"ערב של זהב"- סיפורו של הפזמונאי נחום סלמן – כותב ומתעד: דודי פטימר

רשומה רגילה

 

נחום סלמן הוא משורר ופזמונאי שפעל בעיקר בשנות ה-60 וה-70 בעיקר בסצנת הפופ והמוזיקה המזרחית הישראלית.

נחום סלמן

נחום סלמן נולד בעיראק בשנת 1949. עם עלייתו לארץ בשנת 1957, משפחתו התגוררה במעברה בטבריה. מגיל קטן מאד נמשך לשירים עבריים ושירים ערביים שנהגו הוריו לשמוע ברדיו המשפחתי וסומן כתלמיד מחונן.

 

בנעוריו, נמשך סלמאן לשחמט ובשנת 1965, בהיותו בן 16 זכה בתואר "אלוף הארץ לנוער" במשחק השחמט.

נחום סלמן 1

בשנות העשרה המאוחרות לחייו החל לכתוב שירים, תחילה למגירה ובהמשך ניסה להפיץ שיריו בריש גלי.

 

הזמר הראשון עימו שיתף פעולה לראשונה בשלהי שנות ה-60 היה ג'ו עמר, לו כתב סלמן את השירים: "ספרי הכל" (השיר הראשון של סלמן שהוקלט ופורסם בשנת 1967), "העלמה והרוח" ו"כוכב אהבה".

בתחילת שנות ה-70, אחרי שחרורו מהצבא, עבר מטבריה לתל אביב והחל להתערבב עם הבוהמה התל אביבית, בין השאר התחבר מאד עם הזמר רומן שרון ז"ל (שנהרג בתאונת דרכים בסיני במהלך מלחמת יום הכיפורים) ועם אריה מוסקונה.

 

עבור מוסקונה, עימו התגורר למשך תקופה בדירה שכורה בתל אביב, כתב את השירים "סיבוב שלא נגמר" ו"לך אל נמלה עצל", משירי הסולו הראשונים של מוסקונה בתחילת שנות ה-70.

בתחילת שנות ה-70 כתב שירים למיטב האמנים: לאבי טולדנו כתב את "כוכב כתום" (שהלחין מתי כספי), לדליה עמיהוד ז"ל כתב את השיר "מזל טוב" ולמשה הלל ("הצנחן המזמר") כתב את השיר "ערב של זהב". כמו כן, כתב מספר שירים שהולחנו על ידי מוני אמריליו ואלי עולש אך לא הוקלטו בסופו של דבר.

בשנת 1973 החליט סלמן לעזוב את הארץ ועבר להתגורר בניו יורק. תחילה התעסק בלימוד שחמט מקצועי ובהמשך פנה לעסוק בנדל"ן ותיווך דירות (מקצוע בו עוסק עד היום).

 

תודה מיוחדת לנחום סלמן והרצל סלמן על העזרה בליקוט המידע וחומרי הארכיון.

 

כתב, ערך, תחקר, ראיין ותיעד: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית.

 

 

מודעות פרסומת

"חוזליטו הישראלי" – סיפורו הטרגי של כליפה גרשון – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה
%d7%9b%d7%9c%d7%99%d7%a4%d7%94-%d7%92%d7%a8%d7%a9%d7%95%d7%9f
כליפה גרשון נולד במרוקו בשנת 1949. בגיל   4 עלה  עם משפחתו לישראל . המשפחה התגוררה בירושלים וכליפה גדל בבית מסורתי ועל פיוטי בית הכנסת.
כסיפור סינדרלה טיפוסי, שבת אחת שמע אותו בפיוט בבית הכנסת,  מוסיקאי בשם מקסים מלכה, ואמר להוריו של כליפה שהוא  רוצה לקחת אותו תחת חסותו ולהוציא לו אלבום משיריו.
 התקליטון של כליפה גרשון יצא ב-1962 והוא נקרא "חוזליטו הישראלי- כליפה גרשון" וכלל להיטים כ"אם תיסע לחיפה" (שמאוחר יותר יהורם גאון לקחו והפכו ללהיט באלבום הבכורה שלו "כל העיר מרכלת עלינו" תחת הכותר "היא חזרה מקניות") ו"הנודד המאושר"- השירים הושמעו רבות ברדיו קול ישראל וכליפה הפך כוכב בן לילה בירושלים.
אחד מהישגיו הגדולים של גרשון, היו שהוא ראיין והופיע יחד עם השחקן היהודי אמריקאי עם דני קיי בהצלחה רבה בעת ביקורו בארץ בשנת 1965.
10268602_405610916248901_7991388217512996965_n
למרות הצלחת התקליט , בגלל מצוקה כלכלית (9 נפשות) הוריו לא יכלו לדחוף בנם בן ה-13- לפתח את הקריירה המוסיקלית והכל נגוז.
במשך שנות ה-60 וה-70 כליפה הוסיף להופיע (לא להקליט) באירועים פרטים ומועדונים כשהוא מלווה עצמו בגיטרה וסוחף את קהל מאזיניו אחריו.
בשנת ,1982 בהיותו בן 33 , התמוטט בפתאומיות ומת ( בדיעבד, הרופא אמר כי זה היה גידול סרטני) . היה  זה בערב ל"ג עומר (לג=33- צירוף מקרים מצמרר).
אישתו של כליפה הייתה באותו זמן בהריון ובנו , שנולד זמן קצר אחרי שנפטר ולא זכה להכיר את אביו, קרוי על שמו –כליפה גרשון.
תודה מיוחדת לאשר גרשון, אחיו של כליפה, על העזרה בליקוט המידע.

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית.

שר מכל הלב – סיפורו של הזמר מיכאל סינואני – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

מיכאל סינואני

 

מיכאל סינואני נולד בשכונת התקווה בשנת 1949. בגיל קטן מאד למד אצל המורי ובשנת 1957, עת היה בן 8, שר במקהלת "תפארת ישראל" שנהגה להופיע בחתונות. לאחר שנה הפך להיות סולן המקהלה. הוא שר עם המקהלה עד 1962 ולאחר מכן את נעוריו בילה בעיקר בלעבוד בבית דפוס משפחתי, אך לא הופיע ושר באופן פומבי.

 

בשנת 1967 התגייס לצבא ושנה לפני שחרורו, ניגש לאודישנים ללהקת הנח"ל והתקבל (באודישן שר שירי ג'ו עמר), אך כיוון שלא נותר לו זמן לשירות, הרעיון להצטרף ללהקה נגוז והוא השתחרר בשנת 1970.

 

עם שחרורו הצטרף ללהקת המחול "ענבל" של שרה לוי תנאי כזמר ורקדן. באותה תקופה החל ללמוד פיתוח קול אצל סוזנה מתזמורתו של זוזו מוסא. הוא הופיע עם ענבל בין 1970-1971, אך פוטר כיוון ש"הייתי ילד ברדקיסט" (כדבריו).

 

בשנת 1971 הוזמן על ידי יוסף בן ישראל לרשות השידור להקליט מספר שירים כסולן ב"קול ישראל" (בבית המורה) והקליט ביניהם את השיר הנודע "שתו העדרים".

