"חי את המוסיקה" – סיפורו של המוסיקאי משה בן צבי – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

20160329_124136

 

משה בן צבי (84) – מוסיקאי, מלחין, מנצח, מחנך מוסיקלי ובונה כלי נגינה.

 

כשנפגשתי עם בן צבי בביתו בכדי לראיינו ולתעד סיפורו לראשונה בהיסטוריה, במסגרת הפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית, לא שיערתי שאתקל בנושא כל כך קרוב ללבי : בניית כלי נגינה. אבי, אבי פטימר, הוא בונה כלי מיתר, באופן דומה למשה, וכשילד שגדל בבית בו כלי המיתר האתניים היו חלק בלתי נפרד מהנוף, לא יכלתי שלא להתרגש מלפגוש את משה שמלבד היותו מוסיקאי ומחנך מוסיקלי הראוי לתיעוד, נחשב לאחד מבוני כלי הנגינה הראשונים בישראל.

 

משה בן צבי נולד בחיפה בשנת 1932. בילדותו גדל בפתח תקווה ונמשך מאד לכינור בהשראת שכנו שנהג לנגן על כינור, ולאחר ששכנע את הוריו, הם קנו לו כינור וזה למעשה הכלי הראשון בו ניגן. בילדותו למד בבית הספר החקלאי בנהלל ובנעוריו נשלח לחוות נוער בירושלים ועבר קורס מדריכי נוער.

 

בשנת 1949 פגש חבר אקורדיוניסט שהמליץ לו ללכת לאקדמיה למוזיקה ולאחר שנבחן בפני מנהל האקדמיה דאז, יוסף טל, הוא התקבל לאקדמיה וזכה במלגה, אך כיוון שהיה אמור להתגייס באותו זמן לצבא, קיבל דחייה של שנה מהגיוס ולמד במשך שנה באקדמיה. שנה אחת, הפכה לדחיה לשנה ושלישית ובין השנים 1950-1953 סיים בן צבי לימודיו באקדמיה למוסיקה בירושלים כנגן כינור, מנצח מקהלות ומורה למוסיקה.

 

בשנת 1953 התגייס לצה"ל וסופח לבה"ד 4 (צריפין), שם פגש את המוסיקאי עמי מעיני שחיפש כנר שיחליף אותו בתזמורת חיל אויר וכך משה סופח לתזמורת חיל האויר ושירת בה בין השנים 1953-1954. במסגרת התזמורת, ליווה בין השאר את הזמרת לילית נגר.

20160329_123730(0)

בשנת 1954 הועבר לתזמורת הגדנ"ע והפך להיות מדריך מוסיקלי נייד כשהוא מנגן על מנדולינה. בתזמורת ניגן עם עמי מעיני (חצוצרה), איציק בן ישראל ( אקורדיון), ניסים ורסנו (אקורדיון)  והופיעה עם התזמורת הזמרת מרים אביגל ( "בת הדייג", "בדרך לתבור").

 

עם שחרורו בשנת 1956 פנה להוראת מוסיקה. באותה תקופה מקביל להוראה, לימד בערבים מוסיקה את  מקהלת ילדים של מעון איחוד הקיבוצים והתפוצות, כמו כן לאורך שנות ה-50 עבד מטעם מרכז ההסברה בישובי ספר ומטעם קרן תרבות אמריקה ישראל עבד עם מקהלות בראש העין, בסגולה, לכיש ומושב תנובות. עם מושב תנובות הופיע עם המקהלה בבית הנשיא – בתקופת יצחק בן צבי ותקופת זלמן שזר.

 

בשנת 1961, קיבל במתנה ממושב תנובות, דלעת אחת, והחליט לעשות ממנה כלי נגינה ומעוד דלעת בנה עוד כלי ועוד. חבר המליץ לו להביא את הכלים שבנה לתחרות תחביבים בתל אביב, ומשה לקח את כלי הנגינה לאותה תחרות וזכה במקום הראשון.

 

לאורך השנים, הציג את כלי הנגינה שבנה בתצוגות מיוחדות בכל העולם בין השאר בפריז, בשבדיה, גרמניה וכו'.

20160329_123410

רוב הכלים שבנה היו כלי מיתר ובנה לאורך השנים יותר מ-100 כלי נגינה, כשבמקביל הוא עוסק בהוראת מוסיקה.

 

החל משנות ה-60 נהג להגיע במסגרת "נוער מוסיקלי" לבתי ספר והראה לתלמידים את כלי הנגינה המיוחדים שבנה. מבתי הספר עבר להופעות בקיבוצים השונים. המופעים נקראו "מוסיקה מכלי אל כלי עם משה בן צבי".  בשנות ה-70 ערבי כלי הנגינה הפכו לערבי שירה בציבור עם משה, שבסוף הסבנטיז התחיל להכין את השקופיות לשירה בציבור בהן השתמשו מובילי השירה בציבור כאפי נצר, משה רון, שרהלה שרון וכו'.

 

כמלחין, הלחין בן צבי את המנון "הגדנ"ע עפולה".

 

כמורה מוסיקלי, לימד בכפר שלם, בבן יהודה בתל אביב, ליד בית הספר היובל ברבנות, בבית הספר "יהלום" ברמת גן (הוא החליף את המוסיקאי יוסף הדר) . בבית הספר יהלום פתח קונסרבטוריון, ולאחר מכן פתח עוד קונסרבטוריון בבית הספר "הלל", קונסרבטוריון בתל ברוך וקונסרבטוריון בבית הספר מגן.

20160329_124609

בשנת 1997 יצא בן צבי לפנסיה ומאז מלבד שנהנה מן החיים, מוסיף להכין שקופיות ולהציג לראווה את אוסף כלי הנגינה שלו בתצוגות למיניהן.

 

תודתי הגדולה נתונה למשה בן צבי היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולגולל בפניי סיפור חייו לצורך תיעודו בדפי ההיסטוריה במסגרת הפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית.

20160329_125423

כתב, ערך , תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת

סיפורו של המוסיקאי מוני בן צבי ז"ל ( שם במה – "מוני רוני") – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

מוני רוני מלון דן שנות השמונים

שנות ה-50 וה-60 במוסיקה הישראלית, היו שייכות ברובן לתזמורות והרכבים מזדמנים שפעלו תחת ניהולם של מוסיקאים, רובם עולים חדשים, שהביאו עימם את ההשפעות ה"חוצלארציות" שלהם לסצינת המוסיקה המקומית ובכך תרמו להתפתחות סצינת המוסיקה הקלה ( שלימים הפכה לפופ, רוק ועוד) במדינה העברית החדשה. אחד המוסיקאים המשפיעים והמוכרים באותה תקופה היה מוני רוני ז"ל ( 1932-1988) (מוני רוני היה שם במה) שפעל בסצינת המוסיקה בעיקר בשנות ה-50,60,70 והיווה חלק בלתי נפרד וחשוב ממנה.

מוני (משה) בן צבי נולד כמוני הרשקוביץ בפוקשאן, רומניה בשנת 1932. אביו נפטר כשהיה בן שנה. בילדותו אהב כדורגל והיה אף שוער במכבי צעיר ברומניה. בגיל צעיר החל מוני ללמוד לנגן על כינור   ובגיל העשרה עבר לנגן על חצוצרה.

 מוני שוער כדורגל

לאחר מלחמת העולם השניה, לאחר שלא הותר ליהודים ללמוד בתיכון מקומי, למד בחוות הכשרה חקלאית -"קולטורה אגריקולה" ( "בית אולפנה לציונות מגשימה") ליד בוקרשט, שם הכינו את הנוער היהודי לקראת עלייה לארץ ישראל.

בדצמבר 1950, עלה ארצה באוניה "טרנסילבניה", תחילה ל"שער עלייה" ומשם לנתניה. במרץ 1951 התגייס מוני כחצוצרן לתזמורת חיל האוויר תחת שרביטו של אריך טייך. תזמורת חיל האוויר באותה תקופה נחשבה לתזמורת הג'אז הנחשבת בישראל של אותה תקופה וכאליטת המוסיקאים של אותן שנים.

תזמורת חיל האויר 4

שלושה ימים לפני שחרורו, ב-30 לאוגוסט 1953, בדרך להופעת התזמורת ברמת דוד, ארעה תאונת דרכים ומוני, כמו לא מעט מחברי התזמורת, נפצע במרפקו ואושפז למספר חודשים. לאחר הצבא עבר להתגורר בגבעתיים.

עם שחרורו, החל מוני לעבוד בבנק לאומי אך די מהר החליט לנטוש את העבודה הפקודתית לטובת המוסיקה והנגינה. בדצמבר 1955 התחתן והפך מעורה בסצינת "החלטורות" של אותה תקופה. תחילה במועדונים ברמלה, נהג לרכב על אופנועו עם תיק החצוצרה עבור משכורת של "לירה" לערב.

מוני רמלה יולי 1955

מוני ,שעם הולדת בנו הבכור, שינה את שם משפחתו מהרשקוביץ לבן צבי, אימץ לעצמו את שם הבמה "מוני רוני" ומאז כך היה מוכר בקרב המוסיקאים והקהל הרחב. בתחילת שנות השישים הופיע ערב ערב עם אריס סאן כחלק מתזמורתו במועדון "מקסים" ביפו. מוני אף ניגן ושר בהקלטותיו הראשונות של אריס סאן, וכן בתחילת שנות ה-60 השתתף בהקלטותיו של הזמר בייב וואלאס ( עם תקליט הטוויסט שלו מ-1961) . מוני נהג לשהות מדי יום בקפה "נגה" מקום בו הופיע רבות עם תזמורתו ןעם תזמורתם של אחרים. בורסת המוסיקאים של אותה תקופה(שנות ה-50 וה-60) הייתה "קפה נגה" התל אביבי.

אריס סאן מקסים יפו 1961

בשנות השישים הראשונות ניגן בקביעות במועדון הסילון" שבמלון "אויה" בסביון שהיה אז המלון היוקרתי בארץ שאירח דרך קבע שחקני קולנוע וסלבריטאים אחרים אשר פקדו את ארצנו הצעירה. מוני רוני מלבד היותו זמר ,גילה כשרון רב וניגן על שלל כלי נגינה, בהם: סקסופון, חצוצרה, כינור, גיטרה חשמלית, ויברפון, תופים ועוד. קולו הערב ויכולתו לשיר בשפות רבות, הקסימו את קהליו.

לאורך כל שנות ה 50 ה 60 וה 70 באינספור מועדונים, בתי קפה, (ביניהם "רביירה כסית", "גינתי ים", "בריכת גורדון", "דלפין בר" ועוד) ואירועים עם תזמורת משלו, שניגנה את מיטב השירים שבלטו אז: הריקודים הסלוניים, המוסיקה הקלה ( ממבו, צ'ה צ'ה צ'ה, רומבה ועוד) והפך לבין הבולטים מבין המוסיקאים של אז. מוני רוני היה הראשון בארץ לבצע את הבוסה נובה של ז'ובים – "דיספינדו"

נוסף לאהבתו הגדולה למוסיקה , מוני היה אף צייר חובב. בסוף שנות השישים אף פתח גלריה לאומנות בגבעתיים. מוני מעולם לא זנח את אהבתו לכינור ולמוסיקה הקלאסית למרות עיסוקו במוסיקה הקלה.

אמנים נוספים עימם הופיע: שושנה דמארי, יפה ירקוני, צדוק סביר, ישראל יצחקי, ליאו פולד ועוד.

מלון אויה חורף 1964

לאורך סוף שנות ה-60 ושנות ה-70 המשיך להופיע בבתי קפה וחתונות, בין השאר בקביעות במלון "השרון" בהרצליה, , ולאחר מכן במלון "דן" בתל אביב ועוד בן השאר ליוו אותו פאול קוסלה ורובי וכנר. מוני היה ידוע ברצינותו בביצוע והיה ידוע ביכולותיו לנגן מאות שירים בעלפה ולהתאים את עצמו לכל קהל.

 

בסוף שנות ה-70 החל מוני ללמד נגינה באופן פרטי, נוסף להופעותיו עם תזמורתו במסגרות השונות. בשנת 1985 השתתף עם תזמורתו באחת הסצנות בסרט "הרימו עוגן" ( אסקימו לימון 6) .

מוני בסקסופון 70 תחילת

באוגוסט 1988 בעת טיול לאירופה עם אשתו רחל, נפטר באופן פתאומי בהיותו בן 55 בלבד.

תמיר בן צבי, מוסיקאי ובנו של מוני, על אביו: "בזכות אבא, שזכיתי אף להופיע איתו בשנותיו האחרונות,למדתי שכל מוסיקה באשר היא נמדדת במדד אחד בלבד האם טובה או גרועה ללא קשר לסוג המוסיקה ולז'אנר שלה. תודה גדולה לדודי היקר אשר במחקריו ותחקיריו אודות המוסיקאים של פעם מעניק כבוד לאותו דור של מוסיקאים ונותן התרגשות גדולה לדור הצעיר ולמשפחה להכיר את פועלו של מוני".

תודה מיוחדת לתמיר בן צבי היקר על הסבלנות, היחס החם והעזרה הארכיונית בתיעוד סיפורו של אביו.

קיץ 1960 גינתי ים 3

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.