מצרים פינת ישראל- סיפורו של המוזיקאי איגו שטרן- כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

איגו שטרן (88), מוזיקאי ישראלי שפעל בארץ בין שנות ה-50 ועד שנות ה-80, היה חלק מסצנת הג'אז, פופ ומוזיקה ערבית בישראל.

איגו שטרן 1

 

איגו שטרן נולד בצ'רנוביץ שבאוקראינה בשנת 1930. אביו פרדיננד שטרן היה פסנתרן מקצועי ומן הטבעי שבנו ימשיך גם הוא בנתיב מוזיקלי. בגיל 7 החל ללמוד לנגן על כינור עד גיל 11, כשפרצה מלחמת העולם השנייה ובעטיה הועבר שטרן עם משפחתו לגטו.

 

עם תום מלחמת העולם השנייה, בשנת 1945, עברה משפחתו למצרים שם החל לנגן ולהופיע עוד בהיותו בן 15. זמן קצר לאחר מכן עבר עם אחותו להתגורר בישראל בקיבוץ "מעברות". הוא חי בקיבוץ שנתיים ובעוד אחותו נשארה בארץ, שטרן בן ה-17 חזר בשנת 1947 למצרים.

עם שובו, החל שטרן להופיע כנגן בתזמורות בפני פארוק הראשון מלך מצרים ובבתי מלון בקהיר בראשם מלון "רומאנס". כמו כן, ניגן בפסקולי סרטים ערביים בכיכובם של פאריד אל אטרש, מוחמד פאוזי ועוד.

 

בשנת 1953, במהלך הופעה על האונייה "ערבייה", הכיר את מי שתהפוך לאשתו, הזמרת היהודייה נלי מזרחי ותוך חודשיים השניים התחתנו. בשנת 1957 עלו השניים לישראל והשתכנו בירושלים. תוך זמן קצר עברו הזוג איגו ונלי שטרן להופיע במועדון "מנדרין" בירושלים.

בשנת 1958 עבר הזוג שטרן להופיע במלון "קינג דייויד" בירושלים, שם ניגן עד שנת 1974. בסוף שנות ה-50 החליט להמיר את הכינור בקונטרבס ובשנות ה-60 החל לנגן בתזמורת הג'אז של מל קלר והשתתף כנגן קונטרבס בתכניות רדיו כמו "דלת פתוחה" ותכניות טלוויזיה בהן "סמי וסוסו", "חודש טוב" ו"המבדיל בין קודש לחול".

בשנת 1974 עבר הזוג שטרן לנגן ולהופיע במלון "אינטרקונטיננטל" בירושלים. באותה תקופה עבר שטרן לנגן על קלידים. בשנת 1983 החליטו השניים לעזוב את הארץ ולעבור להתגורר בטורונטו שבקנדה כיוון שבנם עבד וחי שם.

איגו שטרן ונלי שטרן

בשנות ה-80 הופיעו נלי ואיגו באירועי צדקה שונים וחתונות מיוחדות בקנדה ובשנת 1989 ניגן שטרן והשתתף בסרט Sea Of Love בכיכובו של אל פאצ'ינו.

 

בשנת 2000 פרשה נלי מהופעות ושטרן מוסיף עדיין לנגן לעיתים רחוקות.

 

תודה מיוחדת לאיגו שטרן שהתראיין בקו קנדה- ישראל בכדי לתרום חלקו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוזיקה הישראלית.

 

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית!

 

מודעות פרסומת

"חי את המוסיקה" – סיפורו של המוסיקאי משה בן צבי – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

20160329_124136

 

משה בן צבי (84) – מוסיקאי, מלחין, מנצח, מחנך מוסיקלי ובונה כלי נגינה.

 

כשנפגשתי עם בן צבי בביתו בכדי לראיינו ולתעד סיפורו לראשונה בהיסטוריה, במסגרת הפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית, לא שיערתי שאתקל בנושא כל כך קרוב ללבי : בניית כלי נגינה. אבי, אבי פטימר, הוא בונה כלי מיתר, באופן דומה למשה, וכשילד שגדל בבית בו כלי המיתר האתניים היו חלק בלתי נפרד מהנוף, לא יכלתי שלא להתרגש מלפגוש את משה שמלבד היותו מוסיקאי ומחנך מוסיקלי הראוי לתיעוד, נחשב לאחד מבוני כלי הנגינה הראשונים בישראל.

 

משה בן צבי נולד בחיפה בשנת 1932. בילדותו גדל בפתח תקווה ונמשך מאד לכינור בהשראת שכנו שנהג לנגן על כינור, ולאחר ששכנע את הוריו, הם קנו לו כינור וזה למעשה הכלי הראשון בו ניגן. בילדותו למד בבית הספר החקלאי בנהלל ובנעוריו נשלח לחוות נוער בירושלים ועבר קורס מדריכי נוער.