באותה תקופה נהג להופיע במסיבות בתים, ולאחת המסיבות נזדמנה ילדה בשם עפרה חזה ששרה "שחרחורת" ומשכה תשומת ליבו. באותו זמן ניגש אל מיכאל בצלאל אלוני והזמין אותו להצטרף כסולן ושחקן ללהקה חדשה שתיקרא "סדנת תיאטרון שכונת התקווה". הלהקה קמה בשנת 1971 וסינואני השתתף בתכניותיה "פרחים מפלסטיק" (1971), "חשוד תמיד חשוד" (1972), "סמבוסק מתי הבחירות" (1973), "אהבה ראשונה" (1974), "וחוץ מזה הכל בסדר" (1975), כשכבר בשנת 1972 הצטרף עפרה חזה ללהקה וסינואני, שהכיר את אביה, היה הממונה על "לדאוג לה" ולשמור עליה.

הוא השתתף כסולן (לצד חזה) בתקליטי הסדנה שזכו להצלחה רבה: "אהבה ראשונה", "חוץ מזה הכל בסדר", "סבבה בשכונה" ו"עתיק נושן". במסגרת הסדנה בלט כסולן בשירים כ"מי לי ייתן", "אגדלך", "שיר המעלות", "הפרח שנבל" (שסינואני הקליט לראשונה בזמן היותו בסדנת תיאטרון שכונת התקווה וכמה שנים לאחר מכן השיר הפך להיט של זהר ארגוב בתקליטו "היו זמנים" מ-1981) ועוד. ההצגות והתקליטים זכו להצלחה מסחררת והפכו את הסדנה לאחת הלהקות הבולטות באותן שנים.

בשנת 1974 הוזמן להשתתף בפסטיבל הזמר המזרחי – "דרור – למנצח שיר מזמור" עם השיר "קלת רגליים" עימו הגיע למקום הרביעי בתחרות. עפרה חזה, חברתו לסדנת התיאטרון, קטפה את המקום השלישי עם השיר "שבת המלכה".

 

לאורך שנות ה-70 הופיע כזמר סולן במספר תכניות טלויזיה פופולאריות של דן אלמגור, אליהו הכהן וירון לונדון. כמו כן, נשלח מטעם הסוכנות להופיע בחו"ל בעיקר בצרפת כנציג ישראל.

 

בשנת 1976 עזב את הסדנה ויצא לסיבוב הופעות בן חודשיים עם אהובה עוזרי. באותה שנה (1976) הופיע בפסטיבל הזמר והפזמון בסגנון עדות תימן עם השיר "מה טוב ומה נעים".

בשנת 1977 הקים להקת חתונות בשם "להקת המעלות" שפעלה במספר גלגולים עד 2006 כשסינואני הוא הבסיס. בין הנגנים שהופיעו עימו בלהקה היה הגיטריסט ישי בן צור (שלימים היה אמרגנו הראשון של אייל גולן) , עזרי עדני (מתופף), אבי בבאי (מתופף) ולפעמים אורי סעדה (סקסופוניסט). זמר נוסף שהופיע עם סינואני בלהקה היה משה ערוסי. הלהקה תועדה באלבומו משנת 1985 – "כיף בחפלה".

 

ב-1977 הציעו מאיר ראובני ואביהו מדינה לסינואני שיר חדש שיצר מדינה בשם "כבר עברו השנים" אך הוא דחה את ההצעה.  5 שנים לאחר מכן, בשנת  1982, השיר הפך לקלאסיקה של זהר ארגוב.

 

בתחילת שנות ה-80 הוציא את אלבום הבכורה שלו כסולן – "שר ומאושר". בשנת 1982 השתתף בפסטיבל הזמר והפזמון בסגנון עדות המזרח עם השיר "שלום לבוא שבת".

לאחר האלבום שהוציא בשנת 1985 עם להקת המעלות – "כיף בחפלה", הוציא סינואני עוד שני תקליטים משירי ארץ ישראל היפה עליהם גדל: "בשירי ארץ ישראל בטעם של פעם – חלק א' " (1986) ו"בשירי ארץ ישראל בטעם של פעם – חלק ב' " (1988).

 

בתחילת שנות ה-90, מלבד ההופעות באירועים, יצא בהצגה בת שנתיים עם יענקל'ה בן סירא שהציגה בבתי ספר ברחבי הארץ. בשנת 1991 הוציא אלבום משותף עם גדי לוי – "בשירה ובריקוד תימני לחתן וכלה" שכלל שירים תימניים שורשיים.

בשנת 2006 החליט לפרוש מתחום המוסיקה והפסיק להופיע, אולם מבליח להופיע מעת לעת באירועים משפחתיים פרטיים.

 

תודה מיוחדת למיכאל סינואני היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולגולל בפניי סיפורו המוסיקלי לצורך תיעודו בדפי ההיסטוריה במסגרת הפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית. תודה מיוחדת גם לאורי סעדה היקר על ש"שידך" בינינו.

13439051_743779962431993_8194288650114487078_n

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

"יאסו" – ראיון מיוחד עם טריפונס – כותב ומראיין: דודי פטימר

רשומה רגילה

1226401a

הוא נכנס לעולמנו כעולה חדש לפני קרוב ל-50 שנה עם הבוזוקי וקולו החם ונחשב לאחד החלוצים של הזמר הים תיכוני (בעיקר יווני) בישראל, אבל אם תשאלו את טריפונס (71) מחולון מה הדבר הכי אהוב עליו בישראל הוא ישיב חד משמעית: "האנשים".

 

הוא נולד בקפריסין בשם טריפונס ניקולאידיס וכבר מגיל 13 בילה את מרבית זמנו על הבמות כילד פלא שניגן ושר על בוזוקי וזכה להצלחה מסחררת, הווה אומר, מעריצים והופעות רבות בטלויזיה וברדיו הקפריסאים שמינו אותו ללא פחות מאליל.

 

חייו השתנו מהקצה אל הקצה כשהגיע כאלמוני טוטאלי לארץ זרה, ישראל, לסיבוב הופעות קצר שנמשך 48 שנה בהן קיבע מעמדו כאחד הזמרים האהובים על הקהל הישראלי ונחשב לאחד הכוכבים הגדולים ביותר בשנות ה-70 עם להיטי ענק כ"דירלדדה", "אגוניה", "מיליסאמו", "מימולטה", "דאם דאם", שיר עברי שהגיע לצמרת המצעד "אל תסתכל בקנקן" ודואט מצליח עם אייל גולן – "פיצריקה" .

 

נפגשנו בביתו בחולון כשהוא מולי ואני מולו: מלבד הבלורית המיתולוגית ( שהפכה סלנג בקרב הספרים בסבנטיז) שנתחלפה בשיער דליל וקצר, טריפונס נראה אותו דבר כמו בעטיפות תקליטיו הישנות ומדיבורו, קולו ונוכחות שירתו – השנים רק עשו לו טוב, כיין נושן המוסיף להשתבח בקפסולת זמן אלמותית.

 

טריפונס, כשהגעת לישראל במחצית השניה של שנות ה-60, לא ידעת את השפה ולא היו לך קשרים, איך השתלבת בסצינת המוסיקה המקומית בהתחלה?

 

"קודם כל אני הייתי הראשון שהביא את הבוזוקי לארץ. כשאני הגעתי לארץ, זה היה לחוזה של שלושה חודשים ובכלל לא היו לי תכניות להתפרסם או להישאר פה בארץ. באתי להופיע כי חיפשתי את הפרנסה היומית שלי. הייתי אדם נשוי עם שני ילדים, וקודם כל הייתי במועדון "קפה אתונה" בתל אביב, שמה התחלתי, הבאתי את כל הלהקה מקפריסין ושתי זמרות מיוון. לא קלטתי שזה יתפוס, עד שהגיע הבעלים של אריאנה, שמואל ברזילי שהזמין אותי להופיע אצלו, היה זה ב-1967, לפני מלחמת ששת הימים. הגעתי וראיתי בכלל מועדון אחר ושמעתי כל מיני תגובות מאנשים שזה מועדון של משפחה, כי את המועדון הראשון (קפה אתונה) לא אהבתי ולא רציתי להישאר בו. כשראיתי את אריאנה הרגשתי שזה מקום מתאים לי, אז חתמתי על חוזה לשישה חודשים. אז התחלנו והמשכתי במקום שישה חודשים, 5 שנים."

 

ואיך הגעת להקליט אלבום?

 

לאחר ההצלחה באריאנה, חבר שלי יומי זכרונו לברכה, הזמין את דני יצחקי לאריאנה לראות אותי בהופעה. יומי אמר שהוא יהפוך אותי למפורסם בארץ. אמרתי לו: "יומי, זמר יווני שמצליח בארץ? אין דבר כזה".  הוא הביא את דני יצחקי שישב בהופעה, אנשים התחילו לרקוד והיה שמח, והגיע הרגע ששרתי את השיר "דירלדדה", שיר יווני של ימאים שהכרתי, הקהל יצא מדעתו. דני, שהיה בשותפות עם חיים סבן אמר לי שהוא רוצה שנעבוד ביחד ונחתום חוזה ונעשה הקלטות והופעות. אמרתי לו: "איזה הקלטות, איזה רדיו? בקפריסין הכירו אותי הייתי בטלויזיה וברדיו אבל בישראל?". יצחקי הציע לי חוזה לארבע שנים עם כסף יותר טוב מבמועדון אז אמרתי בסדר. אחרי זמן קצר הוצאנו את התקליטון הראשון שכלל את "דירלדדה" ו"אגוניה" ועוד שיר ( "21 שעות") שנמכר במאות אלפי עותקים והשאר היסטוריה".

 

השמיעו אותך ברדיו בזמנו?

 

"גלי צה"ל היו משמיעים כמה פעמים ביום כל יום וקול ישראל גם פרגנו לי המון. "

 

זוכר את הפעם הראשונה בה הרגשת כוכב באמת?

 

"הפעם הראשונה הייתה ביום העצמאות ביד אליהו. הופעתי על אותה במה עם הזמרת הבריטית מארי הופקינס ( Those Were The Days) . הופקינס עלתה ואני שומע מאחורי הקלעים את הקהל צועק "טריפונס טריפונס" ורואה את הנגנים אחרי 3 שירים יורדים מהבמה, והאמרגן שלי קורא לי במהרה לעלות לבמה. אני זוכר שעליתי וכשרק פתחתי את הפה שלי ושרתי "מימולטה" שמעתי צעקות וצרחות שלא אשכח אף פעם, מדובר על קהל של 12 אלף איש ומאותו רגע התחילו העיתונים לכתוב עליי והתחילה הפריצה הגדולה"

פעם אמרת לעצמך: בוא נעשה מבחן, לא נשיר את "דירלדדה" או "אגוניה" ?

 

"לא, הקהל מחכה לזה, אני נותן לקהל מה שהוא רוצה"

 

אתה ציוני מובהק, אתה אוהב את הארץ ויש לך תעודת תושב אירעי. מה כל כך אתה אוהב פה בארץ?

 

"אני אוהב את האנשים, קודם כל אני גדלתי פה. הייתי תקופה באמריקה ( סוף שנות ה-70) וחזרתי לכאן ואמרתי שפה הקהל שאוהב אותי, פה הקהל שאני אוהב, אני אוהב את אווירת החברה הישראלית. אני יוצא פה ברחוב ואין בנאדם שלא יבוא ויגיד לי שלום."

 

עד היום מתייחסים אליך כמו כוכב?

 

"היום אני מרגיש יותר כוכב ממה שהיה פעם. לפעמים באים אנשים ומבקשים ממני לברך אותם ודברים שאני לא רגיל אליהם. עושים לי כבוד בכל מקום, וגם התקשורת כל הזמן מפרגנים ליף אם זה רדיו, טלויזיה, כולם מתייחסים אליי מאוד יפה".

חשבת פעם לעברת את השם "טריפונס"?

 

"יש לי חדשות בשבילך: אתה יודע שבתנ"ך יש רב טרפון, אז אנחנו לא רחוק (צוחק) ".

 

לפני שהגעת היה את אריס סאן ששלט בשוק היווני, הייתה ביניכם תחרות כלשהיא?

 

"לא, היינו חברים טובים. שום תחרות. עובדה שכשהוא היה בניו יורק, הוא הזמין אותי להופיע איתו שישה חודשים במועדונו "סירוקו". הסטייל שלו היה אחר, אני יותר דגלתי באותנטיות במוסיקה היוונית ואריס נטה יותר לכיוון איטלקי, ספרדי."

מה המחמאה הכי פופולארית שאתה מקבל מאנשים ברחוב?

 

"לפעמים אנשים אומרים לי "אתה מלך, אין עליך". קודם כל מעריכים אותי בתור בנאדם. אני לא אדם שמשוויץ. אני מסתכל על כל אדם בגובה העיניים, ככה נולדתי וככה תמיד הייתי. אני כמו כולם".

 

לאורך השנים עשית דואטים שונים: עם אייל גולן ( "פיצריקה") , עם הבת שלך הלנה מור ("אל תסתכל בקנקן") , יש איזה אמן שהיית רוצה לעשות איתו או איתה דואט?

 

"תשמע אני עשיתי עם מי שרציתי, אין לי תלונות, הספקתי בקריירה בדיוק מה שהייתי צריך להספיק ואני עדיין מספיק. אם יפנו אליי אמנים לעשות דואט, אין לי בעיה, בשמחה"

 

אילו אמנים ישראלים אתה שומע להנאתך?

 

"תשמע אני יותר אוהב את המוסיקה היוונית, אבל מהאמנים הישראליים אני שומע בעיקר שירי ארץ ישראל הישנה: אריק אינשטיין, יהורם גאון, גשר הירקון, השפה העברית היפה , לא של היום. מה שיש היום, אני אומר את האמת, אני לא מתלהב".

 

מה אתה עושה בימים אלה?

 

"אני מופיע פה ושם, באופן רגוע, אני רוצה הופעות נורמליות. אין כבר מועדונים כל כך קודם כל, לפעמים אני מופיע בזאפה. יש לי בחורף הופעה בזאפה תל אביב, הופעתי בזאפה הרצליה כמה פעמים, בברבי ועוד"

 

אתה עובד על אלבום חדש?

 

"בינתיים לא. הוצאתי את האלבום האחרון לפני חמש שנים. היום נהייתה בעיה שמקליטים אלבום, הוא עובר לאינטרנט באופן פיראטי וישר מקבלים כולם את השירים, ולא נשאר לך כסף, רק הוצאות. "

 

זכית באלבום זהב פעם?

 

"אני האמן היחידי עם כל ההצלחה, פעם ראשונה אני אומר את זה, לא שאני כועס על מישהו, שלא קיבלתי מעולם שום תקליט זהב, לא מדליה ושום דבר, ואני יודע שאני מכרתי מהתקליטים הראשונים במיליונים. אבל אין דבר"

 

 

יש איזה משהו שאתה מרגיש שפספסת בקריירה?

 

"ממש לא, אני מבסוט עם מה שיש לי ואני לא חיפשתי בחיים שלי גם את העושר והלוקסוס, כמו שאתה רואה אותי אני בנאדם פשוט. מאושר עם אשתי, שלאחרונה חגגנו 52 שנה ביחד."

 

אם היו מציעים לך ללכת לריאליטי היית הולך?

 

"אני צריך לחשוב. אני לא כל כך מעריץ של התכניות האלה, אבל הרבה אמנים עושים את זה בשביל הפרסום, אבל אני? לא חסר לי פרסום, ברוך השם"

 

השלם את המשפט: טריפונס הוא..

 

"אחד ויחיד".

 

תודה מיוחדת לטריפונס היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולתרום חלקו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית ותודה ענקית לאשר ראובני היקר על העזרה!

טריפו

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית!

"התוף ואני" – סיפורו של המתופף יוסי יפרח – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

יוסי יפרח

יוסי יפרח נולד בתל אביב בשנת 1955 וגדל במעברה בכפר שלם. יוסי מעיד כי אביו היה חזן בבית הכנסת, ולמעשה זו הייתה אחת ההשפעות המוסיקליות הראשונות על יוסי. בילדותו, אחיו הגדולים היו מביאים הביתה תקליטים של ריי צ'ארלס, אלביס ואביו נהג להביא תקליטים של ג'ו עמר, כך שההשפעות על יוסי היו מגוונות, אם כי הוא נמשך יותר לרוקנרול. בהיותו בן 12, נהג לעבוד בחופשים בכדי לקנות את מערכת התופים הראשונה שלו. הוא למד לנגן על תופים וגיטרה אצל המורה צבי כספי  ברחוב הירקון בת"א.

יוסי

בשנת 1969, בהיותו בן 14, הקים את להקת הרוק הראשונה שלו : "להקת הנמרים" ( התל אביבית) . הלהקה הופיעה במועדונים ברחוב המסגר כמועדון האמנים, מועדון "החיפושיות" וכו'. להקת הנמרים התפרקה בשנת 1971.

 

בשנת 1971 הצטרף ללהקת "הצוענים" שכללה את : יוסי יפרח ( תופים) , גדעון בנימיני, יהודה שמי ( בסיסט) , ומייק הזמר . הלהקה הוציאה בשנת 1973 תקליטון ובו שני שירים מקוריים : "עליזות" ( סולן: גדעון בנימיני) ו"אכזבה" ( הסולן הוא  הזמר מייק. השיר יהפוך בסוף שנות ה-70 לאחד מלהיטיו הראשונים של בני אלבז בשם "סובל אני") . בהקלטות ניגן על גיטרה והשתתף  שגיא קארפ ( היה מעבד מוסיקלי, מלחין ומדריך מוסיקלי של הלהקה) . הלהקה לא הושמעה ברדיו. הלהקה התפרקה בשנת 1975. הלהקה ניגנה בעיקר קאברים ללהקות רוק כלד זפלין, דיפ פרפל, יוריה היפ, קינג קרימזון ועוד.

בשנת 1973 התגייס יפרח לצבא ושירת בבסיס תובלה, שם הקים עם חבריו לבסיס את "להקת תובלה", להקה שהופיעה בבסיסים, וכשירות מילואים הלהקה הופיעה כצוות הווי ובידור במוצבים השונים.

בשנת 1976 השתחרר יפרח והחליף את המתופף של להקת "הקולות הגבוהים", שפעלה במועדונים וחתונות.

בין השנים 1977-1978 ניגן עם אושיק לוי ברחבי הארץ ובחו"ל. בין האמנים שליווה וניגן עימם נמנים ניסים סרוסי, צילה דגן ז"ל, להקת "שלום" (של גברי לוי) , זהר ארגוב וכו'.

20150827_164447

בשנת 1978 הוזמן להחליף את המתופף של צלילי העוד ( שנסע לחו"ל) וניגן והופיע עם הלהקה עד שנת 1987. יפרח השתתף בתקליטי הלהקה: "תקליט מספר 6 " (1978), "אמצע הדרך" (1981) ובתקליט הסולו של רמי דנוך – "אהבת הנווד" (1987) . יש לציין כי יפרח שימש הן כמתופף והן כנגן כלי הקשה.

20150827_164653

 

בשנת 1987, לאחר שעזב את להקת העוד, נכנס לעסק יהלומים משפחתי ופרש מעסקי המוסיקה. אבל, הוא לא פרש סופית : בשנות ה-90 ניגן יחד עם שגיא קארפ ודני גולן ( השתתף בין השאר בהקלטות האלבום "דני גולן וחברים" ) .

תודתי הגדולה נתונה ליוסי יפרח על שפינה מזמנו לגולל בפניי סיפור חייו המוסיקליים.

11889650_614848115325179_2762109214818281673_n

כתב, ערך, תחקר וראיין : דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.

 

 

"לחיות את החלום " – סיפורו של המוסיקאי איציק ארושס – עורך ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

60913_104940752903597_4637458_n

החלום האמריקאי. רבים שואפים אליו, אך מעטים האנשים המצליחים באמת להגשים אותו. אחד מהם, הוא איציק ארושס, מוסיקאי ישראלי שהחל לפעול בישראל בשנות ה-60 ותחילת ה-70 ובזכות כשרון, התמדה ומוטיבציה הצליח לכבוש את ארה"ב. הוא ניגן עם מושאי הערצתו, הופיע על הבמות המפוארות ביותר בארה"ב בפני כל אנשי וסלבריטאי עולם ( כולל נשיא ארה"ב), אולם למרות זאת, סיפורו המרתק לא ידוע לקהל הישראלי ומשום מה "נשמט" מדפי ההיסטוריה, עד עכשיו.

59985_104936636237342_7440100_n

פגשתי את ארושס במהלך ביקורו הקצרצר בישראל בכדי לראיינו ולתעד סיפורו במסגרת הפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית ונחשפתי לאדם מקסים, נשמה גדולה שכולה אהבה טהורה למוסיקה ולבני האדם.

 

איציק ארושס נולד בשנת 1951 וגדל במעברה בנווה יהושע. בשנת 1955 המשפחה עברה לרמת עמידר. ארושס מציין כי בילדותו ונעוריו אהב מאוד להאזין למוסיקה ( אריס סאן, שירי פופ ורוקנרול של אז) ואפילו אביו קנה לו טייפ סלילים גרונדינג להקליט מהרדיו פזמונים. הוא נזכר כי בבית הספר, בשיעורי מוסיקה וזמרה, הוא היה התלמיד הכי גרוע והמורה נהג להוציא אותו מהכיתה בכל שיעור.

אאא

בהיותו בן 10 הכיר ילדים משיכון צה"ל ונחשף למוסיקה ותרבות יותר "איכותיים" לטענתו מחיי הפרחחות שלו ברמת עמידר. הוא נמשך לזה ובגיל 11 כבר החל לעבוד במטע לקטיפת תותי שדה, כשבמקום להתעסק בקטיפה, התעסק בלבהות בארנק אלביס שלו.

 

בשנת 1965 עברה המשפחה לגבעתיים. שם, נחשף לסביבה אחרת והכיר חבר בשם אברהם לו הייתה גיטרה. השניים העריצו את אלביס ואת להקות הקצב שפעלו באמצע שנות ה-60 דוגמת להקת "האריות", "הנסיכים", "הצ'רצ'ילים" ועוד.

ילד

בשנת 1967, בהיותו בן 16, במהלך משחק כדורגל נפצע ושבר את הרגל. במהלך 3 החודשים בהם רגלו הייתה בגבס, אמו קנתה לו גיטרה "הופנר" ( גיטרת החלומות שלו דאז) ובמהלך זמן ההחלמה הוא החל לנגן וללמד עצמו לנגן. חיים אלגרנטי מלהקת האריות שלח לארושס חוברת תווים של הביטלס, אך כיוון שארושס לא ידע לקרוא מתווים, הוא לימד עצמו לנגן. לאחר שהוציא את הגבס, הקים בשנת 1967 את להקתו הראשונה – "הזמנים הטובים" ( בה היו מוטי קקון, מאיר פניגשטיין ( "פוגי") – לימים המתופף של להקת כוורת, ובחור בשם גרשון) . הלהקה הופיעה במועדון "קזבלן" ברחוב החשמונאים בתל אביב, במועדון "המשקשקים". הלהקה ניגנה בעיקר שירי הרולינג סטונס והביטלס. הלהקה פעלה כשמונה חודשים.

הזמנים הטובים

לאחר ש"הזמנים הטובים" התפרקו, הוזמן ב-1968 ארושס לאשדוד והצטרף ללהקת "קוקו והפריזאים", להקה שביצעה רק שירים בצרפתית. אחד מחברי הלהקה היה שמוליק אביגל ( לימים מלהקת "הגל החדש"). ארושס ניגן גם על גיטרה מובילה וגם על קלידים, באופן חובבני ( אך מספיק לאותן שנים). הוא ניגן עם "קוקו והפריזאים" ( שנקראה גם "כוכבי קוקו") במשך כחצי שנה.

כוכבי קוקו

לאחר "קוקו והפריזאים" הפך להיות ממלא מקום בולט בקפה "נגה", בורסת המוסיקאים התל אביבית של אז, ו"סתם" חורים ללהקות הקצב השונות. בין הלהקות בהן ניגן כ"סותם חורים" ( כבסיסט וגיטריסט) : "הכוכבים הכחולים", "הגל החדש", "הסוס הלבן", "הזרים", "הנזירים" ועוד.

 

בשנת 1969 התגייס ארושס לצבא והוסיף לנגן במהלך החופשות בצבא. בין האנשים עימם ניגן באותה תקופה היה בעז שרעבי בתקופת היותו "מתופף". בשנת 1971 השתחרר מהצבא ופנה לעסוק בלבד במוסיקה. בעיקר ניגן באותה תקופה בחתונות וחלטורות למיניהן. הוא עבר לנגן גם בהקלטות אליהן הוזמן ע"י אילן מוכיח או יאיר רוזנבלום ( הוא זוכר כי ניגן במופע "ג'אמבו" כולל שיר הנושא הלהיטי של ציפי שביט, השתתף בהקלטות של אילנית, צמד דרום ועוד ).

אאא

בשנת 1972 קיבל הצעה מלהקת "המטרונומס" ( להקת סול פופ מוכרת בסצינת המועדונים דאז בהנהגת דני פיטשון) להצטרף אליהם. באותה תקופה החל לעשות עיבודים לזמרים כגבי שושן וללהקות קצב למיניהן.

המטרונומס

בשנת 1973 הוזמנה הלהקה ע"י אריס סאן להופיע ולנגן באופן קבוע במועדונו הניו יורקי "סירוקו". בלהקה ניגן שם על גיטרה, בס ובוזוקי שנתן לו אריס סאן. בשנת 1975 הלהקה התפרקה.

אצל אריס סאן סירוקו 1974

עם פירוק הלהקה, הקים בניו יורק את להקת Holly Land שכללה בין השאר את יואל קוקל, דריו מלכי ז"ל (לימים קלידן של להקת "ברוש"), וצביקה נוי ( נימוי) . הלהקה הופיעה במועדונו של אריס סאן ולאחר מכן למועדונם של "צחי ויעל". הלהקה פעלה בין השנים 1975-1978.

ההולי לנד

 

בשנת 1980 החליט ארושס לפרוש ממוסיקה ועבר לעבוד ב-Car Stereo (התקנת סטריאו למכוניות) . יום אחד הגיע לבקרו חברו מימי הלהקות, אברהם פנגס, ושכנע את איציק לחזור להופיע במועדון חדש שפתח. ארושס הופיע שם כזמר וכנגן ( על אף שלא התיימר להיות זמר).

 

בשנת 1982 עזב ארושס את המועדון והכיר זמר כנר צעיר בשם סמיר שוקרי. השניים הקימו צמד שידבר לקהל הישראלי והפלשתינאי דובר ערבית במועדונים, כשסמיר אמון על השירה הערבית וארושס על העברית. הצמד עשה משהו שלא היה עד כה באותן שנים. בהתחלה הלהקה כללה את סמיר ואיציק לבד, לאחר מכן הלהקה גדלה לארבעה נגנים ולאחר מכן שמונה נגנים. ההצלחה הייתה סנסציונית והשניים הקימו מועדון ישראלי ראשון בברוקלין. ארושס מספר כי הצמד היה המצליח ביותר בברוקלין בין השנים 1983-1986. הלהקה הופיעה בחתונות, אוניות ובכל אירוע נחשב אפשרי.

איציק ארושס וסמיר שוקרי

בסוף שנות ה-80 הצמד התפרק כי סמיר הצליח בישראל ואיציק רצה להישאר בארה"ב. ארושס הקים את "תזמורתו של איציק ארושס" ( Issac Orchestra) והוציא קסטה שנמכרה ב-34 אלף עותקים ( לטענתו) . הוא לקח זמר ארמני ( אליאס סרקר ז"ל) וזמרים ונגנים אמריקאיים לצד הישראלים ( בהם הגיטריסט חיים קריו, המוסיקאי משה לוי (שעובד עם שלום חנוך) ועוד ) . הלהקה הופיעה אף בפני הנשיא קלינטון, ראש עיריית ניו יורק ג'וליאני ועוד. הלהקה התפרקה בשנת 2002 בשיא ההצלחה.

61946_104939969570342_5032520_n

בימים אלה ארושס מתגורר בארה"ב ומוסיף ליצור מוסיקה בביתו להנאתו.

תודתי הגדולה נתונה לאיציק ארושס על שפינה מזמנו לגולל בפניי סיפור חייו וארכיונו הפרטי.

10407575_485060324970626_640185303775506260_n

כתב,ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.

 

 

 

 

 

 

"הגיטרה" – סיפורו של היוצר והגיטריסט משה בן מוש – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

בן מוש 3

קשה לדמיין את המוסיקה המזרחית ללא תפקידו של הגיטריסט, שלאורך השנים הוא זה שנתן את הטון והיה לסמל העיקרי המזוהה עם הז'אנר הזה. למשה בן מוש, מעמודי התווך של המוסיקה המזרחית, יש והיה את הסאונד החדשני ופורץ הדרך הזה, שמיזג בין המוסיקה היוונית למוסיקה הישראלית ותרם רבות להפיכתה של המוסיקה המזרחית למוסד. אולם, על אף תרומתו הרבה והיותו אב טיפוחיהם של מיטב זמרי הז'אנר, לא זוכרים לו חסד נעוריו והוא נשכח מהעין הציבורית והתודעתית ונשאר בצד, בעוד האמנים להם נתן את הבמה הראשונה- פורחים ושוכחים אותו.

נפגשתי עם בן מוש בביתו לשעתיים וחצי של שיחה כנה מלב אל לב, במהלכה גולל בפניי לפרטי פרטים את סיפורו של המוסיקה המזרחית מנקודת מבטו של אחד מנושאי דגלה הבולטים ואת סיפור חייו של מי שאחראי לכמה וכמה מהקלאסיקות הגדולות במוסיקה הישראלית.

משה בן משה ( בן מוש) נולד בשכונת שבזי, תל אביב בשנת 1947. בילדותו נמשך מאוד לכדורגל, שהפך לאהבתו הגדולה ונהג לשחק יום ולילה. בנעוריו, באופן טבעי, נהג לבלות עם חברי ילדותו במועדון ילדים בקלישר. לאחת המסיבות, הוזמנו להופיע  משה משומר ( נגן מנדולינה)  ושלמה מורי ( דובל'ה) – "צמד השובלים" ("צלילי שבזי") שהלהיבו את בני הנוער ואת בן מוש בן ה-16. בן מוש מציין גם היום כי משומר היה זה שהשפיע עליו ופתח את אוזניו ואהבתו למוסיקה, והיה מעין מודל חיקוי מוסיקלי עבורו.

זמן קצר לאחר מכן, בן דודו קנה מנדולינה והשאירה אצל בן מוש עקב נסיעה לחו"ל. בן מוש לא ידע לנגן על המנדולינה והניח אותה בבוידעם.

לאחר שחרורו מהצבא, הוציא את המנדולינה והחל להשתובב איתו. הוא פנה למשומר וביקש ממנו ללמדו על המנדולינה. כיוון שמשומר לא ידע ללמד נגינה, הוא הזמין את משה לביתו ולהתבונן בו מנגן וללמוד מצפייה והתבוננות. וכך היה. בן מוש נהג ללכת למועדונים ובתי קפה ולהתבונן בנגנים מנגנים וכך למד לנגן בעצמו. המוסיקה היחידה ממנה הושפע ואהב הייתה יוונית, והוא התחיל לתרגם את המוסיקה היוונית למנדולינה, משימה לא פשוטה ( כי מנדולינה היא כלי אירופאי שלא מיועד לכך) שבן מוש צלח במוטיבציה וכשרון רב.

משומר ראה בהתפעלות את התקדמותו של בן מוש, והחל לקחת אותו תחת חסותו למסיבות והעלה אותו לנגן מתוך פרגון והערכה. במועדון בקלישר, הכיר בן מוש את חבר נעוריו- יוסי לוי ( לימים "דקלון"), שהצטרף גם הוא, בעזרת בן מוש, כזמר אורח במסיבות אליהן הוזמנו צמד השובלים.

בן מוש 2

מכיוון שבשלב מסויים, בן מוש חש כי המנדולינה מגבילה אותו מוסיקלית, הוא רכש מיווני אחד שפגש- בוזוקי. היווני לימד אותו "בקטנה" סולמות בסיסיים ובן מוש התאהב בכלי.

בשלב מסויים, דקלון ובן מוש ראו כי הכימיה ביניהם טובה והחליטו להפוך לצמד. היה זה בשנת 1969. הם קראו לעצמם "צלילי הכרם" ( ונקראו גם בקיצור "דקמוש") . הם החלו להופיע במסיבות שונות באיזור תל אביב ושרו שירים אירופאיים בניחוח יווני ומזרחי שספגו מצמד השובלים, סגנון שהיה חדשני בזמנו, שירים כ"חנהלה התבלבלה", "בזכרי ימים ימימה", "חסידה צחורה" ועוד. בן מוש מסביר, כי הסגנון הזה היה חדשני מאוד כי הוא הביא את המוסיקה היוונית בשפה העברית, שפה שהקהל יכל להבין וליהנות ממנה.

עד שנת 1970 ניגן בן מוש על בוזוקי. באותה שנה, החליט לנסוע ללונדון, בכדי "לראות מה זה חו"ל" . בלונדון עבד כפועל פשוט ונהג להסתובב במועדונים לספוג מוסיקה. בן דודו, ששהה בלונדון (זה שהשאיר לו מנדולינה, זוכרים?) עודד אותו לנטוש את המנדולינה והבוזוקי  ולעבור לגיטרה חשמלית-וכך קרה:  בתחילה קנה "ריקנבקר" אדומה ותוך זמן קצר עבר לגיבסון. כיוון שהכיוון של בוזוקי וגיטרה דומה, לימד בן מוש עצמו לנגן על גיטרה באופן אוטודידקטי. הוא רכש בלונדון גם תוף אלקטרוני ( מכונת מקצבים), דבר שלא היה בארץ בזמנו והיה חדשני מאוד.

1926870_618099754943266_459653539_n

לאחר שנה, ב1971 חזר לארץ ושב להופיע עם דקלון, כשהוא חמוש בגיטרה חשמלית ותוף אלקטרוני. הוא קנה ציוד הגברה משוכלל והחל לשדרג את ההופעה. בחפלות הופיעו בן מוש ודקלון בלבד ובהופעות יותר גדולות (חתונות וכו') הופיעו עם תזמורת יותר גדולה שמנתה גם מתופף ( ניסים שושן) , סקסופוניסט ( דב) ובהמשך קלידן ( חיים חדד ז"ל , מוסיקאי ומעבד משפיע בזמר המזרחי של שנות ה-80).

השמועות על הצמד החלו לקרום עור וגידים והם הפכו פופולאריים מאוד, עד כי האחים ראובני מכרו קסטות מהופעות חיות של הצמד במסיבות, שנמכרו כמו לחמניות.

1511288_576379585781950_1516520776_n

בן מוש מספר בתחקיר, כי אחת הקסטות הללו הגיעו לרמי דנוך ויהודה קיסר ( צלילי העוד), מהם למדו את השירים ובעידוד האחים אזולאי, הקליטו תקליט עם שירים אלו, תקליט שיצא ב1975, על אף שרבים ידעו כי השירים בוצעו לראשונה ע"י צלילי הכרם. הוא מוסיף ואומר כי  על עטיפת תקליטם של צלילי העוד לא נראיתה תמונה של חברי הלהקה, מה שיצר בלבול בציבור בין צלילי הכרם לצלילי העוד ורבים חשבו כי התקליט הינו של צלילי הכרם.

בעידוד האחים ראובני, הקליטו בן מוש ודקלון את תקליטם הראשון ( עם אותם שירים שנכללו בתקליט צלילי העוד) ב1975 בעיבוד והפקה מוסיקלית של יגאל חרד, שעיצב למעשה את הסאונד התוסס והחדשני של צלילי הכרם ושל המוסיקה המזרחית באמצע שנות ה-70, שהצמד היה אחד מנושאי דגלה הבולטים ביותר. על עטיפת תקליטם של צלילי הכרם, נראו תמונותיהם של דקלון ובן מוש.  על אף הצלחת התקליט, הצמד פספס מעט את המומנט עקב התקרית עם צלילי העוד.

1001169_479243778828865_563854787_n

בתקליטי הצמד שיצאו לאחר מכן והפכו קלאסיקות אף הם, כבר ידם של דקלון ובן מוש הייתה על הראשונה וצלילי העוד, למדו את שיריהם של צלילי הכרם אחרי צאת התקליט השני והשלישי, והחלו  להקליט שירים זהים, אחרי שצלילי הכרם כבר הקליטו אותם.

בין להיטי הצמד בשנות ה-70 : "חנהל'ה התבלבלה", "בזכרי ימים ימימה", "חסידה צחורה", "הכוכב", "שושנת תימן", "גדליה רבע איש", "חזרה למוטב", "איילת חן", "סורו ממני" ועוד.

מה שבלט והפך למזוהה עם הצמד היה צליל הגיטרה ושיטת הנגינה המיוחדת של בן מוש, שמשנות ה-70 ועד היום נחשבה לפורצת דרך ומעצבת את הסאונד של המוסיקה המזרחית.

רשימה קצרה של אלבומי הצמד בשנות : " בזכרי ימים ימימה" (1975) , "צלילי הכרם" (1975), "שושנת תימן" (1975), "זכרונות הכרם" (1977), "בלהיטי זהב בתימנית" (1979).

11149_543930305693545_936155535_n

הצמד הופיע מדי יום באופן מסיבי עד שנת 1978. ב1978, הוזמן  הצמד להופיע בארה"ב. שבוע לפני הנסיעה, מנהל המועדון שהזמינם להופיע, נעלם עקב סגירת המועדון והצמד החליט בכל זאת לנסוע ללונדון להנאתם, שם שהו קרובי המשפחה שלהם. הם הופיעו בלונדון  במשך שלושה חודשים. לאחר תקופה זו, כשבן מוש רצה לחזור לארץ, דקלון, שמאס מעט מהופעות,  החליט להישאר בלונדון  ולעבוד עם גיסו בעסקי זהב, ובן מוש חזר לארץ ללא צמד.

כשחזר לארץ בתחילת 1979, בן מוש חיפש זמר שימשיך את הצמד, ובעצת אביהו מדינה לקח את חיים משה, זמר צעיר ושאפתן ששר בעיקר בתימנית, והצטרף לבן מוש. על אף שמשה היה חסר ביטחון, בן מוש גיבה אותו וניהל את ענייני הצמד וההצלחה לא איחרה לבוא.

יום אחד, לאחר חצי שנה שהעסק עם חיים משה עבד יפה,  צלצל דקלון לבן מוש ואמר כי טעה בהחלטתו להישאר בלונדון  וביקש לחזור לצמד. בן מוש הסכים ( גם חיים הסכים) דקלון חזר ולהרכב היו שני סולנים: חיים משה ודקלון ועל הגיטרה והרוח החיה והפעילה בהרכב- בן מוש. ההרכב במתכונתו זו פעל כמה שנים בהצלחה רבה. מכיוון שלא פשוט  מבחינה כלכלית להתחלק בהופעה אחת עם שלושה אנשים שווה בשווה, ההרכב החליט להתפרק, זמן קצר לאחר צאת תקליטם "יום שישי הגיע" (1981). בן מוש ודקלון הופיעו בארה"ב במשך חודשיים לפני היפרדותם ולאחר שחזרו לארץ נפרדו: דקלון פנה לקריירת סולו, שבמרוצת השנים נתגלתה כמוצלחת מאוד, ובן מוש נשאר עם חיים משה ללוותו בחפלות כזמר סולן.

1391966_542142862538956_1704440949_n

בן מוש לקח את חיים משה תחת חסותו וטיפח אותו, והכניסו לאולפן הקלטות ב1982 בכדי להקליט את מה שהפך להיות אלבום הפריצה של משה: "אהבת חיי" , כשבן מוש על הגיטרה. מלבד שיר הנושא, כלל להיטי ענק כ"לינדה לינדה" ( בחירה של בן מוש,  שספג את השיר במהלך סיבוב ההופעות עם דקלון במועדון בניו יורק מאת טריפונס וסמיר שוקרי לסירוגין. השיר זכה בניו יורק להצלחה גדולה ובן מוש החליט להעתיק את ההצלחה הזו גם לארץ. השיר היה למעשה השיר הראשון בערבית שנכנס ללב המיינסטרים הישראלי) , "הגיטרה", "אמא אמא", "סמדר" ועוד. האלבום הפך להצלחה מסחררת ומשה הפך לכוכב ענק, כשבן מוש מהצד, רואה את הצלחת בן טיפוחיו.  באותה תקופה, בן מוש היה הפטרון של חיים, וההצלחה הייתה כל כך גדולה שבן מוש לא יכל לעמוד בניהול המסחרי של העסק, והיה צריך אדם שינהל זאת, ואשר ראובני שהיה עובד עם זהר ארגוב ( שבאותה תקופה היה במצב לא טוב), התחנן בפני בן מוש לנהל איתו את העסק.  בן מוש מספר כי אשר ראובני עשה קונספירציה מאחורי גבו של בן מוש עם חיים משה  והוא  נשאר בחוץ, ועל אף שאחראי להצלחה ולפריצה של חיים משה, לא זכרו לו חסד נעוריו

.   https://www.youtube.com/watch?v=Asse7vOeAFA

לאחר חצי שנה בה בן מוש ישב בביתו, ממורמר ( בצדק) מכפיות הטובה של בני טיפוחיו, הוא מצא תקווה חדשה בדמותו של זמר מועדונים צעיר בשם ישי לוי. בן מוש מצא בן טיפוחים חדש והחל לבנות את הקריירה של ישי לוי- הוא לקח אותו תחת חסותו והוציא לו שני אלבומים מצליחים ( האחד, קאברים והשני מקורי), ובחר את הרפרטואר של לוי באותה תקופה, ממנו הצליחו מאוד "ילדונת", "ליסה ליסה" , "אלוהים נתן לך במתנה", "רעיה" ועוד. שיתוף הפעולה הפסיק עקב שימושו של לוי בסמים, דבר שפגע בהופעותיו וביצועיו. על אף זאת, בן מוש מבקש להזכיר כי ישי לוי תמיד מפרגן ומציין את בן מוש וחשיבותו לתחילת הקריירה שלו בכל הזדמנות.

באותה תקופה, בן מוש היה על סף פרשת דרכים בקריירה המוסיקלית: מצד אחד, הוא חש את כפיות הטובה של האמנים שטיפח לאורך השנים שמכרו אותו ( ואת כבודם)  תמורת בצע כסף, והוא איבד את האמון בתעשיה הקלוקלת הזו. לכן, בסוף שנות ה-80 עבר לצד העיבודים וההפקות המוסיקליות יחד עם אחיו.

חברת ההפקות החלה לתפוס תאוצה, כשהראשון שעבר תחת שרביטו של בן מוש היה אלי לוזון  בראשית דרכו. בן מוש זיהה את הפוטנציאל הגלום בלוזון ועיבד והפיק מוסיקלית את אלבומיו הראשונים מהם יצאו להיטים (שבן מוש  אחראי לבחירתם והלבשתם לקולו של לוזון) : "איזו מדינה", "ילדה" , "הנשמה" ועוד. יש לציין כי לאורך השנים הללו בן מוש לא ניגן, אלא  עסק בעיקר בהפקות. אמן נוסף שהקליט את שירו הראשון באולפן ההפקות היה אייל גולן שהקליט את "דוניה" ( שנתפרסם בפי נתי לוי) .

בן מוש 1

זמרת נוספת שעברה בחברת ההפקות הייתה אביבה אבידן, ואמן נוסף שבן מוש טיפח היה שלומי שבת, שבן מוש הפיק לו את אלבום הפריצה שלו "בגלל הרוח" (1989) ואחראי לבחירת שיר הנושא ו"מרגריטה" שהפך גם להיט ענק. הצלחה נוספת שבן מוש אחראי לה כמפיק היא של יואב יצחק באלבומו "זה הזמן לסלוח" (בדרך אל האושר). מי שבא להפיק אצלם היה גם דקלון, חברו משכבר הימים.

ב1993 בן מוש התחתן וב1995 נזדמן ע"י דקלון, אחרי שנים רבות, להצטרף אליו לסיבוב הופעות מצליח בארה"ב. לאחר חזרתם לארץ, הופיע פעמיים יחד בהיכל התרבות.

בשנת 2000 התאחדו צלילי הכרם עם מורי הדרך שלהם- השובלים, לסיבוב הופעות מצליח בארץ, ודקלון הציע ששיתוף הפעולה יהפוך לאלבום משותף. בן מוש ליקט את החומרים ( שלא הוקלטו לפני כן) והם החלו חזרות. למורת רוחו של בן מוש, הוא גילה מאחורי גבו כי דקלון הקליט את השירים עם מפיק אחר לבדו (ש"קנה" אותו תמורת כסף) , ונעדר מהחזרות והקלטות האולפן עם השובלים. למרות זאת, בן מוש המשיך להקליט את הדיסק עם השובלים והאלבום "צלילי שבזי" יצא ב2002 והפך לרב מכר.

עם שינוי הזמנים, עסק ההפקות דעך ובן מוש ואחיו סגרו את העסק. בן מוש חזר לנגן עם דקלון מדי פעם,אך לאחרונה, לאחר חילוקי דעות עם דקלון, בן מוש עזב.

בזמן האחרון חזר לבנות עצמו מחדש, לנגן ולהופיע עם שני זמרים ותיקים: אוריאל שלומי ואהרון ירימי ( עימו עבד לאורך כל השנים), עימם עסוק בימים אלה בהכנות לקראת הופעות והקלטות.

בן מוש אומר: "אני מרגיש שיש לי מה לתת, וכואב לי שאני צריך לבנות עצמי כל פעם מחדש" .

יש לציין, כי מעבר להיותו גיטריסט פורץ דרך ( וירטואוז), מעבד ומפיק מוסיקלי מוכשר, בן מוש גם חתום כיוצר על מספר רב של קלאסיקות ים תיכוניות, שמשום מה, הציבור לא יודע כי הוא אחראי להן, ביניהן:

"סוד המזלות", "הפרח בגני" ( זוכה מקום ראשון בפסטיבל הזמר המזרחי לשנת 1982. על בימת הפסטיבל, דן כנר הקריא "מילים ולחן: אביהו מדינה" , בעוד בן מוש שותף ללחן השיר ושמו נכלל גם על עטיפת תקליטו של זהר ארגוב, מבצע השיר) , "להיות אדם" ( מקרה דומה ל"הפרח בגני" , בה גם הוזכר שמו של מדינה בלבד, על אף שבן מוש אחראי לעיקר הלחן) , " אהבת חיי", "הגיטרה", "צעד תימני", "נשים חופשיות", "ילד גדול" , " אורפיאוס"  ועוד.

חן עובד, מוסיקאי וחוקר מוסיקה מזרחית, מוסיף דבריו: " בלי הרבה גינונים ובלי הרבה עשן, בכל הפקה שבה לקח חלק – השאיר בן מוש את חותמו מעל כולם. בין עשרות הגיטריסטים השונים שבז׳אנר – את הנגינה של  משה בן-מוש מיד אני מזהה. מספיקים לי שני תווים וכבר אני נכנס לתוך המוואלים הבלתי נגמרים על הגיטרה הקסומה. משה בן-מוש הוא בשבילי אגדה. אין עוד גיטריסט שלקח גיטרה והפך אותה לעוד, לקח עוד והפך אותה לגיטרה, לקח בוזוקי – והפך אותה לגיטרה עם עוד. האיש שאחראי על אלבומי מופת, שנתן את הצליל המוכר והחם בתקליטים כמו ״שירים לתוך הלילה״ ו״אהבת חיי״ של חיים משה, ״הנה בא היום״ ו״חפלה עם בן-מוש״ של ישי לוי. את משה בן-מוש אי אפשר לחקות. לי קשה לתאר את תקליטי המופת הללו בלעדיו. הרבה הרבה אנשים חבים את כל הקריירה שלהם לנגן הגיטרה האגדי, שאלמלא אצבעות הזהב שלו – מי יודע היכן הם היו כיום… אני אוהב להקשיב לשיר ״אהבה ופיוט״ של בן-מוש יחד עם דקלון מתוך התקליט ״זכרונות בכרם״, ולהבין מחדש כמה כישרון עטוף בקסם יש באיש הנפלא הזה. לנגן בגיטרה כל אחד יכול, לנגן כמו משה בן-מוש ולהמציא מחדש את הגיטרה המזרחית – זו זכות ששמורה רק לאדם אחד. תודה לך משה על ילדות נפלאה ועל שירים שלקחו אותי רחוק בדמיון, הצלילים שלו גורמים לי לחזור לבית משפחתי בכרם התימנים, להרגשה החמימה והנשכחת שאין שני לה" .

תודה מיוחדת מעמקי לב למשה בן מוש היקר על הזמן והסבלנות הרבים שהקדיש לי בכדי לגולל בפניי סיפור חייו המרתק והחשוב לתיעוד ותודה רבה גם לחן עובד המוכשר על שתרם מפרשנותו בנוגע לדמותו של בן מוש במוסיקה הישראלית.

דודי ומשה בן מוש 28.4.2015

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.