בנג'ו מזמר – סיפורו של הפזמונאי בנימין "בנג'ו" אביגל – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

הוא אחראי לכמה מהלהיטים הגדולים של שנות ה-50 כמו "בת הדייג", "בדרך לתבור", "שאול ויהונתן", "הפטנט מתימן", "קוטפי הכותנה", "מפוחית הפה" ועוד ובראיון בלעדי לדודי פטימר, חושף בנימין (בנג'ו) אביגל (84) לראשונה את סיפור הקריירה שלו.

10356311_432154853594507_5965268581723398877_n

בנימין ( “בנג'ו") אביגל נולד בשנת 1934 בתל אביב. הוריו היו חלוצים שהגיעו ארצה בשנת 1922 והיו ממייסדי העיר תל אביב . אביו, היה עובד מחלקת הגינון של עיריית תל אביב .

בנימין ציין בפניי שעוד מילדותו היה לו חוש כתיבה ( נטייה "הומנית") ומגיל צעיר נמשך לספרות, היסטוריה, תנ"ך וכו' .

בגיל 7 , לאחר שאביו נפטר, נשלח לפנימיה פרטית בכפר הנוער "בן שמן" , שם גדל והתחנך. כמו כן , הוא היה חבר בתנועות הנוער ו"השומר הצעיר".

בסוף שנת 1951 הצטרף בנימין כנספח להכשרה צבאית של "השומר הצעיר" והתגייס לנח"ל. הוא הגיע לקורס מכ"ים של הנח"ל (שנחשב לפאר היצירה אז, כדבריו) .

בתחילת שנת 1952, כאשר הקימו את גייסות השריון , סופח בנימין לשם ונשלח לקורס קציני שריון (הוא היה סמל ועבר את הקורס עם קצינים) ורק מאוחר יותר לקורס קצינים. בנימין שובץ בגדוד 9 ב"מחנה נתן". יש לציין כי בזמן "מבצע קדש" (1956) קיבל בנימין אות ציון לשבח על מעשה גבורה.

בשנת 1953 השתחרר מצה"ל.

לאחר שחרורו, הכיר בערב חגיגת הולדתה של מצדה, בתו של רב אלוף רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל במצדה , עלמת חמודות שהייתה בת טיפוחיו של עמנואל זמיר, בשם מרים (מיקי) לאון , שהופיעה באותו ערב . הוא נפעם מקול זמרתה ומאותו רגע נדלק "ניצוץ האהבה" ביניהם. מאוחר יותר הפכו לבני זוג (ובשנת 1957 נישאו ומרים לאון הפכה למרים אביגלשהפך לשמה המסחרי עד יומה האחרון) , ומכיוון שהסביבה שסבבה את מרים הייתה מוסיקלית, וכללה כמה מהמוסיקאים הבולטים באותה תקופה : מישה אפלבוים, עמנואל זמיר, יוסף הדר וכו' , אז גם בנימין החל לסייע למרים עם כתיבת פזמונים עבורה. (יש לציין כי לפני שהכיר את מרים, לא כתב שירים).

לזוג נולדו שלושה ילדים : עלומית (1958) , נמרוד (1961) , אודליה (1965) 

מכיוון שמרים הייתה ה"טאלנט" הבולטת של חברת "מקולית" – חברת התקליטים הבולטת בשנות ה-50 וה-60, באופן טבעי התקבל בנימין לעבודה ב"מקולית" וסייע בכל מה שקשור בהפקה וייצור אלבומי החברה.

כמו כן, בשנת 1963 , היה זה בנימין שהגה את הרעיון להביא את להקת פיקוד מרכז להקליט ב"מקולית" את "שיר השכונה", עובדה שיצרה מהומה רבה אותה שנה בשל זכויות היוצרים.

בהמשך, לאחר שמרים, שהפכה כבר לכוכבת הנוער , עזבה את "מקולית" ועברה ל"הד ארצי", עזב בנימין גם הוא, והפך להיות אמרגנה ומנהלה האישי של מרים . כמו כן, הוא כתב לה שירים רבים, שהבולטים שבהם נחשבים לנכסי צאן ברזל במוסיקה הישראלית : “בת הדייג" ו"בדרך התבור", המזוהים עימה עד היום. לישראל יצחקי (וביצע גם אהרון צדוק) כתב את "הפטנט מתימן". ליצחקי כתב גם את "קוטפי הכותנה".לאהרון צדוק כתב גם את "הוא היה רב חובל". ללהקת דמול כתב את "אלת הברקת". לצמד הגיטרות כתב את "שאול ויהונתן".

השיר הראשון שכתב בנימין אביגל היה "מפוחית הפה", שהפך לשלאגר בביצועו של ישראל יצחקי.

בסוף שנות ה-50 עברו בנימין ומרים להתגורר בכפר סבא, ועבדו במוסד "אונים" , שהקימו חבריו של אביגל, יוצאי כפר הנוער בן שמן.

עד המחצית הראשונה שנות ה-60 שימש אביגל כמנהלה של מרים והשקיע בכך את כל זמנו. כעבור מספר שנים הזוג התגרש.

משנת 1961 החל בנימין לעבוד בתפקידים בכירים בעיריית תל אביב . הוא שימש בתפקיד זה 25 שנה עד שנת 1986 . על אף שהעבודה בעירייה הייתה עיסוקו העיקר, הוסיף אביגל לכתוב פזמונים לבקשת מלחינים, אך את מרבית זמן הכתיבה שלו, הקדיש לכתיבה עצמית.

בשנות ה-70 הכיר את אהבת חייו , עדנה סולל ז"ל, שבנימין מתאר כי החיים עימה היו השנים הנפלאות בחייו (לה גם הקדיש בימים אלה ספר שירים המתאר אהבתם העזה). בשנת 2007 נפטרה עדנה.

לאורך השנים כתב בנימין טקסטים ושירים אישיים ועצמיים ומוסיף ליצור.

תודה מיוחדת לבנימין אביגל על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולתרום חלקו לפרויקט שלי לתיעוד תולדות יוצרים בזמר העברי לדורותיו.

כתב, ערך, תחקר וראיין: דודי פטימר – חוקר המוזיקה הישראלית .

מודעות פרסומת

"חי את המוסיקה" – סיפורו של המוסיקאי משה בן צבי – כותב ומתחקר: דודי פטימר

רשומה רגילה

20160329_124136

 

משה בן צבי (84) – מוסיקאי, מלחין, מנצח, מחנך מוסיקלי ובונה כלי נגינה.

 

כשנפגשתי עם בן צבי בביתו בכדי לראיינו ולתעד סיפורו לראשונה בהיסטוריה, במסגרת הפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית, לא שיערתי שאתקל בנושא כל כך קרוב ללבי : בניית כלי נגינה. אבי, אבי פטימר, הוא בונה כלי מיתר, באופן דומה למשה, וכשילד שגדל בבית בו כלי המיתר האתניים היו חלק בלתי נפרד מהנוף, לא יכלתי שלא להתרגש מלפגוש את משה שמלבד היותו מוסיקאי ומחנך מוסיקלי הראוי לתיעוד, נחשב לאחד מבוני כלי הנגינה הראשונים בישראל.

 

משה בן צבי נולד בחיפה בשנת 1932. בילדותו גדל בפתח תקווה ונמשך מאד לכינור בהשראת שכנו שנהג לנגן על כינור, ולאחר ששכנע את הוריו, הם קנו לו כינור וזה למעשה הכלי הראשון בו ניגן. בילדותו למד בבית הספר החקלאי בנהלל ובנעוריו נשלח לחוות נוער בירושלים ועבר קורס מדריכי נוער.

 

בשנת 1949 פגש חבר אקורדיוניסט שהמליץ לו ללכת לאקדמיה למוזיקה ולאחר שנבחן בפני מנהל האקדמיה דאז, יוסף טל, הוא התקבל לאקדמיה וזכה במלגה, אך כיוון שהיה אמור להתגייס באותו זמן לצבא, קיבל דחייה של שנה מהגיוס ולמד במשך שנה באקדמיה. שנה אחת, הפכה לדחיה לשנה ושלישית ובין השנים 1950-1953 סיים בן צבי לימודיו באקדמיה למוסיקה בירושלים כנגן כינור, מנצח מקהלות ומורה למוסיקה.

