לב של מתופף – סיפורו של המתופף שמואל בכר – כותב ומראיין: דודי פטימר

רשומה רגילה

שמואל בכר

 

שמואל בכר נולד בשנת 1947 בתל אביב. הוא גדל בבית מוסיקלי כשאביו ניגן על אקורדיון ואחותו על גיטרה. בהיותו ילד קטן, נהג לתופף על כסאות וסירים וגילה חוש מוסיקלי מפותח, עד כי בהיותו בן 10 החל לתופף במסיבות בית הספר ונוער. בהיותו בן 9 עבר עם משפחתו לרמת גן.

שמואל ילד

בהיותו בן 12 הצטרף לתזמורת הנוער של רמת גן בניצוחו של דב רונן. בגיל 14 החל ללמוד תופים בבית הספר למוסיקה של הרמן קוסלה בתל אביב. במסגרת בית הספר, החל להופיע עם שאר התלמידים בהופעות רשמיות בבית ציוני אמריקה, ב"אהל שם", בתכנית "בידור 63" ועוד. באותה תקופה הקים עם חבריו לכיתה הרכב בשם "רביעית הצעירים" שכלל את שמואל בכר (תופים), משה בראונר (מפוחית פה), טומי פישופ (פסנתרן) ועמי פיליפ (קונטרבס). ההרכב הופיע בתכניות רדיו וקצר הצלחה. ההרכב פעל בין השנים 1963-1964.

הצעירים

בשנת 1965 התגייס לשורות צה"ל ושירת בבסיס ציוד, שם היה ממקימי "תזמורת בסיס ציוד" ושימש כמתופף לצד היותו נהג. במקביל לשירותו בבסיס הציוד, ניגן כמחליף בתזמורת הבקו"ם.

תזמורת בסיס ציוד

 

בזמן לשירותו הצבאי, הצטרף בשנת 1965 ללהקת "העכבישים" (שנוסדה בשנת 1963) שייסד אבי קרפל ובלהקה, באותה עת, היו: אבי קרפל, אבי ורשבסקי, שמואל בכר, דוד אליהו והרצל מזרחי. במשך השנים ההרכבים, כידוע, שינה את גלגוליו והרכביו. להקת "העכבישים" הייתה פופולארית מאד באותן שנים והופיעה במעוזי להקות הקצב דאז – בדיסקוטקים השונים של רחוב המסגר בתל אביב, מועדון "טם טם" בנחלת יצחק, מועדון "הרוחות" ברח' בן אביגדור בתל אביב, בבריכת "גלי גיל" ברמת גן, ב"מכבי האש" ברמת גן ועוד. לצד הופעותיו עם "העכבישים" ליווה אמנים מחו"ל וזמרים מקומיים כזמרת דליה עמיהוד, תזמורתו של יוסי דרום-טרדר והזמר דני שושן (לא מהצ'רצ'ילים, אלא דני שושן היוצר שהלחין קלאסיקות מזרחיות למרגלית צנעני, שריף, אבי פרץ ועוד). בשנת 1968 השתחרר מהצבא.

20170423_112610.jpg

בשנת 1969 עזב בכר את להקת "העכבישים" והחל להופיע עם הזמר והאורגניסט שרגא ארי. בשנת 1970, בהיותו בן 23, החליט לפרוש מעבודתו כמתופף ופנה לעיסוק היהלומנות (תחום בו עבד החל מגיל 14 בשנת 1961, במקביל לקריירה המוסיקלית).

בנובמבר 2014 איחד בביתו את חברי להקת "העכבישים" עימם הופיע. באותו מפגש בכר תופף ושאר חברי הלהקה ניגנו והעלו זכרונות ושירים מימי הזוהר של הלהקה. המפגש גרם לשמואל בכר ואבי קרפל (המתגורר בקנדה) להקליט את שירי "העכבישים" בקו ישראל-קנדה כשבכר מתופף ומקליט את חלקיו באולפן בתל אביב וקרפל מקליט חלקיו, שר ועושה מאסטרינג באולפנו הביתי בקנדה. השניים הוציאו עד כה שני דיסקים, כשהראשון היה מחווה לנעימות להקת "הצלליות" (The Shadows) והשני שירים שנהגו לנגן ולבצע בתקופת הלהקה.

