"תנו לו את הבס" – סיפורו של רוז'ה אברהם- כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

12208373_10153683895204501_7721654124395235325_n

רוז'ה אברהם ( שם משפחה לפני עברות :רקטמאייר)  נולד בשטרסבורג שבצרפת בשנת 1927. אביו, לאון אברהם, היה זמר אופרה וחזן נודע בצרפת (וגם שחקן כדורגל בקב' הכוח וינה) ואמו, ז'רמיין אברהם, הייתה מורה לפסנתר. כילד, רוז'ה מעיד, נמשך מאוד למוסיקת הג'אז.  בהיותו של רוז'ה בן 6 הוא נשלח ע"י הוריו ללמוד כינור והתמיד בכך עד גיל 12, פרוץ מלחמת העולם השניה (1939) וכונה בפי מוריו לכינור – "עילוי מוסיקלי". בנוסף למד לנגן קצת על תופים.

 

עם פרוץ המלחמה, ברח עם משפחתו משטרסבורג וכשהופרד מהוריו, הגיע להכשרה של הצופים היהודים בלוטרק לקראת עלייה לארץ ישראל, עד שהגרמנים פשטו על לוטרק והעניין נגוז.

9009_523805174429474_537744985079818745_n

בשנת 1943 ברח עם קבוצת ילדים לספרד (והקבוצה נתפסה שם)  ועם פלישת האמריקאים למרוקו, נשלח למרוקו ושירת בצבא הצרפתי במרוקו במשך שנתיים ( 1944-1945) וכחייל נשלח עם גדוד לשחרר את העיר ליון. לאחר שחרור ליון, הוזמן עם אחיו לנשק למסיבה בבית הכנסת המקומי בליון, שם באורח נס,במקרה וללא ידיעה מראש, פגש בהוריו ( בדיעבד נתברר לו שאביו היה ראש המחתרת היהודית ושימש חזן באותה מסיבה בבית הכנסת) .

 

בשנת 1947 חזר עם הוריו לשטרסבורג, וכיוון שהיה בן 20 גוייס שוב לצבא למשך שנתיים ועשה קורס קצינים. כשסיים שירותו כקצין צרפתי בשנת 1949 עלה בגפו לישראל.

 

הוא הגיע למושב חדש שקם בארץ – מושב לימן (בקרבת נהריה) ושהה שם עד שנת 1951. ב-1951 הגיעו הוריו ואחותו (ארלט אברהם – פסנתרנית ואשת קול ישראל ) לארץ הקודש, ורוז'ה עבר לירושלים בכדי לנסות להשתלב בסצינת המוסיקה. בירושלים, התחבר לפסנתרן ג'ורג' טאובנר ז"ל וליווה אותו על תופים.

12277060_644350339041623_1722330343_n

התפנית המהותית בקריירה של רוז'ה אירעה בשנת 1954, כשראה בחלון ראווה קונטרבס, וכיוון שעקרונות הנגינה בקונטרבס דמו ליסודות הכינור שידע על בוריים, התאהב בכלי והחליט ללמוד לנגן עליו. הוא נטש את התופים ועבר  לקונטרבס בלבד. רוז'ה מציין שתמיד תפסו אותו כאחד עם שמיעה מיוחדת, זה ששומע את מה שאחרים ממעטים לשים לב אליהם או לשמוע.

 

הוא החל להתערות בסצינת המוסיקה הירושלמית המקומית וניגן בכל מועדון אפשרי שם, בעיקר ג'אז, עם גדולי אמני הג'אז: דני גוטפריד, אלברט פיאמנטה, מל קלר, אהרל'ה קמינסקי, פנצ'ו בלומנצווייג, יוסי פפו לוי, יוסי לוי, דני מרבנט ועוד רבים וטובים. בשנת 1958 העתיק מגוריו לתל אביב והחל לנגן במועדון "אדריאה", שם פגש בפסנתרן צעיר בשם זיגי סקרבניק ז"ל ( מוסיקאי עילוי שנפטר בגיל 24 ) – רוז'ה מתאר שזיגי היה כבן עבורו ואהבת נפש שררה ביניהם עד יומו האחרון של זיגי. השניים החלו לעבוד יחד במועדון "עומר כייאם"  (יחד עם המתופף סאם כהן) והיו, כהגדרת רוז'ה, סנסציה.

12277303_644350352374955_35081191_n

ב-1960 פנה אל רוז'ה המוסיקאי אלכס וייס וצירף אותו להופעותיו במועדון "צברה" והכניס אותו לסוללת נגני ההקלטות שלו, ומכאן רוז'ה הפך להיות אחד הבסיסטים הבולטים והמבוקשים בישראל בשנות ה-60 : הוא ניגן בהקלטות הרבות של אריק אינשטיין, יהורם גאון, חוה אלברשטיין, יוסי בנאי, ישראל יצחקי, יפה ירקוני, ששי קשת (בהצגה "עיר הגברים", בה בולט הבס של רוז'ה ב"פנקס הקטן") ועוד רשימה אינסופית. בטלויזיה ניגן בתכנית "אולפן עגול".

בשנת 1967, במלחמת ששת הימים, כשרוז'ה שימש כחובש קרבי, חברו ליחידה עלה על מוקש. רוז'ה אץ להצלת חברו ועלה בעצמו על מוקש ונפצע בגבו. הפציעה מנעה מרוז'ה לנגן על קונטרבס, ואילצה אותו לעבור לנגן על גיטרה בס חשמלית בישיבה, מה שלא היה כל כך לרוחו ואחרי כמה שנים, ב-1972 (כשניגן בהופעותיה של יפה ירקוני בלבד ביפו)  החליט לפרוש סופית ממוסיקה והפך להיות סוכן נסיעות עד צאתו לפנסיה.

947221_457933734302477_441389107_n

תודתי הרבה נתונה לרוז'ה אברהם היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולגולל בפניי סיפור חייו לצורך תיעודו בדפי ההיסטוריה.

דודיורוזהאברהם10.11.2015

כתב, ערך , תחקר וראיין: דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.

 

 

 

"שמחת חיים" – סיפורו של המוסיקאי והגיטריסט הרצל סיגלוב – כותב ומתחקר : דודי פטימר

רשומה רגילה

12109007_631501120326545_8134587747781811925_nע

הרצל סיגלוב נולד בפולין בשנת 1927 ליעקב והלנה סיגלוב. בהיותו בן 12, בשנת 1939 עלה לישראל עם משפחתו והשתכן בחיפה. בשנת 1944 עבר להתגורר בירושלים והחל ללמוד את מקצוע היהלומנות בבית ספר "גאולה" בתל אביב.

 

ב-1 לינואר 1949 התגייס לצה"ל כלוחם בחזית ירושלים תחת פיקודו של נקדימון רוגל במהלך מלחמת השחרור.

 

אחרי המלחמה, כיוון שבא ממשפחה מוסיקלית, למד סיגלוב בין השנים 1949-1952 באקדמיה למוסיקה בירושלים. הוא למד בעיקר ניצוח. עוד במהלך לימודיו באקדמיה הכיר את הדסה שמעוני ( שגם למדה באקדמיה) שתהפוך ב-1952 לאישתו – הדסה סיגלוב.

 

עם סיום לימודיו באקדמיה ניגן על אבוב ופגוט (בסון)  ב"קול ישראל" זמן קצר ובמקביל עבד בחיתוך יהלומים.

החל מ-1956, עם פרסומה של אישתו, הדסה, כזמרת וסולנית חבורת "שירו שיר" בהדרכתו של מאיר הרניק, הפך הרצל ליד ימינה של אשתו וליווה אותה על גיטרה , יחד עם מאיר הרניק כמובן, בהופעותיה בארץ ובחו"ל. מספר פעמים ליווה על גיטרה אף את להקת ה"גבעטרון".

כעשור לאחר מכן, החל הרצל גם לעבד חלק משיריה של הדסה, כמו בתקליט שיצא ב"מקולית" ב-1968 – "רק הד קולך". בין השנים 1962-1980 הקים וניהל הרצל מועדון זמר בירושלים, בו ניגן והופיע עם אשתו ואירח בו את מיטב אמני ישראל, לצד עבודתו ביהלומים.

החל מ-1963 ובמשך קרוב ל-30 שנה ( עד צאתו לפנסיה) שימש סיגלוב כמרכז מפעלי אמנות, תרבות ומוסיקה בעיריית ירושלים ותרם רבות להתפתחותה התרבותית של העיר, במסגרת תפקידו.

בשנים האחרונות עברו בני הזוג סיגלוב להתגורר בישוב "בני דרור", שם הרצל מארגן במקום מופעים, מנהל מקהלות זמר בדיור המוגן בו הוא והדסה משתכנים ועסוק בלשחק שחמט, סנוקר וברידג' ברמות הגבוהות ביותר.

 

תודה מיוחדת להרצל סיגלוב היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולגולל בפניי סיפור חייו לצורך תיעודו בדפי ההיסטוריה.

12109007_631501120326545_8134587747781811925_n

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר, חוקר מוסיקלי.