 

בשנת 1953 התגייס לצה"ל וסופח לבה"ד 4 (צריפין), שם פגש את המוסיקאי עמי מעיני שחיפש כנר שיחליף אותו בתזמורת חיל אויר וכך משה סופח לתזמורת חיל האויר ושירת בה בין השנים 1953-1954. במסגרת התזמורת, ליווה בין השאר את הזמרת לילית נגר.

20160329_123730(0)

בשנת 1954 הועבר לתזמורת הגדנ"ע והפך להיות מדריך מוסיקלי נייד כשהוא מנגן על מנדולינה. בתזמורת ניגן עם עמי מעיני (חצוצרה), איציק בן ישראל ( אקורדיון), ניסים ורסנו (אקורדיון)  והופיעה עם התזמורת הזמרת מרים אביגל ( "בת הדייג", "בדרך לתבור").

 

עם שחרורו בשנת 1956 פנה להוראת מוסיקה. באותה תקופה מקביל להוראה, לימד בערבים מוסיקה את  מקהלת ילדים של מעון איחוד הקיבוצים והתפוצות, כמו כן לאורך שנות ה-50 עבד מטעם מרכז ההסברה בישובי ספר ומטעם קרן תרבות אמריקה ישראל עבד עם מקהלות בראש העין, בסגולה, לכיש ומושב תנובות. עם מושב תנובות הופיע עם המקהלה בבית הנשיא – בתקופת יצחק בן צבי ותקופת זלמן שזר.

 

בשנת 1961, קיבל במתנה ממושב תנובות, דלעת אחת, והחליט לעשות ממנה כלי נגינה ומעוד דלעת בנה עוד כלי ועוד. חבר המליץ לו להביא את הכלים שבנה לתחרות תחביבים בתל אביב, ומשה לקח את כלי הנגינה לאותה תחרות וזכה במקום הראשון.

 

לאורך השנים, הציג את כלי הנגינה שבנה בתצוגות מיוחדות בכל העולם בין השאר בפריז, בשבדיה, גרמניה וכו'.

20160329_123410

רוב הכלים שבנה היו כלי מיתר ובנה לאורך השנים יותר מ-100 כלי נגינה, כשבמקביל הוא עוסק בהוראת מוסיקה.

 

החל משנות ה-60 נהג להגיע במסגרת "נוער מוסיקלי" לבתי ספר והראה לתלמידים את כלי הנגינה המיוחדים שבנה. מבתי הספר עבר להופעות בקיבוצים השונים. המופעים נקראו "מוסיקה מכלי אל כלי עם משה בן צבי".  בשנות ה-70 ערבי כלי הנגינה הפכו לערבי שירה בציבור עם משה, שבסוף הסבנטיז התחיל להכין את השקופיות לשירה בציבור בהן השתמשו מובילי השירה בציבור כאפי נצר, משה רון, שרהלה שרון וכו'.

 

כמלחין, הלחין בן צבי את המנון "הגדנ"ע עפולה".

 

כמורה מוסיקלי, לימד בכפר שלם, בבן יהודה בתל אביב, ליד בית הספר היובל ברבנות, בבית הספר "יהלום" ברמת גן (הוא החליף את המוסיקאי יוסף הדר) . בבית הספר יהלום פתח קונסרבטוריון, ולאחר מכן פתח עוד קונסרבטוריון בבית הספר "הלל", קונסרבטוריון בתל ברוך וקונסרבטוריון בבית הספר מגן.

20160329_124609

בשנת 1997 יצא בן צבי לפנסיה ומאז מלבד שנהנה מן החיים, מוסיף להכין שקופיות ולהציג לראווה את אוסף כלי הנגינה שלו בתצוגות למיניהן.

 

תודתי הגדולה נתונה למשה בן צבי היקר על שפינה מזמנו לפגוש אותי ולגולל בפניי סיפור חייו לצורך תיעודו בדפי ההיסטוריה במסגרת הפרויקט שלי לתיעוד תולדות המוסיקה הישראלית.

20160329_125423

כתב, ערך , תחקר וראיין : דודי פטימר – חוקר המוסיקה הישראלית.