שמואל בכר ודודי

 

 

תודה מיוחדת לשמואל בכר היקר על שתרם חלקו וארכיונו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית והרוק הישראלי.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית.

 

מודעות פרסומת

רוק נעורים- סיפורה של להקת המהפכה – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

 

maxresdefault

 

בסוף שנות ה-60 אירעה תפנית בסצינת להקות הקצב (רוק) הישראליות במרכז ובפריפריה: אם בראשית העשור, ליוו את הלהקות צלילי קליף ריצ'ארד והצלליות או אפילו הביטלס המוקדמים, הרי שבסוף העשור אופי הלהקות הפך חדשני, מתקדם ומודרני יותר (בהתאם לתו התקן העולמי באותה תקופה) א-לה הסאונד של לד זפלין, בלאק סאבאת', דיפ פרפל וכו', סאונד שעיצב את פסקול המועדונים בישראל (ובעולם) אותה תקופה.

 

אחת הלהקות שפעלו וזכו להצלחה באותן שנים, אם כי לא הטביעה חותם בטווח הארוך של אחרי פעילותה (מלבד תקליטון נדיר שהפך פריט אספנות) היא להקת "המהפכה", להקת רוק מתקדם ישראלית שפעלה בין השנים 1971-1978 בעיקר באיזור המרכז.

 

הלהקה הוקמה בשנת 1971 על ידי ידידיה (דדי) רהב (זמר סולן), גדעון (דידי) דוידי (מתופף), אלפונסו (אלפי) בר גיל (בסיסט) וסמי שושן (גיטרה מובילה), תחילה ללא שם, אך לאחר הופעה מסוקרת בפריפריה, אחריה נכתב בלהיטון (מגזין המוסיקה הפופולארי בשנות ה-70 וה-80) כי הלהקה "הפכה את האולם ושיגעה את כולם", החליטו חבריה על השם – "להקת המהפכה".

בשנת 1974, לאחר כשלוש שנות פעילות במהלכן הלהקה חרשה את הארץ לאורכה ורוחבה בהופעות ועשתה עבודת שטח מעולה בסצינת הרוק המקומית, הצטרף ללהקה הקלידן (בן ה-14 בלבד) מיקי ורטנסקי, יחד עימו הלהקה השתתפה בשלהי 1974 בתחרות להקות רוק ישראליות באמפי רמת גן וקטפה את המקום הראשון בתחרות.

 

הלהקה חלשה על שלושה מועדוני בית: האחד – בית הנוער בתל אביב, והשניים הנוספים: מועדון הרינגוס ומועדון יגלום בבת ים.

 

לאור הצלחת הלהקה והדיבור עליה, נוצר רעיון ע"י אמרגנה משה מילינסקי, לארגן לה סיבוב הופעות בחו"ל. לצורך העניין, הלהקה הקליטה באולפני "טריטון" תקליטון מקורי באנגלית הכולל שני שירים שנכתבו, הולחנו ועובדו על ידי חברי הלהקה יחד עם משה אלגרי (אחיו של סולן הלהקה דדי רהב).

 

התקליטון כלל כאמור שני שירים: Flower (בלדת סול רוק) ו- Into The Night (שיר רוק קצבי) וזכה להשמעות לא מועטות ברדיו, בעיקר ברדיו "קול השלום" של אייבי נתן, כאשר באותה השנה השירים פתחו וחתמו תכניתו.

 

בשנת 1977 הלהקה הופיעה בתכניתו של ירון לונדון "עלי כותרת" יחד עם מיה קזביאנקה, מה שתרם לפרסומה הגדול של הלהקה. בשיא ההצלחה, פרש הסולן דדי מהלהקה (עקב התאהבות במי שתהפוך לאישתו) ואת מקומו תפס הזמר יגאל לוי, עד שלבסוף הלהקה התפרקה בשנת 1978.

תודה מיוחדת לקלידן הלהקה, מיקי ורטנסקי על העזרה בליקוט המידע ותיעוד סיפורה של הלהקה.

 

תודה מיוחדת לרועי ניסן ( "התקליטים ישראל") על ששלח לי את שירי התקליטון הנדיר של הלהקה.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!

 

 

 

סיפורה של להקת הרוק הישראלית "קצפת" (1971-1973)- כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

13472408_737011376442185_1364175168_n

שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 בישראל היו שנות פריחה בסצינת להקות הרוק הישראליות, שנשאו אז את השם – "להקות קצב". לא שמעתם אותן ברדיו, לא צפיתם בהן בטלויזיה, אלא הכרתם אותן מפה לאוזן דרך דור "הדיסקוטקים" של אז.

 

להקות הקצב היו פרושות ברחבי הארץ כשכל איזור מתברך במאות להקות, חלקן חובבניות וחלקן מקצועיות, ששימשו שגרירות הרוק והפופ העכשווי (דאז) של חו"ל לישראל, לדוגמא: במרכז היו אלה להקת האריות, הצ'רצ'ילים, הנסיכים, הכוכבים הכחולים ועוד, בירושלים היו אלה פעמוני סוני, הבמה החשמלית, הביסקוויטים וכדומה ובחיפה היו אלה הנמרים, הדוכסים, הנזירים וכו'.

 

הפעם בחרתי לספר לכם על להקת רוק בולטת בסצינת המוסיקה החיפאית והיא להקת "הקצפת" – להקת רוק ישראלית שפעלה בין השנים 1971-1973 וזכתה להצלחה מסחררת ברחבי הארץ.

 

חברי הלהקה: צחי סעד (גיטרה מובילה ושירה), רוני אליאס ( בס ושירה) ודוד משעלי (תופים).

13453862_737011373108852_182808601_n

בשנת 1970 פעלה באיזור הקריות להקת קצב בשם "מייק והנשמה", שכללה את הסולן מייק לוגסי ז"ל (לימים מנהיג להקת "מייק והגולדסטארים" ו"פרפר אטומי") , צחי סעד ( גיטרה מובילה), רוני אליאס ( בס) ודוד משעלי (תופים). הלהקה פעלה כחצי שנה ולאחר שהתפרקה בראשית 1971, החליטו צחי סעד, רוני אליאס ודוד משעלי להקים שלישית רוק משלהם שתנגן רוק כבד עם תוספות ועיבודים מוסיקליים מקוריים משלהם, כשעל העיבודים אמונים שלושת חברי הלהקה.

 

הם פנו אל האמרגן אבי צמח שניהל אותם והחלו להופיע, תחילה באיזור חיפה והסביבה. בקיץ 1972 קפצה לבקר את צמח, ידידתו שהייתה במקרה פקידתו של חיים סבן, עימו צמח היה בקשר בנוגע לארגון הופעות. צמח שכנע אותה לסייע לו לארגן הופעה בחינם של להקת "קצפת" ( הקרויה על שם להקת Cream שעם שיריה פתחה השלישיה הישראלית את הופעותיה) ב"אולמי גיל" ברמלה. הלהקה הגיעה לרמלה ולאחר ההופעה זכתה להצלחה גדולה ( כבכל סיפור סינדרלה) וכעבור ימים ספורים חתמה חוזה להופיע מדי שבת ב"אולמי גיל" עם חומרי רוק מתקדם דוגמת גראנד פאנק, דיפ פרפל, לד זפלין וכו'.

 

הלהקה הופיעה ברחבי הארץ בהצלחה רבה, כשהפוסטרים שלה מעטרים את איזור המרכז והקהל נוהר להופעותיה. בשנת 1973 ההרכב התפרק בגלל שחברי הלהקה נישאו.

13459496_737062526437070_1277756556_n

רוני אליאס עבר להתגורר בשווייץ (עדיין מתגורר שם) והפך להיות בנקאי, כשהוא מנגן לעיתים בהרכב מקומי של חבריו לבנק.

 

צחי סעד ודוד משעלי ניסו לשחזר את ההצלחה של קצפת וצירפו אליהם את הזמר בבר וקנין כשהלהקה נקראה "קצפת השניה", אך כעבור חודש הרכב זה לא הצליח והתפרק.

 

בשנת 1974 הצטרפו צחי סעד ודוד משעלי ללהקתו של חברם מייק לוגסי – "פרפר אטומי" בה היו: מייק לוגסי ז"ל(שירה), צחי סעד (גיטרה מובילה) , דוד משעלי (תופים), ז'קי אביסדן ז"ל (קלידים). הלהקה הקליטה חמישה שירים מתוכם יצאו באופן מסחרי רק ארבעה על שני תקליטונים: "בינך וביני", "להיות בעננים", "יש לי דם לאהוב אותך" ו"עד בלי די".

לאחר פירוק פרפר אטומי דרכיהם של משעלי וסעד נפרדו, כשמשעלי ניגן בהרכבים מקומיים עד שפרש וסעד הצטרף ללהקת "ברקת" ( להקתו של יהודה פוליקר), גלגולה המוקדם של להקת "בנזין". לאחר מכן, הצטרף למספר הרכבים עד שפרש ממוסיקה ויצא לפנסיה.

13480011_737011386442184_1530038720_n

תודה מיוחדת מכל הלב לצחי סעד היקר על שפינה מזמנו לגולל בפניי סיפורה המוסיקלי המלא של להקת "הקצפת" ובנוסף את סיפורו המוסיקלי המרתק ( שיועלה בתחקיר נפרד) במסגרת הפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית, הנגנים בישראל והרוק הישראלי.

 

*תודה מיוחדת לצחי סעד היקר על שפינה מזמנו לגולל בפניי סיפור חייו המוסיקלי, תודה מיוחדת לאבי וינטרוב היקר על ש"שידך" בינינו.

 

קרדיטים:

פוסטר של להקת "קצפת" באדיבות אוספו הפרטי של מאור חסן היקר .

שאר התמונות של להקת "קצפת" מאלבומו הפרטי של צחי סעד.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!

 

 

 

 

 

עליזות – סיפורה של להקת הצוענים – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

הצוענים

שנות ה-60 ועד אמצע שנות ה-70 היו שנים של להקות קצב ורוק ישראלי אקספרמנטיות שהושפעו מסצינת הרוק העולמית ובעיקר דגלו בגרסאות כיסוי. פריחתן של להקות אלה הייתה בעיקר במועדונים השונים, כיוון שהתקשורת ראתה בהן נטע זר ולא חלק מהקונצנזוס הישראלי, לכן מיאנה להשמיען ולתת להן במה במדיות השונות דאז (רדיו וטלויזיה).

 

דוגמא ללהקה כזו היא להקת "הצוענים" שראיינתי חבריה במסגרת מחקריי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית ככלל והרוק הישראלי בפרט.

 

להקת הצוענים הוקמה בשנת 1971 ע"י יוסי יפרח ( תופים) , גדעון בנימיני ( גיטרה ושירה), יהודה שמי (בס) ומיכאל דן (שכונה "מייק" – זמר).

 

 

רפרטואר הלהקה כלל בעיקר קאברים ללהקות הרוק המתקדם כלד זפלין, דיפ פרפל, יוריה היפ, קינג קרימזון ועוד.

 

מעבד שירי הלהקה ומדריכה הקולי היה שגיא קרפ ( מוסיקאי שהיה בין השאר בלהקת "הבובות", "הפטישים", "הבקתה הלוהטת", "הבקתה", "המחשבות", להקת הנח"ל, צוות הווי הצנחנים, להקת חיל הים ולהקת השריון) .

 

הלהקה הופיעה בעיקר במועדון הרינגוס בבת ים, מועדון הטי-רקס, בריכת גלית, רחוב המסגר 51 וברחבי הארץ.

 

בשנת 1973 הלהקה הוציאה תקליטון מקורי בעיבודיו והפקתו המוסיקלית של שגיא קארפ שכלל שני שירים מקוריים – "עליזות" ( מילים, לחן ועיבוד: שגיא קרפ . סולן: גדעון בנימיני) ו"אכזבה" ( הסולן הוא מיכאל דן שכתב והלחין את השיר. עיבוד: שגיא קרפ . בסוף שנות ה-70 השיר הוקלט ע"י בני אלבז תחת השם "סובל אני" והפך לאחד מלהיטיו הראשונים שוברי הלבב) . "אכזבה" למעשה הוא אחד משירי הדכאון הראשונים בישראל.

 

עם פירוק הלהקה חברי ההרכב עברו למקצועות חופשיים מלבד שגיא קרפ שהוסיף לנגן (בין השאר עם להקת "שלום" ואושיק לוי) עד סוף העשור ועבר לתחום הפרסום ( בקרוב התחקיר המלא שערכתי עימו) ויוסי יפרח שעבר ללהקת "הקולות הגבוהים" ואחריה ל"צלילי העוד" עד אמצע שנות ה-80.

 

תודה מיוחדת ליוסי יפרח ושגיא קרפ היקרים על שגוללו בפניי סיפורה של הלהקה לצורך תיעודה בדפי ההיסטוריה.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!

"ממשיכה לשיר" – סיפורה של הזמרת מרסדס אדרי – כותב ומתחקר : דודי פטימר

רשומה רגילה

12366892_652078741602116_1881447689_n

לאורך שנותיה, ידעה המוסיקה הישראלית אינספור זמרים/ות, חלקם נצרבו בתודעה הציבורית (ולו במעט) וחלקם כמו "נשכחו" או אם תרצו "נעלמו" לחלוטין. תופעת "היעלמות" זו במוסיקה הישראלית, בולטת בעיקר בקרב הזמרים/ות שפעלו בסצינת המועדונים המקומית החל משנות ה-50 ועד בערך המחצית הראשונה של שנות ה-90.

 

אחת הזמרות ה"נשכחות",שאין אודותיה ולו פיסת מידע קטנה היא מרסדס, זמרת ישראלית שפעלה בסצינת הפופ והרוק המקומית החל מאמצע שנות ה-60 ועד אמצע שנות ה-70 ומאז "נעלמו עקבותיה".

בתחקיר מוסיקלי זה פרי עטי, תוכלו לקבל תשובות לגבי כל תהיותיכם "לאן נעלמה מרסדס?".

מרסדס אדרי ( שם משפחתה עוברת מ"דרעי" ל"אדרי") נולדה במרוקו בשנת 1956, בת לעמרם דרעי, מלח וימאי ( שב-1979 נפטר ממחלת הצהבת). עוד מגיל קטן נמשכה למוסיקה ונהגה לשיר מיטב השירים הצרפתיים, איטלקיים ואמריקאיים ובשנות ה-50 עלתה עם משפחתה לישראל. בארץ, המשפחה השתכנה במושבה "קדימה"" שבשרון, שם בילתה נעוריה המוקדמות.

בהיותה בת 16 כערך, נתגלתה ע"י המוסיקאי אלכס וייס שלקח אותה תחת חסותו להופיע במועדון התל אביבי "צברה", עם שירי פופ בעיקר בשפות זרות. בשנת 1970 הוציאה תקליטון בכורה הנושא שמה וכלל ארבעה שירי פופ בצרפתית בעיבודיו של אלכס וייס, בהם גרסה צרפתית ל-My Guy של מארי וולס ו-Dam Dam של ברנדה לי.

בסוף שנות ה-60 הרבתה מרסדס להופיע במועדוני המרכז וכן במלון "דן" ו"שרתון" תקופת מה, ובשנת 1973 הופיעה בתפקיד אורח בסרט "המשכנע בע"מ" בכיכובו של ראובן בר יותם, בו ביצעה את שיר הסיום מהסרט.

בשנת 1975 עזבה את ישראל ועברה לניו יורק, בנסיון לפתח שם קריירה בינלאומית ולהופיע במועדונים המקומיים שם, כשאחד מחברי התזמורת שליוותה אותה שם היה המתופף עוזי בויאנג'ו ( שהיה איש להקות הקצב בישראל וניגן בלהקת "השמנים והרזים" ולהקת "הכוכבים הכחולים" בשנות ה-60 ) . השניים התאהבו ונישאו בסוף שנות ה-70 ( ואחרי שנים רבות התגרשו) .

 

מרסדס פתחה מסעדה יוונית בלאס וגאס, מסעדה אותה היא מנהלת גם בימים אלה, ומופיעה ושרה לאורחי המסעדה עד היום.

תודתי המיוחדת לאנשים הסייעו לי בתחקיר המוסיקלי הלא פשוט הזה : סמי וילה ויעקב שאמי.

כמו כן תודה מיוחדת לשי לנדא היקר על שהעביר לי את תקליטונה המאוד נדיר של מרסדס המתעד את קולה באופן האותנטי ביותר ברוח שנות פעילותה!

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.

"לב מלא נשמה"- סיפורו של הזמר ג'קי בר און – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

ג'קי בר און

מוסיקת הנשמה ( Soul) הישראלית החלה לפרוח במועדוני המרכז לקראת סוף שנות ה-60. לצד להקות הקצב, שהושפעו מהפופ-רוק האמריקאי ונהגו לבצע כהרכב ווקאלי שירי נשמה של ג'יימס בראון, אוטיס רדינג וכו', החלו להופיע סולנים/ות יחידים, שפרחו בלהקות הקצב,  עם שירים בסגנון זה , רק בעברית . בשנות השישים בלטו שמות כירדנה הדר, ג'קי (אסתר) גליל, טמירה ירדני (בתקופת "הפנינים הכחולות") , עליזה גבאי ( בתקופה מוקדמת יותר של הסיקסטיז) וזמירה חן, שהיו זמרות  פופ שהושפעו מהSOUL האמריקאי, שבארץ נחשב חדשני למדי. מבחינת להקות Soul היו 2 בולטות: המטרונומס (של דני פיטשון) והSoul man שהייתה הבולטת ביותר בתחום. סולן ה"סול מן" היה ג'קי בר און, שהביא עימו מטען עוצמתי ומלא נשמה שהכניס רענון לסצינה המקומית.  לאחר פירוק הלהקה, המשיך בר און בקו הסול והוסיף אלמנטים של דיסקו וFאנק לפי קוד המודרניזציה המוסיקלי של אותן שנים.

הה

ג'קי בר און נולד בשנת 1950 במרוקו הספרדית בעיר בראצ'ה בשם יעקב כהן. הוא גדל בבית מוסיקלי: סבו היה כנר ואביו גיטריסט, ובבית שרתה אווירת המוסיקה. בגיל 10, בשנת 1960, עזב עם משפחתו את מרוקו ועבר לצרפת. שם, עוד מנעוריו החל בר און להימשך למוסיקה ולשיר. המוסיקה שספג הייתה הפלאטרס ומאוחר יותר ריי צ'ארלס, הביטלס, רולינג סטונס ועוד. בפריז החל להתערות עם חבריו לבית הספר, עימם הקים להקה והחל לשיר בלהקה ולמד לנגן בקונסרבטוריון. להקתו בצרפת נקרא Bunch Of Soul . הלהקה, שניגנה מוסיקת נשמה,  קמה ב1964 והופיעה במועדונים השונים.

ילדות גקי

באחת מהופעות הלהקה, שמע את הלהקה אמרגן בשם רוברטו סולו, שלקח אותה תחת חסותו. להקה נוספת שלקח סולו תחת חסותו במקביל הייתה "בניה של אפרודיטה" ( הלהקה בה נתגלה דמיס רוסוס לעולם). 2 הלהקות הופיעו יחד בסיבוב הופעות בריביירה הצרפתית.

בשנת 1968 עלה בגפו לישראל, ומיד עם עלייתו לישראל התגייס לצה"ל ושירת בחי"ר. במקביל לשירותו הצבאי החל להופיע במועדוני רמלה- "קליפסו", "פאר" ועוד. באותה שנה, עוד בזמן שירותו הצבאי, הקים את להקתו- "הסול מן" שניגנה שירי Soul במועדונים וזכתה לכמה גלגולים, כשהבסיס הוא בר און. הלהקה הוחתמה באשדוד, ולאחר סכסוך עם אמרגן, עברו להופיע בנהריה בעידודו וחסותו של ג'קי סבג (לימים ראש עיריית נהרייה) . בנהריה הצטרף להרכב הקלידן והמעבד מרקו בכר. הלהקה עברה לתל אביב והחלה להופיע קבוע ברמלה. באותה תקופה, ג'קי כהן (עוד לא בר און), שידע בעיקר אנגלית וצרפתית (לא עברית באותו זמן)  ולהקת הסול מן התקשו להתאקלם מבחינת מגורים (עניינים פיננסיים) אך החלו לצבור שם של להקה מקצועית ומוצלחת, והחלו להפוך ללהקה מבוקשת.

הלהקה הוחתמה במשרד האמרגנות של חיים סבן ויהודה טלית וניגנה את מקצבי הSoul Music החדשים של אותה תקופה והפכה להיסטריה . הלהקה הקליטה 2 שירים מקוריים : "Everytime" שכתב ג'קי בר און והלחין ועיבד בכר, ומאוחר יותר את השיר "שלי את" שכתב חיים אלגרנטי (מלהקת "האריות") ועיבד מרקו בכר.  הסולן ב"שלי את" היה דורון כהן ז"ל (מ"צאל יונגרייז וההדים" וה"קרייזי סטריינג'רס") שמילא מקומו של בר און, עת ישב שבעה על אביו . השיר בוצע בסרט הטלוויזיה "פופ" שעסק בלהקות הקצב הישראליות .

כמו כן, הלהקה השתתפה ב"מקצב 70" בטלויזיה.  ב1970 פנה חיים סבן לבר און והציע לו להשתתף במחזמר "שיער" כסולן, אך מכיוון שלא רצה לעזוב את הלהקה, צביקה פיק קיבל את התפקיד (והשאר היסטוריה).

סול מן

ב1973 להקת ה"סול מן" התפרקה ובר און, שהפך לכוכב, פנה לקריירת סולו. יש לציין כי רק בשלב זה, שלאחר להקת הסול מן, שינה ג'קי כהן את שמו לג'קי בר און (מכיוון שהיה את השחקן ז'ק כהן בשם דומה, בכדי לא ליצור בלבול בין השניים).

הוא הקליט שני שירים בחברת התקליטים הפרטית של ניסים סרוסי (שכתב אחד מהם)- "אמני ישראל". השירים: "דמותך בשעת שקיעה" ו"אהבה על תנאי", זכו להצלחה במצעדי הפזמונים, ובר און הפך לזמר מבוקש במועדונים, ברדיו, במגזינים ועוד. וכן היו גם מעריצות.

בר און מספר  שמצד אחד, כולם הכירו אותו והוא לא יכל ללכת ברחוב מבלי שמעריצות או מעריצים ייגשו אליו, אך מצד שני, רוב הכסף הלך לאמרגניו ולנגנים והוא גר בדירה רעועה ורעב לפת לחם.

הוא מצא את הפתרון האולטימטיבי- החל להופיע באירועים וחתונות ולהרוויח כסף מספיק דיו כדי "לחיות כמו בנאדם" (כהגדרתו).

ג'קיייי

בין השנים 1976-1979  עבר להתגורר בצרפת ובבלגיה בתקווה לנסות מזלו ולהיכנס לשוק המוסיקה שם. נסיון זה לא צלח.

ב1979 הוציא את אריך הנגן הראשון שלו- "אל תנגנו את השיר הזה" שהצליח וכלל להיטי דיסקו-רוק-פופ  מתקתקים כ"איפה הכסף?", "אל תנגנו את השיר הזה", "גודביי אלביס" ועוד.

הוא ניסה מזלו שוב בקו צרפת-בלגיה בין השנים 1980-1981, ושוב חזר לארץ.

נסיונותיו לשחזר את ההצלחה של שנות ה-70 בארץ, לא הצליחו בשנות ה-80, עם שינוי המוסיקה ונסיונותיו בחו"ל שכשלו, ובאמצע שנות ה-80  הוציא אלבום ספרדי- מחרוזות להיטים, תחת השם "אקסטרה לארג' "  שזכה להצלחה בארגנטינה, דרום אפריקה, ברזיל וברחבי אירופה. לטענתו, האלבום מכר תוך שבוע מעל 100 אלף עותקים בארגנטינה. המומנט התפספס עקב חוסר יחסי ציבור.  כמו כן, הקליט  מספר שירים שהופיעו באלבומי אוסף.

ג'קייי 80

באמצע שנות ה-80 הקליט שיר עם קול מחוספס בעיבוד והפקה מוסיקלית של חברו משכבר הימים מרקו בכר בשם "ביג דיל ג'ורג' " . השיר הקדים זמנו והרדיו התקשה לעכל.

לאורך השנים, מאז ועד היום, בר און מופיע באירועים שונים, חתונות ואף השתתף בקליפים מצליחים משיריו הספרדיים בערוץ הטלנובלות "ויוה".

תודה מיוחדת מעמקי לב לג'קי בר און היקר על שגולל בפניי סיפור חייו.

ככ

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.