 

בשנת 1949 פגש חבר אקורדיוניסט שהמליץ לו ללכת לאקדמיה למוזיקה ולאחר שנבחן בפני מנהל האקדמיה דאז, יוסף טל, הוא התקבל לאקדמיה וזכה במלגה, אך כיוון שהיה אמור להתגייס באותו זמן לצבא, קיבל דחייה של שנה מהגיוס ולמד במשך שנה באקדמיה. שנה אחת, הפכה לדחיה לשנה ושלישית ובין השנים 1950-1953 סיים בן צבי לימודיו באקדמיה למוסיקה בירושלים כנגן כינור, מנצח מקהלות ומורה למוסיקה.

 

בשנת 1953 התגייס לצה"ל וסופח לבה"ד 4 (צריפין), שם פגש את המוסיקאי עמי מעיני שחיפש כנר שיחליף אותו בתזמורת חיל אויר וכך משה סופח לתזמורת חיל האויר ושירת בה בין השנים 1953-1954. במסגרת התזמורת, ליווה בין השאר את הזמרת לילית נגר.

20160329_123730(0)

בשנת 1954 הועבר לתזמורת הגדנ"ע והפך להיות מדריך מוסיקלי נייד כשהוא מנגן על מנדולינה. בתזמורת ניגן עם עמי מעיני (חצוצרה), איציק בן ישראל ( אקורדיון), ניסים ורסנו (אקורדיון)  והופיעה עם התזמורת הזמרת מרים אביגל ( "בת הדייג", "בדרך לתבור").

 

עם שחרורו בשנת 1956 פנה להוראת מוסיקה. באותה תקופה מקביל להוראה, לימד בערבים מוסיקה את  מקהלת ילדים של מעון איחוד הקיבוצים והתפוצות, כמו כן לאורך שנות ה-50 עבד מטעם מרכז ההסברה בישובי ספר ומטעם קרן תרבות אמריקה ישראל עבד עם מקהלות בראש העין, בסגולה, לכיש ומושב תנובות. עם מושב תנובות הופיע עם המקהלה בבית הנשיא – בתקופת יצחק בן צבי ותקופת זלמן שזר.

 

בשנת 1961, קיבל במתנה ממושב תנובות, דלעת אחת, והחליט לעשות ממנה כלי נגינה ומעוד דלעת בנה עוד כלי ועוד. חבר המליץ לו להביא את הכלים שבנה לתחרות תחביבים בתל אביב, ומשה לקח את כלי הנגינה לאותה תחרות וזכה במקום הראשון.

 

לאורך השנים, הציג את כלי הנגינה שבנה בתצוגות מיוחדות בכל העולם בין השאר בפריז, בשבדיה, גרמניה וכו'.

20160329_123410

רוב הכלים שבנה היו כלי מיתר ובנה לאורך השנים יותר מ-100 כלי נגינה, כשבמקביל הוא עוסק בהוראת מוסיקה.

 

החל משנות ה-60 נהג להגיע במסגרת "נוער מוסיקלי" לבתי ספר והראה לתלמידים את כלי הנגינה המיוחדים שבנה. מבתי הספר עבר להופעות בקיבוצים השונים. המופעים נקראו "מוסיקה מכלי אל כלי עם משה בן צבי".  בשנות ה-70 ערבי כלי הנגינה הפכו לערבי שירה בציבור עם משה, שבסוף הסבנטיז התחיל להכין את השקופיות לשירה בציבור בהן השתמשו מובילי השירה בציבור כאפי נצר, משה רון, שרהלה שרון וכו'.

 

כמלחין, הלחין בן צבי את המנון "הגדנ"ע עפולה".

 

כמורה מוסיקלי, לימד בכפר שלם, בבן יהודה בתל אביב, ליד בית הספר היובל ברבנות, בבית הספר "יהלום" ברמת גן (הוא החליף את המוסיקאי יוסף הדר) . בבית הספר יהלום פתח קונסרבטוריון, ולאחר מכן פתח עוד קונסרבטוריון בבית הספר "הלל", קונסרבטוריון בתל ברוך וקונסרבטוריון בבית הספר מגן.

20160329_124609

בשנת 1997 יצא בן צבי לפנסיה ומאז מלבד שנהנה מן החיים, מוסיף להכין שקופיות ולהציג לראווה את אוסף כלי הנגינה שלו בתצוגות למיניהן.

 

תודתי הגדולה נתונה למשה בן צבי היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולגולל בפניי סיפור חייו לצורך תיעודו בדפי ההיסטוריה במסגרת הפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית.

20160329_125423

כתב, ערך , תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית.