריים וזכר מילותיהם בעל פה. בנעוריו ניגן על פסנתר, ובעצת מדריכו בצופים בחיפה, אהרן ידלין (לימים שר החינוך), קנה אקורדיון והחל לנגן ולהנחיל ערבי שירה בחברותא. כאקורדיוניסט, הוזמן למיטב האירועים המקומיים בחיפה ואף ליווה אמנים בולטים באותה תקופה כשולמית לבנת.

 

בשנת 1950 התגייס לנח"ל ושימש תחילה כקצין קרבי. בשנת 1951 קצין הבידור של הנח"ל דאז, זאב חבצלת, הציע לחנוך לסייע לו בארגון כנס הנח"ל שנתקיים באצטדיון רמת גן. אירוע זה גרר אירועים ארגוניים נוספים בהם נטל חסון חלק ועקב כך נתמנה כקצין הווי ובידור של הנח"ל, ומתוקף התפקיד, שימש כמפקד להקת הנח"ל.

 

עוד בזמן שירותו הצבאי, למד מוסיקה בקונסרבטוריון ועם שחרורו משירות סדיר, פנה ללימודים במדרשה למוסיקה בין השנים 1953-1956 במקביל לשירות הקבע שלו. אחד המורים במדרשה היה המוסיקאי והמנצח המשפיע גארי ברתיני, שכדבריו של חסון, שינה לו את החיים.

 

באותה תקופה, שימש ברתיני כמנהל המחלקה למוסיקה עברית עממית ושימור הזמר העברי ב"קול ישראל" וככזה היה אחראי על התכנית "רון עמי", שהגישה שירים עבריים.

כיוון שברתיני היה עסוק, הוא ביקש מחנוך לסייע לו בהפקת התכנית, שכללה שירים עבריים בעיבודים מוסיקליים קלאסיים. לאחר שברתיני פרש והחליפו מאיר הרניק ( "חבורת שירו שיר"), חסון, שאווה לפתח ולקדם את עניין שימור הזמר העברי בקול ישראל, עבד עם הרניק על תכנית הרדיו הפופולארית – "מועדון זמר", שלאחר פטירתו של הרניק ( 1972) נוהלה ע"י חסון עצמו.

בתחילת שנות ה-60 יזם חסון את חידוש הזמר העברי ב"קול ישראל" : הוא הקים חמישה גופים ישראלים שכל אחד מהם ניגן שירים ישראלים מוכרים בביצועים חדשים עממיים בניחוח ישראלי שורשי. במסגרת יוזמתו, הקים בשנת 1961 את להקת "לרוקדים הידד" האינסטרומנטלית, שכללה חמישה נגנים וניגנה מקצבים ישראלים אותנטיים. המעבד שבחר חסון לקחת תחילה היה נעם שריף, אותו ראה בפסטיבל שירים ב"היכל התרבות" בשנת 1959 עת יצירתו של שריף, בראשית העשור השני לחייו, זכתה במקום הראשון ( "הקדמות למועד", שם היצירה). אחרי נעם שריף הצטרף המוסיקאי והמעבד שמעון כהן. הלהקה פעלה עד שנת 1965.

חסון, שדגל בחידוש השירים העבריים והחייאתם מחדש, יצר בעזרת "לרוקדים הידד" את הבסיס ללהקה שתלווה את הזמרים והזמרות העבריים שיבצעו את הזמר העברי לצורך שימורו והפצתו. הוא הכניס לקול ישראל, באמצע שנות ה-60, גם את המוסיקאים אמיתי נאמן וגיל אלדמע. בתחילת שנות ה-60 צירף גם את חוקר הזמר העברי, אליהו הכהן, שהנחה תכניות זמר עברי נושן.

 

בשנת 1962 הקימו חסון וגיל אלדמע את חבורת "רננים" שמטרתה הייתה לבצע ווקאלית את השירים העבריים. החבורה הורכבה מחברי מקהלת "רינת" (עליה ניצח גארי ברתיני) והופיעה מדי שבוע בתכנית "שוב יוצא הזמר" שהנחה שלמה ניצן. תכנית נוספת שיזם הייתה "דו רה מי ועוד".

בשנת 1959 נתבקש ע"י לאה פורת, מנהלת התכניות ב"קול ישראל", להפיק תחרות זמר עברי שתכלול שירים מקוריים, בהשראת פסטיבל "סאן רמו" האיטלקי. חסון הפיק את הפסטיבל יחד עם יצחק שמעוני, נקדימון רוגל ומאיר הרניק. הפסטיבל הראשון החל בשנת 1960 וחסון הפיקו עד שנת 1974 ( מלבד פסטיבל הזמר של שנת 1967, אותו נתן חסון לגיל אלדמע לנהל) , כשהפסטיבל כלל את מיטב אמני ישראל והוליד אינספור שירים שהפכו קלאסיקות ישראליות. בשנת 1970 הוחלט להעביר את פסטיבל הזמר גם לטלויזיה ( זוכה אותו פסטיבל היה שלמה ארצי עם השיר "אהבתיה") .

בשנת 1966 , לאחר שנבחר עובד מצטיין, נשלח ללימודי טלויזיה בצרפת למשך שנה.

 

כמנהל המוסיקה הישראלית בקול ישראל, חסון דאג להקליט ולתת במה למיטב האמנים בהם שלישית גשר הירקון, הלהקות הצבאיות, אסתר עופרים, הדודאים, חוה אלברשטיין, יהורם גאון, אריק אינשטיין, רוחמה רז, הפרברים וכו' – חסון למעשה היה ממקימי "בית המורה" שנועד להקליט אמנים ישראליים ואחראי למעשה להצלחתן הראשונית של הקריירות שלהם.

בשנת 1973 נתבקש חנוך לעבור לטלויזיה הישראלית ובשנת 1974 עבר לטלויזיה הישראלית והיה אחראי על ניהול תכניות הבידור והאמנות עד שנת 1996. בין יוזמותיו בטלויזיה – "בשעה טובה", "סיבה למסיבה", "חיים שכאלה", "עוד להיט", "להיט בראש", "עד פופ" ועוד.

בשנת 1996, עם צאתו לפנסיה, התמקד בעריכת והפקת קונצרטים קלאסיים, עד היום.

 

אני רוצה להודות מעמקי הלב לחנוך חסון היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולשפוך אור "על קצה המזלג" בקורות חייו המרתקים והמשפיעים על תולדות הזמר העברי. תודה מיוחדת גם לאמנה כהן היקרה על ש"שידכה" בינינו.

12993381_265377310463250_2208197858119481996_n

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית.