מתופף ותר – סיפורו של המתופף בני הרבסט – מראיין ומתעד: דודי פטימר

בני הרבסט, המתגורר למעלה מ-55 שנה בארצות-הברית, היה מתופף שפעל באיזור הצפון והדרום בשנות ה-50 וה-60

• 

בני הרבסט נולד בפתח תקווה בשנת 1938. בילדותו משפחתו עברה להתגורר בשכונת בילינסון ליד כפר סירקין, ואחרי מלחמת העצמאות (1948) ע

לקרית ים, ליד חיפה.\.

בשנת 1954 הקים עם שכנו וחבר נעוריו, הבסיסט והזמר ג'ו (יוסף) ישראל, תזמורת שכללה את ישראל על גיטרה (רגילה) ושירה, הרבסט על תופים (שהוא וישראל בנו במו ידיהם) ואקורדיוניסט. התזמורת החלה לנגן במסיבות פרטיות, ולאור הפופולריות לה זכתה, החלה לעבוד דרך קבע בקפה "פת" בכרמל. בשלב מסוים התבקשה הלהקה ללוות צמד חדש שהופיע בהופעת בכורה, "צמד העופרים" (אסתר ואבי עופרים), לימים אחד הצמדים הפופולריים ביותר  בארץ ובחו"ל. עיקר סגנונה המוזיקלי של התזמורת היה ג'אז ומוזיקה דרום-אמריקאית.

הופעותיה של התזמורת החלו להתמעט בשנת 1956, עם גיוסם של ישראל והרבסט לצבא, כשהרבסט התגייס לחיל הים וישראל לחיל המודיעין והיא התפרקה סופית בשנת 1959.

בשנת 1958, בזמן ביקור של חיל הים אח"י אילת (ז"ל) בטולון שבצרפת, קיבל הרבסט רישיון לקנות מערכת תופים מקצועית, בתנאי שבערבים ינגן יחד עם מפקד האוניה, האקורדיוניסט. בין השנים 1960-1964, כחלק מהמשך שירותו הצבאי בחיל הים בבסיס באילת, ניגן יחד עם אותו מפקד אקורדיוניסט בתזמורת ריקודים במלון "מלכת שבא".

במקביל, בשנת 1963 ניגן הרבסט בתזמורת במחזה המוזיקלי "התרבותניק של אילת" מאת יובב כץ, שרץ במשך שבועיים, כולל פעם אחת בבאר-שבע.כמו כן ניגן במועדון "סוף העולם" שניהל רפי נלסון באילת, וכן במועדון "הדג הכחול" עם מוזיקאים ואמנים ידועים, בהם הזמר לוליק לוי.

בשנת 1964 התקבל ללימודי הנדסת חשמל באוניברסיטה בארצות-הברית, ועבר להתגורר שם עם אשתו, כשבמקביל ניגן במועדונים מקומיים עם חברו לספסל הלימודים, הפסנתרן גיורא מצקין (בין השנים 1965-1967).

בהמשך פנה ללימודים בסינסינטי ועם סיום לימודיו, בשנת 1969,  החל לעבוד בתחום האלקטרוניקה ליד סאן-פרנסיסקו, תחום בו עבד עד פרישתו לגמלאות בשנת 2000. למרות שפרש מעולם המוזיקה, הוסיף לתופף במסגרות שונות, בעיקר בבתי כנסת בימי שישי ופיתח תיפופו גם לדרבוקה.

בין השנים 2000-2015 ניגן בשבתות בבית הכנסת "סיני" בפאלם-דזרט. בין השנים 2007-2008 שימש כנגן אורח בתזמורת ג'אז מקומית. בין השנים 2005-2015 ניגן בתזמורת קברט שמופיעה במועדונים השונים ב"פאלם ספרינגס" וב"פאלם דזרט".

בשנת 2017 עבר להתגורר בדרום קליפורניה, ומוסיף לתופף בהזדמנויות שונות.

תודה מיוחדת לבני הרבסט על שסיפר לי קורותיו המוזיקליים לצורך תיעודו במסגרת הפרויקט שלי לתיעוד המוזיקאים בישראל.

כתב, ערך, תחקר, תיעד וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית!

סיפורה של הזמרת והשחקנית רותי ביקל – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רותי ביקל (שגיא), זמרת ושחקנית שבלטה בשנות ה-60 וה-70. הייתה חברה בלהקת הנח"ל, בלהקת "האחיות שמר", להקת "כרמון", "חמישיית הכרמלים" ו"להקת תל אביב". שיר הסולו המוכר ביותר שלה הוא "עולם יפה"

 

רותי ביקל נולדה בנתניה בשנת 1945. היא גדלה  למשפחה מוזיקלית בה נהגו לנגן, כדבריה, תמיד מוזיקה של מחזות זמר ומוזיקה קלאסית. כבר מגיל 3, בהיותה בגן, נמשכה לשיר כשהשיר הראשון ששרה בחייה היה "דוגית נוסעת".

 

בבית הספר העממי נהגה לשיר בטקסים חגיגיים ובהפסקות. בשנת 1958 החלה ללמוד מוזיקה ובעיקר אצל המורה למוזיקה יונה אילן. אילן צירף את ביקל לתזמורת נתניה. בכניסתה לתזמורת, התאהבה בנגינת החצוצרה של אחד הנגנים שם, יעקב פרי שמו (לימים ח"כ) והחליטה כי היא מעוניינת ללמוד לנגן על חצוצרה.

 

ביקל ניגנה בתזמורת עד גיוסה לצבא. בשנת 1963, עם בוא מועדה להתגייס, ביקשה להצטרף כזמרת ללהקת הנח"ל, אך כיוון שבאה עם רקע של חצוצרה, צורפה ללהקה כחצוצרנית בתזמורתה. היא שירתה בלהקת הנח"ל בתכניתה "שמש במדבר", לצד אבי קורן, טוביה צפיר, עליזה יצחקי ויאיר רוזנבלום. ביקל השתתפה כחצוצרנית בהקלטות התכנית שכללה להיטים כמו "מחר", "עוד לא אכלנו", "מטרייה בשניים" ו"מחבואים".

עם שחרורה מלהקת הנח"ל בשנת 1964, פגשה בתל אביב את נעמי שמר וביקשה ממנה לקחת אותה בחשבון כזמרת לאחת ההפקות שלה. בשנת 1965 צלצלה שמר לביקל, הזמינה אותה לאודישן וצירפה אותה ללהקה חדשה שהקימה – להקת "האחיות שמר" שכללה מלבד ביקל את אמנה כהן, דליה אורן ודינה גולן ז"ל.

 

הרביעייה הציגה הרמוניות קוליות נהדרות וביצעה שירים שיצרה עבורה שמר בהן "ארבעה אחים", "בגני נטעתיך", "ואלס להגנת הצומח", "זמר", "פרחי אולי", "החייל שלי חזר" ושני שירים מתורגמים של הביטלס ששמר כתבה להם מילים עבריות: "לא לא לא" (I Should Have Known Better) ו"לרקוד איתך" (I'm Happy Just To Dance With You ).

 

בשנת 1966 השתתפה הרביעייה גם בפסטיבל הזמר עם השיר "מנהג חדש" שהפך להיט. הלהקה התפרקה בשל בעיות תקציב. להופעות הלהקה הצטרף טוביה צפיר כסטנדאפיסט לקטעי המעבר.

עם פירוקה של הלהקה באותה שנה, ניגשה ביקל לאודישנים למחזמר חדש בשם "קזבלן" לצידו של יהורם גאון. במחזמר גילמה את תפקידה של שרלוטה ושרה כסולנית את השיר "יפו". אולם, זמן קצר לאחר מכן פנה אל ביקל יהונתן כרמון בהצעה להצטרף לסיבוב ההופעות של להקת "כרמון" ולכן עזבה ביקל את המחזמר ומי שמילאה מקומה בו הייתה אתי גרוטס שתועדה גם בתקליט המחזמר.

 

בשנת 1967 הקליטה שיר סולו ראשון בשם "למה" שלא זכה להצלחה מסוימת. באותה שנה, כאמור, הצטרפה ביקל ללהקת "כרמון" וצוותה לחמישיית "הכרמלים" שכלל מלבדה גם את מיכל טל, אושיק לוי, לוליק לוי וחנן גולדבלט.

 

החמישייה הופיעה ב"אולימפיה" בפריז ובשלל מקומות ברחבי אירופה ואמריקה וביצעה גרסאות כיסוי לשירים עבריים מוכרים בהם "מחר", "שלגיה" ו"קרן יער". מי שחיממה את החמישייה הייתה לא אחרת מאשר שלישית "החלונות הגבוהים" (אריק אינשטיין, שמוליק קראוס וג'וזי כץ).

בשנת 1969, עם שובה של להקת "כרמון" לארץ, החליטה ביקל להישאר בניו יורק ורצתה לעבוד כזמרת סולנית בארה"ב.

 

בשנת 1970, במהלך שהותה שם, פגשה את האקורדיוניסט חיים שלף והוא צירף אותה ללהקה שהקים בארה"ב בשם "להקת תל אביב" עם ביקל כסולנית הלהקה. שאר חברי הלהקה היו רקדנים ולא זמרים.

 

במהלך אחת ההופעות של הלהקה בפורטו-ריקו, פגשה בשחקן עומר שריף וכדבריה, אף ניהלה עימו רומן קצר.

 

בשנת 1973 הופיעה במועדונו של אריס סאן – "סירוקו" בניו יורק ועם תום מלחמת יום הכיפורים (במהלכה הופיעה בפני חיילי צה"ל במוצבים), פנתה ללימודי משחק ותיאטרון בניו יורק. במקביל ללימודיה, הופיעה במועדונים מקומיים שם עם שירי ארץ ישראל.

