סיפורו של עמוס יוסטר, ממלחיני הפופ הראשונים בישראל – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

בשנות ה-40 וה-50 היה עמוס יוסטר לאחד המלחינים הבולטים בתחום המוזיקה הקלה בשנותיה הראשונות של המדינה. הוא החדיר לפזמון העברי את ניחוחות הג'אז והסווינג ושיריו הוקלטו על ידי מיטב האמנים. למרות ששיריו ומורשתו נשכחה – תרומתו חוזרת לחיים במאמר זה

הוא נולד ב-15 לינואר 1924 בבוקרשט רומניה למשפחה אמידה-בורגנית וקיבל חינוך בעברית, גרמנית וצרפתית. עוד כילד הוריו שלחו אותו ללימודי פסנתר קלאסי. בנעוריו נפטר אביו ולאחר שדודו מעל בכספי המשפחה- הוא עלה בגפו לישראל בשנת 1944 חסר כל.

באמצע שנות ה-40 החל לנגן בתזמורות ג'אז בבתי קפה באזור המרכז ולהלחין שירים אותם הציע לזמרים וזמרות עמם התיידד.

בשנת 1948 התגייס לצה"ל בכדי ללחום במלחמת העצמאות ועם סיומה פנה לג'ורג' ואל, מנהל התיאטרון הסאטירי "לי לה לו" (תיאטרון שניהל והקים לפני ואל האמרגן והמפיק משה ואלין). ואל התלהב מכישרונו, שכר שירותיו ומינה אותו כמנהלה המוזיקלי ומנצחה של תזמורת התיאטרון. יוסטר אף הלחין את המנון התיאטרון בשנת 1952 – "חדשות מלי לה לו" (מילים: עזרא להד) בהשתתפות כוכביו.  בהמשך, כש"לי לה לו" נסגר וואל הקים את תיאטרון ההמשך – "דו רה מי" – המשיך יוסטר את תפקידו.

באותן שנים עבד בתיאטרון עם מוזיקאים כמו משה וילנסקי, יפה ירקוני, שושנה דמארי, שמעון בר,  דורותיאה ליביו, ליה (הרצליה) דוליצקיה ואפרים קישון.

בתקופה זו החל להתפרסם גם כמלחין מוזיקה קלה, כששותפו העיקרי ליצירה היה הפזמונאי והמתרגם (מיידיש לעברית) עזרא להד (1917-1995). עבור הזמר פרדי דורה יצרו כמה מלהיטיו הראשונים בין השנים 1950-1951: "בוקר טוב גברת",  "סליחה גברת", "עוד נשיקה" (שזכה בשנת 1966 גם לביצוע של הזמר דוד עשת), "אחזור", "תחנה מרכזית" ו"טיפ טיפ" (הפזמונאי אברהם ברושי היה שותפו של להד בכתיבת הטקסט) שבוצע בשנת 1960 גם על ידי השחקן-זמר אלברט כהן.

עבור  הזמר רוברט הלנס יצרו בשנת 1955 את השירים "מיכאלה" (על שם בתו הבכורה של יוסטר, מיכאלה) ו"שוב אביב בתל אביב".  עבור הזמר ישראל יצחקי יצרו את "My Little Yiddish Home In Brooklyn Square" שהקליטה בסוף שנות ה-50 גם הזמרת יפה ירקוני.  עבור הזמרת ג'טה לוקה יצרו בשנת 1952 את "אני רוצה בחור". הזמרת דורותיאה ליביו והזמר שמשון בר נוי הקליטו בשנת 1957 את שירם "בגללי תלמדי עברית".ליביו הקליטה באותה שנה גם את שיריהם "חבל מאד" ו"שיכון לעם".

שירים נוספים שהלחין יוסטר לאורך שנות ה-50 עם כותבים אחרים: "כה נהדרת" (מילים: משה קוטלר, 1954) שביצע הזמר שמשון בר נוי, "נס עוד ודאי יתרחש" (מילים: יעקב קליינבוים, 1952) שביצעה הזמרת ג'טה לוקה ו"סברס, סברס" (מילים: משה קוטלר) שביצעה הזמרת רינה רון.

כמו כן, הלחין שלושה שירים עבור תקליטה הראשון של להקת "איילון" – "בקיצור ולעניין" שיצא בשנת 1956: שיר הנושא "בקיצור ולעניין" (מילים: חיים חפר), "בשנת אלפיים" (מילים: יחיאל מוהר) ו"נפט" (מילים: יחיאל מוהר).

