"עכבישים, סגנונות וגל חדש" – סיפורו של המוזיקאי אבי קרפל

רשומה רגילה

 

אבי קרפל – יוצר, גיטריסט וזמר, אחד מחלוצי הרוק הישראלי בשנות ה-60 וה-70 ומייסד להקות הקצב "העכבישים", "הסגנונות" (שהפכה ל"עוזי והסגנונות") ו"הגל החדש"

אבי קרפל

אבי קרפל נולד בברלין, גרמניה, בשנת 1947. "גדלתי בבית מאד מוזיקלי", מספר, "הוריי לא ניגנו על כלי נגינה אבל אמי שרה נפלא ואבי היה מאד מוזיקלי. אחותי למדה פסנתר, אחי דני כמובן היה עורך ושדרן מוזיקה מיתולוגי בגלי צה"ל ומתמחה במוזיקת הג'אז. זה היה בית שנשם מוזיקה".

בשנת 1949 עלה עם משפחתו לישראל, למושב עין עירון שליד כרכור. בשנת 1959 עברה המשפחה להתגורר באזור המרכז  והשתכנה ברמת גן, שם בילה קרפל את שנות נעוריו.

כבר בגיל 6 גילה קרפל את משיכתו למוזיקה ולשירה. "הייתי יושב על המרפסת ושר בקולי קולות", נזכר. "כשהייתי בן 12 עברנו לרמת גן ובכיתתי היה ילד שניגן על גיטרה ועוד ילד ששר והקמנו שלישיה. היינו מופיעים בכל בוקר בפני כל בית הספר ומשם בעצם התחילה הקריירה המוזיקלית שלי".

בדצמבר 1963 הקים את להקת הקצב הראשונה שלו – "העכבישים השחורים" שבגלגולה הראשון כללה את שלמה אלטובסקי (תופים), מתי מלכי (גיטרת בס), אבי ורשבסקי (גיטרת ליווי) ואבי קרפל (גיטרה מובילה). הלהקה הייתה במתכונתה זו להקה אינסטרומנטלית שניגנה נעימות של להקת "הצלליות" הבריטית.

בשנת 1964 עזבו מלכי ואלטובסקי את הלהקה ובמקומם הצטרפו הבסיסט דוד אליהו והמתופף שמואל בכר. בשלב זה הלהקה גם שילבה שירה.

קרפל 2

בסוף 1965 הצטרפו ללהקה הזמר נורמן רוט (זמר אוסטרלי שהיה מתופף בלהקת הרוק האוסטרלית "האיזיביטס") והגיטריסט והבסיסט הרצל מזרחי (מירון). מדי פעם השחקנית והזמרת תיקי דיין, חברתו של הגיטריסט אבי ורשבסקי, נהגה להופיע עם הלהקה במספר שירים (אך לא כחברת הרכב "רשמית"). הרכב זה פעל עד פרוץ מלחמת ששת הימים בשנת 1967.

אחרי המלחמה, פעילות ההרכב חודשה ומלבד ששמו הפך ל"העכבישים", הוא כלל את אבי קרפל (שירה וגיטרה מובילה), שמואל בכר (תופים), מנשה זכאי (קלידים), הרצל מזרחי (גיטרת ליווי) ודוד אליהו (גיטרת בס).

בהמשך אותה שנה החלה הלהקה, לצד גרסאות כיסוי לשירים לועזיים, לשיר בהופעותיה גם שירים מקוריים שכתב והלחין קרפל: "כי את חלום", "מה לך ילדה?"  ו"לאורך החוף".

בשנת 1968 עזב בכר את הלהקה ובמקומו הצטרף המתופף מאיר ישראל. בהמשך אותה שנה עזבו קרפל וישראל את הלהקה (קרפל העניק לחברי להקת "סאני הייטס" את השם ב"ירושה" והיא המשיכה לפעול עד שנת 1980) והקימו את להקת "הסגנונות" שכללה בגלגולה הראשון את: אבי קרפל (שירה וגיטרת ליווי),  מאיר ישראל (תופים), רפי שוורץ (גיטרת בס) ויצחק קלפטר (גיטרה מובילה). כשקלפטר התגייס, הצטרף במקומו הקלידן והמעבד אלדד שרים.

בסוף אותה שנה הקליטה הלהקה תקליטון שכלל ארבעה שירים שכתב והלחין קרפל עוד ללהקת "העכבישים": "כי את חלום", "מה לך ילדה?", "ילדתי שלי" (מילים ולחן: מנשה זכאי) ו"לאורך החוף".

הסגנונות

בשנת 1969, לאחר פסטיבל להקות קצב ב"סינרמה" בתל אביב, הצטרף ללהקה הזמר עוזי פוקס והלהקה שינתה שמה ל"עוזי והסגנונות". בהמשך אותה שנה עזב שרים את הלהקה (בעקבות גיוסו לצבא) ובמקומו הצטרף הקלידן והזמר אייב אורצ'ובר (להקת "ריבולבר").

בתחילת 1970 הוציאה הלהקה תקליטון ראשון תחת השם "עוזי והסגנונות" שכלל שני שירים: Daytime Nightime ו-I’ve Got Sunshine. בהמשך השנה הוציאה עוד תקליטון שכלל את השירים Morning Train, Someday ו-Where Were You Last Night.

באותה שנה הלהקה הוציאה את אריך הנגן הראשון – Friends. בסוף 1970 עזב קרפל את להקת "עוזי והסגנונות" והקים את להקת "הגל החדש" שכללה את שמוליק אביגל (שירה), אילן דודמן (גיטרת בס), סמי וילה (קלידים), אמיל שהרבני (תופים) ואבי קרפל (גיטרה מובילה). הלהקה גם נגינה בתקליטונו של הבדרן-זמר אבי בהט שיצא  בשנת 1972 וכלל שני שירים שכתב והלחין קרפל – "כך הם החיים" ו"בלדה לגבר הנשוי".

במאי 1972 התפרקה הלהקה כשקרפל עזב לקנדה לצורך לימודי סאונד באוניברסיטת "קונקורדיה" במונטריאול.

בשנת 1984, כשחזר קרפל לישראל, הוא החל לעבוד כטכנאי סאונד במיטב אולפני ההקלטות בארץ כשבמקביל הוא  הצטרף ללהקת "הגל הירוק" וניגן עמה עד 1985. קרפל אף שימש כסולן הלהקה בשיר "מתפרנס" שיצא על גבי תקליט שדרים באותה שנה.

 

קרפל עבד באולפני ההקלטות עד שנת 1999 ואז חזר לקנדה כשבשנים האחרונות הקליט שני אלבומים יחד עם חברו ללהקת "העכבישים", שמואל בכר וחמישה אלבומי סולו.

תודה מיוחדת לאבי קרפל על שהסכים להתראיין ולגולל בפניי את סיפורו המוזיקלי.

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית!

"לב מלא נשמה"- סיפורו של הזמר ג'קי בר און – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

ג'קי בר און

מוסיקת הנשמה ( Soul) הישראלית החלה לפרוח במועדוני המרכז לקראת סוף שנות ה-60. לצד להקות הקצב, שהושפעו מהפופ-רוק האמריקאי ונהגו לבצע כהרכב ווקאלי שירי נשמה של ג'יימס בראון, אוטיס רדינג וכו', החלו להופיע סולנים/ות יחידים, שפרחו בלהקות הקצב,  עם שירים בסגנון זה , רק בעברית . בשנות השישים בלטו שמות כירדנה הדר, ג'קי (אסתר) גליל, טמירה ירדני (בתקופת "הפנינים הכחולות") , עליזה גבאי ( בתקופה מוקדמת יותר של הסיקסטיז) וזמירה חן, שהיו זמרות  פופ שהושפעו מהSOUL האמריקאי, שבארץ נחשב חדשני למדי. מבחינת להקות Soul היו 2 בולטות: המטרונומס (של דני פיטשון) והSoul man שהייתה הבולטת ביותר בתחום. סולן ה"סול מן" היה ג'קי בר און, שהביא עימו מטען עוצמתי ומלא נשמה שהכניס רענון לסצינה המקומית.  לאחר פירוק הלהקה, המשיך בר און בקו הסול והוסיף אלמנטים של דיסקו וFאנק לפי קוד המודרניזציה המוסיקלי של אותן שנים.

הה

ג'קי בר און נולד בשנת 1950 במרוקו הספרדית בעיר בראצ'ה בשם יעקב כהן. הוא גדל בבית מוסיקלי: סבו היה כנר ואביו גיטריסט, ובבית שרתה אווירת המוסיקה. בגיל 10, בשנת 1960, עזב עם משפחתו את מרוקו ועבר לצרפת. שם, עוד מנעוריו החל בר און להימשך למוסיקה ולשיר. המוסיקה שספג הייתה הפלאטרס ומאוחר יותר ריי צ'ארלס, הביטלס, רולינג סטונס ועוד. בפריז החל להתערות עם חבריו לבית הספר, עימם הקים להקה והחל לשיר בלהקה ולמד לנגן בקונסרבטוריון. להקתו בצרפת נקרא Bunch Of Soul . הלהקה, שניגנה מוסיקת נשמה,  קמה ב1964 והופיעה במועדונים השונים.

ילדות גקי

באחת מהופעות הלהקה, שמע את הלהקה אמרגן בשם רוברטו סולו, שלקח אותה תחת חסותו. להקה נוספת שלקח סולו תחת חסותו במקביל הייתה "בניה של אפרודיטה" ( הלהקה בה נתגלה דמיס רוסוס לעולם). 2 הלהקות הופיעו יחד בסיבוב הופעות בריביירה הצרפתית.

בשנת 1968 עלה בגפו לישראל, ומיד עם עלייתו לישראל התגייס לצה"ל ושירת בחי"ר. במקביל לשירותו הצבאי החל להופיע במועדוני רמלה- "קליפסו", "פאר" ועוד. באותה שנה, עוד בזמן שירותו הצבאי, הקים את להקתו- "הסול מן" שניגנה שירי Soul במועדונים וזכתה לכמה גלגולים, כשהבסיס הוא בר און. הלהקה הוחתמה באשדוד, ולאחר סכסוך עם אמרגן, עברו להופיע בנהריה בעידודו וחסותו של ג'קי סבג (לימים ראש עיריית נהרייה) . בנהריה הצטרף להרכב הקלידן והמעבד מרקו בכר. הלהקה עברה לתל אביב והחלה להופיע קבוע ברמלה. באותה תקופה, ג'קי כהן (עוד לא בר און), שידע בעיקר אנגלית וצרפתית (לא עברית באותו זמן)  ולהקת הסול מן התקשו להתאקלם מבחינת מגורים (עניינים פיננסיים) אך החלו לצבור שם של להקה מקצועית ומוצלחת, והחלו להפוך ללהקה מבוקשת.

הלהקה הוחתמה במשרד האמרגנות של חיים סבן ויהודה טלית וניגנה את מקצבי הSoul Music החדשים של אותה תקופה והפכה להיסטריה . הלהקה הקליטה 2 שירים מקוריים : "Everytime" שכתב ג'קי בר און והלחין ועיבד בכר, ומאוחר יותר את השיר "שלי את" שכתב חיים אלגרנטי (מלהקת "האריות") ועיבד מרקו בכר.  הסולן ב"שלי את" היה דורון כהן ז"ל (מ"צאל יונגרייז וההדים" וה"קרייזי סטריינג'רס") שמילא מקומו של בר און, עת ישב שבעה על אביו . השיר בוצע בסרט הטלוויזיה "פופ" שעסק בלהקות הקצב הישראליות .

כמו כן, הלהקה השתתפה ב"מקצב 70" בטלויזיה.  ב1970 פנה חיים סבן לבר און והציע לו להשתתף במחזמר "שיער" כסולן, אך מכיוון שלא רצה לעזוב את הלהקה, צביקה פיק קיבל את התפקיד (והשאר היסטוריה).

סול מן

ב1973 להקת ה"סול מן" התפרקה ובר און, שהפך לכוכב, פנה לקריירת סולו. יש לציין כי רק בשלב זה, שלאחר להקת הסול מן, שינה ג'קי כהן את שמו לג'קי בר און (מכיוון שהיה את השחקן ז'ק כהן בשם דומה, בכדי לא ליצור בלבול בין השניים).

הוא הקליט שני שירים בחברת התקליטים הפרטית של ניסים סרוסי (שכתב אחד מהם)- "אמני ישראל". השירים: "דמותך בשעת שקיעה" ו"אהבה על תנאי", זכו להצלחה במצעדי הפזמונים, ובר און הפך לזמר מבוקש במועדונים, ברדיו, במגזינים ועוד. וכן היו גם מעריצות.

בר און מספר  שמצד אחד, כולם הכירו אותו והוא לא יכל ללכת ברחוב מבלי שמעריצות או מעריצים ייגשו אליו, אך מצד שני, רוב הכסף הלך לאמרגניו ולנגנים והוא גר בדירה רעועה ורעב לפת לחם.

הוא מצא את הפתרון האולטימטיבי- החל להופיע באירועים וחתונות ולהרוויח כסף מספיק דיו כדי "לחיות כמו בנאדם" (כהגדרתו).

ג'קיייי

בין השנים 1976-1979  עבר להתגורר בצרפת ובבלגיה בתקווה לנסות מזלו ולהיכנס לשוק המוסיקה שם. נסיון זה לא צלח.

ב1979 הוציא את אריך הנגן הראשון שלו- "אל תנגנו את השיר הזה" שהצליח וכלל להיטי דיסקו-רוק-פופ  מתקתקים כ"איפה הכסף?", "אל תנגנו את השיר הזה", "גודביי אלביס" ועוד.

הוא ניסה מזלו שוב בקו צרפת-בלגיה בין השנים 1980-1981, ושוב חזר לארץ.

נסיונותיו לשחזר את ההצלחה של שנות ה-70 בארץ, לא הצליחו בשנות ה-80, עם שינוי המוסיקה ונסיונותיו בחו"ל שכשלו, ובאמצע שנות ה-80  הוציא אלבום ספרדי- מחרוזות להיטים, תחת השם "אקסטרה לארג' "  שזכה להצלחה בארגנטינה, דרום אפריקה, ברזיל וברחבי אירופה. לטענתו, האלבום מכר תוך שבוע מעל 100 אלף עותקים בארגנטינה. המומנט התפספס עקב חוסר יחסי ציבור.  כמו כן, הקליט  מספר שירים שהופיעו באלבומי אוסף.

ג'קייי 80

באמצע שנות ה-80 הקליט שיר עם קול מחוספס בעיבוד והפקה מוסיקלית של חברו משכבר הימים מרקו בכר בשם "ביג דיל ג'ורג' " . השיר הקדים זמנו והרדיו התקשה לעכל.

לאורך השנים, מאז ועד היום, בר און מופיע באירועים שונים, חתונות ואף השתתף בקליפים מצליחים משיריו הספרדיים בערוץ הטלנובלות "ויוה".

תודה מיוחדת מעמקי לב לג'קי בר און היקר על שגולל בפניי סיפור חייו.

ככ

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.