 

בשנת 1978 גברו געגועיה לארץ וחזרה להשתקע בישראל. באותה שנה החלה להופיע כזמרת במועדון "המערה" ביפו ולאורך סוף שנות ה-70 ועד אמצע שנות ה-80 ניסתה מזלה כזמרת פזמונים והוציאה מספר תקליטי שדרים בהם "עולם יפה", "אביב" ו"אוהבת אותך כל כך". השירים לא זכו להצלחה וביקל הפסיקה להקליט.

במחצית הראשונה של שנות ה-80 הצטרפה שוב ללהקת "כרמון" וצוותה למוזיקאי ננסי ברנדס והזמרת זזי שביט. לאחר שנתיים של הופעות בעיקר בארה"ב, שבה להופיע ביפו במועדון "עומר כייאם".

 

בשנות ה-80 החלה, במקביל לקריירה המוזיקלית, לכתוב ספרי שירה אופטימיים שראו אור בשנות ה-2000: "ממלכת אושר" (2000), "שי אהבה וברכה" (2015), "ממלכת אושר" ו"עולם מרהיב של אהבה" (2017). על הספרים חתומה כרותי ביקל-שגיא (שמה לאחר הנישואין). כמו כן, התמקצעה בטיפול ברפואה אלטרנטיבית ורייקי.

לאורך השנים ניסתה ביקל גם לפתח קריירת משחק וכיכבה בסרטי קולנוע ישראליים בהם "נערת הפרברים" (1979) ו"מסאז'יסט בצמרת" (1981).

 

ביקל התגוררה במשך שנים רבות בתל אביב ולאחרונה עברה להתגורר בגבעתיים. הוסיפה להופיע עד שנת 2017 ועד היום ממשיכה לשיר.

 

תודה מיוחדת לרותי ביקל על שתרמה מזמנו לפגוש אותי ולתרום חלקה לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוזיקה הישראלית. תודה גם למיכל טל היקרה על הסיוע ביצירת הקשר.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית!

 

 

"מהצפון באהבה" – סיפורו של הזמר איתמר ישראל – כותב ומתחקר: דודי פטימר

 

איתמר ישראל נולד בתל אביב בשנת 1937 למשפחה ממוצא טורקי. בנעוריו למד משחק ותיאטרון ובשנת 1953 החל גם לשיר בחוג זמר של עמנואל זמיר ז"ל וזמן קצר לאחר מכן, בשנת 1954 הצטרף ל"חבורת האש" של סולימן הגדול ושרה כהן והופיע עימם ברחבי הארץ עד גיוסו לצבא.

בסוף שנת 1955 התגייס  לצה"ל, תחילה רצה ללהקת פיקוד מרכז, אך כיוון שהלהקה הייתה במשבר, הופנה לאודישנים ללהקת פיקוד צפון. את האודישן ערך בביתו של שמואל בונים ונתן קטע של מערכון "העין המקולקלת" של שייקה אופיר. ישראל התקבל ללהקת פיקוד צפון בשנת 1956.

הוא השתתף בתכניות הלהקה: בתכנית "פגע וברח" ( 1957) שזכתה ללהיטים "הג'ינג'י" ו"הסקוטים", ובתכנית "נעלה צפונה" (1958) שהייתה התכנית הראשונה של הלהקה שהועלתה על גבי תקליט וכללה בין השאר את הלהיטים "בגלל מסמר", "השריונים יצאו" ו"נעלה צפונה". ב-1958 השתחרר מהלהקה.

במקביל לשירותו הצבאי, הקים איתמר ב-1957 יחד עם חבריו ללהקה – לוליק לוי ושמוליק זוהר את "שלישית פיקוד צפון" ( הנקראה גם "שלישית צפון") שהופיעה וזכתה להצלחה. הלהקה תועדה בתקליט שיזם המוסיקאי ניסן כהן הב רון – "צברים מסביב למדורה" ( הוקלט ב-1958 ויצא ב-1959) בו ביצעה את השיר "אל פסגת המצדה". שיר נוסף שהלהקה נהגה לשיר היה "ערב של שושנים" של הדודאים. בתחילת 1959 הלהקה התפרקה.

עם שחרורו רצה איתמר ללכת לכיוון המשחק והתיאטרון ובינתיים החל להופיע במספר חלטורות מזדמנות עם לוליק, בני ברמן (חברו ללהקת פיקוד צפון), שמוליק זוהר וכו', ואף קיבל הצעה מנעמי פולני להצטרף ללהקת "התרנגולים", אך דחה את ההצעה בעקבות ההימור הכלכלי ( איתמר מציין כי בימי החזרות, חברי הלהקה לא קיבלו תשלום, וזה לא השתלם לאיתמר כלכלית, כדבריו) .

בשנת 1962 פרש איתמר בהדרגתיות מעולם הבידור ופנה ללימודי עיצוב פנים, אך כיוון שלא הצליח להשתלב בתחום זה, פנה בעצת חבר ללימודי יהלומנות והפך לשם דבר בעסקי היהלומים ( עיצוב, ליטוש, מכירה וכו') .

 

תודה מיוחדת לאיתמר ישראל על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולגולל בפניי סיפור חייו לצורך תיעודו בדפי ההיסטוריה.

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.