בסוף שנות ה-50, כשהפרנסה כמוזיקאי החלה לקרטע והוא הרגיש פחות מוערך, החל יוסטר לנהל את מועדון הלילה במלון "דן" בתל אביב. בשנת 1960 זכה במלגה ללימודי מלונאות באוניברסיטת "קורנל" בניו יורק ועם שובו לארץ בשנת 1961 התקבל לעבודה במלון "שרתון" בתל אביב שנפתח באותה שנה. יוסטר הקים את מועדון הלילה של המלון – "מרבד הקסמים" והיה אחראי על הבאת אמנים מהארץ ומחו"ל להופיע בו. ואכן, המועדון נחשב לאחד ממקומות הבילוי הפופולאריים בתל אביב בשנות ה-60 וה-70.

בשנת 1969 עזב את הארץ ועבר להתגורר בארצות הברית, שם המשיך בקריירת המלונאות. בשנת 1990 פרש ממלונאות ועבד בתחום גיוס כוח אדם עד יומו האחרון.

יוסטר נפטר בגיל 75 כתוצאה מהתקף לב ב-15 באוגוסט 1999 בביתו במינסוטה, שם חי עם אשתו השלישית. הוא הותיר אחריו 2 ילדים: מיכאלה (ילידת 1948) ואילן (1956-2014).

אני רוצה להודות לבתו של עמוס יוסטר, מיכאלה, על שסייעה לי בקו ישראל-ארה"ב בליקוט המידע לצורך תיעוד סיפורו של אביה במסגרת הפרויקט שלי לתיעוד יוצרים בזמר העברי.

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית!

סיפורה של כוכבת שנות ה-50 – הזמרת אילנה דמול – תיעד וראיין – דודי פטימר

רשומה רגילה

אילנה דמול הייתה זמרת פופולארית שפעלה בשנות ה-50 וזכורה בעיקר בשל הלהיטים "סעדיה השוטר", "יין אהבה" ו"רעש בגינה".

אילנה דמול

היא נולדה כהלנה (הלן) דמול בשכונת שבזי בתל אביב בשנת 1934 למשפחה מוזיקלית: אביה שר וניגן בעוד ודודתה נהגה לשיר. כשעלתה לכיתה א', מורתה אמרה לה שהשם "הלנה" גלותי מדי והיא שינתה שמה ל"אילנה" בעצת המורה.

עוד בהיותה בת 4 נהגה לשיר ולרקוד  ובנעוריה למדה פיתוח קול ומוזיקה אצל המוזיקאי מרדכי אולרי נוז'יק  (שיצר בין השאר את "שיר הבוקרים" של טריו ערבה). בהמשך למדה מוזיקה ופיתוח קול גם אצל המלחין והמוזיקאי נחום נרדי.

אולרי, שהבין את הפוטנציאל שיש בילדת הפלא שלימד, החליט לסדר לה ולו "חלטורות", הופעות בכל מיני מקומות בארץ, בפני ועדי עובדים ובקיבוצים השונים. באותה עת גם חברה למוזיקאי, זמר ואקורדיאוניסט אבשלום כהן והופיעה אף לצדו.

ב-19 באוקטובר 1952, בהיותה בת 18, השתתפה במופע ארצי משירי המלחין אברהם מינדלין שאף שודר ברדיו.

ביוני 1954 שיחקה בהצגה "צחקי ארץ אהובה" בתיאטרון "המטאטא" זמן קצר לפני סגירתו. בשנת 1955 הצטרפה לתאטרון "דו-רה-מי" וכיכבה בתפקיד הראשי בשתי הצגות: "יהיה טוב" (1956) ו"אביב בתל אביב" (1957).

בשנת 1956 הקליטה עבור חברת התקליטים "מקולית" (חברת תקליטים פופולארית שפעלה בשנות ה-50 וה-60) שניים משירי הילדים של אברהם מינדלין – "רעש בגינה" (מילים: אהרון רבינוביץ', לחן: אברהם מינדלין) ו"משחק נסיעות" (מילים: צילה כהן, לחן: אברהם מינדלין). השירים הופיעו בתקליט אוסף שירי ילדים שיצא ב"מקולית" באותה שנה בשם "שירי ילדים".

 

לאור הפופולאריות הנוסקת לה זכתה דמול, שכדבריה הושפעה מאד מסגנון שירתה של שושנה דמארי, הוחתמה ב-30 באוקטובר 1959 על ידי מנכ"ל חברת התקליטים "הד ארצי", פליקס דיצ'ינסקי, על חוזה הקלטות לשלוש שנים במסגרתו הייתה צפויה להקליט אריך נגן ראשון בן שמונה שירים ותקליטונים שיכללו עוד 24 שירים.

במסגרת החוזה, דמול הקליטה תקליטון אחד שיצא לאור ב-18 בדצמבר 1959 וכלל ארבעה שירים שעיבד והפיק מוזיקלית עבורה מרדכי אולרי נוז'יק: "סעדיה השוטר" (מילים:בנימין אביגל, לחן: מרדכי אולרי נוז'יק), "יין אהבה" (מילים: גיורא משה אלימלך, לחן: מרדכי אולרי נוז'יק), "ורד חמד" (מילים: גיורא משה אלימלך, לחן: מרדכי אולרי נוז'יק) ו"אולי מחר" (מילים: יעקב שבתאי, לחן: מרדכי אולרי נוז'יק).

בעוד השיר "סעדיה השוטר" הפך ללהיט גדול ברדיו הישראלי של אותן שנים, הוזמנה דמול בשנת 1960 להשתתף בסרט תיעודי קצר בשם "שבת" שצולם באולפני הרצליה בהפקתה של מרגוט קלאוזנר.

הסרט שימש את הבסיס לסרט "שבת המלכה" שיצא בשנת 1965 בהפקתה של קלאוזנר בהשתתפותם של מייק בורשטיין, אהרון מסקין ורפאל קלצ'קין.

בסוף 1960, על אף חוזה ההקלטות הנוצץ, פרשה דמול מתעשיית הבידור והמוזיקה בשל בקשתו של בעלה שלא תופיע ותקליט (ואף סירבה להצעתו של הזמר היהודי-אמריקאי לאו פולד להופיע בארצות הברית ולטפח קריירה בינלאומית).

לאורך השנים עסקה בעיקר בתחום הקוסמטיקה ולא הופיעה יותר, אך עד היום מוסיפה לשיר להנאתה ולהנאת משפחתה וחבריה.

תודה מיוחדת לאילנה דמול על שהסכימה להתראיין ולגולל בפניי את סיפור חייה המקצועיים בכדי לתעד פועלה בדפי ההיסטוריה. תודה מיוחדת לאיתי, נכדה, על יצירת הקשר.

כתב, ערך, תיעד, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית!

"נגני נגני גיטרה"- סיפורו של הגיטריסט והבסיסט מקס הולבן – כותב ומתעד: דודי פטימר

רשומה רגילה

מקס הולבן (1919-1998) – גיטריסט ובסיסט שפעל בסצנת הג'אז, הפופ והסווינג המקומית בשנות ה-50 וה-60

מקס הולבן 1

מקס הולבן נולד באוקטובר 1919 בבוקרשט, רומניה. בהיותו בן 10 החל ללמוד לנגן על גיטרה ובשנות ה-30, בנעוריו, ניגן על גיטרה בתזמורות מקומיות בעיר הולדתו בעיקר במועדון ה"מלודי בר". בהמשך למד לנגן גם על בס ותופים.

 

בשנת 1950, בהיותו בן 31, עלה לישראל והתגורר בחדר במלון "הנמל" בחיפה. בשנת 1951 עבר מחיפה להתגורר בשכונת רמת חן שברמת גן. בהיותו במרכז, ניגן במועדון ה"ריביירה" בבת ים ובהמשך בשאר המועדונים ובתי המלון שבאזור.

 

באמצע שנות ה-50 השתלב בסצנת הפופ, הג'אז והסווינג וניגן בין השאר בתזמורתו של משה "פי סי" אושרוביץ בעיקר במלון  "שרתון". בתחילת שנות ה-60 ניגן בתזמורתו של הנרי קורד (קדוש). באמצע שנות ה-60 ניגן בתזמורתו של פאול קוסלה.  בין השנים 1966-1971 ניגן בתזמורת מלון "אוויה". כמו כן,  ניגן בהרכב עם אהרל'ה קמינסקי במועדון הג'אז -"בר-ברים".

 

הולבן 3.png

באותה תקופה ניגן עם אמנים ישראלים ואמנים מחו"ל בהם:  עדנה גורן, יפה ירקוני, בייב וואלאס, ג'טה לוקה, פרדי דורה, ליונל צ'יבוטרו (שהופיע גם בשם יעקב סנדלר והולבן ניגן בתקליטיו גם), הזמרת הבריטית ג'קי טרנט (שהופיעה בישראל) ועוד. במסגרות אלה ניגן גם על בס, גם על גיטרה אקוסטית וגם על גיטרה חשמלית.

 

באמצע שנות ה-50 ניגן גם בתיאטראות הסאטירים "לי לה לו" ו"דו רה מי" וכן בתזמורת התיאטרון הרומני-ישראלי.

הולבן 2

בשנות ה-50 וה-60 התפרנס, לצד הנגינה במועדונים, כמורה לגיטרה. אחת מתלמידותיו הייתה ילדה בשם ציפי שביט. בהמשך פנה לעסוק בחשבונאות.

 

בשנת 1976 עבר להתגורר בבוסטון, ארה"ב. הוא נפטר בארה"ב ב-5 בנובמבר שנת 1998, בגיל 79.

 

תודה מיוחדת לבנו של מקס, דני הולבן, שפגש אותי וגולל בפניי את סיפורו של אביו לצורך תיעודו בדפי ההיסטוריה ב"דודיפדיה" ותודה מיוחדת לנכדו של מקס, מיכאל הולבן, על כל העזרה.

דני הולבן

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית